Pesachim 70b - Le kofitz, ben Dortai, et les sept jours de la hagiga

Pesachim 70b

Sougya : La mishna du couteau et du kofitz se termine sur le nassi goses le treize. Un seul safek suffit à immerger le couteau.

Deux sefeikot laissent le kofitz non immergé. Yehouda ben Dortai s'éloigne au sud : la hagiga, selon lui, repousse le chabbat, par le verset du menu bétail et du gros bétail.

Rav Ashi refuse de suivre les perushim. Le même verset enseigne, pour Rav Nahman, que le motar du pesah est offert en shelamim.

Les Rabbins excluent la hagiga du chabbat par ve-hagotem : sept, alors que les jours sont huit. Abaye répond à Ravin.

Oula ouvre les shelamim abattus la veille du yom tov.

Merubbe, touma, mort du nassi : trois rejets. Reste le goses, couteau immergé, kofitz non.

Ben Dortai : bakar = hagiga, et le chabbat. Rav Nahman : le motar devient shelamim.

Huit jours de fête, verset de sept. Ravin voit six. Abaye : huit jamais, sept souvent.

במרובה. מנא ידעי?

Dans le cas merubbe (le pesah abondant pour la havura). D'où le savent-ils ?

📜 Rachi (2)

במרובה בחבורה מועטת שהפסח מרובה להן ולא יביאו חגיגה:

Dans une havura (groupe) réduite, pour qui le pesah est abondant, et ils n'apporteront pas de hagiga.

מנא ידעי הבעלים בשלשה עשר שתהא חבורתו מועטת הרי כל שעה באין ונמנין עליו אנשים מעלמא וקונים להן בו חלק מן הבעלים עד שעת שחיטה הלכך לא קים ליה שתהא חבורה מועטת ומטביל לקופיץ שמא יביאו חגיגה ויצטרכו לשבירת עצמות:

Les propriétaires, le treize : que leur havura sera réduite. À chaque instant des gens du dehors viennent, s'y inscrivent, et achètent une part aux propriétaires, jusqu'à l'heure de la chehita (abattage). Dès lors il n'est pas établi pour lui que la havura sera réduite, et il immerge le kofitz (couperet), de peur qu'ils apportent une hagiga et qu'ils aient besoin de la brisure des os.

💡 Explication

Dernier mot de 70a, repris ici. Le cas proposé : merubbe, havura petite, part de pesah large, pas de hagiga du quatorze, donc pas de kofitz immergé d'avance.

La question d'où le savent-ils vise le treize. L'inscription reste ouverte jusqu'à la chehita. Le propriétaire immergerait le kofitz, de peur d'une hagiga et d'une brisure d'os.

ואלא שבא בטומאה. סוף סוף, מנא ידעי?

Mais alors, dans le cas où il vient en touma (impureté). En fin de compte, d'où le savent-ils ?

📜 Rachi (2)

שבא בטומאה שרוב ציבור טמאין ותנן בזמן שבא בטומאה אין מביאין עמו חגיגה וזה המוצאה טהור ואע"פ שאף הטהורים עושין בטומאה עם הציבור מטבילה לשבר בה עצמות חגיגת חמשה עשר שאינה באה בטומאה:

La majorité du public est impure. Et nous avons appris : au temps où il vient en impureté, on n'apporte pas de hagiga avec lui. Et celui qui le trouve est pur. Et bien que les purs aussi agissent en impureté avec le public, il l'immerge pour briser avec lui les os de la hagiga du quinze, qui ne vient pas en impureté.

מנא ידעי הבעלים בשלשה עשר כשמטבילין סכיניהם שיהו רוב ציבור טמאין:

Les propriétaires, le treize, quand ils immergent leurs couteaux : que la majorité du public sera impure.

💡 Explication

Second cas. Pesah en touma de la majorité : pas de hagiga du quatorze avec lui, donc le kofitz n'était pas requis pour ses os.

Même question, au moment de la tevila (immersion) des couteaux, le treize. Rachi ajoute le trouveur pur : il immerge quand même le kofitz pour la hagiga du quinze, qui ne vient pas en touma.

דמית נשיא. דמית נשיא אימת? אילימא דמית בשלשה עשר — סכין למה לי דמטבליה? ואלא דמית בארבעה עשר. מאי שנא סכין דמטביל, ומאי שנא קופיץ דלא מטביל לה?

C'est que le nassi est mort. Le nassi est mort quand ?

Si tu dis qu'il est mort le treize : le couteau, pourquoi l'immerger ? Mais alors, il est mort le quatorze.

Quelle différence entre le couteau, qu'il immerge, et le kofitz, qu'il n'immerge pas ?

📜 Rachi (5)

דמית נשיא ומצוה לכל ישראל להתעסק בו:

Et c'est une mitsva pour tout Israël de s'occuper de lui.

אי נימא בשלשה עשר כשהיו מטהרין כליהם:

Au moment où ils purifiaient leurs ustensiles.

סכין למה ליה לאטבוליה למריה הרי היא עתיד ליטמא וזה המוצאה אם טהור הוא למה מחזיקה בטהורה ושוחט בה שלמי חגיגתו בי"ט:

Pour son propriétaire : elle est destinée à devenir impure. Et celui qui la trouve, s'il est pur, pourquoi la tient-il pour pure et abat-il avec elle ses shalmei hagiga (sacrifices de paix de la fête) le yom tov ?

אלא דמית בארבעה עשר וכשהטבילו כליהם בי"ג הצריכין לארבעה עשר לא היו יודעין שיבוא בטומאה א"כ גם את הקופיץ הטביל לשבירת העצמות דחגיגת ארבע' עשר:

Et quand ils ont immergé, le treize, leurs ustensiles nécessaires au quatorze, ils ne savaient pas qu'il viendrait en impureté. Dès lors il a aussi immergé le kofitz, pour la brisure des os de la hagiga du quatorze.

ומאי שנא סכין דאמרי' אטבלה מרה מאתמול ומאי שנא קופיץ דלא אמרי' אטבלה מרה מאתמול:

Dont nous disons que son propriétaire l'a immergé la veille. Et quelle différence pour le kofitz, dont nous ne disons pas que son propriétaire l'a immergé la veille.

💡 Explication

Réponse : le nassi est mort. Tout Israël doit s'occuper de son enterrement, et la communauté devient impure.

Mort le treize : immerger le couteau ne sert plus, il redeviendra impur. Le trouveur pur ne peut pas non plus le tenir pour pur et abattre avec lui le yom tov.

Mort le quatorze : le treize, on l'ignorait. Le propriétaire a donc immergé le kofitz avec le couteau. La mishna, qui les sépare, n'est pas encore expliquée.

לא צריכא, דנשיא גוסס בשלשה עשר. סכין, דחד ספיקא — מטביל לה. קופיץ, דתרי ספיקי — לא מטביל לה.

On n'en a besoin que là où le nassi est goses (agonisant) le treize. Le couteau, qui a un seul safek (doute), il l'immerge.

Le kofitz, qui a deux sefeikot (doutes), il ne l'immerge pas.

📜 Rachi (3)

לא צריכא דנשיא גוסס בשלשה עשר ולא גרסינן ומת בארבעה עשר דמה לי מת ומה לי לא מת:

Et l'on ne lit pas : et il est mort le quatorze. Qu'il meure ou non, cela revient au même.

סכין דחד ספיקא הוא דאיכא למימר שמא ימות הנשיא ויעשו פסח בטומאה משום הך ספיקא לא אימנע מלאטבולה ואטבלה דחייש שמא לא ימות ויעשה פסח בטהרה:

Car on peut dire : peut-être le nassi mourra, et ils feront le pesah en impureté. À cause de ce doute il ne s'est pas retenu de l'immerger, et il l'a immergé, car il craint : peut-être il ne mourra pas, et il fera le pesah en tahara (pureté).

אבל קופיץ דתרי ספיקי אית ליה מסלקי ליה מתורת טבילה שמא ימות ולא יביאו חגיגות לא בארבעה עשר ולא בחמשה עשר או אפי' לא ימות שמא אני לא אצטרך לחגיגת ארבעה עשר שתהא חבורתי מועטת ויבא פסח במרובה ואי משום חגיגת חג חמשה עשר עדיין יש שהות להטבילה בי"ד הלכך לא אטבלה מרה בשלשה עשר:

Il a de quoi l'écarter du devoir d'immersion. Peut-être il mourra, et ils n'apporteront de hagiga ni le quatorze ni le quinze. Ou même s'il ne meurt pas : peut-être je n'aurai pas besoin de la hagiga du quatorze, ma havura étant réduite et le pesah venant en abondance. Et quant à la hagiga de la fête du quinze, il reste encore le temps de l'immerger le quatorze. Dès lors son propriétaire ne l'a pas immergé le treize.

💡 Explication

Le cas qui fait la mishna : le nassi est goses le treize. On ne sait pas s'il mourra. Rachi écarte la leçon qui ajouterait sa mort le quatorze. Le doute suffit.

Couteau, un safek. S'il vit, le pesah se fait en tahara et le couteau pur est requis. On immerge.

Kofitz, deux sefeikot. S'il meurt, pas de hagiga le quatorze ni le quinze. S'il vit, la havura peut rester petite : pas de hagiga du quatorze. La hagiga du quinze peut encore être préparée par une tevila le quatorze. On n'immerge pas le kofitz le treize.

🖼️ Schéma

Un safek oblige le couteau. Deux sefeikot dispensent le kofitz le treize.

תניא, יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו, והלך וישב לו בדרום. אמר: אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל: מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת, מה הן אומרים לו? תמהני על שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון שהן חכמים גדולים ודרשנין גדולים, ולא אמרו להן לישראל חגיגה דוחה את השבת.

On enseigne : Yehouda ben Dortai s'est séparé, lui et Dortai son fils, et il est allé s'établir dans le sud. Il a dit : si Eliyahou vient et dit à Israël : pourquoi n'avez-vous pas offert la hagiga le chabbat, que lui répondront-ils ?

Je m'étonne de deux grands de la génération, Chemaya et Avtalion, qui sont de grands sages et de grands darshanim (expositeurs), et qui n'ont pas dit à Israël : la hagiga repousse le chabbat.

📜 Rachi (2)

בן דורתאי פירש מן החכמים ונבדל מהם מפני שהיו אומרים אין חגיגת ארבעה עשר דוחה שבת:

D'avec les sages, et il s'est séparé d'eux, parce qu'ils disaient : la hagiga du quatorze ne repousse pas le chabbat.

וישב לו בדרום רחוק מירושלים שלא לעלות לרגל ויתחייב בפסח ובחגיגה דקסבר חגיגה חובה ואפי' במרובה:

Loin de Yerushalayim, pour ne pas monter en pèlerinage et se trouver tenu au pesah et à la hagiga. Car il tient que la hagiga est une obligation, même dans le cas merubbe.

💡 Explication

Nouvelle sougya. Yehouda ben Dortai quitte les sages avec son fils et s'installe dans le sud, loin de Yerushalayim, pour ne pas être tenu au pèlerinage.

Rachi : il tient la hagiga pour une hova, même quand le pesah est abondant. Son reproche vise Chemaya et Avtalion : ils n'ont pas enseigné que la hagiga repousse le chabbat. La question d'Eliyahou resterait sans réponse.

אמר רב: מאי טעמא דבן דורתאי, דכתיב: ״וזבחת פסח לה׳ א-להיך צאן ובקר״, והלא אין פסח אלא מן הכבשים ומן העזים! אלא: ״צאן״ — זה פסח, ״בקר״ — זו חגיגה, ואמר רחמנא ״וזבחת פסח״!

Rav a dit : quelle est la raison de ben Dortai ? Car il est écrit : Tu sacrifieras le pesah pour Hachem ton D.ieu, du menu bétail et du gros bétail.

Or le pesah ne vient que des agneaux et des chèvres ! Dès lors : menu bétail, c'est le pesah ; gros bétail, c'est la hagiga.

Et le Rahmana (la Tora) a dit : tu sacrifieras le pesah !

🗂️ Tossefot (1)

מאי טעמא דבן דורתאי דכתיב וזבחת פסח וכו' רש"י פי' דבחגיגת י"ד מיירי ולפי' צ"ל דלבן תימא אע"ג דאית ליה היקשא אחרינא לעיל חגיגת י"ד לא דחיא שבת אע"ג דלכל מילי אקשיה חגיגה לפסח דאפילו לשבירת עצם אקשיה אי לאו דכתב בו מדקאמר רב אשי בסמוך ואנן טעמא דפרושין ניקו וניפרוש ואי בן תימא נמי ס"ל דדחי' שבת לא הוה מתמה כולי האי וטעמא כדילפינן בסמוך מוחגותם אותו וגו' דלא דחיא שבת אע"ג דקרבן ציבור היא ה"נ לבן תימא ואע"ג דקרא וחגותם אותו בחגיגת ט"ו כתיב סברא הוא להשוות החגיגות יחד ולהכי איצטריך לבן דורתאי למילף מוזבחת פסח שהוקשו לענין זביחה ואפי' בשבת לאפוקי שלא נקיש החגיגות יחד ולא מצי למילף מהיקשא דבן תימא כדפי' וקשה דלעיל קאמר רב אשי דאי חובה היא תיתי בשבת משמע דלבן תימא ולתנא דלקמן דאית להו חגיגת ארבעה עשר דאורייתא דחיא שבת א"כ מאי קמתמה רב אשי ואנן טעמא דפרושין ניקו וניפרוש ועוד תיקשי לההוא דאמר בהוציאו לו (יומא נ.) נקוט האי כללא בידך כל שזמנו קבוע דוחה את השבת ואת הטומאה ואפי' דיחיד הא איכא חגיגת י"ד דקבוע לה זמן ולא דחיא לכך נראה לר"י עיקר דהכא איירי בחגיגת ט"ו כדמוכח דמייתי קרא דוחגותם אותו ואתי שפיר דלא כייל בהוציאו לו אלא דבר שקבוע לו זמן יום אחד ולא יותר אבל חגיגת ט"ו לא חשיב כל כך זמן קבוע כיון שיש לה תשלומין כל שבעה ומ"מ פריך שפיר הא ודאי קרבן ציבור הוא דאף חגיגת חמשה עשר חשיבה זמנה קבוע כדאמרינן בפרק ב' דביצה (דף כ:) אמר להן ב"ה אף זו קבוע לה זמן דתנן עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ואין להקשות א"כ אמאי הוצרך בן דורתאי לפרוש ולהתרחק כדי שיהיה בדרך רחוקה ויפטר הלא היה יכול להביא חגיגתו כל שבעה כדילפינן בסמוך אומר ר"י דילמא יהודה בן דורתאי ס"ל מדאיתקש חגיגת חמשה עשר לפסח שמע מינה אין לה תשלומין והא דמוקי בן דורתאי קרא דוזבחת פסח בחגיגת חמשה עשר ולא בחגיגת י"ד משום דסבר דחגיגת י"ד לאו דאורייתא:

Rachi explique qu'il s'agit de la hagiga du quatorze. Selon cela, il faut dire que pour ben Teima, bien qu'il ait un autre hekesh (rapprochement) plus haut, la hagiga du quatorze ne repousse pas le chabbat, bien qu'il ait rapproché la hagiga du pesah pour toutes choses, et qu'il l'ait même rapprochée pour la brisure de l'os, si le mot bo n'était pas écrit. Puisque Rav Ashi dit juste après : et nous, la raison des perushim, allons-nous nous lever et nous séparer. Si ben Teima tenait aussi qu'elle repousse le chabbat, il ne s'étonnerait pas à ce point. Et la raison est celle que nous apprenons juste après de ve-hagotem oto, qu'elle ne repousse pas le chabbat bien qu'elle soit un korban tzibbur (sacrifice public). De même pour ben Teima. Et bien que le verset ve-hagotem oto soit écrit au sujet de la hagiga du quinze, la logique est d'égaliser les hagigot entre elles. C'est pourquoi ben Dortai a besoin d'apprendre de ou-zavahta pesah qu'elles ont été rapprochées pour la zviha (abattage), même le chabbat, afin d'écarter le rapprochement des hagigot entre elles, et l'on ne peut pas apprendre du hekesh de ben Teima, comme on l'a expliqué. Et c'est difficile. Plus haut, Rav Ashi dit : si elle était une obligation, elle viendrait le chabbat. On en tire que pour ben Teima et pour le tanna d'en bas, qui tiennent la hagiga du quatorze de la Tora, elle repousse le chabbat. Dès lors, de quoi Rav Ashi s'étonne-t-il : et nous, la raison des perushim, allons-nous nous lever et nous séparer. Et encore, une difficulté pour celui qui dit dans Hotziou lo (Yoma 50a) : tiens cette règle : tout ce dont le temps est fixe repousse le chabbat et la touma, même un particulier. Or il y a la hagiga du quatorze, dont le temps est fixe, et elle ne repousse pas. C'est pourquoi le Ri tient pour l'essentiel qu'ici l'on parle de la hagiga du quinze, comme le montre le fait qu'on cite le verset ve-hagotem oto. Et cela s'arrange : dans Hotziou lo, il n'inclut que ce dont le temps fixe est d'un seul jour, et pas plus. Mais la hagiga du quinze n'est pas comptée comme un temps si fixe, puisqu'elle a des tashloumim (reports) pendant les sept jours. Néanmoins l'objection porte juste : c'est bien un korban tzibbur. Car même la hagiga du quinze est comptée comme ayant un temps fixe, comme nous le disons au chapitre 2 de Beitsa (20b) : Beit Hillel leur a dit : celle-ci aussi a un temps fixe, car on a appris : la fête est passée et il n'a pas offert la hagiga, il n'est pas tenu d'en répondre. Et l'on n'objectera pas : si oui, pourquoi ben Dortai a-t-il eu besoin de se séparer et de s'éloigner, pour être en chemin lointain et être exempt. Il aurait pu apporter sa hagiga pendant les sept jours, comme nous l'apprenons juste après. Le Ri dit : peut-être Yehouda ben Dortai tient que, du fait que la hagiga du quinze a été rapprochée du pesah, on en tire qu'elle n'a pas de tashloumim. Et s'il établit le verset ou-zavahta pesah sur la hagiga du quinze, et non sur la hagiga du quatorze, c'est qu'il tient que la hagiga du quatorze n'est pas de la Tora.

💡 Explication

Rav donne le verset de ben Dortai. Le pesah est agneau ou chèvre. Tzon désigne le pesah, bakar la hagiga, et ou-zavahta les fait abattre ensemble. La hagiga suit donc le pesah jusque sur le chabbat.

Tossefot. La lecture de Rachi, hagiga du quatorze, force ben Teima à ne pas la faire repousser le chabbat, sinon l'étonnement de Rav Ashi devant les perushim serait trop fort. Cela heurte Rav Ashi plus haut, et la règle de Yoma 50a sur le temps fixe. Le Ri déplace la sougya sur la hagiga du quinze. Le temps fixe de Yoma vise un seul jour. Le quinze a des tashloumim. Ben Dortai, lui, refuse ces tashloumim par le hekesh au pesah, et tient la hagiga du quatorze hors de la Tora.

אמר רב אשי: ואנן טעמא דפרושים ניקו ונפרוש? אלא קרא לכדרב נחמן הוא דאתא, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מניין למותר הפסח שקרב שלמים —

Rav Ashi a dit : et nous, pour la raison des perushim (ceux qui se sont séparés), allons-nous nous lever et nous séparer ? Le verset vient plutôt pour ce que dit Rav Nahman.

Car Rav Nahman a dit au nom de Rabba bar Avouh : d'où tient-on que le motar ha-pesah (surplus du pesah) est offert en shelamim (sacrifice de paix) :

📜 Rachi (3)

ואנן טעמא דפרושים וכו' וכי לכך הוצרכנו לדרוש המקראות אחר טעמי המבדילים מן החכמים:

Est-ce pour cela que nous aurions à interpréter les versets, d'après les raisons de ceux qui se séparent des sages ?

מותר הפסח בין שהפריש פסחו ואבד ונתכפר באחר ואח"כ נמצא זה בין שהפריש מעות לפסחו וחלה קדושת פסח על כולן והוזלו טלאים וניתותרו מן המעות:

Aussi bien il a séparé son pesah, il s'est perdu, il a obtenu kappara (expiation) par un autre, et ensuite celui-ci a été retrouvé ; aussi bien il a séparé de l'argent pour son pesah, la kedousha (sainteté) du pesah a pris sur le tout, les agneaux ont baissé de prix, et il est resté de l'argent.

שקרב שלמים במועד או לאחר הרגל:

Pendant le mo'ed (jours de fête), ou après la fête.

💡 Explication

Rav Ashi ferme la voie de ben Dortai. On ne construit pas une deracha pour suivre ceux qui ont quitté les sages.

Le verset reste pour Rav Nahman au nom de Rabba bar Avouh : le motar ha-pesah est offert en shelamim, pendant le mo'ed ou après. Rachi : la bête retrouvée après qu'une autre a servi, ou l'argent resté quand les agneaux ont baissé.

שנאמר: ״וזבחת פסח לה׳ א-להיך צאן ובקר״. וכי פסח מן הבקר בא? והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים! אלא מותר הפסח יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר.

car il est dit : Tu sacrifieras le pesah pour Hachem ton D.ieu, du menu bétail et du gros bétail. Le pesah vient-il du gros bétail ?

Or le pesah ne vient que des agneaux et des chèvres ! Dès lors, le surplus du pesah sera pour une chose qui vient du menu bétail et du gros bétail.

📜 Rachi (1)

לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר היינו שלמים שכשירין לבא מכל צאן ומכל בקר זכר ונקבה:

Ce sont les shelamim, qui sont kacher (valides) pour venir de tout menu bétail et de tout gros bétail, mâle et femelle.

💡 Explication

Suite de la preuve. Le gros bétail ne peut pas être le pesah lui-même. Le surplus est renvoyé vers un korban qui accepte les deux bétails : les shelamim. Rachi : mâle ou femelle, menu ou gros.

ורבנן, מאי טעמא לא דחי שבת? הא ודאי קרבן ציבור הוא!

Et les Rabbins, pour quelle raison ne repousse-t-elle pas le chabbat ? C'est bien un korban tzibbur !

📜 Rachi (1)

אמאי לא דחיא שבת ואפילו חגיגת חמשה עשר הא ודאי קרבן ציבור הוא דהא אתי בכינופיא כי פסח וזמן קבוע לה:

Et même la hagiga du quinze. C'est bien un korban tzibbur, car il vient en rassemblement, comme le pesah, et son temps est fixe.

🗂️ Tossefot (2)

הא ודאי קרבן ציבור הוא נקט קרבן ציבור משום דאיכא תנא דתלי בהכי בפ' יש קרבנות (תמורה יד.) דתנן יש בקרבנות ציבור שאין ביחיד שקרבנות ציבור דוחין את השבת ואת הטומאה ומיהו בפרק הוציאו לו (יומא נ.) אמרי' כל שזמנו קבוע דוחה את השבת וטומאה אפילו ביחיד וק"ק דהכא קרו ליה קרבן ציבור משום דאתי בכינופיא וכן ביומא [אבל בחגיגה] (דף ו.) קרי ליה קרבן יחיד:

Il parle de korban tzibbur parce qu'il y a un tanna qui fait dépendre la chose de cela, au chapitre Yech korbanot (Temoura 14a). Car on a appris : il y a, dans les korbanot du public, ce qu'il n'y a pas chez le particulier, les korbanot du public repoussant le chabbat et la touma. Toutefois, au chapitre Hotziou lo (Yoma 50a), on dit : tout ce dont le temps est fixe repousse le chabbat et la touma, même chez le particulier. Et c'est un peu difficile : ici on l'appelle korban tzibbur parce qu'il vient en rassemblement, et de même dans Yoma ; mais dans Hagiga (6a) on l'appelle korban yahid (sacrifice d'un particulier).

הא ודאי קרבן ציבור תימה לרשב"א מה בכך אם הוא קרבן ציבור והא פסח ותמיד ושעירי ר"ח ועומר ושתי הלחם לכולהו מצרכינן קראי בכיצד צולין (לקמן פסחים עז.) שידחו שבת וא"כ הכא מנא לן ואור"י דחגיגה בכלל שאר קרבנות מועדות דהאי קרא דוחגותם כתיב בסוף פרשת פינחס:

C'est étonnant pour le Rachba : qu'importe que ce soit un korban tzibbur ? Le pesah, le tamid, les boucs de Roch Hodech, l'omer et les deux pains, pour tous nous requérons des versets dans Keitzad tzolin (plus loin, Pesachim 77a) pour qu'ils repoussent le chabbat. Si oui, ici, d'où le tenons-nous ? Et le Ri dit : la hagiga est incluse dans les autres korbanot des moadim (fêtes), car ce verset ve-hagotem est écrit à la fin de la paracha de Pinhas.

💡 Explication

Retour aux Rabbins. Une hagiga qui vient en rassemblement, à temps fixe, devrait repousser le chabbat comme un korban tzibbur. Rachi vise aussi la hagiga du quinze.

Tossefot notent le vocabulaire. Temoura 14a lié le chabbat au korban public. Yoma 50a le lie au temps fixe, même pour un particulier. Hagiga 6a appelle celle-ci korban yahid. Le Rachba demande un verset, comme pour le pesah et le tamid en 77a. Le Ri inclut la hagiga dans les korbanot de fin de Pinhas, là où ve-hagotem est écrit.

אמר רבי אילעא משום רבי יהודה בן ספרא, אמר קרא: ״וחגתם אתו חג לה׳ שבעת ימים בשנה״. שבעה? שמונה הוו! אלא מכאן לחגיגה שאינה דוחה את השבת.

Rabbi Ila a dit au nom de Rabbi Yehouda ben Safra, le verset dit : Vous le célébrerez en fête pour Hachem, sept jours dans l'année. Sept ?

Ils sont huit ! De là, pour la hagiga : elle ne repousse pas le chabbat.

📜 Rachi (1)

וחגותם אותו בחג הסכות כתיב דתשלומין דידיה כל שמונה הלכך שמונה הוי אלא לאו שמע מינה אין לך חגיגה שדוחה שבת הלכך לא משכחת שמונה לעולם:

C'est écrit au sujet de la fête de Soukot, dont les tashloumim sont tous les huit jours. Dès lors ce serait huit. On en tire donc : tu n'as pas de hagiga qui repousse le chabbat. Dès lors, on ne trouve jamais huit.

💡 Explication

Rabbi Ila au nom de Rabbi Yehouda ben Safra. Ve-hagotem oto est écrit pour Soukot. Les reports courent les sept jours et Chemini Atseret : huit jours.

Le verset compte sept. Le jour qui manque est le chabbat. Aucune hagiga ne le repousse. Huit jours d'offrande ne se trouvent jamais.

כי אתא רבין אמר: אמרתי לפני רבותי: פעמים שאי אתה מוצא אלא ששה, כגון שחל יום טוב הראשון של חג בשבת! אמר אביי: אבין תכלא לימא כי הא מילתא? שמנה לא משכחת לה כלל, שבעה איתא ברוב שנים.

Quand Ravin vint, il dit : j'ai dit devant mes maîtres : parfois tu ne trouves que six, par exemple quand le premier yom tov de la fête tombe un chabbat. Abaye dit : Avin Takla dirait-il pareille chose ?

Huit, tu ne le trouves pas du tout. Sept, cela se trouve dans la plupart des années.

📜 Rachi (3)

כגון שחל י"ט הראשון של חג להיות בשבת דמטי נמי שמיני עצרת בשבת דאין כאן אלא ששה:

Car Chemini Atseret tombe aussi un chabbat. Il n'y a ici que six.

אבין תכלא קובר את בניו היה:

Il enterrait ses fils.

לימא כי האי מילתא שאילה שאינה הוגנת:

Une question qui n'est pas juste.

💡 Explication

Ravin : si le premier jour de Soukot est chabbat, Chemini Atseret l'est aussi. Deux chabbatot, six jours seulement pour la hagiga. Le verset, qui dit sept, semblerait trop large.

Abaye écarte la question. Avin Takla, dit Rachi, enterrait ses fils. Huit ne se trouve jamais : huit jours de suite contiennent un chabbat. Sept se trouve la plupart des années, quand un seul chabbat tombe dans les huit jours. Le verset parle de ce cas majoritaire.

אמר עולא אמר רבי אלעזר: שלמים ששחטן מערב יום טוב, אינו יוצא בהן לא משום שמחה ולא משום חגיגה. משום שמחה, דכתיב: ״וזבחת ... ושמחת״ — בעינן זביחה

Oula a dit que Rabbi Elazar a dit : des shelamim qu'on a abattus la veille du yom tov, on ne s'en acquitte ni au titre de la simha (joie), ni au titre de la hagiga. Au titre de la simha, car il est écrit : Tu sacrifieras... et tu te réjouiras.

Il nous faut la zviha

🗂️ Tossefot (1)

שלמים ששחטן מערב יו"ט וכו' נראה לר"י דאפי' הקדישם מתחלה ושחטן לשם חגיגת ט"ו איירי דאי לשם שלמים דעלמא אין יוצא משום חגיגה אפי' שחטן בי"ט דכל דבר שבחובה אין בא אלא מן החולין לכך נראה דהקדישן ושחטן לשם חגיגה דהואיל והוי דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין שצריך להקדישם לשם כך סברא הוא שישחט נמי בשעה הראוייה לחגיגה וראייה לדבר מדאמר לעיל שבעה שמונה הוו אלא מכאן לחגיגה וכו' ואי יכול לשוחטה מערב י"ט אכתי שמונה הוו הקשה ריב"א והא האי קרא דוזבחת שלמים לא כתיב גבי שמחת י"ט אלא גבי הר עיבל והיכי יליף מיניה י"ט וי"ל דאיכא למימר דבכל ענין קאמר קרא דבעינן זביחה בשעת שמחה:

Il paraît au Ri qu'on parle même de celui qui les a consacrés dès le début et les a abattus au nom de la hagiga du quinze. Car s'ils étaient au nom de shelamim ordinaires, il ne s'acquitterait pas de la hagiga même en les abattant le yom tov, toute chose d'obligation ne venant que des houlin (biens non consacrés). C'est pourquoi il paraît qu'il les a consacrés et abattus au nom de la hagiga. Puisque c'est une chose d'obligation, et qu'elle ne vient que des houlin, de sorte qu'il doit les consacrer à cette fin, il est logique qu'il les abatte aussi à l'heure propre à la hagiga. Et une preuve : de ce qui a été dit plus haut, sept, ils sont huit, de là pour la hagiga, etc. Si l'on pouvait l'abattre la veille du yom tov, il y aurait encore huit. Riva a objecté : ce verset, tu sacrifieras des shelamim, n'est pas écrit au sujet de la simha du yom tov, mais au sujet du mont Éval. Comment en apprend-on le yom tov ? On peut dire : en toute matière, le verset dit qu'il nous faut la zviha au moment de la simha.

💡 Explication

Oula au nom de Rabbi Elazar. Des shelamim abattus erev yom tov ne comptent ni pour la simha ni pour la hagiga. Pour la simha, le verset joint la zviha et la joie : l'abattage doit tomber à l'heure de la joie. La phrase s'arrête ici et continue en 71a.

Le Ri inclut même une bête consacrée dès le début pour la hagiga du quinze. Une obligation vient des houlin, et l'heure de la chehita suit. Preuve : si la veille comptait, on trouverait encore huit jours, et la deracha de sept tomberait. Riva note que le verset est celui du mont Éval. Réponse : partout, la zviha est exigée au moment de la simha.

🖼️ Schéma

Veille du yom tov : ni simha, ni hagiga. La zviha doit coïncider avec la joie.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).