Pesachim 26b - Jouissance malgré soi, et four chauffé par un interdit

Pesachim 26b

Sougya : L'amoud poursuit la hanaa (jouissance) qui vient malgré soi. Rav Papa fixe, sur la vache rousse, le critère de niha leh (cela lui agrée) : l'écrit avad et la lecture oved n'invalident que lorsque le maître y trouve son compte.

L'objet perdu étalé devant des hôtes est écarté, parce que l'étalage le met en danger. Les marchands de vêtements de kilayim réfutent la première version de Rava : on peut s'abstenir, on n'a pas l'intention, et c'est permis.

La fin ouvre le four chauffé par des écorces d'orla ou par la paille de kilayim de la vigne : four neuf ou ancien, pain cuit à la flamme, braises, et zeh va-zeh gorem.

Oiseau posé : lo niha leh, la vache reste valide. Mâle qui monte : niha leh, elle est invalide. Le même critère vaut pour le foulage à l'étable, et pour la génisse par gezera chava.

Avec intention, tous interdisent. Sans possibilité de s'abstenir et sans intention, tous permettent. On peut s'abstenir sans intention : la première version de Rava interdit, les marchands de kilayim réfutent.

Four neuf : démolir selon Rabbi Eliezer, laisser refroidir selon les Sages. Pain à la flamme : Rabbi interdit, les Sages permettent. Braises : tous permettent. Rabbi n'a pas été entendu sur zeh va-zeh gorem.

הא לא דמיא אלא להא: שכן עליה עוף — כשירה, עלה עליה זכר — פסולה. מאי טעמא?

Ceci ne se compare qu'à ce cas-ci : un oiseau s'est posé sur elle, elle est valide ; un mâle est monté sur elle, elle est invalide. Quelle en est la raison ?

📜 Rachi (3)

הא לא דמיא תירוצא הוא:

C'est la réponse.

שכן עליה עוף בפרה אדומה קאי שפרח ונח על גבה אע"ג דכתיב לא עלה עליה עול דמשמע עליה אפילו עליה בעלמא ואי משום דכתיב עול הא מרבינן ביה שאר עבודות במסכת סוטה (דף מו.) אפ"ה בהא עלייה כשרה דלא ניחא ליה והוא הדין להכניסה לרבקה ודשה:

Il s'agit de la vache rousse : un oiseau a volé et s'est posé sur son dos. Bien qu'il soit écrit "aucun joug n'est monté sur elle", ce qui vise même un simple fait d'être sur elle, et bien que, du mot joug, on inclue les autres travaux dans le traité Sota (46a), malgré cela, dans ce cas, le fait qu'il se pose la laisse valide, car cela ne lui agrée pas. Il en va de même si on l'a fait entrer à l'étable et qu'elle a foulé.

עלה עליה זכר פסולה דניחא ליה והוא הדין לתינק ותידוש:

Car cela lui agrée. Il en va de même si on l'a fait entrer pour allaiter et qu'elle a foulé.

🗂️ Tossefot (2)

הא לא דמיא אלא להא שכן עליה עוף מייתי לה משום דרב פפא אמר מילתיה עלה לפי שהיא משנה:

On l'apporte parce que Rav Papa a dit son enseignement à son sujet, et parce que c'est une michna.

עלה עליה זכר פסולה וא"ת אמאי פסולה הא ודאי לא ניחא ליה להפסיד פרה שדמיה יקרים בשביל דבר מועט וי"ל דאם נאמר כשירה הוה ניחא ליה ולכך אין להכשירה וא"ת הכניסה לרבקה ודשה אמאי כשירה מ"ש מעלה עליה זכר דפסולה וי"ל דהתם לא ניחא ליה בדישתה שאין מרויח כלום בדישתה דבלאו הכי נידושה התבואה וה"ר יהודה פירש דסתם פרה בחורה היא ומסתמא אין אדם רוצה להטריחה וא"ת והא דתנן פרה מעוברת ר' אליעזר מכשיר וחכמים פוסלין והכא אמר עלה עליה זכר פסולה וי"ל דהכא כחכמים דפוסלין דה"נ ר' יהודה פליג ואמר דוקא העלה עליה זכר אבל עלה מעצמו כשירה אי נמי הא דאמר הכא פסולה היינו כשרואה בשעת עלייה וניחא ליה כדאמר גבי הכשר (בפ"ק דחולין) (דף יג.) עודהו הטל עליהן ושמח הרי זה בכי יותן נגבו אינן בכי יותן דבעינן יותן דומיא דיתן אף על פי שאם היה יודע בעוד הטל עליהן היה שמח והא דאמרינן בפרק עגלה ערופה (סוטה מו.) עול פוסל בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה שאר דברים אינן פוסלין אלא בשעת עבודה מה שהזכר משמש בה חשוב עבודה:

Si l'on objecte : pourquoi est-elle invalide ? Il ne lui agrée certes pas de perdre une vache dont le prix est élevé pour une chose minime. On peut répondre : si on la déclarait valide, cela lui agréerait ; c'est pourquoi on ne la valide pas. Si l'on objecte : il l'a fait entrer à l'étable et elle a foulé, pourquoi est-elle valide ? En quoi est-ce différent d'un mâle qui monte sur elle, cas où elle est invalide ? On peut répondre : là, le foulage ne lui agrée pas, car il ne gagne rien par ce foulage, la récolte étant de toute façon foulée. Rabbeinou Yehouda explique : une vache ordinaire est une jeune bête, et l'on présume qu'un homme ne veut pas la fatiguer. Si l'on objecte : nous avons appris qu'une vache pleine, Rabbi Eliezer la valide et les Sages l'invalident, et ici l'on dit qu'un mâle monte sur elle la rend invalide. On peut répondre : ici l'on suit les Sages, qui invalident. De même, Rabbi Yehouda diverge et dit : seulement s'il a fait monter le mâle sur elle ; s'il est monté de lui-même, elle est valide. Autre réponse : ce que l'on dit ici "invalide" vise le cas où il voit au moment de la monte et où cela lui agrée, comme on le dit au sujet de l'aptitude (premier chapitre de Houlin, 13a) : tant que la rosée est encore sur eux et qu'il s'en réjouit, cela compte comme "ki youtan" ; s'ils ont séché, ils ne comptent pas comme "ki youtan", car il nous faut "youtan" sur le modèle de "yiten", même si, l'ayant su tant que la rosée était sur eux, il s'en serait réjouis. Et ce que l'on dit au chapitre de la génisse à la nuque brisée (Sota 46a) : le joug invalide pendant le temps du travail et hors du temps du travail ; les autres choses n'invalident que pendant le temps du travail. Ce que le mâle accomplit avec elle compte comme un travail.

💡 Explication

La réponse ferme la comparaison précédente. Le cas qui sert de modèle est la para adouma (vache rousse), et, par gezera chava de ol (joug), la génisse également. Un oiseau qui se pose ne rend pas la bête invalide : lo niha leh, le maître n'y trouve pas son compte. Un mâle qui la monte l'invalide : niha leh.

Rachi étend le même critère à l'étable. Si elle foule sans que le maître y gagne, elle reste valide. S'il l'y met pour allaiter et qu'elle foule, le gain lui agrée, elle est invalide.

Tossefot serre le critère. On n'invalide le mâle que parce que, si la bête restait valide, le maître serait alors satisfait. Le foulage à l'étable ne lui rapporte rien : le grain serait foulé de toute façon. La vache pleine des Sages, et le cas où il voit la monte et s'en réjouit, précisent quand la monte compte comme un travail.

🖼️ Schéma

L'oiseau laisse la vache valide. Le mâle qui monte l'invalide, parce que le maître y trouve son compte.

אמר רב פפא: אי כתיב ״עבד״ וקרינן ״עבד״ — עד דעביד בה איהו. אי כתיב ״עובד״ וקרינן ״עובד״ — אפילו ממילא נמי.

Rav Papa dit : s'il était écrit avad et que nous lisions avad, ce serait jusqu'à ce que lui-même ait travaillé avec elle. S'il était écrit oved et que nous lisions oved, même d'elle-même aussi.

📜 Rachi (1)

עובד משמע ממילא עבד משמע בידים ואף על גב דהאי בעגלה כתיב תרווייהו ילפינן מהדדי בגזרה שוה דעול עול במסכת סוטה (דף מו.):

Oved vise un travail qui se fait de lui-même. Avad vise un travail fait de ses mains. Bien que ce verset soit écrit au sujet de la génisse, on apprend les deux l'un de l'autre par la gezera chava de ol / ol, dans le traité Sota (46a).

💡 Explication

Avad est l'actif : le maître travaille lui-même la bête. Oved est le passif : un travail s'est fait sur elle, même sans lui. Rav Papa pose les deux lectures à part, avant de les combiner.

Rachi : le verset est celui de la egla aroufa (génisse à la nuque brisée). La vache rousse s'en apprend par la gezera chava du mot ol.

השתא דכתיב ״עבד״ וקרינן ״עובד״ — עובד דומיא דעבד. מה עבד דניחא ליה, אף עובד דניחא ליה.

Maintenant qu'il est écrit avad et que nous lisons oved : oved sur le modèle de avad. De même que avad, c'est lorsqu'il lui agrée, de même oved, c'est lorsqu'il lui agrée.

💡 Explication

Le verset joint les deux : l'écrit dit avad, la lecture dit oved. On lit donc oved à la mesure de avad. Le travail fait de lui-même n'invalide que là où niha leh, le maître y trouve son compte. D'où l'oiseau valide, et le mâle invalide.

🖼️ Schéma

L'écrit avad et la lecture oved se combinent : le travail de lui-même n'invalide que s'il agrée au maître.

תא שמע: אבידה, לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד לצורכו, אבל שוטחה לצורכה על גבי מטה ועל גבי מגוד. נזדמנו לו אורחין, לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד, בין לצורכה בין לצורכו.

Viens et entends : un objet perdu, on ne l'étale ni sur un lit ni sur un magod pour son propre besoin. On l'étale pour le besoin de l'objet, sur un lit et sur un magod.

S'il lui vient des hôtes, on ne l'étale ni sur un lit ni sur un magod, ni pour le besoin de l'objet, ni pour son propre besoin.

📜 Rachi (4)

לא ישטחנה במוצא בגד אבודה קאי:

Il s'agit de celui qui trouve un vêtement perdu.

מגוד קבילי"א:

Magod : un cadre, une tringle.

לצורכה כדי שלא יאכלנו עש:

Pour son besoin : afin que la mite ne le mange pas.

נזדמנו לו אורחין וכו' אלמא אף על גב דלצורכה הוא והיינו לא אפשר הואיל ומתכוין להתכבד בשל חבירו באורחין חשיב ליה גזל ואסיר:

On en déduit : même lorsque c'est pour le besoin de l'objet, et que l'on ne peut pas faire autrement, dès lors qu'il a l'intention de tirer honneur du bien d'autrui devant des hôtes, cela compte pour lui comme un vol, et c'est interdit.

🗂️ Tossefot (1)

מגוד פירש ר"ת כמו נגוד ליה גלימא (עירובין ד' צד.):

Rabbeinou Tam explique : comme "fixe-lui le manteau" (Erouvin 94b).

💡 Explication

Preuve sur la aveda (objet perdu). Étaler pour aérer, contre la mite, est permis : c'est le besoin du vêtement. Étaler pour son propre confort est interdit.

Des hôtes arrivent. Même l'étalage utile au vêtement devient interdit, parce qu'il vise aussi à en tirer honneur. Rachi y lit le cas lo efchar (on ne peut pas s'abstenir) avec une kavana (intention). Tossefot : le magod est une tringle où l'on tend le manteau.

שאני התם דקלי לה, אי משום עינא בישא, אי משום גנבי.

Là, le cas est autre : il la détériore, soit à cause du mauvais œil, soit à cause des voleurs.

📜 Rachi (1)

ומשני לאו משום כוונה הוא אלא משום דבשטיחה זו קלי לה כלומר מאבדה בידים אי משום עינא בישא אי משום דלמא אורחין גנבי נינהו וגנבי לה:

On répond : cet étalage la fait perdre de ses mains. Soit à cause du mauvais œil, soit parce que les hôtes sont peut-être des voleurs et la dérobent.

💡 Explication

La preuve tombe. L'interdit de l'étalage devant les hôtes tient au dommage : le mauvais œil, ou des hôtes qui seraient des voleurs. On ne peut donc pas en tirer une règle sur la hanaa visée.

תא שמע: מוכרי כסות מוכרין כדרכן, ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה, ובגשמים מפני הגשמים. והצנועין מפשילין לאחוריהם במקל.

Viens et entends : les marchands de vêtements vendent à leur manière, à condition de ne pas avoir l'intention, au soleil, de se protéger du soleil, et sous la pluie, de se protéger de la pluie. Et les scrupuleux les suspendent derrière eux à un bâton.

📜 Rachi (2)

מוכרין כדרכן מעוטפין בכסות כלאים דאין מתכוין להנאת לבישה:

Ils vendent à leur manière : enveloppés dans un vêtement de kilayim, parce qu'ils n'ont pas l'intention de la jouissance du port.

והצנועים פרושים שמתרחקין מן הכיעור ומן הדומה לו:

Les scrupuleux : des perouchim, qui s'écartent du laid et de ce qui lui ressemble.

💡 Explication

Michna de kilayim (mélange laine et lin), interdite au port. Le marchand pose le vêtement sur lui pour le montrer. C'est permis tant qu'il ne vise pas la protection du soleil ou de la pluie. Les tzenouim (scrupuleux) évitent même l'apparence : ils portent la pièce derrière eux, au bâton.

והא הכא דאפשר למעבד כצנועין, וכי לא מכוין — שרי. תיובתא למאן דמתני לישנא קמא דרבא, תיובתא.

Or ici, il est possible d'agir comme les scrupuleux, et lorsque l'on n'a pas l'intention, c'est permis. Réfutation pour celui qui enseigne la première version de Rava.

Réfutation.

📜 Rachi (2)

לישנא קמא דרבא אפשר ולא מתכוין אסור אפילו לרבי שמעון דא"כ הא מני:

La première version de Rava : on peut s'abstenir et l'on n'a pas l'intention, c'est interdit, même selon Rabbi Chimon. Sinon, cette michna serait l'avis de qui ?

יש שטועין שמקשין על משנה זו אותה ששנינו בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לנכרי אלמא כלאים אסור למכור וטעות בידם דהתם אבד דוקא שמא יחזור נכרי וימכרנו לישראל ולא יכיר שיש בו כלאים וילבשנו אבל כלאים הניכר מותר בכל הנאות מכירה:

Certains se trompent et objectent à cette michna celle où nous avons appris : un vêtement dans lequel des kilayim se sont perdus, on ne le vend pas à un non-Juif. On en déduirait que les kilayim sont interdits à la vente. L'erreur est la leur : là-bas, "perdus" vise précisément le risque que le non-Juif le revende à un Juif, qui ne reconnaîtra pas les kilayim et le portera. Des kilayim reconnaissables sont permis pour toutes les jouissances de la vente.

💡 Explication

Le marchand peut faire comme les scrupuleux : suspendre au bâton, et ne rien porter. Lorsqu'il n'a pas l'intention de se protéger, la michna permet quand même le port ordinaire. Cela réfuté la première version de Rava : efchar ve-lo mitkaven (on peut s'abstenir, sans intention) serait interdit, même pour Rabbi Chimon.

Rachi écarte une autre michna. Le vêtement où les kilayim sont mêlés sans qu'on les voie ne se vend pas à un non-Juif, de peur qu'il revienne à un Juif. Des kilayim visibles se vendent.

🖼️ Schéma

On peut vendre comme les scrupuleux, au bâton. Sans intention de se protéger, le port ordinaire reste permis : la première version de Rava est réfutée.

ולא יסיק בו וכו׳. תנו רבנן: תנור שהסיקו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם, חדש — יותץ, ישן — יוצן.

Et l'on n'allume pas avec cela, etc. Les Sages ont enseigné : un four qu'on a chauffé avec des écorces d'orla ou avec de la paille de kilayim de la vigne : s'il est neuf, on le démolit ; s'il est ancien, on le laisse refroidir.

📜 Rachi (4)

בקליפי ערלה קליפי אגוזים ורמונים שאף הם בכלל פרי ואסורין משום ערלה וכן קשין של כלאי הכרם הכל אסור דבכלאים לא כתיב פרי:

Écorces d'orla : écorces de noix et de grenades, qui entrent elles aussi dans le fruit et sont interdites au titre de l'orla. De même la paille de kilayim de la vigne : tout est interdit, car, pour les kilayim, le mot "fruit" n'est pas écrit.

חדש יותץ שהרי על ידי היסק זה של ערלה נגמר ומתקיים כולו:

Car c'est par cette chauffe d'orla qu'il a été achevé, et que toute son existence tient.

ישן שאין היסק זה מועיל לו אלא שאופה בו פת:

Cette chauffe ne lui sert à rien d'autre que d'y cuire du pain.

יוצן שלא יאפה בו פת בהיסק זה:

Afin que l'on n'y cuise pas de pain avec cette chauffe.

🗂️ Tossefot (1)

חדש יותץ קסבר יש שבח עצים בפת וה"נ יש שבח עצים בתנור וזה וזה גורם אסור ויש שבח עצים בפת היינו העצים שהן גורמים אפיית הפת כשאבוקה כנגדו ורבנן סברי אין שבח עצים בפת אף על פי שהאבוקה כנגדו דשלהבת אינה באה מן העצים אלא מחמת משהו הנשרף וא"כ היא כמו גחלת דאין האיסור בעין וכן פירש"י הקשה ה"ר אהרן לרבי הא דאמר (תרומות פ"ב מ"ג) המבשל בשבת בשוגג יאכל ואפילו בשבת ואמאי נימא יש שבח מוקצה בפת דגחלים מוקנין הן ואומר ר"י דלא שייך אלא באיסורי הנאה דווקא וכן פי' הקונטרס בפרק בתרא דע"ז (דף סו. ושם) גבי תנור שהסיקו בכמון של תרומה:

Il tient qu'il y a un apport du bois dans le pain, et de même un apport du bois dans le four, et que zeh va-zeh gorem est interdit. "Il y a un apport du bois dans le pain" désigne les bois qui causent la cuisson du pain lorsque la flamme est en face. Les Sages tiennent qu'il n'y a pas d'apport du bois dans le pain, même si la flamme est en face : la flamme vient du peu qui brûle, et elle est alors comme une braise, l'interdit n'étant plus en nature. Ainsi explique Rachi. Rabbeinou Aharon a objecté à son maître : ce qui est dit (Teroumot, chapitre 2, michna 3), celui qui cuit le Chabbat par inadvertance, on peut en manger, même le Chabbat. Pourquoi ne dirait-on pas qu'il y a un apport de mouktze dans le pain, les braises étant mouktze ? Le Ri dit : cela ne concerne que les issourei hanaa (interdits de jouissance). Et ainsi le commentaire l'explique au dernier chapitre de Avoda Zara (66a), au sujet d'un four chauffé avec du cumin de terouma.

⚖️ Rosh (1)

עבר זמנו אסור בהנאה פשיטא לא צריכא לשעות דרבנן. דא"ר גידל א"ר חייא ב"ר יוסף אמר רב המקדש מו' שעות ולמעלה אפי' בחיטי קורדנייתא אין חוששין לקדושין פירש"י מתחלת ו' שעות ולמעלה. ולישנא דמשש שעות משמע מסוף שש כדלעיל (פסחים דף ד.) דכ"ע חמץ משש שעות ולמעלה אסור. ומפרש ר"ת מסוף ו' שעות ולמעלה. ומשוה יחד שעות דאוריי' וחיטי קורדנייתא דהוי חמץ דרבנן. דחמץ נוקשה אינו אסור אלא מדרבנן מו' שעות ולמעלה דהא דמרבינן לקמן (פסחים ד' מג.) חמץ נוקשה מקרא היינו דוקא תוך זמנו אבל לפני זמנו לא אסור אלא מדרבנן הלכך מייתי מרב גידל ומדמי אהדדי שעות דאורייתא וחמץ דרבנן לשעות דרבנן וחמץ דאורייתא ובעל העיטור ז"ל כתב דהא דרב גידל מתחלת שעה שביעית מיירי ואליבא דרבי שמעון דאמר לקמן (פסחים דף כח:) מן התורה מותר בהנאה עד הלילה וקאמר רב גידל כיון דחכמים אסרוהו בהנאה משש שעות ולמעלה אין חוששין לקדושין. אבל בשעה ששית חוששין. ולא ידענא מנא ליה דלר"ש אסור בהנאה משש שעות ולמעלה מדרבנן. ור"י כתב דמותר בהנאה לר' שמעון עד הלילה אפילו מדרבנן. ובעל המאור ז"ל כתב אע"פ שהביאה רב אלפס להא דרב גידל בהלכותיו אין נראה לנו לסמוך עליה. דרב לטעמיה דסבירא ליה כר' יהודה לקמן (פסחים דף כט) דאמר חמץ מו' שעות ולמעלה עובר עליו מן התורה וחכמים עשו סייג ואסרו שעה ששית מדבריהם ולא קיי"ל הכי אלא כר"ש דאמר בין לפני זמנו בין לאחר זמנו אין עובר עליו ולא כלום. אבל לכתחלה אין להשהותו מו' שעות ולמעלה. דלא פליג ר"ש אהא דדרשינן אך ביום הראשון תשביתו ואך חלק אי נמי לא תשחט על חמץ דם זבחי. אלא אם עבר וקידש כל היום חוששים לקדושיו. ואע"פ דסתם מתניתין מוקמינן הכא לשעות דרבנן וכדרב גידל. לא קיי"ל הכי דהא סיפא דמתניתין ולא יסיק בו תנור וכירים מוקמינן לה אליבא דר' יהודה ולית הילכתא כוותיה ולקמן נדקדק בפסק זה דיראה דאף על גב דרב פסק כרבי שמעון היינו דווקא לאחר זמנו אבל לפני זמנו קיי"ל כר' יהודה ואיתא לדרב גידל. אמר חזקיה מניין לחמץ בפסח שאסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה. א"ר יעקב אמר ר' יוחנן בכל מתרפאין במקום סכנה חוץ מעצי אשירה דתניא ר' אליעזר אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאודך למה נאמר בכל נפשך. אם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך. ואם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך. ובמס' ע"ז הארכתי בזה. כי אתא רבין אמר ר' יוחנן בכל מתרפאין במקום סכנה חוץ מע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז הא דאמרן. גילוי עריות ושפיכות דמים מנא ליה. דתניא רבי אומר כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה. וכי מה ענין רוצח אצל נערה המאורסה. אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד. מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו. ומקיש נערה המאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור ורוצח גופיה מנא ליה סברא הוא כי ההוא דאתא קמיה דרבא אמר ליה מרי דוראי א"ל זיל קטליה לפלניא ואי לא קטלינא לך. אמר ליה ליקטלך ולא תיקטליה מאי חזית דדמא דידך סומקי טפי דילמא דמא דההוא גברא סומקי טפי. מר בר רב אשי אשכחיה לרבינא דקא שייף לברתיה בגרקי דערלה. אמר ליה אימור דאמרי רבנן בשעת הסכנה שלא בשעת הסכנה מי אמור. א"ל האי אשתא צמירתא כשעת הסכנה דמיא. ואיכא דאמרי הכי אמר ליה מידי דרך הנאתו קעבידנא וכיון דלאו דרך הנאתו קעבידנא לצורך רפואה מותר אע"ג דלית ביה סכנה. אבל שלא לצורך רפואה אפילו שלא כדרך הנאתו אסור מדקאמר ליה ר' יוחנן אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתו משמע מלקות הוא דליכא הא איסורא מיהא איכא ובכלאי הכרם ובבשר בחלב דלא כתיב בהו אכילה אפילו שלא כדרך הנאתן אסור שלא במקום סכנה: איתמר הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו. אביי אמר מותר. ורבא אמר אסור. אפשר וקמכוין. לא אפשר וקמכוין כ"ע לא פליגי דאסור לא אפשר ולא קמכוין כ"ע לא פליגי דשרי. ומיירי בדלא הוי פסיק רישיה כגון שיכיל לסתום נחיריו שלא יהנה מן הריח. דפסיק רישיה הוי כמתכוין בכל איסורי דאורייתא. כי פליגי באפשר ולא מכוין ולר' יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור כ"ע לא פליגי דאסור ואליבא דר' שמעון פליגי וכו'. וא"ד אפשר ולא מכוין היינו פלוגתייהו דר' יהודה ור"ש כי פליגי דלא אפשר וקמכוין אביי אמר מותר. ורבא אמר אסור וקי"ל כרבא: ולא יסיק בו תנור וכירים וכו'. תנו רבנן תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה או בקשין של כלאי הכרם חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת רבי אומר הפת אסורה וחכ"א הפת מותרת. בישלה על גבי גחלים דברי הכל הפת מותרת. והתניא בין חדש בין ישן יוצן. לא קשיא הא דתניא יותץ רבי אליעזר היא דאמר זה וזה גורם אסור. והא דתניא יוצן רבנן היא דאמרי זה וזה גורם מותר. והלכתא כרבנן דזה וזה גורם מותר. והכי מסקינן במס' ע"ז בפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מט.) בענין זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים דר' יוסי סבר זה וזה גורם מותר ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי ואמרי' התם ההיא גינתא דאיזדבלא בזבל ע"ז שלח רב עמרם קמיה דרב יוסף כי האי גוונא מאי א"ל הכי א"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי הלכך גם חדש יוצן ומסיקין אותו בעצים דהיתירא והוה ליה זה וזה גורם ושריא. ואע"ג דלכתחלה אסור לעשות זה וזה גורם כדמוכח בפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מח:) דתניא ר' יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה ומודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב שהוא מותר וחשיב ליה התם זה וזה גורם. יש לומר דהתם דין הוא שלא יהנה לכתחלה מן האיסור עצמו. אבל הכא התנור אינו האיסור בעצמו אלא שהתנור נגמר בעצי איסור ואי אמרי' יותץ נמצא התנור מופסד והוה כדיעבד. ולענין אפה בו את הפת הלכה כרבי דאמר הפת אסורה משום דיש שבח עצים בפת. דהא אפיך שמואל ותני רבי אומר הפת מותרת וחכ"א הפת אסורה משום דבהא סבר שמואל הלכה כרבי ואפי' מחביריו ואפיך ותני לה בלשון רבנן כי היכי דתקום כרבנן לאיסור הלכך קערות וכוסות וצלוחיות שהסיקום בעצי ערלה אסירי וקדירה נמי אסירא דהא מקבלה בישולה מקמי דניתו עצים דהיתירא. כי פליגי בתנור דלמאן דאסר זה וזה גורם אסור. ולמאן דמתיר זוז"ג מותר. וקי"ל מותר כדפי'. ובבישלה ע"ג גחלים פליגי שמואל ור' יוחנן. ח"א לא שנו אלא גחלים עוממות אבל לוחשות אסורה. וח"א אפי' לוחשות מותרת. ועבדינן לחומרא. והא דשרי בעוממות לדברי הכל דוקא בקליפי ערלה ובקשין של כלאי הכרם משום דדינן בשריפה תמורה לד. וקי"ל כל הנשרפין אפרן מותר אבל בחמץ בפסח קי"ל כרבנן דאמרי מפרר וזורה לרוח והוו בכלל כל הנקברים שאפרן אסור וכל שכן הגחלים. ה"ר יונה ז"ל

Après son temps, il est interdit à la jouissance : c'est évident. C'est nécessaire pour les heures d'interdit rabbinique. Car Rav Guidel a dit au nom de Rav Hiya bar Rav Yossef, au nom de Rav : celui qui fiance à partir de la sixième heure et au-delà, même avec du blé kordaniyata, on ne tient pas compte du kiddouchin. Rachi explique : depuis le début de la sixième heure et au-delà. Or la tournure "à partir de la sixième heure" signifie depuis la fin de la sixième, comme plus haut (Pessahim 4a), où tous conviennent que le hametz est interdit à partir de la sixième heure et au-delà. Rabbeinou Tam explique : depuis la fin de la sixième heure et au-delà. Il met ainsi sur le même plan les heures d'interdit de la Torah et le blé kordaniyata, qui est un hametz rabbinique. Car le hametz noukché (hametz incomplet) n'est interdit que rabbiniquement à partir de la sixième heure et au-delà : l'inclusion, plus loin (Pessahim 43a), du hametz noukché à partir d'un verset vaut seulement pendant son temps ; avant son temps, l'interdit est rabbinique. C'est pourquoi il cite Rav Guidel et compare : heures de la Torah avec hametz rabbinique, et heures rabbiniques avec hametz de la Torah. Le Baal ha-Itour, de mémoire bénie, a écrit que cet enseignement de Rav Guidel porte sur le début de la septième heure, et selon Rabbi Chimon, qui dit plus loin (Pessahim 28b) que, de la Torah, la jouissance reste permise jusqu'à la nuit. Rav Guidel dit : puisque les Sages l'ont interdit à la jouissance à partir de la sixième heure et au-delà, on ne tient pas compte du kiddouchin. Pendant la sixième heure, on en tient compte. Et je ne sais d'où il tient que, pour Rabbi Chimon, la jouissance serait interdite à partir de la sixième heure et au-delà par ordre rabbinique. Le Ri a écrit que, pour Rabbi Chimon, la jouissance reste permise jusqu'à la nuit, même rabbiniquement. Le Baal ha-Maor, de mémoire bénie, a écrit : bien que Rav Alfas ait rapporté cet enseignement de Rav Guidel dans ses Halakhot, il ne nous paraît pas possible de s'y appuyer. Car Rav suit son propre raisonnement : il tient comme Rabbi Yehouda plus loin (Pessahim 29), qui dit que, pour le hametz, à partir de la sixième heure et au-delà on transgresse de la Torah, et les Sages ont fait un seyag (une barrière) et ont interdit la sixième heure par leurs paroles. Nous tenons comme Rabbi Chimon, qui dit : avant son temps comme après son temps, on ne transgresse rien du tout. Au départ, on ne le laisse pas subsister à partir de la sixième heure et au-delà. Car Rabbi Chimon ne conteste pas l'exposition de "akh ba-yom ha-richon tachbitou", où "akh" vient partager, ni celle de "lo tichhat al hametz dam zivhi". S'il a passé outre et a fiancé pendant toute la journée, on tient compte de son kiddouchin. Et bien que l'on établisse ici la michna anonyme pour les heures rabbiniques, comme Rav Guidel, nous ne tenons pas ainsi : la fin de la michna, "et l'on n'allume pas avec cela un four ni un réchaud", on l'établit selon Rabbi Yehouda, et la halakha ne suit pas son avis. Plus loin nous examinerons cette décision de près. Il apparaît que, même si Rav a tranché comme Rabbi Chimon, c'est seulement après son temps ; avant son temps, nous tenons comme Rabbi Yehouda, et l'enseignement de Rav Guidel tient. Hizkiya a dit : d'où sait-on que le hametz à Pessa'h est interdit à la jouissance ? Il est dit "lo yeakhel hametz" : il n'y aura pas en lui de permission de le manger. Rabbi Yaakov a dit que Rabbi Yo'hanan a dit : on se soigne par tout, en cas de danger, sauf par le bois d'une achera (arbre idolâtre). Car on enseigne : Rabbi Eliezer dit : si l'on a dit "be-khôl nafchekha", pourquoi a-t-on dit "be-khôl mêôdekha" ? Et si l'on a dit "be-khôl mêôdekha", pourquoi a-t-on dit "be-khôl nafchekha" ? Si tu as un homme dont les biens lui sont plus chers que son corps, c'est pourquoi il est dit "be-khôl mêôdekha". Et si tu as un homme dont le corps lui est plus cher que ses biens, c'est pourquoi il est dit "be-khôl nafchekha". Dans le traité Avoda Zara, j'ai développé cela. Quand Ravine est venu, il a dit que Rabbi Yo'hanan a dit : on se soigne par tout, en cas de danger, sauf par l'avoda zara, les relations interdites et le meurtre. L'avoda zara, c'est ce que nous avons dit. Les relations interdites et le meurtre, d'où ? Car on enseigne : Rabbi dit : "ki kaacher yakoum ich al reehou ou-retzaho nefech, ken ha-davar ha-zeh". Quel rapport entre un meurtrier et une jeune fille fiancée ? Ceci vient enseigner et se trouve enseigné. De même que, pour la jeune fille fiancée, on peut la sauver au prix de la vie de l'agresseur, de même, pour le meurtrier, on peut sauver la victime au prix de la vie du meurtrier. Et l'on rapproche la jeune fille fiancée du meurtrier : de même que, pour le meurtre, on se laisse tuer et l'on ne transgresse pas, de même, pour la jeune fille fiancée, elle se laisse tuer et elle ne transgresse pas. Et le meurtrier lui-même, d'où ? C'est une sevara (un raisonnement), comme cet homme qui vint devant Rava. Il lui dit : le maître du village m'a dit : va tuer un tel, sinon je te tue. Il lui dit : qu'il te tue, et toi ne tue pas. Qu'as-tu vu pour que ton sang soit plus rouge ? Peut-être le sang de cet homme est-il plus rouge. Mar bar Rav Achi trouva Ravina en train d'oindre sa fille avec des olives vertes d'orla. Il lui dit : admettons que les Sages l'aient dit en temps de danger ; hors du temps de danger, l'ont-ils dit ? Il lui dit : cette fièvre qui serre est comme un temps de danger. Et certains disent qu'il lui répondit ainsi : est-ce que j'agis selon le mode de sa jouissance ? Puisque je n'agis pas selon le mode de sa jouissance, pour un besoin de soin c'est permis, même s'il n'y a pas de danger. Hors d'un besoin de soin, même hors du mode de sa jouissance, c'est interdit, de ce que Rabbi Yo'hanan a dit : on n'applique la flagellation que selon le mode de leur jouissance. On entend qu'il n'y a pas de flagellation, et qu'il y a un interdit. Pour les kilayim de la vigne et pour la viande au lait, où "manger" n'est pas écrit, même hors du mode de leur jouissance c'est interdit hors d'un lieu de danger. Il a été dit : une jouissance qui vient à l'homme malgré lui. Abaye dit : permis. Rava dit : interdit. On peut s'en abstenir et l'on a l'intention ; on ne peut pas s'en abstenir et l'on a l'intention : tous conviennent que c'est interdit. On ne peut pas s'en abstenir et l'on n'a pas l'intention : tous conviennent que c'est permis. Et l'on parle d'un cas qui n'est pas un psik reicha (conséquence inévitable), par exemple s'il peut boucher ses narines pour ne pas jouir de l'odeur. Car un psik reicha compte comme une intention dans tous les interdits de la Torah. Là où ils divergent : on peut s'en abstenir et l'on n'a pas l'intention. Selon Rabbi Yehouda, qui dit qu'une chose à laquelle on ne vise pas est interdite, tous conviennent que c'est interdit ; ils divergent selon Rabbi Chimon. Et certains disent : "on peut s'en abstenir et l'on n'a pas l'intention", c'est le différend de Rabbi Yehouda et de Rabbi Chimon. Là où ils divergent, "on ne peut pas s'en abstenir et l'on a l'intention" : Abaye dit permis, Rava dit interdit, et nous tenons comme Rava. "Et l'on n'allume pas avec cela un four ni un réchaud", etc. Les Sages ont enseigné : un four qu'on a chauffé avec des écorces d'orla ou avec de la paille de kilayim de la vigne : neuf, on le démolit ; ancien, on le laisse refroidir. S'il y a cuit le pain, Rabbi dit : le pain est interdit ; les Sages disent : le pain est permis. S'il a fait cuire sur les braises, de l'avis de tous le pain est permis. Or on enseigne : qu'il soit neuf ou ancien, on le laisse refroidir. Pas de difficulté : celle qui enseigne "on le démolit" est de Rabbi Eliezer, qui dit que zeh va-zeh gorem (ceci et cela en sont la cause) est interdit. Celle qui enseigne "on le laisse refroidir" est des Sages, qui disent que zeh va-zeh gorem est permis. Et la halakha suit les Sages : zeh va-zeh gorem est permis. C'est ainsi que nous concluons dans le traité Avoda Zara, au chapitre Kol ha-tzelamim (Avoda Zara 49a), au sujet de semer des légumes dessous à la saison des pluies : Rabbi Yossi tient que zeh va-zeh gorem est permis, et Rav Yehouda a dit que Chmouel a dit : la halakha suit Rabbi Yossi. Et l'on dit là-bas : ce jardin qu'on avait fumé avec du fumier d'avoda zara, Rav Amram envoya devant Rav Yossef : dans un cas pareil, quoi ? Il lui dit : ainsi a dit Rav Yehouda au nom de Chmouel : la halakha suit Rabbi Yossi. Donc un four neuf aussi, on le laisse refroidir et on le chauffe avec du bois permis : cela devient zeh va-zeh gorem, et c'est permis. Même si, au départ, il est interdit de produire un zeh va-zeh gorem, comme on le voit au chapitre Kol ha-tzelamim (Avoda Zara 48b) : on enseigne que Rabbi Yossi dit : on plante un rejeton d'orla, et on ne plante pas une noix d'orla ; et Rabbi Yossi reconnaît que, s'il a planté, marcotté et greffé, c'est permis, et il compte cela comme zeh va-zeh gorem. On peut dire : là, la règle est de s'abstenir au départ de jouir de l'interdit lui-même. Ici, le four a été achevé par du bois interdit. Si l'on dit de le démolir, le four se trouve perdu, et le cas compte comme un déjà-fait. Quant à "il y a cuit le pain", la halakha suit Rabbi, qui dit que le pain est interdit, parce qu'il y a un apport du bois dans le pain. Car Chmouel a inversé et enseigné : Rabbi dit que le pain est permis, et les Sages disent que le pain est interdit, parce que sur ce point Chmouel tient que la halakha suit Rabbi, même contre ses collègues, et il a inversé l'enseignement dans la langue des Sages, afin que la position tienne comme celle des Sages pour l'interdit. Donc des plats, des coupes et des fioles qu'on a chauffés avec du bois d'orla sont interdits, et une marmite aussi est interdite, car elle reçoit sa cuisson avant que n'arrive le bois permis. Là où ils divergent, c'est pour le four : pour celui qui interdit, zeh va-zeh gorem est interdit ; pour celui qui permet, zeh va-zeh gorem est permis. Et nous tenons que c'est permis, comme je l'ai expliqué. Sur "il a fait cuire sur les braises", Chmouel et Rabbi Yo'hanan divergent. L'un dit : on n'a enseigné cela que pour des braises qui s'éteignent ; si elles flambent, c'est interdit. L'autre dit : même si elles flambent, c'est permis. Et nous agissons selon la sévérité. Ce qui est permis pour les braises qui s'éteignent, de l'avis de tous, ne vaut que pour les écorces d'orla et la paille de kilayim de la vigne, parce que leur statut est la combustion, une sévérité. Et nous tenons : tout ce qui doit être brûlé, sa cendre est permise. Pour le hametz à Pessa'h, nous tenons comme les Sages, qui disent : on l'émiette et on le disperse au vent ; ils entrent dans l'ensemble de ce qui est enterré, dont la cendre est interdite, et à plus forte raison les braises. Rabbeinou Yona, de mémoire bénie.

💡 Explication

La michna interdit d'allumer le four avec du hametz. La baraïta élargit à deux autres issourei hanaa : écorces de orla, paille de kil'ei ha-kerem.

Four neuf : la chauffe interdite l'a cuit et l'a fait tenir. On le démolit. Four ancien : la chauffe ne sert qu'à la fournée en cours. On le laisse refroidir, et l'on n'y cuit pas avec cette chaleur.

Tossefot lit déjà ici yech chevah etzim ba-pat (apport du bois dans le pain) et zeh va-zeh gorem. Le Ri limite cet apport aux interdits de jouissance : les braises mouktze du Chabbat ne rendent pas le pain interdit.

אפה בו את הפת, רבי אומר: הפת אסורה, וחכמים אומרים: הפת מותרת. בישלה על גבי גחלים — דברי הכל מותר.

S'il y a cuit le pain, Rabbi dit : le pain est interdit ; et les Sages disent : le pain est permis. S'il a fait cuire sur les braises, de l'avis de tous c'est permis.

📜 Rachi (4)

אפה בו פת בהיסק זה לקמן מוקי לה כשאבוקה כנגדו שכל שעה שהיתה פת בתנור היה דולק האור ואופהו שהיה נהנה מן האיסור בשעה שהאיסור בעין:

Avec cette chauffe. Plus loin, on l'établit dans le cas où la flamme est en face : tout le temps que le pain était dans le four, le feu brûlait et le cuisait. Il jouissait de l'interdit pendant que l'interdit était encore en nature.

רבי אומר הפת אסורה דיש שבח עצי איסור בפת:

Car il y a un apport du bois interdit dans le pain.

וחכמים אומרים הפת מותרת (דהא) סברי אין שבח עצים בפת ממש והוא הדין דלית להו נמי חדש יותץ אלא יוצן והכי אמרי' בשמעתין:

Ils tiennent qu'il n'y a pas un véritable apport du bois dans le pain. De même, ils ne tiennent pas non plus "neuf, on le démolit", mais "on le laisse refroidir". Et c'est ainsi que nous le disons dans notre sougya.

בישלה על גבי גחלים דברי הכל הפת מותרת ואפילו לרבי דכי איתהני פת מאיסור כבר כלה ובטל וגחלים איצטריכא ליה דלא תימא אכתי איסורא בעיניה וכל שכן בתנור גרוף ואין אבוקה כנגדו:

De l'avis de tous le pain est permis, même selon Rabbi. Car au moment où le pain a joui de l'interdit, celui-ci était déjà consumé et annulé. Il avait besoin de préciser les braises, afin que l'on ne dise pas que l'interdit est encore en nature. À plus forte raison dans un four raclé, sans flamme en face.

🗂️ Tossefot (1)

בישלה על גבי גחלים בישלה דווקא בדיעבד אף על גב דכל הנשרפין אפרן מותר אפילו לכתחלה יש לחלק בין אפרן לגחלים:

"Il a fait cuire" vise précisément le déjà-fait. Bien que, pour tout ce qui doit être brûlé, la cendre soit permise même au départ, il y a lieu de distinguer entre leur cendre et les braises.

💡 Explication

Deux cuissons. Pain cuit pendant que la flamme est encore en face du bois interdit : Rabbi interdit le pain, les Sages le permettent. Rachi : Rabbi y voit l'interdit encore en nature ; les Sages n'y voient qu'une chaleur, déjà épuisée.

Sur les braises, tous permettent, même Rabbi : quand le pain en profite, le bois interdit à déjà cessé. Tossefot : "il a fait cuire" est un déjà-fait. La cendre de ce qui doit être brûlé peut être permise au départ ; les braises restent un cas à part.

🖼️ Schéma

Flamme en face : Rabbi interdit le pain, les Sages le permettent. Braises : tous le permettent.

והא תניא: בין חדש ובין ישן יוצן! לא קשיא: הא — רבי, והא — רבנן.

Or on enseigne : qu'il soit neuf ou ancien, on le laisse refroidir ! Pas de difficulté : celle-ci est de Rabbi, celle-là est des Sages.

📜 Rachi (1)

הא רבי דקתני חדש יותץ רבי הוא דאמר הפת אסורה משום דגמרה באיסור והוא הדין לתנור חדש שנגמר נמי ע"י האיסור:

Celle qui enseigne "neuf, on le démolit" est de Rabbi, qui dit que le pain est interdit parce qu'il a été achevé par l'interdit. Il en va de même pour un four neuf, achevé lui aussi par l'interdit.

🗂️ Tossefot (2)

בין חדש בין ישן יוצן דזה וזה גורם מותר אף על גב דזה וזה גורם דוקא בדיעבד מותר כדמוכח בסוף פרק כל הצלמים (ע"ז מח:) דאמר רבי יוסי אין נוטעין אגוז של ערלה ומודה ר' יוסי שאם נטע שהוא מותר וחשיב ליה זה וזה גורם דהכא הוי כדיעבד דאם נאמר חדש יותץ יפסיד התנור:

Parce que zeh va-zeh gorem est permis. Même si zeh va-zeh gorem n'est permis qu'en déjà-fait, comme on le voit à la fin du chapitre Kol ha-tzelamim (Avoda Zara 48b) : Rabbi Yossi dit que l'on ne plante pas une noix d'orla, et Rabbi Yossi reconnaît que, s'il a planté, c'est permis, et il compte cela comme zeh va-zeh gorem. Ici, c'est comme un déjà-fait : si l'on disait "neuf, on le démolit", il perdrait le four.

בין חדש ובין ישן יוצן ואף על גב דזה וזה גורם מותר מ"מ ישן כיון דסגי ליה בצינון ולא מפסיד מידי אלא איסור הנאה לחודה לכך צריך צינון:

Même si zeh va-zeh gorem est permis, un four ancien, puisqu'il lui suffit de refroidir et qu'il ne perd rien sinon la jouissance interdite seule, a besoin qu'on le laisse refroidir.

💡 Explication

Une autre baraïta dit : neuf ou ancien, on laisse seulement refroidir. Première réponse : "on démolit" suit Rabbi, "on laisse refroidir" suit les Sages. Rachi aligne Rabbi sur le pain : ce qui a été achevé par l'interdit reste interdit, four compris.

Tossefot lit déjà zeh va-zeh gorem. Permis seulement en déjà-fait, comme la noix d'orla chez Rabbi Yossi. Démolir le four neuf le ferait perdre : on traite donc le cas comme un déjà-fait. Le four ancien, lui, ne coûte qu'un refroidissement.

אימור דשמעת ליה לרבי משום דיש שבח עצים בפת. זה וזה גורם מי שמעת ליה? אלא, לא קשיא: הא — רבי אליעזר, הא — רבנן.

Dis que tu l'as entendu, pour Rabbi, au sujet de l'apport du bois dans le pain. Ceci et cela causent, l'as-tu entendu de lui ?

Plutôt, pas de difficulté : celle-ci est de Rabbi Eliezer, celle-là est des Sages.

📜 Rachi (2)

אימור דשמעת ליה לרבי דיש שבח עצים בפת כי שמעת ליה דפליג רבי אדרבנן ביש שבח עצים בפת לחודא הוא דשמעת ליה דרבנן הוו מקילי טפי ושרו אפי' פת לאכול דאמרי אין שבח עצים בה אלא שבח היסק ואיסור שבה כבר כלה הוא ורבי סבר הואיל ואבוקה כנגדו יש שבח עצים ואיסור גמור בה וגבי תנור חדש נהי דיש שבח עצים בו מיהו הוא עצמו אין נאכל אלא להיסק אחר עומד ויאפו בו ונמצאת פת הנאפת בו נגמרת ע"י איסור והיתר עצי איסור שגמרו (בו) את התנור ועצי היתר שגמרו את הפת והא היכא שמעינן ליה דאסר רבי:

Lorsque tu as entendu que Rabbi diverge des Sages, tu ne l'as entendu qu'au sujet de l'apport du bois dans le pain. Car les Sages sont plus coulants, et ils permettent même de manger le pain : ils disent qu'il n'y a pas d'apport du bois en lui, seulement un apport de la chauffe, et l'interdit qui s'y trouvait à déjà cessé. Rabbi tient : puisque la flamme est en face, il y a un apport du bois, et un interdit complet en lui. Pour un four neuf : admettons qu'il y ait un apport du bois en lui ; lui-même, toutefois, ne se mange pas. Il est là pour une autre chauffe, et l'on y cuira. Le pain qui y sera cuit se trouve achevé par un interdit et par un permis : le bois interdit qui a achevé le four, et le bois permis qui a achevé le pain. Et où avons-nous entendu que Rabbi interdise cela ?

הא ר' אליעזר דשמעינן ליה זה וזה גורם אסור דבר שאיסור והיתר גרמו לו שיבא אסור בהנאה:

C'est Rabbi Eliezer, que nous entendons dire : zeh va-zeh gorem est interdit. Une chose que l'interdit et le permis ont fait advenir est interdite à la jouissance.

💡 Explication

L'alignement sur Rabbi ne tient pas. Son différend avec les Sages porte sur yech chevah etzim ba-pat, le pain cuit pendant que la flamme est en face. Le four neuf, ensuite chauffé au bois permis, est un zeh va-zeh gorem : le bois interdit à achevé le four, le bois permis achève le pain. On n'a pas entendu Rabbi là-dessus.

Nouvelle attribution. La baraïta qui prescrit de démolir suit Rabbi Eliezer : zeh va-zeh gorem est interdit. Celle qui laisse refroidir suit les Sages : zeh va-zeh gorem est permis.

הי רבי אליעזר? אילימא רבי אליעזר דשאור, דתנן: שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה, ואין בזה כדי להחמיץ ואין בזה כדי להחמיץ, ונצטרפו וחמצו — רבי אליעזר אומר: אחר אחרון אני בא, וחכמים אומרים: בין שנפל איסור לכתחלה, ובין שנפל איסור לבסוף — לעולם אינו אוסר

Quel Rabbi Eliezer ? Si tu dis : Rabbi Eliezer au sujet du levain, car nous avons appris : du levain de houlin et du levain de terouma sont tombés dans une pâte, et il n'y a pas dans celui-ci de quoi faire lever, ni dans celui-là de quoi faire lever, ils se sont joints et ont fait lever.

Rabbi Eliezer dit : je suis le dernier. Et les Sages disent : que l'interdit soit tombé au début, ou que l'interdit soit tombé à la fin, il n'interdit jamais.

📜 Rachi (2)

לתוך עיסה של חולין:

Dans une pâte de houlin.

אחר אחרון אני בא אם סילק את הראשון כדמתרץ ליה אביי:

S'il a retiré le premier, comme Abaye le résout.

💡 Explication

La Guemara cherche quel Rabbi Eliezer interdit un zeh va-zeh gorem. Première piste : le levain. Deux levains, houlin et terouma, aucun ne suffit seul ; ensemble ils font lever la pâte de houlin.

Rabbi Eliezer : ahar aharon ani ba, je suis le dernier tombé. Rachi : cela suppose qu'on a retiré le premier, comme le résoudra Abaye. Les Sages : l'interdit ne rend jamais la pâte interdite, qu'il soit tombé en premier ou en dernier. L'amoud s'arrête sur cette michna ; la suite est au daf suivant.

🖼️ Schéma

Houlin et terouma, chacun insuffisant, font lever ensemble. Rabbi Eliezer suit le dernier. Les Sages ne rendent jamais la pâte interdite.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).