Pesachim 120b : somnolence, le Pessah jusqu'à minuit, la matsa et les mains impures

Pesachim 120b

Sougya : La michna distingue la somnolence, où l'on peut encore manger, et le sommeil, où l'on ne mange plus. Rav Achi définit la somnolence : on répond à l'appel, on ne rend pas une sevara, et l'on se rappelle dès qu'on rappelle.

Le Pessa'h d'après minuit rend les mains impures : Rav Yossef y reconnaît Rabbi Elazar ben Azarya, par gezera chava de ' en cette nuit-là ', contre Rabbi Akiva, qui mène l'heure jusqu'à la hâte du matin. Rava enseigne que, de nos jours, la matsa mangée après minuit ne rend pas quitte selon Rabbi Elazar : le verset ramène la matsa au temps du Pessa'h.

Rav Houna et Rav Hisda discutent la raison pour laquelle le pigul et le notar rendent les mains impures, et la mesure de ce decret.

Somnolence : on répond, sans sevara, et le rappel revient. On mange encore. Le sommeil arrête le repas.

Rabbi Elazar ben Azarya : le Pessah jusqu'à minuit. Rabbi Akiva : jusqu'à l'heure de la hâte. Rava en tire la matsa de nos jours.

Pigul et notar rendent les mains impures. Deux raisons possibles, deux mesures possibles. L'attribution reste ouverte.

רבי יוסי אומר: נתנמנמו — יאכלו, נרדמו — לא יאכלו. הפסח אחר חצות מטמא את הידים. הפגול והנותר מטמאין את הידים.

Rabbi Yossi dit : s'ils ont somnolé, ils mangeront ; s'ils se sont endormis, ils ne mangeront pas. Le Pessa'h après minuit rend les mains impures.

Le pigul et le notar rendent les mains impures.

💡 Explication

Suite de la michna du repas. Rabbi Yossi sépare deux sommeils. La somnolence laisse manger. Le sommeil arrête. Puis deux decrets sur les mains : le Pessa'h après minuit, devenu notar (reste après le temps permis), et le pigul (offrande écartée par une mauvaise intention) avec le notar.

גמ׳ רבי יוסי אומר: נתנמנמו — יאכלו, נרדמו — לא יאכלו. היכי דמי נתנמנם? אמר רב אשי: נים ולא נים, תיר ולא תיר. כגון דקרי ליה ועני, ולא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה — מדכר.

Guemara. Rabbi Yossi dit : s'ils ont somnolé, ils mangeront ; s'ils se sont endormis, ils ne mangeront pas.

Quel est le cas de la somnolence ? Rav Achi a dit : il dort et ne dort pas, il est éveillé et ne l'est pas.

Par exemple, on l'appelle et il répond, mais il ne sait pas rendre une sevara ; et lorsqu'on le lui rappelle, il se rappelle.

💡 Explication

Rav Achi pose trois signes. On l'appelle : il répond. On lui demande une sevara (un raisonnement) : il ne la rend pas. On lui rappelle ce qui s'est passé : il se rappelle. Cet entre-deux est la somnolence. Le sommeil en sort.

🖼️ Schéma

Trois signes : il répond à l'appel, il ne rend pas la sevara, le rappel lui revient.

אביי הוה יתיב קמיה דרבה. חזא דקא נמנם, אמר ליה: מינם קא נאים מר. אמר ליה: מינומי קא (מנמנם) [מנמנמנא], ותנן: נתנמנמו — יאכלו, נרדמו — לא יאכלו.

Abbaye était assis devant Rabba. Il vit qu'il somnolait.

Il lui dit : le maître dort-il ? Il lui dit : je somnole.

Et nous avons appris : s'ils ont somnolé, ils mangeront ; s'ils se sont endormis, ils ne mangeront pas.

🪔 Ben Yehoyada (1)

אמר ליה: מינם קא נאים מר? אמר ליה: מינומי קא מנמנם. נראה לי בס"ד דאביי ידע למתניתין דנתנמנמו יאכלו, ורק חשב אולי רבה לא היה בסוג נתנמנמו שהוא נים ולא נים, תיר ולא תיר אלא היה ישן ממש דלא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה לא מדכר לכן אמר לו בלשון שאלה מינם קא נאים? ולשון קא נאים דאמר על שינה ממש, דלא ידע לאהדורי סברא, וכי מדכרו ליה לא מדכר ואמר לו רבה מינומי קא מנמנם לשון זה יאמר על נים ולא נים דידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר, ולכך הוצרך לומר גם כן לשון המשנה להראות דידע לאהדורי סברא.

Il lui dit : le maître dort-il ? Il lui répondit : je somnole. Il me semble, avec l'aide du Ciel, qu'Abbaye connaissait la michna : s'ils ont somnolé, ils mangeront. Il pensait seulement ceci : peut-être Rabba n'était-il pas dans la catégorie de la somnolence, celle de celui qui dort et ne dort pas, qui est éveillé et ne l'est pas, et il dormait vraiment, au point de ne pas savoir rendre une sevara, et, lorsqu'on le lui rappelle, de ne pas se rappeler. C'est pourquoi il le lui a dit sur le mode de la question : le maître dort-il ? La tournure ' il dort ' vise un sommeil véritable : on ne sait pas rendre une sevara, et, lorsqu'on le lui rappelle, on ne se rappelle pas. Rabba lui a dit : je somnole. Cette tournure se dit de celui qui dort et ne dort pas, qui sait rendre une sevara, et qui, lorsqu'on le lui rappelle, se rappelle. C'est pourquoi il a eu besoin de dire aussi la tournure de la michna, pour montrer qu'il sait rendre une sevara.

💡 Explication

Abbaye voit Rabba s'assoupir. La question porte sur le verbe du sommeil. Rabba répond par le verbe de la somnolence, puis cite la michna : on peut encore manger.

Le Ben Yehoiada : Abbaye connaît déjà la michna. Il craint un sommeil vrai, où l'on ne rend pas de sevara et où le rappel ne revient pas. Rabba, en citant la michna, montre qu'il rend une sevara et qu'il se rappelle.

הפסח אחר חצות מטמא את הידים וכו׳. אלמא מחצות הוה ליה נותר. מאן תנא?

Le Pessa'h après minuit rend les mains impures, etc. Il en ressort que dès minuit il est notar.

Quel est le tana ?

💡 Explication

La michna fait du Pessa'h d'après minuit une chose qui rend les mains impures. La Guemara en tire qu'il est déjà notar dès minuit. Elle demande quel tana fixe ce temps.

אמר רב יוסף: רבי אלעזר בן עזריה הוא, דתניא: ״ואכלו את הבשר בלילה הזה״, רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן ״בלילה הזה״, ונאמר להלן ״ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה״.

Rav Yossef a dit : c'est Rabbi Elazar ben Azarya. On enseigne en effet une baraïta : ' Ils mangeront la viande en cette nuit-là. ' Rabbi Elazar ben Azarya dit : il est dit ici ' en cette nuit-là ', et il est dit plus loin ' Je passerai dans le pays d'Égypte en cette nuit-là '.

💡 Explication

Rav Yossef nomme Rabbi Elazar ben Azarya. La baraïta fait une gezera chava (analogie verbale) sur les mots ' en cette nuit-là '. Ici, la consommation du Pessa'h, Chemot 12, 8. Là-bas, le passage en Égypte, Chemot 12, 12.

מה להלן — עד חצות, אף כאן — עד חצות.

De même que là-bas, jusqu'à minuit, de même ici, jusqu'à minuit.

💡 Explication

Le terme commun fixe l'heure. Là-bas, le passage en Égypte, heure de la frappe des bekhorot (premiers-nés), va jusqu'à minuit. Ici, manger le Pessa'h s'arrête à la même heure.

🖼️ Schéma

Même formule, même heure : la nuit du passage s'arrête à minuit, la nuit du Pessa'h aussi.

אמר לו רבי עקיבא: והלא נאמר ״חפזון״ — עד שעת חפזון.

Rabbi Akiva lui dit : or il est dit ' hipazon ' (hâte), jusqu'à l'heure de la hâte.

📜 Rachi (1)

גמ' עד שעת חפזון שנבהלו לצאת והיינו עד הבקר:

Lorsqu'ils se sont hâtés de sortir, c'est-à-dire jusqu'àu matin.

💡 Explication

Rabbi Akiva lit le mot hipazon, Chemot 12, 11. Rachi : l'heure où l'on s'est hâté de sortir, jusqu'àu matin. Le temps de manger va donc jusqu'à l'aube.

אם כן, מה תלמוד לומר ״בלילה״? יכול יהא נאכל כקדשים ביום — תלמוד לומר: ״בלילה״, בלילה הוא נאכל, ואינו נאכל ביום.

S'il en est ainsi, que vient enseigner le verset par ' la nuit ' ? On pourrait dire qu'il se mange comme les kodashim, de jour.

L'enseignement dit : ' la nuit '. C'est de nuit qu'il se mange, et il ne se mange pas de jour.

💡 Explication

Si le temps court jusqu'à l'aube, le mot ' la nuit ' a encore un rôle. On aurait mangé le Pessa'h de jour, comme les autres kodashim (offrandes sacrées). Le verset fixe cette offrande à la nuit.

ורבי עקיבא, האי ״הזה״ מאי עביד ליה? מיבעי ליה למעוטי לילה אחר הוא דאתא. סלקא דעתך אמינא: הואיל ופסח קדשים קלים, ושלמים קדשים קלים — מה שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, אף פסח;

Et Rabbi Akiva, que fait-il de ce ' hazeh ' (' celle-ci ') ? Il lui est nécessaire pour exclure une autre nuit.

Il pourrait te venir à l'esprit de dire : puisque le Pessa'h est kodashim kalim (sacrifices de sainteté légère), et que les chelamim sont kodashim kalim, de même que les chelamim se mangent pendant deux jours et une nuit, de même le Pessa'h.

💡 Explication

Rabbi Akiva ne prend pas ' hazeh ' pour la gezera chava. Le mot écarte une autre nuit. Sans lui, on raisonnerait ainsi : le Pessa'h est kodashim kalim, comme les chelamim (sacrifices de paix). Les chelamim se mangent deux jours et une nuit. On étendrait le Pessa'h de la même manière. La phrase continue au segment suivant.

אוקים לילות במקום ימים, ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד, כתב רחמנא: ״הזה״.

Place les nuits à la place des jours, et il se mangerait pendant deux nuits et un jour. La Torah a écrit : ' hazeh '.

📜 Rachi (1)

ויום אחד ט"ו המפסיק בין הלילות דלא ליהוי נותר עד ט"ז:

Le 15, qui interrompt entre les nuits, de sorte qu'il ne soit notar qu'au 16.

⚖️ Rosh (1)

גמ' תניא אכלו דמאי יצא אכלו בלא מתכוין יצא אכלו לחצאין יצא ובלבד שלא ישהא בו בין אכילה לחבירתה יותר מכדי אכילת פרס משום דמברך על אכילת מרור צריך שיאכל כזית דאין אכילה בפחות מכזית אבל בירקות הראשונות שמברך עליהן בפה"א בעלמא ואין מזכירין עליהם אכילה אין צריך מהם כזית. תניא ר' יוסי אומר אע"פ שטיבל בחזרת מצוה להביא לפניו מצה וחזרת וחרוסת ושני תבשילין מאי שני תבשילין א"ר הונא סילקא וארוזא רבא מהדר אסילקא וארוזא הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא חזקיה אמר אפילו דג וביצה רב יוסף אמר צריך שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ונראה כשחל פסח להיות באחד בשבת שלא יביא כי אם תבשיל אחד. דאין חגיגה בא עם הפסח דאינה דוחה את השבת דלא כתיב בה במועדו ואם יביאנה בע"ש תיפסל בלינה במוצאי שבת הלכך לא יביא תבשיל שני לחגיגה משום מהרה יבנה בית המקדש ויאמר אשתקד מי לא הביאנו זכר לחגיגה אע"פ שחל להיות ארבעה עשר בשבת השתא נמי נביא חגיגה בשבת וכי האי גוונא חיישינן גבי חדש בראש השנה דף ל.. וה"ר יעקב מאורלינ"ש וה"ר יהודה מקורבי"ל ז"ל היו אומרים דצריך שני תבשילין. דכשחל ארבעה עשר להיות בשבת מביאין החגיגה מערב שבת ואינה נפסלת בלינה במוצאי שבת. דאמרינן אוקי לילות בהדי ימים והוי להו שני לילות ויום אחד כנגד שני ימים ולילה אחד. ולקמן (פסחים דף קכ:) אמרינן גבי פסחא ס"ד אמינא נוקי לילות לבהדי ימים אי לאו מיעוטא ולגבי חגיגה דליכא מעוטא אמאי לא נימא הכי. והא דתניא בפרק אלו דברים (פסחים דף סט:) אימתי בא עם הפסח בזמן שבא בחול. לא קשי' דבחול בא עם הפסח אבל בשבת אינו בא עם הפסח אבל בא בערב שבת. ולא נהירא דהא דס"ד אמינא דפסח נוקי לילות לבהדי ימים משום דאינו נאכל ביום הקרבתו דכתיב בלילה הזה הלכך יום הקרבתו אינו מן המנין. אבל חגיגה שיכול לאוכלה ביום הקרבתה פשיטא דיום הקרבתה מן המנין. רבינא אמר אפילו גרמא ובישולא:

Guemara. On enseigne : s'il l'a mangé en demai (produit dont la dîme est douteuse), il est quitte. S'il l'a mangé sans intention, il est quitte. S'il l'a mangé par moitiés, il est quitte, a condition de ne pas laisser, entre une bouchée et la suivante, plus que le temps d'une akhilat peras. Puisqu'il bénit ' al akhilat maror ', il doit en manger un kezayit, car il n'y a pas d'akhila en dessous d'un kezayit. Pour les premières herbes, sur lesquelles il bénit seulement ' bore peri haadama ', et où l'on ne mentionne pas l'akhila, il n'en faut pas un kezayit. On enseigne : Rabbi Yossi dit : même s'il a trempé dans la laitue, c'est une mitsva de placer devant lui matsa, laitue, harosset et deux mets. Que sont les deux mets ? Rav Houna a dit : des blettes et du riz. Rava recherchait des blettes et du riz, puisque cela était sorti de la bouche de Rav Houna. Hizkiya a dit : même un poisson et un œuf. Rav Yossef a dit : il faut deux sortes de viande, l'une en souvenir du Pessa'h, l'autre en souvenir de la hagiga. Et il en ressort que, lorsque Pessa'h tombe un dimanche, on n'apporte qu'un seul mets. Car la hagiga ne vient pas avec le Pessa'h : elle ne repousse pas le chabbat, puisqu'il n'est pas écrit à son sujet ' bemoado ' (en son temps fixé). Si on l'apporte la veille du chabbat, elle est passoul par la lina (le passage de la nuit) à la sortie du chabbat. C'est pourquoi on n'apporte pas un second mets pour la hagiga. Bientôt le Temple sera rebâti, et l'on dira : l'an passé, n'avons-nous pas apporté un souvenir de la hagiga, bien que le quatorze tombât un chabbat ? Cette année aussi nous apporterons la hagiga le chabbat. Et c'est ainsi que l'on craint pour le hadach (la céréale nouvelle), à Roch Hachana 30a. Notre maître Yaakov d'Orléans et notre maître Yehouda de Corbeil, de mémoire bénie, disaient qu'il faut deux mets. Car lorsque le quatorze tombe un chabbat, on apporte la hagiga dès la veille du chabbat, et elle n'est pas passoul par la lina à la sortie du chabbat. Nous disons en effet : place les nuits en regard des jours, et l'on a deux nuits et un jour, en face de deux jours et une nuit. Et plus loin (Pesachim 120b) nous disons à propos du Pessa'h : il viendrait à l'esprit de placer les nuits en regard des jours, s'il n'y avait un miout (une exclusion). Pour la hagiga, où il n'y a pas de miout, pourquoi ne pas le dire ? Et ce qu'enseigne la baraïta au chapitre Elou devarim (Pesachim 69b) : quand vient-elle avec le Pessa'h ? Lorsqu'il vient en semaine. Il n'y a pas de difficulté. En semaine, elle vient avec le Pessa'h. Le chabbat, elle ne vient pas avec le Pessa'h, et elle vient la veille du chabbat. Et cela ne se tient pas. Ce qui viendrait à l'esprit pour le Pessa'h, placer les nuits en regard des jours, vient de ce qu'il ne se mange pas le jour de son offrande, puisqu'il est écrit ' en cette nuit-là '. Le jour de son offrande n'entre donc pas dans le compte. La hagiga peut se manger le jour de son offrande : le jour de son offrande entre dans le compte. Ravina a dit : même un os et son bouillon.

💡 Explication

Le Pessa'h se mange de nuit. On échange donc les jours des chelamim contre des nuits : nuit du 15, jour du 15, nuit du 16. Le mot hazeh ne garde que cette nuit-là.

Rachi : le jour qui sépare les deux nuits est le 15. Sans le mot, le notar n'arriverait qu'au 16. Le Roch reprend plus loin ce comptage des nuits à propos de la hagiga apportée la veille d'un chabbat.

🖼️ Schéma

Deux nuits autour du jour du 15. Hazeh écarte la nuit du 16.

ורבי אלעזר בן עזריה אמר לך: מ״לא תותירו עד בקר״ נפקא הא.

Et Rabbi Elazar ben Azarya te dirait : de ' tu n'en laisseras rien jusqu'àu matin ', cela se déduit.

🗂️ Tossefot (1)

מלא תותירו עד בקר נפקא אע"ג דדרשינן מיניה (לעיל פסחים דף פג:) ליתן לו בקר שני לשריפתו דנפקא לן מהתם דאין שורפין קדשים בי"ט אית מאן דמפיק ליה בפ"ב דשבת (דף כד:) ובמכילתין מדוכתא אחרינא:

Bien que nous l'expliquions (plus haut, Pesachim 83b) pour lui donner un second matin pour sa combustion, d'où nous déduisons qu'on ne brûle pas les kodashim un yom tov, il y a une opinion qui le déduit au deuxième chapitre de Chabbat (24b), et, dans notre traité, d'un autre endroit.

💡 Explication

Rabbi Elazar ben Azarya n'a pas besoin de ' hazeh ' pour écarter la seconde nuit. Le verset ' tu n'en laisseras rien jusqu'àu matin ' (Chemot 12, 10) suffit : laisser jusqu'àu matin est déjà interdit.

Tossefot : ce verset sert aussi, à Pesachim 83b, à donner un second matin pour la combustion, d'où l'on tire qu'on ne brûle pas les kodashim un yom tov. Une opinion tire cette loi de Chabbat 24b, et dans notre traité d'un autre endroit. Le verset reste alors disponible pour le temps où l'on mange.

ורבי עקיבא אמר לך: אי לא כתב רחמנא ״הזה״, הוה אמינא: מאי ״בקר״ — בקר שני. ורבי אלעזר אמר לך: כל היכא דכתב ״בקר״ — בקר ראשון הוא.

Et Rabbi Akiva te dirait : si la Torah n'avait pas écrit ' hazeh ', j'aurais dit : que signifie ' matin ' ? Le second matin.

Et Rabbi Elazar te dirait : partout où il est écrit ' matin ', c'est le premier matin.

💡 Explication

Sans ' hazeh ', le ' matin ' de ' tu n'en laisseras rien ' pourrait être le second matin, celui du 16 nissan. Le mot reste donc nécessaire pour Rabbi Akiva. Rabbi Elazar ben Azarya répond que chaque ' matin ' du verset est le premier matin, celui qui suit la nuit du repas.

אמר רבא: אכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו. פשיטא! דכיון דאיתקש לפסח — כפסח דמי.

Rava a dit : s'il a mangé de la matsa de nos jours après minuit, selon Rabbi Elazar ben Azarya, il n'est pas quitte de son obligation. C'est évident !

Puisqu'elle a été rapprochée du Pessa'h, elle est semblable au Pessa'h.

🗂️ Tossefot (1)

אמר רבא אכל מצה בזמן הזה כו' יש מפרשים דכך הלכה דהא סתם מתני' כוותיה ואין זה ראיה דהא פרק ב' דמגילה (דף כ:) אשכחן סתמא אחרינא דלא כוותיה דתנן זה הכלל כל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה לאתויי אכילת פסחים ודלא כר"א בן עזריה דאמר אכילת פסחים עד חצות היינו ודאי מדאוריית' ובתר הכי פסול למיכל אבל הא דאמרינן הקטר חלבים ואימורים עד חצות כדאמרינן בריש ברכות (דף ב.) לא הוי אלא מדרבנן אפילו לראב"ע משום הכי אם עיכב להקטיר עד חצות לא נפסל בכך דהא מן התורה היו כשירים עד הבקר וחכמים לא עשו סייג לדבר להביאם לבית הפסול קודם הזמן ובפ' המזבח מקדש (זבחים פו:) נמי מוכח הא דחצות עושה (פיגול) [עיכול] מדרבנן וההוא דבפרק איזהו מקומן (זבחים נז:) דקאמ' דמתני' דהפסח אינו נאכל אלא עד חצות ר"א בן עזריה היא ופריך ממאי דאורייתא דלמא מדרבנן ור"ע היא ומשני א"כ מאי אלא פירוש אי הוה מדרבנן לא ה"ל למיתני אלא דהא לעיל גבי תודה וחטאת תנא עד חצות ולא תנא אלא דאפילו אירע דעבר על דברי חכמים ולא אכל קודם חצות לא נפסל ואוכלו לאחר חצות כדמשמע פ"ק דברכות (דף ט.) גבי ק"ש בההוא מעשה דבאו בניו של ר"ג מבית המשתה ומ"מ איכא סייג דעבר על דברי חכמים אם לא אכל קודם חצות וה"ג התם א"כ מאי אלא ותו כי הנך מה הנך דאורייתא כלומר מה הנהו דאינו נאכל אלא למנוייו וצלי היינו דאוריית' אף הנך נמי דעד חצות דאורייתא ורבי אלעזר בן עזריה היא [עי' תוס' זבחים נז: ד"ה ואב"א ותוס' מגילה כא. דא לאתויי]:

Certains expliquent que telle est la halakha, puisque la michna anonyme va dans son sens. Et cela ne fait pas preuve. Au chapitre 2 de Meguila (20b) nous trouvons une autre michna anonyme qui va autrement. On y enseigne : voici la règle, toute chose dont la mitsva est de nuit est valable toute la nuit, pour inclure la consommation des Pessahim, ce qui va autrement que Rabbi Elazar ben Azarya, lequel dit que la consommation des Pessahim va jusqu'à minuit. Cela, c'est certainement deoraita, et ensuite c'est passoul à manger. Ce que nous disons de la combustion des graisses et des emourim jusqu'à minuit, comme au début de Berakhot (2a), reste derabbanan, même selon Rabbi Elazar ben Azarya. C'est pourquoi, s'il a tardé à brûler jusqu'après minuit, l'offrande n'en devient pas passoul : de la Torah elles étaient kacher jusqu'àu matin, et les Sages n'ont pas fait un seyag (une clôture) qui les ferait entrer dans le passoul avant le temps. Au chapitre HaMizbeach mekadech (Zevahim 86b) il est aussi prouvé que minuit produit l'ikoul de façon derabbanan. Et dans le passage du chapitre Eizehou mekoman (Zevahim 57b), qui dit que la michna ' le Pessa'h ne se mange que jusqu'à minuit ' est de Rabbi Elazar ben Azarya, on objecte : d'où tient-on que c'est deoraita ? Peut-être est-ce derabbanan, et c'est Rabbi Akiva. On répond : s'il en était ainsi, que vient faire ' ela ' (seulement) ? Explication : si c'était derabbanan, il n'aurait pas dû enseigner ' ela '. Car plus haut, à propos de la toda et du hatat, on enseigne ' jusqu'à minuit ' et l'on n'enseigne pas ' ela ' : même s'il arrive qu'il transgresse les paroles des Sages et ne mange pas avant minuit, cela ne le rend pas passoul, et il le mange après minuit. Comme il ressort du premier chapitre de Berakhot (9a) à propos du Chema, dans le récit où les fils de Rabban Gamliel sont venus de la maison du festin. Il y a toutefois un seyag : il transgresse les paroles des Sages s'il n'a pas mangé avant minuit. Et telle est la leçon là-bas : s'il en était ainsi, que vient faire ' ela ' ? Et de plus, comme ceux-là : de même que ceux-là sont deoraita. C'est-à-dire : de même que ' il ne se mange que pour ses inscrits ' et ' rôti ' sont deoraita, de même ' jusqu'à minuit ' est deoraita, et c'est Rabbi Elazar ben Azarya. Voir Tossefot Zevahim 57b, dibour ' ve-ibaït eima ', et Tossefot Meguila 21a, dibour ' leatuyei '.

⚖️ Rosh (2)

אמר רבא בזמן הזה מצה דאורייתא ומרור דרבנן. מ"ש מרור דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן פסח אין שלא בזמן פסח לא. מצה נמי כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו מצה מיהדר אהדריה קרא דכתיב בערב תאכלו מצות. תניא כוותיה דרבא ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות. מאי טעמא הוה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא יכול אף לילה הראשונה תלמוד לומר על מצות ומרורים יאכלוהו אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מנין תלמוד לומר בערב תאכלו מצות. ירושלמי בשבועות פ"ג הלכה ד' שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בלילי פסחים. שבועה שלא אוכל מצה בערב בלילי הפסח לוקה ואוכל מצה בערב בלילי הפסח. שבועה שלא אשב בצל אינו יושב בצל סוכה. שלא אשב בצל סוכה לוקה ויושב בצל סוכה. כתוב בספרי דבי רב מיין ושכר יזיר לעשות יין מצוה כיין הרשות: ישנו מקצתן וכו' היכי דמי מתנמנם אמר רב אשי נים ולא נים תיר ולא תיר. כגון דקרו ליה ולא ידע לאהדורי סברא. וכי מדכרו ליה מדכר אביי הוה יתיב קמיה דרבה והוה מנמנם. אמר ליה מינם קא ניים מר. אמר ליה נמנומי קמנמנא ולא הייתי ישן והיינו כרבי יוסי.

Rava a dit : de nos jours, la matsa est deoraita et le maror est derabbanan. Quelle différence pour le maror ? Il est écrit ' sur des matsot et des herbes amères ils le mangeront ' : au temps du Pessa'h, oui ; en dehors du temps du Pessa'h, non. La matsa aussi, voici qu'il est écrit ' sur des matsot et des herbes amères ils le mangeront ' ! La matsa, le verset y revient, car il est écrit ' le soir vous mangerez des matsot '. On enseigne une baraïta comme Rava : ' six jours tu mangeras des matsot, et le septième jour '. De même que le septième est rechout (facultatif), de même les six jours sont rechout. Quelle est la raison ? C'était une chose qui était dans le klal et qui en est sortie : elle n'est pas sortie pour enseigner sur elle-même, elle est sortie pour enseigner sur tout le klal. On pourrait dire : même la première nuit. L'enseignement dit : ' sur des matsot et des herbes amères ils le mangeront '. Je n'ai cela que lorsque le Temple existe. Lorsque le Temple n'existe pas, d'où le sait-on ? L'enseignement dit : ' le soir vous mangerez des matsot '. Yerouchalmi, Chevouot, chapitre 3, halakha 4. Un serment ' je ne mangerai pas de matsa ' : il est interdit de manger de la matsa les nuits de Pessa'h. Un serment ' je ne mangerai pas de matsa le soir, les nuits de Pessa'h ' : il reçoit les coups, et il mange de la matsa le soir, les nuits de Pessa'h. Un serment ' je ne m'assiérai pas à l'ombre ' : il ne s'assied pas à l'ombre d'une souka. ' Je ne m'assiérai pas à l'ombre d'une souka ' : il reçoit les coups, et il s'assied à l'ombre de la souka. Il est écrit dans le Sifri de l'école de Rav : ' de vin et de boisson forte il s'abstiendra ', pour faire du vin de mitsva comme du vin de rechout. ' Une partie d'entre eux se sont endormis ', etc. Quel est le cas de celui qui somnole ? Rav Achi a dit : il dort et ne dort pas, il est éveillé et ne l'est pas. Par exemple, on l'appelle et il ne sait pas rendre une sevara. Et lorsqu'on le lui rappelle, il se rappelle. Abbaye était assis devant Rabba, et Rabba somnolait. Il lui dit : le maître dort-il ? Il lui dit : je somnole, et je ne dormais pas. Et cela va selon Rabbi Yossi.

אמר רבא אכל מצה בזמן הזה אחר חצות לדברי ר"א בן עזריה לא יצא לכאורה נראה דהלכה כר' אלעזר דסתם מתני' כוותיה דתנן הפסח אחר חצות מטמא את הידים. וכן סתם מתני' דאיזהו מקומן דף נו: ובפרק קמא דברכות דף ב. ומיהו בפ' הקורא את המגילה למפרע דף כ: איכא סתמא כרבי עקיבא ומאי אולמיה דתרי או תלת סתמי מחד סתמא וגם ההיא סתמא דמגילה קתני לה בהדי הלכתא פסיקתא. ומיהו נכון להחמיר כרבי אלעזר דאפשר דרבי עקיבא מודה להרחיק את האדם מן העבירה באיסור דאורייתא. וכן היה נוהג רבינו תם ז"ל למהר לאכול אפיקומן קודם חצות.

Rava a dit : s'il a mangé de la matsa de nos jours après minuit, selon les paroles de Rabbi Elazar ben Azarya, il n'est pas quitte. En apparence, la halakha suit Rabbi Elazar, car la michna anonyme va dans son sens : on enseigne que le Pessa'h après minuit rend les mains impures. De même la michna anonyme de Eizehou mekoman, 56b, et le premier chapitre de Berakhot, 2a. Toutefois, au chapitre HaKore et ha-meguila lemafre'a, 20b, il y a une michna anonyme selon Rabbi Akiva. Et quelle supériorité ont deux ou trois textes anonymes sur un seul texte anonyme ? Cette michna anonyme de Meguila est aussi enseignée parmi les halakhot tranchées. Il reste juste d'être strict comme Rabbi Elazar : il est possible que Rabbi Akiva convienne d'éloigner l'homme de l'aveira (la transgression) dans un interdit deoraita. Et ainsi avait coutume Rabbeinou Tam, de mémoire bénie, de se hâter de manger l'afikoman avant minuit.

💡 Explication

Rava transporte la limite sur la matsa de nos jours. Selon Rabbi Elazar ben Azarya, la matsa mangée après minuit ne rend pas quitte. La Guemara tient cela pour évident : le hekech (rapprochement) avec le Pessa'h lui donne le même temps.

Tossefot refuse d'en faire la halakha au seul nom de la michna anonyme. Meguila 20b a une michna anonyme dans l'autre sens : toute mitsva de nuit vaut toute la nuit, y compris la consommation des Pessahim. Il sépare ensuite l'interdit deoraita de manger après minuit, et la combustion des graisses, qui reste derabbanan même pour Rabbi Elazar ben Azarya.

🖼️ Schéma

Le hekech donne à la matsa le temps du Pessa'h. Le verset, en la ramenant, confirme ce temps.

מהו דתימא: הא אפקיה קרא מהיקישא. קמשמע לן דכי אהדריה קרא — למילתא קמייתא אהדריה.

De peur que tu dises : voici que le verset l'a sortie du hekech. Cela nous l'apprend : lorsque le verset l'y a ramenée, c'est à sa première affaire qu'il l'a ramenée.

📜 Rachi (2)

הא אפקיה קרא מהיקישא דפסח דכתיב (שמות יב) (בערב תאכלו מצות) [ששת ימים כו'] ואקשיה בהיקישא דעל מצות ומרורים יאכלוהו (במדבר ט׳:י״א):

Du hekech du Pessa'h. Car il est écrit (Chemot 12), texte ' le soir vous mangerez des matsot ', leçon ' six jours, etc. '. Et il l'avait rapprochée par le hekech de ' sur des matsot et des herbes amères ils le mangeront ' (Bamidbar 9, 11).

קמ"ל דכי אהדריה קרא (שבעת ימים תאכל מצות) [בערב כו'] (שמות יג) למילתיה קמייתא אהדריה לעמוד במקום הפסח ולאכול עד חצות:

Lorsque le verset l'y a ramenée : texte ' sept jours tu mangeras des matsot ', leçon ' le soir, etc. ' (Chemot 13). Il l'a ramenée à sa première affaire, pour se tenir à la place du Pessa'h et se manger jusqu'à minuit.

💡 Explication

La phrase de Rava répond à une hava amina. Le verset aurait sorti la matsa du hekech du Pessa'h, puisqu'elle oblige encore sans korban. Rava apprend le contraire du mouvement : en la ramenant, le verset la ramène à sa première loi, le temps du Pessa'h, jusqu'à minuit.

הפיגול והנותר מטמא את הידים וכו׳. רב הונא ורב חסדא, חד אמר: משום חשדי כהונה, וחד אמר: משום עצלי כהונה. חד אמר: כזית, וחד אמר: כביצה.

Le pigul et le notar rendent les mains impures, etc. Rav Houna et Rav Hisda : l'un a dit, à cause des kohanim suspects ; l'autre a dit, à cause des kohanim paresseux.

L'un a dit : un kezayit ; l'autre a dit : un kebeitza.

💡 Explication

Dernier membre de la michna. Rav Houna et Rav Hisda divergent, et la Guemara ne nomme pas l'auteur de chaque avis. Sur la raison : des kohanim suspects (hashdei kehouna), ou des kohanim paresseux (atzlei kehouna). Sur la mesure qui rend les mains impures : un kezayit (volume d'une olive), ou un kebeitza (volume d'un œuf).

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).