Eruvin 5b — La paroi qui avance dans l'entrée du mavoy : lehi ou mavoy ? Omed merouba al ha-parouts et safek derabanan

Eruvin 5b

Sougya : Le daf poursuit l'enseignement de Rami bar Abba au nom de Rav Houna sur une paroi du mavoy qui avance dans la largeur de l'entrée : si elle avance de moins de quatre amot, elle compte comme lehi ; si elle avance de quatre amot, elle forme elle-même un mavoy et il faut un autre lehi. Où placer ce lehi ?

Rav Pappa : de l'autre côté ; Rav Houna fils de Rav Yehochoua : à côté, s'il se distingue par sa taille. Rav Houna fils de Rav Yehochoua limite la règle au mavoy de huit amot : dans un mavoy de sept, la partie fermée dépasse la partie ouverte (omed merouba al ha-parouts), ce qu'il prouve par un kal va-homer tiré de la cour.

La Guemara réfute ce kal va-homer (la brèche de la cour est de dix, celle du mavoy de quatre) puis explique qu'il parle selon sa propre opinion. Rav Achi va plus loin : même dans un mavoy de huit, aucun lehi supplémentaire n'est requis, par un raisonnement « quoi qu'il en soit » (ma nafchakh) ; le cas d'égalité exacte est un doute rabbinique, tranché dans le sens de l'indulgence (safek derabanan le-koula).

Le daf ouvre enfin l'enseignement de Rav sur le mavoy brèche.

La paroi latérale du mavoy avance dans l'entrée : moins de 4 amot, elle sert de lehi ; 4 amot, elle forme un mavoy et un lehi supplémentaire est requis.

Les étapes du raisonnement, de l'enseignement de Rav Houna au ma nafchakh de Rav Achi.

פחות מארבע אמות — נידון משום לחי, ואין צריך לחי אחר להתירו. ארבע אמות — נידון משום מבוי, וצריך לחי אחר להתירו.

[Si elle avance de] moins de quatre amot, elle est jugée comme un lehi, et il n'est pas besoin d'un autre lehi pour le permettre ; [si elle avance de] quatre amot, elle est jugée comme un mavoy, et il faut un autre lehi pour le permettre.

📜 Rachi (2)

פחות מד' אמות ברוחב המבוי נידון משום לחי וסמכינן עליה ואע"ג דלאו לשם לחי איקבע דקיימא לן הלכתא כאביי בלחי העומד מאליו דכשר:

Dans la largeur du mavoy, elle est jugée comme un lehi et nous nous appuyons sur elle, bien qu'elle n'ait pas été établie à titre de lehi, car nous tenons que la halakha suit Abaye au sujet du lehi qui se tient de lui-même (lehi ha-omed me-elav) : il est valable.

ד' אמות אם היה בולט לתוך רוחב המבוי ד' אמות נידון משום מבוי כלומר כיון דאורך הכשר מבוי ניתר בכך בעלמא ומיקרי מבוי הכא נמי נפיק מתורת לחי דלא סמכינן עליה אע"ג דאי עבדיה משום לחי הוי כשר דמשום דריבה בסתימתו לא גרע מלחי משהו הכא כיון דלאו להכי איקבע אנן במחשבה לא מצינן לאפוקיה מתורת כותל ולשווייה לחי דכיון דנפק ליה מתורת לחי ונמצא שאין תיקון למבוי זה וצריך לחי אחר להתיר המבוי אלמא מדקתני דבציר מד' אמות לא הוי מבוי לאפוקי מתורת לחי שמע מינה הכשר מבוי בד' אמות:

Si elle avançait dans la largeur du mavoy de quatre amot, elle est jugée comme un mavoy. C'est-à-dire : puisque la longueur requise pour la validité d'un mavoy est atteinte par cela et qu'on l'appelle couramment mavoy, ici aussi elle sort du statut de lehi et nous ne nous appuyons pas sur elle. Pourtant, si on l'avait faite à titre de lehi, elle serait valable : puisqu'elle ferme davantage, elle ne vaut pas moins qu'un lehi minimal (lehi machehou). Ici, puisqu'elle n'a pas été établie pour cela, nous ne pouvons pas, par la pensée, la faire sortir du statut de paroi pour en faire un lehi. Puisqu'elle sort du statut de lehi, il se trouve que ce mavoy n'a aucune réparation (tikkoun), et il faut un autre lehi pour permettre le mavoy. On voit donc, du fait qu'il enseigne qu'avec moins de quatre amot elle ne devient pas un mavoy au point de sortir du statut de lehi, que la validité d'un mavoy s'établit à quatre amot.

🗂️ Tossefot (2)

פחות מארבע אמות נידון משום לחי וסמכינן עליה ואע"ג דלאו לשם לחי הוקבע משום דקיימא לן כאביי בלחי העומד מאיליו ואפילו לר"ת דפסק כרבא מ"מ הכא איירי אליבא דרב הונא ואביי מרב הונא דייק לה לקמן בפירקין (עירובין ד' טו.) ונראה דרש"י מדקדק דמיירי הכא בלא הוקבע לשם לחי מדמפליג בין ד' לפחות מד' דאילו עבדיה לשם לחי הוי כשר בכל ענין דמשום דריבה בסתימתו לא גרע מלחי משהו כדפי' רש"י בסמוך אבל ההיא דלקמן (עירובין דף י.) דלחי המושך הואיל והוי לאורך המבוי ואינו סותמו דנידון משום מבוי אפילו הוקבע לשם לחי ולהכי כי דייק מיניה לקמן (עירובין ד' י.) שמע מיניה תלת לא קאמר שמע מינה ד' דלחי העומד מאליו הוי לחי ולקמן (עירובין דף ט.) פרש"י ולרשב"ג ליהוי כנראה מבחוץ ושוה מבפנים שכן דרך מעמידי לחי שמושכין קימע' כלפי חוץ א"כ משמע דר"ל אע"ג דהוקבע לשם לחי נידון משום מבוי:

Et nous nous appuyons sur elle, bien qu'elle n'ait pas été établie à titre de lehi, car nous tenons comme Abaye au sujet du lehi qui se tient de lui-même. Et même selon Rabbenou Tam, qui a tranché comme Rava, ici de toute façon on traite selon Rav Houna, et Abaye tire [son avis] de Rav Houna plus loin dans notre chapitre (Erouvin 15a). Il semble que Rachi déduit qu'on traite ici d'une paroi non établie à titre de lehi, du fait qu'on distingue entre quatre et moins de quatre : si on l'avait faite à titre de lehi, elle serait valable dans tous les cas, car puisqu'elle ferme davantage, elle ne vaut pas moins qu'un lehi minimal, comme Rachi l'explique juste après. Mais dans le cas de plus loin (Erouvin 10a), le lehi qui se prolonge (lehi ha-mochekh), puisqu'il est dans la longueur du mavoy et ne le ferme pas, est jugé comme un mavoy même s'il a été établi à titre de lehi. C'est pourquoi, quand [la Guemara] en tire des déductions plus loin (Erouvin 10a), elle dit « déduis-en trois [choses] » et ne dit pas « déduis-en quatre », [à savoir] que le lehi qui se tient de lui-même est un lehi. Et plus loin (Erouvin 9a), Rachi a expliqué : « et selon Rabban Chimon ben Gamliel, qu'il soit [valable comme] visible de l'extérieur et au ras de l'intérieur, car l'usage de ceux qui dressent un lehi est de le prolonger un peu vers l'extérieur » ; il en ressort que [ce passage] veut dire que, même établi à titre de lehi, il est jugé comme un mavoy.

ארבע אמות נידון משום מבוי אפילו למ"ד (לקמן עירובין ד' טו.) לחי משום מחיצה דהיה לו להועיל יותר אם סותמו מ"מ היכר קצת בעינן ואע"ג דהיכא דהעמידהו לשם לחי לפי' הקונטרס מועיל אע"ג דאין היכירא מ"מ י"ל כשהועמד לשם לחי יש קול ואיכא היכירא:

Même selon celui qui dit (plus loin, Erouvin 15a) que le lehi agit à titre de cloison (mehitsa), pour qui il devrait servir davantage s'il ferme [plus], nous exigeons malgré tout une certaine reconnaissance (hekker). Et bien que, là où on l'a dressé à titre de lehi, il serve selon l'explication du Kountres même sans reconnaissance, on peut dire que lorsqu'il a été dressé à titre de lehi, la chose se sait (yech kol), et il y a donc reconnaissance.

💡 Explication

Suite de l'enseignement de Rami bar Abba au nom de Rav Houna (5a) : la paroi latérale d'un mavoy avance dans la largeur de son entrée, la fermant en partie. Un lehi (montant) rend permis un mavoy ouvert d'un côté ; ici, la paroi elle-même peut en tenir lieu.

Mais si elle avance de quatre amot, cette avancée est assez longue pour former à elle seule un petit mavoy (quatre amot est la longueur minimale d'un mavoy). Elle perd alors le statut de lehi, et l'entrée reste sans réparation : il faut dresser un autre lehi.

אותו לחי, היכן מעמידו? אי דמוקי ליה בהדיה, אוספי הוא דקא מוסיף עליה.

Ce lehi, où le place-t-on ? S'il le place à côté d'elle, il ne fait qu'ajouter à elle !

📜 Rachi (1)

בהדיה אצלו ברוחב המבוי:

À côté d'elle, dans la largeur du mavoy.

🗂️ Tossefot (1)

אותו לחי היכן מעמידו במבוי רחב יותר משמונה קא בעי דברוחב ח' היכן שיעמידנו הוי עומד מרובה:

[La question] porte sur un mavoy large de plus de huit [amot] ; car dans une largeur de huit, où qu'on le place, il y aurait une partie debout plus grande (omed merouba).

💡 Explication

Le nouveau lehi placé contre l'avancée se confond avec elle : on croira que la paroi est simplement plus longue, et il n'aura aucun signe distinctif de lehi.

אמר רב פפא: דמוקי ליה לאידך גיסא. רב הונא בריה דרב יהושע אמר: אפילו תימא דמוקי לה בהדיה דמטפי ביה, או דמבצר ביה.

Rav Pappa dit : il le place de l'autre côté. Rav Houna fils de Rav Yehochoua dit : tu peux même dire qu'il le place à côté d'elle, [pourvu] qu'il la dépasse ou qu'il soit en retrait par rapport à elle.

📜 Rachi (2)

באידך גיסא אצל כותל האחר כנגדו:

Près de l'autre paroi, en face d'elle.

דמטפי ביה או דמבצר ביה גבוה ממנו או נמוך ממנו א"נ או עב ממנו או דק ממנו כדי שימשך ממנו ולחוץ או הימנו ולפנים:

Plus haut ou plus bas qu'elle ; ou bien plus épais ou plus mince qu'elle, de sorte qu'il se prolonge au-delà d'elle vers l'extérieur, ou en deçà d'elle vers l'intérieur.

💡 Explication

Deux solutions pour que le lehi supplémentaire soit reconnaissable : Rav Pappa le place contre la paroi opposée ; Rav Houna fils de Rav Yehochoua admet qu'il soit collé à l'avancée, s'il s'en distingue par la hauteur ou l'épaisseur.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לא אמרן, אלא במבוי שמונה. אבל במבוי שבעה — ניתר בעומד מרובה על הפרוץ.

Rav Houna fils de Rav Yehochoua dit : nous n'avons dit cela que pour un mavoy de huit [amot]. Mais un mavoy de sept est permis par [la règle] : la partie debout est plus grande que la partie brèche (omed merouba al ha-parouts).

📜 Rachi (2)

במבוי שמונה שרחב שמונה אמות וכל שכן אם יותר:

Qui est large de huit amot, et à plus forte raison s'il est plus large.

אבל במבוי שבעה ניתר המבוי ואע"פ שאין זה לחי הואיל וסתימת הפתח מרובה על הפרוץ:

Le mavoy [est permis], et bien que ce ne soit pas un lehi, puisque la fermeture de l'entrée est plus grande que la partie brèche.

💡 Explication

Dans un mavoy large de sept amot, une avancée de quatre amot laisse une ouverture de trois : la partie fermée dépasse la partie ouverte. Le côté du mavoy compte alors comme une paroi complète, selon le principe omed merouba al ha-parouts. Aucun lehi n'est nécessaire.

Dans un mavoy de huit, quatre fermées contre quatre ouvertes : pas de majorité fermée, d'où la règle de Rav Houna.

וקל וחומר מחצר: ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקורה — ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ, מבוי שניתר בלחי וקורה — אינו דין שניתר בעומד מרובה על הפרוץ?

Et [cela se déduit par] un kal va-homer de la cour : si la cour, qui n'est pas permise par un lehi ou une kora, est permise par omed merouba al ha-parouts, le mavoy, qui est permis par un lehi ou une kora, n'est-il pas logique qu'il soit permis par omed merouba al ha-parouts ?

📜 Rachi (4)

ומה חצר מרובעת או רחבה יותר על אורכה שאינה ניתרת בלחי וקורה אם נפרץ כותל שעל פני רשות הרבים על פני כולו והעמיד בו לחי משהו אינו מתיר אא"כ יש בו פס ד' כדאמרינן לקמן בפרקין (עירובין ד' יב.) פסי חצר צריכין שיהא בהן ארבעה:

Carrée, ou plus large que longue, qui n'est pas permise par un lehi et une kora : si la paroi faisant face au domaine public (rechout ha-rabim) a été bréchée sur toute sa largeur et qu'on y a dressé un lehi minimal, il ne permet pas, à moins qu'il n'y ait un pass (montant) de quatre [tefahim], comme nous le disons plus loin dans notre chapitre (Erouvin 12a) : les passin d'une cour doivent avoir quatre [tefahim].

ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ אפילו נפרצו בה פרצות הרבה בד' מחיצותיה סביב ונשתייר שם מן העומד עד שרבו עומדים על הפרוצות מותרות בלא שום תיקון:

Même si de nombreuses brèches ont été faites dans ses quatre parois tout autour, s'il est resté de la partie debout au point que les parties debout dépassent les parties bréchées, elle est permise sans aucune réparation.

מבוי שניתר פתיחת כותלו הסמוך לרשות הרבים בלחי משהו:

[Le mavoy] dont l'ouverture de la paroi voisine du domaine public [est permise] par un lehi minimal.

אינו דין שיהא ניתר בעומד מרובה על הפרוץ בלא שום סימן אחר ומיהו מבוי שמונה אע"ג דבהאי קל וחומר נמי מצי למישרייה דהא יותר מד' טפחים הוי האי פס וחצר משתרייא בפס ד' כיון דלאו לשם לחי הוקבע שם ולא לשם תיקון פס הוקבע שם כי היכי דיצא מתורת לחי יצא מתורת פס ולא מנכרא מילתא ואמרינן זהו פתחו ולא נעשה בו תיקון להתירו: חצר אין פירצת י' אוסרת בה אא"כ הוי מלואו בכותל או יותר מעשר והכי קיימא לן במתניתין (לקמן עירובין ד' טו:) כל פירצה שהיא בעשר אמות מותרת:

Sans aucun autre signe. Cependant, pour un mavoy de huit, bien que par ce kal va-homer aussi on pourrait le permettre, puisque ce pass [l'avancée] dépasse quatre tefahim et qu'une cour est permise par un pass de quatre : puisqu'il n'a été établi là ni à titre de lehi ni à titre de pass de réparation, de même qu'il est sorti du statut de lehi, il est sorti du statut de pass ; la chose ne se reconnaît pas, et l'on dit : « c'est son entrée », et aucune réparation n'y a été faite pour le permettre. [Autre glose :] Cour : une brèche de dix ne l'interdit pas, sauf si elle occupe toute [la largeur] de la paroi ou plus de dix ; et ainsi nous tenons dans la michna (plus loin, Erouvin 15b) : toute brèche de dix amot est permise.

🗂️ Tossefot (2)

קל וחומר מחצר אע"ג דחצר ומבוי שוין דכשהן מרובעין צריכין פס ד' ואם ארכן יותר על רחבן ניתרין בלחי וקורה מכל מקום עביד קל וחומר שפיר דבמקום דלא מהני לחי וקורה דהיינו במרובעים מהני עומד מרובה ואמחיצה רביעית הוא דעביד קל וחומר דליהני עומד מרובה אבל שיועיל עומד מרובה בכל ד' מחיצות ליכא למילף דדיו לבא מן הדין להיות כנדון כמו לחי:

Bien que la cour et le mavoy soient semblables, en ce que, lorsqu'ils sont carrés, ils ont besoin d'un pass de quatre, et que, lorsque leur longueur dépasse leur largeur, ils sont permis par un lehi et une kora, on fait malgré tout un bon kal va-homer : là où le lehi et la kora ne servent pas, c'est-à-dire dans [les enclos] carrés, omed merouba sert. Et c'est pour la quatrième paroi qu'on fait le kal va-homer, pour qu'omed merouba serve. Mais qu'omed merouba serve pour les quatre parois, on ne peut pas l'apprendre, en vertu de dayo (il suffit que ce qui est déduit soit comme sa source), comme le lehi [qui ne sert que pour la quatrième paroi].

אינו דין שיהא ניתר בעומד מרובה פירש בקונט' ומיהו במבוי ח' אע"ג דבהאי ק"ו נמי מצי למשרייה דהא יותר מד' הוי האי פס וחצר משתריא בפס ד' כיון דלאו לשם לחי הוקבע ולא לשם תיקון פס הוקבע כי היכי דאפקינן מתורת לחי אפקינן נמי מתורת פס ור"י פי' דאין סברא ללמוד לענין תורת פס מחצר דבחצר הפס מהני משום מחיצה משום הכי כל שכן דמהני היכא דסותמו טפי אבל במבוי שהקילו חכמים בלחי אפי' למ"ד משום מחיצה צריך שיהא שם לחי עליו אבל לענין עומד מרובה הוי ק"ו טוב משום דהוי מחיצה גמורה שמועיל בכל ד' דפנות אבל לחי ופס לא מהני אלא במחיצה רביעית וליכא למימר פס ד' אמות יוכיח דמהני בחצר ולא מהני במבוי אף אני אביא עומד מרובה דכיון שאין יכול ללומדו מק"ו הכא נמי ליכא למימר תוכיח ועוד מה לפס ד' אמות שכן לא מהני אלא במחיצה רביעית תאמר בעומד מרובה דמהני בכל ד':

Le Kountres a expliqué : cependant, pour un mavoy de huit, bien que par ce kal va-homer aussi on pourrait le permettre, puisque ce pass dépasse quatre [tefahim] et qu'une cour est permise par un pass de quatre, puisqu'il n'a été établi ni à titre de lehi ni à titre de pass de réparation, de même que nous l'avons sorti du statut de lehi, nous l'avons sorti aussi du statut de pass. Et le Ri a expliqué qu'il n'est pas logique d'apprendre de la cour pour le statut de pass : dans la cour, le pass sert à titre de cloison ; c'est pourquoi, à plus forte raison, il sert là où il ferme davantage. Mais dans le mavoy, où les Sages ont été indulgents avec le lehi, même selon celui qui dit [qu'il agit] à titre de cloison, il faut qu'il porte le nom de lehi. En revanche, pour omed merouba, c'est un bon kal va-homer, parce que c'est une cloison complète qui sert pour les quatre côtés, alors que le lehi et le pass ne servent que pour la quatrième paroi. On ne peut pas dire : « que le pass de quatre amot en fasse la preuve, lui qui sert dans la cour et ne sert pas dans le mavoy, et j'amènerai [de même] omed merouba » ; car puisqu'on ne peut pas l'apprendre par kal va-homer, ici non plus on ne peut pas dire « qu'il en fasse la preuve ». De plus : qu'en est-il du pass de quatre amot, qui ne sert que pour la quatrième paroi ; diras-tu [de même] d'omed merouba, qui sert pour les quatre ?

💡 Explication

Le kal va-homer (raisonnement à fortiori) : pour ouvrir un côté, la cour (hatser) demande plus que le mavoy, puisque le lehi ou la kora ne lui suffisent pas. Pourtant la cour est permise par omed merouba. À plus forte raison le mavoy, plus facile à permettre, le sera-t-il aussi.

Rachi explique pourquoi ce raisonnement ne permet pas le mavoy de huit : l'avancée de quatre amot pourrait compter comme un pass (montant large), mais, n'ayant été établie ni comme lehi ni comme pass, rien ne la signale comme réparation.

🖼️ Schéma

Le kal va-homer compare la cour et le mavoy ; la réfutation montre que sur la brèche la cour est plus souple.

מה לחצר שכן פרצתה בעשר, תאמר במבוי שפרצתו בארבע!

Qu'en est-il de la cour ? Sa brèche est de dix.

Diras-tu [de même] du mavoy, dont la brèche est de quatre ?

📜 Rachi (1)

תאמר במבוי דאמר רב הונא בארבע לקמן (עירובין ד' ו.):

Comme Rav Houna le dit : à quatre, plus loin (Erouvin 6a).

🗂️ Tossefot (1)

תאמר במבוי שפירצתו בארבע וא"ת והיא גופיה נילף מק"ו מחצר שיהא פרצתו בעשר ומאי טעמא דרב הונא דאמר בארבע וי"ל דלא שייך ק"ו אפרצת עשר משום דהיא הנותנת דבשביל שמבוי ניתר אפי' בלחי משהו הוי פרצתו בד' ואפילו לאידך לישנא דאמר לקמן (עירובין ד' י.) גבי פסי ביראות כיון דאקילו בהו חד קולא אקילו בהו קולא אחריתי התם משום עולי רגלים הקילו קולא יתירא מפני דוחקן וא"ת א"כ מאי פריך מה לחצר שכן פרצתו בי' מה פירכא היא זו נימא היא הנותנת משום דלא התרתיו אלא בעומד מרובה שרי עד עשר וי"ל דהיא הנותנת לא אמרי' אלא לסתור הק"ו אבל לסתור הפירכא כדי לקיים הק"ו לא אמר:

Et si tu demandes : qu'on apprenne cela même par kal va-homer de la cour, à savoir que sa brèche soit de dix ; quelle est alors la raison de Rav Houna, qui dit quatre ? On peut répondre que le kal va-homer ne s'applique pas à la brèche de dix, parce que la raison même se retourne (hi ha-notenet) : c'est justement parce que le mavoy est permis même par un lehi minimal que sa brèche est de quatre. Et même selon l'autre version, dite plus loin (Erouvin 10a) au sujet des passin des puits : « puisqu'on a été indulgent pour eux d'une indulgence, on a été indulgent d'une autre indulgence » ; là, c'est à cause des pèlerins qu'on a été particulièrement indulgent, en raison de leur situation pressante. Et si tu demandes : s'il en est ainsi, que signifie l'objection « qu'en est-il de la cour, dont la brèche est de dix » ; quelle réfutation est-ce là ? Disons que la raison même se retourne : c'est parce que je ne l'ai permise que par omed merouba qu'elle est permise jusqu'à dix. On peut répondre qu'on ne dit « hi ha-notenet » que pour renverser le kal va-homer, et non pour renverser la réfutation afin de maintenir le kal va-homer.

⚖️ Rosh (1)

במאי עסקינן. אילימא ביותר מעשר בהא לימא שמואל תורתו כסתום. אלא לאו בעשר וקאמר רב תורתו כמפולש. אלמא פרצת מבוי מצדו בד'. ורב חנן בר אבא אמר שאני התם. דקא בקעי בה רבים. מכלל דלרב הונא אע"ג דלא בקעי בה רבים מאי שנא מר' אמי ור' אסי התם איכא גדודי הכא ליכא גדודי אבל אי ליכא גדודי אע"ג דלא בקעי ביה רבים. ולרב חנן בר אבא אי בקעי ביה רבים פרצתו בד' ואי לא בקעי ביה רבים פרצתו בעשר אע"ג דליכא גדודי. ופסק ר"מ ז"ל דהלכתא כרב הונא מדפריך סתמא דגמ' לעיל (עירובין דף ה:) מה לחצר שכן פרצתה בעשר תאמר במבוי שפרצתו בארבע ומדקאמר ר"נ בר יצחק כוותיה דרב הונא מסתברא ואע"ג דדחי ליה גמרא מ"מ מדקאמר רב חנן שאני התם וכו' ולא קאמר סתמא דגמרא התם דקא בקעי בה רבים כדקאמר בתר הכי כי פריך לרב הונא מר' אמי ורבי אסי וקאמר סתמא דגמרא התם ליכא גדודי אלמא הלכתא כרב הונא. ומה שכתב רבינו אבי העזרי ז"ל דנראה לו הלכה כרב חנן אמר רב ולא כרב הונא משום דרב הונא תלמיד הוה ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. לא נהירא לי דרב הונא נמי אמר למילתיה משמיה דרב. ושמא בספרו היה חסר במילתיה דרב הונא אמר רב אבל בכל הספרים שלנו יש אמר רב הונא אמר רב עכ"ל ר"מ ז"ל. והר"ז הלוי ז"ל פסק כרב חנן בר אבא משום דקאי רב הונא בריה דרבי יהושע כוותיה שם. ורי"ף הביא דברי רבי אמי ורבי אסי ולא הביא דברי רב חנן בר אבא ודברי רב הונא דפליגי במילתיה דרבי אמי ורבי אסי מכלל דסבירא ליה דפרצת מבוי בעשר אפילו כי ליכא גדודי וכיון דבשל סופרים הוא עבדינן לקולא ופרצת מבוי בעשר כי היכא דלא בקעי ביה רבים:

De quoi traite-t-on ? Si c'est de plus de dix, dans ce cas Chmouel dirait-il que son statut est comme fermé ? C'est donc de dix, et Rav dit : son statut est comme ouvert de part en part (mefoulach). On en déduit que la brèche d'un mavoy sur son côté est à quatre. Et Rav Hanan bar Abba dit : là-bas c'est différent, car le public le traverse. Il en ressort que selon Rav Houna [la brèche est à quatre] même si le public ne le traverse pas. En quoi est-ce différent [de l'enseignement] de Rabbi Ami et Rabbi Assi ? Là-bas il y a des restes de paroi (gedoudei), ici il n'y a pas de restes de paroi ; mais s'il n'y a pas de restes de paroi, [la brèche est à quatre] même si le public ne le traverse pas. Et selon Rav Hanan bar Abba, si le public le traverse, sa brèche est à quatre ; et si le public ne le traverse pas, sa brèche est à dix, même s'il n'y a pas de restes de paroi. Et Rabbi Meir, de mémoire bénie, a tranché que la halakha suit Rav Houna, du fait que la Guemara anonyme objecte plus haut (Erouvin 5b) : « qu'en est-il de la cour, dont la brèche est de dix ; diras-tu du mavoy, dont la brèche est de quatre », et du fait que Rav Nahman bar Yitshak dit : « il est logique [de suivre] Rav Houna ». Et bien que la Guemara l'ait repoussé, malgré tout, puisque c'est Rav Hanan qui dit « là-bas c'est différent, etc. », et que la Guemara anonyme ne dit pas « là-bas le public le traverse », comme elle le dit ensuite quand elle objecte à Rav Houna depuis Rabbi Ami et Rabbi Assi, où la Guemara anonyme dit « là-bas il n'y a pas de restes de paroi » : on en déduit que la halakha suit Rav Houna. Et ce qu'a écrit Rabbenou Avi ha-Ezri, de mémoire bénie, à savoir qu'il lui semble que la halakha suit Rav Hanan [qui rapporte] au nom de Rav, et non Rav Houna, parce que Rav Houna était un élève et que la halakha ne suit pas l'élève face au maître, cela ne me paraît pas juste, car Rav Houna aussi a dit sa parole au nom de Rav. Peut-être, dans son livre, manquait-il « Rav Houna dit au nom de Rav » dans la parole de Rav Houna ; mais dans tous nos livres il y a « Rav Houna dit au nom de Rav ». Fin des paroles de Rabbi Meir, de mémoire bénie. Et le Rav Zerahia Halevi, de mémoire bénie, a tranché comme Rav Hanan bar Abba, parce que Rav Houna fils de Rabbi Yehochoua tient comme lui là-bas. Et le Rif a rapporté les paroles de Rabbi Ami et Rabbi Assi, sans rapporter les paroles de Rav Hanan bar Abba et de Rav Houna, qui sont en désaccord sur l'enseignement de Rabbi Ami et Rabbi Assi. Il en ressort qu'il tient que la brèche d'un mavoy est de dix même quand il n'y a pas de restes de paroi ; et puisque c'est [une règle] des Sofrim, nous agissons dans le sens de l'indulgence (le-koula) : la brèche d'un mavoy est de dix, tant que le public ne le traverse pas.

💡 Explication

La réfutation (pirka) : la cour est plus souple sur un autre point. Une brèche de dix amot n'annule pas sa paroi, alors que selon Rav Houna (6a), une brèche de quatre amot dans la paroi d'un mavoy suffit à l'ouvrir. On ne peut donc pas conclure du plus strict au plus souple.

Le Roch anticipe la discussion de 6a : Rabbi Meir (de Rothenburg) tranche comme Rav Houna (brèche à quatre), le Rav Zerahia Halevi et, semble-t-il, le Rif retiennent dix tant que le public ne traverse pas le mavoy.

קסבר רב הונא בריה דרב יהושע: מבוי נמי, פרצתו בעשר. למאן קאמרינן? לרב הונא, והא רב הונא פרצתו בארבע סבירא ליה?!

Rav Houna fils de Rav Yehochoua pense : le mavoy aussi, sa brèche est de dix. — Selon qui disons-nous [ce kal va-homer] ? Selon Rav Houna ; or Rav Houna pense que sa brèche est de quatre !

📜 Rachi (2)

למאן קאמרינן לרב הונא האי ק"ו אליבא דמאן קאמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע אליבא דרב הונא רביה תלמידיה דרב דהא הך שמעתין דלחי הבולט רב הונא אמרה ומילתיה דרב הונא קא מפרש רב הונא בריה דרב יהושע:

Ce kal va-homer, selon qui Rav Houna fils de Rav Yehochoua l'a-t-il dit ? Selon Rav Houna son maître, l'élève de Rav ; car cet enseignement du lehi qui avance, c'est Rav Houna qui l'a dit, et Rav Houna fils de Rav Yehochoua explique la parole de Rav Houna.

פירצתו בד' סבירא ליה לקמן בשמעתין:

Plus loin dans notre sougya.

🗂️ Tossefot (1)

שפרצתו בד' וא"ת ונעשה ק"ו מלחי וקורה שאין מועיל בחצר מהני במבוי עומד מרובה כו' וי"ל דאיכא למימר פירצ' עשר תוכיח וליכא למימר דנילף שלא יועיל לחי וקורה למבוי ועומד מרובה לחצר דגמירי לה מסיני דמהני וכן שיועיל לחי וקורה לחצר ליכא למילף דגמירי דבעי פס ארבעה ועוד דמעומד מרובה ליכא למילף דמה לעומד מרובה דמהני בכל ד' דפנות וממבוי נמי ליכא למילף דמה למבוי שכן פרצתו בארבעה לרב הונא:

Et si tu demandes : faisons un kal va-homer à partir du lehi et de la kora, qui ne servent pas dans la cour et servent dans le mavoy ; omed merouba, [qui sert dans la cour, servira à plus forte raison dans le mavoy]. On peut répondre qu'on peut dire : que la brèche de dix en fasse la preuve. Et on ne peut pas dire : apprenons que le lehi et la kora ne servent pas pour le mavoy, ni omed merouba pour la cour, car nous avons une tradition du Sinaï qu'ils servent. De même, que le lehi et la kora servent pour la cour, on ne peut pas l'apprendre, car nous avons la tradition qu'elle exige un pass de quatre. De plus, à partir d'omed merouba on ne peut pas apprendre, car qu'en est-il d'omed merouba, qui sert pour les quatre côtés ? Et à partir du mavoy non plus on ne peut pas apprendre, car qu'en est-il du mavoy, dont la brèche est de quatre selon Rav Houna ?

💡 Explication

Première réponse : Rav Houna fils de Rav Yehochoua tient que la brèche du mavoy est aussi de dix, ce qui fait tomber la réfutation. La Guemara objecte : il explique l'enseignement de Rav Houna (le lehi qui avance), et Rav Houna fixe la brèche du mavoy à quatre.

רב הונא בריה דרב יהושע טעמא דנפשיה קאמר.

Rav Houna fils de Rav Yehochoua a dit sa propre raison.

📜 Rachi (1)

טעמא דנפשיה קאמר והכי קאמר במבוי שמונה קא מסתברא מילתיה דרב הונא אבל במבוי שבעה לא מסתברא כוותיה דאיכא למישריה בקל וחומר:

Et voici ce qu'il dit : dans un mavoy de huit, la parole de Rav Houna est logique ; mais dans un mavoy de sept, elle n'est pas logique, car on peut le permettre par kal va-homer.

💡 Explication

Rav Houna fils de Rav Yehochoua raisonne selon sa propre opinion (brèche du mavoy à dix) : pour lui le kal va-homer tient, et il limite la règle de Rav Houna au mavoy de huit amot.

רב אשי אמר: אפילו תימא במבוי שמונה נמי לא צריך לחי, מה נפשך: אי עומד נפיש ניתר בעומד מרובה על הפרוץ, ואי פרוץ נפיש נידון משום לחי.

Rav Achi dit : tu peux même dire que dans un mavoy de huit non plus il n'est pas besoin de lehi, quoi qu'il en soit (ma nafchakh) : si la partie debout est plus grande, il est permis par omed merouba al ha-parouts ; et si la partie brèche est plus grande, [l'avancée] est jugée comme un lehi.

📜 Rachi (2)

אי עומד מרובה על הפרוץ שהיו ארבע אמותיו של לחי שוחקות ונמצא פרוץ חסר מארבע הרי ניתר בכך:

[Si] les quatre amot du lehi étaient larges [un peu plus], la partie brèche se trouve inférieure à quatre, et il est permis par cela.

ואי פרוץ מרובה נמצא שאין ד' שלימות בלחי ונידון משום לחי דהא רוב בני אדם אין יכולין לצמצם:

Il se trouve que le lehi n'a pas quatre [amot] complètes, et il est jugé comme un lehi ; car la plupart des gens ne peuvent pas mesurer exactement.

💡 Explication

Raisonnement ma nafchakh (« quoi qu'il en soit ») : dans la pratique, personne ne mesure au millimètre. L'avancée fait soit un peu plus de quatre amot (alors la partie fermée est majoritaire : omed merouba), soit un peu moins (alors elle reste un lehi). Dans les deux cas le mavoy est permis.

🖼️ Schéma

Les trois possibilités envisagées par Rav Achi aboutissent toutes à la permission.

מאי אמרת, דשוו תרוייהו כי הדדי — הוה ליה ספק דבריהן, וספק דבריהן להקל.

Que dirais-tu : que les deux sont exactement égales ? C'est un doute sur leurs paroles (safek divreihem), et un doute sur leurs paroles [se tranche] dans le sens de l'indulgence (le-koula).

📜 Rachi (2)

מאי אמרת לאוסרו דילמא צמצם וכי הדדי נינהו ואין כאן לחי שהרי יש בו ארבע אמות ולא עומד מרובה:

Pour l'interdire : peut-être a-t-il mesure exactement et elles sont égales ; il n'y a alors ni lehi, puisqu'il a quatre amot, ni omed merouba.

הוי ספק דבריהם שמא צמצם ואסור ושמא לא צמצם ומותר דטלטול מבוי מדרבנן הוא וספק דבריהם להקל:

Peut-être a-t-il mesure exactement, et c'est interdit ; peut-être n'a-t-il pas mesuré exactement, et c'est permis. Or le transport dans un mavoy est [interdit] d'ordre rabbinique, et un doute sur leurs paroles [se tranche] dans le sens de l'indulgence (le-koula).

🗂️ Tossefot (1)

וספק דבריהם להקל וא"ת תיפוק ליה דקיימא לן בפירקין (ד' טז:) דפרוץ כעומד מותר וי"ל דהכא קיימא לן אליבא דרב הונא בריה דרב יהושע דאית ליה לקמן (עירובין ד' טו:) פרוץ כעומד אסור וא"ת ואמאי הוי ספק דבריהם הא קיימא לן דבידי אדם אפשר לצמצם דקיימא לן כרב פפא דאמר פרוץ כעומד מותר ואי לא אפשר לצמצם ליחוש דילמא פרוץ מרובה וכן בפרק ב' דחולין (ד' כח:) דפליגי במחצה על מחצה אי הוה כרוב משמע דאפשר לצמצם והא דאמרינן בפרק ג' דיבמות (ד' כח.) לא סתם לן תנא כר"י הגלילי דאמר אפשר לצמצם היינו בידי שמים ובהזורק (גיטין ד' עח.) גבי ספק קרוב לו ספק קרוב לה דאמר וניחזי הי מינייהו קדים וכ"ת כשבאו שניהן בבתאחת והא אי אפשר לצמצם התם נמי הואיל ולאו אדעתייהו לבא בבת אחת הוי כבידי שמים וי"ל הואיל ואי אפשר לצמצם אלא ע"י טורח גדול לא הטריחו לצמצם ולמדוד בספק דבריהם וכן משמע מלשון הקונטרס דפי' דרוב בני אדם אין יכולים לצמצם והוי ספק צמצם ואסור או לא צמצם ומותר וה"ר שמעיה פי' דמצי למימר דבידי אדם נמי אי אפשר לצמצם והא דפרוץ כעומד מותר משום דהוי כעין ספק ספיקא שמא עומד מרובה ואפי' כי לא נפיש ושוו כי הדדי מותר והשתא שפיר קרי ליה ספק דבריהם אך קשה מאי איריא ספק דבריהם אפי' בדאורייתא נמי שרי כיון דההיתר קרוב מן האיסור דמטעם זה בעי למישרי בשחיטה במחצה על מחצה וי"ל דהא דשרי הכא אי פרוץ נפיש היינו בח' אמות מצומצמות אבל שמא יש מעט יותר ואפי' אי פרוץ נפיש איכא ד' אמות ולכך לא שרי אלא בספק דבריהם ואם תאמר דבפרק ב' דבכורות (ד' יז:) אמר נמצא מכוון בין שתי עיירות לרבנן יביאו עגלה אחת ויתנו והשתא כל אחת תביא עגלה לעצמה דשמא קרובה היא ואפי' מצומצמות הא אמר הקרובה אפילו קרובות וי"ל דממה נפשך סגי באחת אם רחוקה היא פטורה ואי קרובה היא יוצאה בשל תנאי מאי אמרת דילמא מצומצמות היא זה אינו מצוי:

Et si tu demandes : qu'on le tire plutôt de ce que nous tenons dans notre chapitre (Erouvin 16b), que parouts ke-omed (brèche égale à la partie debout) est permis ? On peut répondre qu'ici nous raisonnons selon Rav Houna fils de Rav Yehochoua, qui tient plus loin (Erouvin 15b) que parouts ke-omed est interdit. Et si tu demandes : pourquoi est-ce un doute sur leurs paroles ? Nous tenons que de main d'homme il est possible de mesurer exactement (letsamtsem), puisque nous tenons comme Rav Pappa, qui dit que parouts ke-omed est permis ; et s'il était impossible de mesurer exactement, on devrait craindre que la brèche soit plus grande. De même, au chapitre 2 de Houlin (28b), ils sont en désaccord sur « moitié contre moitié » : est-ce comme la majorité ? Cela laisse entendre qu'il est possible de mesurer exactement. Et ce que nous disons au chapitre 3 de Yevamot (28a) : « le Tanna n'a pas enseigné anonymement selon Rabbi Yossi ha-Gelili, qui dit qu'il est possible de mesurer exactement », cela concerne ce qui est de main du Ciel. Et dans [le chapitre] Ha-Zorek (Guittin 78a), au sujet de « doute plus près de lui, doute plus près d'elle », où l'on dit : « voyons lequel des deux est arrivé en premier » ; et si tu dis : [et] quand les deux sont arrivés en même temps ? Mais il est impossible de mesurer exactement ! Là aussi, puisqu'ils n'avaient pas l'intention d'arriver en même temps, c'est comme de main du Ciel. On peut répondre : puisqu'il n'est possible de mesurer exactement qu'au prix d'un grand effort, on n'a pas imposé de mesurer exactement dans un doute sur leurs paroles. C'est ce que laisse entendre la formulation du Kountres, qui explique que la plupart des gens ne peuvent pas mesurer exactement, et que c'est un doute : à-t-il mesure exactement, et c'est interdit, ou non, et c'est permis. Et le Rav Chemaya a expliqué qu'on peut dire que même de main d'homme il est impossible de mesurer exactement, et que parouts ke-omed est permis parce que c'est une sorte de double doute (sfek sfeka) : peut-être la partie debout est-elle plus grande ; et même si elle n'est pas plus grande et que les deux sont égales, c'est permis. Dès lors on l'appelle à juste titre un doute sur leurs paroles. Mais une difficulté demeure : pourquoi précisément un doute sur leurs paroles ? Même dans [un doute] de la Torah ce serait permis, puisque la possibilité permise est plus proche que l'interdite ; c'est pour cette raison qu'on a voulu permettre, en matière de chehita (abattage), [le cas de] moitié contre moitié. On peut répondre que la permission, ici, si la brèche est plus grande, [vaut] pour huit amot exactes ; mais peut-être y a-t-il un peu plus, et alors, même si la brèche est plus grande, il y a quatre amot [dans l'avancée] ; c'est pourquoi on ne permet que dans un doute sur leurs paroles. Et si tu demandes : au chapitre 2 de Bekhorot (17b), on dit : « [le cadavre] trouvé exactement entre deux villes : selon les Rabbanan, elles apportent une seule génisse (egla) et posent une condition » ; qu'alors chacune apporte une génisse pour elle-même, car peut-être est-elle la plus proche ; et même [si elles sont] exactement [à égale distance], n'a-t-on pas dit : « la plus proche », même [deux villes également] proches ? On peut répondre que, quoi qu'il en soit, une seule suffit : si elle est plus éloignée, elle est exemptée ; et si elle est plus proche, elle s'acquitte par celle [apportée] sous condition. Que dirais-tu : peut-être sont-elles exactement [à égale distance] ? Cela n'est pas fréquent.

💡 Explication

Le troisième cas, l'égalité exacte (quatre fermées, quatre ouvertes), laisse un doute. Or l'interdiction de porter dans un mavoy non réparé est derabanan (rabbinique). Principe : safek derabanan le-koula, un doute portant sur une règle rabbinique se tranche dans le sens de l'indulgence.

Tossefot examine pourquoi l'on parle de doute alors qu'il est possible de mesurer exactement (letsamtsem) : une mesure exacte demande un grand effort, qu'on n'impose pas pour une règle rabbinique.

אמר רב חנין בר רבא אמר רב: מבוי שנפרץ

Rav Hanin bar Rava dit au nom de Rav : un mavoy qui a été brèche

💡 Explication

Début d'un nouvel enseignement sur le mavoy brèche ; la suite se lit en 6a.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).