גְּמָ' אָמַר רַב הוּנָא לְמַטָּה לְמַטָּה מַמָּשׁ. לְמַעְלָה לְמַעְלָה מַמָּשׁ. וְזֶה וְזֶה בַּבּוֹר. וְרַב יְהוּדָה אָמַר לְמַטָּה לְמַטָּה מִן הַמַּיִם. כְּלוֹמַר תִּשְׁעָה טְפָחִים וְנִרְאִים רָאשֵׁי הַקָּנִים לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם טֶפַח. לְמַעְלָה לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם. וְצָרִיךְ לִשְׁקֹועַ מְחִיצַּת הַקָּנִים בְּתוֹךְ הַמַּיִם טֶפַח שֶׁלֹּא יְהֵא זֶה דּוֹלֶה מֵרְשׁוּת זֶה לִרְשׁוּת זֶה וְלֹא יְהֵא זֶה דּוֹלֶה מֵרְשׁוּת זֶה לָזֶה. וְסֻוגְייַן כְּרַב יְהוּדָה. אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה קוֹרָה אַרְבָּעָה מַתֶּרֶת בְּחֻורְבָּה פֵּירֵשׁ רַשִׁ"י דְּרַב יְהוּדָה סָבַר כַּר' יִשְׁמָעֵאל בְּר' יוֹסֵי דְּאָמַר סֻוכָּה טז. מְחִיצָּה תְּלוּיָה מַתֶּרֶת בְּכָל מָקוֹם וְלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ. וְלָא נְהִירָא דְּהָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּר' יוֹסֵי לֹא הִתִּיר אֶלָּא בְּמָבוֹי אֲבָל ברה"ר לֹא וְהָכָא שָׁרִי אֲפִילּוּ בְּחֻורְבָּה הַפְּרוּצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְעוֹד דְּקוֹרָה רְחָבָה ד' לָאו טַעְמָא מִשּׁוּם מְחִיצָּה תְּלוּיָה דְּלֵיכָּא הָכָא מִשּׁוּם מְחִיצּוֹת כְּלָל אֶלָּא מִשּׁוּם פִּי תִּקְרָה וּבְפִי תִּקְרָה לָא אַשְׁכְּחַן תַּנָּא דִּפְלִיג. וְעֵיד דְּהָא רַב אִית לֵיהּ פִּי תִּקְרָה לְקַמָּן בְּפֶרֶק כָּל גַּגּוֹת (עֵירוּבִין דַּף צ:) גַּבֵּי אַכְסַדְרָה בְּבִקְעָה וְלֵית לֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר רַבִּי יוֹסֵי דְּהָא אִיהוּ קָאָמַר בִּשְׁמַעְתִּין דְּאֵין מְחִיצָה תְּלוּיָה מַתֶּרֶת אֶלָּא בְּמַיִם. אֶלָּא וַדַּאי הֲלָכָה כְּרַב יְהוּדָה דְּאָמַר פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. קוֹרָה אַרְבָּעָה פֵּי' רַשִׁ"י דִּלְהָכִי נְקַט אַרְבָּעָה דְּאִי אָמְרַתְּ חוֹדָיו יוֹרְדִין וְסוֹתְמִין יֵשׁ בֵּין חֲלַל הַמְּחִיצּוֹת אַרְבָּעָה דִּמְחִיצָּה הָעֲשׂוּיָה לְחַלֵּל פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה לָאו מְחִיצָּה. מַשְׁמַע דְּכִי אֵין בָּהּ אַרְבָּעָה נָמֵי אָמְרִינַן פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם מֵרוּחַ אַחַת אִם הָיוּ שְׁאָר הָרוּחוֹת מֻוקָּפוֹת מְחִיצָּה. מִדַּפֵּי' דְּלָא נְקַט רְחָבָה אַרְבָּעָה אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁיְּהֵא בַּחֲלַל הַמְּחִיצּוֹת ד' הָא אִם לֹא הָיוּ צְרִיכִים לַחֲלַל הַמְּחִיצּוֹת כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שְׁאָר הָרוּחוֹת מֻוקָּפוֹת מְחִיצָּה אָמַר פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם אע"ג דְּאֵינָהּ רְחָבָה ד'. וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן שֶׁהֲרֵי הוּא עַצְמוֹ פֵּירֵשׁ קוֹרָה מֻתֶּרֶת בְּמַיִם בְּבוֹר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת וְהַקּוֹרָה נְתוּנָה עַל רָוחְבָּהּ בָּאֶמְצַע לְמַעְלָה וְאִם אִיתָא דְּאָמַר פִּי תִּקְרָה בְּפָחוֹת מד' לָמָּה לִי קוֹרָה ד' כֵּיוָן דַּחֲצֵירוֹת מֻוקָּפוֹת מְחִיצָּה וְלָא בָּעֵי אֶלָּא לְהַפְסִיק. וְכֵן בפ"ק דַּף ח: גַּבֵּי קוֹרַת מָבוֹי דְּאָמַר קוֹרָה מִשּׁוּם הֶיכֵּר אַמַּאי לָא הָוֵי מְחִיצָּה מִשּׁוּם דְּפִי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. וְאַמַּאי בָּעֵינַן נָמֵי אָרְכוּ יוֹתֵר עַל רָחְבּוֹ וּבָתִּים וַחֲצֵירוֹת פְּתוּחִים לְתוֹכוֹ. וּלְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים נָמֵי אַמַּאי יְמַעֵט. וַאֲפִילּוּ לָמֶ"ד בפ"ק שָׁם קוֹרָה מִשּׁוּם מְחִיצָּה אִית לֵיהּ נָמֵי שַׁפִּיר דְּלָא אָמַר פִּי תִקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם לְשַׁוְיָיה מְחִיצָּה מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בְּקוֹרָה רְחָבָה ד' אֶלָּא הָכִי פִּי' עֲשָׂאוּהָ חֲכָמִים כִּמְחִיצָה כִּי ע"י הֶיכֵּר בְּלֹא שׁוּם מְחִיצָּה לֹא הָיוּ מַתִּירִין חֲכָמִים אֶת הַמָּבוֹי אֶלָּא כְּמוֹ מְחִיצָּה דְּפִי תִּקְרָה דְּהָוְיָא דְּאוֹרָיְיתָא בְּרֹוחַב אַרְבָּעָה עֲשָׂאוֹ לְקוֹרָה טֶפַח מִדְּרַבָּנָן לְהַתִּיר מָבוֹי עַל יָדוֹ. וְהַשְׁתָּא לָא הָוֵי פֵּירוּשׁ קוֹרָה מִשּׁוּם מְחִיצָּה כְּמוֹ לֶחִי מִשּׁוּם מְחִיצָּה. דְּלֶחִי הָוֵי מְחִיצָּה דְּאוֹרָייְתָא כִּדְמוֹכַח בְּפֶרֶק קַמָּא דַּף יב: דְּאָמַר הִכְשִׁירוֹ בְּלֶחִי הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ חַיָּיב. וְעוֹד דְּמִסְתַּבֵּר דְּקַייְמָא לָן דְּקוֹרָה מִשּׁוּם הֶיכֵּר דְּהָא רָבָא דְּהוּא בָּתְרָאָה וְקַיְימָא לָן כְּוָותֵיהּ לְגַבֵּי אַבַּיֵּי סָבַר בפ"ק דְּקוֹרָה מִשּׁוּם הֶיכֵּר. ואע"ג דְּקַייְמָא לָן כְּאַבַּיֵּי דְּאָמַר לֶחִי מִשּׁוּם מְחִיצָה וְלֹא כְּרָבָא דְּאָמַר מִשּׁוּם הֶיכֵּר. וּלְפִיכָךְ פָּסְקוּ כָּל רַבּוֹתֵינוּ חוּץ מֵרַבֵּינוּ תָּם כְּאַבַּיֵּי בְּלֶחִי הָעוֹמֵד מֵאֵלָיו וְטַעֲמָא דְּאַבַּיֵּי מִשּׁוּם דְּאָזֵיל לְטַעְמֵיהּ דְּאִית לֵיהּ לֶחִי מִשּׁוּם מְחִיצָּה. מִכָּל מָקוֹם בְּקוֹרָה דְּכוּלְּהוּ אָמוֹרָאֵי סָבְרִי דְּקוֹרָה מִשּׁוּם הֶיכֵּר כְּרָבָא בְּהָא הִלְכְתָא כְּרָבָא. וקי"ל כְּרַב דְּאָמַר פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם אֲפִילּוּ כִּי לֵיכָּא שָׁם ג' מְחִיצּוֹת דְּהִלְכְתָא כְּרַב בְּאִיסּוּרֵי. אַלְמָא בְּקוֹרָה טֶפַח לֹא יֹאמַר פִּי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם. וְכֵן מוּכָח בְּפֶרֶק קַמָּא דְּשַׁבָּת דַּף ט. גַּבֵּי אִיסְקוּפָּה דְּקָאָמַר כְּגוֹן שֶׁקֵּירָה בִּשְׁתֵּי קוֹרוֹת וְאֵין בְּזוֹ ד' וְאֵין בְּזוֹ ד' וְאֵין בֵּין זוֹ לָזוֹ שְׁלֹשָׁה: וְאָמַר רַב נַחְמָן קוֹרָה אַרְבָּעָה מַתֶּרֶת בְּמַיִם. וְהָא קָאֲזִיל דְּלִי לְהַךְ גִּיסָא דְּקוֹרָה וּמַיְיתִי. קִים לְהוּ לְרַבָּנַן דְּאֵין דְּלִי מְהַלֵּךְ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעָה. סוֹף סוֹף תַּחַת קוֹרָה מִיהָא עֲרִיבִי מַיָּא וְקָאֲזִיל וּמַיְיתִי מִבֵּינֵי וּבֵינֵי אֶלָּא קַל הוּא שֶׁהֵקֵילּוּ חֲכָמִים בַּמַּיִם. כִּדְרַב טַבְלָא דִּבְעָא מִינֵּיהּ רַב טַבְלָא מֵרַב מְחִיצָה תְּלוּיָה מַהוּ שֶׁתַּתִּיר בְּחֻורְבָּה. אֲמַר לֵיהּ אֵין מְחִיצָה תְּלוּיָה מַתֶּרֶת אֶלָּא בְּמַיִם קַל הוּא שֶׁהֵקֵילּוּ חֲכָמִים בַּמַּיִם. פרש"י וְלֵיתָא לִדְרַב יְהוּדָה אֶלָּא כְּרַב הוּנָא קַייְמָא לַן דְּבֵית הִלֵּל לְמַעְלָה מַמָּשׁ אָמַר. וְעַל זֶה סוֹמְכִין הָעוֹלָם שֶׁעוֹשִׂין בָּתֵּי כִּסְאוֹת עַל הַמַּיִם וְאֵין הַמְּחִיצּוֹת מַגִּיעוֹת לַמַּיִם. ואע"ג דְּאָמְרִינַן לְקַמָּן בְּפִירְקִין (עֵירוּבִין דַּף פז:) גְּזֻוזְטְרָא שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם וְעָשׂוּ לָהּ מְחִיצָה עֲשָׂרָה טְפָחִים לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְמַלּאוֹת אֲבָל לִשְׁפֹּוךְ אָסוּר. הֲלָכָה כְּאִיכָּא דְּאָמְרִי דְּמַסִּיק לָא תֵּימָא לְמַלּאוֹת הוּא דִּשְׁרֵי אֲבָל לִשְׁפֹּוךְ אָסוּר אֶלָּא אֲפִילּוּ לִשְׁפֹּוךְ נָמֵי שָׁרִי דִּבְשֶׁל סוֹפְרִים הַלֵּךְ אַחַר הַמֵּיקֵל. וּמִיהוּ מְחִיצָּה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה לְשֵׁם הַמַּיִם אֶלָּא לְשֵׁם צְנִיעוּת בֵּית הַכִּסֵּא לָא מְהַנְּיָא דִּמְחִיצָּה לְשֵׁם מַיִם בָּעֵינַן. דְּלָא קַייְמָא לַן כְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר לֹא תְּהֵא מְחִיצָה גְּדוֹלָה מֵהַכֹּותֶל שֶׁבֵּינֵיהֶם. ואע"פ דְּגַבֵּי גְּזֻוזְטְרָא שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם פרש"י אֶלָּא א"כ עָשׂוּ לָהּ מְחִיצָּה כָּל סְבִיבָהּ אוֹ סָבִיב הַנֶּקֶב ד' עַל ד' הֶחָקוּק בְּאֶמְצָעִיתָהּ בֵּין מִלְמַעְלָה עַל הַגְּזֻוזְטְרָא בֵּין מִלְּמַטָּה מְחֻובָּר לְהַגְּזֻוטְרָא אַלְמָא מְהַנֵּי סְבִיב הַגְּזֻוזְטְרָא אע"פ שֶׁאוֹתָהּ הַמְּחִיצָּה אֵין עֲשׂוּיָה לְשֵׁם הַמַּיִם. אִיכָּא לְמֵימַר אַף עַל פִּי דְּבָעֵינַן הָכָא זֶה וְזֶה בַּבּוֹר הַיְינוּ מִשּׁוּם דִּלְמַעְלָה לָא הָוֵי הֶיכֵּר דְּנַעֲשֵׂית בִּשְׁבִיל הַמַּיִם אֲבָל בִּגְזֻוזְטְרָא אֲפִילּוּ לְמַעְלָה הָוֵי הֶיכֵּר שֶׁעֲשׂוּיָה כְּדֵי לְמַלֹּאות הֵימֶנּוּ. דִּבְעִנְיָן אַחֵר לֹא הָיָה צָרִיךְ מְחִיצָּה אֶלָּא כְּדֵי לְהַתִּיר לִדְלוֹת מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת. אֲבָל בְּבֵית הַכִּסֵּא צָרִיךְ מְחִיצָּה לִצְנִיעוּת הִלְכָּךְ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מְחִיצָּה לְמַטָּה מְחֻובָּר לְבֵית הַכִּסֵּא לְשֵׁם הַמַּיִם וְהַיְינוּ לְשִׁיטַת רַשִׁ"י דְּפֵירֵשׁ דְּלָא קי"ל כְּרַב יְהוּדָה. מִיהוּ תֵּימַהּ עַל מַה שֶּׁפֵּי' רַשִׁ"י דְּסֻוגְיָא דִּשְׁמַעְתִּין דְּלָא כְּרַב יְהוּדָה דְּהָא רַב וְרַבִּי חַיָּיא וּבָרַייְתָא דְּיַעֲקֹב קַרְחִינָאָה כְּוָותֵיהּ קָייְמִי. וְגַם צָרִיךְ לוֹמַר דְּרַב יְהוּדָה דְּאָמַר קוֹרָה אַרְבָּעָה מַתֶּרֶת בְּחֻורְבָּה לֵית לֵיהּ דְּרַב נַחְמָן דְּאָמַר מַתֶּרֶת בְּמַיִם מִשּׁוּם דַּעֲרִיבִי מַיָּא. וְלִכְאוֹרָה נִרְאֶה דְּאַדְּרַבָּה רַב נַחְמָן לָא שָׁרִי אֶלָּא בְּמַיִם דְּלֵיכָּא אֶלָּא בְּקִיעַת דָּגִים אֲבָל בְּחֻורְבָּה לֹא. הִלְכָּךְ נִרְאֶה לְפָרֵשׁ קַל הוּא שֶׁהֵקֵילּוּ חֲכָמִים בַּמַּיִם בְּקוֹרָה ד' דְּמֻותָּר בְּלֹא שִׁיקּוּעַ מִשּׁוּם דְּפִי תִּקְרָה יוֹרֵד וְסוֹתֵם חֲשִׁיב טְפֵי אֲבָל בִּמְחִיצָּה תְּלוּיָה קַייְמָא לַן כְּרַב יְהוּדָה דְּבָעֵי שִׁיקּוּעַ. ור"ח זַ"ל פֵּירֵשׁ דְּקַייְמָא לָן כְּרַב יְהוּדָה דְּסֻוגְיָא דִּשְׁמַעְתִּין כְּוָתֵיהּ. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ. רַב יְהוּדָה חָייֵשׁ שֶׁלֹּא יְהֵא מוֹלִיךְ מֵחֲצִי הַבּוֹר שֶׁהוּא רְשׁוּת חֲבֵירוֹ וְכֵן זֶה מִשֶּׁל זֶה. לְפִיכָךְ מַצְרִיךְ שֶׁיְּהוּ רָאשֵׁי הַקָּנִים בּוֹלְטִין לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם טֶפַח אוֹ חוֹצְצִים רָאשֵׁי הַקָּנִים בַּמַּיִם טֶפַח לִמְנֹועַ הַדְּלִי מִלֵּילֵךְ וְלַחְצֹוב הַמַּיִם מֵרְשׁוּת חֲבֵירוֹ. אֶלָּא הָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה קוֹרָה אַרְבָּעָה מַתֶּרֶת בְּחֻורְבָּה וְרַב נַחְמָן אָמַר קוֹרָה אַרְבָּעָה מַתֶּרֶת בְּמַיִם הָא קָאֲזִיל דְּלִי וּמַייְתִי מַיָּא לְאִידָךְ גִּיסָא דִּבּוּר. וּמְשַׁנֵּי קִים לְהוּ לְרַבָּנַן דְּאֵין דְּלִי מְהַלֵּךְ תּוּתֵי קוֹרָה חוּץ לְאַרְבָּעָה טְפָחִים. תּוּתֵי קוֹרָה מִיהָא עֲרִיבִי מַיָּא וְקָחֲצִיב דְּלִי מַיָּא דְּבֵינֵי וּבֵינֵי. קַל הוּא שֶׁהֵקֵילּוּ חֲכָמִים בַּמַּיִם דְּאֵין מְחִיצָה תְּלוּיָה מַתֶּרֶת אֶלָּא בְּמַיִם אע"פ שֶׁאֵין מַגַּעַת עַד הַקַּרְקַע רַק שֶׁיְּהוּ הַקָּנִים שְׁקוּעִים טֶפַח בַּבּוֹר שֶׁלֹּא יִכָּנֵס הַדְּלִי בְּהֶדְיָא לְחַלֵּק חֲבֵירוֹ. הָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּלָא אָזֵיל דְּלִי טְפֵי מד' טְפָחִים ואע"ג דַּעֲרִיבִי מַיָּא תּוּתֵי קוֹרָה לָא חָיְישִׁינַן. וקי"ל כְּרַב יְהוּדָה דְּסִיגְיָא דִּשְׁמַעְתִּין כְּוָותֵיהּ וְכֵן פָּסַק רַב אִלְפָּס זַ"ל כֵּיוָן דְּסֻוגְיָא כְּרַב יְהוּדָה. וְהָרָאָבָ"ד והר"ז הַלֵּוִי זַ"ל פֵּירְשׁוֹ עַל דֶּרֶךְ רַשִׁ"י. וַאֲנִי אוֹמֵר לְרַבֵּינוּ חֲנַנְאֵל וְרַב אִלְפָּס בָּתֵּי כִּסְאוֹת סַגִּי לְהוּ בִּמְחִיצָּה תְּלוּיָה מַמָּשׁ. דְּדַוְקָא בְּבוֹר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת מַצְרִיךְ רַב יְהוּדָה שִׁיקּוּעַ רָאשֵׁי הַקָּנִים בַּבּוֹר שֶׁלֹּא יֵלֵךְ הַדְּלִי לְהֶדְיָא לִרְשׁוּת חֲבֵירוֹ לִשְׁאֹוב מַיִם. אֲבָל בְּבֵית הַכִּסֵּא מוֹדִים דְּלָא בָּעֲיָא שִׁיקּוּעַ. דְּעָדִיף בֵּית הַכִּסֵּא מְקֹורֶה אַרְבָּעָה שֶׁמַּתֶּרֶת בְּמַיִם:
Guemara. Rav Houna a dit : en bas, réellement en bas. En haut, réellement en haut. Et l'un et l'autre dans la citerne. Et Rav Yehouda a dit : en bas, en dessous de l'eau. C'est-à-dire neuf tefahim, et les têtes des roseaux se voient d'un tefah au-dessus de l'eau. En haut, au-dessus de l'eau. Et il faut enfoncer la cloison de roseaux d'un tefah dans l'eau, pour que celui-ci ne puise pas d'un domaine vers l'autre, et pour que celui-là ne puise pas d'un domaine vers l'autre. Et notre sougya suit Rav Yehouda. Mais ce que Rav Yehouda a dit : une poutre de quatre permet dans une ruine. Rachi a expliqué que Rav Yehouda tient comme Rabbi Yichmael fils de Rabbi Yossi, qui a dit à Sukka 16 : une cloison suspendue permet en tout lieu. Et la halakha ne suit pas cet avis. Cette explication ne convainc pas. Rabbi Yichmael fils de Rabbi Yossi n'a permis que dans un mavoi, et non dans un domaine public. Ici, on permet même dans une ruine ouverte sur le domaine public. Et encore : une poutre large de quatre, la raison n'est pas une cloison suspendue. Il n'y a ici rien qui relève des cloisons. La raison est pi ha-tikra. Et pour pi ha-tikra, on n'a pas trouvé de tanna qui diverge. Et encore : Rav tient pi ha-tikra plus bas, au chapitre Kol gagot (Eruvin 90b), au sujet d'une exèdre dans une vallée. Et il ne tient pas l'avis de Rabbi Yichmael fils de Rabbi Yossi, car lui-même dit dans notre sougya qu'une cloison suspendue ne permet que dans l'eau. À coup sûr, la halakha suit Rav Yehouda, qui a dit : pi ha-tikra descend et bouche. Une poutre de quatre. Rachi a expliqué qu'il précise quatre pour cette raison : si tu dis que ses bords descendent et bouchent, il y a quatre entre le vide des cloisons. Une cloison faite pour un vide de moins de quatre n'est pas une cloison. Il en ressort que, même lorsqu'elle n'a pas quatre, on dit aussi que pi ha-tikra descend et bouche d'un seul côté, si les autres côtés étaient entourés d'une cloison. Du fait qu'il a expliqué qu'il ne précise une largeur de quatre que pour qu'il y ait quatre dans le vide des cloisons : s'ils n'avaient pas besoin du vide des cloisons, par exemple si les autres côtés étaient entourés d'une cloison, il dit que pi ha-tikra descend et bouche même si elle n'est pas large de quatre. On ne peut pas le dire ainsi. Lui-même a expliqué qu'une poutre permet dans l'eau, dans une citerne entre deux cours, et que la poutre est posée sur sa largeur, au milieu, en haut. S'il est établi qu'il dit pi ha-tikra pour moins de quatre, pourquoi me faut-il une poutre de quatre, dès lors que les cours sont entourées d'une cloison et qu'on ne demande que de séparer ? De même au premier chapitre, daf 8b, au sujet de la poutre du mavoi, où il a dit que la poutre est pour un signe (heker) : pourquoi ne compterait-elle pas comme cloison, du fait que pi ha-tikra descend et bouche ? Et pourquoi exige-t-on aussi que sa longueur dépasse sa largeur, et que des maisons et des cours ouvrent sur lui ? Et au-dessus de vingt, pourquoi aussi la réduire ? Même selon celui qui dit, au premier chapitre là-bas, que la poutre est à cause d'une cloison, il tient bien aussi qu'on ne dit pas que pi ha-tikra descend et bouche pour en faire une cloison de la Torah, sauf avec une poutre large de quatre. Voici l'explication : les Sages l'ont traitée comme une cloison. Par un signe seul, sans aucune cloison, les Sages n'auraient pas permis le mavoi. Seulement à la manière de la cloison de pi ha-tikra, qui relève de la Torah sur une largeur de quatre, ils ont fait de la poutre un tefah d'ordre rabbinique, pour permettre le mavoi par elle. Dès lors, expliquer la poutre par la cloison ne rejoint pas le cas du lehi expliqué par la cloison. Le lehi est une cloison de la Torah, comme on le prouve au premier chapitre, daf 12b, où il a dit : s'ils l'ont validé par un lehi, celui qui lance dedans est coupable. Et encore, il est raisonnable que nous tenions : la poutre est pour un signe. Car Rava, qui est le dernier, et nous tenons comme lui face à Abaye, a tenu au premier chapitre que la poutre est pour un signe. Et pourtant nous tenons comme Abaye, qui a dit que le lehi est à cause d'une cloison, et nous ne tenons pas comme Rava, qui a dit que le lehi est pour un signe. C'est pourquoi tous nos maîtres, sauf Rabbeinou Tam, ont tranché comme Abaye pour un lehi qui se dresse de lui-même. La raison d'Abaye : il suit son principe, car il tient que le lehi est à cause d'une cloison. En tout cas, pour la poutre, tous les amoraim tiennent que la poutre est pour un signe, comme Rava. Sur ce point, la halakha suit Rava. Et nous tenons comme Rav, qui a dit que pi ha-tikra descend et bouche même lorsqu'il n'y a pas là trois cloisons, car la halakha suit Rav dans les interdits. Il en ressort qu'avec une poutre d'un tefah on ne dira pas que pi ha-tikra descend et bouche. On le prouve aussi au premier chapitre de Chabbat, daf 9a, au sujet d'un seuil, où il a dit : par exemple s'il l'a couvert de deux poutres, que celle-ci n'a pas quatre, que celle-là n'a pas quatre, et qu'entre celle-ci et celle-là il n'y a pas trois. Et Rav Nahman a dit : une poutre de quatre permet dans l'eau. Mais le seau va de ce côté de la poutre et ramène. Les Sages tiennent pour établi qu'un seau ne se déplace pas de plus de quatre. Au bout du compte, sous la poutre du moins les eaux se mêlent, et il va et ramène d'entre les deux. Mais c'est une indulgence : les Sages ont été indulgents pour l'eau. Comme pour Rav Tavla : Rav Tavla demanda à Rav si une cloison suspendue permet dans une ruine. Il lui dit : une cloison suspendue ne permet que dans l'eau. C'est une indulgence : les Sages ont été indulgents pour l'eau. Rachi a expliqué : l'avis de Rav Yehouda est écarté, et nous tenons comme Rav Houna, que Beit Hillel ont dit réellement en haut. Le monde s'appuie là-dessus : on fait des lieux d'aisance sur l'eau, et les cloisons n'atteignent pas l'eau. Et bien qu'on dise plus bas dans notre chapitre (Eruvin 87b) : un balcon qui est au-dessus de l'eau, et on lui a fait une cloison de dix tefahim, on ne l'a enseigné que pour puiser, et verser est interdit. La halakha suit ceux qui disent, et la conclusion est : on ne dira pas que puiser seul est permis et que verser est interdit. Verser aussi est permis, car dans une règle des scribes on suit l'avis indulgent. Cependant, une cloison qui n'est pas faite pour l'eau, mais pour la pudeur du lieu d'aisance, ne sert pas. Nous avons besoin d'une cloison faite pour l'eau. Nous ne tenons pas comme Rabbi Yehouda, qui a dit : la cloison ne sera pas plus grande que le mur qui est entre eux. Et pourtant, au sujet d'un balcon qui est au-dessus de l'eau, Rachi a expliqué : sauf s'ils lui ont fait une cloison tout autour, ou autour de l'ouverture de quatre sur quatre creusée en son milieu, que ce soit en haut sur le balcon, ou en bas attachée au balcon. Il en ressort que cela sert autour du balcon, même si cette cloison n'est pas faite pour l'eau. On peut dire : nous exigeons ici que l'un et l'autre soient dans la citerne, parce qu'en haut il n'y a pas de signe qu'elle a été faite pour l'eau. Dans un balcon, même en haut, il y a un signe qu'elle a été faite afin d'en puiser. D'une autre manière, il n'aurait eu besoin d'une cloison que pour permettre d'en puiser le Chabbat. Dans un lieu d'aisance, on a besoin d'une cloison pour la pudeur. Il faut donc faire une cloison en bas, attachée au lieu d'aisance, pour l'eau. Et cela suit la méthode de Rachi, qui a expliqué que nous ne tenons pas comme Rav Yehouda. Cependant, il y a lieu de s'étonner de ce que Rachi a expliqué, que la sougya de notre passage ne suit pas Rav Yehouda. Car Rav, Rabbi Hiyya et la baraita de Yaakov Karhina se tiennent avec lui. Et il faut aussi dire que Rav Yehouda, qui a dit qu'une poutre de quatre permet dans une ruine, ne tient pas l'avis de Rav Nahman, qui a dit qu'elle permet dans l'eau, à cause du mélange des eaux. En apparence, c'est l'inverse : Rav Nahman ne permet que dans l'eau, où il n'y a que la brèche des poissons, et non dans une ruine. C'est pourquoi il paraît expliquer ainsi. C'est une indulgence, les Sages ont été indulgents pour l'eau, s'agissant de la poutre de quatre : elle est permise sans enfoncement, parce que pi ha-tikra descend et bouche compte davantage. Pour une cloison suspendue, nous tenons comme Rav Yehouda, qui exige l'enfoncement. Rabbeinou Hananel, de mémoire bénie, a expliqué que nous tenons comme Rav Yehouda, car la sougya de notre passage le suit. Et voici ses mots. Rav Yehouda craint qu'on ne transporte depuis la moitié de la citerne qui est le domaine du compagnon, et de même celui-ci depuis celui-là. C'est pourquoi il exige que les têtes des roseaux dépassent d'un tefah au-dessus de l'eau, ou que les têtes des roseaux fassent séparation dans l'eau d'un tefah, pour empêcher le seau d'aller puiser l'eau du domaine du compagnon. Mais ce que Rav Yehouda a dit : une poutre de quatre permet dans une ruine. Et Rav Nahman a dit : une poutre de quatre permet dans l'eau. Or le seau va et ramène de l'eau de l'autre côté de la citerne. Et l'on répond : les Sages tiennent pour établi qu'un seau ne se déplace pas sous la poutre au-delà de quatre tefahim. Sous la poutre, du moins, les eaux se mêlent, et le seau puise l'eau d'entre les deux. C'est une indulgence : les Sages ont été indulgents pour l'eau. Une cloison suspendue ne permet que dans l'eau, même si elle n'atteint pas le sol, pourvu que les roseaux soient enfoncés d'un tefah dans la citerne, afin que le seau n'entre pas directement dans la part du compagnon. Ici de même : puisque le seau ne va pas au-delà de quatre tefahim, même si les eaux se mêlent sous la poutre, nous ne craignons pas. Et nous tenons comme Rav Yehouda, car la sougya de notre passage le suit. Rav Alfasi, de mémoire bénie, a tranché de même, puisque la sougya suit Rav Yehouda. Le Raavad et Rabbi Zerahia HaLevi, de mémoire bénie, ont expliqué dans la voie de Rachi. Et moi je dis, dans la voie de Rabbeinou Hananel et de Rav Alfasi : pour les lieux d'aisance, une cloison réellement suspendue suffit. Rav Yehouda n'exige l'enfoncement des têtes des roseaux dans la citerne que pour une citerne entre deux cours, afin que le seau n'aille pas directement dans le domaine du compagnon pour puiser de l'eau. Pour un lieu d'aisance, ils conviennent que l'enfoncement n'est pas exigé. Un lieu d'aisance a un avantage sur une poutre de quatre qui permet dans l'eau.