Shabbat 142b — La pierre sur le tonneau et les pièces sur le coussin

Shabbat 142b

Sougya : Le daf conclut la discussion sur Rabbi Yehouda et Rabbi Chimon ben Elazar au sujet du prélèvement de la terouma mélangée. Commence ensuite la michna : comment retirer un objet mouktse (pierre, pièces) posé sur un objet permis (tonneau, coussin) sans le prendre à la main, et comment nettoyer un coussin sali.

La Guemara limite ces permissions au cas d'oubli : si l'objet a été posé volontairement, le support devient bassis (support d'un objet interdit). Elle rattache la michna à Rabban Chimon ben Gamliel au sujet du tri le jour de fête, distingue le besoin de l'objet et le besoin de sa place, puis discute la technique de la miche ou de l'enfant posé sur un objet mouktse, avec les positions de Mar Zoutra, Rav Achi, Abaye, Rava et Rav Yossef.

Les cas de la michna et les limites posées par la Guemara (segments 2-4, 10-12).

Le tonneau et la pierre comparés au tri de la nourriture et des déchets (segments 5-9).

La miche ou l'enfant posé sur l'objet : portée de la permission (segments 13-17).

והא מיפלג פליג עילויה, דתניא, רבי יהודה אומר: מעלין את המדומע באחד ומאה. רבי שמעון בן אלעזר אומר: נותן עיניו בצד זה ואוכל מצד אחר.

Mais n'est-il pas en désaccord avec lui ? Car il est enseigné (dans une baraita) : Rabbi Yehouda dit : on prélève (la sea de terouma) du meduma (mélange de terouma et de hullin) dans (un mélange de) un et cent.

Rabbi Chimon ben Elazar dit : il fixe son regard sur ce côté-ci et mange de l'autre côté.

📜 Rachi (1)

והא מיפליג פליג עילויה ואמר כיון דאפשר ליה למיעבד עונג שבת בכה"ג ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר אין מעלין:

Mais n'est-il pas en désaccord avec lui : il dit que, puisqu'il lui est possible de réaliser le plaisir du Chabbat (oneg Chabbat) de cette manière, en fixant son regard d'un côté et en mangeant de l'autre, on ne prélève pas.

💡 Explication

La Guemara cherche si Rabbi Yehouda suit Rabbi Chimon ben Elazar. Elle cite une baraita où ils semblent diverger : pour Rabbi Yehouda on prélève la sea de terouma du mélange, pour Rabbi Chimon ben Elazar il suffit de désigner mentalement un côté et de manger de l'autre.

דרבי יהודה עדיפא מדרבי שמעון בן אלעזר.

(Non :) Rabbi Yehouda va plus loin que Rabbi Chimon ben Elazar.

📜 Rachi (1)

דרבי יהודה עדיפא מיקל טפי פורתא ואמר כיון דיכול ליתן (עליו) עיניו בצד זה ולאכול בצד זה לא הוי מתקן בהעלאתו ומעלין:

Rabbi Yehouda va plus loin : il est un peu plus indulgent et dit : puisqu'il peut fixer son regard d'un côté et manger de l'autre, il ne répare pas (n'est pas metaken) en prélevant, et on prélève (même le Chabbat).

💡 Explication

Les deux Tanaim partagent le même principe : la désignation mentale suffit. Rabbi Yehouda en tire une conséquence de plus : puisque le prélèvement physique n'ajoute aucune réparation (tikoun), il est permis même le Chabbat.

מתני׳ האבן שעל פי החבית — מטה על צדה, והיא נופלת. היתה בין החביות — מגביהה ומטה על צדה, והיא נופלת.

MICHNA. La pierre qui est sur l'ouverture du tonneau : il incline (le tonneau) sur le côté et elle tombe.

S'il était parmi les tonneaux : il le soulève, l'incline sur le côté et elle tombe.

📜 Rachi (3)

מתני' מטה על צדה מטה חבית על צדה אם צריך ליטול מן היין והאבן נופלת ולא יטלנה בידים:

Il l'incline sur le côté : il incline le tonneau sur le côté, s'il a besoin de prendre du vin, et la pierre tombe ; il ne la prendra pas avec les mains.

היתה בין החביות וירא שלא תפול האבן על החביות וישברם:

S'il était parmi les tonneaux : et il craint que la pierre ne tombe sur les tonneaux et ne les brise.

מגביה לחבית כולה ומסלקה מבין החביות ושם מטה על צדה:

Il le soulève : le tonneau entier, il l'éloigne d'entre les tonneaux, et là il l'incline sur le côté.

💡 Explication

La pierre est mouktse : on ne la prend pas à la main. On manipule le tonneau, objet permis, et la pierre tombe d'elle-même. Si la chute risque de briser d'autres tonneaux, on déplace d'abord le tonneau entier (pierre comprise) vers un endroit dégagé.

מעות שעל הכר — מנער את הכר, והן נופלות. היתה עליו לשלשת — מקנחה בסמרטוט. היתה של עור — נותנין עליה מים עד שתכלה.

Des pièces qui sont sur le coussin : il secoue le coussin et elles tombent. S'il y avait dessus une salissure (lechlechet), il l'essuie avec un chiffon.

S'il était de cuir, on verse de l'eau dessus jusqu'à ce qu'elle disparaisse.

📜 Rachi (4)

לשלשת שום דבר מיאוס כגון רוק או צואה:

Lechlechet : une chose répugnante quelconque, comme de la salive ou des excréments.

מקנחה בסמרטוט ולא יתן עליה מים דסתם כר של בגד הוא ובגד שרייתו במים הוא כבוסו:

Il l'essuie avec un chiffon : et il ne mettra pas d'eau dessus, car un coussin ordinaire est en tissu, et pour un vêtement, le tremper dans l'eau, c'est le laver.

היתה לשלשת זו על כר של עור דלאו בר כיבוס הוא:

S'il était : cette salissure sur un coussin de cuir, qui n'est pas susceptible de lavage.

נותן עליה מים עד שתכלה ומיהו כיבוס ממש לא והואיל וסתם כרים וכסתות רכים נינהו שייך למימר בהו כיבוס בעורות רכין ומיהו שרייתן לא זהו כבוסן וכן מפורש בזבחים בפרק דם חטאת:

On verse de l'eau dessus jusqu'à ce qu'elle disparaisse : mais un vrai lavage, non. Puisque les coussins et couvertures ordinaires sont souples, on peut parler de lavage pour des cuirs souples ; mais leur trempage n'est pas leur lavage, comme il est expliqué dans Zevahim, chapitre Dam hatat.

⚖️ Rosh (1)

איתמר מת המוטל בחמה רב יהודה אמר שמואל הופכו ממטה למטה ורב חנינא משמיה דרב אמר מניח עליו ככר או תינוק ומטלטלו היכא דאיכא ככר או תינוק כ"ע לא פליגי דשרי כי פליגי דליכא מר סבר טלטול מן הצד שמיה טלטול ומר סבר לא שמיה טלטול לימא כתנאי אין מצילין את המת מפני הדליקה אמר רבי יהודה בן לקיש אני שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה ה"ד אי דאיכא ככר או תינוק מ"ט דת"ק אי דליכא ככר או תינוק מ"ט דרבי יהודה בן לקיש אלא לאו בטלטול מן הצד קמיפלגי. לא דכ"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול וטעמא דר' יהודה מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה טלטול דרבנן אתי לידי כיבוי דאורייתא הא דקאמר דכ"ע טלטול מן הצד שמיה טלטול ה"נ מ"ל דכ"ע טלטול מן הצד לא שמיה טלטול ובטלטול גמור פליגי והיכא דליכא ככר או תינוק ואין לו אלא מטה אחת והיינו טעמא דרבי יהודה מתוך שאדם בהול על כו' הלכך נראה דהכי הלכתא דטלטול מן הצד שמיה טלטול וקשה מהא דאמר לקמן בפרק כל הכלים (שבת דף קכג.) הלכתא כרבי אלעזר בן תדאי דאמר טלטול מן הצד לא שמיה טלטול ונראה דע"כ צריך לחלק בענין טלטול מן הצד דהכא סבר רב דשמיה טלטול ולקמן בפ' תולין (שבת דף קמא.) אמרי בי רב לא שמיה טלטול ובכולה הש"ס משמע דאמרי בי רב היינו רב דבבבא מציעא פרק השואל דף קב. ובב"ב פרק בית כור (בבא בתרא דף קה:) פריך מרב אדאמרי בי רב ומצריך מילתיה דרב ודאמרי בי רב וע"ק דהיכי מצי רב למיסר להופכו ממטה למטה והתנן לקמן בפרק נוטל (שבת דף קמב:) מעות שעל הכר נוער את הכר והן נופלות. אבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת. ואע"ג דהתם מוקמי' לה בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור לו. ה"נ ע"כ צריך להיות בשוכח כגון שמת בשבת דאי במניח לא הוי שרי שמואל. ועוד קשה דאפי' רבנן דפליגי עליה דר' אליעזר בן תדאי לקמן בפרק כל הכלים (שבת דף קכג.) וסברי דשמיה טלטול מודו דבכה"ג דמת לא חשיב טלטול דהא שרו פגה שהטמינה ברמץ וחררה שהטמינה בגחלים אם מגולה מקצת הלכך נראה דלא דמי טלטול דהכא לשאר טלטול דטלטול דהכא הוי לצורך המת שאסור לטלטלו ולא לצורך המטה ולהכי שמיה טלטול. אבל כל הני ניעור עיקר צורך טלטול בשביל דבר של היתר הלכך לא מייתי הכא אלא פלוגתא דר' יהודה בן לקיש ורבנן דפליגי במת ולא מייתי ההוא דר' אליעזר בן תדאי ורבנן. וכן חילק גם רב אלפס. והקשה על זה ה"ר יונה מהא דתנן לקמן בפרק תולין (שבת דף קמא.) הקש שעל המטה לא ינענענו בידו אבל מנענעו בגופו ודייקי מיניה בי רב דטלטול מן הצד ל"ש טלטול והתם לצורך הקש שהוא מוקצה הוא מטלטל. ולא קשה דהתם אף טלטול אין כאן כמו פגה וחררה ופוגלא שהוא מטלטלן בידו ואגבן מטלטלין דבר אסור. אבל בקש אינו מטלטל אלא בגופו כלאחר יד הלכך אע"ג דלקש שהוא מוקצה הוא צריך מדמה ליה לטלטול מן הצד שהוא צורך לדבר המותר. מתוך פירש"י משמע דר' יהודה בן לקיש מתיר אפי' טלטול גמור. אבל רב אלפס ז"ל כתב אמר רב יהודה ברבי שילא אמר רבי יוחנן הלכה כר' יהודה בן לקיש במת מהכא שמעינן דטלטול מן הצד שמיה טלטול ולא שרו ליה רבנן אלא גבי מת דלא ליתי לידי איסור דאורייתא אבל בעלמא משמע דלא שרי ר' יהודה בן לקיש טלטול מן הצד דשמיה טלטול. וכן כתב הרב ר' יונה ז"ל ודקדק מדקאמר הלכה כר' יהודה במת דמשמע דוקא במת התירו טלטול מן הצד אבל בעלמא לא דאי ס"ד דר' יהודה התיר טלטול גמור מפני הדליקה לא הוה ליה למימר אלא הלכה כר' יהודה בן לקיש ותו לא. ולי נראה דכיון דטעמא דר' יהודה מתוך שאדם בהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי. מהאי טעמא נמי שרינן טלטול גמור אם אין לו אלא מטה אחת דגם טלטול גמור איסור דרבנן הוא ודחינן ליה שמא יעשה איסור דאורייתא. וכשאין בהול כגון שמתו מוטל לפניו בחמה התם שרי שמואל דוקא טלטול מן הצד:

Il a été dit : un mort exposé au soleil. Rav Yehouda dit au nom de Chemouel : on le retourne d'un lit à l'autre. Rav Hanina dit au nom de Rav : on pose sur lui une miche (kikar) ou un enfant (tinok) et on le déplace. Là où il y a une miche ou un enfant, tous s'accordent que c'est permis ; ils divergent quand il n'y en a pas : l'un pense que le déplacement indirect (tiltoul min hatsad) est considéré comme un déplacement, et l'autre pense qu'il n'est pas considéré comme un déplacement. Dirons-nous que c'est une divergence de Tanaim ? On ne sauve pas le mort d'un incendie ; Rabbi Yehouda ben Lakich a dit : j'ai entendu qu'on sauve le mort d'un incendie. De quel cas s'agit-il ? S'il y a une miche ou un enfant, quelle est la raison du premier Tana ? S'il n'y en a pas, quelle est la raison de Rabbi Yehouda ben Lakich ? N'est-ce donc pas sur le déplacement indirect qu'ils divergent ? Non : tous pensent que le déplacement indirect est considéré comme un déplacement, et la raison de Rabbi Yehouda est que l'homme est affolé au sujet de son mort ; si on ne lui permet pas un déplacement d'ordre rabbinique, il en viendra à éteindre, ce qui est un interdit de la Torah. De même qu'il a dit : tous pensent que le déplacement indirect est considéré comme un déplacement, il aurait pu dire aussi : tous pensent qu'il n'est pas considéré comme un déplacement, et ils divergent sur un déplacement complet, là où il n'y a ni miche ni enfant et qu'il n'a qu'un seul lit ; et la raison de Rabbi Yehouda est : puisque l'homme est affolé, etc. C'est pourquoi il semble que la halakha est que le déplacement indirect est considéré comme un déplacement. Mais cela fait difficulté avec ce qui est dit plus loin au chapitre Kol hakelim (Chabbat 123a) : la halakha est comme Rabbi Eliezer ben Tadai, qui dit que le déplacement indirect n'est pas considéré comme un déplacement. Il semble qu'on doive forcément distinguer au sujet du déplacement indirect : ici Rav pense qu'il est considéré comme un déplacement, et plus loin au chapitre Tolin (Chabbat 141a) on dit à l'école de Rav (amrei bei Rav) qu'il n'est pas considéré comme un déplacement ; or dans tout le Talmud il ressort que amrei bei Rav désigne Rav lui-même, car en Baba Metsia, chapitre Hachoel (102a), et en Baba Batra, chapitre Beit kor (105b), on objecte à partir de Rav contre amrei bei Rav, et on doit concilier la parole de Rav et celle de amrei bei Rav. Autre difficulté : comment Rav pourrait-il interdire de le retourner d'un lit à l'autre, alors que nous avons appris plus loin au chapitre Notel (Chabbat 142b) : des pièces sur un coussin, il secoue le coussin et elles tombent ; une pierre sur l'ouverture d'un tonneau, il l'incline sur le côté et elle tombe ? Et bien que là on l'établisse dans le cas de celui qui a oublié, alors que pour celui qui a posé (l'objet) le support devient bassis d'une chose interdite, ici aussi il faut forcément que ce soit un cas d'oubli, par exemple s'il est mort pendant le Chabbat, car en cas de pose volontaire Chemouel ne l'aurait pas permis. Autre difficulté : même les Rabbanan qui divergent de Rabbi Eliezer ben Tadai plus loin au chapitre Kol hakelim (Chabbat 123a) et pensent que c'est considéré comme un déplacement admettent que dans un cas comme celui du mort, ce n'est pas considéré comme un déplacement, puisqu'ils permettent le fruit vert (paga) caché dans la paille et la galette (harara) cachée dans les braises si une partie en est découverte. C'est pourquoi il semble que le déplacement ici n'est pas comparable aux autres déplacements : le déplacement ici est pour le besoin du mort, qu'il est interdit de déplacer, et non pour le besoin du lit ; c'est pourquoi il est considéré comme un déplacement. Tandis que dans tous ces cas de secousse, le besoin principal du déplacement concerne une chose permise. C'est pourquoi on n'apporte ici que la divergence de Rabbi Yehouda ben Lakich et des Rabbanan, qui divergent au sujet du mort, et on n'apporte pas celle de Rabbi Eliezer ben Tadai et des Rabbanan. Rav Alfas a lui aussi fait cette distinction. Rabbenou Yona a objecté à cela à partir de ce que nous avons appris plus loin au chapitre Tolin (Chabbat 141a) : la paille qui est sur le lit, on ne la remue pas avec la main, mais on la remue avec le corps ; et à l'école de Rav on en a déduit que le déplacement indirect n'est pas considéré comme un déplacement ; or la, c'est pour le besoin de la paille, qui est mouktse, qu'il déplace. Ce n'est pas une difficulté : là, il n'y a même pas de déplacement, à la différence du fruit vert, de la galette et du radis (pogla), qu'il déplace avec la main et par leur moyen déplace une chose interdite. La paille, il ne la déplace qu'avec son corps, de manière inhabituelle (kelahar yad) ; c'est pourquoi, bien qu'il ait besoin de la paille qui est mouktse, on le compare au déplacement indirect pour le besoin d'une chose permise. D'après l'explication de Rachi, il ressort que Rabbi Yehouda ben Lakich permet même un déplacement complet. Mais Rav Alfas a écrit : Rav Yehouda berabbi Chila a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : la halakha est comme Rabbi Yehouda ben Lakich au sujet du mort. De là nous apprenons que le déplacement indirect est considéré comme un déplacement, et les Rabbanan ne l'ont permis que pour le mort, afin qu'il n'en vienne pas à un interdit de la Torah ; mais en général, il ressort que Rabbi Yehouda ben Lakich ne permet pas le déplacement indirect, qui est considéré comme un déplacement. Ainsi a écrit le Rav Rabbenou Yona, qui l'a déduit de ce qu'on dit : la halakha est comme Rabbi Yehouda au sujet du mort ; cela implique que c'est seulement pour le mort qu'on a permis le déplacement indirect, mais pas en général. Car si l'on pensait que Rabbi Yehouda permet un déplacement complet à cause de l'incendie, on aurait dû dire seulement : la halakha est comme Rabbi Yehouda ben Lakich, sans plus. Quant à moi, il me semble que, puisque la raison de Rabbi Yehouda est que l'homme est affolé au sujet de son mort et que, si on ne le lui permet pas, il en viendra à éteindre, pour cette raison aussi nous permettons un déplacement complet s'il n'a qu'un seul lit, car le déplacement complet aussi est un interdit rabbinique, et nous l'écartons de peur qu'il ne commette un interdit de la Torah. Et quand il n'est pas affolé, par exemple quand son mort est exposé devant lui au soleil, Chemouel ne permet là que le déplacement indirect.

💡 Explication

Pour les pièces, même principe que pour la pierre : on secoue le coussin sans toucher les pièces. Pour la salissure, la difficulté est le lavage (kibous), une des melakhot : sur un tissu, tremper dans l'eau équivaut à laver, d'où le chiffon sec. Le cuir n'est pas concerné par le lavage, on peut donc y verser de l'eau.

Le Roch place ici sa longue discussion sur le déplacement indirect (tiltoul min hatsad) à propos d'un mort exposé au soleil, et conclut en distinguant selon le but du déplacement.

גמ׳ אמר רב הונא אמר רב: לא שנו אלא בשוכח, אבל במניח — נעשה בסיס לדבר האסור.

GUEMARA. Rav Houna a dit au nom de Rav : on ne l'a enseigné que pour celui qui oublie ; mais pour celui qui pose (la pierre), (le tonneau) devient support (bassis) d'une chose interdite.

📜 Rachi (3)

גמ' לא שנו מטה על צדה דחבית:

On ne l'a enseigné : qu'il incline le tonneau sur le côté.

אלא בשכח ששכח האבן עליה בין השמשות ולא מדעת:

Que pour celui qui oublie : qui a oublié la pierre dessus au crépuscule (bein hachmachot), et non sciemment.

נעשה חבית בסיס לדבר האסור ואסור להטותה שאף החבית מוקצה:

Le tonneau devient support d'une chose interdite : et il est interdit de l'incliner, car le tonneau aussi est mouktse.

💡 Explication

Distinction centrale du chapitre : chokheah (celui qui oublie) et maniah (celui qui pose volontairement). Si la pierre se trouvait sur le tonneau à l'entrée du Chabbat par la volonté du propriétaire, le tonneau devient bassis ledavar haassour et prend lui-même le statut de mouktse pour tout le Chabbat.

[היתה בין החביות כו׳.] מאן תנא דכל היכא דאיכא איסורא והיתרא — בהיתרא טרחינן, באיסורא לא טרחינן?

[S'il était parmi les tonneaux, etc.] Qui est le Tana selon lequel, partout où il y a un interdit et un permis, on se fatigue avec le permis et on ne se fatigue pas avec l'interdit ?

📜 Rachi (1)

מאן תנא דמתניתין דקתני מגביה ומטה על צדה דאית ליה דכי טרח מטרח בחבית דהוי היתרא ולא יטול האבן ממש דהוי איסורא ואע"ג דהשתא נמי אבן מטלטל בהדי חבית:

Qui est le Tana : de notre michna, qui enseigne : il le soulève et l'incline sur le côté ; il pense que lorsqu'on se fatigue, on se fatigue avec le tonneau, qui est permis, et on ne prend pas la pierre elle-même, qui est interdite, bien que maintenant aussi la pierre soit déplacée avec le tonneau.

💡 Explication

Il serait plus simple d'enlever la pierre ; la michna impose pourtant de soulever le tonneau entier. La Guemara cherche le Tana qui pose ce principe : l'effort doit porter sur l'objet permis.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: רבן שמעון בן גמליאל היא. דתנן: הבורר קטנית ביום טוב, בית שמאי אומרים: בורר אוכל ואוכל. ובית הלל אומרים: בורר כדרכו, בחיקו ובתמחוי.

Rabba bar bar Hana a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : c'est Rabban Chimon ben Gamliel. Car nous avons appris : celui qui trie des légumineuses le jour de fête, Beit Chamai disent : il trie nourriture par nourriture ; et Beit Hillel disent : il trie à sa manière, dans son giron ou dans un plat.

📜 Rachi (3)

רבן שמעון אליבא דבית הלל:

Rabban Chimon : selon Beit Hillel.

בורר אוכל ואוכל המאכל יטול והפסולת ישאר בכלי:

Il trie nourriture par nourriture : il prend l'aliment et le déchet reste dans le récipient.

בורר כדרכו נוטל פסולת ומניח אוכל אם ירצה:

Il trie à sa manière : il prend le déchet et laisse l'aliment, s'il le veut.

🖼️ Schéma

Le principe du tri appliqué au tonneau.

ותניא, אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים — שהאוכל מרובה על הפסולת. אבל פסולת מרובה על האוכל — דברי הכל בורר אוכל.

Et il est enseigné : Rabban Chimon ben Gamliel a dit : de quel cas parle-t-on ? Quand la nourriture est plus abondante que les déchets.

Mais si les déchets sont plus abondants que la nourriture, selon tous, il trie la nourriture.

📜 Rachi (2)

כשהאוכל מרובה על הפסולת דאי שקיל אוכל מפיש בטרחא:

Quand la nourriture est plus abondante que les déchets : car s'il prenait la nourriture, l'effort serait plus grand.

דברי הכל בורר אוכל דבהיתירא טרח ולא באיסורא ופרכינן והא הכא דמתניתין דאוכל מרובה על הפסולת וכי מגביה האבן עם החבית טרח טפי והוה למשקל פסולת כר"ש:

Selon tous, il trie la nourriture : car il se fatigue avec le permis et non avec l'interdit. Et nous objectons : or ici, dans notre michna, la nourriture est plus abondante que les déchets, et quand il soulève la pierre avec le tonneau, il se fatigue davantage ; il aurait dû prendre le déchet, selon Rabban Chimon.

🗂️ Tossefot (1)

שאוכל מרובה על הפסולת פי' בקונטרס משום דהשתא הוי טרחא יתירא למישקליה לאוכל ואינו נראה לר"י דאי משום טרחא הוי מאי קאמרי בסמוך הכא נמי כיון דאי בעי למישקל לא מישתקיל ליה עד דשקיל ליה לאבן כפסולת מרובה על האוכל דמי היכי הוי משום האי טעמא כפסולת מרובה על האוכל ולכך הוצרך רש"י לפרש דל"ג עד דשקיל ליה לאבן על כן נראה לר"ת דטעמא משום דכי אוכל מרובה על הפסולת הוה פסולת כבטל לגבי רובו ומותר ליטלו מן האוכל ולזורקו אבל פסולת מרובה על האוכל לא בטיל ליה פסולת לגבי אוכל והשתא אתי שפיר גירסת הספרים דגבי חבית נמי כיון דאי בעי למישקל לא משתקיל ליה עד דשקיל ליה לאבן כפסולת מרובה על האוכל דמי דכיון שאין יכול כלל ליטול מן היין בלא נטילת האבן לא חשיב כבטיל לגבי האוכל כיון שהאוכל אינו ניכר כלל ואינו יכול ליטול הימנו כשהאבן על פי החבית. מ"ר. והא דמוקי לה בספ"ק דביצה (ד' יד: ושם) כגון דנפיש בטרחא וזוטר בשיעורא אאוכל קאי ולא אפסולת ולפירש"י קאי אפסולת ולא אאוכל [וע"כ לא יברור הפסולת דנפיש בטירחא]:

Quand la nourriture est plus abondante que les déchets : le Kountres (Rachi) explique que c'est parce qu'alors il y aurait un effort supplémentaire à prendre la nourriture. Cela ne semble pas juste au Ri : si c'était à cause de l'effort, que dit-on juste après : ici aussi, puisque s'il veut prendre, il ne peut le prendre avant d'avoir pris la pierre, c'est comparable aux déchets plus abondants que la nourriture ? Comment, pour cette raison, serait-ce comparable aux déchets plus abondants que la nourriture ? C'est pourquoi Rachi a dû expliquer qu'on ne lit pas : avant d'avoir pris la pierre. Aussi il semble à Rabbenou Tam que la raison est la suivante : quand la nourriture est plus abondante que les déchets, les déchets sont comme annulés par rapport à la majorité, et il est permis de les retirer de la nourriture et de les jeter ; mais quand les déchets sont plus abondants que la nourriture, les déchets ne sont pas annulés par rapport à la nourriture. Ainsi la version des livres se comprend bien : pour le tonneau aussi, puisque s'il veut prendre, il ne peut pas avant d'avoir pris la pierre, c'est comparable aux déchets plus abondants que la nourriture ; car puisqu'il ne peut absolument pas prendre du vin sans enlever la pierre, elle n'est pas considérée comme annulée par rapport à la nourriture, puisque la nourriture n'est pas du tout accessible et qu'il ne peut en prendre tant que la pierre est sur l'ouverture du tonneau. (Mori Rabbi.) Et ce qu'on établit à la fin du premier chapitre de Beitsa (14b), dans le cas où l'effort est grand et la quantité petite, se rapporte à la nourriture et non aux déchets ; et selon l'explication de Rachi, cela se rapporte aux déchets et non à la nourriture [et par conséquent il ne triera pas les déchets, dont l'effort est grand].

💡 Explication

Rabban Chimon ben Gamliel limite la divergence de Beit Chamai et Beit Hillel au cas où la nourriture domine. Quand les déchets dominent, tous exigent de prendre la nourriture.

Deux lectures de cette limite : pour Rachi, c'est une question d'effort (prendre la petite quantité) ; pour Rabbenou Tam (Tossefot), c'est une question d'annulation : des déchets minoritaires sont comme annulés dans la nourriture et peuvent être retirés.

והא הכא, דכי אוכל מרובה על הפסולת דמי!

Or ici, c'est comparable au cas où la nourriture est plus abondante que les déchets !

💡 Explication

Objection : le tonneau de vin est bien plus grand que la pierre. Selon Rabban Chimon ben Gamliel, on devrait donc pouvoir retirer la pierre, comme on retire un déchet minoritaire.

הכא נמי, כיון דאי בעי למישקל, לא משתקיל ליה יין עד דשקיל לה לאבן — כפסולת מרובה על האוכל דמי.

Ici aussi, puisque s'il veut prendre (le vin), il ne pourra pas le prendre avant de l'avoir soulevé (le tonneau), c'est comparable aux déchets plus abondants que la nourriture.

📜 Rachi (2)

כיון דאי בעי למשקל לכולי יין מן החבית לא משתקיל ליה יין שבשוליה עד דשקיל ומגבה לה לחבית כפסולת מרובה דמי דאי בתחלתו לא מגבה לה לחבית סוף סוף מיבעי ליה לאגבוהה תו לחבית הלכך הוה ליה מפיש בטרחא:

Puisque s'il veut prendre : tout le vin du tonneau, le vin qui est au fond ne sera pas pris tant qu'il n'aura pas pris et soulevé le tonneau ; c'est comparable à des déchets plus abondants, car s'il ne soulève pas le tonneau au début, à la fin il devra de toute façon le soulever encore ; c'est donc un cas où l'effort est plus grand.

ה"ג לא משתקל ליה עד דשקיל לה ול"ג עד דשקיל לה לאבן:

Telle est notre version : il ne sera pas pris tant qu'il ne l'aura pas pris ; et on ne lit pas : tant qu'il n'aura pas pris la pierre.

💡 Explication

Selon Rachi : pour atteindre le vin du fond, il faudra de toute façon soulever et incliner le tonneau. Retirer la pierre n'épargne donc aucun effort ; le cas se range avec les déchets majoritaires, où l'on agit sur le permis. Tossefot (segment 7) garde la version : tant qu'il n'aura pas pris la pierre.

היתה בין החביות — מגביה. תניא, רבי יוסי אומר: היתה החבית מונחת באוצר, או שהיו כלי זכוכית מונחין תחתיה — מגביהה למקום אחר, ומטה על צדה, והיא נופלת, ונוטל הימנה מה שצריך לו, ומחזירה למקומה.

S'il était parmi les tonneaux, il le soulève. Il est enseigné : Rabbi Yossi dit : si le tonneau était posé dans un entrepôt, ou si des récipients de verre étaient posés sous lui, il le soulève vers un autre endroit, l'incline sur le côté et elle tombe ; il en prend ce dont il a besoin et le remet à sa place.

📜 Rachi (1)

היתה החבית מונחת באוצר כלומר במקום מכונס שאוצרין שם חביות הרבה ודואג שמא יטלה ותפול האבן על החבית שאצלה:

Si le tonneau était posé dans un entrepôt : c'est-à-dire dans un endroit fermé où l'on range de nombreux tonneaux, et il craint, en le prenant, que la pierre ne tombe sur le tonneau voisin.

⚖️ Rosh (1)

מתני' האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת. היתה בין החביות מגביה ומטה על צדה והיא נופלת. מעות שעל גבי הכר נוער את הכר והן נופלות. היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט. היתה של עור נותן עליה מים עד שתכלה:

Michna. La pierre qui est sur l'ouverture du tonneau : il l'incline sur le côté et elle tombe. S'il était parmi les tonneaux : il le soulève, l'incline sur le côté et elle tombe. Des pièces qui sont sur le coussin : il secoue le coussin et elles tombent. S'il y avait dessus une salissure, il l'essuie avec un chiffon. S'il était de cuir, il verse de l'eau dessus jusqu'à ce qu'elle disparaisse.

מעות שעל הכר. אמר רב חייא בר אשי אמר רב: לא שנו אלא בשוכח, אבל במניח — נעשה בסיס לדבר האסור.

Des pièces sur le coussin. Rav Hiya bar Achi a dit au nom de Rav : on ne l'a enseigné que pour celui qui oublie ; mais pour celui qui pose, (le coussin) devient support (bassis) d'une chose interdite.

📜 Rachi (2)

לא שנו דמנער:

On ne l'a enseigné : qu'il secoue.

נעשה הכר בסיס למעות ואף הכר אסור בטלטול:

Il devient : le coussin, support des pièces, et le coussin aussi est interdit au déplacement.

🗂️ Tossefot (1)

לא שנו אלא בשכח וא"ת תרתי דרב למה לי וי"ל חדא מכלל חבירתה איתמר והא לא תקשה תרתי מתני' למה לי דהוה אמינא אבן ודאי שרי בשכח שנראה טפי ככיסוי החבית אבל מעות שעל גבי הכר אפילו בשכח ה"א דאסיר:

On ne l'a enseigné que pour celui qui oublie : et si tu demandes : pourquoi deux enseignements de Rav ? On peut répondre que l'un a été dit par déduction de l'autre. Et il ne faut pas objecter : pourquoi deux michnayot ? Car j'aurais pu penser : la pierre, certainement c'est permis en cas d'oubli, parce qu'elle ressemble davantage à un couvercle du tonneau ; mais les pièces sur le coussin, même en cas d'oubli, j'aurais pu dire que c'est interdit.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא לצורך גופו, אבל לצורך מקומו — מטלטלו ועודן עליו. וכן תני חייא בר רב מדיפתי: לא שנו אלא לצורך גופו, אבל לצורך מקומו — מטלטלו ועודן עליו.

Rabba bar bar Hana a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : on ne l'a enseigné que pour le besoin de l'objet lui-même ; mais pour le besoin de sa place, il le déplace alors qu'elles sont encore dessus. Et ainsi a enseigné Hiya bar Rav de Difti : on ne l'a enseigné que pour le besoin de l'objet lui-même ; mais pour le besoin de sa place, il le déplace alors qu'elles sont encore dessus.

📜 Rachi (3)

לא שנו דמנערה ואינו מטלטלה בעודן עליה:

On ne l'a enseigné : qu'il le secoue, et ne le déplace pas alors qu'elles sont dessus.

אלא שצריך לגופו של כר לשכב עליו הלכך בניעור סגיא ושדי ליה באתרייהו:

Que pour le besoin de l'objet lui-même : du coussin, pour s'y coucher ; c'est pourquoi la secousse suffit, et il les jette sur place.

אבל צריך למקומו של כר מטלטלו עם המעות למקום אחר:

Mais pour le besoin de sa place : du coussin, il le déplace avec les pièces vers un autre endroit.

💡 Explication

Distinction entre letsorekh goufo (besoin de l'objet lui-même) et letsorekh mekomo (besoin de l'endroit qu'il occupe). S'il veut utiliser le coussin, il le secoue là où il est. S'il veut libérer l'endroit, secouer ne sert à rien : les pièces resteraient au même endroit. Il emporte donc le coussin avec les pièces.

🖼️ Schéma

Besoin du coussin ou besoin de sa place.

מעות שעל הכר מנער וכו׳. אמר רבי אושעיא: שכח ארנקי בחצר — מניח עליה ככר או תינוק ומטלטלה. אמר רב יצחק: שכח לבינה בחצר — מניח עליה ככר או תינוק, ומטלטלה. אמר רבי יהודה בר שילא אמר רבי אסי: פעם אחת שכחו דסקיא מלאה מעות בסרטיא, ובאו ושאלו את רבי יוחנן, ואמר להן: הניחו עליה ככר או תינוק, וטלטלוה.

Des pièces sur le coussin, il secoue, etc. Rabbi Ochaya a dit : s'il a oublié une bourse dans la cour, il pose sur elle une miche ou un enfant et la déplace.

Rav Yitshak a dit : s'il a oublié une brique dans la cour, il pose sur elle une miche ou un enfant et la déplace. Rabbi Yehouda bar Chila a dit au nom de Rabbi Assi : une fois, on avait oublié un sac (diskaya) plein de pièces dans une grand-rue ; ils vinrent interroger Rabbi Yo'hanan, et il leur dit : posez sur lui une miche ou un enfant, et déplacez-le.

📜 Rachi (3)

דסקיא מלאה מעות גרסינן:

Diskaya pleine de pièces : telle est notre version.

בסרטיא רה"ר:

Dans une grand-rue (bisratya) : le domaine public.

הניחו עליה ככר או תינוק דלישתרי לטלטלה אגבייהו תוך ד' אמות וטלטלוה פחות פחות מד' אמות או במחיצה של בני אדם כדאמרי' בעירובין (דף מג:):

Posez sur lui une miche ou un enfant : pour qu'il soit permis de le déplacer par leur moyen dans les quatre coudées ; et déplacez-le par étapes de moins de quatre coudées, ou dans une cloison formée de personnes, comme nous le disons dans Erouvin (43b).

💡 Explication

Technique de la miche ou de l'enfant (kikar o tinok) : l'objet mouktse devient le support d'un objet permis et peut être déplacé à travers lui. Dans le domaine public, Rachi précise qu'il faut en plus éviter l'interdit de transporter quatre coudées.

אמר מר זוטרא: הלכתא ככל הני שמעתתא בשוכח. רב אשי אמר: אפילו שכח נמי [לא] — ולא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד.

Mar Zoutra a dit : la halakha est conforme à tous ces enseignements, dans le cas de celui qui oublie. Rav Achi a dit : même s'il a oublié, [non] ; on n'a parlé de la miche ou de l'enfant que pour le mort seulement.

📜 Rachi (2)

בשוכח אבל במניח מדעת מערב (יום) שבת לא התירו לו לטלטלה ע"י ככר או תינוק:

Dans le cas de celui qui oublie : mais pour celui qui l'a posé sciemment la veille du Chabbat, on ne lui a pas permis de le déplacer au moyen d'une miche ou d'un enfant.

אלא למת משום כבוד הבריות כשמוטל בחמה:

Que pour le mort : à cause de la dignité humaine (kevod habriyot), quand il est exposé au soleil.

💡 Explication

Mar Zoutra admet la technique en cas d'oubli. Rav Achi la réserve au mort exposé au soleil, par égard pour la dignité humaine (voir le long passage du Roch au segment 3).

אביי מנח כפא אכיפי. רבא מנח סכינא אבר יונה ומטלטלה. אמר רב יוסף: כמה חריפן שמעתתא דדרדקי! אימר דאמור רבנן בשוכח, לכתחילה מי אמור?!

Abaye posait une louche sur des bottes (de produits). Rava posait un couteau sur un jeune pigeon (abattu) et le déplaçait.

Rav Yossef dit : que l'enseignement des enfants est aiguisé ! Admettons que les Sages l'aient dit pour celui qui oublie ; l'ont-ils dit pour le faire dès le départ ?

📜 Rachi (4)

אביי מנח כפא אכיפי מניח תרווד על העומרים לטלטלן אגב תרווד:

Abaye posait une louche sur des bottes : il pose une louche sur les gerbes pour les déplacer par le moyen de la louche.

אבר יונה חי [בלא] מליח:

Un jeune pigeon : cru, [non] salé.

חריפא שמעתתא דדרדקי סבורים הם שהם חריפים:

Que l'enseignement des enfants est aiguisé : ils pensent être aiguisés.

אימר דאמור רבנן בארנקי ודסקיא מניח עליה ככר או תינוק בשכחה ובמקום התורפה ומשום הפסד ממון:

Admettons que les Sages l'aient dit : pour la bourse et le sac, qu'on pose dessus une miche ou un enfant, en cas d'oubli, dans un endroit exposé (bimkom hatorfa) et à cause de la perte d'argent.

💡 Explication

Rav Yossef reproche à Abaye et Rava d'utiliser lekhatehila (dès le départ) une technique admise seulement à posteriori, en cas d'oubli et de risque de perte.

אמר אביי: אי לאו דאדם חשוב אנא, כפא אכיפי למה לי? הא חזו למיזגא עלייהו!

Abaye a dit : si je n'étais pas une personne importante, pourquoi aurais-je besoin d'une louche sur les bottes ? Elles sont bien propres à s'y adosser !

📜 Rachi (3)

אמר אביי אנא שפיר מטלטלנא כיפי ואפילו בלא תרווד:

Abaye a dit : moi, je peux bien déplacer les bottes, même sans louche.

אי לאו דאדם חשוב אנא ואנא מחמיר על עצמי שלא ילמדו ממני להקל באסורין:

Si je n'étais pas une personne importante : et je suis sévère envers moi-même, pour qu'on n'apprenne pas de moi à être indulgent dans les interdits.

כפא אכיפי למה לי בלאו כפא נמי שרי לטלטלינהו דהא חזו למיזגא עלייהו:

Pourquoi aurais-je besoin d'une louche sur les bottes : même sans louche, il est permis de les déplacer, puisqu'elles sont propres à s'y adosser.

💡 Explication

Abaye répond : les bottes ne sont pas mouktse, puisqu'elles servent de siège ou d'appui. La louche est une rigueur que s'impose un adam hachouv (personne importante) dont les gens imitent la conduite.

אמר רבא: אנא, אי לאו דאדם חשוב אנא — סכינא אבר יונה למה לי? הא חזי לי לאומצא.

Rava a dit : moi, si je n'étais pas une personne importante, pourquoi aurais-je besoin d'un couteau sur le jeune pigeon ? Il m'est bien propre à être mangé cru (oumtsa) !

📜 Rachi (1)

לאומצא לאוכלו חי בשבת שיש בני אדם שדעתן יפה ואוכלים בשר חי וקרו לה אומצא:

Oumtsa : le manger cru le Chabbat, car il y a des gens au tempérament robuste qui mangent de la viande crue, et on l'appelle oumtsa.

⚖️ Rosh (1)

גמ' האבן שעל פי החבית וכו' אמר רבא לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור לו. והלכתא כרבא דקאי רבי יוחנן ורבי אמי כוותיה בפרק כל הכלים (שבת דף קכה:) היתה בין החביות וכו' תניא רבי יוסי אומר היתה חבית מונחת באוצר או שהיו כלי זכוכית מונחין תחתיה מגביהה למקום אחר ומטה על צדה והיא נופלת ונוטל מה שצריך לו ומחזירה למקומה. מעות שעל הכר אמר רב חייא בר אשי אמר רב לא שנו אלא בשוכח אבל במניח נעשה בסיס לדבר האסור לו. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו אלא לצורך גופו אבל לצורך מקומו מטלטלו ועודן עליו:

Guemara. La pierre sur l'ouverture du tonneau, etc. Rava a dit : on ne l'a enseigné que pour celui qui oublie ; mais pour celui qui pose, (le tonneau) devient support d'une chose qui lui est interdite. Et la halakha est comme Rava, car Rabbi Yo'hanan et Rabbi Ami se tiennent sur sa position au chapitre Kol hakelim (Chabbat 125b). S'il était parmi les tonneaux, etc. Il est enseigné : Rabbi Yossi dit : si le tonneau était posé dans un entrepôt, ou si des récipients de verre étaient posés sous lui, il le soulève vers un autre endroit, l'incline sur le côté et elle tombe ; il en prend ce dont il a besoin et le remet à sa place. Des pièces sur le coussin : Rav Hiya bar Achi a dit au nom de Rav : on ne l'a enseigné que pour celui qui oublie ; mais pour celui qui pose, il devient support d'une chose qui lui est interdite. Rabba bar bar Hana a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : on ne l'a enseigné que pour le besoin de l'objet lui-même ; mais pour le besoin de sa place, il le déplace alors qu'elles sont encore dessus.

טעמא דחזי לאומצא, הא לא חזי לאומצא — לא. למימרא דרבא כרבי יהודה סבירא ליה?

La raison est qu'il est propre à être mangé cru ; mais s'il n'était pas propre à être mangé cru, non. Faut-il en déduire que Rava pense comme Rabbi Yehouda ?

📜 Rachi (2)

הא לא חזי לאומצא לא ואע"ג דחזו לשונרא דאמרינן מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים:

Mais s'il n'était pas propre à être mangé cru, non : bien qu'il soit propre pour le chat, car nous disons : ce qui est prêt pour l'homme n'est pas prêt pour les chiens.

כר' יהודה במסכת ביצה (דף ו:):

Comme Rabbi Yehouda : dans le traité Beitsa (6b).

💡 Explication

Pour Rabbi Yehouda, un aliment destiné à l'homme n'est pas considéré comme moukhan (prêt à l'usage) pour les animaux : s'il devient impropre à l'homme, il est mouktse. La Guemara se demande si Rava adopte cette position.

והאמר רבא לשמעיה: טווי לי בר אווזא, ושדי מיעיה לשונרא.

Or Rava a dit à son serviteur : rôtis-moi un caneton et jette ses entrailles au chat !

📜 Rachi (2)

טווי לי בר אווזא ביום טוב:

Rôtis-moi un caneton : le jour de fête.

ושדי מיעיה לשונרא אלמא מטלטל להו משום שונרא ואע"ג דהאידנא לא חזי לאדם דלאו אורח ארעא למיכלא ביום טוב ומיהו מאתמול לאדם הוו קיימי:

Et jette ses entrailles au chat : il apparaît donc qu'il les déplace pour le chat, bien que maintenant elles ne soient pas propres à l'homme, car il n'est pas d'usage de les manger le jour de fête ; mais depuis la veille, elles étaient destinées à l'homme.

💡 Explication

Objection : Rava déplace des entrailles, destinées la veille à l'homme, pour les donner au chat. Il ne suit donc pas Rabbi Yehouda. La réponse vient au daf suivant (143a).

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).