עירוב פרשיות כתוב כאן וכי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב פי' בקונט' דפסוק זה דכי הוא זה מפרשה אחרת דבואם כסף תלוה את עמי הוה ליה למיכתב דהתם קאי דאי בהך פרשתא דפקדון בלא הודאה במקצת נמי מחייב וטעמא דעקרינן ליה מדוכתא כדמסיק ומ"ש מלוה כדרבה דאין אדם מעיז פניו לכן כופר הכל פטור אבל בפקדון שלא עשה לו טובה מעיז ומעיז הלכך אפי' כופר הכל חייב וקשה דבריש סנהדרין (דף ב:) משמע דאפילו למ"ד עירוב פרשיות כתוב כאן לא עקרינן ליה לגמרי מפקדון לענין שלשה ומומחין ומיהו יש לדחות דלענין מודה מקצת דאיכא טעמא עקרינן ליה מפקדון לגמרי אבל לענין שלשה ומומחין דליכא טעמא קאי אתרוייהו אבל קשה דבפרק השואל (בבא מציעא צז, ב) גבי הא דמוקי מתניתין דהתם כשיש עסק שבועה ביניהם ומוקי רישא בתרתי וסיפא בתלת משמע דלא מחייב שבועה אלא א"כ יש חדא דקמודה והתם כרבי חייא בר יוסף מדקאמר בתר הכי ולרמי בר חמא אלמא דלא מחייב רבי חייא בר יוסף בלא הודאה מקצת אלמא לא עקר לגמרי כי הוא זה מפקדון ועוד דבכמה משניות משמע דלא מתחייב בפקדון אלא במודה מקצת כי ההיא דשבועות (דף מג.) דסלע הלויתני עליו ושתים היה שוה וכן ההיא דמנורה בת עשרה ליטרין (דף מג.) וההיא דעשר גפנות טעונות מסרתי לך (דף מב:) ובהניזקין (גיטין נא, א) גבי שני כיסין קשורים מצאת לי דמחייבינן מודה מקצת ופטרינן כופר הכל אע"ג שלא עשה לו שום טובה ובפרק שני דכתובות (דף יח.) ובשבועת הדיינים (שבועות מב, א) פטרינן מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס במגו דאי בעי כופר הכל משום דבבנו מעיז ולפירוש הקונטרס אדרבה כופר הכל ה"ל לחיובי התם וכן בפ"ק דב"מ (דף ד:) בשמעתא דהילך גבי סלעין דנרין ומפרש ר"ת דה"ק דכי כתיב כי הוא זה אמלוה נמי הוא דכתיב דבעינן הודאה בהדי שבועה דכפירה והכי נמי בעינן הודאה בהדי שבועה דנאנסו אבל כפירה לא בעינן בההיא דנאנסו ובאותו ענין דקאי כי הוא זה אמלוה קאי נמי אפקדון וכי היכי דמלוה מחייב אשתי פרות לחוד חדא דהודאה וחדא דכפירה מחייב נמי אפקדון אשתי פרות חדא דהודאה וחדא דנאנסו אבל רבי חייא בר אבא ורמי בר חמא בעו שלש פרות חדא דהודאה וחדא דכפירה וחדא דנאנסו דכי הוא זה אפקדון דוקא כתיב ולא אמלוה והא דבעיא כפירה והודאה במלוה שמא במה מצינו ילפינן מפקדון אע"ג דלענין שלשה ומומחין לא ילפינן מלוה מפקדון במסכת סנהדרין (דף ב:) למאן דלית ליה עירוב פרשיות לענין מודה מקצת מסתבר למילף טפי והוא הדין דבפקדון מחייב בכפירה והודאה לחוד בלא נאנסו אבל בנאנסו בלא כי הוא זה לא מחייב דהכי משמע ליה פשטיה דקרא לאצרוכי כי הוא זה בהדי נאנסו ולא נאנסו בהדי כי הוא זה אבל כופר הכל פטור לכ"ע בכל מקום אפילו במקום שיכול להעיז דגזירת הכתוב הוא כי הוא זה דוקא ולא כופר הכל והא דקאמר מ"ש מלוה מפרש ר"ת מאי טעמא דמלוה פירוש [מאי] טעמא דמודה מקצת חייב ולא מהימן במגו דאי בעי כפר. הכל והוי כי ההוא דסוף כל הנשבעין (שבועות מח, ב) גבי נשבעין שלא בטענה דקאמר מאי שנא הני ופירוש מאי טעמא דהני ומה שכתוב בספרים גבי מלוה הוא דאיכא למימר הכי אבל בפקדון מעיז ומעיז לא גריס ליה רבינו תם ובספרים ישנים ליתא והא דאמר בסוף המוכר את הבית (בבא בתרא ע, ב) גבי המפקיד אצל חבירו בשטר אילו אמר נאנסו לאו שבועה בעי דמשמע דנאנסו לחוד בלא הודאה כלל מחייב שבועה אור"ת דההיא שבועה דרבנן שנתקנה קודם שבועת היסת כי הנהו דפרק הכותב (כתובות פז, ב) הפוגמת כתובתה ואינך דסבר רמי בר חמא שבועה דאורייתא ומסיק אלא מדרבנן והא דתנן בפרק השואל (בבא מציעא צז, ב) זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ישבע ופריך בגמרא ואמאי מה שטענו לא הודה לו והך פירכא ליתא אליבא דרב נחמן דמוקמא התם מתני' אליביה כשיש עסק שבועה ביניהם ורישא בתרתי וסיפא בתלת או רישא בתלת וסיפא בארבע ויש כאן מה שטענו הודה לו אלא לרב הונא ורב יהודה פריך דליכא אלא הך דשאלה ושכירות ומשני ע"י גלגול דכדרכה מתה ההיא שבועה נמי מדרבנן דמדאורייתא לא מחייב כיון דאין כאן הודאה ומיהו בין לפ"ה ובין לפי' ר"ת קשה מהא דאמרינן בפ' כל הנשבעין (שבועות מה, ב) דאם שכרו בלא עדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך ופריך אלא שבועת שומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר נאנסו והשתא לפירוש ר"ת אהייא קאי אי אההיא דהודאה קאי אי אמר לא היו דברים מעולם א"כ היה כופר הכל ואין זה מגו דאל"כ ליפרוך אכל מודה מקצת דליפטר במגו דאי בעי כופר הכל ואי אההיא דנאנסו קאי כי קאמר נמי להד"ם מחייב שבועה כיון דאיכא כפירה והודאה ולפי' הקונטרס נמי דליכא הודאה כי אמר אההיא דנאנסו נמי להד"ם בעי שבועה דהא מחייב שבועה בפקדון אכופר הכל ואי הוה אמרינן דלרבי יוחנן ולרמי בר חמא לא מחייב אפקדון אכפירה והודאה בלא נאנסו הוה ניחא דפריך לה התם אבל לא יתכן כלל דע"כ על כפירה והודאה לחוד מחייב אפילו אפקדון כדמוכח במשניות טובא בההיא דסלע הלויתני ומנורה ועשר גפנים ואע"ג דמוקמינן מתניתין דהשואל בכמה פרות אע"ג דלא מתני במתני' הנהו לא מסתבר לאוקמי הכי וכן בהלואה דילפינן מפקדון גבי סלעים דנרים ובשבועות גבי סלע הלויתיך ונראה כפירוש ריב"א דמפרש כי כתיב כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב והלכך בפקדון נמי לא מוקמינן ליה אלא בטענה דשייכא במלוה דהיינו בכפירה והודאה אבל טענת נאנסו לא והכי קאמר מאי שנא טענה דשייכא במלוה מטענת נאנסו ומסיק כדרבה וגבי מלוה הוא דאיכא למימר הכי כלומר בטענה השייכא במלוה כגון כפירה והודאה דאין מעיז פניו לכפור במידי דידע בה חבריה אבל בפקדון כלומר טענה השייכא בפקדון כגון נאנסו דלא ידע ביה חבריה מעיז ומעיז ומחייב בלא הודאה דאם כופר הכל היה פטור במקצת נמי יפטר במגו דאי בעי כפר הכל ומיהו בטענות כפירה אפילו במקום שיכול להעיז פטור דגזירת הכתוב היא והשתא ניחא ההיא דכל הנשבעין דקאמר מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר נאנסו אע"ג דאין זה מגו לגמרי דהאי חשוב העזה והאי לא חשוב דבהאי ידע ובהאי לא ידע מכל מקום מדמה ליה למגו דלעיל דההוא נמי לאו מגו הוא דניחא ליה למימר טפי שכרתיך ונתתי לך שכרך דחושבו טועה משום דטרוד בפועליו ולא כמשקר במזיד ממאי דנימא לא שכרתיך מעולם דליכא למיתלי בטרוד בפועליו וההיא דח"ה (בבא בתרא לו, א) גבי הנהו עיזי דאכלי חושלי בנהרדעא דיכול לטעון עד כדי דמיהם במגו שיכול לומר לקוחים הן בידי ובפ"ב דכתובות (דף יח.) גבי שדה זה של אביך היה ולקחתיו ממנו דאפילו טענו הבן שהיה של אביו אלא שאין לו עדים מהימן לומר לקחתיו במגו שיכול לומר לא היה של אביך מעולם אע"ג דבהאי ידע ובהאי לא ידע לא דמי למידי דכפירה דלכפור ודאי אינו מעיז במידי דידע ביה חבריה והנהו דהתם לאו מידי דכפירה נינהו ומיהו ההיא דהשואל קשה לפירושו דמשמע דר' חייא ב"ר יוסף נמי בעי הודאה בהדי נאנסו דמוקי רישא בתרתי וסיפא בתלתא אם לא נאמר סוגיא דהתם לא כר' חייא בר אבא ולא כר' חייא ב"ר יוסף וא"ת למאן דבעי שלש פרות ליפטריה במגו דאי בעי אמר נאנסו אההיא דכפירה וי"ל כגון דההיא דכפירה קמן וא"ת דליפטריה במגו דאי בעי מודה בה ואההיא דטען דמתה בפשיעה יכפור ובאידך נאנסה דהשתא ה"ל בההיא דמודה בה הילך ופטור משבועה לאו פירכא היא דאם הילך הוא א"כ ה"ל כופר הכל ואין אדם מעיז אי נמי כגון דההיא דקיימא קמן עדיפא ואין רוצה להודות בה ואין להקשות יהא נאמן במגו דאי בעי אמר להד"ם נמי אההיא דנאנסו דבריש כל הנשבעים (שבועות מה, ב) משני לה דאפקיד ליה בשטר:
Explication du kontres. Ce verset de ki hu zeh vient d'une autre section. Il aurait fallu l'écrire dans ve-im kessef talvéh et ami, car c'est là qu'il porte. S'il se tenait dans cette section du dépôt, on serait tenu même sans aveu d'une partie. La raison pour laquelle on l'arrache de son lieu est celle que la Guemara conclut : en quoi le prêt diffère, comme Rabba. Un homme n'a pas l'audace de nier en face. Donc, pour le prêt, celui qui nie tout est quitte. Pour un dépôt, où l'autre ne lui a fait aucune faveur, il a toute l'audace. Donc même celui qui nie tout est tenu. Difficulté. Au début de Sanhédrin (2b), il ressort que même selon celui qui dit qu'un mélange de sections est écrit ici, on ne l'arrache pas entièrement du dépôt pour les trois juges et les moumhin (experts). On peut écarter cela. Pour le modéh bemiktzat, là où il y a une raison, on l'arrache entièrement du dépôt. Pour les trois et les moumhin, là où il n'y a pas de raison, le verset porte sur les deux. Autre difficulté. Dans le chapitre Ha-choel (Bava Metsia 97b), là où l'on établit la michna comme un cas où il y a entre eux une affaire de serment, et où l'on établit le début sur deux bêtes et la fin sur trois, il ressort qu'on n'oblige au serment que s'il y a une bête qu'il avoue. Et là c'est selon Rabbi Hiya bar Yossef, puisque l'on dit ensuite : et selon Rami bar Hama. Donc Rabbi Hiya bar Yossef n'oblige pas sans aveu d'une partie. Donc il n'a pas entièrement arraché ki hu zeh du dépôt. De plus, dans plusieurs michnayot il ressort qu'on n'est tenu pour un dépôt que par un aveu d'une partie. Celle de Chevouot (43a) : tu m'as prêté un sela sur lui, et il valait deux. Celle de la menora de dix litrin (43a). Celle des dix ceps chargés que je t'ai remis (42b). Et dans Ha-nizakin (Guitin 51a), au sujet de deux bourses liées, tu as trouvé pour moi : on oblige l'aveu d'une partie, et on acquitte celui qui nie tout, bien qu'il ne lui ait fait aucune faveur. Dans le deuxième chapitre de Ketoubot (18a) et dans Chevouat ha-dayanim (Chevouot 42a), on acquitte : une mane de ton père est entre mes mains, et je lui en ai fait manger un peras, par un migo, puisqu'il pourrait nier tout, parce qu'envers le fils il a l'audace. Selon l'explication du kontres, à l'inverse, celui qui nie tout aurait dû être tenu là. De même au premier chapitre de Bava Metsia (4b), dans la sougya du heilekh, au sujet des sela'im de Nérin. Rabbeinou Tam explique. Le sens est : lorsque ki hu zeh est écrit, il est écrit aussi au sujet du prêt. Car on exige un aveu avec le serment du déni. De même on exige un aveu avec le serment de ne'ensou (ils ont péri par accident). Le déni, on ne l'exige pas dans le cas de ne'ensou. Et de la même manière que ki hu zeh porte sur le prêt, il porte aussi sur le dépôt. De même que le prêt oblige pour deux vaches seulement, une d'aveu et une de déni, il oblige aussi pour un dépôt sur deux vaches, une d'aveu et une de ne'ensou. Mais Rabbi Hiya bar Abba et Rami bar Hama exigent trois vaches : une d'aveu, une de déni, et une de ne'ensou. Car ki hu zeh est écrit précisément au sujet du dépôt, et il n'est pas écrit au sujet du prêt. Et si le prêt exige un déni et un aveu, peut-être l'apprend-on du dépôt par un mah matsinou (ce que nous trouvons ici, on le retrouve là). Pour les trois juges et les moumhin, on n'apprend pas le prêt depuis le dépôt, comme à Sanhédrin 2b, selon celui qui ne tient pas le mélange de sections. Pour le modéh bemiktzat, il est plus raisonnable d'apprendre. Et il en va de même. Pour un dépôt, on est tenu pour le déni et l'aveu seuls, sans ne'ensou. Pour ne'ensou sans ki hu zeh, on reste quitte. Car le sens simple du verset lui indique d'exiger ki hu zeh avec ne'ensou, et de ne pas exiger ne'ensou avec ki hu zeh. Celui qui nie tout est quitte selon tous, en tout lieu, même là où il peut avoir l'audace : c'est un décret du verset, ki hu zeh précisément, à l'exclusion de celui qui nie tout. Et ce que dit en quoi le prêt diffère : Rabbeinou Tam explique, quelle est la raison du prêt. C'est la raison pour laquelle l'aveu d'une partie oblige au serment, et pour laquelle un migo ne le rend pas croyable : s'il voulait, il nierait tout. C'est comme ce cas de la fin de Kol ha-nichba'in (Chevouot 48b), au sujet de ceux qui jurent sans prétention, où l'on dit en quoi ceux-ci diffèrent, et l'explication est : quelle est la raison de ceux-ci. Et ce qui est écrit dans les livres, au sujet du prêt on peut dire ainsi, mais au sujet du dépôt il a toute l'audace : Rabbeinou Tam ne le lit pas, et dans les livres anciens cela n'y figure pas. Et ce qui est dit à la fin de Ha-mokher et ha-bayit (Bava Batra 70b), au sujet de celui qui dépose chez son prochain avec un acte : s'il avait dit ne'ensou, un serment serait requis. Cela indique que ne'ensou seul, sans aucun aveu, oblige au serment. Rabbeinou Tam dit : ce serment est rabbinique, institué avant le serment de hesset, comme ceux du chapitre Ha-kotev (Ketoubot 87b), celle qui amoindrit sa ketouba et les autres. Rami bar Hama pensait un serment de la Tora, et l'on conclut : seulement d'ordre rabbinique. Et ce que nous avons appris dans le chapitre Ha-choel (Bava Metsia 97b) : celui-ci dit empruntée, celui-ci dit louée, il jurera. La Guemara objecte : pourquoi ? Ce qu'il a réclamé, il ne le lui a pas avoué. Cette objection tombe selon Rav Nahman, qui établit la michna selon lui comme un cas où il y a entre eux une affaire de serment, le début sur deux et la fin sur trois, où le début sur trois et la fin sur quatre, et il y a bien ici : ce qu'il a réclamé, il le lui a avoué. Elle objecte à Rav Houna et à Rav Yehouda, car il n'y a que ce cas d'emprunt et de location. On répond par un gilgoul (extension du serment) de : elle est morte de sa mort naturelle. Ce serment-là aussi est rabbinique. De la Tora, il n'est pas tenu, puisqu'il n'y a pas ici d'aveu. Cependant, selon l'explication de Rachi comme selon celle de Rabbeinou Tam, fait difficulté ce que l'on dit dans le chapitre Kol ha-nichba'in (Chevouot 45b). S'il l'a engagé sans témoins, puisqu'il peut dire je ne t'ai jamais engagé, il peut dire je t'ai engagé et je t'ai payé ton salaire. On objecte : le serment des gardiens que le Miséricordieux a imposé, comment le trouve-t-on ? Puisqu'il peut dire lo hayou devarim me'olam (il n'y a jamais eu de tels faits), il peut dire ne'ensou. À présent, selon l'explication de Rabbeinou Tam, sur quel cas cela porte-t-il ? Si cela porte sur le cas de l'aveu : s'il disait il n'y a jamais eu de tels faits, il nierait tout, et cela ne forme pas un migo. Sinon, que l'on objecte pour tout aveu d'une partie, qu'il soit quitte par un migo : s'il voulait, il nierait tout. Si cela porte sur le cas de ne'ensou : même quand il dit il n'y a jamais eu de tels faits, il est tenu au serment, puisqu'il y a déni et aveu. Selon l'explication du kontres aussi, là où l'on n'exige pas l'aveu : quand il dit, sur le cas de ne'ensou aussi, il n'y a jamais eu de tels faits, il doit un serment. Car on oblige au serment sur un dépôt même celui qui nie tout. Si l'on disait que selon Rabbi Yo'hanan et selon Rami bar Hama on reste quitte sur un dépôt pour le déni et l'aveu sans ne'ensou, l'objection de là-bas tiendrait. Cela ne se peut aucunement. Car nécessairement, pour le déni et l'aveu seuls, on est tenu même sur un dépôt, comme le prouvent de nombreuses michnayot : celle du sela, tu m'as prêté, la menora, et les dix ceps. Bien que l'on établisse la michna de Ha-choel sur plusieurs vaches, bien que celles-ci ne soient pas enseignées dans la michna, ces autres cas ne s'établissent pas ainsi : la chose manque de vraisemblance. De même pour le prêt, que l'on apprend depuis le dépôt, au sujet des sela'im de Nérin, et dans Chevouot au sujet de : je t'ai prêté un sela. Et cela se présente comme l'explication du Riva. Il explique : lorsque ki hu zeh est écrit, il est écrit au sujet du prêt. Dès lors, pour le dépôt aussi, on ne l'établit que sur une prétention qui a cours dans le prêt, à savoir le déni et l'aveu. La prétention de ne'ensou reste en dehors. Voici ce qu'il dit : en quoi une prétention qui a cours dans le prêt diffère-t-elle de la prétention de ne'ensou ? On conclut comme Rabba. Au sujet du prêt on peut dire ainsi, veut dire : dans une prétention qui a cours dans le prêt, par exemple déni et aveu, car il n'a pas l'audace de nier une chose que son prochain connaît. Au sujet du dépôt, veut dire : une prétention qui a cours dans le dépôt, par exemple ne'ensou, que son prochain ignore. Il a toute l'audace, et il est tenu sans aveu. Car si celui qui nie tout était quitte, pour une partie aussi il serait quitte par un migo : s'il voulait, il nierait tout. Cependant, dans les prétentions de déni, même là où il peut avoir l'audace, il est quitte, car c'est un décret du verset. À présent le cas de Kol ha-nichba'in tient. On dit : puisqu'il peut dire il n'y a jamais eu de tels faits, il peut dire ne'ensou. Ce migo reste incomplet : l'un compte comme de l'audace, l'autre compte autrement, puisque dans l'un il sait et dans l'autre il ignore. Malgré cela on le compare au migo d'en haut. Car celui-là non plus ne forme pas un migo. Dire : je t'ai engagé et je t'ai payé ton salaire, lui convient mieux. On le tient pour un homme qui se trompe, occupé par ses ouvriers, et on écarte le menteur délibéré. Dire : je ne t'ai jamais engagé, reste sans ce rattachement : on ne peut pas le suspendre au fait d'être occupé par ses ouvriers. Et le cas de Hezkat ha-batim (Bava Batra 36a), au sujet de ces chèvres qui mangeaient les balles à Nehardea : il peut réclamer jusqu'à concurrence de leur valeur, par un migo, puisqu'il peut dire elles sont achetées en ma possession. Et au deuxième chapitre de Ketoubot (18a), au sujet de : ce champ était à ton père et je l'ai acheté de lui. Même si le fils a prétendu qu'il était à son père, et qu'il n'a pas de témoins, il est cru à dire je l'ai acheté, par un migo, puisqu'il peut dire il n'a jamais été à ton père. Bien que dans l'un il sache et dans l'autre il ignore, le cas reste éloigné d'un déni. Pour nier, il n'a certes pas l'audace sur une chose que son prochain connaît. Et les cas de là-bas sont hors d'une prétention de déni. Cependant le cas de Ha-choel fait difficulté selon son explication. Il en ressort que Rabbi Hiya bar Rav Yossef exige lui aussi un aveu avec ne'ensou, puisqu'il établit le début sur deux et la fin sur trois. À moins de dire que la sougya de là-bas ne suit ni Rabbi Hiya bar Abba ni Rabbi Hiya bar Rav Yossef. Si tu dis : selon celui qui exige trois vaches, qu'on l'acquitte par un migo, puisqu'il pourrait dire ne'ensou sur celle du déni. On répond : par exemple, celle du déni est devant nous. Si tu dis : qu'on l'acquitte par un migo, puisqu'il pourrait l'avouer, nier celle dont il prétend qu'elle est morte par négligence, et dire que l'autre a péri par accident. Dès lors, celle qu'il avoue serait un heilekh, et il serait quitte du serment. L'objection tombe. Car si c'est un heilekh, il nierait alors tout, et un homme n'a pas cette audace. Ou bien : par exemple, celle qui se tient devant nous est meilleure, et il ne veut pas l'avouer. Il n'y a pas lieu d'objecter : qu'il soit cru par un migo, puisqu'il pourrait dire il n'y a jamais eu de tels faits aussi sur celle de ne'ensou. Car au début de Kol ha-nichba'im (Chevouot 45b) on répond qu'il le lui a déposé par un acte.