ואינו מבדיל בסימן אחד פ"ה דכיון דכתיב לא יבדיל ועוף הכשרו בסימן אחד כל כמה דעביד טפי מהכשרו הבדלה הוא וכל הסימן הוי מצוה בעוף לכתחלה הילכך במליקה כי מליק כל הסימן לאו הבדלה הוא אבל סימן השני אפי' מצוה לכתחלה ליכא וקשה לפירושו דלקמן בריש פ"ב (חולין דף כז.) אמרינן בהדיא דהא דקתני השוחט דיעבד אאחד בעוף ונראה לפרש כיון דדיעבד לא בעי שחיטה בסימן שני שייך בו הבדלה אבל במיעוט הנשאר בסימן ראשון לא חיישינן כיון דבעי שחיטת רוב אותו הסימן וא"ת דהכא משמע דלר' אלעזר בר' שמעון אינו מולק בחטאת העוף אלא סימן אחד והשני מניח מחובר דיליף מיניה עולת העוף שאין חותך אלא רוב שנים ובזבחים פרק קדשי קדשים (זבחים דף סה:) תניא א"ר אלעזר בר' שמעון שמעתי שמבדילין בחטאת העוף והאי דכתיב לא יבדיל מפרש התם היינו דאין צריך להבדיל ואין לפרש דהא דקאמר דכשהוא אוחז הראש בגוף מזה היינו אם ירצה והא דקאמר אי מה להלן בסימן אחד היינו נמי אם ירצה לא יחתוך אלא סימן אחד דהא אברייתא דלעיל דקתני שנים או רוב שנים מפרש ב' לרבנן או רוב ב' לר' אלעזר ב"ר שמעון ולוקמה כולה כראב"ש ואי בעי ב' ואי בעי רוב ב' ובפרק העור והרוטב (לקמן חולין דף קכג.) נמי גבי טלית שנקרע רובה שוב אינו חיבור וטהורה ומוקי לה בטלית טבולת יום דכיון דלא חס עליה ולא טבלה ליכא למיגזר דלמא חייס ולא קרע רובה ופריך אלא מעתה עולת העוף לראב"ש לגזור דלמא לא אתי למעבד רובא והשתא בשלמא אי אמרת שאסור לחתוך כל הסימנים פריך שפיר דלא סגי ברוב מצומצם עד שיפסוק רוב. הנראה לעינים פן יחוש לצמצם לפי שירא שלא יחתוך כל הב' אלא אי שרי לחתוך כל הב' למה יש לגזור שם כלל דדלמא חייס ונראה לפרש דדוקא ר"ש בן אליקים הוא דאית ליה האי סברא אליבא דראב"ש דאית ליה בזבחים (דף סה:) דלא יבדיל היינו דאין צריך להבדיל כל השנים ויכול להבדיל כל השנים אפילו קודם הזאה והסוגיא דלעיל ודהעור והרוטב לא אתיא כותיה אלא כרב חסדא ורבא ואביי דהתם ומוקמינן לא יבדיל לראב"ש קודם הזאה ואם הבדיל פסיל ליה ולא מפרש ליה קרא אין צריך להבדיל אחר הזאה אלא מוקמי לה קודם הזאה והכי איתא התם הבדיל בחטאת העוף ולא הבדיל בעולה פסולה וקאמר בגמרא מתני' דלא כראב"ש דתנן א"ר אלעזר בר"ש שמעתי שמבדילין בחטאת העוף מאי בינייהו אמר רב חסדא מיצוי חטאת העוף מעכב איכא בינייהו דמצות חטאת העוף מולק מזה (בו) ומוצה ובעולה מולק ומוצה ואינו מזה כדתנן התם השתא קא סברי רבנן מיצוי חטאת העוף מעכב וכשהזה עדיין לא נגמרה כל מצותו הלכך כשהבדיל סימן שני לאחר הזאה לא חשיב מחתך בשר בעלמא ופסול שעשה מעשה עולה בחטאת שיש כאן הבדלה ומיצוי כמו גבי עולה ור"א בר' שמעון סבר מיצוי חטאת העוף לא מעכב וכבר נגמר כל מצותו וכשמבדיל אחר הזאה אינו אלא מחתך בשר בעלמא ורבא מפרש התם שהייה בסימן שני בעולת העוף מעכב איכא בינייהו דלרבנן לא מעכב ולרבי אלעזר בר"ש מעכב דא"א לעשות הזאה בין סימן ראשון לסימן שני שלא ישהה ואביי מפרש התם רוב בשר עם סימן העוף מעכב איכא בינייהו דלרבנן לא מעכב ולכך זימנין לא חתיך רוב בשר עם סימן הראשון דקודם הזאה וכשמבדיל אחר הזאה יש כאן מעשה עולה בחטאת ואפי' חתך רוב בשר סימן הראשון גזרינן אטו היכא דלא חתך ופסול ור"א ב"ר שמעון סבר דרוב בשר מעכב ולכך לא פסול דאין כאן מעשה עולה דכיון דחתך רוב בשר עם סימן הראשון כשמבדיל אחר ההזאה מתה עומד ומבדיל וכי האי גוונא בעולה לאו הבדלה היא ואביי לטעמיה דס"ל דמתה אינו עומד ומבדיל דהא פריך לעיל ותקשי לך עולת העוף דבעי ב' סימנין וכי מתה עומד ומולק ולית ליה טעמא כדי לקיים מצות הבדלה והדר קאמר אמרוה קמיה ר' ירמיה פי' הנך טעמי דרב חסדא ורבא ואביי אמר להו לא שמיע להו הא דאמר ר"ש בן אליקים כו' מאי לא יבדיל אין צריך להבדיל ואפילו קודם הזאה פליגי וא"ת לרב חסדא ולרבא ואביי אמאי מוקמי מתניתין דלא כר"א ב"ר שמעון הא לכאורה מתניתין קודם הזאה איירי דומיא דרישא דקתני חטאת העוף כיצד הוא עושה מולק ראשו ממול ערפו ואינו מבדיל ומזה כו' וי"ל דמשמע ליה דמתניתין פוסל בכל ענין אפילו לאחר הזאה משום דקא"ר אלעזר ב"ר שמעון שמעתי שמבדילין ומשמע דקאי אמתניתין ובא לחלוק עליה ור"ת פירש דהא דקאמר רבי שמעון בן אליקים מאי לא יבדיל דקרא אינו צריך להבדיל היינו בשעת מצוי דלדם הוא צריך וכשמבדיל כל שכן שמוציא דם ובשעת הזאה דוקא קאמר קרא לא יבדיל כלל אבל אשעת מיצוי קאמר קרא לא יבדיל אין צריך להבדיל ושבקינן לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה ותרווייהו משתמעי מיניה דמדאפקיה בלשון לאו קדריש דבשעת הזאה לא יבדיל ולאסור אף בשעת מיצוי לא אתא קרא דמוהקריבו נפקא דחילק הכתוב בין חטאת העוף לעולת העוף ולכך י"ל דאתא קרא למימר נמי דבשעת מיצוי אם ירצה לא יבדיל והא דקאמר לא שמיע להו דר"ש בן אליקים דמשמע שבא לחלוק על רב חסדא ורבא ואביי היינו משום דלר"ש בן אליקים אין לחוש כשמבדיל אחר הזאה שעושה מעשה עולה בחטאת דמצות חטאת נמי כך היא דקרא אין צריך להבדיל קאמר וא"ת ולרב הונא דאמר משמיה דרב במעילה בפרק חטאת העוף (מעילה דף ח:) דמיצוי חטאת העוף לא מעכב אמאי פסלי רבנן כשמבדיל אחר הזאה והא אין כאן מעשה עולה דמחתך בשר בעלמא הוא כדפרישית לעיל ולמאי דפירשתי ניחא דדלמא רב הונא סבר כרשב"א דפי' קודם הזאה ופליגי קודם הזאה אבל לפירוש ר"ת קשה דאפילו לרשב"א לא פליג אלא לאחר הזאה וליכא למימר דלרבנן דמתניתין דזבחים (דף סד:) מיצוי חטאת העוף מעכב דרב הונא סבר כר"א ברבי שמעון דהא מהדר הש"ס במעילה לאוקמי כל סתמא דמתניתין כוותיה וי"ל דיעמיד מתניתין דקתני הבדיל פסול קודם הזאה ואתי אפילו כר"א ברבי שמעון וסוגיא דזבחים דקאמר מתניתין דלא כראב"ש אתי כרב אדא בר אהבה דקאמר במעילה דדם מיצוי חטאת העוף מעכב ואיכא רבנן דפליגי עליה דראב"ש אפילו לרב הונא דמדקאמר שמעתי שמבדילין משמע דפליגי רבנן עליה וסברי דמיצוי מעכב אבל סתם מתניתין דזבחים אתי שפיר כוותיה כדפירשנו:
Et il ne sépare pas, [avec] un seul siman — Rachi (Kountras) [a expliqué] : puisqu'il est écrit 'il ne séparera pas (lo yavdil)' et que l'oiseau a sa validité [d'abattage] avec un seul siman, tout ce qu'il fait au-delà de sa validité est une séparation, et tout [le] siman constitue un précepte (mitsva) dans l'oiseau à priori ; dès lors, dans la melika, lorsqu'il pince tout le siman, [ce] n'est pas une séparation, mais [pour] le second siman , il n'y a même pas de précepte à priori [à le couper]. Et son explication fait difficulté, car plus loin, au début du second [chapitre] (Houlin 27a), on dit explicitement [que] cette [michna] qui enseigne 'celui qui abat (ha-chohet)' [pour l'oiseau] — [c'est] à posteriori (be-diavad) [valide] avec un [seul siman ] ; et il semble [bon] d'expliquer [autrement] : puisque, à posteriori, on n'a pas besoin d'abattage [complet] sur le second siman, la séparation (havdala) s'y rattache [à ce second siman ] ; mais pour la minorité restante du premier siman, on ne s'en soucie pas, puisqu'on requiert l'abattage de la majorité de ce siman. Et si tu objectes : car ici il ressort que, selon Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon, on ne pince, dans le hatat d'oiseau, qu'un seul siman, et l'autre on [le] laisse attaché, [puisque] de là on dérive l'holocauste d'oiseau, [à savoir] qu'on ne coupe que la majorité des [deux] simanim ; or dans Zevahim, au chapitre Kodchei Kodachim (Zevahim 65b), il est enseigné [que] Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon a dit : 'j'ai entendu qu'on sépare (mavdilin) dans le hatat d'oiseau' — et ce qui est écrit 'il ne séparera pas (lo yavdil)', on l'explique là-bas [en ce sens] qu'on n'a pas besoin de séparer ! Et il ne faut pas expliquer que ce qu'il dit, [à savoir] que lorsqu'il tient la tête avec le corps il asperge (mazeh) de [son sang], [c'est seulement] s'il [le] veut, et que ce qu'il dit 'si [c'est ainsi], de même que là-bas [il se contente] d'un seul siman ' [signifie] aussi 's'il [le] veut, qu'il ne coupe qu'un seul siman ' — car la braita ci-dessus, qui enseigne 'deux' ou 'la majorité des deux', on l'explique [comme suit :] 'deux' selon les Rabbanan, ou 'la majorité des deux' selon Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon ; et [si tel était le cas] qu'il [l']établisse tout entière selon Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon, [et que] s'il [le] veut [il en coupe] deux, et s'il [le] veut [il en coupe] la majorité de deux ! Et au chapitre ha-Or ve-ha-Rotev (Houlin 123a) également, à propos d'un manteau (talit) dont la majorité s'est déchirée, [qui] n'est plus [considéré comme] uni (hibour) et [est] pur, on l'établit [comme parlant] d'un manteau [appartenant à] un tevoul yom (impur immergé le jour même) : car, puisqu'il ne l'a pas épargné et ne l'a pas immergé, il n'y a pas à craindre [qu'il l'épargne, et l'on objecte] : 'mais alors, l'holocauste d'oiseau selon Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon, décrétons [d'interdire] de peur qu'on ne vienne à ne pas faire la majorité' ! Or maintenant, certes, si tu dis qu'il est interdit de couper tous les simanim , l'objection est bonne, car il ne suffit pas d'une majorité tout juste [atteinte] tant qu'on n'a pas tranché la majorité visible à l'œil, de peur qu'on [ne] craigne de mesurer au plus juste parce qu'on redoute de ne pas couper la totalité des deux [simanim ] ; mais si l'on permet de couper la totalité des deux, pourquoi y aurait-il lieu de décréter là-bas le moindre [interdit] 'de peur qu'on n'épargne' ? Et il semble [bon] d'expliquer [que] c'est précisément Rabbi Chimon ben Eliakim qui tient cette opinion selon Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon, lequel tient dans Zevahim (65b) que 'il ne séparera pas (lo yavdil)' [signifie] qu'on n'a pas besoin de séparer tous les simanim et [qu']on peut séparer tous les simanim , même avant l'aspersion (haza'a) ; mais la sougya ci-dessus et celle de ha-Or ve-ha-Rotev ne s'accordent pas avec lui, mais avec Rav Hisda, Rava et Abaye [cités] là-bas, et l'on établit 'il ne séparera pas' selon Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon [comme valant] avant l'aspersion : s'il a séparé, [le hatat est] invalide, et l'on n'explique pas le verset [comme disant] qu'on n'a pas besoin de séparer après l'aspersion, mais on l'établit avant l'aspersion. Et ainsi est-ce là-bas : 's'il a séparé dans le hatat d'oiseau, ou s'il n'a pas séparé dans l'holocauste, [c'est] invalide' ; et l'on dit dans la guemara : notre michna [n'est] pas selon Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon, car nous avons appris [que] Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon a dit 'j'ai entendu qu'on sépare dans le hatat d'oiseau' ; quelle [différence y a-t-il] entre eux ? Rav Hisda a dit : le mitsouy (expression du sang) du hatat d'oiseau empêche [la validité] — voilà ce qui [les sépare] ; car le précepte du hatat d'oiseau [est] qu'il pince, asperge de son [sang] et [l']exprime, tandis que pour l'holocauste il pince et exprime mais n'asperge pas, comme nous l'avons appris là-bas. Or [les Rabbanan] tiennent [que] le mitsouy du hatat d'oiseau empêche, et [donc] lorsqu'il a aspergé, tout son précepte n'est pas encore achevé ; dès lors, lorsqu'il sépare le second siman après l'aspersion, [cela] n'est pas considéré comme un simple découpage de chair (mehatekh bassar bealma) [licite], et [c'est] invalide, parce qu'il a accompli un acte d'holocauste dans le hatat, [à savoir] qu'il y a la séparation et mitsouy comme pour l'holocauste. Et Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon tient [que] le mitsouy du hatat d'oiseau n'empêche pas, et tout son précepte est déjà achevé [après l'aspersion], et lorsqu'il sépare après l'aspersion, [ce] n'est qu'un simple découpage de chair. Et Rava explique là-bas : la halte (chehiya) sur le second siman dans l'holocauste d'oiseau empêche — voilà ce qui [les sépare] ; car pour les Rabbanan [elle] n'empêche pas, et pour Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon [elle] empêche, [du fait qu']il est impossible de faire l'aspersion entre le premier siman et le second sans faire de halte. Et Abaye explique là-bas : la majorité de la chair avec le siman de l'oiseau empêche — voilà ce qui [les sépare] : car pour les Rabbanan [elle] n'empêche pas, et [donc] parfois il ne coupe pas la majorité de la chair avec le premier siman , [ce qui est] avant l'aspersion, et lorsqu'il sépare après l'aspersion, il y a là un acte d'holocauste dans le hatat ; et même s'il a coupé la majorité de la chair [avec] le premier siman , nous décrétons à cause du cas où il ne [l']a pas coupée, et [c'est] invalide. Et Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon tient [que] la majorité de la chair empêche, et [donc cela] n'est pas invalide, car il n'y a pas là d'acte d'holocauste : puisqu'il a coupé la majorité de la chair avec le premier siman , lorsqu'il sépare après l'aspersion, [la bête] est déjà morte (méta), [il] se tient debout et sépare — et un tel [cas], dans l'holocauste, n'est pas [appelé] séparation (havdala). Et Abaye [argumente] selon son [propre] raisonnement, [à savoir] qu'il tient [que la bête] morte, [il] ne se tient pas debout et [ne] sépare [pas] ; car il objecte plus haut 'mais alors l'holocauste d'oiseau, qui requiert deux simanim , et qui [, la bête] morte, se tient debout et pince !' — et il n'admet pas ce raisonnement [de dire que c'est] pour accomplir le précepte de la séparation. Et ensuite [la guemara] dit : on [l']énonça devant Rabbi Yirmeya — c'est-à-dire ces raisons de Rav Hisda, de Rava et d'Abaye — ; il leur dit : ils n'ont pas entendu ce qu'a dit Rabbi Chimon ben Eliakim, etc., [à savoir] : que [signifie] 'il ne séparera pas (lo yavdil)' ? qu'on n'a pas besoin de séparer — et [c'est] même avant l'aspersion qu'ils divergent. Et si tu objectes : selon Rav Hisda, Rava et Abaye, pourquoi établissent-ils notre michna [comme n'étant] pas selon Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon, alors que de prime abord la michna semble traiter [du cas] d'avant l'aspersion, à l'instar du début [de la michna] qui enseigne 'le hatat d'oiseau, comment fait-on ? il pince sa tête face à sa nuque (moul orpo) et ne sépare pas, et asperge, etc.' ? Et l'on peut dire [qu']il leur semble [que] la michna invalide en tout état de cause, même après l'aspersion, parce que Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon dit 'j'ai entendu qu'on sépare', ce qui implique qu'il se rapporte à la michna et vient diverger d'avec elle. Et Rabbenou Tam a expliqué [que] ce que dit Rabbi Chimon ben Eliakim, '[que signifie] 'il ne séparera pas' ? [qu']on n'a pas besoin de séparer', [c'est] au moment du mitsouy, où il a besoin du sang, et [où], lorsqu'il sépare, à plus forte raison fait-il sortir le sang ; et c'est au moment de l'aspersion (haza'a) précisément que le verset dit 'il ne séparera pas [du tout]', tandis qu'au moment du mitsouy le verset dit 'il ne séparera pas' [au sens d''] on n'a pas besoin de séparer ; et nous laissons le verset [s'expliquer] de lui-même, [verset] qui se contraint et s'établit lui-même, et les deux [sens] se déduisent de lui : car, du fait qu'il [l']a énoncé en termes d'interdit (lav), il expose [que] c'est au moment de l'aspersion qu'il ne séparera pas ; et pour interdire [la séparation] même au moment du mitsouy, le verset ne vient pas, car [cela] se déduit de 've-hikrivo', [verset] qui a distingué l'Écriture entre le hatat d'oiseau et l'holocauste d'oiseau ; et c'est pourquoi l'on peut dire [que] le verset vient aussi enseigner [qu']au moment du mitsouy, s'il [le] veut, il ne sépare pas. Et ce qu'il dit 'ils n'ont pas entendu [le propos] de Rabbi Chimon ben Eliakim', ce qui implique qu'il vient diverger d'avec Rav Hisda, Rava et Abaye — [c'est] parce que, selon Rabbi Chimon ben Eliakim, il n'y a pas à craindre, lorsqu'il sépare après l'aspersion, qu'il accomplisse un acte d'holocauste dans le hatat, car le précepte du hatat [est] lui aussi ainsi, puisque le verset dit 'on n'a pas besoin de séparer'. Et si tu objectes : selon Rav Houna, qui dit au nom de Rav, dans Meila, au chapitre Hatat ha-Of (Meila 8b), [que] le mitsouy du hatat d'oiseau n'empêche pas, pourquoi les Rabbanan invalident-ils lorsqu'il sépare après l'aspersion, alors qu'il n'y a pas là d'acte d'holocauste, [ce] n'étant qu'un simple découpage de chair, comme je [l']ai expliqué plus haut ? Selon ce que j'ai expliqué, [tout] se résout, car peut-être Rav Houna tient[-il] comme Rabbi Chimon ben Eliakim, qui [l']explique [comme valant] avant l'aspersion, et ils divergent [donc] avant l'aspersion ; mais selon l'explication de Rabbenou Tam, [c'est] difficile, car même selon Rabbi Chimon ben Eliakim il ne diverge qu'après l'aspersion. Et l'on ne peut dire que, selon les Rabbanan de la michna de Zevahim (64b), le mitsouy du hatat d'oiseau empêche, [et] que Rav Houna tiendrait comme Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon, car le Talmud, dans Meila, s'efforce d'établir toute michna anonyme (setam) selon lui ; et l'on peut dire qu'il établira la michna qui enseigne 's'il a séparé, [c'est] invalide' [comme parlant] d'avant l'aspersion, et [qu']elle s'accorde même avec Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon ; et la sougya de Zevahim, qui dit que la michna [n'est] pas selon Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon, s'accorde avec Rav Ada bar Ahava, qui dit dans Meila [que] le sang du mitsouy du hatat d'oiseau empêche, et il y a des Rabbanan qui divergent d'avec Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon même selon Rav Houna ; car, du fait qu'il dit 'j'ai entendu qu'on sépare', [cela] implique [que] des Rabbanan divergent d'avec lui et tiennent [que] le mitsouy empêche ; mais la michna anonyme de Zevahim s'accorde bien avec lui, comme nous l'avons expliqué.