Bekhorot 17b — 'peut-on viser exactement' (efshar le-tsamtsem) : le partage du bekhor entre jumeaux et les cinq preuves

Bekhorot 17b

Sougya : La michna achève la loi des jumeaux : le second agneau (non premier-né) paîtra jusqu'à un défaut, et R. Yossi l'exempte des dons sacerdotaux (matanot : épaule, mâchoires, caillette) que R.

Meir impose ; si l'un des deux meurt, R. Tarfon dit qu'on partage, R.

Akiva que 'la charge de la preuve incombe au demandeur' ; si c'est un mâle et une femelle, le kohen n'a rien. La Guemara ouvre la grande question : peut-on 'viser/caler exactement' (efshar le-tsamtsem) ?

R. Yossi ha-Gelili le tient possible même pour les faits divins (bidei chamayim), donc à fortiori pour les faits humains (bidei adam) ; les Sages le nient pour les faits divins et s'interrogent sur les faits humains.

Suivent cinq preuves (fil rouge de l'autel, mesures des ustensiles, four coupé en deux, cadavre à égale distance de deux villes) que la Guemara écarte une à une. Le Roch tranche : les Sages tiennent qu'on ne peut pas viser exactement, mais la halakha suit R.

Yossi ha-Gelili pour les faits humains.

La mahloket de la michna sur les jumeaux mâles et le partage du bekhor.

Le fil directeur de la sougya : les cinq preuves sur 'efshar le-tsamtsem' et la conclusion halakhique.

וְחַייָּב בְּמַתָּנוֹת, וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מֵת אֶחָד מֵהֶן — רַבִּי טִרְפוֹן אוֹמֵר: יַחֲלֹוקוּ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. זָכָר וּנְקֵבָה — אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם.

...et il est astreint aux dons [sacerdotaux] (matanot : l'épaule, les mâchoires et la caillette) ; et Rabbi Yossi [l']en dispense. Si l'un des deux [agneaux] est mort — Rabbi Tarfon dit : ils partagent ; Rabbi Akiva dit : la charge de la preuve incombe à celui qui réclame à son prochain (ha-motsi me-havero alav ha-reaya).

[Si ce sont] un mâle et une femelle — il n'y a rien ici pour le kohen.

📜 Rachi (4)

וְחַייָּב בְּמַתָּנוֹת כְּשֶׁיִּשְׁחָטֶנּוּ יִתֵּן לַכֹּהֵן אֶת הַזְּרוֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וּסְתָם מִשְׁנָה הִיא זוֹ:

Et il est astreint aux dons — lorsqu'il l'abattra, il donnera au kohen l'épaule et les mâchoires [et la caillette] ; et c'est une michna anonyme (stam michna).

וְר' יוֹסֵי פּוֹטֵר מְפָרֵשׁ בַּגְּמָ':

Et Rabbi Yossi [l']en dispense — c'est explicite dans la Guemara.

יַחֲלֹוקוּ דְּחָזַר בּוֹ ר"ט מִמַּאי דְּאָמַר לְעֵיל כְּדִמְפָרֵשׁ בגמ' דס"ל דַּאֲפִילּוּ כְּשֶׁהֵן חַיִּין מַעֲלִין אֶת הַיָּפֶה בְּדָמִים לִשְׁנֵיהֶם שֶׁיַּחְלְקוּ בִּשְׁנֵיהֶם הִלְכָּךְ מֵת אֶחָד מֵהֶן יַחֲלֹוקוּ אֶת הַחַי:

Ils partagent — car Rabbi Tarfon s'est rétracté de ce qu'il a dit plus haut, comme l'explique la Guemara : il tient que même de leur vivant on évalue en argent le [plus] beau au profit des deux, afin qu'ils partagent les deux ; c'est pourquoi, si l'un des deux meurt, ils partagent le [survivant] vivant.

זָכָר וּנְקֵבָה אֵין כָּאן כְּלוּם לַכֹּהֵן דְּשֶׁמָּא נְקֵבָה יָצְאָה תְּחִלָּה וְהַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. וְהָכָא אֲפִילּוּ רַבִּי טִרְפוֹן מוֹדֶה דְּהָתָם הוּא דִּפְלִיג מִשּׁוּם דְּוַודַּאי חַד מִינַּייְהוּ לַכֹּהֵן הִלְכָּךְ יָפֶה כֹּחוֹ לַחֲלֹוק בְּשָׁוֶה אֲבָל הָכָא הוּרַע כֹּחוֹ דְּשֶׁמָּא לָא שַׁייְכָא בְּכוֹרָה כְּלָל וּמִיהוּ יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְאַחַ"כּ יֹאכְלֶנּוּ דְּסָפֵק הוּא:

[Si ce sont] un mâle et une femelle, il n'y a rien ici pour le kohen — car peut-être la femelle est-elle sortie la première, et la charge de la preuve incombe au réclamant. Et ici, même Rabbi Tarfon en convient : là-bas il divergeait parce que, à coup sur, l'un des deux [revient] au kohen, si bien que sa position est forte pour partager à égalité ; mais ici sa position est affaiblie, car peut-être n'y a-t-il pas du tout de bekhorah [en jeu]. Toutefois [l'animal] paîtra jusqu'à ce qu'il contracte un défaut, puis on le mangera, car c'est un doute.

🗂️ Tossefot (1)

זָכָר וּנְקֵבָה אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם אַאֲפִילּוּ יוֹצֵא שְׁנֵי רָאשִׁים כְּאֶחָד קָאֵי וּמוֹדֶה ר' יוֹסֵי הַגְּלִילִי הָכָא דאע"ג דַּאֲפִילּוּ אִי כּוּלֵּיהּ רֶחֶם מִיקַּדְּשִׁי מ"מ מִין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ כִּדְאָמַר בפ"ק (לְעֵיל בְּכוֹרוֹת דַּף ט:) הָכָא שֶׁהִיא נְקֵבָה וְהָוְיָא פֶּטֶר רֶחֶם כָּמוֹהָ בָּטְלָה בְּכוֹרָתוֹ לְגַמְרֵי וְלָא דָּמֵי לְהַהִיא דְּפֶ' בְּהֵמָה הַמְקַשָּׁה (חֻולִּין דַּף ע.) כְּרָכַתּוּ אֲחוֹתוֹ וְהוֹצִיאַתּוּ דְּהָתָם אַייְרֵי כְּדִנְפַק הוּא דֶּרֶךְ רֹאשׁוֹ וְהִיא דֶּרֶךְ מַרְגְּלוֹתֶיהָ דְּלָא הָוְיָא אִיהִי פֶּטֶר רֶחֶם:

[Si ce sont] un mâle et une femelle, il n'y a rien pour le kohen — [cela] vise même [le cas où] les deux têtes sortent ensemble ; et Rabbi Yossi ha-Gelili en convient ici, car bien que, même si toute la matrice était consacrée, [l'espèce] dans son espèce ne fait pas écran (min be-mino eino hotsets), comme on le dit au premier chapitre (ci-dessus, Bekhorot 9b) — ici, puisque c'est une femelle et qu'elle est [elle-même] 'ouverture de matrice' (peter rehem) comme lui, sa bekhorah est totalement annulée. Et cela ne ressemble pas au cas du chapitre 'Behema ha-makcha' (Houlin 70a) 'sa sœur l'a enveloppé et l'a fait sortir', car là-bas il s'agit du cas où lui est sorti par la tête et elle par les pattes, de sorte qu'elle-même n'est pas 'ouverture de matrice'.

⚖️ Rosh (1)

מַתְנִי' רָחֵל שֶׁלֹּא בִּכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאַחַת ר' יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן שֶׁנֶּאֱמַר הַזְּכָרִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם אֶלָּא אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן. ר' טִרְפוֹן אוֹמֵר כֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶם. וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְחַיָּיב בְּמַתָּנוֹת. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מֵת אֶחָד מֵהֶן רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר יַחְלוֹקוּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵירוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. זָכָר וּנְקֵבָה אֵין לַכֹּהֵן כְּלוּם אֶלָּא יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיֵאָכֵל בְּמוּמוֹ לַבְּעָלִים. שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁלֹּא בִּכְּרוּ וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה הַזָּכָר לַכֹּהֵן. שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ הַיָּפֶה. וְר' עֲקִיבָא אוֹמֵר מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶם וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְחַייָּב בְּמַתָּנוֹת. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מֵת אֶחָד מֵהֶן רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר יַחְלוֹקוּ. וְר' עֲקִיבָא אוֹמֵר המע"ה. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת לֹא בִּכְּרָה וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר בּוֹרֵר לוֹ הַכֹּהֵן אֶת הַיָּפֶה. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְחַיָּיב בְּמַתָּנוֹת. וְר' יוֹסֵי פּוֹטֵר. שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כֹּל שֶׁחֲלִיפָיו בְּיַד כֹּהֵן פָּטוּר מִן הַמַּתָּנוֹת וְר' מֵאִיר מְחַיֵּיב. מֵת אֶחָד מֵהֶן ר' טִרְפוֹן אוֹמֵר יַחֲלֹוקוּ. ר' עֲקִיבָא אוֹמֵר המע"ה. זָכָר וּנְקֵבָה אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן:

💡 Explication

Fin de la michna sur les jumeaux. Le second agneau (celui qui n'est pas le bekhor, premier-né) reste au propriétaire, mais R. Meir l'astreint aux matanot (dons dûs au kohen sur toute bête profane : épaule, mâchoires, caillette), tandis que R. Yossi l'en dispense. Si l'un des deux meurt : R. Tarfon dit qu'on partage le survivant (il s'est rétracté de sa position antérieure) ; R. Akiva applique ha-motsi me-havero alav ha-reaya (le réclamant doit prouver), donc le doute profite au propriétaire. Un mâle et une femelle : peut-être la femelle est sortie la première, donc pas de bekhor certain, et le kohen n'a rien.

🖼️ Schéma

Positions des Tannaïm sur les jumeaux et le doute.

גְּמָ׳ אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: לְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ דְּאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי שָׁמַיִם, וְכָל שֶׁכֵּן בִּידֵי אָדָם, וְרַבָּנָן — בִּידֵי שָׁמַיִם אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם, בִּידֵי אָדָם מַאי?

Guemara. On dit dans l'école de Rabbi Yannai : de Rabbi Yossi ha-Gelili nous entendons qu'il dit : il est possible de viser exactement (efshar le-tsamtsem) [même] par les [faits] du Ciel, et à plus forte raison par les [faits] de l'homme ; et les Rabbanan — [pour eux,] par les [faits] du Ciel il est impossible de viser exactement ; par les [faits] de l'homme, qu'en est-il ?

📜 Rachi (3)

גְּמ' אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי שָׁמַיִם כְּגוֹן הַךְ לֵידָה ואע"ג דְּאֵין מַקְפִּידִין בְּכָךְ:

Guemara. Il est possible de viser exactement par les [faits] du Ciel — comme cette naissance-ci, et bien qu'on n'y prête pas attention [pour la calibrer].

וְכָל שֶׁכֵּן בִּידֵי אָדָם דְּמִתְכַּווְּנִין לְצַמְצֵם שׁוּם מִדָּה אוֹ שׁוּם דָּבָר דְּוַודַּאי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם:

Et à plus forte raison par les [faits] de l'homme — car [l'homme] a l'intention de calibrer exactement une mesure ou une chose, et il est certainement possible de viser exactement.

בִּידֵי אָדָם שֶׁמִּתְכַּווְּנִין וּמוֹדְדִין כְּדֵי לְצַמְצֵם מַאי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם אוֹ לֹא:

Par les [faits] de l'homme — [quand] on a l'intention et qu'on mesure afin de viser exactement : est-il possible de viser exactement ou non ?

🗂️ Tossefot (1)

אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי שָׁמַיִם פֵּי' בַּקּוּנְטְרֵס כְּגוֹן הַךְ דְּלֵידָה דְּאע"ג דְּאֵין מַקְפִּידִין בְּכָךְ וכ"ש בִּידֵי אָדָם בְּמִתְכַּווְּנִים לְצַמְצֵם שׁוּם מִדָּה אוֹ שׁוּם דָּבָר דְּוַדַּאי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וְקָשֶׁה לר"י כִּי קָא מִבַּעְיָא לֵיהּ לְרַבָּנָן דְּבִידֵי שָׁמַיִם א"א לְצַמְצֵם בִּידֵי אָדָם מַאי הֵיכִי פָּשֵׁיט מְצַמְצֵם מְכֻוָּון בֵּין שְׁתֵּי עֲייָרוֹת הָא עַל כָּרְחָךְ נְהִי דִּיכוֹלִין לְצַמְצֵם הַדָּבָר כְּשֶׁמִּתְכַּוְּונִין לִמְדֹּוד מ"מ לְרַבָּנָן א"א שֶׁיְּהֵא הַדָּבָר מְצֻומְצָם בֵּין שְׁתֵּי עֲייָרוֹת דְּכֵיוָן דְּבִידֵי שָׁמַיִם הוּא שֶׁמֵּעַצְמוֹ נָפַל שָׁם מִתְּחִלָּה וְלֹא נִתְעַסְּקוּ עָלָיו לִמְדֹּוד וּלְהַנִּיחוֹ שָׁם מְכֻווָּן וְנִרְאֶה לְרַבִּי דַּאֲפִילּוּ לָמֶ"ד א"א לְצַמְצֵם בִּידֵי שָׁמַיִם אַף שֶׁפְּעָמִים שֶׁנִּמְדַּד בּוֹ שֶׁהוּא מְצֻומְצָם אֶלָּא ה"ק אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר צִמְצוּם שֶׁבִּידֵי שָׁמַיִם כְּגוֹן לֵידָה דְּהָכָא שֶׁאֵין פְּנַאי לְבָרֵר וּלְדַקְדֵּק אֵיזֶה יָצָא תְּחִלָּה וּלְכָךְ אֵין שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן אֲבָל בִּידֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ שְׁהוּת לְבָרֵר מִיבַּעְיָא לָן וּפְשִׁיט לֵיהּ מִנִּמְצָא מְכֻוָּון בֵּין שְׁתֵּי עֲייָרוֹת דְּאִי אָמַרְתָּ אִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר אִם הוּא מְצֻומְצָם אע"ג דְּפָרֵישִׁית דְּזִימְנִין דְּמִיקְּרֵי שֶׁהוּא מְצֻומְצָם כֵּיוָן דְּאִי אֶפְשָׁר לְהַבְחִין לֹא יָבִיאוּ שְׁתֵּי הָעֲגָלוֹת מִסָּפֵק דְּמִילְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא הִיא וְאֵין לָנוּ לִתְלוֹת מִסָּפֵק שֶׁאֵירַע כֵּן וּבַמַּסְּקָנָא פָּשְׁטִינַן דִּלְרַבָּנָן אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וַאֲפִילּוּ אָדָם וּמִתּוֹךְ הָא דִּפְלִיגִי אָמוֹרָאֵי בפ"ק דְּעֵירוּבִין (דַּף טז:) בְּפָרוּץ כְּעוֹמֵד ופ"ב דְּחֻולִּין (דַּף כֹּח:) בְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה כְּרוֹב הָיָה נִרְאֶה דַּהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי דְּאֶפְשָׁר לְצַמְצֵם לְכָל הַפָּחוֹת בִּידֵי אָדָם וְאֵין לוֹמַר דְּקָרֵי פָּרוּץ כְּעוֹמֵד כְּשֶׁדּוֹמֶה לָנוּ שֶׁהֵם שָׁוִים דְּאַף עַל גַּב דְּשֶׁמָּא אֵינָם שָׁוִים וְכֵן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דִּשְׁחִיטָה דְּהָא מְפָרֵשׁ טַעְמָא דְּלָא הָוֵי כְּרוֹב וּכְעוֹמֵד מִשּׁוּם דְּאָמַר רַחֲמָנָא לְמֹשֶׁה שְׁחוֹט רֻובָּא וּגְדוֹר רֻובָּא דְּתִיפּוֹק לִי דִּבְלָאו הָכִי הָיָה אָסוּר מִסָּפֵק מִשּׁוּם דְּשֶׁמָּא שִׁיֵּיר רֻובָּא וְהָא דְּפָרִיךְ בְּגִיטִּין בְּפֶרֶק הַזּוֹרֵק (גִּיטִּין דַּף עח.) וְהָא א"א לְצַמְצֵם גַּבֵּי מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה מְגֹורֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגֹורֶשֶׁת דִּמְפָרֵשׁ כְּגוֹן דַּאֲתוֹ תַּרְוַייְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי בְּאַרְבַּע אַמּוֹת וְאַפֵּי' יְהֵא הֲלָכָה כְּר' יוֹסֵי הַגְּלִילִי מ"מ דֹּוחַק הוּא לְהַעֲמִיד הַמִּשְׁנָה בְּכָךְ שֶׁאֵין רְגִילוּת לִהְיוֹת הַדָּבָר מְצֻומְצָם וּסְתָמָא לֹא כִּווְּנוּ בְּבַת אַחַת לָבֹא וּבְפֶ' שְׁבוּעַת הָעֵדוּת (שְׁבוּעוֹת דַּף לב.) גַּבֵּי כִּפְּרוּ שְׁנֵיהֶם כְּאַחַת פָּרִיךְ וְהָא אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וּמְשַׁנֵּי הָא מַנִּי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְר' יוֹחָנָן מְשַׁנֵּי אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנָן כו' מַשְׁמַע דְּאֵין הֲלָכָה כְּר' יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְכֵן בְּפֶ' אַרְבָּעָה אַחִין (יְבָמוֹת דַּף כֹּח.) גַּבֵּי אֲחָיוֹת אֵינִי יוֹדֵעַ מִי שְׁנָאָן אָמְרִינַן אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן לָא סַתֵּים לָן תַּנָּא כְּר' יוֹסֵי הַגְּלִילִי לְכָךְ נִרְאֶה דְּבִידֵי שָׁמַיִם אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ וְהַךְ דִּשְׁבוּעוֹת וְד' אַחִין הָווּ בִּידֵי שָׁמַיִם אֲבָל בִּידֵי אָדָם הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ כִּדְמוֹכְחָא הַהִיא דְּחֻולִּין וְעֵירוּבִין וא"ת הָא דְּאָמְרִינַן בפ"ק דְּעֵירוּבִין (דַּף ה:) לֶחִי הַמּוֹשֵׁךְ מִדָּופְנוֹ שֶׁל מָבוֹי פָּחוֹת מִד' אַמּוֹת אֵין צָרִיךְ לֶחִי אַחֵר לְהַתִּירוֹ וְאַרְבַּע אַמּוֹת צָרִיךְ לֶחִי אַחֵר לְהַתִּירוֹ וְקָאָמַר רַב הוּנָא בַּר' יְהוֹשֻׁעַ לָא אֲמַרַן אֶלָּא בְּמָבוֹי ז' נִיתָּר בְּעוֹמֵד מְרֻובֶּה עַל הַפָּרוּץ רַב אַשִּׁי אָמַר מָבוֹי ח' לָא צְרִיךְ לֶחִי מַה נַפְשָׁךְ אִי עוֹמֵד נְפִישׁ נִיתָּר בְּעוֹמֵד מְרֻובֶּה עַל הַפָּרוּץ וְאִי פָּרוּץ נְפִישׁ נִדּוֹן מִשּׁוּם לֶחִי פֵּירוּשׁ דְּאִם כֵּן אֵין בְּלֶחִי עֲשָׂרָה אַמּוֹת מַאי אָמְרַתְּ דְּשָׁווּ תַּרְוַוייְהוּ כִּי הֲדָדֵי הָוֵה לֵיהּ סְפֵק דִּבְרֵיהֶם וּלְהָקֵל מַשְׁמַע דְּאִי אֶפְשָׁר לְבָרֵר הַדָּבָר וְיֵשׁ לוֹמַר דִּלְעוֹלָם אֶפְשָׁר לִמְדֹּוד אֶלָּא לֹא הִטְרִיחוּ חֲכָמִים לִמְדֹּוד שָׁם מִסָּפֵק כֵּיוָן דְּבֵין עוֹמֵד נְפִישׁ בֵּין פָּרוּץ נְפִישׁ לֵיכָּא חֲשַׁשׁ אִיסּוּר אא"כ הֵם שָׁוִוים וּמִילְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא הִיא וּמִכָּל מָקוֹם אִם הָיָה אִיסּוּרָא דְּאוֹרַיְיתָא הָיָה אָסוּר כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לִמְדֹּוד וְזֶה אֵין לְהַקְשׁוֹת עַל רַב אַשִּׁי כִּי שָׁווּ כִּי הֲדָדֵי נָמֵי לִשְׁתְּרֵי דְּקַיְימָא לָן פָּרוּץ כְּעוֹמֵד מֻותָּר דְּהָתָם קָאֵי עַל רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ דִּסְבִירָא לֵיהּ פָּרוּץ כְּעוֹמֵד אָסוּר וְהָרַב רַבִּי שִׁמְעוֹן מִייַּנְבְּלָא הָיָה מְפָרֵשׁ דְּפָרוּץ כְּעוֹמֵד וּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה כְּרוֹב סָבְרִי כְּרַבָּנָן דְּאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם אֲפִילּוּ בִּידֵי אָדָם וּמַאן דְּשָׁרֵי כְּשֶׁדּוֹמֶה לָנוּ שֶׁהַפָּרוּץ כְּעוֹמֵד מִשּׁוּם דְּאֵימַר פָּרוּץ מְרֻובֶּה וְאִם תִּמְצָא לוֹמַר שֶׁהֵם שָׁוִים רַחֲמָנָא אָמַר גְּדוֹר רֻובָּא וּבְעִנְיָן זֶה יֵשׁ לְפָרֵשׁ הַהוּא דְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה כְּרוֹב וְהַשְׁתָּא נִיחָא טְפֵי הַהִיא דִּסְפֵק דִּבְרֵיהֶם לְהָקֵל כֵּיוָן דְּאִי אֶפְשָׁר לִמְדֹּוד אֲבָל קַשְׁיָא לְרַבִּי דְּמַשְׁמַע דִּסְפֵיקָא דְּאוֹרַיְיתָא הָיָה אָסוּר מִטַּעַם חֲשָׁשָׁא בְּעָלְמָא דְּשֶׁמָּא הֵם שָׁוִים אע"ג דְּאִי עוֹמֵד נְפִישׁ מֻותָּר וְאִי פָּרוּץ נְפִישׁ מֻותָּר וא"כ הֵיכִי דָּיֵיק מִנִּמְצָא מְכֻווָּן בֵּין שְׁתֵּי עֲייָרוֹת הָתָם נָמֵי אע"ג דְּאִי אֶפְשָׁר לְכַווֵּן וּלְצַמְצֵם מוֹדוּ רַבָּנָן דִּמְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת מִשּׁוּם חֲשָׁשָׁא דְּאוֹרָייְתָא דְּשֶׁמָּא הֵם שָׁוִים וְעוֹד דְּמַאן דְּאָסַר פָּרוּץ כְּעוֹמֵד לֹא אָסַר אֶלָּא מִטַּעַם דא"ל רַחֲמָנָא לְמֹשֶׁה גְּדוֹר רֻובָּא שְׁחוֹט רֻובָּא וְאִיכָּא לְמִתְלֵי טְפֵי לְאִיסּוּר מִלְּהֶיתֵּר אֲבָל אִם הָיָה לִתְלוֹת לְהֶיתֵּר יוֹתֵר מִלְּאִיסּוּר הָיָה מֻותָּר כִּדְאַשְׁכְּחַן מַאן דְּשָׁרֵי מִשּׁוּם דְּאָמַר רַחֲמָנָא לְמֹשֶׁה לָא תְּשַׁיַּיר רֻובָּא וְלֹא אָסַר מִטַּעַם דְּשֶׁמָּא הַפָּרוּץ מְרֻובֶּה וְאִם כֵּן הַהִיא דְּלֶחִי אֲפִילּוּ הָוֵי סָפֵק דְּאוֹרָיְיתָא תִּישְׁתְּרֵי כֵּיוָן דְּבֵין פָּרוּץ (מְעֻומָּד) נְפִישׁ בֵּין עוֹמֵד נְפִישׁ מֻותָּר וּמֵהָא דְּפָרִיךְ בְּהַהִיא שְׁמַעְתָּא דְּפָרוּץ כְּעוֹמֵד וְהָא אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם גַּבֵּי אִם יֵשׁ רִיוַּח בֵּינֵיהֶם (סֻוכָּה דַּף טו:) אֵין לְדַקְדֵּק שׁוּם דָּבָר דְּרַבֵּינוּ חֲנַנְאֵל גָּרֵיס וְהָא אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וְכֵן רַבֵּינוּ שִׁמְעוֹן וּלְרַבֵּינוּ תָּם נָמֵי אֵין רְאָיָה שֶׁיְּהֵא הֲלָכָה כֵּן דְּלָא הָוֵי כְּמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בְּעָלְמָא אֶלָּא כְּלוֹמַר אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בְּשׁוּם עִנְיָן שֶׁלֹּא יְהֵא אֲוִיר מַשֶּׁהוּ בֵּין הַסְּכָךְ לְשַׁפּוּד כְּמוֹ שֶׁפֵּירֵשׁ שָׁם וּבְהַהִיא דְּסוֹף מְכִילְתִּין (דַּף ס:) יָצְאוּ שְׁנַיִם בָּעֲשִׂירִי וְקָרְאוּ עֲשִׂירִי מַשְׁמַע דְּסָבַר לֵיהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אֲפִילּוּ בִּידֵי שָׁמַיִם דְּאִי כְּרַבָּנָן דא"א לְצַמְצֵם אוֹתוֹ שֶׁקָּדַם הָוֵי עֲשִׂירִי אַפֵּי' יִשְׁתֹּוק בּוֹ וַהֲוָה לֵיהּ כְּאִילּוּ קָרָא לָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי דְּאֵין אַחַד עָשָׂר קָדוֹשׁ שֶׁלֹּא נֶעֱקַר שֵׁם עֲשִׂירִי מִמֶּנּוּ וְכֵן בְּהַהִיא דְּסוֹף פּ"ב דְּחֻולִּין (דַּף לח:) דְּתַחַת אִמּוֹ פְּרָט לְיָתוֹם דְּאוֹקֵימְנָא בָּזֶה פֵּירַשׁ לְמִיתָה וְזֶה פֵּירַשׁ לְחַיִּים וְכֵן בְּפֶרֶק בְּהֵמָה הַמְקַשָּׁה (חֻולִּין דַּף ע.) גַּבֵּי הָא דְּבָעֵי רָבָא הָלְכוּ בְּאֵיבָרִים אַחַר הָרֹוב וְיֵשׁ לִדְחוֹת הַהִיא דִּלְקַמָּן בְּפֶרֶק בָּתְרָא (בְּכוֹרוֹת דַּף ס:) דַּאֲפִילּוּ סָבַר אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם כֵּיוָן דְּאֵין יָכוֹל לְהַכִּיר אֵי זֶה קָדַם מַשֶּׁהוּ לַחֲבֵירוֹ וְנִתְכַּוֵּין לִקְרוֹת שְׁנֵיהֶם עֲשִׂירִי וּבְבַת אַחַת קְרָאָם לָא דָּמֵי לְקָרָא לָעֲשִׂירִי עֲשִׂירִי וְאַחַ"כּ לְאֶחָד עָשָׂר עֲשִׂירִי וּבְסָמוּךְ דְּקָאָמַר הָתָם דְּכֹל בְּבַת אַחַת תַּרְוַייְהוּ קָדְשִׁי לָאו מַמָּשׁ בְּבַת אַחַת בְּצִמְצוּם אֶלָּא כִּדְפָרְשִׁינַן וּמִיהוּ קָשֶׁה דִּבְעֵירוּבִין פֶּרֶק מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ (עֵירוּבִין דַּף נ.) ובפ"ב דְּקִדּוּשִׁין (דַּף נא.) פָּרִיךְ מֵהָא דְּיָצְאוּ שְׁנַיִם בָּעֲשִׂירִי לְרַבָּה דְּאָמַר כֹּל שֶׁאֵינוֹ בְּזֶה אַחַר זֶה אַפֵּי' בְּבַת אַחַת אֵינוֹ וּמַשְׁמַע דְּקָשֶׁה לֵיהּ דַּהֲוָה לָן לְמֵימַר דְּכֵיוָן דְּבָזֶה אַחַר זֶה אֵין הָאַחֲרוֹן קָדוֹשׁ בְּבַת אַחַת לֹא יְהֵא קָדוֹשׁ לֹא זֶה וְלֹא זֶה כְּמוֹ מְקַדֵּשׁ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ וְהֵיאַךְ יָכוֹל לִהְיוֹת זֶה דַּל קְרִיאַת שֵׁם דִּידֵיהּ מֵהָכָא כֵּיוָן דְּאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וּמִמַּה נַפְשָׁךְ עֲשִׂירִי מֵאֵלָיו קָדוֹשׁ וי"ל דְּמִבָּתְרָא פָּרִיךְ הֵיאַךְ הוּא הַקָּדוֹשׁ כֵּיוָן דְּאֵינוֹ קָדוֹשׁ אֶלָּא מֵחֲמַת דִּיבּוּרוֹ:

Il est possible de viser exactement par les [faits] du Ciel — Rachi a expliqué : comme cette [naissance], et bien qu'on n'y prête pas attention, à plus forte raison par les [faits] de l'homme quand on a l'intention de calibrer une mesure ou une chose, où il est certainement possible de viser exactement. Cela fait difficulté au Ri : lorsque les Rabbanan s'interrogent — par les [faits] du Ciel il est impossible de viser exactement, par les [faits] de l'homme qu'en est-il ? —, comment résout-on la question à partir de [l'exemple] du cadavre trouvé calibré entre deux villes ? Car, même si l'on peut calibrer la chose quand on a l'intention de mesurer, il reste que, pour les Rabbanan, il est impossible que la chose soit [réellement] calibrée entre deux villes, puisque c'est un fait du Ciel : [le cadavre] est tombé là de lui-même au départ, et l'on ne s'est pas occupé de le mesurer ni de le poser là de façon calibrée. Il paraît au Ri que, même pour l'opinion 'il est impossible de viser exactement par les [faits] du Ciel', il arrive parfois qu'à la mesure la chose se révèle calibrée ; mais voici le sens : il est impossible d'ÉTABLIR (de discerner) le calibrage d'un fait du Ciel, comme la naissance dont il s'agit ici, où l'on n'a pas le loisir de vérifier et de scruter lequel est sorti le premier, et c'est pourquoi les deux ne vont pas au kohen ; en revanche, pour un fait de l'homme, où l'on a le temps de vérifier, la question se pose, et on la résout depuis [le cas] du cadavre trouvé calibré entre deux villes. Car si tu dis qu'il est impossible d'établir s'il est calibré — bien que, comme je l'ai expliqué, il arrive parfois qu'il se trouve calibré —, puisqu'il est impossible de le discerner, on n'amènerait pas deux génisses par doute, car c'est une chose rare, et l'on n'a pas à supposer par doute qu'un tel cas s'est produit. Dans la conclusion, on tranche que, pour les Rabbanan, il est impossible de viser exactement, même [pour] l'homme. Et du fait que des Amoraim divergent au premier chapitre de Erouvin (16b) sur 'la brèche égale au plein' (parouts ke-omed), et au deuxième chapitre de Houlin (28b) sur 'moitié-moitié [vaut] comme la majorité', il semblait qu'on doive trancher comme Rabbi Yossi ha-Gelili, [selon qui] il est possible de viser exactement, au moins pour les [faits] de l'homme. Et l'on ne peut dire que l'on appelle 'la brèche égale au plein' ce qui NOUS semble égal — bien qu'ils ne le soient peut-être pas —, ni de même 'moitié-moitié' [dans le cas] de la chehita, car on explique la raison pour laquelle [couper] la moitié ne vaut pas majorité et pour laquelle 'égal' [ne suffit pas] : parce que le Miséricordieux a dit à Moché 'abats la majorité' et 'clôture la majorité' — sans quoi ce serait de toute façon interdit par doute, de peur qu'il n'ait laissé la majorité. Et ce que la Guemara objecte dans Guittin, au chapitre 'Ha-zorek' (78a), 'mais il est impossible de viser exactement' à propos de 'moitié-moitié, divorcée et non divorcée', qu'elle explique par le cas où les deux [le guet et la femme] arrivent ensemble dans les quatre coudées — même si la halakha était comme Rabbi Yossi ha-Gelili, il serait forcé d'établir la michna ainsi, car il n'est pas habituel que la chose soit calibrée, et l'on n'a pas d'ordinaire l'intention d'arriver simultanément. Et au chapitre 'Chevouat ha-edout' (Chevouot 32a), à propos de 'ils ont tous deux nié ensemble', on objecte 'mais il est impossible de viser exactement', et l'on répond 'de qui est cette [michna] ? de Rabbi Yossi ha-Gelili', et Rabbi Yo'hanan répond 'tu peux même dire que c'est [selon] les Rabbanan, etc.' — ce qui indique que la halakha n'est pas comme Rabbi Yossi ha-Gelili. De même au chapitre 'Arbaa ahin' (Yevamot 28a), à propos des sœurs, [avec] 'je ne sais pas qui les a enseignées', on dit selon Rabbi Yo'hanan que le Tanna ne nous a pas enseigné anonymement comme Rabbi Yossi ha-Gelili. C'est pourquoi il paraît que, pour les [faits] du Ciel, la halakha n'est pas comme lui, et [les cas] de Chevouot et de 'Arbaa ahin' sont des faits du Ciel ; mais pour les [faits] de l'homme la halakha est comme lui, comme le prouvent ces [passages] de Houlin et de Erouvin. (Suit une longue discussion sur 'le montant du lehi', Erouvin 5b, 'moins de quatre coudées'/'quatre coudées', avec Rav Houna fils de R. Yehochoua et Rav Achi, et l'harmonisation par le Ri, Rabbenou Chimon de Mayence et Rabbenou Tam ; puis les cas de Soukka 15b, de la fin de notre traité 60b 'deux [animaux] sont sortis dixièmes et il a appelé le dixième dixième', de Houlin 38b 'tahat imo exclut l'orphelin', de Houlin 70a 'suit-on les organes selon la majorité', et l'objection de Erouvin 50a et Kidouchin 51a à Rabba selon lequel 'tout ce qui ne [se fait] pas l'un après l'autre, même ensemble ne [se fait] pas' ; conclusion : c'est du [cas] final [de notre traité] qu'on objecte, comment [le second] est-il consacré puisqu'il ne l'est que par la parole [de l'homme].)

⚖️ Rosh (1)

גְּמ' אָמְרִי דְּבֵי ר' יַנַּאי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי שָׁמְעִינַן לֵיהּ דְּאָמַר אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי שָׁמַיִם וכ"ש בִּידֵי אָדָם וְרַבָּנָן אָמְרִי בִּידֵי שָׁמַיִם א"א לְצַמְצֵם בִּידֵי אָדָם מַאי. וּמַסִּיק דְּסָבְרִי רַבָּנָן א"א לְצַמְצֵם אַפֵּי' בִּידֵי אָדָם. וּפְסִיק ר"י דַּהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי דְּבִידֵי אָדָם אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם. מִדִּפְלִיגִי אָמוֹרָאֵי בְּפֶרֶק קַמָּא דְּעֵירוּבִין דַּף טז: בְּפָרוּץ כְּעוֹמֵד. וּבְפֶרֶק שֵׁנִי דְּחֻולִּין דַּף כֹּח: בְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה כְּרוֹב דְּאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם. מ"ט דְּמַאן דְּשָׁרֵי. דִּלְמָא אַפֵּי' מֶחֱצָה אֵין כָּאן וּבְפֶרֶק שְׁבוּעַת הָעֵדוּת (שְׁבוּעוֹת דַּף לב.) פָּרִיךְ הַשַּׁ"ס גַּבֵּי כָּפְרוּ שְׁנֵיהֶם כְּאַחַת וְהָא אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וּמְשַׁנֵּי הָא מַנִּי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הִיא. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַפֵּי' תֵּימָא רַבָּנָן. מַשְׁמַע דְּאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. וְכֵן בְּפֶרֶק ד' אַחִין (יְבָמוֹת דַּף כֹּח.)גַּבֵּי אֲחָיוֹת אֵינִי יוֹדֵעַ מִי שְׁנָאָן אָמְרִינַן אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן לָא סְתַם לַן תַּנָּא כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. וְכֵן בְּגִיטִּין בְּפֶרֶק הַזּוֹרֵק (גִּיטִּין דַּף עח.) גַּבֵּי סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ פָּרִיךְ וְנֶחֱזֵי הֵי מִינַּייְהוּ קְדֵים וְכִי תֵּימָא שֶׁבָּאוּ שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת וְהָא אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם. מִכָּל הָלֵין מַשְׁמַע דְּאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי וְנִרְאֶה דְּבִידֵי שָׁמַיִם אֵין הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ. וְהַךְ דִּשְׁבוּעוֹת דְּלָא כִּוְּונוּ לְדַבֵּר כְּאַחַת וְכֵן הַךְ דְּגִיטִּין דְּלָא כִּוְּונוּ לִיכָּנֵס בְּבַת אַחַת לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת כְּבִידֵי שָׁמַיִם דָּמֵי. אֲבָל בִּידֵי אָדָם הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ: רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה. מ"ט דְּרַבִּי טֵרָפוֹן. קָסָבַר הַהוּא דְּבָרִיא נָפְקָא בְּרֵישָׁא. וַהֲלָכָה כְּר' עֲקִיבָא דְּהָא ר"ט גּוּפֵיהּ הָדַר בֵּיהּ: ר"ע אוֹמֵר מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן. אָמַר רַבִּי חִייָּא בַּר אַבָּא אָמַר ר' יוֹחָנָן וְכֹהֵן נוֹטֵל כָּחוּשׁ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִייָּא בַּר אַבָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן וְהָא אֲנַן מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶם תְּנַן. אָמַר לֵיהּ אַדַּאֲכַלְתְּ כַּפְנְיָתָא בְּבָבֶל תַּרְגֵּימְנָא מִסֵּיפָא דְּקָתָנֵי מֵת אֶחָד מֵהֶן רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר יַחְלוֹקוּ וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר המע"ה אַמַּאי לִיפְלְגִי בַּהֲדָדִי. אֶלָּא מַאי. מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן שׁוּמָא יְהֵא בֵּינֵיהֶן. דְּאָמַר לֵיהּ לְכֹהֵן אַייְתִי רְאָיָה דִּבְכוֹר הוּא וּשְׁקוֹל: וְחַייָּב בְּמַתָּנוֹת. מ"ט דְּרַבִּי מֵאִיר. אָמַר ר' יוֹחָנָן הוֹאִיל וְכֹהֵן בָּא עָלָיו מִשְּׁנֵי צְדָדִין. דְּאָמַר לֵיהּ אִי בְּכוֹר הוּא כֻּולּוֹ דִּידִי הוּא. וְאִי לָאו בְּכוֹר הוּא הַב לִי מַתָּנוֹת מִנֵּיהּ. וְר' יוֹסֵי מ"ט. אָמַר רָבָא עָשׂוּ אֶת שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה כְּזוֹכֶה ואע"ג דְּלָא מְטָא לִידֵיהּ דְּכֹהֵן שַׁווְּיוּהָ רַבָּנַן כְּמַאן דִּמְטָא לִידֵיהּ וְזַבְּנֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל בְּמוּמֵי' וקי"ל כר"מ: מֵת אֶחָד מֵהֶן רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר יַחְלוֹקוּ ור"ע אוֹמֵר המע"ה. אָמַר רַבִּי חִייָּא בַּר אַבָּא אָמַר ר' יוֹחָנָן מָשָׁל דְּרַבִּי טַרְפוֹן לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לִשְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל רוֹעֶה שֶׁמַּנִּיחַ רוֹעֶה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק. מָשָׁל דְּרַבִּי עֲקִיבָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁהִפְקִיד אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת שהמע"ה. וְאֶלָּא בְּמַאי פְּלִיגִי. אֶלָּא אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַב פָּפָּא הַכֹּל מוֹדִים בִּשְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל רוֹעֶה שֶׁמַּנִּיחַ רוֹעֶה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק. וּבְאֶחָד שֶׁהִפְקִיד אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת שהמע"ה. לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בַּחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת וְרוֹעֶה כֹּהֵן. ר"ט סָבַר אַקְּנוּיֵי מַקְנֵי לֵיהּ מָקוֹם בַּחֲצֵרוֹ דְּנִיחָא לֵיהּ דְּלִיתְעֲבִיד מִצְוָה בְּמָמוֹנֵיהּ וְהָוֵה לֵיהּ כִּשְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל רוֹעֶה שֶׁמַּנִּיחַ רוֹעֶה בֵּינֵיהֶם וּמִסְתַּלֵּק. וְרַבִּי עֲקִיבָא סָבַר כֵּיוָן דְּאִית לֵיהּ פְּסֵידָא לָא מַקְנֵי לֵיהּ מִידִי וְהָוֵי לֵיהּ כא' שֶׁהִפְקִיד אֵצֶל בעה"ב דהמע"ה. וְהִלְכְתָא כְּר' עֲקִיבָא:

Guemara. On dit dans l'école de Rabbi Yannai : de Rabbi Yossi ha-Gelili nous entendons qu'il dit : il est possible de viser exactement par les [faits] du Ciel, et à plus forte raison par les [faits] de l'homme ; et les Rabbanan disent : par les [faits] du Ciel il est impossible de viser exactement, par les [faits] de l'homme qu'en est-il ? Et [la Guemara] conclut que les Rabbanan tiennent qu'il est impossible de viser exactement, même par les [faits] de l'homme. Et le Ri tranche que la halakha est comme Rabbi Yossi : par les [faits] de l'homme il est possible de viser exactement, du fait que des Amoraim divergent au premier chapitre de Erouvin (16b) sur 'la brèche égale au plein', et au deuxième chapitre de Houlin (28b) sur 'moitié-moitié [vaut] comme la majorité' — [car sinon] il serait impossible de viser exactement : quelle serait la raison de celui qui permet ? peut-être n'y a-t-il même pas moitié. Et au chapitre 'Chevouat ha-edout' (Chevouot 32a), la Guemara objecte à propos de 'ils ont tous deux nié ensemble' : 'mais il est impossible de viser exactement', et l'on répond 'de qui est-elle ? de Rabbi Yossi ha-Gelili', tandis que Rabbi Yo'hanan dit 'tu peux même dire que c'est [selon] les Rabbanan' — ce qui indique que la halakha n'est pas comme Rabbi Yossi ha-Gelili. De même au chapitre 'Arbaa ahin' (Yevamot 28a), à propos des sœurs, [avec] 'je ne sais pas qui les a enseignées', on dit selon Rabbi Yo'hanan que le Tanna ne nous a pas enseigné anonymement comme Rabbi Yossi ha-Gelili. Et de même dans Guittin, au chapitre 'Ha-zorek' (78a), à propos du doute 'proche de lui / proche d'elle', on objecte 'voyons lequel des deux est arrivé le premier' ; et si tu dis qu'ils sont arrivés ensemble — 'mais il est impossible de viser exactement'. De tous ces [passages] il ressort que la halakha n'est pas comme Rabbi Yossi ha-Gelili, et il paraît que, pour les [faits] du Ciel, la halakha n'est pas comme lui ; et [les cas] de Chevouot — où l'on n'a pas eu l'intention de dire ensemble — de même que celui de Guittin — où l'on n'a pas eu l'intention d'entrer ensemble dans les quatre coudées — sont assimilés à des faits du Ciel. Mais par les [faits] de l'homme la halakha est comme lui. — 'Rabbi Tarfon dit : il choisit le [plus] beau.' Quelle est la raison de Rabbi Tarfon ? Il tient que celui qui est [sorti] sain est sorti le premier. Et la halakha est comme Rabbi Akiva, car Rabbi Tarfon lui-même s'est rétracté. — 'Rabbi Akiva dit : on estime entre eux (mechamnim beineihem).' Rabbi Hiya bar Abba a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : et le kohen prend le maigre. Rabbi Hiya bar Abba dit à Rabbi Yo'hanan : mais nous avons appris 'on estime entre eux' ! Il lui dit : pendant que tu mangeais des dattes à Babylone, je l'ai expliqué depuis la fin [de la michna], où il est enseigné 'si l'un des deux meurt, Rabbi Tarfon dit : ils partagent, et Rabbi Akiva dit : la charge de la preuve incombe au réclamant' — pourquoi divergeraient-ils [à nouveau] ? Plutôt, que signifie 'on estime entre eux' ? Qu'il y ait entre eux une estimation (choma) : [le propriétaire] dit au kohen 'apporte une preuve que c'est un bekhor, et prends'. — 'Et il est astreint aux dons.' Quelle est la raison de Rabbi Meir ? Rabbi Yo'hanan a dit : puisque le kohen l'atteint des deux côtés — car [le propriétaire] lui dit : si c'est un bekhor, il est tout entier à moi ; et si ce n'est pas un bekhor, donne-moi les dons qui en proviennent. Et quelle est la raison de Rabbi Yossi ? Rava a dit : on a fait de celui qui n'acquiert pas comme celui qui acquiert — bien que [l'animal] ne soit pas parvenu en main du kohen, les Sages l'ont institué comme s'il y était parvenu, et [le kohen] l'a [comme] vendu à l'Israélite avec son défaut. Et nous tenons pour la halakha comme Rabbi Meir. — 'Si l'un des deux meurt, Rabbi Tarfon dit : ils partagent, et Rabbi Akiva dit : la charge de la preuve incombe au réclamant.' Rabbi Hiya bar Abba a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : la parabole de Rabbi Tarfon, à quoi cela ressemble-t-il ? À deux [personnes] qui ont déposé [une bête] chez un berger : il place [la bête] entre eux et se retire. La parabole de Rabbi Akiva, à quoi cela ressemble-t-il ? À un [seul] qui a déposé chez un maître de maison : la charge de la preuve incombe au réclamant. Alors, sur quoi divergent-ils ? Plutôt, Rava — et certains disent Rav Papa — a dit : tous conviennent que, [pour] deux qui ont déposé chez un berger, il place [la bête] entre eux et se retire ; et [pour] un seul qui a déposé chez un maître de maison, la charge de la preuve incombe au réclamant. Ils ne divergent que sur [le cas de] la cour du maître de maison où le berger est kohen : Rabbi Tarfon tient qu'[le propriétaire] lui a acquis un emplacement dans sa cour, car il lui plaît qu'une mitsva se fasse par son bien, et c'est comme deux qui ont déposé chez un berger, [où] il place [la bête] entre eux et se retire ; et Rabbi Akiva tient que, puisqu'il subit une perte, [le propriétaire] ne lui a rien acquis, et c'est comme un seul qui a déposé chez un maître de maison, [où] la charge de la preuve incombe au réclamant. Et la halakha est comme Rabbi Akiva.

💡 Explication

La Guemara pose la question maîtresse : peut-on viser/caler exactement (efshar le-tsamtsem), c'est-à-dire deux événements ou deux mesures parfaitement simultanés ou égaux ? R. Yossi ha-Gelili le tient possible même pour les faits bidei chamayim (du Ciel, comme les deux naissances simultanées), et donc à fortiori pour les faits bidei adam (de l'homme, où l'on mesure volontairement). Les Rabbanan le nient pour les faits du Ciel — reste ouverte la question des faits humains.

🖼️ Schéma

L'enjeu et le plan des cinq preuves.

תָּא שְׁמַע: חוּט שֶׁל סִיקְרָא חוֹגְרוֹ בָּאֶמְצַע, לְהַבְדִּיל בֵּין דָּמִים הָעֶלְיוֹנִים וּבֵין דָּמִים הַתַּחְתּוֹנִים. וְאִי אָמְרַתְּ אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם בִּידֵי אָדָם, זִימְנִין דְּקָא יָהֵיב עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה! דְּמַרְוַוח בָּהּ פֻּורְתָּא.

Viens et entends [une preuve] : un fil d'ocre rouge (hout chel sikra) [le kohen] le ceint au milieu [de l'autel], pour séparer entre les sangs [du] haut et les sangs [du] bas. Or si tu dis qu'il est impossible de viser exactement par les [faits] de l'homme, il arriverait parfois qu'il donne [le sang du] haut en bas et [le sang du] bas en haut !

[Réponse :] on l'élargit un peu (de-marveah bah portha).

📜 Rachi (4)

חוֹגְרוֹ לַמִּזְבֵּחַ בְּאֶמְצַע גָּובְהוֹ הוּא:

Il le ceint — [ce fil rouge est placé] à l'autel, à la moitié de sa hauteur.

קָיָהֵיב דָּמִים עֶלְיוֹנִים הַרְאוּיָם לְהִנָּתֵן לְמַעְלָה מֵאֶמְצָעִיתוֹ וְקָא יָהֵיב לְהוּ לְמַטָּה דְּשֶׁמָּא לֹא צִמְצְמוּ יָפֶה וְעָשׂוּ אֶת הַחוּט לְמַטָּה מֵאֶמְצָעִיתוֹ הַרְבֵּה וְכִי נוֹתְנִין דָּמִים עֶלְיוֹנִים לְמַעְלָה מִן הַחוּט מְעַט אִיכָּא לְמֵימַר לְמַטָּה מֵאֶמְצָעִיתוֹ הוּא:

Il donne — le sang du haut, qui doit être placé au-dessus du milieu [de l'autel], et il le donne en bas : car peut-être n'a-t-on pas bien visé, et l'on a fait le fil bien en dessous du milieu ; et lorsqu'on met le sang du haut un peu au-dessus du fil, on peut dire que c'est [en réalité] en dessous du milieu.

וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה דְּשֶׁמָּא לְמַעְלָה מֵאֶמְצָעִיתוֹ נָתְנוּ אֶת הַחוּט:

Et [le sang du] bas en haut — car peut-être a-t-on placé le fil au-dessus du milieu.

דְּמַרְוַוח בֵּיהּ פֻּורְתָּא לְעוֹלָם א"א לְצַמְצֵם וְהָכָא כְּגוֹן שֶׁעָשׂוּ אֶת הַחוּט רָחָב מֵאַחַר שֶׁמָּדְדוּ וְהִתְחִילוּהוּ בָּאֶמְצַע הִרְחִיבוּהוּ לְמַטָּה וּלְמַעְלָה דְּמִמַּה נַפְשָׁךְ לְמַטָּה דִּידֵיהּ הָוֵי תְּחֻתּוּנוּ שֶׁל מִזְבֵּחַ וּלְמַעְלָה דִּידֵיהּ הָוֵי עֶלְיוֹנוֹ בְּלֹא שׁוּם סְפֵיקָא:

On l'élargit un peu — en vérité il est impossible de viser exactement ; et ici, c'est le cas où l'on a fait le fil large : après avoir mesuré et commencé [à le tracer] au milieu, on l'a élargi vers le bas et vers le haut, de sorte que, quoi qu'il en soit, [ce qui est] en dessous de lui est le bas de l'autel et [ce qui est] au-dessus de lui est le haut, sans aucun doute.

💡 Explication

Première preuve : sur l'autel (mizbeah), un fil rouge (hout chel sikra) marque le milieu de la hauteur, séparant le sang qui doit être aspergé en haut (dam elyon) de celui du bas (dam tahton). Si l'on ne pouvait viser le milieu exact, le fil serait mal placé et l'on risquerait d'inverser les aspersions. Rejet : on élargit la bande (marveah) pour qu'elle couvre à coup sur le milieu incertain — donc cela ne prouve rien sur le tsimtsoum exact.

🖼️ Schéma

Comment l'élargissement du fil rouge lève le doute.

תָּא שְׁמַע מִמִּדַּת כֵּלִים, מִמִּדַּת מִזְבֵּחַ. שָׁאנֵי הָתָם, דְּרַחֲמָנָא אָמַר עֲבִיד, וּבְכֹל הֵיכִי דְּמָצֵית לְמִיעְבַּד נִיחָא לֵיהּ, ״הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה׳ עָלַי הִשְׂכִּיל״.

Viens et entends [une preuve] des mesures des ustensiles [et] des mesures de l'autel [du Temple, dont la Torah donne des côtés exactes]. [Réponse :] là-bas c'est différent, car le Miséricordieux a dit 'fais', et de quelque manière que tu puisses faire, cela Lui agrée — 'le tout par écrit, de la main du [Seigneur, qui] m'a rendu avisé' (I Chroniques 28:19).

📜 Rachi (3)

ת"ש מִמִּדַּת כֵּלִים דְּאָמַר רַחֲמָנָא (שְׁמוֹת כ״ה:כ״ג) וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן אַלְמָא צִמְצְמוּ יָפֶה וַעֲשָׂאוּהוּ בְּאַמּוֹתָיו מְצֻומְצָמוֹת:

Viens et entends [une preuve] des mesures des ustensiles — car le Miséricordieux a dit (Ex 25:23) 'et tu feras une table' : preuve qu'on a bien visé et qu'on l'a faite à ses coudées exactes.

שָׁאנֵי הָתָם דְּאָמַר רַחֲמָנָא עֲבִיד וּבְכָל הֵיכָא דְּמָצֵית לְמִיעְבַּד נִיחָא לֵיהּ וּלְעוֹלָם לֹא צִמְצְמוּ יָפֶה:

Là-bas c'est différent, car le Miséricordieux a dit 'fais', et de quelque manière que tu puisses faire cela Lui agrée — et en vérité on n'a pas visé exactement.

הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מְלֶאכֶת הַתַּבְנִית דָּוִד אֲמָרוֹ לְפָסוּק זֶה. וְלָא גָּרְסִינַן לֵיהּ הָכָא:

'Le tout par écrit, de la main du [Seigneur, qui] m'a rendu avisé' — [c'est] au sujet de tout l'ouvrage du plan [du Temple] que David a dit ce verset ; et nous ne le lisons pas ici [dans le corps de la sougya].

💡 Explication

Deuxième preuve : la Torah prescrit des mesures exactes pour les ustensiles (table, arche...) et l'autel — preuve qu'on peut mesurer exactement. Rejet : là-bas 'fais [au mieux]' — de quelque manière que tu puisses faire, cela agrée au Ciel ; en réalité on ne visait pas au tsimtsoum parfait. Le verset de I Chroniques 28:19 est cité (Rachi note qu'il ne se lit pas ici, il vise l'ensemble de l'ouvrage du plan révélé à David).

אָמַר רַב קַטִּינָא, תָּא שְׁמַע: חֶלְקוֹ לִשְׁנַיִם וְהֵן שָׁוִין — שְׁנֵיהֶן טְמֵאִים, לְפִי שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם. אָמַר רַב כָּהֲנָא: שָׁאנֵי כְּלִי חֶרֶס הוֹאִיל וְיֵשׁ בּוֹ גֻּומּוֹת.

Rav Ketina dit : viens et entends [une preuve] : [un four impur] qu'on a partagé en deux [morceaux] égaux — les deux sont impurs, parce qu'il est impossible de viser exactement. Rav Kahana dit : un ustensile de terre cuite (keli hères) est différent, puisqu'il comporte des creux (goumot).

📜 Rachi (2)

חֲלָקוֹ לִשְׁנַיִם תַּנּוּר שֶׁנִּטְמָא וְחִלְּקוֹ לִשְׁנַיִם וְהֵן שָׁוִין טְמֵאִין דְּאִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וּבְכָל חַד וְחַד אִיכָּא לְמֵימַר הָכָא אִיכָּא רֻובָּא וקי"ל תַּנּוּר שִׁירָיו בְּרֻובּוֹ בְּהָעוֹר וְהָרֹוטֶב (חֻולִּין דַּף קכד.):

Qu'on a partagé en deux — un four qui a contracté l'impureté, et qu'on a partagé en deux [morceaux] égaux : ils sont impurs, car il est impossible de viser exactement, et pour chacun on peut dire 'ici il y a la majorité' ; et nous tenons que 'le four, ses restes [sont déterminés] par sa majorité' (dans 'Ha-or ve-ha-rotev', Houlin 124a).

וְיֵשׁ בּוֹ גֻּומּוֹת שֶׁאֵינוֹ נֶחֱלָק בְּשָׁוֶה אֶלָּא כְּשֶׁשּׁוֹבְרִין אוֹתוֹ חֲתִיכוֹת (קַרְקַע) בּוֹלְטוֹת בּוֹ וְעוֹשֶׂה בָּזֶה גֻּומָּא וְכֵן בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה וְהִילְכָּךְ אִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר אוֹתָן בְּלִיטוֹת:

Puisqu'il comporte des creux — car [le four] ne se partage pas à égalité : lorsqu'on le brise, des morceaux [de terre] font saillie et creusent ici un creux, et de même en de nombreux endroits ; c'est pourquoi il est impossible d'évaluer ces saillies.

💡 Explication

Troisième preuve : un four (four = keli hères, ustensile de terre cuite) impur peut être purifié en le brisant ; le gros morceau reste impur, le petit devient pur. Une baraita enseigne : coupé en deux moitiés égales, les deux restent impurs — précisément parce qu'on ne peut viser exactement (donc l'un est en fait majoritaire, mais on ne sait lequel). Rejet de Rav Kahana : la terre cuite a des creux (goumot) qui rendent la cassure irrégulière et impossible à mesurer, ce n'est donc pas une preuve générale.

תָּא שְׁמַע: נִמְצָא מְכֻוָּון בֵּין שְׁתֵּי עֲייָרוֹת, שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. מַאי טַעְמָא?

Viens et entends [une preuve] : [un cadavre] trouvé calibré (mekhouvan) entre deux villes — les deux amènent deux génisses [à la nuque brisée, egla aroufa] ; [ce sont] les paroles de Rabbi Eliezer. Quelle en est la raison ?

📜 Rachi (1)

נִמְצָא חָלָל מְכֻווָּן בֵּין שְׁתֵּי עֲייָרוֹת שֶׁאֵין זוֹ קְרוֹבָה לוֹ יוֹתֵר מִזּוֹ כְּלוּם:

Trouvé — [un cadavre] trouvé calibré entre deux villes, sans que celle-ci soit plus proche de lui que celle-là en quoi que ce soit.

💡 Explication

Quatrième preuve, du rite de la egla aroufa (génisse à la nuque brisée, Deut 21) : si un cadavre est trouvé exactement à mi-distance (mekhouvan) entre deux villes — aucune n'étant plus proche que l'autre — R. Eliezer dit que les deux villes amènent chacune leur génisse. La Guemara demande la raison, pour en tirer que R. Eliezer admet le tsimtsoum humain (segment suivant).

לָאו מִשּׁוּם דְּקָסָבַר בִּידֵי אָדָם אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם, וּקְרוֹבָה — וַאֲפִילּוּ קְרוֹבוֹת?

N'est-ce pas parce qu'il tient que par les [faits] de l'homme il est possible de viser exactement, et que 'la [ville] proche' [du verset] — [signifie] même 'les [villes] proches' [au pluriel] ?

📜 Rachi (1)

אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם וְלִמְדֹּוד יָפֶה כִּיווְּנוּ שְׁתֵּיהֶן קְרוֹבוֹת זוֹ כָּזוֹ וְקָסָבַר קְרוֹבָה דְּכָתַב בִּקְרָא (דְּבָרִים כ״א:ג׳) הַקְּרוֹבָה אֶל הֶחָלָל אֲפִילּוּ קְרוֹבוֹת מַשְׁמַע שֶׁאִם יֵשׁ שְׁתַּיִם קְרוֹבוֹת לוֹ בְּשָׁוֶה שְׁתֵּיהֶן עוֹרְפוֹת דְּאִי אִי אֶפְשָׁר לְצַמְצֵם אֶלָּא וַדַּאי אַחַת קְרוֹבָה מֵחֲבֶרְתָּהּ אַמַּאי מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת יָבִיאוּ אַחַת בְּשֻׁותָּפוּת כִּדְאָמְרִינַן לְקַמָּן וְיִתְּנוּ וְיֹאמְרוּ בְּנֵי הָאַחַת אִם אַתֶּם קְרוֹבִים מִמֶּנּוּ יְהֵא חֶלְקֵנוּ מָחוּל לָכֶם וּתְכַפֵּר עֲלֵיכֶם וְאִם אֲנַחְנוּ קְרוֹבִים מִכֶּם חֶלְקְכֶם יְהֵא שֶׁלָּנוּ וּתְכַפֵּר עָלֵינוּ:

Il est possible de viser exactement — et [de] bien mesurer : les deux ont visé [et l'on a trouvé] qu'elles sont proches l'une comme l'autre ; et il tient que 'la [ville] proche', écrit dans le verset (Deut 21:3) 'la [ville] proche du cadavre', signifie même 'les [villes] proches' — que s'il y en a deux également proches de lui, les deux brisent la nuque [d'une génisse chacune]. Car s'il était impossible de viser exactement, mais qu'assurément l'une est plus proche que l'autre, pourquoi amener deux génisses ? Qu'elles en amènent une en indivision, comme nous le disons plus loin, et qu'elles stipulent et disent : les habitants de l'une [diront] 'si vous êtes plus proches que nous, que notre part vous soit remise et qu'elle [la génisse] expie pour vous ; et si nous sommes plus proches que vous, que votre part soit nôtre et qu'elle expie pour nous'.

💡 Explication

Déduction : si R. Eliezer fait amener deux génisses, c'est qu'il tient possible de viser exactement par les faits humains (la mesure a bien établi l'égale distance), et il lit 'ha-kerova' (la ville proche, Deut 21:3, au singulier) comme incluant même deux villes proches à égalité. Sans tsimtsoum, l'une serait forcément plus proche et l'on n'amènerait qu'une génisse en indivision, avec stipulation — ce que Rachi détaille.

לֹא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר

Non ! Rabbi Eliezer...

💡 Explication

La Guemara amorce le rejet de cette preuve : non, la position de R. Eliezer s'explique autrement (la suite, avec la résolution, se trouve sur 18a). Ce segment n'a ni Rachi ni Tossefot ici.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).