Eruvin 75b : L'oubli de l'erouv, le bitoul, et les maisons l'une dans l'autre

1

תניא נמי הכי: נתנו עירובן בחיצונה, ושכח אחד, בין מן החיצונה ובין מן הפנימית, ולא עירב — שתיהן אסורות, נתנו עירובן בפנימית, ושכח אחד מן הפנימית ולא עירב — שתיהן אסורות. מן החיצונה ולא עירב — שתיהן אסורות, דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים: בזו, פנימית מותרת וחיצונה אסורה.

On enseigne aussi ainsi : ils ont déposé leur erouv dans l'extérieure, et l'un a oublié, que ce soit de l'extérieure ou de l'intérieure, et il n'a pas fait l'erouv : les deux sont interdites. Ils ont déposé leur erouv dans l'intérieure, et l'un de l'intérieure a oublié et n'a pas fait l'erouv : les deux sont interdites.

L'un de l'extérieure, et il n'a pas fait l'erouv : les deux sont interdites. Paroles de Rabbi Akiva.

Et les Sages disent : dans ce cas, l'intérieure est permise et l'extérieure est interdite.

📜 Rachi (5)

תניא נמי הכי כרב יהודה דהא מקום אחד דמתני' בחיצונה קאמר:

Comme Rav Yehouda, car l'endroit unique de la michna, c'est de l'extérieure qu'il parle.

ובין מן הפנימית כו' שתיהן אסורות כדפרשינן:

Comme nous l'avons expliqué.

נתנו את עירובן בפנימית ושכח אחד מן הפנימית שתיהן אסורות דחיצונה מיתסרא בשכחה דפנימית דלא מצי אסתלוקי מינה ועוד דליתיה לעירובה גבה:

L'extérieure est interdite par l'oubli de l'intérieure, car elle ne peut pas se retirer d'elle, et de plus son erouv n'est pas auprès d'elle.

שתיהן אסורות דברי ר"ע ולא אמרי' תסתלק פנימית מינה כדמפרש לקמיה דעירוב החיצונה המונח לתוכה מרגילה שם:

Et nous ne disons pas que l'intérieure se retire d'elle, comme on l'explique plus loin : l'erouv de l'extérieure, déposé à l'intérieur d'elle, l'y habitue.

בזו פנימית מותרת דמשום שכחה דחיצונה לא מיתסרא אלא אחדא דשא ומסתלקא מינה:

À cause de l'oubli de l'extérieure, elle n'est pas interdite : elle ferme une porte et se retire d'elle.

💡 Explication

La baraita confirme Rav, à la fin de 75a : l'endroit unique de la michna est la cour extérieure. L'erouv y est déposé, et un oubli, d'un côté ou de l'autre, interdit les deux cours.

Lorsque l'erouv est dans l'intérieure, l'oubli d'un homme de l'intérieure interdit aussi les deux : l'extérieure ne peut pas se retirer, et son erouv n'est pas chez elle. Reste le cas de l'oubli d'un homme de l'extérieure. Rabbi Akiva interdit les deux. Les Sages permettent l'intérieure : elle ferme la porte et se retire.

2

אמר ליה רבה בר חנן לאביי: מאי שנא לרבנן דאמרי פנימית מותרת — משום דאחדא דשא ומשתמשא, לרבי עקיבא נמי: תיחד דשא ותשמש! אמר ליה: עירוב מרגילה.

Rabba bar Hanan dit à Abaye : qu'est-ce qui diffère pour les Sages, qui disent que l'intérieure est permise, parce qu'elle ferme la porte et s'en sert ? Pour Rabbi Akiva aussi : qu'elle ferme la porte et qu'elle s'en serve !

Il lui dit : l'erouv habitue.

💡 Explication

Rabba bar Hanan demande pourquoi Rabbi Akiva ne laisse pas, lui aussi, l'intérieure fermer sa porte. Abaye répond : l'erouv de l'extérieure, posé dans l'intérieure, habitue les gens de l'extérieure à y entrer. Fermer la porte ne retire pas cette habitude.

3

לרבנן נמי עירוב מרגילה! דאמרה: לתקוני שיתפתיך, ולא לעוותי.

Pour les Sages aussi, l'erouv habitue ! Elle dit : pour t'arranger je t'ai associée, et non pour te gâter.

💡 Explication

La même habitude vaudrait pour les Sages. Ils répondent par la formule de l'intérieure : pour t'arranger je t'ai associée, et non pour te gâter. L'oubli de l'extérieure gâte l'association. L'intérieure s'en retire, ferme, et use de sa cour.

4

לרבי עקיבא נמי תימא: לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי? דאמרה לה: מבטלינן לך רשותי. ורבנן, אין ביטול רשות מחצר לחצר.

Pour Rabbi Akiva aussi, qu'elle dise : pour t'arranger je t'ai associée, et non pour te gâter ? Elle lui dit : nous annulons pour toi notre droit.

Et les Sages : il n'y a pas de bitoul (annulation du droit) d'une cour à une cour.

📜 Rachi (2)

מבטלינן לך וכי אמר ר"ע פנימית אסורה עד שתבטל לה חיצונה רשות הרגל עירובה קאמר:

Et lorsque Rabbi Akiva a dit que l'intérieure est interdite, c'est jusqu'à ce que l'extérieure lui annule le droit de passage de son erouv.

אין ביטול רשות מחצר לחצר ואי אמרת תיסר עלה מעוותא לה הלכך אמרה לה לתקוני שיתפתיך ולא לעוותי:

Et si tu dis qu'elle lui serait interdite, ce serait la gâter. C'est pourquoi elle lui dit : pour t'arranger je t'ai associée, et non pour te gâter.

💡 Explication

Selon Rabbi Akiva, l'extérieure répond : nous te faisons bitoul de notre droit. L'interdiction de l'intérieure ne dure donc que jusqu'à cette annulation. Le passage habitué par l'erouv s'efface quand l'extérieure y renonce.

Les Sages tiennent qu'un bitoul ne passe pas d'une cour à une autre. Laisser l'intérieure interdite serait la gâter. Elle peut donc dire la formule et quitter l'association, sans bitoul.

🖼️ Schéma

L'erouv habitue. Les Sages s'en retirent par la formule. Rabbi Akiva attend le bitoul de l'extérieure, que les Sages refusent d'une cour à une cour.

5

לימא שמואל ורבי יוחנן בפלוגתא דרבנן ורבי עקיבא קא מיפלגי. דשמואל אמר כרבנן, ורבי יוחנן דאמר כרבי עקיבא?

Dirons-nous que Chmouel et Rabbi Yo'hanan divergent dans le débat des Sages et de Rabbi Akiva ? Chmouel ayant parlé comme les Sages, et Rabbi Yo'hanan ayant parlé comme Rabbi Akiva.

📜 Rachi (1)

שמואל ורבי יוחנן דאיפלגו לעיל בפרקין (עירובין דף סח.) בבטול מחצר לחצר:

Qui ont divergé plus haut dans notre chapitre (Eruvin 68a) sur le bitoul d'une cour à une cour.

💡 Explication

Le débat est connu depuis Eruvin 68a. Chmouel : pas de bitoul d'une cour à une cour, comme les Sages. Rabbi Yo'hanan : le bitoul existe, comme Rabbi Akiva. La Guemara demande si c'est le même débat.

6

אמר לך שמואל: אנא דאמרי אפילו לרבי עקיבא. עד כאן לא קאמר רבי עקיבא הכא, אלא בשתי חצירות זו לפנים מזו, דאסרן אהדדי, אבל התם, מי קא אסרן אהדדי?

Chmouel te dirait : moi, ce que je dis, c'est même selon Rabbi Akiva. Rabbi Akiva n'a dit ici que pour deux cours, l'une dans l'autre, qui s'interdisent l'une l'autre.

Mais là-bas, s'interdisent-elles l'une l'autre ?

📜 Rachi (1)

דאסרן אהדדי ע"י הרגל העירוב ומתוך שאוסרין מבטלין וכי אמרי אנא בשתי חצירות ופתח ביניהן ולא עירבו והוצרכה זו לטלטל לרשות של זו אין מבטלין:

Par l'habitude de l'erouv. Et du fait qu'ils interdisent, ils annulent. Et lorsque moi je parle, c'est de deux cours avec une ouverture entre elles, qui n'ont pas fait l'erouv, et où celle-ci a eu besoin de transporter dans le domaine de celle-là : elles n'annulent pas.

🗂️ Tossefot (1)

עד כאן לא קאמר ר"ע הכא אלא בב' חצירות זו לפנים מזו דאסרן אהדדי יש לישב הך סוגיא נמי אליבא דרבא דאמר לעיל (עירובין דף סו.) לשמואל דבשתי חצירות זו לפנים מזו פעמים אין מבטלין אע"ג דאסרן אהדדי דהכא קאמר דאסרן אהדדי בפשיעות בני חיצונה שהורגלו עירובן בפנימית דשכח א' מהן ולא עירב אבל בכל הנהו דאמר שמואל אין מבטלין מי אסרן אהדדי בפשיעה דכי נתנו עירובן בחיצונה ושכח אחד מהן ולא עירב אין האיסור בא ע"י שפשעו במה שהרגילו עירובן ושכח אחד מהם ולא עירב דבלאו הכי היה להם דריסת הרגל ואין לתמוה היאך מתוקם לרבא שמואל כר"ע וכרבנן הא ע"כ כר"ע דוקא ס"ל כדפי' בקונטרס לעיל דמ"מ בעיקר פלוגתייהו דאין ביטול רשות מחצר לחצר מוקמי נפשיה בכולהו וא"ת ולאביי דאמר שתי חצירות זו לפנים מזו דמבטלין בכל ענין לשמואל (מי נימא) שמואל כר"ע ולא כרבנן דלרבנן ב' חצירות זו לפנים מזו אין מבטלין וי"ל דהוה מפרש כר' יוחנן דבסמוך עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא דאמר' לה אדמבטלת לי קאסרת עלי בפשיעותא שהרגלת עירובך ושכח אחד מכם:

On peut aussi établir cette sougya selon Rava, qui a dit plus haut (Eruvin 66a), au sujet de Chmouel, que pour deux cours l'une dans l'autre, parfois elles n'annulent pas, bien qu'elles s'interdisent l'une l'autre. Car ici, il dit qu'elles s'interdisent l'une l'autre par la négligence des habitants de l'extérieure, dont l'erouv a été habitué dans l'intérieure, l'un d'eux ayant oublié et n'ayant pas fait l'erouv. Mais dans tous les cas où Chmouel a dit qu'elles n'annulent pas, s'interdisent-elles l'une l'autre par négligence ? Car lorsqu'elles ont déposé leur erouv dans l'extérieure et que l'un d'eux a oublié et n'a pas fait l'erouv, l'interdiction ne vient pas de ce qu'ils ont été négligents en habituant leur erouv, l'un d'eux ayant oublié et n'ayant pas fait l'erouv : de toute façon, ils avaient le droit de passage. Et il n'y a pas lieu de s'étonner de la façon dont, selon Rava, Chmouel se range avec Rabbi Akiva et avec les Sages, puisque nécessairement il ne tient que comme Rabbi Akiva, comme on l'a expliqué dans le commentaire plus haut. Néanmoins, sur le fond de leur débat, à savoir qu'il n'y a pas de bitoul d'une cour à une cour, il se range selon tous. Et si tu dis : selon Abaye, qui a dit que deux cours l'une dans l'autre annulent dans tous les cas, selon Chmouel, (dirons-nous que) Chmouel est comme Rabbi Akiva, et non comme les Sages, puisque selon les Sages deux cours l'une dans l'autre n'annulent pas ? On peut répondre qu'il expliquerait comme Rabbi Yo'hanan, juste après : les Sages n'ont dit là que parce qu'elle lui a dit : tant que tu annules pour moi, tu m'interdis par négligence, toi qui as habitué ton erouv, et l'un de vous a oublié.

⚖️ Rosh (1)

מתני' חמש חבורות ששבתו בטרקלין א' בית שמאי אומרים עירוב לכל חבורה וחבורה ובית הלל אומרים עירוב אחד לכולן: ומודים בזמן שמקצתן שרויין בחדרים או בעליות שצריכין עירוב לכל חבורה וחבורה. ומיירי שכל חדר ועלייה פתוח לחצר כמו שפי' רש״י דהנך חבורות ששבתו בטרקלין לכולן יש להן פתח מן הטרקלין לחצר. דאם לא היה לכל אחד פתח הוה אמרינן פנימי נותן עירובו לחוד. או שני הפנימיים לרבי יוחנן דסוף פירקין (עירובין דף עה:) גבי עשרה בתים זו לפנים מזו. ומיהו אם יש לאדם סופר או מלמד בתוך ביתו או בחורים הבאים ללמוד ושרוי כל אחד בחדר או בעלייה בפני עצמו ויש לכל אחד פתח פתוח לחצר אף על פי שחלוקין מבעל הבית בפת אין אוסרין עליו ולא זה על זה. ולא מיבעיא אם כולן אוכלין במקום אחד אע״פ שכל אחד ישן בחדרו דקי״ל כרב דאמר לקמן (עירובין דף עג.) מקום פיתא גרים. אלא אפילו לשמואל דאמר מקום לינה גרים וכן לרב ואפילו אוכלים וישנים כל אחד בחדרו אין אוסרים זה על זה כיון שכולן משתמשין בביתו של בעל הבית בכל עסקי תשמישיהן באפיה ובישול חשיבי כולהו כאילו אוכלין וישנים במקום אחד. לפי שהכל נקרא על שם בעל הבית. ועוד שאין משאיל להם רשותו לאסור עליו ולא לאסור זה על זה ומצי לסלוקינהו. והוה ליה כחמשה שכירו ולקיטו דלא אמרו להחמיר דאחד נותן עירובו ודיו. ואפילו שרויים בחדרים ובעליות. דאי כשכולן שרויין בבית אחד בזה לא היה מסתפק אביי לעיל (עירובין דף סד.) דאפילו אם היה הבית שלהן לא היו אוסרין זה על זה דכיון דלגבי נכרי דדירתו לא שמה דירה לא אוסרין אלא חשיבי כולהו כחד כ״ש גבי ישראל דדירתו דירה דבטלה דירתם לגבי בבעל הבית ולא דמי למקצתן שרויין בחדרין ועליות דהכא דיש לזה כמו לזה כולם שוין:

Michna. Cinq groupes qui ont passé le chabbat dans un même traklin. Beit Chammai disent : un erouv pour chaque groupe. Beit Hillel disent : un seul erouv pour tous. Et ils conviennent que, lorsque certains d'entre eux séjournent dans des chambres ou des étages, ils ont besoin d'un erouv pour chaque groupe. Et il s'agit du cas où chaque chambre et chaque étage ouvre sur la cour, comme Rachi l'a expliqué : ces groupes qui ont passé le chabbat dans le traklin ont tous une ouverture du traklin vers la cour. Car s'il n'y avait pas d'ouverture pour chacun, nous dirions que l'intérieur donne son erouv à part, ou les deux intérieurs, selon Rabbi Yo'hanan, à la fin de notre chapitre (Eruvin 75b), au sujet de dix maisons l'une derrière l'autre. Cependant, si un homme a un sofer (scribe) ou un maître dans sa maison, ou des jeunes gens venus étudier, et que chacun séjourne dans une chambre ou un étage à part, et que chacun a une ouverture sur la cour : bien qu'ils soient séparés du maître de maison pour le pain, ils ne lui interdisent pas, et ils ne s'interdisent pas l'un l'autre. Et il ne faut même pas le dire s'ils mangent tous au même endroit, bien que chacun dorme dans sa chambre, puisque nous tenons comme Rav, qui dit plus bas (Eruvin 73a) que le lieu du pain est déterminant. Même selon Chmouel, qui dit que le lieu du coucher est déterminant, et de même selon Rav, même s'ils mangent et dorment chacun dans sa chambre, ils ne s'interdisent pas l'un l'autre, puisqu'ils se servent tous de la maison du maître pour toutes leurs occupations, la cuisson du pain et la cuisson des mets. Ils comptent tous comme s'ils mangeaient et dormaient au même endroit, parce que tout est appelé du nom du maître de maison. Et de plus, il ne leur prête pas son droit pour qu'ils lui interdisent, ni pour qu'ils s'interdisent l'un l'autre, et il peut les renvoyer. Et cela revient à cinq, son salarié et son glaneur, dont on n'a pas dit d'être sévère : l'un donne son erouv, et cela suffit, même s'ils séjournent dans des chambres et des étages. Car s'ils séjournaient tous dans une seule maison, Abaye n'aurait pas eu de doute plus haut (Eruvin 64a) : même si la maison leur appartenait, ils ne s'interdiraient pas l'un l'autre. Puisque, vis-à-vis d'un non-Juif, dont la demeure ne porte pas le nom de demeure, ils n'interdisent pas et comptent tous comme un seul, à plus forte raison vis-à-vis d'un Israélite, dont la demeure est une demeure : leur demeure s'annule devant le maître de maison. Et cela ne ressemble pas au cas d'ici, où certains séjournent dans des chambres et des étages, où celui-ci a autant que celui-là, et où tous sont égaux.

💡 Explication

Chmouel ne se limite pas aux Sages. Même Rabbi Akiva n'admet le bitoul que dans ces deux cours enclavées, qui s'interdisent l'une l'autre par l'habitude de l'erouv. Du fait qu'elles interdisent, elles annulent.

Là-bas, en 68a, ce sont deux cours voisines, avec une ouverture entre elles, sans erouv. L'une a besoin de transporter dans le domaine de l'autre. Elles ne s'interdisent pas de cette façon. Même Rabbi Akiva, selon Chmouel, refuse alors le bitoul.

7

ורבי יוחנן אמר: אנא דאמרי אפילו לרבנן. עד כאן לא קאמרי רבנן הכא, אלא דאמרה לה: אדמבטלת לי, קא אסרת עלאי. אבל התם, מי קאסרה עלה?

Et Rabbi Yo'hanan a dit : moi, ce que je dis, c'est même selon les Sages. Les Sages n'ont dit ici que parce qu'elle lui a dit : tant que tu annules pour moi, tu m'interdis.

Mais là-bas, lui interdit-elle ?

📜 Rachi (4)

אפילו לרבנן דרבנן נמי מודו דיש ביטול ואפילו הכי עיוות קרי ליה:

Les Sages aussi conviennent qu'il y a un bitoul, et même ainsi il appelle cela un gât.

דאמרה לה פנימית:

L'intérieure.

אדמבטלית לי בעוד שלא בטלתה את אוסרת עלי הלכך דל אנת ודל ביטולך דלא בעינא ליה:

Tant que tu n'as pas encore annulé, tu m'interdis. C'est pourquoi : retire-toi, et retire ton bitoul, car je n'en veux pas.

מי קאסרת חצר על חברתה בפתח שביניהן בלא עירוב דאי אמרת תבטיל ניהוי עיוות:

Une cour interdit-elle sa compagne par l'ouverture qui est entre elles, sans erouv ? Car si tu dis qu'elle annule, ce serait un gât.

💡 Explication

Rabbi Yo'hanan couvre aussi les Sages. Ils ne refusent le bitoul qu'ici : l'intérieure dit que, tant que l'annulation n'est pas faite, l'extérieure l'interdit. Elle écarte donc et la partenaire, et son bitoul.

Là-bas, une cour n'interdit pas l'autre par l'ouverture qui les sépare, sans erouv. Exiger un bitoul serait un gât. Puisque cette interdiction manque, même les Sages, selon Rabbi Yo'hanan, admettent le bitoul d'une cour à une cour.

8

ואם היו של יחידים וכו׳. אמר רב יוסף, תני רבי: היו שלשה — אסורין.

Et s'ils étaient des particuliers, etc. Rav Yossef a dit : Rabbi enseigne : s'ils étaient trois, ils sont interdits.

📜 Rachi (1)

אמר רב יוסף תני רבי אם היו ג' בין ב' החצירות אוסרין ולא מיבעיא שנים בפנימית דהויא רגל האסורה אלא אפי' שנים בחיצונה אסור עד שעירבו שתיהן יחד גזירה משום רבים בפנימית:

Entre les deux cours, ils interdisent. Et il ne faut même pas le dire pour deux dans l'intérieure, qui sont un pied interdit. Même deux dans l'extérieure sont interdits, jusqu'à ce que les deux aient fait l'erouv ensemble, décret à cause de plusieurs dans l'intérieure.

⚖️ Rosh (1)

גמ' אמר ר' אבין אמר רבי ינאי שלש מחלוקת בדבר. ר' עקיבא סבר אפילו רגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה. ורבנן סברי אפי' רגל האסורה במקומה אינה אוסרת שלא במקומה ותנא דקתני חיצונה ולא הפנימית שתיהן אסורות סבר דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה. ורגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה. וקי"ל כדברי המכריע. וכן מוכחא סוגיא דכולה פירקין. וכן פסק הראב"ד ז"ל והר"ז הלוי ז"ל: נתנו במקום אחד. מאי מקום אחד. אמר רב יהודה אמר רב חיצונה ואמאי קרי לה מקום אחד. מקום המיוחד לשתיהן: ואם היו של יחידים כו' אמר רב ביבי משמיה דרב אדא בר אהבה שלשה אסורין. פרש"י אם שלשה דרין בשתי חצירות אסורין ואפילו יחיד בפנימית ושנים בחיצונה. מאי טעמא. הואיל ואני קורא בהן רבים בחיצונה דהרואים שנים דרים בחיצונה סבור דגם בפנימית דרים שנים ואתי למימר דרגל האסורה אינה אוסרת. ורב אלפס ז"ל פירש אין קורין יחידים אלא בזמן שהם שתי חצירות ובכל חצר וחצר דר אחד שנמצאו כולן שנים. אבל אם היו כולם שלש חצירות ובכל חצר דר אחד שנמצאו כולם שלשה אסורין. מ"ט הואיל ואני קורא בהן רבים בחיצונה דכל שלשה רבים. וכיון דשלשה דורסין בחיצונה הרי הן רבים ואוסרים. ושמואל אמר לעולם מותרים עד שיהו שנים בפנימית שנים שלא עירבו לפיכך אוסרים בחיצונה. אמר ר' אלעזר נכרי הרי הוא כרבים ואוסר. מאי שנא ישראל דיחיד אין אוסר. דכל מאן דחזי להו דמטלטלין אי ידע דיחיד הוא ידע דכל יחיד שרי לטלטולי ואי לא ידע אמר בדעתיה לא מטלטלי אלא משום דעירבו בהדי הדדי. אי הכי נכרי נמי נימא אי ידע דיחיד הוא הא ידע ואי לא ידע אמר בדעתיה האי דמטלטל דאגיר מיניה הוא. סתם נכרי אי איתא דאגר מיפעא פעי וכיון דלא פעי אמרי מטלטל במקום נכרי ולפיכך אסור פרש"י דר"א כשמואל ס"ל ומיירי משום דאיכא נכרי בפנימית ושני ישראלים בחיצונה וקאמר דאף על גב דישראל אחד בפנימית לא הוה אוסר נכרי אוסר. דאי כרב אדא בר אהבה ס"ל דאוסר מאי איריא נכרי אפילו ישראל נמי. וליכא למימר כרב אדא ס"ל ומיירי דאיכא נכרי בפנימית וישראל אחד בחיצונה. דבכי האי גונא אפי' נכרי לא אסר והלכה כשמואל דר"א קאי כוותיה. ועוד דהלכה כדברי המיקל בעירוב. ולפירוש רב אלפס ז"ל אתיא ר"א שפיר כרב אדא דרב אדא איירי בשלש חצירות ור' אלעזר איירי בשתי חצירות:

Guemara. Rabbi Avin a dit au nom de Rabbi Yannaï : il y a trois avis dans la chose. Rabbi Akiva tient : même un pied permis dans son lieu interdit hors de son lieu. Et les Sages tiennent : même un pied interdit dans son lieu n'interdit pas hors de son lieu. Et le tanna qui enseigne : l'extérieure a fait l'erouv et non l'intérieure, les deux sont interdites, tient qu'un pied permis dans son lieu n'interdit pas hors de son lieu, et qu'un pied interdit dans son lieu interdit hors de son lieu. Et la halakha est fixée selon les paroles de l'avis médian (le makhria). Ainsi le montre la sougya de tout notre chapitre. Ainsi ont tranché le Raavad, de mémoire bénie, et Rabbi Zerahya HaLévi, de mémoire bénie. Ils ont déposé en un seul endroit. Qu'est-ce qu'un seul endroit ? Rav Yehouda a dit au nom de Rav : l'extérieure. Et pourquoi l'appelle-t-on un seul endroit ? Un endroit réservé aux deux. Et s'ils étaient des particuliers, etc. Rav Bibi a dit au nom de Rav Ada bar Ahava : trois sont interdits. Rachi a expliqué : si trois habitent dans deux cours, ils sont interdits, même un particulier dans l'intérieure et deux dans l'extérieure. Quelle est la raison ? Puisque je les appelle plusieurs dans l'extérieure : ceux qui voient deux habiter dans l'extérieure pensent que dans l'intérieure aussi deux habitent, et l'on en viendrait à dire qu'un pied interdit n'interdit pas. Et Rav Alfas, de mémoire bénie, a expliqué : on n'appelle particuliers que lorsqu'il y a deux cours et que dans chaque cour habite un seul, de sorte qu'en tout ils sont deux. Mais s'il y avait en tout trois cours, et que dans chaque cour habite un seul, de sorte qu'en tout ils sont trois, ils sont interdits. Quelle est la raison ? Puisque je les appelle plusieurs dans l'extérieure, car tout groupe de trois compte pour plusieurs. Et puisque trois passent dans l'extérieure, les voici plusieurs, et ils interdisent. Et Chmouel a dit : ils sont toujours permis, jusqu'à ce qu'il y ait deux dans l'intérieure, deux qui n'ont pas fait l'erouv ; c'est pourquoi ils interdisent dans l'extérieure. Rabbi Elazar a dit : un non-Juif compte comme plusieurs, et il interdit. En quoi un Juif est-il différent, pour qu'un particulier n'interdise pas ? Quiconque les voit transporter : s'il sait que c'est un particulier, il sait que tout particulier est autorisé à transporter. S'il ne le sait pas, il se dit : ils ne transportent qu'en raison de l'erouv qu'ils ont fait l'un avec l'autre. S'il en est ainsi, pour un non-Juif aussi, disons : s'il sait que c'est un particulier, il le sait. S'il ne le sait pas, il se dit : celui-ci transporte parce qu'il a pris location de lui. Un non-Juif ordinaire, s'il y avait eu location, protesterait. Puisqu'il ne proteste pas, on dit : il transporte en présence d'un non-Juif, et c'est pourquoi c'est interdit. Rachi a expliqué : Rabbi Elazar tient comme Chmouel, et il s'agit d'un non-Juif dans l'intérieure et de deux Juifs dans l'extérieure. Et il dit : bien qu'un seul Juif dans l'intérieure n'aurait pas interdit, un non-Juif interdit. Car s'il tenait comme Rav Ada bar Ahava, qui interdit, pourquoi précisément un non-Juif ? Même un Juif aussi. Et l'on ne peut dire qu'il tient comme Rav Ada, et qu'il s'agit d'un non-Juif dans l'intérieure et d'un seul Juif dans l'extérieure. Car dans un cas pareil, même un non-Juif n'interdit pas. Et la halakha suit Chmouel, puisque Rabbi Elazar se range à son avis. De plus, la halakha suit les paroles de celui qui allège en matière d'erouv. Et selon l'explication de Rav Alfas, de mémoire bénie, Rabbi Elazar s'accorde bien avec Rav Ada : Rav Ada parle de trois cours, et Rabbi Elazar parle de deux cours.

💡 Explication

La michna dispense d'erouv commun lorsque chaque cour n'a qu'un particulier. Rav Yossef rapporte une leçon de Rabbi : dès trois habitants dans les deux cours, le transport est interdit, même deux dans l'extérieure et un dans l'intérieure, jusqu'à ce que les deux cours fassent l'erouv ensemble.

Rachi lit déjà le motif du décret : deux dans l'intérieure sont un pied interdit. On interdit aussi deux dans l'extérieure, de peur du cas de plusieurs dans l'intérieure. Le segment suivant montre que le nom du maître est une méprise.

9

אמר להו רב ביבי: לא תציתו ליה, אנא אמריתה ניהלה, ומשמיה דרב אדא בר אהבה אמריתה ניהלה, הואיל ואני קורא בהן רבים בחיצונה. אמר רב יוסף: מריה דאברהם! ״רבים״ ב״רבי״ איחלף לי.

Rav Bibi leur dit : ne l'écoutez pas. C'est moi qui le lui ai dit, et c'est au nom de Rav Ada bar Ahava que je le lui ai dit : puisque je les appelle plusieurs dans l'extérieure.

Rav Yossef dit : Maître d'Avraham ! Plusieurs s'est échangé pour moi avec Rabbi.

📜 Rachi (3)

לא תציתו ליה למאי דתני לה משמיה דרבי דלאו מתני' היא אלא שמעתא (דרב יוסף) היא:

À ce qu'il a enseigné au nom de Rabbi : la michna ne le dit pas, et c'est un enseignement (de Rav Yossef).

ואנא אמריתה ניהלה משמיה דרב אדא ומן הטעם הזה אמרתי לו הואיל ואני קורא רבים בחיצונה גזרי' משום רבים בפנימית. רב יוסף חלה ושכח תלמודו:

Et c'est pour ce motif que je le lui ai dit : puisque j'appelle plusieurs dans l'extérieure, nous décrétons à cause de plusieurs dans l'intérieure. Rav Yossef est tombé malade et a oublié son étude.

רבים ברבי אחלף לי הטעם שאמר לי רבים בחיצונה נתחלף לי ברבי כששכחתי הדבר בחליי וחזרתי לגירסתי הראשונה נזכרתי שהוזכר לי רבים בדבר וסבור הייתי שנאמר לי בשם רבי:

Le motif qu'il m'a dit, plusieurs dans l'extérieure, s'est échangé pour moi avec Rabbi, lorsque j'ai oublié la chose dans ma maladie. Quand je suis revenu à ma première girsa, je me suis souvenu qu'on m'avait mentionné plusieurs dans la chose, et je pensais qu'on me l'avait dit au nom de Rabbi.

🗂️ Tossefot (1)

ואני קורא בהם רבים בחיצונה ויסברו שיש כמו כן שנים בפנימית ולא עירבו אבל כשיש שנים בפנימית ועירבו לא גזרינן אטו לא עירבו דעירבו אטו לא עירבו לא גזרינן אבל כשיש אחד בפנימית ולא עירבו יסברו שהם שנים כמו בחיצונה והרי לא עירבו:

Et ils penseront qu'il y a de même deux dans l'intérieure, et qu'ils n'ont pas fait l'erouv. Mais lorsqu'il y a deux dans l'intérieure et qu'ils ont fait l'erouv, nous ne décrétons pas à cause du cas où ils n'ont pas fait l'erouv, car on ne décrète pas le cas où ils ont fait l'erouv à cause du cas où ils ne l'ont pas fait. Mais lorsqu'il y a un dans l'intérieure et qu'ils n'ont pas fait l'erouv, ils penseront qu'ils sont deux, comme dans l'extérieure, et voici qu'ils n'ont pas fait l'erouv.

💡 Explication

Rav Bibi rétablit la chaîne : parole amoraïque, dite au nom de Rav Ada bar Ahava. Le motif est le mot plusieurs (rabbim) : dès qu'on appelle ainsi les habitants de l'extérieure, on décrète à cause de plusieurs dans l'intérieure.

Rav Yossef avait été malade et avait oublié son étude. En reprenant sa première girsa, il se souvenait du mot plusieurs, et il l'avait rangé au nom de Rabbi. Les deux mots se sont échangés. Le décret reste : deux dans l'extérieure et un dans l'intérieure sont interdits, parce que le passant croit voir deux aussi dans l'intérieure, sans erouv.

🖼️ Schéma

Deux dans l'intérieure : pied interdit, pour les deux maîtres. Un dans l'intérieure et deux dehors : Rav Ada interdit par décret, Chmouel permet. Un et un : permis.

10

ושמואל אמר: לעולם מותרות, עד שיהו שנים בפנימית ואחד בחיצונה.

Et Chmouel a dit : elles sont toujours permises, jusqu'à ce qu'il y ait deux dans l'intérieure et un dans l'extérieure.

💡 Explication

Chmouel ne décrète pas. Deux dans l'extérieure et un dans l'intérieure restent permis : l'intérieure est un pied permis. L'interdit ne commence qu'avec deux dans l'intérieure, qui n'ont pas fait l'erouv, et un dans l'extérieure : c'est un pied interdit, et il interdit l'extérieure.

11

אמר רבי אלעזר: וגוי הרי הוא כרבים. מאי שנא ישראל דלא אסר, דמאן דידע — ידע, ומאן דלא ידע סבר: עירובי עירב, גוי נמי, אמרינן: דידע — ידע, דלא ידע סבר: אגירי אוגר!

Rabbi Elazar a dit : et un non-Juif, le voici comme plusieurs. En quoi un Juif est-il différent, pour qu'il n'interdise pas ?

Celui qui sait, sait ; et celui qui ne sait pas pense : il a fait l'erouv. Un non-Juif aussi, nous disons : celui qui sait, sait ; celui qui ne sait pas pense : il a donné en location !

📜 Rachi (2)

הרי הוא כרבים אם דר נכרי בפנימית ושני ישראלים בחיצונה אוסרת דריסת רגלו עליהן עד שישכיר ואליבא דשמואל אמרה ר"א למילתיה דאי לרב אדא מאי איריא נכרי אפילו ישראל נמי אסר כי הוו שנים בחיצונה והא ליכא למימר דביחיד בחיצונה אסר דהשתא אפילו דר עמו בחצר עצמה הא קי"ל כר"א בן יעקב דאמר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה דריסת רגלו לא כל שכן דלא אסרה:

Si un non-Juif habite dans l'intérieure et deux Juifs dans l'extérieure, le passage de son pied les interdit jusqu'à ce qu'il donne en location. Et Rabbi Elazar a dit sa parole selon Chmouel. Car selon Rav Ada, pourquoi précisément un non-Juif ? Même un Juif aussi interdit lorsqu'ils sont deux dans l'extérieure. Et l'on ne peut pas dire qu'il interdit lorsqu'il y a un particulier dans l'extérieure. Car voici que, même s'il habite avec lui dans la cour elle-même, nous tenons comme Rabbi Eliezer ben Yaakov, qui a dit : jusqu'à ce qu'il y ait deux Juifs, ils s'interdisent l'un l'autre. Le passage de son pied, à plus forte raison, n'interdit pas.

דידע שהוא שם יחידי וידע שאין רגל המותרת אוסרת ולא נפקא מינה חורבה:

Qu'il est là seul, et il sait qu'un pied permis n'interdit pas, et il n'en sort aucune ruine.

🗂️ Tossefot (1)

נכרי הרי הוא כרבים אליבא דשמואל קאמר כדפי' בקונט' דליכא למימר דביחיד בחיצונה נמי אסר דאפי' היה דר עמו בחצר לא אסר דקיימא לן כראב"י כ"ש דריסת רגל דלא אסרה וכן מוכחא בהדיא לעיל גבי ישראל ונכרי בפנימית וישראל בחיצונה דאי ליכא ישראל בפנימית אלא נכרי לחודיה לא אסר וא"ת ולמה ליה למימר הרי הוא כרבים אפילו לא הוו כרבים אסר דכיון דיש שני ישראלים בחיצונה ואוסרין זה על זה ויש לו דריסת רגל עליהן וי"ל כיון דישראל לא אסר נכרי נמי לא אסר דאין להחמיר בנכרי יותר מבישראל אי לאו דהוו כרבים:

Il le dit selon Chmouel, comme on l'a expliqué dans le commentaire. Car on ne peut pas dire qu'il interdit aussi lorsqu'il y a un particulier dans l'extérieure : même s'il habitait avec lui dans la cour, il n'interdirait pas, puisque nous tenons comme Rabbi Eliezer ben Yaakov. À plus forte raison le droit de passage, qui n'interdit pas. Et c'est aussi prouvé explicitement plus haut, au sujet d'un Juif et d'un non-Juif dans l'intérieure et d'un Juif dans l'extérieure : s'il n'y a pas de Juif dans l'intérieure, et qu'il n'y a qu'un non-Juif seul, il n'interdit pas. Et si tu dis : pourquoi a-t-il besoin de dire qu'il est comme plusieurs ? Même s'ils n'étaient pas comme plusieurs, il interdirait, puisqu'il y a deux Juifs dans l'extérieure, qu'ils s'interdisent l'un l'autre, et qu'il a un droit de passage sur eux. On peut répondre : puisqu'un Juif n'interdit pas, un non-Juif n'interdit pas davantage, car on n'aggrave pas pour un non-Juif plus que pour un Juif, à moins qu'ils ne comptent comme plusieurs.

💡 Explication

Selon Chmouel, un Juif seul dans l'intérieure n'interdit pas les deux Juifs de l'extérieure. Qui connaît les lieux connaît la règle du particulier. Qui les ignore explique le transport par un erouv.

La même lecture semblerait valoir pour un non-Juif : qui ignore croirait à une location (sekhirut). Rabbi Elazar le compte pourtant comme plusieurs, et son passage interdit, jusqu'à la location.

🖼️ Schéma

Le Juif seul se laisse expliquer par un erouv. Le non-Juif, s'il avait loué, le ferait savoir. Son silence laisse lire un transport auprès d'un non-Juif.

12

סתם גוי, אי איתא דאוגר — מיפעא פעי.

Un non-Juif ordinaire, s'il y avait eu location, protesterait.

📜 Rachi (1)

מפעא פעי קלא אית ליה והני לא איגור ומאן דלא ידע שהוא דר שם יחידי סבר דאין דריסת הרגל אוסרת א"נ עירוב של פנימים וחיצונים מועיל במקום נכרי בלא שכירות:

Il a une voix. Et ceux-ci n'ont pas pris de location. Et celui qui ne sait pas qu'il habite là seul pense que le droit de passage n'interdit pas. Autre explication : un erouv des habitants de l'intérieure et de l'extérieure sert en présence d'un non-Juif, sans location.

💡 Explication

La réponse tient au non-Juif ordinaire. S'il avait loué son domaine, il le ferait savoir : il a une voix. Le silence indique qu'il n'y a pas eu de location. Qui ignore qu'il habite seul lit donc un transport en présence d'un non-Juif, et c'est interdit.

13

אמר רב יהודה אמר שמואל: עשרה בתים זה לפנים מזה, פנימי נותן את עירובו, ודיו.

Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : dix maisons, l'une à l'intérieur de l'autre, l'intérieure donne son erouv, et cela suffit.

📜 Rachi (1)

י' בתים זה לפנים מזה חיצון פתוח לחצר וכולן דריסת רגלו עליו ופנימי דורס על כולן שאין לו יציאה אלא דרך זו כולן נעשין בית שער לו ואינן אוסרין על בני חצר אלא פנימי לבדו כדאמרן בפירקין (דף עב:) והדר שם אינו אוסר הלכך כשבאין שאר דיורין הפתוחין לחצר ולערב את חצירן פנימי זה נותן פת והשאר אין צריכין:

L'extérieure ouvre sur la cour, et tous ont leur droit de passage sur elle, et l'intérieure passe sur toutes, car elle n'a de sortie que par ce chemin. Toutes deviennent pour lui un beit shaar, et elles n'interdisent pas les habitants de la cour, hormis l'intérieure seule, comme nous l'avons dit dans notre chapitre (72b) : celui qui habite là n'interdit pas. C'est pourquoi, lorsque les autres habitants qui ouvrent sur la cour viennent faire l'erouv de leur cour, cette intérieure donne du pain, et les autres n'en ont pas besoin.

⚖️ Rosh (2)

אמר רב יהודה אמר שמואל עשרה בתים זו לפנים מזו פנימי נותן עירובו ודיו. רבי יוחנן אומר אפילו חיצון. חיצון בית שער הוא. אימא חיצון של פנימי. ובהא קמיפלגי מר סבר חיצון של פנימי הוי בית שער. ומר סבר לא הוי בית שער. והלכה כר' יוחנן. ואע"ג דלקמן בפרק כיצד משתתפין (עירובין דף פה:) אמר כל מקום שאמרו חכמים הדר שם אין אוסר הנותן עירובו שם אין עירוב חוץ מבית שער דיחיד. פירוש דאע"פ דהדר שם אין אוסר הנותן עירובו שם עירובו עירוב. ויש לומר דההיא פליגא אר' יוחנן. והלכתא כר' יוחנן לגבי רב ושמואל. אי נמי התם בבית שער חצר דיחיד דלא עביד לדירה. אבל הכא בית דעביד לדירה אמרינן בית שער דיחיד לא שמיה בית שער. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שתי חצירות ושלשה בתים ביניהם זה בא דרך זה ומניח עירובו בזה וזה בא דרך זה ומניח עירובו בזה זה נעשה בית שער לזה. וזה נעשה בית שער לזה. ואמצעי הוי בית שמניחין בו את העירוב ובית שמניחין בו את העירוב אין צריך ליתן פת. אבל שתי חצירות ושני בתים ביניהם ובא זה דרך זה והניח עירובו בזה שתיהן לא קנו עירוב ממה נפשך. אי בית שער הוא הא תנן הנותן עירובו בבית שער אכסדרה אין עירוב. ואי בית הוא הא קמטלטל בבית דלא קמערב. ולא משוינן כל בית ובית לגבי האי בית ולגבי האי בית שער. ומאי שנא מדרבה:

Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : dix maisons, l'une à l'intérieur de l'autre, l'intérieure donne son erouv, et cela suffit. Rabbi Yo'hanan dit : même l'extérieure. L'extérieure est-elle un beit shaar (loge du portier) ? Dis : l'extérieure de l'intérieure. Et c'est sur cela qu'ils divergent. L'un tient : l'extérieure de l'intérieure est un beit shaar. Et l'autre tient : elle n'est pas un beit shaar. Et la halakha suit Rabbi Yo'hanan. Et bien que plus bas, au chapitre Keitsad mishtatfin (Eruvin 85b), il ait dit : tout endroit dont les Sages ont dit que celui qui y habite n'interdit pas, celui qui y dépose son erouv, il n'y a pas d'erouv, sauf le beit shaar d'un particulier. Explication : bien que celui qui y habite n'interdise pas, celui qui y dépose son erouv, son erouv est un erouv. On peut dire que cet enseignement diverge de Rabbi Yo'hanan. Et la halakha suit Rabbi Yo'hanan face à Rav et à Chmouel. Ou bien, là, il s'agit du beit shaar de la cour d'un particulier, qui n'est pas fait pour l'habitation. Mais ici, une maison faite pour l'habitation, nous disons : le beit shaar d'un particulier ne porte pas le nom de beit shaar. Rav Nahman a dit au nom de Rabba bar Avouha : deux cours et trois maisons entre elles. Celui-ci vient par celle-ci et dépose son erouv dans celle-là, et celui-ci vient par celle-ci et dépose son erouv dans celle-là : celle-ci devient beit shaar pour celle-là, et celle-là devient beit shaar pour celle-ci. Et celle du milieu est une maison où l'on dépose l'erouv, et une maison où l'on dépose l'erouv n'a pas besoin de donner du pain. Mais deux cours et deux maisons entre elles, et celui-ci est venu par celle-ci et a déposé son erouv dans celle-là : toutes deux n'ont pas acquis l'erouv, de toute manière. Si c'est un beit shaar, voici que nous avons appris : celui qui dépose son erouv dans un beit shaar ou un portique (akhsadra), il n'y a pas d'erouv. Et si c'est une maison, voici qu'il transporte dans une maison qui n'a pas fait l'erouv. Et nous ne faisons pas de chaque maison, vis-à-vis de celle-ci, une maison, et vis-à-vis de celle-là, un beit shaar. Et en quoi cela diffère-t-il de Rabba ?

מתני' חמש חבורות ששבתו בטרקלין א' בית שמאי אומרים עירוב לכל חבורה וחבורה ובית הלל אומרים עירוב אחד לכולן: ומודים בזמן שמקצתן שרויין בחדרים או בעליות שצריכין עירוב לכל חבורה וחבורה. ומיירי שכל חדר ועלייה פתוח לחצר כמו שפי' רש״י דהנך חבורות ששבתו בטרקלין לכולן יש להן פתח מן הטרקלין לחצר. דאם לא היה לכל אחד פתח הוה אמרינן פנימי נותן עירובו לחוד. או שני הפנימיים לרבי יוחנן דסוף פירקין (עירובין דף עה:) גבי עשרה בתים זו לפנים מזו. ומיהו אם יש לאדם סופר או מלמד בתוך ביתו או בחורים הבאים ללמוד ושרוי כל אחד בחדר או בעלייה בפני עצמו ויש לכל אחד פתח פתוח לחצר אף על פי שחלוקין מבעל הבית בפת אין אוסרין עליו ולא זה על זה. ולא מיבעיא אם כולן אוכלין במקום אחד אע״פ שכל אחד ישן בחדרו דקי״ל כרב דאמר לקמן (עירובין דף עג.) מקום פיתא גרים. אלא אפילו לשמואל דאמר מקום לינה גרים וכן לרב ואפילו אוכלים וישנים כל אחד בחדרו אין אוסרים זה על זה כיון שכולן משתמשין בביתו של בעל הבית בכל עסקי תשמישיהן באפיה ובישול חשיבי כולהו כאילו אוכלין וישנים במקום אחד. לפי שהכל נקרא על שם בעל הבית. ועוד שאין משאיל להם רשותו לאסור עליו ולא לאסור זה על זה ומצי לסלוקינהו. והוה ליה כחמשה שכירו ולקיטו דלא אמרו להחמיר דאחד נותן עירובו ודיו. ואפילו שרויים בחדרים ובעליות. דאי כשכולן שרויין בבית אחד בזה לא היה מסתפק אביי לעיל (עירובין דף סד.) דאפילו אם היה הבית שלהן לא היו אוסרין זה על זה דכיון דלגבי נכרי דדירתו לא שמה דירה לא אוסרין אלא חשיבי כולהו כחד כ״ש גבי ישראל דדירתו דירה דבטלה דירתם לגבי בבעל הבית ולא דמי למקצתן שרויין בחדרין ועליות דהכא דיש לזה כמו לזה כולם שוין:

Michna. Cinq groupes qui ont passé le chabbat dans un même traklin. Beit Chammai disent : un erouv pour chaque groupe. Beit Hillel disent : un seul erouv pour tous. Et ils conviennent que, lorsque certains d'entre eux séjournent dans des chambres ou des étages, ils ont besoin d'un erouv pour chaque groupe. Et il s'agit du cas où chaque chambre et chaque étage ouvre sur la cour, comme Rachi l'a expliqué : ces groupes qui ont passé le chabbat dans le traklin ont tous une ouverture du traklin vers la cour. Car s'il n'y avait pas d'ouverture pour chacun, nous dirions que l'intérieur donne son erouv à part, ou les deux intérieurs, selon Rabbi Yo'hanan, à la fin de notre chapitre (Eruvin 75b), au sujet de dix maisons l'une derrière l'autre. Cependant, si un homme a un sofer (scribe) ou un maître dans sa maison, ou des jeunes gens venus étudier, et que chacun séjourne dans une chambre ou un étage à part, et que chacun a une ouverture sur la cour : bien qu'ils soient séparés du maître de maison pour le pain, ils ne lui interdisent pas, et ils ne s'interdisent pas l'un l'autre. Et il ne faut même pas le dire s'ils mangent tous au même endroit, bien que chacun dorme dans sa chambre, puisque nous tenons comme Rav, qui dit plus bas (Eruvin 73a) que le lieu du pain est déterminant. Même selon Chmouel, qui dit que le lieu du coucher est déterminant, et de même selon Rav, même s'ils mangent et dorment chacun dans sa chambre, ils ne s'interdisent pas l'un l'autre, puisqu'ils se servent tous de la maison du maître pour toutes leurs occupations, la cuisson du pain et la cuisson des mets. Ils comptent tous comme s'ils mangeaient et dormaient au même endroit, parce que tout est appelé du nom du maître de maison. Et de plus, il ne leur prête pas son droit pour qu'ils lui interdisent, ni pour qu'ils s'interdisent l'un l'autre, et il peut les renvoyer. Et cela revient à cinq, son salarié et son glaneur, dont on n'a pas dit d'être sévère : l'un donne son erouv, et cela suffit, même s'ils séjournent dans des chambres et des étages. Car s'ils séjournaient tous dans une seule maison, Abaye n'aurait pas eu de doute plus haut (Eruvin 64a) : même si la maison leur appartenait, ils ne s'interdiraient pas l'un l'autre. Puisque, vis-à-vis d'un non-Juif, dont la demeure ne porte pas le nom de demeure, ils n'interdisent pas et comptent tous comme un seul, à plus forte raison vis-à-vis d'un Israélite, dont la demeure est une demeure : leur demeure s'annule devant le maître de maison. Et cela ne ressemble pas au cas d'ici, où certains séjournent dans des chambres et des étages, où celui-ci a autant que celui-là, et où tous sont égaux.

💡 Explication

La maison extérieure ouvre sur la cour. Chacune des autres n'en sort qu'en passant par elle. La plus intérieure passe sur toutes. Toutes deviennent pour elle un beit shaar (loge du portier). Celui qui habite une loge n'interdit pas les habitants de la cour.

Lorsque les autres habitants ouverts sur la cour font leur erouv, seule la plus intérieure donne le pain. Les neuf autres n'en ont pas besoin.

14

ורבי יוחנן אמר: אפילו חיצון. חיצון בית שער הוא? חיצון של פנימי.

Et Rabbi Yo'hanan a dit : même l'extérieure. L'extérieure est-elle un beit shaar ?

L'extérieure de l'intérieure.

📜 Rachi (2)

אפילו חיצון צריך ליתן את הפת:

Il doit donner le pain.

חיצון של פנימית בית התשיעי לחצר:

La neuvième maison par rapport à la cour.

💡 Explication

La maison la plus extérieure est une loge pour tous ceux qui passent par elle. La question porte donc sur un autre extérieur : la maison qui précède la plus intérieure, la neuvième en partant de la cour. Rabbi Yo'hanan exige qu'elle donne le pain, elle aussi.

15

במאי קמיפלגי? מר סבר: בית שער דיחיד שמיה בית שער. ומר סבר: לא שמיה בית שער.

Sur quoi divergent-ils ? L'un tient : le beit shaar d'un particulier porte le nom de beit shaar.

Et l'autre tient : il ne porte pas le nom de beit shaar.

🗂️ Tossefot (1)

ורבי יוחנן סבר בית שער דיחיד לא הוי בית שער והא דאמר בפ' כיצד משתתפין (לקמן עירובין דף פה:) כל מקום שאמרו חכמים הדר שם אינו אוסר הנותן שם עירובו אינו עירוב חוץ מבית שער דיחיד פי' דאף על גב דהדר שם אינו אוסר הנותן שם עירובו הוי עירוב אתי נמי כר' יוחנן דהתם איירי בבית שער דחצר כדפי' שם בקונטרס דאינו עשוי לדירה אבל הכא העשוי לדירה אוסר:

Et ce qui est dit au chapitre Keitsad mishtatfin (plus bas, Eruvin 85b) : tout endroit dont les Sages ont dit que celui qui y habite n'interdit pas, celui qui y dépose son erouv, il n'y a pas d'erouv, sauf le beit shaar d'un particulier. Explication : bien que celui qui y habite n'interdise pas, celui qui y dépose son erouv, c'est un erouv. Cela s'accorde aussi avec Rabbi Yo'hanan. Car là, il s'agit du beit shaar d'une cour, comme on l'a expliqué là dans le commentaire, qui n'est pas fait pour l'habitation. Mais ici, celui qui est fait pour l'habitation interdit.

💡 Explication

La neuvième maison ne sert de passage qu'à un seul, l'habitant de la dixième. Chmouel : la loge d'un particulier porte le nom de beit shaar. Elle n'interdit pas, et ne donne pas de pain.

Rabbi Yo'hanan : la loge d'un particulier ne porte pas ce nom. La neuvième est une maison, et elle donne le pain. Les maisons plus proches de la cour servent au moins deux habitants : elles restent des loges.

16

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: שתי חצירות ושלשה בתים ביניהן, זה בא דרך זה, ונותן עירובו בזה. וזה בא דרך זה, ונותן עירובו בזה.

Rav Nahman a dit au nom de Rabba bar Avouha, au nom de Rav : deux cours et trois maisons entre elles. Celui-ci vient par celle-ci, et dépose son erouv dans celle-là.

Et celui-ci vient par celle-ci, et dépose son erouv dans celle-là.

📜 Rachi (2)

ג' בתים ביניהן בית זה פתוח לחצר זו וזה לזו ובית אמצעי פתוח לב' הבתים:

Cette maison ouvre sur cette cour, celle-là sur celle-là, et la maison du milieu ouvre sur les deux maisons.

זה בא בדרך זה בן חצר זו בא דרך בית הפתוח לו ונתן עירובו באמצעי ועשה בית הפתוח לו כבית שער לעבור דרך עליו לאמצעי וכן בן חצר האחרת עשה בית הפתוח לו כבית שער ועירב באמצעי חצר האחרת אין אחד מדיורי הבתים האלה צריך ליתן פת אלו משום בית שער ואמצעי משום בית שמניחין בו עירוב:

L'habitant de cette cour vient par la maison qui lui est ouverte, il a déposé son erouv dans celle du milieu, et il a fait de la maison qui lui est ouverte comme un beit shaar, pour passer par elle vers celle du milieu. De même, l'habitant de l'autre cour a fait de la maison qui lui est ouverte comme un beit shaar, et a fait l'erouv dans celle du milieu. Pour l'autre cour : aucun des habitants de ces maisons n'a besoin de donner du pain. Ceux-là, parce que c'est un beit shaar, et celle du milieu, parce que c'est une maison où l'on dépose l'erouv.

💡 Explication

Trois maisons séparent deux cours. Chaque cour entre par la maison qui lui est ouverte et dépose l'erouv dans la maison du milieu. La maison latérale devient un beit shaar pour ce passage.

Rachi achève le cas : aucun habitant de ces maisons ne donne de pain. Les latérales, parce que ce sont des loges. Celle du milieu, parce que c'est la maison où l'on dépose l'erouv.

🖼️ Schéma

Chaque cour traverse sa maison, qui devient beit shaar, et pose l'erouv au milieu. Le milieu ne donne pas de pain : c'est la maison du dépôt.