Chullin 6b — la 'moriya' (substitution), et Rabbi permet Beit Chean (le serpent d'airain)

Chullin 6b

Sougya : La Guemara poursuit la question de la substitution : l'aubergiste, la femme du haver qui moud avec la femme d'un am ha-aretz — dans chaque cas, on ne craint que là où la femme peut se 'justifier' un permis (moriya : 'que le savant mange chaud', 'le bœuf mange de son battage'), tandis qu'une voisine ordinaire n'est pas suspecte. La sougya revient au thème 'Dieu ne fait pas trébucher les justes' : Rabbi Yehochoua ben Zerouz témoigna que Rabbi Meir mangea une feuille de légume à Beit Chean sans dîmer, et Rabbi déclara toute la région exemptée (le long Tossefot discute l'application de la dîme, de la teroumah et du demai en dehors de la Terre d'Israël).

Les frères de Rabbi protestèrent ; il leur répondit par le verset du serpent d'airain (II Rois 18:4) : Assa et Yehochafat l'avaient laissé pour que Hizkiyahou ait de quoi se distinguer — de même, les ancêtres laissèrent Beit Chean.

Les cas de substitution et la règle de la 'moriya' (segments 0-3).

וּלְעָלְמָא לָא חָייְשִׁינַן? וְהִתְנָן: הַנּוֹתֵן לְפֻונְדָּקִית שֶׁלּוֹ – מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל הֵימֶנָּה, מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה מַחֲלֶפֶת! הָתָם נָמֵי מוֹרְיָא וְאָמְרָה: בַּר בֵּי רַב לֵיכוֹל חַמִּימָא, וַאֲנָא אֵיכוֹל קְרִירָא.

Et en général (le-alma), ne craint-on pas [la substitution] ? Mais nous avons appris (Demai 3:5) : celui qui donne [à cuire] à son aubergiste (pundakit) — dîme ce qu'il lui donne et ce qu'il reprend d'elle, parce qu'elle est soupçonnée de substituer !

Là aussi, elle [se] justifie (moriya) et dit : 'que l'élève du maître mange chaud, et moi je mangerai froid'.

📜 Rachi (5)

וּלְעָלְמָא דְּלֵיכָּא לְמֵימַר לְהֵטִיב מִתְכַּוֶּונֶת:

Et en général (le-alma) — où l'on ne peut dire qu'elle vise [son] bien.

לָא חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תַּחֲלִיף לִיטֹּול הַיָּפָה לְעַצְמָהּ:

Ne craint-on pas — qu'elle substitue pour prendre le meilleur pour elle-même.

וְהָתְנַן הַנּוֹתֵן לַפֻּונְדָּקִית שֶׁלּוֹ לְתַקֵּן לוֹ עִיסָּה וּקְדֵירָה:

Mais nous avons appris : celui qui donne à son aubergiste — pour lui préparer pâte et marmite.

מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה מַחֲלֶפֶת וְהָא הָכָא דְּלָאו לְטוֹבָה הִיא דְּאִישׁ נָכְרִי הוּא וּבְמַסֶּכֶת דְּמַאי תְּנֵינָא לָהּ וְלָא קָתָנֵי הַמִּתְקַלְקֵל אַלְמָא עַל הַגֶּזֶל חֲשׁוּדָה:

Parce qu'elle est soupçonnée de substituer — or ici ce n'est pas pour [son] bien, [le client] étant un étranger ; et au traité Demai on l'enseigne sans dire 'ce qui se gâte' — preuve qu'elle est soupçonnée de vol.

הָתָם נָמֵי מוֹרְיָא כּוּ' הָתָם נָמֵי לְטוֹבָה הִיא מִתְכַּווֶּנֶת וְהָא דְּלָא תְּנָא בָּהּ הַמִּתְקַלְקֵל מִשּׁוּם דַּאֲפִילּוּ אֵין מִתְקַלְקֵל נָמֵי אִם נִצְטַנֵּן הַלֶּחֶם קֹודֶם שֶׁאָכְלוּ מַחֲלֶפֶת לֵיהּ דְּמוֹרְיָא הוֹרָאָה לְעַצְמָהּ לְטוֹבָה אֲנִי מִתְכַּווֶּנֶת בַּר בֵּי רַב לֵיכוֹל חַמִּימָא כו' אֲבָל נוֹתֵן לִשְׁכֶנְתּוֹ אֵין לָהּ לָחוּשׁ עָלָיו וְלֹא מַחֲלֶפֶת לְטוֹבָה שֶׁהֲרֵי אֵין סָמוּךְ עָלֶיהָ תָּמִיד כְּאַכְסְנַאי וּלְהָרַע נָמֵי לָא חֲשִׁידָא אַגֶּזֶל:

Là aussi elle se justifie, etc. — là aussi elle vise [le] bien ; et si l'on n'y enseigne pas 'ce qui se gâte', c'est que même sans que cela se gâte, si le pain a refroidi avant qu'il ne [le] mange, elle le lui substitue, se justifiant : 'je vise [son] bien — que l'élève du maître mange chaud'. Mais celui qui donne à sa voisine, elle n'a pas à se soucier de lui et ne substitue pas pour [son] bien (il n'est pas constamment à sa charge comme un hôte) ; et pour [lui faire du] mal non plus elle n'est pas soupçonnée de vol.

🗂️ Tossefot (1)

הָתָם נָמֵי מוֹרְיָא וְאָמְרָה בַּר בֵּי רַב לֵיכוֹל חַמִּימָא וַאֲנָא אֵיכוֹל קָרִירָא פֵּירֵשׁ בַּקּוּנְטְרֵס מוֹרֶה הוֹרָאַת הֶיתֵּר לְעַצְמָהּ לְטוֹבָה אֲנִי מִתְכַּווֶּנֶת בַּר בֵּי רַב לֵיכוֹל חַמִּימָא בְּנִיחוּתָא וְאֵין הַלָּשׁוֹן מַשְׁמַע כֵּן דְּמוֹרְיָא מַשְׁמַע שֶׁמּוֹרָה לְעַצְמָהּ הֶיתֵּר לְעַכֵּב מִשֶּׁלּוֹ כְּמוֹ מוֹרְיָא וְאָמְרָה תּוֹרָא מִדְּיָשֵׁיהּ קָאֲכִיל וְעוֹד תְּנַן בְּמַתְנִיתִין מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל הֵימֶנָּה מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה שֶׁמַּחֲלֶפֶת רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לְרַמָּאִים וּמְפָרֵשׁ רַבֵּינוּ מְנַחֵם דְּבִתְמִיהַּ קָאָמַר בַּר בֵּי רַב לֵיכוֹל חַמִּימָא וַאֲנָא אֵיכוֹל קָרִירָא וַאֲנִי טָרַחְתִּי בִּשְׁבִילוֹ אֲבָל גַּבֵּי שְׁכֶנְתּוֹ אֵין לָחוּשׁ לְחִילּוּף אע"פ שֶׁטּוֹרַחַת בִּשְׁבִילוֹ דְּדֶרֶךְ שְׁכֵנִים שֶׁטּוֹרְחִים זֶה בִּשְׁבִיל זֶה:

'Là aussi elle se justifie et dit : que l'élève du maître mange chaud et moi froid' — Rachi (le Kountras) a expliqué : elle se justifie un permis à elle-même, 'je vise [son] bien, que l'élève du maître mange chaud', sur un ton apaisé. Mais la formule ne le suggère pas : 'moriya' suggère qu'elle se justifie un permis de garder [le bon] pour elle, comme 'le bœuf mange de son battage'. De plus, la michna enseigne 'il dîme ce qu'il lui donne et ce qu'il reprend, parce qu'elle est soupçonnée de substituer ; Rabbi Yossi dit : nous ne sommes pas responsables des fourbes'. Rabbenou Menahem explique que [la formule] est dite interrogativement : 'que l'élève du maître mange chaud et moi froid, alors que c'est moi qui ai peiné pour lui ?!' [donc elle substitue pour elle]. Mais à propos de la voisine, il n'y a pas à craindre la substitution, bien qu'elle peine pour lui, car il est d'usage entre voisins de peiner l'un pour l'autre.

💡 Explication

Et en général (hors belle-mère), ne craint-on pas la substitution ? Une michna (Demai 3:5) : qui confie à son aubergiste (am ha-aretz) doit dîmer des deux côtés. Réponse : là aussi, intention bienveillante — elle se dit 'que le savant mange chaud, moi je mangerai froid' (elle substitue pour son bien).

🖼️ Schéma

Quand craint-on la substitution.

וּלְחִלּוּפֵי לָא חָייְשִׁינַן? וְהַתַּנְיָא: אֵשֶׁת חָבֵר טוֹחֶנֶת עִם אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה, אֲבָל לֹא בִּזְמַן שֶׁהִיא טְהוֹרָה.

Et ne craint-on pas la substitution ? Mais il est enseigné (braita) : la femme d'un haver moud [du grain] avec la femme d'un am ha-aretz lorsqu'elle [la femme du haver] est impure (temea), mais non lorsqu'elle est pure (tehora).

📜 Rachi (4)

וּלְאִיחַלּוֹפֵי לִגְזוֹל לָא חָיְישִׁינַן:

Et pour la substitution — pour [le] vol, on ne craint pas.

טוֹחֶנֶת מְסַייַּעַת לְהַנְהִיג אֶת הָרֵחַייִם כְּשֶׁהִיא טוֹחֶנֶת אֶת הַתְּבוּאָה שֶׁל עַם הָאָרֶץ:

Moud — elle aide à actionner la meule lorsqu'[elle] moud le grain de l'am ha-aretz.

בִּזְמַן שֶׁאֵשֶׁת חָבֵר טְמֵאָה לֵיכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא תִּשְׁכַּח וְתִתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעֻושָּׂר דְּכֵיוָן דִּטְמֵאָה הִיא אֵינָהּ רְגִילָה לִיגַע בְּמַה שֶׁהִיא עֲסוּקָה בּוֹ שֶׁמָּא תְּטַמְּאָהּ וּסְתָמָהּ עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק הִיא וְלֹא נָגְעָה:

Lorsque — la femme du haver est impure, il n'y a pas à craindre qu'elle oublie et mette dans sa bouche une chose non dîmée, car étant impure elle n'a pas coutume de toucher à ce dont elle s'occupe (de peur de [le] rendre impur), et d'ordinaire elle se tient à distance et ne touche pas.

אֲבָל לֹא בִּזְמַן שֶׁהִיא טְהוֹרָה דְּהוֹאִיל וּסְתָמָהּ נוֹגַעַת חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּשָּׁכַח וְתֹאכַל:

Mais non lorsqu'elle est pure — car d'ordinaire elle touche, [et] on craint qu'elle n'oublie et ne mange.

🗂️ Tossefot (1)

אֵשֶׁת חָבֵר טוֹחֶנֶת עִם אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ פֵּי' בַּקּוּנְטְרֵס טוֹחֶנֶת תְּבוּאָה שֶׁל עַם הָאָרֶץ בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה אֵשֶׁת חָבֵר דְּלֵיכָּא לְמִיחַשׁ שֶׁמָּא תִּשְׁכַּח וְתִתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעֻושָּׂר דְּכֵיוָן דִּטְמֵאָה הִיא אֵינָהּ נוֹגַעַת וּמִסְּתָמָא עוֹמֶדֶת מֵרָחוֹק וְקָשֶׁה דְּהַךְ מִשְׁנָה מִתַּנְיָא בְּמַסֶּכֶת טְהָרוֹת (פ"ז) וּלְפִי' הַקּוּנְטְרֵס הֲוָה לֵיהּ לְמִיתְנֵי בְּמַסָּכ' דְּמַאי וְעוֹד קָשֶׁה דְּפִי' דַּחֲבֶרְתָּהּ נוֹתֶנֶת לָהּ וְאוֹכֶלֶת אַלְמָא חֲשׁוּדָה לִגְנֹוב מִשֶּׁל בַּעֲלָהּ וְאֵין זֶה גְּזֵלָה דְּאֵין הַבַּעַל מַקְפִּיד בְּדָבָר מוּעָט כְּדִתְנַן בְּהַגּוֹזֵל בָּתְרָא (ב"קדף קיט.) מְקַבְּלִין מִן הַנָּשִׁים דָּבָר מוּעָט לִצְדָקָה וְגַם זֶה דֹּוחַק מְאֹד שֶׁמְּחַלֵּק בֵּין אֵשֶׁת חָבֵר לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ דַּעֲבִיד אִינִישׁ דְּמִינְּשֵׁי וְאָכִיל מַה דְּיָהֲבִי לֵיהּ אֲבָל לָתֵת לַאֲחֵרִים אִי לָאו דִּרְגִילָה בְּגֶזֶל לָא מִינַּשְׁיָא וְעוֹד הֵיאַךְ טוֹחֶנֶת עִמָּהּ אֵשֶׁת חָבֵר הֲרֵי הִיא מְסַיַּיעַת עוֹבְרֵי עֲבֵירָה וּבְסוֹף הַנִּיזָּקִין (גִּיטִּין דַּף סא.) מוּכָח דְּאָסוּר לְרָבָא דִּמְפָרֵשׁ מַתְנִיתִין דְּמַשְׁאֶלֶת אֵשֶׁת חָבֵר לְאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ נָפָה וּכְבָרָה וּבוֹרֶרֶת וְטוֹחֶנֶת עִמָּהּ בְּעַם הָאָרֶץ דְּרַבִּי מֵאִיר וְטֻומְאָה וְטָהֳרָה דְּרַבָּנַן אֲבָל בִּסְתָם עַם הָאָרֶץ לֹא כִּי הֵיכִי דְּלָא תִּטְחוֹן עִם חֲבֶרְתָּהּ הַחֲשׁוּדָה עַל הַשְּׁבִיעִית וּלְאַבַּיֵּי דְּאָמַר רֹוב עַמֵּי הָאָרֶץ מְעַשְּׂרִין הֵן שָׁרִי לְסַייְּעָהּ בְּכָל עִנְיָן וְהָכָא הָא אָסְרִינַן בִּזְמַן שֶׁהִיא טְהוֹרָה וְלֵיכָּא לְאוֹקוֹמֵי הַהִיא בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה וּדְלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּהָא בְּהֶדְיָא קָתָנֵי בּוֹרֶרֶת וּבוֹרֶרֶת נוֹגַעַת הִיא וּמְפָרֵשׁ ר"ח וְכֵן ר"ת שֶׁבַּתְּבוּאָה שֶׁל [חָבֵר] אַייְרֵי בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה בִּזְמַן שֶׁאֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ מַחֲזֶקֶת עַצְמָהּ כִּטְמֵאָה שֶׁאָז הִיא נִזְהֶרֶת מִלִּיגַע בִּתְבוּאָה אֲבָל לֹא בִּזְמַן שֶׁמַּחֲזֶקֶת עַצְמָהּ בִּטְהוֹרָה דְּאָז אֵין נִזְהֶרֶת מִלִּיגַע בַּתְּבוּאָה וּמְטַמְּאָה לָהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר אַף בִּזְמַן שֶׁמַּחֲזֶקֶת עַצְמָהּ בְּחֶזְקַת טְמֵאָה לֹא תִּטְחֹון מִפְּנֵי שֶׁחֲבֶרְתָּהּ אֵשֶׁת עַם הָאָרֶץ אַחַר שֶׁסְּבוּרָה לִהְיוֹת טְהוֹרָה נוֹתֶנֶת לָהּ וְאוֹכֶלֶת וּבַתּוֹסֶפְתָּא דִּטְהָרוֹת פ"ח קָתָנֵי אע"פ שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת נוֹתֶנֶת לַאֲחֵרִים וְאוֹכְלִים וְהַשְׁתָּא פָּרִיךְ שַׁפִּיר הַשְׁתָּא מִגֶּזֶל גְּזֵלָה תְּבוּאָה שֶׁל אֵשֶׁת חָבֵר חִילּוּפֵי מִיבַּעְיָא:

'La femme d'un haver moud avec la femme d'un am ha-aretz' — Rachi (le Kountras) a expliqué : elle moud le grain de l'am ha-aretz, lorsque la femme du haver est impure, car il n'y a pas à craindre qu'elle oublie et mange du non-dîme (étant impure, elle ne touche pas et se tient à distance). Cela fait difficulté, car cette michna est enseignée au traité Taharot (ch. 7), alors que selon Rachi elle aurait dû être au traité Demai. De plus, [selon Rachi] sa compagne lui donne et elle mange — preuve qu'[la am ha-aretz] est soupçonnée de voler [le grain] de son mari ; or ce n'est pas un vol, car le mari ne se formalise pas d'une petite quantité (Baba Kama 119a : 'on accepte des femmes une petite quantité pour la charité'). Et il est très forcé de distinguer entre les deux femmes [en disant] que l'homme a coutume d'oublier et de manger ce qu'on lui donne, mais que pour donner à autrui, elle n'oublierait pas si elle n'était accoutumée au vol. De plus, comment la femme du haver moudrait-elle avec elle — elle aiderait des transgresseurs ! Et à la fin de 'Ha-nizakin' (Guittin 61a) il ressort que c'est interdit selon Rava, qui établit la michna 'la femme du haver prête à la femme de l'am ha-aretz tamis et crible, et vanne et moud avec elle' comme [parlant] de l'am ha-aretz de Rabbi Meir et d'une impureté/pureté de-rabbanan ; mais avec un am ha-aretz ordinaire, non — de même qu'elle ne moudrait pas avec une compagne soupçonnée [de négliger] la cheviit ; et pour Abaye ('la majorité des am ha-aretz dîment'), il est permis de l'aider en tout cas — or ici on l'interdit lorsqu'elle est pure ! Et l'on ne peut établir cette braita 'lorsqu'elle est impure', non selon Rabbi Chimon ben Elazar, car il enseigne explicitement 'et vanne' (or en vannant elle touche). Rabbenou Hananel et Rabbenou Tam expliquent qu'il s'agit du grain du haver, lorsque la femme de l'am ha-aretz se tient elle-même pour impure — car alors elle se garde de toucher au grain ; mais non lorsqu'elle se tient pour pure, car alors elle touche et le rend impur. Rabbi Chimon ben Elazar dit : même lorsqu'elle se tient pour impure, [la femme du haver] ne doit pas moudre, parce que sa compagne, se croyant pure, lui donne [du grain] et elle mange ; et dans la Tossefta de Taharot (ch. 8) on enseigne 'bien qu'elle ne mange pas, elle en donne à d'autres et ils mangent'. Et maintenant [la Guemara] objecte à bon droit : maintenant qu'elle vole [carrément] le grain de la femme du haver, faut-il [parler de] substitution ?

💡 Explication

Et pour la substitution ? Une braita : la femme d'un haver (scrupuleux) peut moudre avec une femme am ha-aretz quand elle [la haver] est impure (de niddah) — car alors elle ne touche pas au grain (de peur de le rendre impur), donc ne mangera pas du non-dîme. Mais pas quand elle est pure.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף בִּזְמַן שֶׁהִיא טְמֵאָה לֹא תִּטְחֹון, מִפְּנֵי שֶׁחֲבֶירְתָּהּ נוֹתֶנֶת לָהּ וְאוֹכֶלֶת.

Rabbi Chimon ben Elazar dit : même lorsqu'elle est impure, [la femme du haver] ne doit pas moudre, parce que sa compagne lui donne [du grain] et elle [le] mange.

📜 Rachi (1)

שֶׁחֲבֶירְתָּהּ נוֹתֶנֶת לָהּ וְאוֹכֶלֶת אַלְמָא שֶׁחֲשׁוּדָה לִגְנֹוב מִשֶּׁל בַּעְלָהּ וּלְהַאֲכִיל אֶת חֲבִירְתֵּהּ וְאֵשֶׁת חָבֵר אע"פ שֶׁאֵינָהּ רְגִילָה לֹא לֶאֱכֹול גֶּזֶל וְלֹא לֶאֱכֹול דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְעֻושָּׂר חָייְשִׁינַן לְשִׁכְחָה דַּעֲבִיד אִינָשׁ דְּמִינְּשֵׁי וְאָכִיל מַאי דְּיָהֲבִי לֵיהּ אֲבָל לָתֵת לַאֲחֵרִים אִי לָאו דַּחֲשׁוּדָה וּרְגִילָה בְּגֶזֶל לָא מִינַּשְׁיָא:

Sa compagne lui donne et elle [le] mange — preuve qu'elle est soupçonnée de voler [le grain] de son mari et d'en faire manger à sa compagne ; et la femme du haver, bien qu'elle n'ait pas coutume de manger ni du vol ni du non-dîme, on craint [pour elle] l'oubli, car l'homme a coutume d'oublier et de manger ce qu'on lui donne ; mais pour donner à autrui, si elle n'était soupçonnée et accoutumée au vol, elle n'oublierait pas.

💡 Explication

R. Chimon ben Elazar : même impure, elle ne doit pas moudre avec elle — car la femme am ha-aretz lui donne du grain (vole à son mari) qu'elle mange.

הַשְׁתָּא מִיגְזָל גְּזֵלָה, חִלּוּפֵי מִיבַּעְיָא? אָמַר רַב יוֹסֵף: הָתָם נָמֵי מוֹרְיָא וְאָמְרָה ״תּוֹרָא מִדְּיָשֵׁיהּ קָאֲכִיל״.

Maintenant qu'elle vole [carrément], faut-il [parler de] substitution ?! Rav Yossef a dit : là aussi elle [se] justifie (moriya) et dit : 'le bœuf mange de son battage (torah mi-dishei kaakhil)'.

📜 Rachi (2)

מוֹרְיָא הֶיתֵּר לְעַצְמָהּ:

Elle se justifie (moriya) — un permis à elle-même.

תּוֹרָא מִדְּיָשֵׁיהּ קָאֲכִיל וְזוֹ הוֹאִיל וּמְסַייַּעַת אוֹתָהּ (זוֹ) לָא הָוֵי גֶּזֶל:

Le bœuf mange de son battage — et celle-ci, puisqu'elle l'aide, [à ses yeux] ce n'est pas un vol.

💡 Explication

Si elle vole carrément, à quoi bon parler de simple substitution ? Rav Yossef : la aussi elle se justifie — 'le bœuf mange de ce qu'il bat' (puisqu'elle aide à moudre, elle s'estime en droit d'en prendre ; à ses yeux ce n'est pas un vol).

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן זֵרוּז, בֶּן חָמִיו שֶׁל רַבִּי מֵאִיר, לִפְנֵי רַבִּי עַל רַבִּי מֵאִיר שֶׁאָכַל עָלֶה שֶׁל יָרָק בְּבֵית שְׁאָן, וְהִתִּיר רַבִּי אֶת בֵּית שְׁאָן כֻּולָּהּ עַל יָדוֹ.

Rabbi Yehochoua ben Zerouz, fils du beau-père de Rabbi Meir, témoigna devant Rabbi (Yehouda ha-Nassi) au sujet de Rabbi Meir, qu'il avait mangé une feuille de légume à Beit Chean [sans dîmer], et Rabbi déclara permise toute la [région de] Beit Chean sur la foi de [ce témoignage].

📜 Rachi (4)

הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ הָא נָמֵי מִשּׁוּם אֵין הַקב"ה מֵבִיא תַּקָּלָה עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים נְקַט לָהּ:

Rabbi Yehochoua témoigna — cela aussi, [la Guemara] le rapporte au titre de 'Dieu ne fait pas survenir de faute par les justes'.

עָלֶה שֶׁל יָרָק וְלֹא עִישֵּׂר:

Une feuille de légume — et il ne dima pas.

וְהִתִּיר רַבִּי עַל פִּי עֵדוּת זוֹ:

Et Rabbi déclara permis — sur la foi de ce témoignage.

אֶת בֵּית שְׁאָן כֻּולָּהּ לֶאֱכֹול יָרָק שֶׁלָּהּ וּפֵירוֹת הָאִילָן בְּטִבְלָן. קס"ד קָסָבַר רַבִּי מֵאִיר לָאו מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא וּמַעֲשֵׂר דָּגָן בְּחוּצָה לָאָרֶץ הוּא נוֹהֵג מִדְּרַבָּנָן הוֹאִיל וּבְאֶרֶץ דְּאוֹרָיְיתָא אֲבָל מַעֲשַׂר יָרָק דְּבָאָרֶץ גּוּפֵיהּ דְּרַבָּנָן לָא גְּזוּר מִידִי בְּחוּצָה לָאָרֶץ דְּאִי מא"י הִיא אע"ג דְּרַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי אַחַר חֻורְבָּן הָווּ הָא קַייְמָא לַן מַעֲשַׂר דָּגָן דְּאוֹרָיְיתָא וְיָרָק דְּרַבָּנָן דִּקְדֻושָּׁה אַחֲרוֹנָה דְּעֶזְרָא קִדְּשָׁה אַף לֶעָתִיד לָבֹא כִּדְקָתָנֵי הִתִּיר רַבִּי אֶת בֵּית שְׁאָן מִכְּלָל דִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת נוֹהֵג בָּהֶן:

Toute Beit Chean — [permise] de manger son légume et les fruits de ses arbres dans leur état de tevel. On pourrait penser que Rabbi Meir estime qu'elle n'est pas de Terre d'Israël, et que la dîme du grain hors de la Terre est de-rabbanan (puisqu'en Terre elle est de-oraita), mais que la dîme du légume — qui, en Terre même, est de-rabbanan — on n'a rien décrété à son sujet hors de la Terre. Car si elle était de Terre d'Israël, bien que Rabbi Meir et Rabbi fussent postérieurs à la destruction, nous tenons que la dîme du grain est de-oraita et celle du légume de-rabbanan, la dernière sanctification d'Ezra ayant sanctifié [la Terre] aussi pour l'avenir — comme l'enseigne 'Rabbi déclara Beit Chean permise', ce qui implique que dans les autres lieux [la dîme] s'y applique.

🗂️ Tossefot (1)

וְהִתִּיר רַבִּי אֶת בֵּית שְׁאָן כֻּולָּהּ עַל יָדוֹ מַשְׁמַע דְּאֵין מַעֲשֵׂר נוֹהֵג בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְכֵן מַשְׁמַע בע"ז בְּפֶ' רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (עֲבוֹדָה זָרָה דַּף נח:) דְּקָאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ אִיקְּלַע [לְבָצְרָה] חֲזִינְהוּ דְּאָכְלִי פֵּירֵי דְּלָא עָשְׁרוֹ אֲסַר לְהוּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן א"ל אַדְּמִקְטוֹרָךְ עֲלָךְ זִיל הֲדַר [דְּבָצְרָה] לָאו הַיְינוּ בְּצַר [דְּבָצְרָה] בְּחוּצָה לָאָרֶץ הִיא וְאֵינָהּ חַיֶּיבֶת בְּמַעֲשֵׂר וְתֵימַהּ דִּבְפֶרֶק עַד כַּמָּה (בְּכוֹרוֹת כז.) מוּכָח כֻּולָּהּ שְׁמַעְתָּתָא דִּתְרוּמָה נוֹהֶגֶת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְאֵין לוֹמַר כִּדְפֵי' הָכָא בַּקּוּנְטְרֵס דְּדַוְקָא תְּרוּמַת דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר דְּהָוֵי בָּאָרֶץ דְּאוֹרָיְיתָא בְּחוּצָה לָאָרֶץ הָוֵי מִדְּרַבָּנָן אֲבָל בִּשְׁאָר פֵּירוֹת לֹא דְּהָא בפ"ק דְּבֵיצָה (דַּף יב:) גַּבֵּי אֻושְׁפִּיזְכָּנֵיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה הֲוָה לֵיהּ אִיסּוּרְיָיתָא דְחַרְדְּלָא מַשְׁמַע הַסֻּוגְיָא דְּחַייָּב בְּמַעֲשֵׂר וּבְרֵישׁ כֵּיצַד מְבָרְכִין (בְּרָכוֹת לו.) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר צָלָף מִתְעַשֵּׂר הָאֲבִיּוֹנוֹת וְהַקַּפְרִיסִין רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵין מִתְעַשְּׂרִין אֶלָּא. הָאֲבִיּוֹנוֹת בִּלְבַד וְאָמַר רַב יְהוּדָה צָלָף עָרְלָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ זוֹרֵק אֶת הָאֲבִיּוֹנוֹת וְאוֹכֵל אֶת הַקַּפְרֵיסִין וּפָרִיךְ וְלֵימָא הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא וּמְשַׁנֵּי הֵ"א אֲפִילּוּ בָּאָרֶץ קָא מַשְׁמַע לַן בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְלֵימָא כָּל הַמֵּיקֵל בָּאָרֶץ הֲלָכָה כְּמוֹתוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ אִי אָמַר הָכִי הֵ"א הָנֵי מִילֵּי מַעֲשַׂר יָרָק וְצָלָף דְּבָאָרֶץ גּוּפָהּ דְּרַבָּנָן אֲבָל עָרְלָה דְּבָאָרֶץ דְּאוֹרָייְתָא לֹא מַשְׁמַע בְּהֶדְיָא דְּמַעֲשֵׂר יָרָק וְצָלָף נוֹהֵג בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְאוֹמֵר ר"ת דְּהָכָא וּבְפֶרֶק רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (ע"ז דַּף נח:) אַייְרֵי בִּדְמַאי דְּאֵינוֹ נוֹהֵג בְּחוּצָה לָאָרֶץ כְּדִתְנַן בְּמַסֶּכֶת דְּמַאי (פ"א מ"ג) מִכְּזִיב וּלְהַלָּן פָּטוּר מִן הַדְּמַאי אֲבָל וַדַּאי טֶבֶל חַיָּיב בְּכָל מָקוֹם וְכֵן מַשְׁמַע דְּמַייְרֵי הָכָא בִּדְמַאי מִדְּפָרִיךְ לְקַמָּן וְדִילְמָא רַבִּי מֵאִיר נָתַן עֵינָיו בְּצַד זֶה וְאָכַל בְּצַד אַחֵר דְּלָא שָׁרֵי אֶלָּא בִּדְמַאי וְקָשֶׁה מִיְּרוּשַׁלְמִי דְּפֶרֶק ג' דִּדְמַאי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שָׁלַח לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי אֶתְרוֹג וַאֲמַר לֵיהּ זֶה בָּא לְיָדִי מְקַסְּרִין וְלָמַדְתִּי מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁהוּא וַדַּאי וְשֶׁהוּא טָמֵא וְשֶׁלֹּא בָּא לְיָדוֹ אַחֵר שֶׁהוּא וַדַּאי שֶׁפֵּירוֹת קַסְּרִין וַדַּאי וְשֶׁהוּא טָמֵא שֶׁמַּרְבִּיצִין עָלָיו מַיִם פִּי' וְהֻוכְשַׁר וְלֹא בָּא לְיָדוֹ אַחֵר שֶׁאִילּוּ בָּא לְיָדוֹ אַחֵר הָיָה מְעַשֵּׂר מִמֶּנּוּ עַל זֶה וְאִם תֹּאמַר וְדִילְמָא עִישֵּׂר וְהֻוצְרַךְ לְהוֹדִיעוֹ מִשּׁוּם הֶכְשֵׁר וְיֵשׁ לוֹמַר דְּאִם לֹא הָיָה אֶלָּא דָּבָר אֶחָד הָיָה רַבִּי יוֹסֵי מוֹדִיעוֹ בְּפֵירוּשׁ וּפָרִיךְ וְלִיעַשַּׁר מִמֶּנּוּ עָלָיו וּמְשַׁנֵּי אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁשּׁוֹלְחִין לַחֲבֵירֵיהֶן דְּבָרִים חֲסֵרִים וּפָרִיךְ וְלָאו מַתְנִיתִין הִיא רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ מִשְׁנָה הִיא בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק שַׂר' יוֹסֵי מַתִּיר לִשְׁלֹוחַ לַחֲבֵירוֹ וַדַּאי טֶבֶל וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעוֹ שֶׁאֵינוֹ מְעֻושָּׂר וְשֶׁמָּא הָיָה בְּיַד רַבִּי יוֹסֵי אַחֵר וּמַה שֶׁלֹּא עִישֵּׂר לְפִי שֶׁהוֹדִיעוֹ שֶׁעַל כֵּן הָיָה אוֹמֵר זֶה בָּא לִידֵי מְקַסְּרִין וּמְשַׁנֵּי אע"ג דִּפְלִיג אַדְּרַבָּנָן לָא הֲוָה עֲבַד עוּבְדָא כְּוָותֵיהּ וּפָרִיךְ וְלָאו מִפֵּירוֹת הַמֻּותָּרִין בְּקֵסָרִין הֵם דְּרַבִּי הִתִּיר קַסְּרִין וְהִתִּיר בֵּית שְׁאָן וּמְשַׁנֵּי רַשְׁבָּ"ג קֹודֶם רַבִּי הֲוָה מַשְׁמַע דִּלְאַחַר שֶׁהֻותַּר הָיָה פָּטוּר אֲפִילּוּ וַדַּאי דְּהַהוּא אֶתְרוֹג וַדַּאי הֲוָה וצ"ל וְלָאו מִפֵּירוֹת דְּמֻותָּרִין בְּקֵסָרִין דְּהָתָם בִּירוּשַׁלְמִי בְּפֶרֶק ב' דִּדְמַאי אָמְרִינַן אֵלּוּ הַמִּינִין הָאֲסוּרִין בְּבֵית שְׁאָן וְאֵלּוּ הַמִּינִין הָאֲסוּרִים בְּקֵסָרִין פִּי' מִשּׁוּם דְּמַאי מִשּׁוּם דְּאֵלּוּ מִינִין הָיוּ רְגִילִין בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת לָבֹא מא"י וְהַיִּדּוּעִין שֶׁלֹּא בָּאוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פְּטוּרִין מִשּׁוּם דְּמַאי וְחַיָּיבִין מִשּׁוּם וַדַּאי כְּפִי' ר"ת וּפָרִיךְ וַהֲלֹא אֶתְרוֹג מִפֵּירוֹת הַמֻּותָּרִין שֶׁאֵין מְבִיאִין אוֹתָן מא"י אֶלָּא בְּקִסְרִין עַצְמָהּ גָּדֵל וּמוֹדוֹ רַבָּנָן דְּמֻותָּר לִשְׁלֹוחַ וַדַּאי בְּחוּצָה לָאָרֶץ בְּהוֹדָעָה וְלֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בְּטֶבֶל בא"י וא"כ מְנָא לַן שֶׁלֹּא בָּא לְיַד רַבִּי יוֹסֵי אַחֵר וַאֲפִילּוּ הָיָה בְּיָדוֹ אַחֵר הָיָה יָכוֹל לִשְׁלֹוחַ וַדַּאי טֶבֶל בְּהוֹדָעָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֲפִילּוּ לְרַבָּנָן וּמְשַׁנֵּי דַּעֲדַיִין לֹא הֻותְּרָה קַסְּרִין בִּימֵי רַבִּי יוֹסֵי וְהָיוּ מַחֲזִיקִין אוֹתָהּ בְּחֶזְקַת א"י וּמִיהוּ בְּמָקוֹם אַחֵר מָצָא ר"י בַּיְּרוּשַׁלְמִי בְּמַסֶּכֶת חַלָּה פ' שְׁתֵּי נָשִׁים דְּיָרָק בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵינוֹ נוֹהֵג בּוֹ לֹא מַעֲשֵׂר וְלֹא תְּרוּמָה וּבִשְׁאָר פֵּירוֹת נוֹהֶגֶת תְּרוּמָה גְּדוֹלָה אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂר אֲבָל דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר חַייָּבִין לְגַמְרֵי בֵּין בִּתְרוּמָה בֵּין בְּמַעֲשֵׂר וְהָכִי אִיתָא הָתָם אָמַר ר' יוֹחָנָן רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבַּגּוֹלָה הָיוּ מַפְרִישִׁין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת עַד שֶׁבָּאוּ הָרוֹבִים וּבִטְּלוּם מַאן נִינְהוּ הָרוֹבִים תַּרְגְּמוֹנַיָּא א"ר זְעֵירָא רַב יְהוּדָה בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל אוֹמֵר חַלַּת חוּצָה לָאָרֶץ וּתְרוּמַת חוּצָה לָאָרֶץ אוֹכֵל וְהוֹלֵךְ וְאַחַר כָּךְ מַפְרִישׁ ר' אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר לֹא חָשׁוּ אֶלָּא לִתְרוּמַת דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּמַשְׁמַע דְּקָאֵי אַר' יוֹחָנָן דְּאָמַר דְּבַגּוֹלָה הָיוּ מַפְרִישִׁין תְּרוּמוֹת וַאֲתָא רַבִּי אַבָּא לְאַשְׁמוֹעִינַן דְּדַוְקָא בְּדָגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר הָיוּ מַפְרִישִׁין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת וְלָאו דַּוְקָא נְקַט תְּרוּמָה דְּהוּא הַדִּין מַעֲשֵׂר אֲבָל שְׁאָר פֵּירוֹת לֹא חָשׁוּ לְעִנְיַן מַעֲשֵׂר אֶלָּא לִתְרוּמָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ רַבִּי שִׁילָא בְּשֵׁם ר"ש אַחַ"כּ ר' שִׁילָא בְּשֵׁם ר"ש אָמַר לֹא חָשׁוּ אֶלָּא לִתְרוּמָה גְּדוֹלָה אֲבָל לִירָקוֹת אֲפִילּוּ לִתְרוּמָה גְּדוֹלָה לֹא חַשּׁוּ דְּתָנֵי אִיסִי בְּשֵׁם רַבִּי עֲקִיבָא מַעַשְׂרוֹת לְיָרָק מִדִּבְרֵיהֶם פֵּירוּשׁ שֶׁאֵין לָהֶם אַסְמַכְתָּא מִן הַפָּסוּק כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִשְׁאָר פֵּירוֹת דְּאֶסְמְכוֹ רַבָּנָן אַקְּרָא וּלְפִי זֶה לָא קַשְׁיָא מִידִי מֵהַךְ דִּשְׁמַעְתִּין דְּרַבִּי מֵאִיר אָכַל עָלֶה שֶׁל יָרָק וְהַהוּא דְּמַסֶּכֶת ע"ז דְּאָכַל פֵּירֵי דְּלָא מְעַשְּׂרָן בִּשְׁאָר פֵּירוֹת קָאָמַר שֶׁהוּרְמָה מֵהֶן תְּרוּמָה גְּדוֹלָה אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂר וּבִבְרָכוֹת (דַּף לוֹ.) לָא גָּרְסִינַן יָרָק דִּבְצָלָף אַיְירֵי וְלָאו יָרָק הוּא ול"ג נָמֵי מַעֲשֵׂר אֶלָּא הָנֵי מִילֵּי גַּבֵּי צָלָף דְּכָל שְׁאָר פֵּירוֹת אֵינוֹ נוֹהֵג מַעֲשֵׂר אֶלָּא תְּרוּמָה וְכֵן הוּא בִּסְפָרִים מְדֻויָּקִים וְאַהַהִיא דְּבַיְּרוּשַׁלְמִי דְּקָאָמַר שֶׁבָּאוּ הָרֻובִּין וּבִטְּלוּם סָמְכִינַן עַכְשָׁיו שֶׁאֵין אָנוּ מַפְרִישִׁין תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת ור"ת מְפָרֵשׁ דְּאֵין הַשָּׂדוֹת חֲשׁוּבוֹת כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ לְפִי שֶׁנּוֹתְנִין מֵהֶן מַס וּלְפִי זֶה בִּימֵיהֶם לֹא הָיוּ מַפְרִישִׁין אֶלָּא מְהַנֵּהוּ דְּלָא יָהֲבִי טַסְקָא דְּאִיכָּא דְּלָא יָהֲבִי כִּדְאָמַר בְּהַמְקַבֵּל (ב"מ קי.) אַרְעָא דְּלֵית לָהּ כְּרָגָא וְטַסְקָא מַאי וְעוֹד יֵשׁ לְפָרֵשׁ שֶׁמָּא הָרְחוֹקִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנוּ לֹא תִּקְּנוּ חֲכָמִים וְעוֹד יֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁנִּמְצָא בַּיְּרוּשַׁלְמִי דְּהָא דְּקָאָמַר דְּמִכְּזִיב וּלְהַלָּן פָּטוּר מִן הַדְּמַאי לָאו דַּוְקָא דְּמַאי אֶלָּא אַף מִן הַוַּדַּאי וְאַהָא סָמְכִינַן:

'Et Rabbi déclara permise toute Beit Chean sur sa foi' — cela suggère que la dîme ne s'applique pas hors de la Terre d'Israël ; de même dans Avoda Zara, ch. Rabbi Yichmael (58b), Rech Lakich, arrivé à Botsra, les vit manger des fruits non dîmes et le leur interdit ; venu devant Rabbi Yo'hanan, [celui-ci] lui dit 'tant que ton manteau est sur toi, va et rétracte-toi — Botsra n'est pas Betser, Botsra étant hors de la Terre et non assujettie à la dîme'. C'est étonnant, car au ch. 'Ad kama' (Bekhorot 27a) toute la sougya prouve que la teroumah s'applique hors de la Terre ! Et l'on ne peut dire, comme Rachi ici, que c'est précisément la teroumah du grain, du moût et de l'huile (de-oraita en Terre) qui est de-rabbanan hors de la Terre, mais non les autres fruits : car dans Beitsa (12b), à propos de l'hôte de Rabba bar bar Hana et de ses paniers de moutarde, la sougya implique qu'elle est assujettie à la dîme ; et dans Berakhot (36a), 'Rabbi Eliezer dit : le câprier se dîme — baies et câpriers ; Rabbi Akiva dit : seules les baies', et Rav Yehouda dit 'un câprier de orla hors de la Terre, on jette les baies et on mange les kafrisin', et l'on objecte 'qu'il dise que la halakha suit Rabbi Akiva !', on répond 'j'aurais cru même en Terre, il nous apprend [seulement] hors de la Terre', et 'qu'il dise : quiconque allège en Terre, on le suit hors de la Terre !' — s'il avait dit ainsi j'aurais cru que cela ne vaut que [pour] le légume et le câprier, de-rabbanan en Terre même, mais non la orla (de-oraita en Terre) : cela implique explicitement que la dîme du légume et du câprier s'applique hors de la Terre. Et Rabbenou Tam dit qu'ici, et dans Rabbi Yichmael (AZ 58b), il s'agit de DEMAÏ, qui ne s'applique pas hors de la Terre (Demai 1:3 : 'de Keziv et au-delà, exempt du demai'), tandis que le tevel certain est assujetti partout ; et cela ressort qu'il s'agit de demai, du fait qu'on objecte plus loin 'peut-être Rabbi Meir posa-t-il les yeux sur ce côté-ci et mangea de l'autre', ce qui n'est permis que pour le demai. Cela fait difficulté depuis le Yerushalmi (Demai ch. 3) : 'Rabban Chimon ben Gamliel envoya à Rabbi Yossi be-Rabbi un etrog et lui dit : il m'est parvenu de Césarée, et j'en ai appris trois choses : qu'il est certain, qu'il est impur, et qu'aucun autre ne m'est parvenu après lui' — certain (les fruits de Césarée sont certains), impur (on l'arrose d'eau, donc rendu apte), et aucun autre après (sinon il aurait dîme de l'autre sur celui-ci). On objecte 'peut-être a-t-il dîme et a dû l'informer à cause de la mise en aptitude ?' ; on répond 's'il n'y avait eu qu'une chose, il l'aurait informé explicitement'. On objecte 'qu'il dîme de lui sur lui-même !', on répond 'il n'est pas d'usage d'envoyer à ses compagnons des choses incomplètes'. On objecte 'mais n'est-ce pas une michna : Rabbi Yossi permet [d'envoyer] du certain pourvu qu'on en informe ?' (c'est une michna de ce chapitre) — peut-être Rabbi Yossi en avait-il un autre, et s'il n'a pas dîme c'est parce qu'on l'avait informé ; on répond : bien qu'il diverge des Sages, il n'agissait pas selon son propre [avis]. On objecte 'mais n'est-ce pas des fruits permis à Césarée, Rabbi ayant permis Césarée et Beit Chean ?', on répond 'Rabban Chimon ben Gamliel était antérieur à Rabbi', ce qui implique qu'après la permission [ses produits] étaient exempts même [pour le] certain (cet etrog était certain). Et il faut dire 'mais n'est-ce pas des fruits permis à Césarée' — car là-bas (Yerushalmi Demai ch. 2) on dit 'voici les espèces interdites à Beit Chean et à Césarée' (au titre du demai, car ces espèces avaient coutume d'y provenir de Terre d'Israël), tandis que celles dont on sait qu'elles ne proviennent pas de la Terre sont exemptes du demai mais assujetties au certain. On objecte 'mais l'etrog n'est-il pas des fruits permis, qu'on n'amène pas de la Terre mais qui pousse à Césarée même ?' — et les Sages concèdent qu'on peut envoyer du certain hors de la Terre avec information, ne divergeant que [pour] le tevel en Terre ; d'où savons-nous alors qu'aucun autre n'est parvenu en main de Rabbi Yossi ? on répond : Césarée n'avait pas encore été permise au temps de Rabbi Yossi, et on la tenait pour [partie de] la Terre. Toutefois, Ri a trouvé ailleurs dans le Yerushalmi (Halla, ch. 'Chetei nachim') que le légume hors de la Terre n'est assujetti ni à la dîme ni à la teroumah ; pour les autres fruits, la grande teroumah s'applique mais non la dîme ; mais le grain, le moût et l'huile sont entièrement assujettis. Et voici ce qui [y] est dit : 'Rabbi Yo'hanan dit : nos maîtres en exil prélevaient teroumot et maaserot, jusqu'à ce que vinrent les 'rovim' et les annulèrent — qui sont les 'rovim' ? les Tirgemounia'. Rabbi Zeira : Rav Yehouda au nom de Chmouel dit 'la halla et la teroumah hors de la Terre, on mange et l'on prélève ensuite'. Rabbi Abba au nom de Rabbi Chmouel : 'on ne s'est soucié que de la teroumah du grain, du moût et de l'huile' — ce qui se rapporte à Rabbi Yo'hanan, et Rabbi Abba précise que c'est précisément pour le grain, le moût et l'huile qu'on prélevait teroumot et maaserot, 'teroumah' n'étant pas au sens strict (il en va de même pour la dîme) ; mais pour les autres fruits on ne s'est soucié que de la grande teroumah, comme l'explique Rabbi Chila au nom de Rabbi Chimon : 'on ne s'est soucié que de la grande teroumah ; mais pour les légumes, on ne s'est même pas soucié de la grande teroumah, car Issi enseigne au nom de Rabbi Akiva : les dîmes pour le légume sont d'institution rabbinique (sans appui scripturaire)'. Selon cela, aucune difficulté de ce que Rabbi Meir mangea une feuille de légume, ni de celle d'Avoda Zara où il mangea des fruits non dîmes — il s'agit des autres fruits dont la grande teroumah a été prélevée mais non la dîme ; et dans Berakhot (36a) on ne lit pas 'légume' (il s'agit du câprier, non un légume) ni 'dîme', cela ne valant que pour le câprier, [tandis que] pour tous les autres fruits la dîme ne s'applique pas, [seule] la teroumah ; ainsi est-ce dans les livres précis. Et sur ce [passage] 'que vinrent les rovim et annulèrent', nous nous appuyons aujourd'hui pour ne pas prélever teroumot et maaserot. Rabbenou Tam explique que les champs ne sont pas considérés comme les nôtres, parce qu'on en paie un impôt ; selon cela, de leur temps on ne prélevait que de ceux qui ne payaient pas de taxe (taska). On peut encore expliquer que peut-être, pour les [contrées] éloignées de la Terre comme la nôtre, les Sages n'ont rien institué. Et certains expliquent qu'on a trouvé dans le Yerushalmi que 'de Keziv et au-delà, exempt du demai' n'est pas précisément [pour] le demai mais aussi [pour] le certain — et c'est sur cela que nous nous appuyons.

💡 Explication

R. Yehochoua ben Zerouz témoigna que R. Meir avait mangé une feuille de légume à Beit Chean sans dîmer (la tenant hors des limites d'Eretz Israël pour le dîme). Sur ce témoignage, Rabbi déclara toute Beit Chean exemptée.

חָבְרוּ עָלָיו אֶחָיו וּבֵית אָבִיו, אָמְרוּ לוֹ: מָקוֹם שֶׁאֲבוֹתֶיךָ וַאֲבוֹת אֲבֹותֶיךָ נָהֲגוּ בּוֹ אִיסּוּר, אַתָּה תִּנְהוֹג בּוֹ הֶיתֵּר?

Ses frères et la maison de son père s'élevèrent contre lui, lui disant : un lieu où tes pères et les pères de tes pères ont pratiqué l'interdit, toi tu y pratiquerais le permis ?!

💡 Explication

Les frères de Rabbi et sa maison protestent : comment permettre (à Beit Chean) ce que les ancêtres tenaient pour interdit ?

דְּרַשׁ לָהֶן מִקְרָא זֶה: ״וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן״. אֶפְשָׁר בָּא אָסָא וְלֹא בִּיעֲרוֹ, בָּא יְהוֹשָׁפָט וְלֹא בִּיעֲרוֹ? וַהֲלֹא כָּל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁבָּעוֹלָם אָסָא וִיהוֹשָׁפָט בִּיעֲרוּם!

Il leur exposa ce verset : 'et il brisa le serpent d'airain qu'avait fait Moché, car jusqu'à ces jours-là les enfants d'Israël lui offraient de l'encens, et on l'appela Nehouchtan' (II Rois 18:4). Est-il possible qu'Assa soit venu et ne l'ait pas éliminé, que Yehochafat soit venu et ne l'ait pas éliminé ?!

Or Assa et Yehochafat éliminèrent toute idolâtrie au monde !

📜 Rachi (1)

וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת בְּחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה כְּתִיב:

Et il brisa le serpent d'airain — c'est écrit à propos de Hizkiyahou, roi de Yehouda.

💡 Explication

Réponse de Rabbi par le verset de Hizkiyahou brisant le serpent d'airain (II Rois 18:4) : Assa et Yehochafat (rois justes) éradiquèrent toute idolâtrie, mais laissèrent le serpent — pour que Hizkiyahou ait de quoi se distinguer. De même, les ancêtres laissèrent Beit Chean pour que Rabbi s'y illustre. (Suite sur 7a.)

🖼️ Schéma

Le principe : laisser de quoi se distinguer à la génération suivante.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).