Eruvin 21b — Les paroles des Sofrim, Rabbi Akiva en prison et les oreilles de la Torah

Eruvin 21b

Sougya : Le daf poursuit l'aggada ouverte en 21a. Mari bar Mar lit les deux paniers de figues de Yirmeyahou comme les tsadikim et les rechaim, qui tous finiront par donner un bon parfum.

Rava explique le verset du Chir HaChirim sur les doudaim (jeunes gens sans faute, filles d'Israël fidèles, décrets nouveaux et anciens), puis Rav Hisda précise que les nouveaux sont les paroles des Sofrim. Rava déduit de Kohelet qu'il faut être plus vigilant sur les paroles des Sofrim que sur la Torah, et Rav Aha bar Oula condamne celui qui s'en moque.

La baraita de Rabbi Akiva en prison, prêt à mourir de soif pour ne pas manger sans netilat yadayim, illustre cette rigueur. Chlomo institué l'erouv et la netilat yadayim, reçoit une bat kol, et fait des oreilles à la Torah ; le daf s'achève sur les tilei tilim de halakhot tirés de chaque trait de lettre.

Le statut des paroles des Sofrim face aux paroles de la Torah, selon les enseignements du daf.

La lecture de Rava : chaque image du verset désigne un groupe d'Israël, du Mikra à la Guemara.

הבכורות והדוד האחד תאנים רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע״ —

...les primeurs ; et l'autre panier, des figues très mauvaises, qui ne pouvaient être mangées tant elles étaient mauvaises » (Yirmeyahou 24,2).

📜 Rachi (1)

הבכורות תאנים חשובות הממהרות להתבשל:

Des figues de qualité, qui mûrissent rapidement.

💡 Explication

Fin du verset cité en 21a. Le prophète voit deux paniers (doud) de figues devant le Temple : l'un de figues excellentes, les bikourot (primeurs), l'autre de figues immangeables.

תאנים הטובות — אלו צדיקים גמורים. תאנים הרעות — אלו רשעים גמורים. ושמא תאמר אבד סברם ובטל סיכוים? תלמוד לומר: ״הדודאים נתנו ריח״ — אלו ואלו עתידין שיתנו ריח.

Les bonnes figues : ce sont les tsadikim gmourim (justes accomplis). Les mauvaises figues : ce sont les rechaim gmourim (méchants accomplis).

Et peut-être diras-tu que leur espoir est perdu et que leur attente est annulée ? L'enseignement dit : « Les doudaim donnent leur parfum » (Chir HaChirim 7,14) : les uns et les autres donneront, dans l'avenir, un parfum.

🪔 Ben Yehoyada (1)

תאנים הטובות אלו צדיקים גמורים תאנים הרעות אלו רשעים גמורים. יש להקשות למה עשה דמיון הצדיקים והרשעים בתאנים? ועוד קשה קושית הרי"ף ז"ל איך יבא סיום הכתוב (ירמיה כד, א) מועדים לפני היכל ה' דרשעים מאי עבידתייהו בהיכל ה'? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל עץ שאכל אדם הראשון תאנה היה וידוע דעץ הדעת היה טוב ורע מחוברים יחד ולכן אחר שחטא אדם הראשון שבו היו כלולין כל הנשמות הבאים נעשה ככל הנשמות תערובת טוב ורע והמצות נמשכים מחלק הטוב שבנשמה והעבירות מן חלק הרע ולכן הנביא ע"ה ראה תכונת עץ הדעת בשני חלקיו דוד אחד מלא תאנים טובות כנגד מעשה הצדיקים שמושכים בחלק הטוב שבעץ הדעת ודוד מלא תאנים רעות כנגד מעשה הרשעים ולכן סיים מועדים לפני היכל ה' כי גן עדן שבתוכה היה עץ הדעת היא היכל ה'. ועוד נראה לי מעשיהם של צדיקים נרמזו בתאנים טובים כי בהפוך אתוון הם 'אתנים' שהם אתנים מוסדי ארץ ומעשיהם של רשעים נרמזו בתאנים רעות כי בתאנים יש משמעות תאניה ואניה.

Les bonnes figues, ce sont les tsadikim accomplis ; les mauvaises figues, les rechaim accomplis. On peut demander : pourquoi avoir comparé les justes et les méchants à des figues ? Et on peut encore poser la question du Rif : comment s'explique la fin du verset (Yirmeyahou 24,1) « placés devant le Temple de Hachem » ? Qu'ont à faire les méchants dans le Temple de Hachem ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, que nos Sages ont dit que l'arbre dont a mangé Adam HaRichon était un figuier. Or on sait que l'arbre de la connaissance était bien et mal mêlés ensemble. C'est pourquoi, après la faute d'Adam HaRichon, en qui étaient incluses toutes les âmes à venir, toutes les âmes sont devenues un mélange de bien et de mal : les mitsvot procèdent de la part de bien de l'âme, et les fautes de la part de mal. Le prophète a donc vu la nature de l'arbre de la connaissance dans ses deux parts : un panier plein de bonnes figues, correspondant aux actes des justes, qui tirent de la part de bien de l'arbre, et un panier plein de mauvaises figues, correspondant aux actes des méchants. C'est pourquoi le verset conclut « placés devant le Temple de Hachem » : le Gan Éden, au milieu duquel se trouvait l'arbre de la connaissance, est le Temple de Hachem. Il me semble encore que les actes des justes sont évoqués par les bonnes figues (teénim), car en permutant les lettres on obtient eitanim, « les solides », comme dans « les solides fondements de la terre » ; et les actes des méchants sont évoqués par les mauvaises figues, car teénim contient le sens de taaniya vaaniya, « deuil et gémissement ».

💡 Explication

Mari bar Mar interprète la vision : deux catégories extrêmes du peuple. Le verset du Chir HaChirim sert d'appui par le mot doudaim, qui rappelle doud (panier) : même le panier des mauvaises figues finira par donner un parfum. Les rechaim ne sont donc pas définitivement perdus.

🖼️ Schéma

Deux paniers, deux catégories, un même avenir selon la derache.

דרש רבא, מאי דכתיב: ״הדודאים נתנו ריח״ — אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא.

Rava a exposé : que signifie ce qui est écrit : « Les doudaim (mandragores) donnent leur parfum » ? Ce sont les jeunes gens d'Israël qui n'ont pas goûté le goût de la faute.

🪔 Ben Yehoyada (1)

בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. נראה לי זנות או הוצאת שכבת זרע לבטלה בידים זהו חטא גמור אך קרי על ידי הרהור נקרא 'טעם חטא' כיון דהוצאת הזרע היתה באונס ורק היא באה מכח הרהור ולכן נקראת טעם חטא.

Les jeunes gens d'Israël qui n'ont pas goûté le goût de la faute. Il me semble que la débauche ou l'émission de semence en vain faite de ses mains est une faute complète ; mais une pollution nocturne due à une pensée est appelée « goût de la faute », puisque l'émission s'est produite involontairement et vient seulement de la force d'une pensée. C'est pourquoi on l'appelle goût de la faute.

💡 Explication

Rava reprend le même verset et l'applique à la jeunesse d'Israël. Le parfum des mandragores désigne la pureté de ceux qui ont été préservés de toute faute, même de son simple goût.

״ועל פתחינו כל מגדים״ — אלו בנות ישראל שמגידות פתחיהן לבעליהן. לשון אחר: שאוגדות פתחיהן לבעליהן.

« Et à nos portes, toutes sortes de fruits choisis (megadim) » : ce sont les filles d'Israël qui annoncent (maguidot) leurs portes à leurs maris. Autre version : qui lient (ogdot) leurs portes pour leurs maris.

📜 Rachi (1)

שאוגדות קושרות פתחן לצורך בעליהן שאינן נבעלות לאחרים אוגדות לשון אגודה ל"א שמגידות פתחיהן כשרואה דם אומרת לבעלה ויפרוש הימנה:

Elles attachent leur porte à l'usage de leurs maris : elles ne se donnent pas à d'autres. Ogdot vient de aguda (lien). Autre explication (de « maguidot ») : quand elle voit du sang, elle le dit à son mari, et il s'éloigne d'elle.

🪔 Ben Yehoyada (1)

אלו בנות ישראל שמגידות פתחיהן לבעליהם. יש להבין אם פרסו נדה ומגידות אין זה שבח כל כך להם באיסור כרת וכן ללישנא אחרינא דקאמר אוגדות פתחיהן לבעליהן דפירש רש"י ז"ל 'שאין נבעלות לאחרים' אין זה שבח גדול כל כך להיותם נשמרים באיסור אשת איש! ועוד דהש"ס קאמר אוגדות 'לבעליהן' ולא קאמר אוגדות 'לאחרים' ורש"י ז"ל נדחק בזה וכתב 'קושרות פתחיהן לצורך בעליהם' והוא דוחק דהעיקר חסר דלא קאמר הש"ס לצורך. ועוד זה אינו לצורך בעליהן אלא לצורך נפשם שלא יתטמאו בעבירה דאיסור אשת איש. ונראה לי דמגידות פתחיהן לאו בראיה של דם גמורה, שיש בה הרגשה אלא בראיה של כתם דלא הוה בה הרגשה דאיסורא מדרבנן ויצר הרע מוצא לה מקום היתר לתלות בו לומר לה לכלוך זה מדם עוף ובהמה וכיוצא, והיינו שבחייהו דלא תלו להקל אלא מגידות לבעליהן שראו דם נדה לפרוש מהם וללישנא אחרינא דאוגדות גם כן איירי בדבר זה של נדה והיינו כי סמוך לוסתה מונעת עצמה מתשמיש שלא תזקק לבעלה אף על פי שלא ראתה דם עדיין הם קושרות פתחיהן לבעליהם שלא ישמשו עמהם וזה שבחייהו מפני שעדיין לא ראתה ורק חוששת מפני שהוא סמוך לוסתה בעונה אחת.

Ce sont les filles d'Israël qui annoncent leurs portes à leurs maris. Il faut comprendre : si elles sont devenues nida et le disent, ce n'est pas une si grande louange pour elles, puisqu'il s'agit d'un interdit passible de karet. De même selon l'autre version, qui dit qu'elles lient leurs portes pour leurs maris, et que Rachi explique « elles ne se donnent pas à d'autres » : ce n'est pas une grande louange qu'elles se gardent de l'interdit de la femme mariée. De plus, la Guemara dit « elles lient pour leurs maris » et non « elles lient envers les autres » ; Rachi a forcé le sens en écrivant « elles attachent leur porte à l'usage de leurs maris », ce qui est forcé, car l'essentiel manque, la Guemara ne disant pas « à l'usage ». Et encore, ce n'est pas à l'usage de leurs maris, mais pour elles-mêmes, afin de ne pas se souiller par la faute de la femme mariée. Il me semble que « elles annoncent leurs portes » ne concerne pas une vision de sang complète, accompagnée de sensation, mais la vision d'une tache (ketem) sans sensation, dont l'interdit est rabbinique : le yetser hara trouve là une justification pour lui dire que cette salissure vient d'un sang d'oiseau, d'animal, ou autre. Leur louange est qu'elles ne s'appuient pas sur cela pour être indulgentes, mais annoncent à leurs maris qu'elles ont vu du sang de nida, afin qu'ils se séparent d'elles. Selon l'autre version, « elles lient », il s'agit aussi de la nida : à l'approche de son veset (période attendue), elle s'abstient de rapports afin de ne pas être tenue envers son mari, bien qu'elle n'ait pas encore vu de sang. Elles lient leurs portes à leurs maris pour qu'ils n'aient pas de rapports avec elles, et c'est leur louange, car elle n'a pas encore vu et craint seulement parce que c'est proche de son veset, pendant une ona (période d'un jour ou d'une nuit).

💡 Explication

Jeu de mots sur megadim : Rava y lit maguidot (elles annoncent), c'est-à-dire que les femmes informent leur mari de leur état de nida. La seconde lecture, ogdot (elles lient), souligne leur fidélité. La « porte » (petah) est un euphémisme.

״חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך״ — אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי, וקיימתים.

« Nouveaux et anciens, mon bien-aimé, je les ai gardés pour toi » : la Knesset Israël a dit devant le Saint béni soit-Il : Maître du monde, j'ai décrété sur moi-même beaucoup plus de décrets que Tu n'en as décrété sur moi, et je les ai accomplis.

📜 Rachi (3)

חדשים דברי סופרים:

Les paroles des Sofrim.

גם ישנים דברי תורה:

Les paroles de la Torah.

דודי צפנתי ושמרתי כל אלה לך לשמך:

Et j'ai gardé tout cela pour Toi, pour Ton Nom.

💡 Explication

Les « nouveaux » fruits sont les guezerot (décrets) que le peuple s'est imposés par ses Sages, au-delà de la Torah écrite. Rachi : hadachim = divrei Sofrim, yéchanim = divrei Torah.

אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה: מי שמיע לך ״חדשים גם ישנים״ מהו? אמר ליה: אלו מצות קלות ואלו מצות חמורות.

Rav Hisda dit à l'un des Rabbanan qui ordonnait l'aggada devant lui : As-tu entendu ce que signifie « nouveaux et anciens » ? Il lui répondit : Ce sont les mitsvot légères et les mitsvot graves.

אמר ליה: וכי תורה פעמים פעמים ניתנה? אלא — הללו מדברי תורה, והללו מדברי סופרים.

Il lui dit : La Torah a-t-elle donc été donnée en plusieurs fois ? Mais : les uns viennent des paroles de la Torah, et les autres des paroles des Sofrim.

📜 Rachi (2)

פעמים פעמים ניתנה שתהא זו חדשה וזו ישנה:

Pour que celle-ci soit nouvelle et celle-là ancienne.

דברי סופרים חדשים שנתחדשו בכל דור ודור לגדור גדר וסייג:

Les nouvelles, qui ont été instituées à chaque génération pour faire une clôture et une barrière.

💡 Explication

Rav Hisda rejette la lecture « légères / graves » : toutes les mitsvot de la Torah ont été données en même temps, aucune n'est plus « ancienne » qu'une autre. Seules les institutions rabbiniques, ajoutées au fil des générations comme gader et seyag (clôture, barrière), sont « nouvelles ».

דרש רבא, מאי דכתיב: ״ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה וגו׳״ — בני, הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה. שדברי תורה יש בהן עשה ולא תעשה. ודברי סופרים — כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה.

Rava a exposé : que signifie ce qui est écrit : « Et plus qu'eux, mon fils, sois averti : faire beaucoup de livres... » (Kohelet 12,12) ? Mon fils, sois plus vigilant sur les paroles des Sofrim que sur les paroles de la Torah.

Car les paroles de la Torah comportent des commandements positifs et négatifs ; mais les paroles des Sofrim : quiconque transgresse les paroles des Sofrim est passible de mort.

📜 Rachi (2)

ויותר מהמה לעיל מיניה כתיב דברי חכמים כדרבונות אלו דברי תורה שנמסרו למשה על פה שנחלקו בה חכמי ישראל לאחר שנתמעט הלב ושכחו כדכתיב בסיפיה דקרא נתנו מרועה אחד זה משה וכתיב בתריה ויותר מהמה בני הזהר ממה שניתן בסיני בכתב שהוא עיקר בני הזהר באלו שבעל פה שגם הם עיקר אלא לכך לא נכתבו שאין קץ לעשות ספרים הרבה בכל אלה:

Plus haut dans le texte il est écrit « les paroles des sages sont comme des aiguillons » : ce sont les paroles de la Torah transmises oralement à Moche, sur lesquelles les Sages d'Israël se sont divisés après que le cœur s'est amoindri et qu'ils ont oublié, comme il est écrit à la fin de ce verset « données par un seul berger », c'est Moche. Et il est écrit ensuite : « et plus qu'eux, mon fils, sois averti » : plus que ce qui a été donné au Sinaï par écrit, qui est l'essentiel, mon fils, sois averti sur ce qui est oral, qui est aussi l'essentiel ; s'ils n'ont pas été écrits, c'est seulement parce qu'il n'y a pas de fin à faire beaucoup de livres de tout cela.

עשה ולא תעשה יש בהן שאין בהם חיוב מיתה אבל דברי סופרים חייבין מיתה על כולן כדכתיב (קהלת י׳:ח׳) ופורץ גדר ישכנו נחש:

Certaines d'entre elles n'entraînent pas de peine de mort ; mais pour les paroles des Sofrim, on est passible de mort pour toutes, comme il est écrit (Kohelet 10,8) : « Et celui qui perce une clôture, un serpent le mordra. »

🪔 Ben Yehoyada (1)

מאי דכתיב (קהלת יב, יב) ויתר מהמה בני הזהר. נראה לי בס"ד תורה שבכתב בחינת שם מ"ה ושבעל פה שם ב"ן ולזה אמר ויתר ' מהמה ' תורה שבכתב שהיא בחינת מ"ה בני זו תורה שבעל פה שהיא בחינת ב"ן הזהר ואם תהיה דוקא עשות ספרים שהם ספרי תורה שבכתב אז אין קץ , יען כי קץ הגאולה יהיה בזכות תורה שבעל פה ולא בזכות תורה שבכתב כמו שאמרו חז"ל על פסוק (הושע ח, י) גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם 'יתנו' לשון 'מתניתין'.

Que signifie ce qui est écrit (Kohelet 12,12) « et plus qu'eux, mon fils, sois averti » ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, que la Torah écrite est de l'aspect du Nom de valeur MaH (45) et la Torah orale du Nom de valeur BaN (52). C'est pourquoi il dit : « et plus que MaH-hem (qu'eux) », la Torah écrite, qui est l'aspect MaH ; « mon fils » (béni), c'est la Torah orale, qui est l'aspect BaN, « sois averti ». Et si l'on s'en tient à « faire des livres », qui sont les livres de la Torah écrite, alors « il n'y a pas de fin » (kets), car la fin (kets) de la délivrance viendra par le mérite de la Torah orale et non par celui de la Torah écrite, comme nos Sages l'ont dit sur le verset (Hochea 8,10) « même s'ils se répandent (yitnou) parmi les nations, maintenant Je les rassemblerai » : yitnou évoque mathnitin (la Michna).

💡 Explication

Rava lit veyoter méhema (« plus qu'eux ») comme une gradation : les paroles des Sofrim exigent plus de vigilance. Raison : parmi les interdits de la Torah, beaucoup n'entraînent que les coups de fouet, alors que toute transgression rabbinique rend hayav mita, d'après « celui qui perce une clôture, un serpent le mordra » (mort par la main du Ciel).

שמא תאמר: אם יש בהן ממש, מפני מה לא נכתבו?! אמר קרא: ״עשות ספרים הרבה אין קץ״.

Peut-être diras-tu : s'il y a en elles de la substance, pourquoi n'ont-elles pas été écrites ? Le verset dit : « Faire beaucoup de livres, il n'y a pas de fin ».

🗂️ Tossefot (1)

מפני מה לא נכתבו וגם בהלכה למשה מסיני לא נתנו כדי שלא ישתכחו:

Et elles n'ont pas non plus été données comme halakha le-Moche mi-Sinaï, afin qu'elles ne soient pas oubliées.

💡 Explication

La Torah orale est sans limite : il est impossible de tout mettre par écrit. Son absence de l'écrit ne diminue donc pas son importance.

״ולהג הרבה יגיעת בשר״ — אמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא משמיה דרב אחא בר עולא: מלמד שכל המלעיג על דברי חכמים, נידון בצואה רותחת.

« Et beaucoup d'étude (lahag) est une fatigue de la chair » : Rav Papa, fils de Rav Aha bar Ada, a dit au nom de Rav Aha bar Oula : cela enseigne que quiconque se moque (malig) des paroles des Sages est jugé dans les excréments bouillants.

📜 Rachi (1)

ולהג הרבה המלעיג עליהן ביגיעות בשר נידון:

Celui qui s'en moque est jugé par les fatigues de la chair.

🪔 Ben Yehoyada (1)

כל הלועג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת. נראה לי בס"ד הטעם דידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בסוד בית פעור דהסיטרא אחרא יונקת מאותו מקום דאחוריים דאדם ולכן נקראת הקליפה 'בית פעור' ולכן כתיב בסיטרא אחרא קיא צואה בלי מקום. ובזה רמזו המפרשים ז"ל הפסוק (בראשית לט, ה) 'ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף' לשון גללים. והנה זה הלועג על דברי חכמים דבק בקליפה הקשה דסיטרא אחרא ולכן נידון בצואה רותחת שהיא חלקה ומזונה של סיטרא אחרא. גם עוד נראה טעם לזה דהוא מדה כנגד מדה כיון דלועג על דברי חכמים הנה הוא ממאיס דבריהם ותקנותם בעיני הבריות לכן זה משפטו שיהיה נידון בדבר המאוס ביותר שהוא צואה רותחת. ודע כי משפט זה דצואה רותחת הוא בשתי אופנים האחד הוא שתתגלגל נפשו אחרי מותו בתוך צואה רותחת של בית הכסא שריחה רע ביותר כי כל סרחון רותח מעלה ריח רע ביותר ושם תהיה נפשו מתגלגלת ואופן הב' הוא כי אש גיהנם אשר נידון בו נהפך לו לבדו כצואה רותחת ונידון בו ובזה יהיה סחי ומאוס גם בעיני שאר רשעים הנידונים עמו באש גיהנם ועוד יקללוהו כל הנידונים שם כי יגיע להם ריח רע מן האש שלו ונמצא זה צערו כפול.

Quiconque se moque des paroles des Sages est jugé dans les excréments bouillants. Il me semble, avec l'aide du Ciel, que la raison est celle-ci : on connaît ce qu'a écrit notre maître le Ari au sujet du sod (secret) de Baal Peor, que la sitra a'hra (l'autre côté, le mal) se nourrit de cet endroit qui est l'arrière de l'homme ; c'est pourquoi la kelipa (écorce du mal) est appelée « Beit Peor », et c'est pourquoi il est écrit de la sitra a'hra « vomissement, excrément, sans place ». Les commentateurs ont fait allusion à cela dans le verset (Berechit 39,5) « et Hachem bénit la maison de l'Égyptien à cause (biglal) de Yossef », de la racine guelalim (excréments). Or celui qui se moque des paroles des Sages s'attache à la kelipa dure de la sitra a'hra ; c'est pourquoi il est jugé dans les excréments bouillants, qui sont la part et la nourriture de la sitra a'hra. Il me semble encore y voir une raison : c'est mesure pour mesure. Puisqu'il se moque des paroles des Sages, il rend leurs paroles et leurs institutions méprisables aux yeux des gens ; son jugement est donc d'être jugé dans la chose la plus repoussante, les excréments bouillants. Sache que ce jugement s'accomplit de deux manières. La première : son âme, après sa mort, se réincarne (guilgoul) dans les excréments bouillants des latrines, dont l'odeur est la plus mauvaise, car toute putréfaction qui bout dégage une très mauvaise odeur, et c'est là que son âme est réincarnée. La seconde : le feu du Guehinam dans lequel il est jugé se change, pour lui seul, en excréments bouillants, et il est jugé dedans ; il devient ainsi sale et repoussant même aux yeux des autres méchants jugés avec lui dans le feu du Guehinam, et tous ceux qui sont jugés là le maudissent, car une mauvaise odeur leur parvient de son feu. Sa souffrance est donc double.

💡 Explication

Rav Aha bar Oula lit lahag comme laag (moquerie). La « fatigue de la chair » désigne alors la sanction de celui qui méprise les paroles des Sages.

מתקיף לה רבא: מי כתיב לעג? ״להג״ כתיב! אלא: כל ההוגה בהן טועם טעם בשר.

Rava objecte : est-il écrit laag (moquerie) ? C'est lahag qui est écrit !

Mais : quiconque médite (hogue) en elles goûte le goût de la viande.

📜 Rachi (1)

כל ההוגה בהן בכל שעה שאדם מחזר בדברי תורה מוצא בהן טעם:

Chaque fois que l'homme revoit les paroles de la Torah, il y trouve du goût.

🪔 Ben Yehoyada (1)

כל הלוהג בהן, טועם בהן טעם בשר. נראה לי בס"ד על פי מה שכתב התנא באבות (משנה אבות ג, ה) 'כל המקבל עליו על תורה, מעבירין ממנו על מלכות' כי ישראל בזכות התורה לוקחים טוב שני שרים של אדום וישמעאל מפני כי בעת שנתן התורה לישראל אמר תחלה לשר אדום אם ירצה לקבל התורה בשביל בני עשו הוא אדום ולא רצה לקבל ונתרצה שהוא יתן מחיותו לישראל כדי שיקבלוה הסוכן עשה לשר ישמעאל וכמו שאמרו בזוהר הקדוש הענין באורך, מה שדברו השרים האלה בעבור זה, ורמזו רבותינו ז"ל זה בכתוב (דברים לג, ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו זה שר עשו שנתרצה ליתן מאור חיותו לישראל הופיע מהר פארן זה שר ישמעאל שגם כן נתרצה בכך לכן כאשר ישראל יעסקו בתורה לוקתים מאור חיות שני שרים הנזכר ולכן כתיב בישראל (ישעיהו ס, טז) ושד מלכים תינקי. וזהו שאמר כל הלוהג בהן, טועם בהן טעם 'בשר' ב' ש"ר רוצה לומר אור חיות של ב' שרים דאדום ודישמעאל. או יובן בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל (פסחים מ:) 'עם הארץ אסור לאכול בשר' ופירש רבינו ז"ל הטעם מפני שעם הארץ כיון שאין לו תורה אינו יכול לברר מן המאכל כלום וכיון דבירור הבשר עולה מדרגה אחת, ועם כל זה אינו מבררו לכך ראוי לקנסו שלא יאכל בשר מה שאין כן הצומח שצריך לו שני מדרגות ויגיעתו מרובה לכך אין לקנסו בזה למנוע ממנו האכילה וכנזכר בשער טעמי המצות עיין שם. ונמצא לפי זה אם עם הארץ הוא, מונעין ממנו הבשר אבל העוסק בתורה טועם בשר מפני שיכול לברר בו. או יובן בס"ד לרמוז כי עסק התורה מכונה בשם אכילה והא דדימה אותה לאכילת בשר לרמוז כי כשהבשר אם נתעלם מן העין נפגם ונאסר כן התורה אין ראוי שתתעלם מעין השכל של האדם אפילו רגע. אי נמי נראה לי בס"ד דימה אותה לבשר שדרכו להיות נאכל בלילה דכתיב (שמות טז, יב) בערב תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם. ואמרו רבותינו ז"ל (יומא עה:) לימדה תורה דרך ארץ שהאדם יאכל הבשר בלילה דוקא. וכן התורה עיקר גרסתה בלילה שדעת האדם צלול ואינו טרוד בעסקיו וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (עירובין סה.) לא אברי ליליא אלא לגרסא.

Quiconque médite en elles y goûte le goût de la viande (bassar). Il me semble, avec l'aide du Ciel, que cela s'explique d'après ce qu'a écrit le Tana dans Avot (3,5) : « Quiconque accepte sur lui le joug de la Torah, on lui retire le joug du pouvoir. » Car Israël, par le mérite de la Torah, prend le bien des deux princes (sarim) d'Edom et de Yichmael. En effet, lors du don de la Torah à Israël, Il l'a d'abord proposée au prince d'Edom pour qu'il la reçoive pour les fils d'Essav, c'est-à-dire Edom ; il ne voulut pas la recevoir, et il consentit à donner de sa vitalité à Israël pour qu'ils la reçoivent. Il en fut de même pour le prince de Yichmael, comme l'explique longuement le Zohar sur ce que ces princes ont dit à ce sujet. Nos Sages y ont fait allusion dans le verset (Devarim 33,2) : « Hachem est venu du Sinaï et a brillé de Séir pour eux » : c'est le prince d'Essav, qui a consenti à donner la lumière de sa vitalité à Israël ; « Il est apparu du mont Paran » : c'est le prince de Yichmael, qui a lui aussi consenti. C'est pourquoi, lorsqu'Israël étudie la Torah, il prend la lumière de vitalité des deux princes mentionnés, et c'est pourquoi il est écrit d'Israël (Yechayahou 60,16) : « et tu téteras le sein des rois ». C'est ce qu'il dit : quiconque médite en elles y goûte le goût de BaSaR, c'est-à-dire B' SaR, deux princes : la lumière de vitalité des deux princes d'Edom et de Yichmael. On peut aussi l'expliquer, avec l'aide du Ciel, par ce qu'ont dit nos Sages (Pessahim 49b) : « Il est interdit à un am haarets de manger de la viande. » Notre maître (le Ari) en a expliqué la raison : l'am haarets, n'ayant pas de Torah, ne peut rien élever (birour) de la nourriture ; et puisque l'élévation de la viande monte d'un seul degré et qu'il ne l'élève pourtant pas, il convient de le pénaliser en lui interdisant la viande. Il n'en va pas de même du végétal, qui demande deux degrés, et dont l'effort est plus grand ; on ne le pénalise donc pas en lui en interdisant la consommation, comme il est dit dans le Chaar Taamei HaMitsvot, voir là-bas. Il en résulte que l'am haarets est privé de viande, alors que celui qui étudie la Torah goûte la viande, car il peut l'élever. On peut aussi l'expliquer, avec l'aide du Ciel, ainsi : l'étude de la Torah est appelée manger, et il l'a comparée à la consommation de viande pour indiquer que, de même que la viande, si elle a échappé au regard, est endommagée et devient interdite, de même la Torah ne doit pas échapper au regard de l'intelligence de l'homme, même un instant. Ou encore, il me semble, avec l'aide du Ciel, qu'il l'a comparée à la viande parce que la viande se mange habituellement la nuit, comme il est écrit (Chemot 16,12) : « le soir vous mangerez de la viande et le matin vous vous rassasierez de pain » ; et nos Sages ont dit (Yoma 75b) que la Torah enseigne la bonne conduite : que l'homme mange la viande précisément la nuit. De même, l'étude de la Torah se fait principalement la nuit, quand l'esprit de l'homme est clair et n'est pas occupé par ses affaires, comme l'ont dit nos Sages (Eruvin 65a) : la nuit n'a été créée que pour l'étude.

💡 Explication

Rava refuse de changer une lettre : le verset dit lahag, de la racine haga (méditer). Il en tire une louange : l'étude des paroles des Sages procure un plaisir comparable à celui de la viande, et ce plaisir se renouvelle à chaque révision (Rachi).

תנו רבנן: מעשה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין, והיה רבי יהושע הגרסי משרתו. בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה. יום אחד מצאו שומר בית האסורין, אמר לו: היום מימך מרובין, שמא לחתור בית האסורין אתה צריך? שפך חציין ונתן לו חציין.

Les Sages ont enseigné : il arriva que Rabbi Akiva était enfermé en prison, et Rabbi Yehochoua HaGarsi le servait. Chaque jour, on lui faisait entrer de l'eau en quantité mesurée.

Un jour, le gardien de la prison le rencontra et lui dit : Aujourd'hui ton eau est abondante ; aurais-tu besoin de creuser (un passage sous) la prison ? Il en versa la moitié et lui donna l'autre moitié.

📜 Rachi (1)

הגרסי שם מקום ל"א שהיה טוחן גריסים:

Nom de lieu. Autre explication : il moulait des grisim (fèves concassées).

🪔 Ben Yehoyada (1)

שמא לחתר בית האסורין אתה צריך. לפי פשוטו נראה כונתו לומר אתה מביא כל יום מים הרבה כדי שתשפוך אותם בקרקע בית האסורין שבזה תהיה הקרקע לחה ותוכל לחתור אותה בנקל בלי השמעת קול. ועוד נראה לי בס"ד דהסיטרא אחרא ראתה שרבי עקיבא מחמיר על עצמו כל כך במצוה זו דנטילת ידים לקיים אותה גם בבית האסורין וחשה פן זכות מצוה זו יועיל לעשות לו הקב״ה נס שיכול לחתור בית האסורין בדרך נס ולברוח משם, ולכן הסיטרא אחרא נתלבשה באותו שומר ודבר עם רבי עקיבא כך: שמא לחתר בית האסורין אתה צריך לעשות נס בזכות זו המצוה של המים? ושפכם! והוא לא ידע כי רבי עקיבא הרויח זכות יותר בזו השפיכה שמסר עצמו בשביל מצוה זו שלא אכל עד שהביא לו מים אחרים.

Aurais-tu besoin de creuser la prison ? Selon le sens simple, il semble vouloir dire : tu apportes chaque jour beaucoup d'eau pour la verser sur le sol de la prison, afin que la terre devienne humide et que tu puisses la creuser facilement sans faire de bruit. Il me semble encore, avec l'aide du Ciel, que la sitra a'hra a vu que Rabbi Akiva était si rigoureux envers lui-même dans cette mitsva de netilat yadayim qu'il l'accomplissait même en prison, et elle a craint que le mérite de cette mitsva ne lui vaille que le Saint béni soit-Il lui fasse un miracle, lui permettant de creuser la prison par miracle et de s'enfuir. La sitra a'hra s'est donc revêtue de ce gardien et a parlé ainsi : aurais-tu besoin de creuser la prison, par un miracle obtenu par le mérite de cette mitsva de l'eau ? Et elle l'a versée. Elle ne savait pas que Rabbi Akiva gagnerait un plus grand mérite par ce déversement, puisqu'il s'est livré pour cette mitsva en ne mangeant pas avant qu'on lui apporte d'autre eau.

💡 Explication

Épisode de l'emprisonnement de Rabbi Akiva par les Romains. Le gardien soupçonne que l'eau supplémentaire servira à détremper le sol ou les murs pour s'évader, et il en confisque la moitié.

כשבא אצל רבי עקיבא, אמר לו: יהושע, אין אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך?

Quand il arriva auprès de Rabbi Akiva, celui-ci lui dit : Yehochoua, ne sais-tu pas que je suis vieux et que ma vie dépend de ta vie ?

📜 Rachi (1)

וחיי תלויין בחייך שאין לי אלא מה שאתה נותן ומזמן לי:

Je n'ai que ce que tu me donnes et me procures.

🪔 Ben Yehoyada (1)

אי אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך. קשה איך חשדו לרבי יהושע שיביא לו אותו היום מים מועטין כדי שנתרעם עליו בדברים אלו והיה צריך שישאלהו תחלה מה היום מיומים שידע הסיבה? ונראה לי בס"ד דודאי לא חשדו שהביא לו מים מועטין אך כיון שראה שכל יום מביא לו מים במידה ברצון השומר, לא עלה על לבו שאותו היום נהפך השומר לאיש אחר ושפך המים במרד ומעל אלא חשב דאחר שהכניס רבי יהושע את המים לבית האסורין לא נזהר בהליכתו ונתקל בדבר אחד ונפל ונשפך מים מן הכלי שבידו ולכך נתרעם ואמר לו אי אתה יודע שזקן אני וחיי תלויין בחייך? והיה צריך שתזהר בהליכתך ובשמירת הכלי שלא ישפך ממנו כלום כי אתה יודע שאין מקבלים להביא מים אחרים! והשיב לו: לא נכשלתי ולא שפכתי המים מידי רק הצר הצורר הוסיף רשעה בזה היום ששפך מהם חציים וסוף דבר לא קבל לאכול עד שהביאו לו מים ואפשר שהכניסו לו על ידי שוחד או לקחו משאר האסורים בצנעה.

Ne sais-tu pas que je suis vieux et que ma vie dépend de ta vie ? Il est difficile de comprendre comment il a soupçonné Rabbi Yehochoua de lui apporter ce jour-là peu d'eau, au point de lui adresser ces reproches ; il aurait dû d'abord lui demander ce qui distinguait ce jour des autres pour en connaître la cause. Il me semble, avec l'aide du Ciel, qu'il ne l'a certainement pas soupçonné d'avoir apporté peu d'eau. Mais comme il voyait que chaque jour il lui apportait de l'eau en quantité mesurée avec l'accord du gardien, il ne lui est pas venu à l'esprit que ce jour-là le gardien était devenu un autre homme et avait versé l'eau par hostilité. Il a pensé qu'après que Rabbi Yehochoua eut fait entrer l'eau dans la prison, il n'avait pas fait attention en marchant, avait trébuché, était tombé, et que l'eau s'était renversée du récipient. C'est pourquoi il lui a reproche : ne sais-tu pas que je suis vieux et que ma vie dépend de ta vie ? Tu aurais dû faire attention en marchant et en tenant le récipient pour que rien ne se renverse, car tu sais qu'on n'accepte pas que tu apportes d'autre eau. Il lui a répondu : je n'ai pas trébuché et je n'ai pas renversé l'eau, mais l'oppresseur a ajouté de la méchanceté ce jour-là en en versant la moitié. Finalement, il n'accepta pas de manger jusqu'à ce qu'on lui apporte de l'eau ; peut-être la lui fit-on entrer par un pot-de-vin, ou la prit-on discrètement aux autres prisonniers.

סח לו כל אותו המאורע. אמר לו: תן לי מים שאטול ידי, אמר לו: לשתות אין מגיעין, ליטול ידיך מגיעין?! אמר לו: מה אעשה שחייבים עליהן מיתה? מוטב אמות מיתת עצמי, ולא אעבור על דעת חבירי!

Il lui raconta tout l'événement. Il lui dit : Donne-moi de l'eau, que je me lave les mains.

Il lui dit : Pour boire, elle ne suffit pas ; pour te laver les mains, elle suffirait ? Il lui dit : Que puis-je faire, puisqu'on est passible de mort pour elles ?

Mieux vaut que je meure de ma propre mort, plutôt que de transgresser l'avis de mes collègues !

🗂️ Tossefot (1)

מוטב אמות מיתת עצמי אף על גב דבפ' קמא (ד' יז.) אמר ארבעה דברים פטורין במחנה רחיצת ידים וכל שכן במקום סכנה מחמיר על עצמו היה:

Bien qu'au premier chapitre (plus haut 17a) il soit dit que quatre choses sont dispensées dans un camp militaire, dont le lavage des mains, et à plus forte raison en cas de danger, il était rigoureux envers lui-même.

🪔 Ben Yehoyada (1)

מוטב שאמות מיתת עצמי, ואל אעבר על דעת חברי. קשה איך הותר לו לסכן עצמו בשביל נטילת ידים? ונראה לי בס"ד דאם לא היה אוכל אותו היום לא היה מסתכן מחמת התענית של יום אחד אך היה מסתכן ומת מחמת מסרק הברזל שסורקין בשרו בכל יום שיעור מה ואם לא היה אוכל היתה גוברת בו החולשה והיה מת מחמת יסורין של מסרק הברזל וכאשר קרה לו אחר כך שנפטר ביום הכיפורים בעת שהיו סורקין בשרו מפני שאותו היום היה בתענית וגברה בו החולשה ולא היה יכול לסבול אותם היסורין והוא היה יודע שסופו למות מתוך יסורין אלו כי יום על יום תגבר בו החולשה יותר ואז לא יהיה בו כח לסבול. ולכן על אותו היום שנשפכו המים ולא רצה לאכול אמר מוטב שלא יאכל ואף על פי שבזה אפשר שימות בו ביום בעת שעושין לו היסורין מפני חולשתו שלא אכל ונמצא מיתתו תקדים להיות בו ביום זה טוב לו משיאכל בלא נטילת ידים שיעבור על דברי חכמים.

Mieux vaut que je meure de ma propre mort plutôt que de transgresser l'avis de mes collègues. Il est difficile de comprendre comment il lui était permis de se mettre en danger pour la netilat yadayim. Il me semble, avec l'aide du Ciel, que s'il n'avait pas mangé ce jour-là, il n'aurait pas été en danger du fait du jeûne d'un seul jour ; mais il aurait été en danger de mourir à cause du peigne de fer avec lequel on lui arrachait la chair chaque jour dans une certaine mesure. S'il ne mangeait pas, la faiblesse l'aurait emporté et il serait mort des souffrances du peigne de fer. C'est ce qui lui arriva par la suite : il mourut le jour de Kippour pendant qu'on lui arrachait la chair, parce que ce jour-là il jeûnait, la faiblesse l'emporta et il ne put supporter ces souffrances. Il savait qu'il finirait par mourir de ces souffrances, car jour après jour la faiblesse augmenterait et il n'aurait plus la force de les supporter. C'est pourquoi, ce jour où l'eau fut versée et où il refusa de manger, il dit : mieux vaut ne pas manger, même s'il peut en résulter qu'il meure ce jour-même, au moment où on lui infligerait les souffrances, à cause de sa faiblesse de n'avoir pas mangé, de sorte que sa mort serait avancée à ce jour ; cela lui est préférable à manger sans netilat yadayim et transgresser les paroles des Sages.

💡 Explication

Rabbi Akiva applique l'enseignement de Rava : la transgression d'une parole des Sages rend hayav mita. Il préfère le risque de mourir de soif à un repas sans netilat yadayim. Tossefot relèvent que, même selon la halakha, la netilat yadayim est dispensée en cas de danger ; Rabbi Akiva agissait par rigueur personnelle.

🖼️ Schéma

Le raisonnement des Sages sur la conduite de Rabbi Akiva, et la remarque de Tossefot.

אמרו: לא טעם כלום עד שהביא לו מים ונטל ידיו, כששמעו חכמים בדבר, אמרו: מה בזקנותו כך, בילדותו על אחת כמה וכמה. ומה בבית האסורין כך, שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה.

On raconte qu'il ne goûta rien jusqu'à ce qu'on lui apporte de l'eau et qu'il se lave les mains. Quand les Sages l'apprirent, ils dirent : si dans sa vieillesse il en est ainsi, dans sa jeunesse à plus forte raison ; et si en prison il en est ainsi, hors de prison à plus forte raison.

📜 Rachi (1)

בילדותו שהיה יכול לקבל טורח ועינוי:

Quand il pouvait supporter la peine et la privation.

🪔 Ben Yehoyada (1)

ומה בבית האסורין כך שלא בבית האסורין על אחת כמה וכמה. יש להבין למה אמרו קל וחומר פעמיים והוה ליה לכלול שתי החלוקות ביחד דהוה ליה למימר ומה בזקנותו ובבית האסורין כך, בילדותו ובביתו על אחת כמה וכמה? ונראה לי הכי קאמר אם תשיב על קל וחומר הראשון של זקנותו דאדם חשוב ראוי להחמיר על עצמו ביותר בשביל הרואין הא לך קל וחומר אחר, ומה בבית האסורין שאין שם רואין כך בביתו על אחת כמה וכמה. אי נמי בכונה מכוונת הרבו לומר קל וחומר כפול להיות לו לעזר בצרתו כמו שאמרו המקובלים ז"ל די"ג מידות שהתורה נדרשת בהם בבריתא דרבי ישמעאל הם כנגד י"ג מדות רחמים דאל רחום וחנון וכו' והקל וחומר שהוא ראשון הוא כנגד מדת 'אל' ולכן כאשר התפלל משה רבינו ע"ה על מרים (במדבר יב, יג) אל נא רפא נא לה השיב לו הקב״ה קל וחומר כדי לעורר לו מדת 'אל' להשפיע משם שפע רפואה. ולכן אמרו המבקר את החולה יאמר לפניו דרשה של קל וחומר לעורר לו השפע מן שם אל להגין לו בעת צרה ולכן גם החכמים כשראוהו בצרה גדולה הרבו בקל וחומר להרבות בשפע מידת 'אל'.

Si en prison il en est ainsi, hors de prison à plus forte raison. Il faut comprendre pourquoi ils ont dit le kal va-homer deux fois, alors qu'ils auraient pu inclure les deux cas ensemble et dire : si dans sa vieillesse et en prison il en est ainsi, dans sa jeunesse et chez lui à plus forte raison. Il me semble qu'ils disent ceci : si tu réfutes le premier kal va-homer, celui de la vieillesse, en disant qu'un homme important doit être plus rigoureux envers lui-même à cause de ceux qui le voient, voici un autre kal va-homer : si en prison, où il n'y a personne pour voir, il en est ainsi, chez lui à plus forte raison. Ou bien, ils ont dit à dessein un kal va-homer double pour lui venir en aide dans sa détresse. En effet, les mekoubalim ont dit que les treize règles par lesquelles la Torah s'interprète, dans la baraita de Rabbi Yichmael, correspondent aux treize attributs de miséricorde, « El rahoum vehanoun », etc., et que le kal va-homer, qui est la première, correspond à l'attribut « El ». C'est pourquoi, quand Moche Rabbenou pria pour Myriam (Bamidbar 12,13) « El, de grâce, guéris-la », le Saint béni soit-Il lui répondit par un kal va-homer, afin d'éveiller pour lui l'attribut « El » et d'en faire descendre une abondance de guérison. C'est pourquoi on a dit que celui qui visite un malade doit dire devant lui une derache en kal va-homer, pour éveiller pour lui l'abondance issue du Nom El et le protéger au moment de la détresse. De même, les Sages, le voyant dans une grande détresse, ont multiplié les kal va-homer pour accroître l'abondance de l'attribut « El ».

💡 Explication

Les Sages tirent deux kal va-homer : la vieillesse et la prison sont les conditions où l'on s'attendrait à de l'indulgence ; si Rabbi Akiva n'en a pas usé, sa rigueur dans des conditions normales était certainement plus grande.

אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצתה בת קול ואמרה: ״בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני״. ואומר: ״חכם בני ושמח לבי ואשיבה חרפי דבר״.

Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : Au moment où Chlomo institua les erouvin et la netilat yadayim, une bat kol (voix céleste) sortit et dit : « Mon fils, si ton cœur est sage, Mon cœur se réjouira, Moi aussi » (Michle 23,15). Et il est dit : « Sois sage, mon fils, et réjouis Mon cœur, que Je puisse répondre à celui qui M'outrage » (Michle 27,11).

📜 Rachi (2)

שלמה תיקן עירובי חצירות וגזר שלא להוציא מרשות היחיד לרשות היחיד חבירו לעשות סייג והרחקה לאיסור תורה שלא יבוא להתיר מרשות הרבים לרשות היחיד והיינו דכתיב ואיזן וחקר תיקן משלים שעשה אזנים לתורה כאזני כלי שאוחזין אותו בם:

Il décréta qu'on ne sortirait pas d'un domaine privé vers le domaine privé de son voisin, pour faire une barrière et un éloignement de l'interdit de la Torah, afin qu'on n'en vienne pas à permettre de transporter du domaine public vers le domaine privé. C'est ce qui est écrit : « il pesa (izen), examina et arrangea beaucoup de proverbes » : il fit des anses (oznayim) à la Torah, comme les anses d'un récipient par lesquelles on le saisit.

וידים נטילת ידים לעשות סייג לטהרות:

La netilat yadayim, pour faire une barrière en faveur des taharot (choses pures).

🗂️ Tossefot (1)

בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים אף על גב דתיקן נמי שניות כדאמר בפרק שני דיבמות (ד' כא.) הא דלא חשיב הכא משום דלאו בבת אחת תיקן ואחר בת קול תיקן ומדכתיב איזן וחקר תיקן משלים הרבה משמע נמי שהרבה תקנות עשה:

Bien qu'il ait aussi institué les cheniyot (degrés secondaires d'unions interdites), comme il est dit au deuxième chapitre de Yevamot (21a), s'il ne les compte pas ici, c'est parce qu'il ne les a pas instituées en même temps : il les a instituées après la bat kol. Et du fait qu'il est écrit « il pesa, examina et arrangea beaucoup de proverbes », on comprend aussi qu'il fit de nombreuses institutions.

💡 Explication

Retour au sujet du traité : l'erouv hatserot est une institution de Chlomo. Rachi explique sa fonction : en interdisant le transport entre deux cours privées sans erouv, on éloigne le risque de permettre le transport du domaine public au domaine privé, interdit de la Torah. La netilat yadayim protège de même la pureté des taharot.

דרש רבא: מאי דכתיב ״לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך״.

Rava a exposé : que signifie ce qui est écrit : « Viens, mon bien-aimé, sortons aux champs, passons la nuit dans les villages ; levons-nous tôt vers les vignes, voyons si la vigne a fleuri, si le bourgeon s'est ouvert, si les grenadiers ont fleuri ; là je te donnerai mes amours » (Chir HaChirim 7,12-13) ?

״לכה דודי נצא השדה״ — אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות ושבועת שוא ושבועת שקר, ״נצא השדה״ — בא ואראך תלמידי חכמים, שעוסקין בתורה מתוך הדחק.

« Viens, mon bien-aimé, sortons aux champs » : la Knesset Israël a dit devant le Saint béni soit-Il : Maître du monde, ne me juge pas comme les habitants des grandes villes (kerakhim), où il y a le vol, les unions interdites, le serment vain et le faux serment. « Sortons aux champs » : viens, que je Te montre les talmidei hakhamim qui étudient la Torah dans la gêne.

📜 Rachi (2)

כרכים מקום שווקים הן וישוב גדול ורגל רוכלין וסוחרין מצויה שם לפיכך גזל ועריות נוהג בהן:

Ce sont des lieux de marchés et de grande population, où passent fréquemment colporteurs et marchands ; c'est pourquoi le vol et les unions interdites y ont cours.

השדה בני בגא ועובד אדמה ועוסקין בתורה מתוך דוחק:

Des gens des champs, qui travaillent la terre et étudient la Torah dans la gêne.

🪔 Ben Yehoyada (2)

רבונו של עולם, אל תדינני כיושבי כרכים, שיש בהם גזל, ועריות, ושבועת שוא, ושבועת שקר. יש לדקדק למה נקטה גזל בהדי עריות טפי משאר איסורים? ועוד למה נקטה בשבועה תרתי, שוא ושקר? כי כן הגרסא בגמרא. ונראה לי בס"ד נקטה גזל ועריות ששתיהם במעשה אך הם הפכיים דהגזל יהיה על הרוב מבני אדם אשר צר להם הזמן ויושבים במצוק וחוסר כל, אך העריות להפך כי החוטאים הם היושבים בשלוה ומנוחה ושבעים בהרווחה כי העני שחסרים לו מזונותיו לא ינאף ואחר דנקטה תרי מילי במעשה שהם הפכיים טעה כנגדן תרי מילי בדיבור כי שבועת שוא שהיא על חנם תהיה בשאט הנפש וישמן ויבעט, ושבועת שקר תהיה על הרוב באיש עני וחסר לחם שיכחיש בפקדון או בהלואה או בדבר אחר ונשבע על שקר.

Maître du monde, ne me juge pas comme les habitants des grandes villes, où il y a le vol, les unions interdites, le serment vain et le faux serment. Il faut examiner pourquoi elle a cité le vol avec les unions interdites plutôt que d'autres interdits, et pourquoi elle a cité deux sortes de serments, vain et faux, car telle est la version de la Guemara. Il me semble, avec l'aide du Ciel, qu'elle a cité le vol et les unions interdites parce que tous deux sont des actes, mais opposés : le vol est commis le plus souvent par des gens à l'étroit, qui vivent dans la détresse et le manque de tout ; les unions interdites, à l'inverse, sont le fait de ceux qui vivent dans la tranquillité, le repos et l'aisance, car le pauvre qui manque de nourriture ne commet pas l'adultère. Ayant cité deux actes opposés, elle cite en regard deux fautes de parole : le serment vain, prononcé sans raison, vient du mépris de l'âme, de celui qui s'engraisse et rue ; le faux serment est le plus souvent le fait d'un pauvre qui manque de pain, qui nie un dépôt, un prêt ou autre chose, et jure faussement.

אלא "נצא השדה", בא ואראך תלמידי חכמים שעוסקין בתורה מתוך הדחק. כן הגרסא בגמרא דחק בלא וא"ו, ונמצא בתוך ד ח ק יש אות ח' הרומזת לשמונה דרגין של תורה שבעל פה שהם: כשר ופסול, חייב וזכאי, טמא וטהור, אסור ומותר. רוצה לומר שעוסקין בכל ח' דרגין שבתורה. או יובן בס"ד תוך אותיות דחק במילואם כזה ד ל " ת ח י " ת ק ו " ף , הנה אותיות המלוי עצמם שהם בתוך הפשוט, הנה אותיות תלפיות רמז לבית המדרש הקדוש שהוא כנגד בית המקדש דכתיב ביה בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים בו (ברכות ל.) כלומר שקובעים ישיבתם ימים ולילות במקום הקדוש הבנוי לתלפיות שנרמז בתוך אותיות 'דחק' גם המלוי הוא אותיות תפילות שהוא מקום תפלה.

Mais « sortons aux champs » : viens, que je Te montre les talmidei hakhamim qui étudient la Torah dans la gêne (dehak). Telle est la version de la Guemara, dehak sans vav. Au milieu de DeHaK se trouve la lettre het, qui fait allusion aux huit degrés de la Torah orale : kacher et passoul, hayav et zakai, tame et tahor, assour et moutar. Cela veut dire qu'ils étudient les huit degrés de la Torah. On peut aussi l'expliquer, avec l'aide du Ciel, par les lettres de dehak écrites en plein : dalet, het, kof. Les lettres de remplissage elles-mêmes, qui sont à l'intérieur du nom simple, forment les lettres de talpiyot, allusion à la sainte maison d'étude, qui correspond au Beit HaMikdach, dont il est écrit « bâti pour talpiyot », une colline vers laquelle toutes les bouches se tournent (Berakhot 30a). C'est-à-dire qu'ils fixent leur étude jour et nuit dans le lieu saint « bâti pour talpiyot », évoqué à l'intérieur des lettres de dehak. Les lettres de remplissage forment aussi les lettres de tefilot, qui est le lieu de la prière.

💡 Explication

Les kerakhim sont les grandes villes commerciales (Rachi). Par opposition, les « champs » désignent les étudiants qui travaillent la terre et consacrent le reste de leur temps à la Torah, malgré la pauvreté.

״נלינה בכפרים״ — אל תקרי בכפרים אלא בכופרים: בא ואראך אותם שהשפעת להן טובה והן כפרו בך.

« Passons la nuit dans les villages (bakefarim) » : ne lis pas bakefarim, mais bakofrim (parmi ceux qui renient) : viens, que je Te montre ceux sur qui Tu as répandu le bien et qui T'ont renié.

🪔 Ben Yehoyada (1)

"נלינה בכפרים", אל תקרי: 'בכפרים', אלא 'בכופרים'. הא דנקטה בעכו"ם 'נלינה' ובישראל 'נשכימה' (שיר השירים ז, יג)? נראה לי בס"ד כי אמרו רבותינו ז"ל העכו"ם דן אותם הקב״ה בלילה שהוא זמן שליטת דין ואת ישראל דן ביום שהוא זמן שליטת רחמים ואומרה נראה אם פרחה הגפן וכו' דהמשילה את התורה לגפן לומר כמו שהגפן אינה מקבלת נטיעה אחרת עמה כן תורתינו הקדושה אינה מקבלת עמה תורה חיצונית של פלסופיית, ועוד שהגפן יוצא ממנו מאכל ומשקה שהוא ענבים ויין כן תורתינו הקדושה יש בה בחינת מאכל ובחינת משקה דכתיב (משלי ט, ה) לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.

« Passons la nuit dans les villages » : ne lis pas bakefarim mais bakofrim. Pourquoi, pour les idolâtres, à-t-elle employé « passons la nuit », et pour Israël « levons-nous tôt » (Chir HaChirim 7,13) ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, que nos Sages ont dit que le Saint béni soit-Il juge les idolâtres la nuit, qui est le moment où domine la rigueur (din), et Israël le jour, qui est le moment où domine la miséricorde. Et quand elle dit « voyons si la vigne a fleuri », etc., elle a comparé la Torah à la vigne pour dire que, de même que la vigne ne supporte pas d'autre plantation avec elle, de même notre sainte Torah ne supporte pas avec elle une doctrine étrangère de philosophie. De plus, de la vigne sortent une nourriture et une boisson, les raisins et le vin ; de même notre sainte Torah comporte un aspect de nourriture et un aspect de boisson, comme il est écrit (Michle 9,5) : « Venez, mangez de mon pain et buvez du vin que j'ai mêlé ».

💡 Explication

Al tikri (« ne lis pas... mais ») : la Knesset Israël oppose sa fidélité à l'ingratitude des nations, comblées de bienfaits et qui ont renié Hachem.

״נשכימה לכרמים״ — אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ״נראה אם פרחה הגפן״ — אלו בעלי מקרא. ״פתח הסמדר״ — אלו בעלי משנה. ״הנצו הרמונים״ — אלו בעלי גמרא. ״שם אתן את דודי לך״ — אראך כבודי וגודלי שבח בני ובנותי.

« Levons-nous tôt vers les vignes » : ce sont les synagogues et les maisons d'étude. « Voyons si la vigne a fleuri » : ce sont les baalei Mikra (maîtres de la Bible).

« Si le bourgeon (semadar) s'est ouvert » : ce sont les baalei Michna. « Si les grenadiers ont fleuri » : ce sont les baalei Guemara.

« La je te donnerai mes amours » : je Te montrerai ma gloire et ma grandeur, la louange de mes fils et de mes filles.

📜 Rachi (2)

סמדר גדול מפרח כך משנה מפורשת יותר מן המקרא:

Plus développé que la fleur : de même la Michna est plus explicite que le Mikra.

הנצו הרמונים גדלו כל צרכן וכבר הנץ גדל סביבותיו כעין שומר שיש לאגוזים קטנים:

Ils ont atteint leur pleine croissance, et déjà la netsa (enveloppe) a poussé autour d'eux comme une sorte de protection, comme celle qu'ont les petites noix.

🪔 Ben Yehoyada (1)

"שם אתן את דדי לך", שאראך כבודי וגדלת שבח בני ובנותי. כן הגרסא בגמרא, ונראה לי בס"ד כבודי הוא כבוד כפשוטו וגודלי הוא העושר. והנה מן הכבוד אשר ישראל הם נכבדים בעיני אומות העכו"ם עד גדר שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה כב:) חביבה עליהם בהמתם של ישראל בענין הניאוף יותר מנשים של העכו"ם בזה ניכר שבח ובנותי הם הנשים אשר מחמת שהם נכבדים בעיני העכו"ם רודפים אחריהם הרבה לזנות עמהם ועם כל זה נשי ישראל גודרים עצמם ואין מזנים עמהם, ומן גודלי שהוא העושר ניכר שבח בני הם הזכרים שגם הם נזהרים באיסור הזנות שאין מזנים אף על פי שהם עשירים ודרכו של יצר הרע לפתות את העשיר בעון הזנות מפני שיש לו יכולת לתת אתנן ולהרבות תאותו מה שאין כן העני אין לו יכולת ועם כל זה הם גדורים מעון הזנות.

« Là je te donnerai mes amours » : je Te montrerai ma gloire et ma grandeur, la louange de mes fils et de mes filles. Telle est la version de la Guemara. Il me semble, avec l'aide du Ciel, que « ma gloire » est la gloire au sens simple, et « ma grandeur » est la richesse. Par la gloire, Israël est honoré aux yeux des nations idolâtres, au point que nos Sages ont dit (Avoda Zara 22b) qu'en matière de débauche, le bétail d'Israël leur est plus cher que leurs propres femmes. C'est là que se reconnaît la louange de « mes filles », les femmes : parce qu'elles sont honorées aux yeux des idolâtres, ceux-ci les poursuivent beaucoup pour commettre la débauche avec elles, et malgré cela les femmes d'Israël se gardent et ne se livrent pas à eux. Et par « ma grandeur », qui est la richesse, se reconnaît la louange de « mes fils », les hommes : eux aussi prennent garde à l'interdit de la débauche et ne s'y livrent pas bien qu'ils soient riches, alors que le yetser hara a l'habitude de séduire le riche par la faute de débauche, parce qu'il a les moyens de payer et d'accroître son désir ; ce qui n'est pas le cas du pauvre, qui n'en a pas les moyens. Et malgré cela, ils se gardent de la faute de débauche.

💡 Explication

Les trois stades de la vigne correspondent aux trois niveaux de l'étude : le Mikra, la Michna, plus développée, et la Guemara, stade de maturité complète. Rachi explique l'image par la croissance du fruit.

אמר רב המנונא, מאי דכתיב: ״וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף״ — מלמד שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה שלשת אלפים משל, על כל דבר ודבר של סופרים חמשה ואלף טעמים.

Rav Hamnouna a dit : que signifie ce qui est écrit : « Il prononça trois mille proverbes (machal), et ses chants furent mille et cinq » (Melakhim I 5,12) ? Cela enseigne que Chlomo prononça, sur chaque parole de la Torah, trois mille mechalim, et sur chaque parole des Sofrim, mille et cinq raisons.

📜 Rachi (1)

משל טעם:

Raison.

🪔 Ben Yehoyada (1)

שאמר שלמה על כל דבר ודבר של תורה, שלשת אלפים משל. ועל כל דבר ודבר של סופרים, היה אומר אלף וחמשה טעמים. נראה לי בס"ד טעם לשלשה אלפים כנגד שלשה אותיות אל"ף שיש בשם הוי"ה דמלוי אלפי"ן [יו"ד ה" א ו א "ו ה" א ] שהוא בחינת תפארת והתורה הוא סוד תפארת. וידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים דמספר האל"ף נרמז באות האל"ף בקריאתו והוא משלים מספר האלף באלפא בית"א אחר במנפ"ץ וכנגד שלשה אלפי"ן הנזכר אמר שלשת אלפים משל על דברי תורה ואמר על דברי סופרים אלף וחמשה כנגד אות ה"א אחרונה שבשם כי דברי סופרים הם בסוד ה"א אחרונה והפשוט שלה הוא חמשה והמילוי אל"ף. או יובן בס"ד דאמרינן לעיל על התורה שראה זכריה הנביא ע"ה היא שלשה אלפים ומאתים זרתות ולכן כנגד השלשה אלפים זרתות אמר שלמה המלך ע"ה שלשה אלפים משל והניח לחכמי הדורות לומר כנגד המאתים הנשארים. ובזה פרשתי בס"ד האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו אלו חכמי הדורות כי הוא לקח כנגד האלפים דוקא. או יובן בס"ד אמר שלשה אלפים לתיקון גבורה ותפארת ונצח והוד שבהם תתפשט ארבעה גבורות של מנפ"ץ וכנגד החסד שבו מתפשט גבורה של ך' לא אמר כלום שהוא מתוקן בלאו הכי מצידו ואמר אלף וחמשה טעמים של דברי סופרים כיון בזה לתקן אלף יומין דחול כמו שרצה לתקן אלו אלף יומין בשלש מאות נשים ושבע מאות פלגשים ולא עלתה בידו כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים והוסיף על האל"ף טעמים עוד חמשה כנגד אות ה' שמספרה חמשה כי זה התיקון הוא לתועלת בחינת אות ה' כנודע. או יובן בס"ד הנה שלמה המלך ע"ה היה עומד בסוף אלף השלישי כי הוא נפטר בשנת שני אלפים תתקס"ד [2964] לכן אמר שלשה אלפים טעמים כנגד אלף הרביעי והחמישי והשישי שנשארו לעולם, ואמר עוד אלף וחמש על דברי סופרים כנגד אלף השביעי שהוא בסוד המלכות שהיא אות ה' אחרונה לכך אמר אלף וחמשה. ובזה יובן (שיר השירים ח, יב) 'האלף לך שלמה' רוצה לומר ה' אלף דהיינו אלף וחמשה.

Chlomo prononça, sur chaque parole de la Torah, trois mille mechalim, et sur chaque parole des Sofrim mille et cinq raisons. Il me semble, avec l'aide du Ciel, que les trois mille correspondent aux trois alef du Nom Havaya en remplissage d'alef, qui est l'aspect de Tiferet, et la Torah est le sod de Tiferet. On connaît ce qu'a écrit notre maître le Ari dans le Ets Haim : le nombre mille est évoqué dans la lettre alef selon sa prononciation (elef), et elle complète le nombre mille dans un autre alphabet, avec les lettres MaNtsePaKh (finales). En regard de ces trois alef, il dit trois mille mechalim sur les paroles de la Torah ; et il dit sur les paroles des Sofrim mille et cinq, en regard de la lettre hé finale du Nom, car les paroles des Sofrim sont dans le sod du hé final, dont la valeur simple est cinq et le remplissage alef. On peut aussi l'expliquer, avec l'aide du Ciel, ainsi : nous avons dit plus haut au sujet de la Torah que vit le prophète Zekharia qu'elle mesure trois mille deux cents zeratot ; c'est pourquoi, en regard des trois mille zeratot, le roi Chlomo prononça trois mille mechalim et laissa aux sages des générations le soin de parler en regard des deux cents restants. J'ai expliqué ainsi, avec l'aide du Ciel, « les mille sont à toi, Chlomo, et deux cents à ceux qui gardent son fruit » : ce sont les sages des générations, car lui a pris précisément les milliers. On peut encore l'expliquer, avec l'aide du Ciel, ainsi : il dit trois mille pour la réparation (tikoun) de Guevoura, Tiferet, Netsa'h et Hod, dans lesquelles se déploient quatre guevourot de MaNtsePaKh ; quant à 'Hessed, dans lequel se déploie la guevoura du khaf final, il ne dit rien, car elle est réparée de toute façon de son côté. Et il dit mille et cinq raisons des paroles des Sofrim, visant par là à réparer les mille jours profanes, comme il avait voulu réparer ces mille jours par trois cents femmes et sept cents concubines sans y parvenir, comme l'a écrit notre maître le Ari dans le Chaar HaPessoukim ; et il ajouta aux mille raisons cinq autres, en regard de la lettre hé dont la valeur est cinq, car cette réparation est au bénéfice de l'aspect de la lettre hé, comme on le sait. On peut aussi l'expliquer, avec l'aide du Ciel, ainsi : le roi Chlomo se trouvait à la fin du troisième millénaire, car il mourut en l'an 2964 ; c'est pourquoi il dit trois mille raisons, en regard des quatrième, cinquième et sixième millénaires qui restaient au monde, et il dit encore mille et cinq sur les paroles des Sofrim, en regard du septième millénaire, qui est dans le sod de la Malkhout, qui est la lettre hé finale ; c'est pourquoi il dit mille et cinq. Ainsi se comprend (Chir HaChirim 8,12) « les mille sont à toi, Chlomo » : hé (cinq) et mille, c'est-à-dire mille et cinq.

💡 Explication

Rav Hamnouna lit machal au sens de taam (raison, explication), comme le précise Rachi. Chlomo a donné pour chaque parole de la Torah 3000 explications, et pour chaque institution des Sofrim 1005 raisons.

דרש רבא, מאי דכתיב: ״ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם [ו]איזן וחקר תיקן משלים הרבה״. ״לימד דעת את העם״ — דאגמריה בסימני טעמים, ואסברה במאי דדמי ליה.

Rava a exposé : que signifie ce qui est écrit : « Et de plus, parce que Kohelet était sage, il enseigna encore la connaissance au peuple ; il pesa, examina et arrangea beaucoup de proverbes » (Kohelet 12,9) ? « Il enseigna la connaissance au peuple » : il la lui enseigna par des signes de repérage (simanei teamim) et l'expliqua par ce qui lui ressemble.

📜 Rachi (1)

אגמריה בסימני טעמים קבע לה מסורת וסימנין בין בתיבות המקרא בין בגירסא של משנה:

Il fixa pour elle une massora et des signes mnémotechniques, aussi bien entre les mots du Mikra que dans la récitation de la Michna.

💡 Explication

Deux outils pédagogiques attribués à Chlomo : les simanim (moyens mnémotechniques, massora) pour retenir le texte, et l'analogie (bemai dedami lei) pour le faire comprendre.

״[ו]איזן וחקר תיקן משלים הרבה״ — אמר עולא אמר רבי אליעזר: בתחילה היתה תורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבא שלמה ועשה לה אזנים.

« Il pesa (izen), examina et arrangea beaucoup de proverbes » : Oula a dit au nom de Rabbi Eliezer : au début, la Torah était semblable à une corbeille qui n'a pas d'anses (oznayim), jusqu'à ce que vienne Chlomo et lui fasse des anses.

📜 Rachi (1)

ועשה לה אזנים שתיקן עירובין וידים וגזר על השניות לעריות כדמפרש ביבמות (כא.) וע"י כך אוחזין ישראל במצות שנתרחקו מן העבירה כדרך שנוח לאחוז בכלי שיש לו בית יד משאין לו:

Il institua les erouvin et la netilat yadayim, et décréta les cheniyot pour les unions interdites, comme il est expliqué dans Yevamot (21a). Grâce à cela, Israël se saisit des mitsvot en se tenant éloigné de la faute, de même qu'il est plus facile de saisir un récipient qui a une poignée qu'un récipient qui n'en a pas.

🪔 Ben Yehoyada (1)

עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. יש להבין למה נקט אזנים ולא אמר יד או שומר וכיוצא? ונראה לי בס"ד דידוע דתורה שבכתב תתייחס לעינים כי דברים שבכתב צריך ללמדם מן ספר תורה ולא בעל פה, ותורה שבעל פה תתייחס לאוזן כי דברים שבעל פה אי אתה רשאי ללמדם בכתב אלא נשמעים באוזן ורק אחר כך התירו משום (תהלים קיט, קכו) עת לעשות לה', ובזה פירשו המפרשים (משלי כ, יב) 'אזן שמעת ועין ראה ה' עשה גם שניהם'. וקודם שבא שלמה היו נמנעים קצת בני אדם מתורה שבעל פה שהם דברי סופרים התלויים באזנים אך אחר שבא ועשה אלף וחמשה טעמים על כל דבר מדברי סופרים בזה נמשכו הכל על תורה שבעל פה התלויה באזנים. ולזה אמר עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. ועוד נראה לי בס"ד דידוע דהתורה נתנה לנו מעולם הבריאה שה"ס [שהוא סוד] בינה וכמו שאמרו בזוהר הקדוש 'תורה מבינה נפקא' ולכן התחילה בבי"ת שה"ס בינה. וידוע כי הבינה נקראת 'אם' דכתיב (משלי ב, ג) כי אם לבינה תקרא ועל ידה יוכל האדם להבין דבר מתוך דבר ולעשות פריה ורביה בתורה. ורמזו חז"ל הבינה בתיבת א זני ם כי ראש וסוף הוא אם ובאמצע אותיות זי " ן [67] שהוא מספר בינה [67] שעל ידי הארתה יעשה האדם פריה ורביה בתורה להבין דבר מתוך דבר וכיון שעשה שלמה המלך ע"ה רבוי טעמים לכל דבר ודבר מדברי תורה ודברי סופרים בזה נתרחבה התורה ואז נעשה בה קרן קיים שהאדם עושה בם פריה ורביה על ידי הארת הבינה הרמוזה באזנים שיהיה מבין דבר מתוך דבר.

Jusqu'à ce que vienne Chlomo et lui fasse des anses (oznayim, aussi « oreilles »). Il faut comprendre pourquoi il a dit « oreilles » et non « main », « protection », ou autre chose. Il me semble, avec l'aide du Ciel, qu'on sait que la Torah écrite se rattache aux yeux, car ce qui est écrit doit être étudié dans le Sefer Torah et non de mémoire ; et la Torah orale se rattache à l'oreille, car ce qui est oral, on n'a pas le droit de l'enseigner par écrit, il s'entend par l'oreille ; ce n'est que plus tard qu'on l'a permis en vertu de (Tehilim 119,126) « il est temps d'agir pour Hachem ». C'est ainsi que les commentateurs ont expliqué (Michle 20,12) « l'oreille qui entend et l'œil qui voit, Hachem les a faits tous deux ». Avant la venue de Chlomo, certaines personnes se tenaient quelque peu à l'écart de la Torah orale, les paroles des Sofrim, qui dépendent des oreilles ; mais après qu'il fut venu et eut donné mille et cinq raisons à chaque parole des Sofrim, tous furent attirés vers la Torah orale, qui dépend des oreilles. C'est pourquoi il est dit : jusqu'à ce que vienne Chlomo et lui fasse des oreilles. Il me semble encore, avec l'aide du Ciel, qu'on sait que la Torah nous a été donnée du monde de la Beria, qui est le sod de Bina, comme l'a dit le saint Zohar : « la Torah sort de Bina » ; c'est pourquoi elle commence par un beit, qui est le sod de Bina. On sait que la Bina est appelée « mère » (em), comme il est écrit (Michle 2,3) « si tu appelles la Bina » (ki im labina) ; par elle, l'homme peut comprendre une chose à partir d'une autre et être fécond dans la Torah. Nos Sages ont fait allusion à la Bina dans le mot OZNaYiM : le début et la fin forment em (alef, mem), et au milieu se trouvent les lettres zayin, noun, yod, de valeur 67, qui est la valeur de Bina (67) ; par son éclairage, l'homme est fécond dans la Torah en comprenant une chose à partir d'une autre. Puisque le roi Chlomo a multiplié les raisons pour chaque parole de la Torah et des Sofrim, la Torah s'est élargie et est devenue un capital durable, dans lequel l'homme est fécond grâce à l'éclairage de la Bina évoquée par oznayim, pour comprendre une chose à partir d'une autre.

💡 Explication

Rabbi Eliezer lit izen comme oznayim (anses). Une corbeille sans anses se saisit mal ; les takanot de Chlomo servent de prise : en s'éloignant de la limite de l'interdit, on tient plus solidement la mitsva (Rachi).

🖼️ Schéma

Les institutions de Chlomo comparées aux anses d'une corbeille.

״קווצותיו תלתלים״, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מלמד שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות.

« Ses boucles (kevoutsotav) sont ondulées (taltalim) » (Chir HaChirim 5,11) : Rav Hisda a dit au nom de Mar Oukva : cela enseigne qu'on peut expliquer, sur chaque trait (kots) de lettre, des monceaux et des monceaux (tilei tilim) de halakhot.

🪔 Ben Yehoyada (1)

על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות. צריך להבין למה מכנה לרבוי ההלכות בשם 'תלים'? ונראה לי בס"ד דתורה שבעל פה מכונית בשם 'דד' דכתיב (משלי ה, יט) דדיה ירוך בכל עת ופרשנו בס"ד הטעם מפני שיש בה ח' דרגין שהם ארבע וארבע דבר והופכו דהיינו: כשר ופסול, חייב וזכאי, אסור ומותר, טמא וטהור, שהם ד' וד' ולכן מכונים בשם דד ולזה אמר (משלי ח, לד) לשקד על דלתתי יום יום כלומר שמנה דרגין שהם שני דלתין, והנה כל דלת במלואו יש בו 'תל' לרמוז שבכל ד' דרגין וד' דרגין יש תל הלכות. וזהו שנאמר (שיר השירים ה, יא) קוצותיו תלתלים רוצה לומר תל ותל של שני דלת של דד הנזכר ולכן בית המדרש נקרא 'מגדל דוד' כי דוד המלך ע"ה הוא סוד תורה שבעל פה וכנזכר בזוהר הקדוש על פטירת דוד המלך ע"ה ביום שבת. ולכן יש בשמו שני ד'. ולזה אמר כמגדל דוד צוארך הוא בית המדרש בנוי לתלפיות תל פיות כי בדל"ת ודל"ת יש תלים של הלכות. ועוד נראה לי מה שקרא לרבוי ההלכות בשם תלים כי ההלכות הם סוד נפש כי הלכה סוד הכלה ומספר נפש [430] הוא תל .

Sur chaque trait, des monceaux et des monceaux de halakhot. Il faut comprendre pourquoi il désigne la multitude des halakhot par le mot « monceaux » (tilim). Il me semble, avec l'aide du Ciel, que la Torah orale est appelée dad (sein), comme il est écrit (Michle 5,19) « que ses seins te désaltèrent en tout temps ». Nous avons expliqué, avec l'aide du Ciel, que la raison en est qu'elle comporte huit degrés, quatre et quatre, une chose et son contraire : kacher et passoul, hayav et zakai, assour et moutar, tame et tahor ; ils sont quatre et quatre (dalet dalet), c'est pourquoi on les appelle DaD. C'est ce qui est dit (Michle 8,34) « veiller à Mes portes (daltotai) jour après jour », c'est-à-dire huit degrés, qui sont deux dalet. Or chaque dalet écrit en plein contient TaL (tav, lamed), pour indiquer que dans chaque groupe de quatre degrés il y a un monceau (tel) de halakhot. C'est ce qui est dit (Chir HaChirim 5,11) « ses boucles sont taltalim » : tel et tel, des deux dalet de DaD mentionné. C'est pourquoi la maison d'étude est appelée « tour de David », car le roi David est le sod de la Torah orale, comme le dit le saint Zohar au sujet de la mort du roi David un jour de Chabbat ; c'est pourquoi il y a dans son nom deux dalet. C'est ce qui est dit : « ton cou est comme la tour de David » : c'est la maison d'étude, « bâtie pour talpiyot », TeL-piyot, car dans dalet et dalet il y a des monceaux de halakhot. Il me semble encore que s'il appelle la multitude des halakhot « monceaux », c'est que les halakhot sont le sod du nefech, car halakha est le sod de la kala (fiancée), et la valeur de nefech (430) est celle de TaL.

💡 Explication

Kevoutsotav est rapproché de kots (trait, pointe d'une lettre) et taltalim de tilei tilim (monceaux). Même les éléments graphiques les plus petits de la Torah sont source de halakhot.

״שחורות כעורב״: במי אתה מוצאן — במי

« Noires comme le corbeau (orev) » : chez qui les trouves-tu ? Chez celui...

💡 Explication

Derache suivante, sur la fin du même verset. Elle s'achève en 22a.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).