Eruvin 10a — Le lehi visible de l'extérieur : preuve, tranchage ; l'entrée du mavoy plus large que dix coudées

Eruvin 10a

Sougya : La Guemara achève la discussion de la petite cour ouverte sur la grande : la michna suivrait Rabbi, qui exige deux pasin pour une cour percée. Elle montre ensuite, par un raisonnement « mima nafshakh », que la michna implique qu'un lehi visible de l'extérieur et égal à l'intérieur n'a pas statut de lehi.

Rav Yosef dit ne pas connaître cette halakha ; Abaye lui rappelle qu'il l'enseignait lui-même au nom de Rav Huna (le lehi qui prolonge la paroi du mavoy), d'où trois enseignements. La halakha est tranchée en faveur du statut de lehi, malgré la réfutation, grâce à la baraita de Rabbi Hiyya.

La Guemara passe ensuite à la michna « celui qui est plus large que dix doit réduire » : Rabbi Yehouda dispense de réduire ; Rav Ahai propose une limite de treize coudées et un tiers par kal va-homer des pasin des puits, raisonnement retourné de deux façons. Enfin Levi enseigne la méthode du roseau planté au milieu d'une entrée de vingt coudées, et déclare que la halakha ne suit pas cet enseignement.

Le raisonnement de la Guemara (seg. 1-4) : seule l'hypothèse où le lehi visible de l'extérieur ne compte pas expliqué la mesure de onze coudées.

Du débat au tranchage : la déduction contraire est écartée par la baraita de Rabbi Hiyya (seg. 5-9).

Rabbi Yehouda et l'entrée du mavoy : le kal va-homer de Rav Ahai et ses deux réfutations (seg. 10-14).

רבי היא, דאמר: בעינן שני פסין. דתניא: חצר, ניתרת בפס אחד, רבי אומר: בשני פסין.

C'est [l'avis de] Rabbi, qui a dit : il nous faut deux pasin. Comme il est enseigné [dans une baraita] : une cour est permise par un seul pass ; Rabbi dit : par deux pasin.

📜 Rachi (2)

רבי היא דאמר בעינן שני שיורין לחצר של עשר הנפרצת במלואה:

C'est Rabbi qui a dit : il nous faut [deux pasin] : deux restes [de mur] pour une cour de dix [coudées] percée sur toute sa largeur.

חצר ניתרת בפס אחד אם נפרצה לרשות הרבים ונשתייר בה מצד א' מותרת ובשאין הפירצה יותר מעשר עסקינן דאי יותר מעשר לא מהני ליה מחיצה להאי חצר:

Une cour est permise par un seul pass : si elle a été percée vers le domaine public et qu'il en est resté [un morceau de mur] d'un seul côté, elle est permise. Et nous traitons du cas où la brèche ne dépasse pas dix [coudées], car si elle dépasse dix, la paroi ne sert à rien à cette cour.

🗂️ Tossefot (1)

רבי היא דאמר בעינן שני פסין דתניא וכו' משמע לרבנן אפילו בחצר מרובעת סגי בפס משהו דבמרובעת פליגי כמו שאפרש לקמן:

C'est Rabbi qui a dit : il nous faut deux pasin, comme il est enseigné, etc. : on en déduit que selon les Sages, même dans une cour carrée, un pass de dimension infime suffit, car c'est sur la cour carrée qu'ils sont en désaccord, comme je l'expliquerai plus loin.

💡 Explication

Reprise de la question de 9b : la petite cour de dix coudées ouverte sur toute sa largeur dans la grande est interdite, même si l'on voulait appliquer le lavoud d'un seul côté. Réponse : la michna suit Rabbi, pour qui une cour percée exige un reste de mur (pass, pl. pasin) des deux côtés de la brèche. Les Sages se contentent d'un seul.

האי מאי? אי אמרת בשלמא: נראה מבחוץ ושוה מבפנים — אינו נידון משום לחי, ורבי סבר לה כרבי יוסי, ודרבי זירא ודרבינא ליתא — משום הכי קטנה בעשר וגדולה באחת עשרה, משום דרבי סבר לה כרבי יוסי.

Qu'est-ce que cela ? Certes, si tu dis : [le lehi] visible de l'extérieur et égal à l'intérieur n'a pas statut de lehi, que Rabbi partage l'avis de Rabbi Yossi, et que [les explications] de Rabbi Zeira et de Ravina ne sont pas [retenues] : c'est pour cela [que la michna parle d']une petite de dix et d'une grande de onze, parce que Rabbi partage l'avis de Rabbi Yossi.

📜 Rachi (2)

האי מאי אי אמרת בשלמא מתני' כדהוה שמעינן לה מעיקרא במכוונת קטנה כנגד אמצעיתה של גדולה ומהאמה היתירה נשארו שלשה לכאן ושלשה לכאן וי"ל נראה מבחוץ ושוה מבפנים משני רוחות ואפילו הכי קטנה אסורה דנראה מבחוץ ושוה מבפנים לא מהני ורבי בשני פסין דחצר כרבי יוסי סבר לה דאמר במתני' אין לחי פחות מרוחב שלשה וכל שכן פסין דחצר דבעי רוחב כדבעי רבי יוסי בלחי:

Qu'est-ce que cela ? Certes, si tu dis : [on comprend] notre michna comme nous l'entendions au début, dans le cas où la petite est alignée sur le milieu de la grande, et que de la coudée en surplus il reste trois [tefahim] d'un côté et trois de l'autre ; et il faut dire que [ces restes sont] visibles de l'extérieur et égaux à l'intérieur, des deux côtés, et malgré cela la petite est interdite, parce que [le lehi] visible de l'extérieur et égal à l'intérieur ne sert à rien. Et pour les deux pasin d'une cour, Rabbi suit Rabbi Yossi, qui dit dans la michna qu'il n'y a pas de lehi de moins de trois de large ; à plus forte raison les pasin d'une cour exigent-ils la largeur que Rabbi Yossi exige pour le lehi.

ודרבינא דאוקמא במופלגין מזה בשנים ומזה בארבעה ליתא דא"כ לא הוה משתריא גדולה דפס ב' טפחים לא מהני וכיון דליתא לדרבינא ליתא נמי לדרבי זירא דאוקמא בנכנסין דכיון דמכוונת שלשה מכאן ושלשה מכאן כניסה מאי מהניא הא כי נכנסין נמי איכא למשרייה בנראה מבחוץ ושוה מבפנים משתי רוחות ולא שרינן לה דמוקמינן ליה בנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי משום הכי יהיב תנא שיעור לעודפה של גדולה שתהא יתירה על הקטנה אמה כי היכי דניהוו לה לגדולה שלשה מכאן ושלשה מכאן משום דרבי שני פסין בעי ורחבי' שלשה כרבי יוסי ומשום היתר גדולה נקט לה:

Et [l'explication] de Ravina : qui a situé [la michna] dans le cas où [les parois] sont écartées de deux d'un côté et de quatre de l'autre, n'est pas [retenue], car alors la grande ne serait pas permise, puisqu'un pass de deux tefahim ne sert à rien. Et puisque celle de Ravina n'est pas [retenue], celle de Rabbi Zeira ne l'est pas non plus, lui qui a situé [la michna] dans le cas où [les parois] rentrent : si [la petite] est alignée, trois d'un côté et trois de l'autre, à quoi sert le retrait ? Même quand [les parois] rentrent, on pourrait la permettre par [le principe du lehi] visible de l'extérieur et égal à l'intérieur des deux côtés, et nous ne la permettons pas, parce que nous posons que [le lehi] visible de l'extérieur et égal à l'intérieur n'a pas statut de lehi. C'est pourquoi le Tanna a donné une mesure à l'excédent de la grande, qu'elle dépasse la petite d'une coudée, afin que la grande ait trois [tefahim] d'un côté et trois de l'autre, parce que Rabbi exige deux pasin, larges de trois selon Rabbi Yossi ; c'est en vue de la permission de la grande qu'il l'a mentionné.

💡 Explication

La Guemara vérifie la cohérence de toute la construction. Première hypothèse : (1) le lehi nireh mi-bahouts ve-chaveh mi-bifnim (visible de l'extérieur et égal à l'intérieur) ne compte pas ; (2) Rabbi suit Rabbi Yossi, qui exige trois tefahim de largeur ; (3) les explications de Rabbi Zeira et de Ravina sont écartées. Dans ce cas, la mesure de onze coudées se comprend : une coudée de surplus fait six tefahim, soit trois de chaque côté, exactement ce qu'il faut pour deux pasin de trois.

אלא אי אמרת: נראה מבחוץ ושוה מבפנים — נידון משום לחי, ודרבי זירא ודרבינא איתא, ורבי לא סבר לה כרבי יוסי — גדולה באחת עשרה למה לי?

Mais si tu dis : [le lehi] visible de l'extérieur et égal à l'intérieur a statut de lehi, que [les explications] de Rabbi Zeira et de Ravina sont [retenues], et que Rabbi ne partage pas l'avis de Rabbi Yossi, pourquoi me faut-il une grande de onze ?

📜 Rachi (2)

אלא אי אמרת נראה מבחוץ מהני וקטנה דאסירא היינו טעמא משום דאיתא לדרבי זירא בנכנסין ולדרבינא במופלגין וליכא לבוד משני רוחות ואפילו הכי גדולה משתריא בגיפופין הנשארין לה מאחורי הכניסות ואף על פי שרוחב האחד אינו אלא ב' טפחים דלא סבר לה כר' יוסי:

Mais si tu dis : visible de l'extérieur sert [comme lehi], et que la raison pour laquelle la petite est interdite est que [l'explication] de Rabbi Zeira est retenue, [le cas où les parois] rentrent, ou celle de Ravina, [le cas où elles sont] écartées, et qu'il n'y a pas de lavoud des deux côtés, alors que malgré cela la grande est permise par les avancées qui lui restent derrière les retraits, même si l'une n'a que deux tefahim de large, puisqu'il ne suit pas Rabbi Yossi :

גדולה בי"א דיהיב תנא שיעורא לעודפה אמה למה לי:

Une grande de onze : pourquoi le Tanna aurait-il donné une mesure à son excédent, une coudée ?

💡 Explication

Seconde hypothèse, inverse de la première sur les trois points. Si elle était juste, la précision « onze coudées » n'aurait plus de raison d'être. La suite montre pourquoi.

ממה נפשך: אי למשרייה לגדולה קאתי — בעשר ושני טפחים סגיא. ואי למיסרה לקטנה קאתי — לאשמועינן דמפלגי טובא.

De toute façon : s'il vient pour permettre la grande, dix [coudées] et deux tefahim suffisent. Et s'il vient pour interdire la petite, qu'il nous enseigne [un cas où les parois] sont très écartées.

📜 Rachi (4)

אי למשרייה לגדולה דליהוי לה שיור משני צדדין קאתי:

S'il vient pour permettre la grande : pour qu'elle ait un reste [de mur] des deux côtés.

בעשר ושני טפחים סגי דהא רבי לא סבר לה כר' יוסי:

Dix et deux tefahim suffisent : puisque Rabbi ne suit pas Rabbi Yossi.

ואי למיסרה לקטנה קאתי כדי שירחקו כותלי אורך הגדולה מכניסתה של קטנה ד' טפחים מצד האחד דלא לימצי למימר לבוד למשרייה ולאגמוריה דאי לאו הכי הוה שרינן לה בקטנה בנראה מבחוץ על ידי לבוד:

Et s'il vient pour interdire la petite : [s'il vient enseigner que] les murs de longueur de la grande doivent s'éloigner de quatre tefahim d'un côté du retrait de la petite, pour qu'on ne puisse pas dire lavoud et la permettre, et [pour] nous l'apprendre, car sinon nous permettrions la petite par [le lehi] visible de l'extérieur, au moyen du lavoud :

לישמעינן גדולה רחבה הרבה ומיפלגי טובא דהוי מילתא דפסיקא דהא לאו מילתא דפסיקא היא הואיל ומופלג' מכותל זה בשלשה ומכותל זה בשלשה ואי הגדולה רחבה הרבה הוה תני הוה גמרינן מינה טפי דמשום הפלגה מיתסרא והא ליכא למימר דדק תנא בשיעורין לאשמועינן דבהכי הוא דמיתסרא ובבציר מהכי לא דהא בי' וד' טפחים נמי מיתסרא וכגון דמופלגת בחצי טפח מכאן ובשלשה וחצי מכאן דמשתריא גדולה בגיפוף משהו מכאן ושלשה וחצי מכאן וקטנה מיתסרא דליכא לבוד משני רוחות:

Qu'il nous enseigne : une grande très large, [avec des parois] très écartées, qui soit un cas tranché ; or ici ce n'est pas un cas tranché, puisqu'elle est écartée de trois d'un mur et de trois de l'autre. Si [le Tanna] avait enseigné [le cas d']une grande très large, nous en aurions mieux appris que c'est à cause de l'écartement qu'elle est interdite. Et on ne peut pas dire que le Tanna a été précis dans les mesures pour nous apprendre que c'est dans ce cas qu'elle est interdite et pas en deçà, car même avec dix [coudées] et quatre tefahim elle est interdite : par exemple quand elle est écartée d'un demi-tefah d'un côté et de trois et demi de l'autre, la grande est permise par une avancée infime d'un côté et de trois et demi de l'autre, et la petite est interdite, puisqu'il n'y a pas de lavoud des deux côtés.

🗂️ Tossefot (1)

ושני טפחים סגי האי ב' טפחים לאו דוקא דהא אמרינן (לקמן עירובין ד' יב.) בשתי רוחות משהו לכאן ומשהו לכאן ואין סברא לומר דמשהו לאו דוקא כדאמרינן פרק חלון (לקמן עירובין ד' פ.) גבי שיתופי מבואות וצריך להגביה כל שהוא וכמה כל שהוא טפח דאם כן הוה ליה לפרושי כי התם אי נמי בפס גמור סגי בשני משהויין אבל כותל עצמו לא חשיב פס אם לא ברוחב טפח דאין היכר כל כך בכותל כמו בפס גמור:

Et deux tefahim suffisent : ces deux tefahim ne sont pas une mesure précise, car nous disons (plus loin, Eruvin 12a) : pour deux côtés, [un pass] infime ici et [un pass] infime là. Et il n'est pas logique de dire qu'« infime » n'est pas précis, comme nous le disons au chapitre Halon (plus loin, Eruvin 80a) à propos du chitouf des mavoyot : il faut soulever [le tonneau] si peu que ce soit, et combien est « si peu que ce soit » ? un tefah ; car alors il aurait fallu le préciser comme la-bas. Ou bien : pour un pass véritable, deux [avancées] infimes suffisent ; mais le mur lui-même ne compte pas comme pass s'il n'a pas un tefah de large, car un mur ne se remarque pas autant qu'un véritable pass.

💡 Explication

Mima nafshakh : « quelle que soit l'option ». Si le but de la michna est de permettre la grande, et que Rabbi n'exige pas trois tefahim, un surplus de deux tefahim (un de chaque côté) aurait suffi. Si le but est d'interdire la petite, le Tanna aurait choisi une grande cour nettement plus large, sans ambiguïté. La mesure d'une coudée exacte ne s'explique donc dans aucun des deux cas.

אלא לאו, שמע מינה: נראה מבחוץ ושוה מבפנים — אינו נידון משום לחי. שמע מינה.

N'en déduis-tu donc pas : [le lehi] visible de l'extérieur et égal à l'intérieur n'a pas statut de lehi ? Déduis-en.

📜 Rachi (1)

אלא לאו ש"מ על כרחך דוקא שלשה מכאן ושלשה מכאן למשרייה לגדולה נקט לה ואפ"ה קטנה אסורה דנראה מבחוץ לא מהני ש"מ:

N'en déduis-tu donc pas : c'est forcément [pour avoir] trois d'un côté et trois de l'autre, pour permettre la grande, qu'il l'a mentionné, et malgré cela la petite est interdite, parce que [le lehi] visible de l'extérieur ne sert à rien ; déduis-en.

💡 Explication

Conclusion provisoire : la michna implique que le lehi visible de l'extérieur et égal à l'intérieur n'a pas statut de lehi. C'est une teyouvta (réfutation) contre Rabba bar Rav Huna (9b), qui le considérait valable.

אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתתא.

Rav Yosef a dit : je n'ai pas entendu cette halakha.

📜 Rachi (1)

לא שמיע לי הא שמעתא דרבה בר רב הונא מרב הונא אבוה דנראה מבחוץ נידון משום לחי:

Je n'ai pas entendu cette halakha : [celle] de Rabba bar Rav Huna, [rapportée] de Rav Huna son père, selon laquelle [le lehi] visible de l'extérieur à statut de lehi.

💡 Explication

Rav Yosef ne reconnaît pas l'enseignement de Rabba bar Rav Huna. La Guemara rapporte ailleurs (Nedarim 41a) qu'il avait oublié son étude à la suite d'une maladie ; ses élèves lui rappelaient alors ce qu'il leur avait lui-même enseigné.

אמר ליה אביי: את אמרת ניהלן, ואהא אמרת ניהלן — דאמר רמי בר אבא אמר רב הונא: לחי המושך עם דפנו של מבוי, פחות מארבע אמות נידון משום לחי, ומשתמש עם חודו הפנימי. ארבע אמות נידון משום מבוי, ואסור להשתמש בכולו.

Abaye lui dit : c'est toi qui nous l'as dit, et c'est à ce propos que tu nous l'as dit, car Rami bar Abba a dit au nom de Rav Huna : un lehi qui prolonge la paroi du mavoy, [s'il mesure] moins de quatre coudées, à statut de lehi, et on utilise [le mavoy jusqu'à] son bord intérieur ; [s'il mesure] quatre coudées, il a statut de mavoy, et il est interdit d'utiliser tout [le mavoy].

📜 Rachi (2)

לחי המושך עם דופנו של מבוי לחוץ שנראה כמאריך את דופן המבוי שמעמיד חודו כנגד עובי הדופן דמיכסי חודו בעוביו של דופן דשוה מבפנים ונראה מבחוץ שאין חודו של לחי מכסה כל עובי הדופן שרחב ממנו:

Un lehi qui prolonge la paroi du mavoy : vers l'extérieur, de sorte qu'il semble allonger la paroi du mavoy, car on place son bord dans l'alignement de l'épaisseur de la paroi, si bien que son bord est couvert par l'épaisseur de la paroi : il est égal à l'intérieur ; et il est visible de l'extérieur, car le bord du lehi ne couvre pas toute l'épaisseur de la paroi, qui est plus large que lui.

בכולו בכל המבוי שהרי אין כאן לחי:

Tout : tout le mavoy, puisqu'il n'y a pas ici de lehi.

⚖️ Rosh (2)

ואם נעץ שתי יתדות בשני כותלי המבוי והניח קורה עליהם אפילו למאן דאית ליה אסור להשתמש תחת הקורה דחודו הפנימי יורד וסותם נמי אסור דקורה ע"ג מבוי בעינן וליכא. ואם נעץ שתי יתדות עקומות על שני כותלי המבוי שאין בגובהן ג' ואין בעקמומיתן שלש והניח קורה עליהן מותר דאמר חבוט רמי קורה ע"ג מבוי ואמר לבוד משתי רוחות: איתמר נראה מבפנים ושוה מבחוץ נידון משום לחי. נראה מבחוץ ושוה מבפנים רבי חייא ורבי שמעון בר רבי חד אמר נידון משום לחי וחד אמר אין נידון משום לחי. והלכתא נידון משום לחי. ונראה מבחוץ ושוה מבפנים כמו שפי' רש"י בברייתא דר' חייא כותל שצדו אחד כנוס מחבירו בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים כגון ששקוע הכותל מלפניו שאין הכניסה נראה לעומדים במבוי אלא לעומדים ברה"ר ואותה שקיעה חשיב לחי ולא כמו שפי' רש"י נראה מבחוץ ושוה מבפנים משך כל הלחי לחוץ וחודו הפנימי נכנסה בכותלי המבוי. דאי חשיב כי האי נראה מבחוץ ושוה מבפנים א"כ האי דמשני לקמן בנכנסין כותלי קטנה לגדולה האי נמי הוא נראה מבחוץ ושוה מבפנים כיון דאיכא גיפופי בגדולה מאחורי הכניסות א"כ כניסת הקטנה הוי נראה מבחוץ ושוה מבפנים. אלא ודאי כה"ג לא הוי אפילו נראה מבחוץ כיון שאין נראה לצד חלל המבוי אלא לעומדים אחרי המבוי ולחי המושך מדופנו של מבוי בין אי גרס מדופנו בין אי גרס עם דופנו יש לפרש שנמשך עם עובי רוחב הכותל של מבוי ורוחב הכותל עודף לצד מבוי או מאחריו:

Si l'on a planté deux piquets dans les deux murs du mavoy et posé une poutre dessus, même selon celui qui admet [que le bord intérieur de la poutre descend et ferme], il est interdit d'utiliser [l'espace] sous la poutre ; [le principe du] bord intérieur qui descend et ferme [ne s'applique pas], et c'est interdit aussi, car il faut une poutre posée sur le mavoy, et ce n'est pas le cas. Et si l'on a planté deux piquets courbes sur les deux murs du mavoy, qui n'ont pas trois [tefahim] de hauteur ni trois de courbure, et posé une poutre dessus, c'est permis, car on dit : kavot (on rabat), [considère que] la poutre est posée sur le mavoy, et on dit lavoud des deux côtés. Il a été dit : visible de l'intérieur et égal à l'extérieur à statut de lehi. Visible de l'extérieur et égal à l'intérieur : Rabbi Hiyya et Rabbi Shimon fils de Rabbi [sont en désaccord] ; l'un dit qu'il a statut de lehi, l'autre dit qu'il n'a pas statut de lehi. Et la halakha est qu'il a statut de lehi. Et « visible de l'extérieur et égal à l'intérieur » [s'entend] comme l'a expliqué Rachi dans la baraita de Rabbi Hiyya : un mur dont un côté est en retrait par rapport à l'autre, [et cela s'appelle] visible de l'extérieur et égal à l'intérieur, par exemple quand le mur est enfoncé sur sa face avant, de sorte que le retrait n'est visible que pour ceux qui se tiennent dans le domaine public et non pour ceux qui se tiennent dans le mavoy ; et ce retrait est compté comme lehi. Et non comme l'a expliqué Rachi [ici], que visible de l'extérieur et égal à l'intérieur [désigne un lehi] dont toute la longueur s'étend vers l'extérieur et dont le bord intérieur rentre dans les murs du mavoy. Car si l'on comptait un tel cas comme visible de l'extérieur et égal à l'intérieur, alors ce que [la Guemara] répond plus loin, [le cas où] les murs de la petite rentrent dans la grande, serait lui aussi visible de l'extérieur et égal à l'intérieur, puisqu'il y a des avancées dans la grande derrière les retraits ; la rentrée de la petite serait donc visible de l'extérieur et égale à l'intérieur. Il faut donc dire qu'un tel cas n'est même pas « visible de l'extérieur », puisqu'il n'est pas visible du côté de l'espace du mavoy mais seulement pour ceux qui se tiennent derrière le mavoy. Et le lehi qui prolonge la paroi du mavoy, qu'on lise « depuis sa paroi » ou « avec sa paroi », peut s'expliquer ainsi : il s'étend avec l'épaisseur de la largeur du mur du mavoy, et la largeur du mur dépasse du côté du mavoy ou derrière lui.

היה גבוה מעשרים אמה ובא למעטו ממעט בקורה שרחבה טפח ודיו. דקורה משום היכרא הוא והיכר של מטה כהיכר של מעלה וכשם שלמעלה דייה בטפח כדתנן דיי לקורה שתהא רחבה טפח זה לשון רב אלפס ז"ל ואין לשונו מכוון דמשמע שממעט בקורה אחרת שנותן למטה מעשרים וכן כתב הוא למעלה כיצד נותן עליו קורה מעשרים אמה ולמטה. ולישנא דגמרא לא משמע הכי דאביי מודה בהא דסגי בטפח אלא דמיירי בבא לבנות בנין תחת הקורה. והר"ז הלוי ז"לכתב דהלכה כרב יוסף דרביה דאביי הוה. ובירושלמי גרס כיצד ממעט עושה איצטבא על פתח המבוי. כמה יהא בה. רבי אחא בר אושעיא אומר ד' טפחים כדי מקום. רבי יוסי אומר טפח כדי קורה. ומסתמא כיון שהזכיר רבי אחא בר אושעיא תחילה היה גדול מדרבי יוסי והלכתא כוותיה. אם היה גבוה פחות מעשרה טפחים חוקק בו ד' אמות לתוך אורך המבוי לרוחב כל המבוי כדי להשלימה לעשרה טפחים כאביי. ואע"ג דפליג עליה רב יוסף דהוא רביה ואמר דסגי בד' טפחים. כיון דסוגיין כאביי דאמר משך מבוי בד' אמות הלכתא כוותיה. ומדכתב רב אלפס ז"ל דהאי פיסקא הוי הלכתא כרב יוסף דהוי רביה דאביי אי לאו דסוגיין כאביי אם כן בגבוה מכ' ובא למעטו משמע שפוסק כרב יוסף. וגם הרמב"ן ז"ל פסק דמשך מבוי בד' אמות גבי לחי הבולט מדופנו של מבוי. ורבינו אבי העזרי ז"ל פסק כרב יוסף דאין הלכה כתלמיד במקום הרב. ואי משום ההיא דלחי הבולט הא דחה ליה רב יוסף דלאפוקי מתורת לחי עד דאיכא ד' אמות. דהא רב יוסף גופיה אמר לקמן (עירובין דף י.) גבי לחי המושך עם דופנו של מבוי ש"מ משך מבוי ד' אמות וא"כ תקשה דידיה אדידיה אלא ע"כ התם נמי לאפוקי מתורת לחי קאמר. וכי אייתי אביי ראיה למילתיה מלחי הבולט ה"נ מצי לאתויי מההיא דלקמן אלא מחדא מילייהו מייתי. ואע"ג דטפי הוה ניחא ליה לאתויי מההוא דלקמן משום דרב יוסף גופיה אמר. דילמא אכתי לא שמעה מיניה. ור"מ ז"ל הביא ראיה דהלכה כאביי מדאיצטריך למיפסק כרב יוסף בשדה ענין ומחצה בפ"ח דבבא בתרא דף קיד: ודף קמג: ובמחצה ליכא מאן דפליג עליה אלא אביי מכלל דבשאר דוכתי לית הלכתא כותיה לגבי אביי איתמר מבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו איתמר משמיה דרב אמי ורב אסי אם יש שם פס ד' מתיר פירצה עד עשר ואם לאו פחות מג' מתיר ג' אינו מתיר:

S'il était plus haut que vingt coudées et qu'on veut l'abaisser, on l'abaisse au moyen d'une poutre large d'un tefah, et cela suffit. Car la poutre sert de signe distinctif, et un signe en bas vaut un signe en haut ; de même qu'en haut un tefah lui suffit, comme nous l'avons appris dans la michna : il suffit que la poutre soit large d'un tefah. Telle est la formulation de Rav Alfas, de mémoire bénie. Mais sa formulation n'est pas exacte, car elle laisse entendre qu'on abaisse [la hauteur] au moyen d'une autre poutre placée sous vingt [coudées] ; et c'est aussi ce qu'il a écrit plus haut : comment met-on une poutre à vingt coudées et en dessous. Or la formulation de la Guemara ne l'implique pas, car Abaye admet dans ce cas qu'un tefah suffit, mais [la Guemara] traite de celui qui vient construire un ouvrage sous la poutre. Et Rabbi Zerahya Halevi, de mémoire bénie, a écrit que la halakha suit Rav Yosef, car il était le maître d'Abaye. Et dans le Yerouchalmi on lit : comment abaisse-t-on ? On fait une banquette à l'entrée du mavoy. Quelle doit être sa [largeur] ? Rabbi Aha bar Ochaya dit : quatre tefahim, pour qu'elle forme un espace. Rabbi Yossi dit : un tefah, comme une poutre. Et vraisemblablement, puisqu'il a mentionné Rabbi Aha bar Ochaya en premier, celui-ci était plus grand que Rabbi Yossi, et la halakha suit son avis. S'il était haut de moins de dix tefahim, on y creuse [sur] quatre coudées dans la longueur du mavoy, sur toute la largeur du mavoy, pour compléter [la hauteur] à dix tefahim, selon Abaye. Et bien que Rav Yosef, qui est son maître, soit en désaccord avec lui et dise que quatre tefahim suffisent, puisque notre sougya suit Abaye, qui a dit que l'étendue [minimale] d'un mavoy est de quatre coudées, la halakha suit son avis. Et de ce que Rav Alfas, de mémoire bénie, a écrit que dans ce passage la halakha suit Rav Yosef, qui était le maître d'Abaye, si ce n'était que notre sougya suit Abaye, alors [dans le cas du mavoy] plus haut que vingt [coudées] qu'on vient abaisser, il semble qu'il tranche selon Rav Yosef. Et le Ramban, de mémoire bénie, a lui aussi tranché que l'étendue d'un mavoy est de quatre coudées, à propos du lehi qui dépasse de la paroi du mavoy. Et notre maître Avi ha-Ezri, de mémoire bénie, a tranché selon Rav Yosef, car la halakha ne suit pas l'élève en présence du maître. Quant à [la preuve tirée du] lehi qui dépasse, Rav Yosef l'a écartée : [il faut quatre coudées] pour lui retirer le statut de lehi. Car Rav Yosef lui-même a dit plus loin (Eruvin 10a), à propos du lehi qui prolonge la paroi du mavoy : déduis-en que l'étendue d'un mavoy est de quatre coudées ; il serait alors en contradiction avec lui-même. Il faut donc dire que là aussi il parle de retirer le statut de lehi. Et quand Abaye a apporté une preuve à sa position à partir du lehi qui dépasse, il aurait pu aussi l'apporter de ce [cas] plus loin, mais il l'a apportée d'un seul de leurs enseignements. Et bien qu'il lui aurait été plus commode de l'apporter de celui de plus loin, puisque Rav Yosef lui-même l'a dit, peut-être ne l'avait-il pas encore entendu de lui. Et notre maître Meir, de mémoire bénie, a apporté une preuve que la halakha suit Abaye : il a fallu trancher selon Rav Yosef dans [les cas de] « sadeh, inyan, oumehetsa », au chapitre 8 de Baba Batra (114b et 143b) ; or pour « mehetsa », personne n'est en désaccord avec lui sauf Abaye ; on en déduit qu'ailleurs la halakha ne suit pas [Rav Yosef] face à Abaye. Il a été dit : un mavoy percé sur son côté près de son extrémité, on a dit au nom de Rav Ami et de Rav Assi : s'il y a là un pass de quatre, il permet une brèche jusqu'à dix ; sinon, [un pass de] moins de trois permet, trois ne permet pas.

💡 Explication

Abaye rappelle à Rav Yosef un enseignement qu'il transmettait lui-même, au nom de Rav Huna : le lehi ha-moshekh, un lehi placé dans le prolongement de la paroi du mavoy, plus mince qu'elle. De l'intérieur il se confond avec la paroi (égal à l'intérieur) ; de l'extérieur on voit qu'il est plus mince (visible de l'extérieur). S'il mesure moins de quatre coudées, il vaut lehi ; à quatre coudées, il forme lui-même un petit mavoy sans lehi, et tout le mavoy est interdit.

Le Roch tranche que ce lehi est valable, mais il comprend le cas autrement que Rachi : il s'agit d'un mur dont la face est en retrait, visible seulement depuis le domaine public. Il traite aussi la réduction de hauteur du mavoy (vingt coudées, dix tefahim) et le désaccord Abaye / Rav Yosef.

🖼️ Schéma

Le lehi de Rav Huna : plus mince que la paroi et dans son prolongement ; sa longueur décide de son statut.

ואת אמרת לן עלה: שמע מינה תלת. שמע מינה: בין לחיין אסור. ושמע מינה: משך מבוי בארבע. ושמע מינה: נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי.

Et tu nous as dit à ce sujet : déduis-en trois [choses]. Déduis-en : entre les lehayim, c'est interdit.

Et déduis-en : l'étendue [minimale] d'un mavoy est de quatre [coudées]. Et déduis-en : [le lehi] visible de l'extérieur et égal à l'intérieur a statut de lehi.

📜 Rachi (3)

שמע מינה משך מבוי ארבע מדקאמר נידון משום מבוי:

Déduis-en : l'étendue d'un mavoy est de quatre : de ce qu'il a dit « il a statut de mavoy ».

בין לחיים אסור מדקאמר עד חודו הפנימי:

Entre les lehayim, c'est interdit : de ce qu'il a dit « jusqu'à son bord intérieur ».

ושמע מינה נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי מדקאמר נידון משום לחי:

Et déduis-en : [le lehi] visible de l'extérieur et égal à l'intérieur a statut de lehi : de ce qu'il a dit « il a statut de lehi ».

💡 Explication

Les trois déductions de l'enseignement de Rav Huna :

1. Bein lehayim asour : l'espace occupé par le lehi n'est pas permis ; on s'arrête à son bord intérieur.
2. Mechekh mavoy be-arba : un mavoy doit mesurer au moins quatre coudées de long.
3. Nireh mi-bahouts : le lehi visible de l'extérieur et égal à l'intérieur est valable.

והלכתא: נראה מבחוץ ושוה מבפנים — נידון משום לחי. תיובתא והלכתא?

Et la halakha est : [le lehi] visible de l'extérieur et égal à l'intérieur a statut de lehi. Une réfutation, et [pourtant] la halakha ?

📜 Rachi (1)

תיובתא והלכתא דהא אותביניה מחצר קטנה שנפרצה לגדולה:

Une réfutation et la halakha : car nous l'avons réfuté par [la michna de] la petite cour percée dans la grande.

💡 Explication

Étonnement : une opinion réfutée (teyouvta) peut-elle être retenue comme halakha ?

אין, משום דתני רבי חייא כוותיה.

Oui, parce que Rabbi Hiyya a enseigné [une baraita] conforme à lui.

📜 Rachi (1)

דתני רבי חייא כוותיה כותל שצידו אחד כנוס כו':

Parce que Rabbi Hiyya a enseigné conforme à lui : un mur dont un côté est en retrait, etc.

💡 Explication

La réfutation reposait sur une déduction tirée de la michna ; la baraita de Rabbi Hiyya (citée en 9b) énonce la règle explicitement. La halakha s'appuie sur cette source explicite.

והרחב מעשר ימעט. אמר אביי, תנא: והרחב מעשר ימעט, רבי יהודה אומר: אינו צריך למעט. ועד כמה?

« Et celui qui est plus large que dix doit réduire. » Abaye a dit, il a été enseigné : celui qui est plus large que dix doit réduire ; Rabbi Yehouda dit : il n'a pas besoin de réduire. Et jusqu'à combien ?

📜 Rachi (1)

עד כמה יהא רחב ולא יהא צריך למעט לרבי יהודה:

Jusqu'à combien : peut-il être large sans avoir besoin de réduire, selon Rabbi Yehouda ?

💡 Explication

Retour à la michna (2a) : l'entrée d'un mavoy large de plus de dix coudées doit être réduite (yemaet). Selon une baraita, Rabbi Yehouda en dispense. La Guemara cherche la limite supérieure selon lui.

סבר רב אחי קמיה דרב יוסף למימר: עד שלש עשרה אמה ושליש. וקל וחומר מפסי ביראות.

Rav Ahai pensait dire devant Rav Yosef : jusqu'à treize coudées et un tiers, et [il le tirait d'un] kal va-homer (raisonnement à fortiori) à partir des pasei birot (pasin des puits).

💡 Explication

Les pasei birot : pour permettre de puiser à un puits situé dans le domaine public, on entoure le puits de quatre montants d'angle (deyomdin), ce qui crée un domaine privé. Selon Rabbi Yehouda, l'écart entre eux peut atteindre treize coudées et un tiers.

ומה פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה על העומד — לא התרתה בהן יותר משלש עשרה אמה ושליש, מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד, אינו דין שלא תתיר בו יותר משלש עשרה אמה ושליש?

Si les pasei birot, pour lesquels tu as permis [une clôture où] l'ouvert dépasse le fermé, tu ne les as pas permis au-delà de treize coudées et un tiers, le mavoy, pour lequel tu n'as pas permis [une clôture où] l'ouvert dépasse le fermé, n'est-il pas logique que tu n'y permettes pas plus de treize coudées et un tiers ?

📜 Rachi (1)

פסי ביראות שהתרתה בהן שלש עשרה אמה ושליש דתנן בפרק שני (לקמן עירובין יז:) עושין פסין לביראות שברשות הרבים והן עמוקין עשרה ואסור למלאות מהן ולהניח על שפתן שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים והתירו חכמים לעשות ארבעה דיומדין לארבע פיאות ולשוויה בין הפסין רשות היחיד ומותר למלאות ושרי רבי יהודה להרחיק זה מזה מלא שני רבקות של ארבעה ארבעה בקר ועוביה של פרה אמה ושני שלישי אמה דהוו להו שלש עשרה אמה ושליש לשמונה בקר:

Les pasei birot pour lesquels tu as permis : treize coudées et un tiers, comme nous l'avons appris au deuxième chapitre (plus loin, Eruvin 17b) : on fait des pasin pour les puits situés dans le domaine public, profonds de dix ; or il est interdit d'y puiser et de poser [l'eau] sur leur bord, car on fait sortir d'un domaine privé vers le domaine public ; les Sages ont permis de faire quatre deyomdin aux quatre coins, pour faire de [l'espace] entre les pasin un domaine privé, et il est permis de puiser. Et Rabbi Yehouda permet de les éloigner l'un de l'autre de la place de deux attelages de quatre bœufs chacun ; l'épaisseur d'une vache est d'une coudée et deux tiers de coudée, ce qui fait treize coudées et un tiers pour huit bœufs.

💡 Explication

Le kal va-homer de Rav Ahai : les pasei birot sont régis par une règle plus souple (on les permet alors que la partie ouverte, parouts, dépasse la partie fermée, omed) ; pourtant leur écart est limité à treize coudées et un tiers. Le mavoy, soumis à une règle plus stricte, doit à plus forte raison ne pas dépasser cette limite.

והיא הנותנת: פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה על העומד — לא תתיר בהן יותר משלש עשרה אמה ושליש, מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד — תתיר בו יותר משלש עשרה אמות ושליש!

Et c'est [précisément ce raisonnement] qui donne [le contraire] : les pasei birot, pour lesquels tu as permis [une clôture où] l'ouvert dépasse le fermé, tu n'y permets pas plus de treize coudées et un tiers ; le mavoy, pour lequel tu n'as pas permis [une clôture où] l'ouvert dépasse le fermé, tu y permets plus de treize coudées et un tiers !

📜 Rachi (1)

והיא הנותנת מדה זו שאתה מביא בה איסור ליותר משלש עשרה אמה ושליש למבוי משום טעמא דלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד היא הנותנת טעם להיתר דהתם הוא דאיכא עומד מועט משום הכי לא התרתה בו יותר משלש עשרה אמה ושליש אבל מבוי דרובו סתום שרי ביה טפי:

Et c'est ce qui donne : cette mesure par laquelle tu apportes une interdiction au-delà de treize coudées et un tiers pour le mavoy, en raison de ce que tu n'y as pas permis l'ouvert dépassant le fermé, c'est elle qui donne la raison de la permission : là-bas, il n'y a que peu de fermé, c'est pourquoi tu n'as pas permis plus de treize coudées et un tiers ; mais le mavoy, dont la plus grande partie est fermée, on y permet davantage.

💡 Explication

Ve-hi ha-notenet : le même argument se retourne. La limite des puits s'explique par le peu de clôture qui les entoure. Le mavoy, fermé sur la plus grande partie de son pourtour, peut supporter une entrée plus large.

אי נמי לאידך גיסא: פסי ביראות דאקילת בהו חד קולא — אקיל בהו קולא אחרינא, מבוי כלל כלל לא.

Ou bien, dans l'autre sens : les pasei birot, pour lesquels tu as été indulgent d'une indulgence, sois indulgent à leur égard d'une autre indulgence ; le mavoy, pas du tout.

📜 Rachi (2)

אי נמי לאידך גיסא דלא תיתי ליה מפסי ביראות דאילו התם הוא דהקלת בה קולא דמכשרת ליה בפרוץ מרובה על העומד אקיל נמי קולא אחריתא דלהוי חשוב פתח עד שלש עשרה אמה ושליש:

Ou bien dans l'autre sens : qu'on ne le tire pas des pasei birot ; car c'est là-bas, où tu as été indulgent en le rendant valable alors que l'ouvert dépasse le fermé, que tu as été indulgent d'une autre indulgence, qu'il compte comme une entrée jusqu'à treize coudées et un tiers.

כלל כלל לא טפי מעשר לא:

Pas du tout : pas plus de dix.

💡 Explication

Seconde objection : on peut aussi conclure dans le sens strict. Aux pasei birot, déjà traités avec souplesse, on ajoute une seconde koula (indulgence) ; le mavoy n'en reçoit aucune, et reste limité à dix coudées. Le kal va-homer ne permet donc pas de fixer la limite de Rabbi Yehouda.

תני לוי: מבוי שהוא רחב עשרים אמה, נועץ קנה באמצעיתו, ודיו. הוא תני לה והוא אמר לה: דאין הלכה כאותה משנה. איכא דאמרי, אמר שמואל משמיה דלוי: אין הלכה כאותה משנה.

Levi a enseigné : un mavoy large de vingt coudées, on plante un roseau en son milieu, et cela suffit. Lui l'a enseigné et lui l'a dit : la halakha ne suit pas cet enseignement.

Certains disent : Chmouel a dit au nom de Levi : la halakha ne suit pas cet enseignement.

📜 Rachi (1)

אין הלכה כאותה משנה דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה לקנה:

La halakha ne suit pas cet enseignement : car l'espace ouvert de ce côté-ci et de ce côté-là vient annuler le roseau.

⚖️ Rosh (1)

מבוי שהוא רחב כ' אמה אמר אביי עושה פס גבוה עשרה טפחים במשך ד' אמות ומעמידו באמצע. ואם יש מן הפס עד הכותל של רחב המבוי יותר מעשר אמות יש לו דין מבוי עקום כמין חי"ת דאין חילוק בין אם יש הפסק גדול בין שני הפתחים של צד רה"ר בין אם יש הפסק קטן. וכתב הראב"ד ז"ל וצריך שתהא הקורה נוגעת באותו פס או בתוך ג' דבעי קורה על גבי מבוי. וכיוצא בזה מצאתי בירושלמי קורה אחת מהו שתתיר שני מבואות ר' ירמיה אמר ר' זעירא אמר ר' אבהו חד אמר אסור וחד אמר מותר. מ"ד אסור בנתינתה למעלה מג' לכותלי המבוי. מ"ד מותר בנתינתה למטה מג' לכותלי המבוי. אי נמי עביד כדרב יהודה דאמר מבוי שהוא רחב ט"ו אמה מרחיק ב' אמות ועושה פס שלש אמות וכ"ש אי מרחיק אמה ועביד פס אמה ומחצה ומרחיק אמה ועביד פס אמה ומחצה אלא דלא אטרחוה רבנן כולי האי. והיכא דרחב עשרים אמה עביד הכי מהאי גיסא ומהאי גיסא. וליחוש דלמא שביק פתחא רבה ועייל בפתחא זוטא. אמר רב יהודה חזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס ויוצא בפתח קטן. ומ"ש מדר' אמי ורבי אסי. הכא לא ממעע בהלוכא התם ממעט בהלוכא:

Un mavoy large de vingt coudées : Abaye a dit : on fait un pass haut de dix tefahim sur une longueur de quatre coudées et on le place au milieu. Et s'il y a entre le pass et le mur, [dans le sens de] la largeur du mavoy, plus de dix coudées, il a le statut d'un mavoy tordu en forme de het, car il n'y a pas de différence entre un grand intervalle et un petit intervalle entre les deux entrées du côté du domaine public. Et le Raavad, de mémoire bénie, a écrit : il faut que la poutre touche ce pass ou [soit] à moins de trois [tefahim de lui], car il faut une poutre posée sur le mavoy. Et j'ai trouvé quelque chose de semblable dans le Yerouchalmi : une seule poutre peut-elle permettre deux mavoyot ? Rabbi Yirmeya [a dit] au nom de Rabbi Zeira au nom de Rabbi Abbahou : l'un dit que c'est interdit et l'autre que c'est permis. Celui qui dit interdit [parle du cas où] on l'a placée plus de trois [tefahim] au-dessus des murs du mavoy ; celui qui dit permis, [du cas où] on l'a placée à moins de trois des murs du mavoy. Ou bien, on fait comme Rav Yehouda, qui a dit : un mavoy large de quinze coudées, on s'écarte de deux coudées et on fait un pass de trois coudées ; et à plus forte raison si l'on s'écarte d'une coudée et fait un pass d'une coudée et demie, puis s'écarte d'une coudée et fait un pass d'une coudée et demie ; mais les Sages ne l'ont pas astreint à tant [d'efforts]. Et là où il est large de vingt coudées, on fait ainsi d'un côté et de l'autre. Et ne craignons-nous pas qu'on laisse la grande entrée et qu'on entre par la petite ? Rav Yehouda a dit : il est établi (hazaka) qu'on ne laisse pas une grande entrée pour entrer et sortir par une petite. Et en quoi est-ce différent [du cas] de Rabbi Ami et de Rabbi Assi ? Ici [le pass] ne gêne pas le passage, là-bas il gêne le passage.

💡 Explication

Levi rapporte une méthode simple : un roseau (kaneh) planté au milieu d'une entrée de vingt coudées la diviserait en deux entrées de dix. Il rejette lui-même cet enseignement : selon Rachi, l'ouverture des deux côtés annule un objet aussi mince. La Guemara présente ensuite la méthode valable.

Le Roch donne la méthode d'Abaye (un pass de dix tefahim de haut et quatre coudées de long au milieu), puis celle de Rav Yehouda (pasin placés près des murs), et discute la crainte qu'on délaisse l'entrée large pour la petite.

אלא היכי עביד? אמר שמואל משמיה דלוי:

Mais comment fait-on ? Chmouel a dit au nom de Levi :

💡 Explication

La réponse de Chmouel au nom de Levi figure en 10b : on fait un pass de quatre coudées de long, placé au milieu de l'entrée.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).