Shabbat 149a — Lire la liste des invités : peur d'effacer ou peur de lire ; le miroir le Chabbat

Shabbat 149a

Sougya : La Michna interdit de lire le Chabbat, sur une liste écrite, les noms de ses invités et les plats prévus. Rav Bivi y voit un décret de peur qu'on n'efface un nom ; Abaye, de peur qu'on en vienne à lire des documents profanes (chetarei hedyotot).

La Guemara cherche le cas où ils diffèrent : mur en hauteur, mur en bas, tablette gravée, et revient au mur en hauteur en établissant que la règle de Rabba (ne pas distinguer selon la hauteur) est discutée par des Tannaim, comme la discussion sur le miroir fixé au mur. Suivent l'interdit de lire l'écrit sous les images et de regarder une idole, puis le tirage au sort des portions entre convives pointilleux.

Les quatre étapes de la recherche de la nafka mina entre Rav Bivi et Abaye.

Le parallèle entre la liste écrite sur le mur et le miroir fixé au mur.

גמ׳ מאי טעמא? רב ביבי אמר: גזירה שמא ימחוק. אביי אמר: גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות.

GUEMARA. Quelle en est la raison ?

Rav Bivi a dit : c'est un décret (gezera) de peur qu'il n'efface. Abaye a dit : c'est un décret de peur qu'il ne lise des documents profanes (chetarei hedyotot).

📜 Rachi (2)

גמ' מ"ט אבל לא מן הכתב:

Guemara, quelle en est la raison : (de ce qui est enseigné) mais pas à partir de l'écrit.

שמא ימחוק מן האורחין שיראה שלא הכין להם כל צרכם ויתחרט שזימן יותר מן הראוי וימחוק מן הכתב כדי שלא יקראם השמש: כל הני שמא יקרא בשטרי הדיוטות של מקח וממכר קאמר:

De peur qu'il n'efface : (le nom d'un) des invités, quand il verra qu'il ne leur a pas préparé tout le nécessaire ; il regrettera d'en avoir invité plus que de raison et effacera (son nom) de l'écrit, pour que le serviteur ne l'appelle pas. Partout où l'on dit 'de peur qu'il ne lise des documents profanes', il s'agit (de documents) d'achat et de vente.

🗂️ Tossefot (1)

בשטרי הדיוטות פי' בקונט' של מקח וממכר ולעיל בפרק כל כתבי (שבת דף קיז: ושם) פירש איגרות השלוחות למצוא חפץ:

Documents profanes : Rachi (le Kountres) explique ici : (documents) d'achat et de vente ; et plus haut, au chapitre Kol kitvei (Chabbat 117b), il a expliqué : des lettres envoyées pour traiter de ses affaires.

⚖️ Rosh (1)

גמ' מ"ט רב ביבי אמר שמא ימחוק אביי אמר שמא יקרא בשטרי הדיוטות. מאי בינייהו איכא בינייהו דכתב על הכותל ומדלי למ"ד שמא ימחוק לא חיישינן ומאן דאמר שמא יקרא חיישינן. ולית הלכתא כרב ביבי משום דפליג עליה רבא רבה דאמר לא יקרא לאור הנר אפי' גבוה שתי קומות ואפי' גבוה שתי מרדעות. וקי"ל דהלכתא כוותיה. והא דתניא מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו כמה בפנים וכמה בחוץ וכמה מנות עתיד להניח לפניהם מכתב שעל גבי כותל אבל לא מכתב שעל גבי טבלא ופנקס אוקימנא בדחקיק מיחק דגודא בשטרא לא מיחלף אבל כתוב מכתב אסור בין מדלאי בין מתתאי. ושטרי הדיוטות דאסיר למיקרי בהו פר"י היינו שטרי מקח וממכר ושטרי חובות ומשכונות משום ממצוא חפצך ודבר דבר. וכיון דחיישינן שלא למנות אורחיו ופרפרותיו שמא יקרא בשטרי הדיוטות מסתברא ה"ה בכל אגרות רשות. ומצינא לפלוגי דוקא בהני שייך למיגזר טפי לפי שהן מענין חשבונות וצרכיו ודמי לשטרי הדיוטות טפי מאיגרי הרשות שהן דברי שלומות ואין בהן צורך. אבל מדאסרינן כתב שמהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות שאין בהן צורך כלל ואסרינן משום שמא יקרא בשטרי הדיוטות נראה דה"ה אגרות הרשות. והביא ה"ר יונה ז"ל ראיה מהא דתניא פ' כל כתבי (שבת דף קטז:) א"ר נחמיה מפני מה אין קורין בכתבי הקודש בשבת כדי שיאמרו בכתבי הקודש אין קורין בשטרי הדיוטות לא כ"ש. והא ודאי דלר' נחמיה אסור לקרות באגרות הרשות מהאי טעמא ומדר' נחמיה נשמע לרבנן דע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא בכתבי הקודש שאין לאסור מטעם זה אבל ודאי אגרות הרשות בשטרי הדיוטות מיחלפי. ואיכא רבוותא דאמרי שלא אסרו למנות האורחין מתוך הכתב אלא בקריאה דומיא דפיו. אבל עיוני בלא קריאה שרי. ומסתברא לן דעיוני נמי אסור דתניא בתוספתא כתב שתחת הצורה ודיוקנאות אסור להסתכל בהן בשבת. והלין דכתבין מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק אסור לקרותן בשבת. ואף בחול לא ידענא מי התירו שהרי נאמר ובמושב לצים לא ישב ע"כ דברי ה"ר יונה ז"ל:

Guemara. Quelle en est la raison ? Rav Bivi dit : de peur qu'il n'efface ; Abaye dit : de peur qu'il ne lise des documents profanes. Quelle différence entre eux ? Il y a une différence entre eux lorsque c'est écrit sur le mur et placé en hauteur : selon celui qui dit 'de peur qu'il n'efface', on ne craint pas ; selon celui qui dit 'de peur qu'il ne lise', on craint. La halakha n'est pas comme Rav Bivi, car Rabba s'oppose à lui, lui qui dit : on ne lit pas à la lumière de la lampe, même placée à la hauteur de deux statures, même à la hauteur de deux aiguillons (mardaot) ; et nous tenons que la halakha est comme lui. Quant à ce qui est enseigné : un homme compte ses invités et ses friandises (parparot), combien à l'intérieur, combien à l'extérieur et combien de portions il compte placer devant eux, à partir d'un écrit sur le mur mais pas à partir d'un écrit sur une tablette ou un registre (pinkas), nous l'avons établi dans le cas où c'est gravé, car un mur ne se confond pas avec un document ; mais s'il est écrit (à l'encre), c'est interdit, que ce soit en haut ou en bas. Les documents profanes qu'il est interdit de lire, Rabbi Yitshak (le Ri) explique que ce sont les actes d'achat et de vente, les reconnaissances de dette et les gages, en raison de (l'expression) 'mimetso heftsekha vedaber davar' (en poursuivant tes affaires et en tenant des propos). Et puisqu'on craint, au point de ne pas compter ses invités et ses friandises, qu'il ne lise des documents profanes, il est logique qu'il en aille de même pour toutes les lettres profanes (igrot rechout). On pourrait distinguer : c'est précisément pour celles-là (les listes) qu'il convient davantage de décréter, car elles relèvent des comptes et de ses besoins, et ressemblent davantage aux documents profanes que les lettres profanes, qui sont des salutations sans utilité. Mais puisqu'on interdit l'écrit qui court sous l'image et sous les portraits, qui n'ont aucune utilité, et qu'on l'interdit de peur qu'il ne lise des documents profanes, il semble qu'il en aille de même des lettres profanes. Rabbenou Yona, de mémoire bénie, en a apporté une preuve de ce qui est enseigné au chapitre Kol kitvei (Chabbat 116b) : Rabbi Nehemia dit : pourquoi ne lit-on pas les Écrits saints (Ketouvim) le Chabbat ? Afin qu'on dise : si on ne lit pas les Écrits saints, à plus forte raison pas les documents profanes. Or il est certain que selon Rabbi Nehemia il est interdit de lire des lettres profanes pour cette raison ; et de Rabbi Nehemia nous apprenons pour les Rabbanan : les Rabbanan ne s'opposent à lui qu'au sujet des Écrits saints, qu'on ne doit pas interdire pour ce motif ; mais les lettres profanes se confondent assurément avec les documents profanes. Certains maîtres disent qu'on n'a interdit de compter les invités à partir de l'écrit que par une lecture (à voix haute), à l'image de 'de sa bouche' (mipiv) ; mais regarder sans lire est permis. Il nous semble que regarder aussi est interdit, car il est enseigné dans la Tossefta : l'écrit sous l'image et les portraits, il est interdit de le regarder le Chabbat. Et ce que l'on écrit en fait de poèmes (melitsot), de fables de conversation profane et de propos amoureux, il est interdit de le lire le Chabbat ; et même en semaine je ne sais qui l'a permis, car il est dit : 'et au siège des railleurs il ne s'assied pas' (Tehilim 1,1). Fin des paroles de Rabbenou Yona, de mémoire bénie.

💡 Explication

La Michna (148b) interdit de lire le Chabbat, à partir de l'écrit (min haketav), la liste des invités et des plats ; de mémoire (mipiv), c'est permis. La Guemara cherche la raison de ce décret rabbinique (gezera).

Rav Bivi : de peur qu'il n'efface (chema yimhok) un nom, ce qui est une melakha. Abaye : de peur qu'il ne lise ensuite des chetarei hedyotot, documents profanes (achats, ventes, créances), dont la lecture est interdite le Chabbat en vertu de 'mimetso heftsekha' (Yechayahou 58,13).

Le Roch tranche contre Rav Bivi et élargit l'interdit aux lettres profanes, et, avec Rabbenou Yona, même au simple regard.

מאי בינייהו? איכא בינייהו דכתיב אכותל ומידלי: למאן דאמר שמא ימחוק — לא חיישינן, ולמאן דאמר שמא יקרא — חיישינן.

Quelle (différence y a-t-il) entre eux ? Il y a entre eux (le cas) où c'est écrit sur un mur et placé en hauteur : selon celui qui dit 'de peur qu'il n'efface', on ne craint pas ; selon celui qui dit 'de peur qu'il ne lise', on craint.

📜 Rachi (2)

דכתב מניינא אכותל בדיו:

Écrit : le compte, sur le mur, à l'encre.

ומידלי שאינו מגיע לשם למחוק: (אפילו גבוה שאינו מגיע לשם למחוק):

Et en hauteur : de sorte qu'il n'arrive pas là pour effacer. (Variante : même en hauteur, (de sorte qu') il n'arrive pas là pour effacer.)

💡 Explication

Première proposition de nafka mina (conséquence pratique) : une liste à l'encre sur un mur, hors d'atteinte. Il ne peut pas effacer, donc Rav Bivi permet ; la crainte de lire des documents demeure, donc Abaye interdit.

ולמאן דאמר שמא ימחוק, ניחוש שמא יקרא! ותו, לשמא ימחוק לא חיישינן? והתניא: לא יקרא לאור הנר. ואמר רבה: אפילו גבוה שתי קומות, אפילו גבוה שתי מרדעות, אפילו עשרה בתים זה על גבי — זה לא יקרא.

Mais selon celui qui dit 'de peur qu'il n'efface', qu'on craigne (aussi) qu'il ne lise ! Et de plus, on ne craindrait pas 'de peur qu'il n'efface' ?

N'est-il pas enseigné : on ne lit pas à la lumière de la lampe ; et Rabba a dit : même (placée) à la hauteur de deux statures, même à la hauteur de deux aiguillons, même (à la hauteur de) dix maisons l'une sur l'autre, il ne lira pas.

📜 Rachi (1)

אפילו גבוה שאינו מגיע שם להטות הנר אסור דהואיל ונמוך אסור גבוה נמי אסור שלא תחלוק:

Même en hauteur : (à un endroit) où il n'arrive pas pour incliner la lampe, c'est interdit ; puisque (placée) bas elle est interdite, haute aussi elle est interdite, afin de ne pas faire de distinction.

🗂️ Tossefot (1)

ולמ"ד שמא ימחוק ליחוש שמא יקרא ולא מסיק אדעתיה גודא בשטרא לא מיחלף:

Selon celui qui dit 'de peur qu'il n'efface', qu'on craigne qu'il ne lise : (la Guemara) n'a pas encore à l'esprit (la règle) : un mur ne se confond pas avec un document.

💡 Explication

Deux objections. 1) Rav Bivi devrait lui aussi craindre la lecture de documents profanes. 2) Rabba enseigne qu'on ne lit pas à la lumière d'une lampe (de peur de l'incliner pour aviver la flamme), même placée hors d'atteinte : les Sages n'ont pas distingué (lo plug). Par analogie, la liste en hauteur devrait être interdite même selon Rav Bivi.

אלא, איכא בינייהו דכתיב אכותל ומיתתי: למאן דאמר שמא ימחוק — חיישינן, למאן דאמר שמא יקרא — לא חיישינן, גודא בשטרא לא מיחלף.

Mais (plutôt) il y a entre eux (le cas) où c'est écrit sur un mur et placé en bas : selon celui qui dit 'de peur qu'il n'efface', on craint ; selon celui qui dit 'de peur qu'il ne lise', on ne craint pas : un mur (gouda) ne se confond pas avec un document (chtara).

📜 Rachi (2)

ומיתתי שנמוך ויכול להגיע שם ולמחוק:

Et en bas : c'est bas, et il peut l'atteindre et effacer.

גודא כותל:

Gouda : mur.

🗂️ Tossefot (1)

אלא איכא בינייהו דכתיב אכותל ומתתאי ולא ידענא אמאי נקט מתתאי כיון דס"ד דכ"ע אית להו דרבה:

Mais il y a entre eux (le cas) écrit sur un mur et en bas : je ne sais pas pourquoi (la Guemara) a choisi 'en bas', puisqu'on pense (à présent) que tous admettent (la règle) de Rabba.

💡 Explication

Deuxième proposition. Nouvelle idée : gouda bechtara lo mihlaf, un écrit sur un mur ne ressemble pas à un document, il n'entraîne donc pas à lire des documents profanes. Abaye permet ; Rav Bivi interdit, car le mur bas est à portée de main.

Tossefot note que la précision 'en bas' semble superflue, puisque la règle de Rabba rend la hauteur indifférente.

ולמאן דאמר שמא יקרא, ליחוש שמא ימחוק! אלא, איכא בינייהו דחייק אטבלא ואפינקס: למאן דאמר שמא ימחוק — לא חיישינן, למאן דאמר שמא יקרא — חיישינן.

Mais selon celui qui dit 'de peur qu'il ne lise', qu'on craigne (aussi) qu'il n'efface ! Mais (plutôt) il y a entre eux (le cas) où c'est gravé sur une tablette ou sur un registre (pinkas) : selon celui qui dit 'de peur qu'il n'efface', on ne craint pas ; selon celui qui dit 'de peur qu'il ne lise', on craint.

📜 Rachi (2)

ולמ"ד שמא יקרא היכא דליכא למיחש לשמא יקרא ליחוש לשמא ימחוק:

Selon celui qui dit 'de peur qu'il ne lise' : là où il n'y a pas lieu de craindre qu'il ne lise, qu'on craigne qu'il n'efface.

דחייק בסכין בתוך העץ בטבלא שאין נוחה למחוק ואדהכי מדכר וליכא למיחש למחוק:

Gravé : au couteau, dans le bois de la tablette, ce qui n'est pas facile à effacer ; et entre-temps il se souvient (que c'est Chabbat), et il n'y a pas lieu de craindre qu'il n'efface.

💡 Explication

Objection : Abaye ne peut pas ignorer le risque d'effacement. Troisième proposition : une liste gravée (hakik) sur une tablette ou un pinkas (tablette de marchand). L'effacement demande un effort ; le temps de s'y mettre, il se rappelle que c'est Chabbat (Rachi). Rav Bivi permet ; la tablette ressemble à un document, donc Abaye interdit.

ולמאן דאמר שמא ימחוק, ליחוש שמא יקרא! וכי תימא: טבלא ופינקס בשטרא לא מיחלף — והתניא: מונה אדם כמה מבפנים וכמה מבחוץ וכמה מנות עתיד להניח לפניהם מכתב שעל גבי הכותל, אבל לא מכתב שעל גבי טבלא ופינקס!

Mais selon celui qui dit 'de peur qu'il n'efface', qu'on craigne qu'il ne lise ! Et si tu dis : une tablette et un registre ne se confondent pas avec un document, n'est-il pas enseigné : un homme compte combien (seront assis) à l'intérieur, combien à l'extérieur, et combien de portions il compte placer devant eux, à partir d'un écrit sur le mur, mais pas à partir d'un écrit sur une tablette ou un registre !

📜 Rachi (3)

פינקס כעין לוחות של סוחרים:

Pinkas : sorte de tablettes de marchands.

כמה בפנים וכמה בחוץ את מי ומי אושיב בפנים במקום המכובד ואת מי ומי אושיב בחוץ שאינה כל כך ספונין:

Combien à l'intérieur et combien à l'extérieur : lesquels je ferai asseoir à l'intérieur, à la place d'honneur, et lesquels je ferai asseoir à l'extérieur, (place) qui n'est pas aussi bien lambrissée.

אבל לא מכתב שעל גבי טבלא ופינקס דגודא בשטרא לא מיחלף אבל טבלא ופינקס מיחלף:

Mais pas à partir d'un écrit sur une tablette ou un registre : car un mur ne se confond pas avec un document, mais une tablette et un registre se confondent.

💡 Explication

Rav Bivi devrait lui aussi craindre la lecture pour la tablette. On ne peut pas répondre qu'une tablette ne ressemble pas à un document : une baraita distingue précisément le mur (permis) de la tablette (interdite).

היכי דמי? אילימא דכתיב מיכתב — מאי שנא הכא ומאי שנא הכא. אלא לאו דחייק, וקתני: מכתב שעל גבי הכותל אבל לא מכתב שעל גבי טבלא ופינקס!

Comment (le cas) se présente-t-il ? Si l'on dit que c'est écrit (à l'encre), quelle différence ici et quelle différence là ?

Mais n'est-ce pas (un cas) où c'est gravé, et (la baraita) enseigne : à partir d'un écrit sur le mur, mais pas à partir d'un écrit sur une tablette ou un registre !

📜 Rachi (1)

[דכתיב מיכתב כתב של דיו]:

Écrit : écriture à l'encre.

🗂️ Tossefot (1)

אילימא דכתיב מיכתב מ"ש הכא מ"ש הכא פירוש תרוייהו יהא אסור שמא ימחוק:

Si l'on dit que c'est écrit, quelle différence ici, quelle différence là : c'est-à-dire que les deux devraient être interdits, de peur qu'il n'efface.

💡 Explication

La baraita parle forcément d'un écrit gravé : à l'encre, le mur comme la tablette seraient interdits par peur d'effacer (Tossefot). Puisque la tablette gravée reste interdite, la raison est la crainte de lire des documents : la tablette se confond avec un document. La troisième proposition tombe donc aussi.

🖼️ Schéma

Pourquoi la baraita doit parler d'un écrit gravé, et ce qui en découle pour Rav Bivi.

אלא: לעולם דכתיב אכותל ומידלי, ודקא קשיא לך דרבה — דרבה תנאי היא. דתניא: מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו, אבל לא מן הכתב. רבי אחא מתיר מכתב שעל גבי הכותל.

Mais (plutôt) : en réalité (il s'agit du cas) où c'est écrit sur un mur et en hauteur ; et ce qui te posait difficulté (à partir de l'enseignement) de Rabba, (l'enseignement de) Rabba fait l'objet d'une discussion de Tannaim. Car il est enseigné : un homme compte ses invités et ses friandises (parparot) de mémoire (litt. de sa bouche), mais pas à partir de l'écrit.

Rabbi Aha permet (de lire) un écrit qui est sur le mur.

📜 Rachi (2)

אלא לעולם דכתב אכותל ומידלי שאינו יכול למחוק ולשמא יקרא לא חיישינן דגודא בשטרא לא מיחלף ודקשיא לך דאע"ג דמידלי ליתסרי כדרבה דאמר גבי נר אפילו י' בתים:

Mais en réalité (il s'agit du cas) écrit sur un mur et en hauteur : où il ne peut pas effacer, et 'de peur qu'il ne lise' on ne craint pas, car un mur ne se confond pas avec un document. Et ce qui te posait difficulté : que, bien que ce soit en hauteur, ce soit interdit selon Rabba, qui dit au sujet de la lampe : même (à la hauteur de) dix maisons.

דרבה תנאי היא דאיכא דחייש לשלא תחלוק באיסור שבת דרבנן ואיכא דמפליג:

(L'enseignement de) Rabba fait l'objet d'une discussion de Tannaim : car il y a celui qui craint (et dit qu')on ne distingue pas dans un interdit rabbinique du Chabbat, et il y a celui qui distingue.

🗂️ Tossefot (1)

לעולם דכתב אכותל ומידלי ודקשיא לך דרבה דרבה תנאי היא לפירוש הקונטרס צ"ל דהשתא דמוקי לה דכתיב אכותל ומידלי למ"ד שמא ימחוק איכא דאית ליה דרבה ולמ"ד שמא יקרא לית ליה דרבה והשתא מיבעיא לן למימר דבדרבה פליגי תנאי כי היכי דפליגי אמוראי דהכא וברייתא קמייתא מיתוקמא שפיר דכתיב מכתב אכותל ומידלי דכולהו אמוראי גודא בשטרא לא מיחלף וקשה לפירוש זה דהשתא לא הוה פלוגתייהו כדהוה מוקמת לה מעיקרא למאן דאמר שמא ימחוק לא חיישינן למאן דאמר שמא יקרא חיישי' וה"ר פורת פירש דאביי ורב ביבי תרוייהו לית להו דרבה דפליגי בכתב אכותל ומידלי למאן דאמר שמא ימחוק לא חיישינן כיון דמידלי ולית לן דרבה ולשמא יקרא נמי לא חייש קסבר גודא בשטרא לא מיחלף ולמ"ד שמא יקרא חייש דקסבר גודא בשטרא מיחלף ואביי לא הוה מוקי פלוגתייהו דרבי אחא ורבנן כרבה דא"כ ר' אחא ע"כ לית ליה דאביי דשרי בכותל אלמא קסבר גודא בשטרא לא מיחלף וא"כ כמאן סבירא ליה דאפילו רבנן לא פליגי עליה דר' אחא אלא משום דאית להו דרבה וגזרינן שמא ימחוק אלא הוה מפרש אביי דכ"ע לית להו דרבה ולא חיישינן לשמא ימחוק במידלי ובגודא בשטרא מיחלף פליגי והא דקאמר ש"מ דרבה תנאי היא הו"מ למימר ודאי לכ"ע לית להו דרבה כדמפרש לאביי אלא דלא מצי למוכח הא בהדיא ולהכי קאמר דתנאי היא וליכא לאקשויי לרבה והא לא מצי למימר דפליגי בחייק מיחק רבי אחא ורבנן ובגודא בשטרא מיחלף פליגי אבל כ"ע אית להו דרבה משום דסברא הוא כיון דחייק ואיתא נמי בכותל פשיטא דבהא לא הוי אמרי רבנן דגודא בשטרא מיחלף וצריך לאוקמא השתא ברייתא דלעיל דחייק מיחק למאן דסבר גודא בשטרא מיחלף וקשה קצת לפירוש זה דה"ל למימר דכ"ע לית להו דרבה ואביי ורב ביבי בגודא אי מיחלף בשטרא פליגי:

En réalité écrit sur un mur en hauteur, et ce qui te posait difficulté de Rabba, Rabba fait l'objet d'une discussion de Tannaim : selon l'explication de Rachi (le Kountres), il faut dire que maintenant qu'on établit (le cas) écrit sur un mur en hauteur, celui qui dit 'de peur qu'il n'efface' admet (la règle de) Rabba, et celui qui dit 'de peur qu'il ne lise' n'admet pas (la règle de) Rabba ; et maintenant nous avons besoin de dire que des Tannaim discutent de (la règle de) Rabba, de même que discutent les Amoraim d'ici ; et la première baraita s'établit bien (dans le cas) où c'est écrit (à l'encre) sur un mur en hauteur, car selon tous les Amoraim un mur ne se confond pas avec un document. Mais cette explication fait difficulté : à présent leur discussion n'est plus telle qu'on l'établissait au début : selon celui qui dit 'de peur qu'il n'efface', on ne craint pas ; selon celui qui dit 'de peur qu'il ne lise', on craint. Rabbi Porat a expliqué qu'Abaye et Rav Bivi, tous deux, n'admettent pas (la règle de) Rabba, et qu'ils discutent (du cas) écrit sur un mur en hauteur : selon celui qui dit 'de peur qu'il n'efface', on ne craint pas, puisque c'est en hauteur et que nous n'admettons pas (la règle de) Rabba ; et 'de peur qu'il ne lise', il ne le craint pas non plus, car il estime qu'un mur ne se confond pas avec un document ; et celui qui dit 'de peur qu'il ne lise' craint, car il estime qu'un mur se confond avec un document. Et Abaye n'établissait pas la discussion de Rabbi Aha et des Rabbanan selon (la règle de) Rabba, car s'il en était ainsi, Rabbi Aha n'admettrait forcément pas (l'avis) d'Abaye, puisqu'il permet sur le mur ; il en ressort qu'il estime qu'un mur ne se confond pas avec un document ; et s'il en est ainsi, selon qui (Abaye) se range-t-il ? Car même les Rabbanan ne s'opposent à Rabbi Aha que parce qu'ils admettent (la règle de) Rabba et décrètent 'de peur qu'il n'efface'. Abaye expliquait plutôt que tous n'admettent pas (la règle de) Rabba et qu'on ne craint pas 'de peur qu'il n'efface' en hauteur, et qu'ils discutent de savoir si un mur se confond avec un document. Et quant à ce qu'on dit : 'déduis-en que (la règle de) Rabba fait l'objet d'une discussion de Tannaim', on aurait pu dire qu'assurément tous n'admettent pas (la règle de) Rabba, comme on l'explique selon Abaye ; mais on ne pouvait pas le prouver explicitement, c'est pourquoi on dit que c'est une discussion de Tannaim, et il n'y a pas lieu d'objecter à partir de Rabba. Or on ne peut pas dire que Rabbi Aha et les Rabbanan discutent (du cas) gravé, et qu'ils discutent de savoir si un mur se confond avec un document, mais que tous admettent (la règle de) Rabba ; car c'est une évidence : puisque c'est gravé et que c'est sur un mur, il est évident que dans ce cas les Rabbanan ne diraient pas qu'un mur se confond avec un document. Et il faut à présent établir la baraita précédente (dans le cas) gravé, selon celui qui estime qu'un mur se confond avec un document. Cette explication fait un peu difficulté : (la Guemara) aurait dû dire que tous n'admettent pas (la règle de) Rabba, et qu'Abaye et Rav Bivi discutent de savoir si un mur se confond avec un document.

💡 Explication

Retour à la première proposition : liste à l'encre sur un mur en hauteur. L'objection tirée de Rabba est levée : sa règle (ne pas distinguer selon la hauteur) fait l'objet d'une discussion de Tannaim. Les Rabbanan interdisent toute lecture de l'écrit ; Rabbi Aha permet l'écrit sur un mur.

Rachi : l'un des Tannaim applique le principe lo plug aux interdits rabbiniques du Chabbat, l'autre distingue selon le risque réel. Tossefot discute longuement la manière de répartir Rav Bivi et Abaye sur ces positions (explication de Rachi, puis celle de Rabbi Porat).

היכי דמי? אילימא דכתיב ומתתאי — ליחוש שמא ימחוק! אלא לאו דכתיב ומידלי, ושמע מינה דרבה תנאי היא. שמע מינה.

Comment (le cas) se présente-t-il ? Si l'on dit que c'est écrit en bas, qu'on craigne qu'il n'efface !

Mais n'est-ce pas (un cas) où c'est écrit en hauteur ; et déduis-en que (la règle de) Rabba fait l'objet d'une discussion de Tannaim. Déduis-en (effectivement).

📜 Rachi (1)

ליחוש לשמא ימחוק דהא ר' אחא כותל דוקא נקט ואי מתתי מה לי כותל מה לי אגרת:

Qu'on craigne qu'il n'efface : car Rabbi Aha a précisément mentionné un mur ; et si c'était en bas, quelle différence entre un mur et une lettre ?

💡 Explication

Rabbi Aha précise 'sur le mur' : si le mur était bas, le risque d'effacer serait le même que sur une lettre, et la précision n'aurait pas de sens (Rachi). Il parle donc d'un mur en hauteur. Les Rabbanan, qui interdisent même ce cas, suivent le principe de Rabba ; Rabbi Aha ne le suit pas. Conclusion : chema minah, la règle de Rabba est discutée par des Tannaim.

והני תנאי כהני תנאי. דתניא: אין רואין במראה בשבת. רבי מאיר מתיר במראה הקבועה בכותל.

Et ces Tannaim sont comme ces (autres) Tannaim. Car il est enseigné : on ne regarde pas dans un miroir le Chabbat.

Rabbi Meir permet (de regarder) dans un miroir fixé au mur.

📜 Rachi (1)

אין רואין במראה מירואיי"ר לפי שהרואה במראה אינו צריך אלא לתקן שערות ראשו וזקנו הלכך חיישי' שמא יראה נימין המדולדלות שאינן שוות עם שאר השער ויגלחן:

On ne regarde pas dans un miroir : mireor (miroir, en langue étrangère) ; car celui qui regarde dans un miroir n'en a besoin que pour arranger les cheveux de sa tête et de sa barbe ; c'est pourquoi on craint qu'il ne voie des poils qui dépassent, qui ne sont pas au niveau du reste de la chevelure, et qu'il ne les rase.

💡 Explication

Même structure dans une autre discussion : le Tanna anonyme interdit de se regarder dans un miroir le Chabbat, de peur qu'on ne coupe les poils qui dépassent (gozez, une melakha). Rabbi Meir permet un miroir fixé au mur.

מאי שנא הקבועה בכותל — דאדהכי והכי מדכר, שאינו קבוע נמי: אדהכי והכי מדכר!

Qu'y a-t-il de différent (dans le cas du miroir) fixé au mur ? Que, le temps (d'aller chercher un instrument), il se souvient.

(Pour un miroir) non fixé aussi, le temps (d'aller chercher), il se souvient !

📜 Rachi (2)

דאדהכי והכי שילך להביא תער או מספרים:

Le temps : qu'il aille chercher un rasoir ou des ciseaux.

מדכר שהוא שבת:

Il se souvient : que c'est Chabbat.

💡 Explication

Difficulté : si la raison de Rabbi Meir est que, le temps d'aller chercher des ciseaux, on se rappelle que c'est Chabbat (adehakhi vehakhi madkar), ce raisonnement vaut aussi pour un miroir mobile.

הכא במראה של מתכת עסקינן, וכדרב נחמן אמר רבה בר אבוה. דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מפני מה אמרו מראה של מתכת אסורה — מפני שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלין.

Ici, nous traitons d'un miroir de métal, et (c'est) conforme à (l'enseignement de) Rav Nahman au nom de Rabba bar Avouh. Car Rav Nahman a dit au nom de Rabba bar Avouh : pourquoi a-t-on dit qu'un miroir de métal est interdit ?

Parce qu'on a l'habitude d'enlever avec lui les poils qui dépassent.

📜 Rachi (1)

של מתכת שאינו צריך להביא מספרים שהיא עצמה מגלחת השער:

De métal : il n'a pas besoin d'aller chercher des ciseaux, car (le miroir) lui-même rase le poil.

💡 Explication

Il s'agit d'un miroir de métal, dont le bord tranchant sert lui-même à couper les poils : aucun délai ne permet de se souvenir. Fixé au mur, on ne peut pas s'en servir pour couper, donc Rabbi Meir permet. Le Tanna anonyme interdit malgré tout, comme Rabba. C'est le parallèle avec Rabbi Aha et les Rabbanan.

תנו רבנן: כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות — אסור לקרותו בשבת. ודיוקנא עצמה — אף בחול אסור להסתכל בה, משום שנאמר ״אל תפנו אל האלילים״. מאי תלמודא? אמר רבי חנין: אל תפנו אל מדעתכם.

Nos maîtres ont enseigné : l'écrit qui court sous une image et sous des portraits (deyokanaot), il est interdit de le lire le Chabbat. Et le portrait lui-même, même en semaine il est interdit de le regarder, car il est dit : 'Ne vous tournez pas vers les idoles (elilim)' (Vayikra 19,4).

Quel est l'enseignement (tiré du verset) ? Rabbi Hanin a dit : ne faites pas se retirer (E-l) de votre esprit.

📜 Rachi (3)

כתב המהלך תחת הצורה ותחת הדיוקנאות כגון בני אדם המציירים בכותל חיות משונות או דיוקנות של בני אדם של מעשים כגון מלחמת דוד וגלית וכותבין תחתיה זו צורת חיה פלונית וזו דיוקנית פלוני ופלונית:

L'écrit qui court sous l'image et sous les portraits : par exemple des gens qui peignent sur le mur des animaux étranges, ou des portraits de personnes (représentant) des événements, comme le combat de David et Goliath, et qui écrivent en dessous : ceci est l'image de tel animal, et ceci le portrait d'untel et d'unetelle.

אסור לקרותו בשבת שמא יקרא בשטרי הדיוטות:

Il est interdit de le lire le Chabbat : de peur qu'il ne lise des documents profanes.

אל מדעתכם אל אשר אתם עושי' מדעת לבבכם וחלל שלכם. אלילים לשון חללים:

De votre esprit : (ne vous tournez pas) vers ce que vous fabriquez selon la pensée de votre cœur et votre propre vide ; elilim est de la même famille que halalim (choses creuses).

🗂️ Tossefot (1)

ודיוקני עצמה אף בחול אסור נראה דבשויה לשם עבודת גלולים אמר אבל לנוי מותר כדמשמע מבנן של קדושים דלא הוו מסתכלי בצורתא דזוזא (ע"ז דף נ.) מכלל דאחריני הוו מסתכלי:

Et le portrait lui-même, même en semaine c'est interdit : il semble que (la baraita) parle (d'un portrait) fait pour le culte idolâtre ; mais (fait) pour l'ornement, c'est permis, comme il ressort (de l'expression) 'le fils des saints', qui ne regardait pas l'effigie de la pièce de monnaie (Avoda Zara 50a) ; on en déduit que les autres la regardaient.

🪔 Ben Yehoyada (1)

"אל תפנו אל האלילם". מאי תלמודא? אמר רבי חנין: אל תפנו 'אל' מדעתכם. יש להקשות מהיכא משמע אל תפנו 'אל'? ועוד הוה ליה למימר מלבבכם או ממחשבותכם ומאי מדעתכם? ונראה לי בס"ד דידוע שני יצרים יש לאדם , אחד מתהווה מכוחות החמריים שבו וזה נקרא יצר הגופניי, ועל אותו היצר הגופניי אמרו רבותינו ז"ל (סוכה נב:, קידושין ל:) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ומבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה שעוזר לו, אינו יכול לו, ועל יצר הנפשיי אמרו רבותינו ז"ל יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, כי זה נמשך מן הקליפה מלמעלה, ולכל יום יש קליפה בפני עצמה כנגד בחינת אותו היום בלבד וכאשר אבאר בזה בס"ד לקמן במסכת סוכה במאמרים הנז'. והנה זה היצר הגופניי הוא עצור בקרב האדם מעת הלידה, והוא נקרא 'מתג החמור' ככתוב (משלי כו, ג) שוט לסוס מתג לחמור, וכיצד זה שהוא מתג החמור שעצור בקרב האדם, אז יצר הנפשיי מושך בו את האדם לדרך הרע לעשות מעשים רעים, כי יצר הנפשיי שהוא מלאך הבא מן הקליפה בכל יום עושה פעולתו באדם בזה היצר הנקרא 'מתג החמור'. ועל זה היצר שנאמר עליו מתגבר בכל יום ואלמלא הקב"ה שעוזר לו, אינו יכול לו צריך להבין במה עוזרו? והנה נראה מזוהר הקדוש שעוזרו בשם 'אל' שהוא חסד, כי עוזר זה עושה הקב"ה לאדם בתורת חסד ואינו משורת הדין, יען ששורת הדין מחייבת שהאדם הוא ילחם לעצמו, אך במדת חסד עוזר לו הקב"ה, וכל דבר הנעשה בתורת חסד נעשה בשם 'אל' כנודע, ולכן אמר הכתוב (תהלים נב, ג) מה תתהלל ברעה הגבור חסד 'אל' כל היום, והיינו הגבור קאי על יצר זה שהוא מתגבר בכל יום להרע לאדם, הנה חסד 'אל' כל היום לעזור אותו. וידוע מה שאמרו בזוהר הקדוש אף על פי ששם 'אל' הוא חסד הנה הוא זועם בכוחות הדינין, ולכן נאמר (תהלים ז ,יב) ואל זעם בכל יום, רצונו לומר זעם בכוחות הדינין אבל לנו עושה פעולה של חסד. נמצא זה היצר הגופניי המתגבר בכל יום הוא נכנע ונחלש על ידי הארת שם 'אל' שהוא זעם בכוחות הדינין, והנה אם תניח מספר 'אל' [31] על מספר 'מתג' [443] יעלה מספר 'דעת' [474] ולכן אמרו רבותינו ז"ל כל מי שאין בו דעת הרי הוא חוטא, רצונו לומר שאינו זוכה להמשיך הכנעה משם 'אל' למתג שבקרבו שבזה יהיה הצרוף מספר 'דעת', הרי זה חוטא מכח תגבורת יצר הגופניי שהוא 'מתג החמור'. ובזה יובן הפסוק במשלי (משלי יט, ב) גם בלא דעת נפש לא טוב, ולזה אמר (שם יא, ט) ובדעת צדיקים יחלצו, וזה אומרו (שם כד, ח) גבר חכם בעוז היא התורה (שם כד, ה) ואיש דעת מאמץ כח, והרי הוא כמבואר. והנה ידוע דכל חמריים רעים נקראים בשם אלילם, כי אלילם הוא ענין הבל ותוהו שאין בו ממשות וקיום, כמו רפאי אלל כלכם, באיוב (יג, ד) ולזה אמר אל תפנו אל האלילם הם כוחות מריים רעים שמהם מתהווה יצר הגופניי הנקרא מתג, כי על ידי כך לא תפנו 'אל ' מדעתכם , רצונו לומר מספר דעת שהוא מורה על שליטת כח שם 'אל' ב'מתג' לא תפנו ותסלקו מספר שם 'אל' מן מספר 'דעת' כדי שלא ישאר מספר 'מתג' לבדו שהוא יצר הגופניי וישלוט בכם באין מעכב, ולזה אמר מדעתכם דייקא, שאם תפנו להדבק באלילים הנזכרים אז יפנה גם כח שליטת שם 'אל' מן מספר 'דעת' , כי יעזוב אתכם ולא יעזור לכם.

'Ne vous tournez pas vers les idoles.' Quel est l'enseignement ? Rabbi Hanin a dit : ne faites pas se retirer 'E-l' de votre esprit (mida'atkhem). On peut objecter : d'où entend-on 'ne faites pas se retirer E-l' ? Et de plus, il aurait fallu dire 'de votre cœur' ou 'de vos pensées' ; pourquoi 'de votre esprit (da'at)' ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, (qu'on peut répondre ainsi). Il est connu que l'homme a deux yetsarim (penchants) : l'un naît des forces matérielles qui sont en lui, et on l'appelle le yetser corporel. De ce yetser corporel nos Sages ont dit (Soucca 52b, Kiddouchin 30b) : le yetser de l'homme se renforce contre lui chaque jour et cherche à le faire mourir, et sans le Saint béni soit-Il qui l'aide, il ne pourrait le vaincre. Et du yetser de l'âme (nafchi), nos Sages ont dit : le yetser de l'homme se renouvelle contre lui chaque jour, car celui-ci provient de la klipa d'en haut, et pour chaque jour il y a une klipa propre, correspondant à l'aspect (behina) de ce jour seulement, comme je l'expliquerai, avec l'aide du Ciel, plus loin dans le traité Soucca sur les enseignements cités. Ce yetser corporel est enfermé à l'intérieur de l'homme dès la naissance, et on l'appelle 'le mors de l'âne' (méteg hahamor), comme il est écrit (Michle 26,3) : 'le fouet pour le cheval, le mors pour l'âne'. Comment cela ? Ce mors de l'âne étant enfermé à l'intérieur de l'homme, le yetser de l'âme entraîne par lui l'homme vers le mauvais chemin, à commettre de mauvaises actions ; car le yetser de l'âme, qui est un ange venant chaque jour de la klipa, accomplit son action dans l'homme au moyen de ce yetser appelé 'mors de l'âne'. Au sujet de ce yetser, dont il est dit qu'il se renforce chaque jour et que sans le Saint béni soit-Il qui l'aide il ne pourrait le vaincre, il faut comprendre : en quoi l'aide-t-Il ? Il ressort du saint Zohar qu'Il l'aide par le Nom 'E-l', qui est 'hessed (bonté) ; car cette aide, le Saint béni soit-Il l'accorde à l'homme au titre du 'hessed et non selon la stricte mesure du din (rigueur), puisque la rigueur exige que l'homme combatte par lui-même ; mais par l'attribut de 'hessed le Saint béni soit-Il l'aide ; et tout ce qui se fait au titre du 'hessed se fait par le Nom 'E-l', comme on le sait. C'est pourquoi le verset dit (Tehilim 52,3) : 'Pourquoi te glorifies-tu du mal, ô puissant ? La bonté de E-l (dure) tout le jour.' Le 'puissant' se rapporte à ce yetser, qui se renforce chaque jour pour nuire à l'homme ; et voici que 'la bonté de E-l tout le jour' vient l'aider. Et on sait ce qui est dit dans le saint Zohar : bien que le Nom 'E-l' soit 'hessed, il se courrouce contre les forces du din ; c'est pourquoi il est dit (Tehilim 7,12) : 'E-l se courrouce chaque jour', c'est-à-dire qu'Il se courrouce contre les forces du din, mais pour nous Il agit avec 'hessed. Il en ressort que ce yetser corporel qui se renforce chaque jour est soumis et affaibli par l'illumination du Nom 'E-l', qui se courrouce contre les forces du din. Or si tu ajoutes la valeur numérique de 'E-l' (31) a celle de 'méteg' (443), tu obtiens la valeur de 'da'at' (474). C'est pourquoi nos Sages ont dit : quiconque n'a pas de da'at est un pécheur ; c'est-à-dire qu'il n'a pas le mérite d'attirer la soumission (venant) du Nom 'E-l' sur le méteg qui est en lui, combinaison par laquelle on obtiendrait la valeur de 'da'at' ; celui-là pèche par la force du yetser corporel, qui est le 'mors de l'âne'. Ainsi se comprend le verset de Michle (19,2) : 'sans da'at, l'âme n'est pas bonne' ; et c'est pourquoi il est dit (11,9) : 'par la da'at les justes sont délivrés' ; et c'est ce qu'il dit (24,5) : 'l'homme sage est dans la force' - c'est la Torah - 'et l'homme de da'at affermit la puissance' ; et c'est clair. Or il est connu que toutes les (forces) matérielles mauvaises sont appelées 'elilim', car elilim désigne la vanité et le néant, sans substance ni permanence, comme (Iyov 13,4) : 'vous êtes tous des médecins de néant (elil)'. C'est pourquoi il dit : 'ne vous tournez pas vers les elilim' : ce sont les forces matérielles mauvaises dont naît le yetser corporel appelé méteg ; car par cela, 'ne faites pas se retirer E-l de votre da'at', c'est-à-dire : du nombre de 'da'at', qui indique la domination du Nom 'E-l' sur le 'méteg', ne retirez pas le nombre du Nom 'E-l', afin qu'il ne reste pas le nombre de 'méteg' seul, qui est le yetser corporel, et qu'il ne domine sur vous sans obstacle. C'est pourquoi il dit précisément 'de votre da'at' : si vous vous tournez pour vous attacher aux elilim mentionnés, alors se retirera aussi du nombre 'da'at' la force de domination du Nom 'E-l', car Il vous abandonnera et ne vous aidera pas.

💡 Explication

Une légende écrite sous des peintures murales est interdite à la lecture le Chabbat, selon la même logique qu'Abaye : chema yikra béchetarei hedyotot (Rachi).

Regarder une idole est interdit même en semaine. Rabbi Hanin lit le verset 'al tifnou el ha-elilim' comme 'al téfanou E-l' : ne faites pas sortir Hachem de votre esprit en regardant ces images. Tossefot limite l'interdit à une image faite pour le culte ; une image décorative peut être regardée.

Le Ben Yehoyada explique 'de votre da'at' par la guematria : E-l (31) + méteg (443) = da'at (474).

מפיס אדם עם בניו וכו׳. עם בניו ועם בני ביתו אין, ועם אחר — לא. מאי טעמא? כדרב יהודה אמר שמואל. דאמר רב יהודה אמר שמואל: בני חבורה המקפידין זה על זה — עוברין משום מדה ומשום משקל ומשום מנין, ומשום לווין ופורעין ביום טוב,

(Michna :) Un homme tire au sort avec ses fils, etc. Avec ses fils et les membres de sa maison, oui ; avec un autre, non.

Quelle en est la raison ? Conformément à (l'enseignement de) Rav Yehouda au nom de Chmouel.

Car Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : des membres d'un groupe (bnei havoura) qui sont pointilleux les uns envers les autres transgressent (l'interdit) de la mesure, (celui) du poids et (celui) du compte, et (l'interdit) d'emprunter et de rembourser le Yom tov,

📜 Rachi (3)

עם בניו ובני ביתו אין עם אחר לא מדלא תנא ומפיס על המנות:

Avec ses fils et les membres de sa maison oui, avec un autre non : puisqu'on n'a pas enseigné (simplement) 'et on tire au sort sur les portions'.

משום לווין ופורעין דגזור בהו רבנן שמא יכתוב:

(L'interdit) d'emprunter et de rembourser : que les Rabbanan ont décrété de peur qu'on n'écrive.

המקפידין שאין מוחלים ומוותרין זה לזה:

Pointilleux : qui ne se font pas grâce et ne cèdent pas l'un à l'autre.

🗂️ Tossefot (1)

בני חבורה המקפידין זה על זה עוברין משום משקל ומשום מדה ומשום מנין פירוש לפי שמקפידין זה על זה עוברין אפילו על מה שאין שאר בני אדם עוברין משום מדה כדאמרינן בביצה (דף כט.) יכול אדם לומר לחבירו מלא לי כלי זה אבל לא במדה פירוש כלי שמודדין בו אסור דדמי למקח וממכר והם כיון שהם מקפידים כל כלים הוי לגבייהו מדה לפי שמקפידין לידע שיעורו לשלם להם הכלי וכן משקל ששוקלים ומכוונים זה כנגד זה ביד ואמרינן בביצה אין משגיחין במאזנים ביום טוב ומשום מנין כדאמר בביצה (דף כט:) הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו תן לי כו' ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח שאם היו נותנים מאה אגוזים בדינר ולקח כבר תשעים לא יאמר לו תן לי עשרים אגוזים שאתחייב לך עשרה אגוזים שנראה שעושה להשלים הדינר אבל יכול לומר לו תן לי כ' אגוזים סתם ובבני חבורה המקפידים אסור שיבא לידי איסור שיזכירו להשלים וכדברי בית הלל אף משום רבית דכשהם מחזירין זה לזה הם מקפידים מה ששוות יותר וקשה לפירוש זה דאם הלל לא איירי אלא במקפידין אם כן אמאי קאמר לעיל לימא מתניתין דלא כהלל והא הלל במקפידין איירי ומתניתין דלעיל אתי שפיר כוותיה דהא רישא באין מקפידין איירי דקתני שואל דאילו למקפידין אסרינן שאלה לפי מה שפירש' להכי נראה לפרש עוברין משום מדה ומשום משקל כלומר קרובין לבא לידי כך שיעברו משום מדה שע"י שמקפידין זה ע"ז ורגילין ליקח במדה זה מזה גם ביו"ט יעשו כך וגם כל בני אדם הוי אסורין בכלי של מדה כדאמר בביצה (דף כט: ושם) אבל למקפידין נותן הוא עצה שלא ישתתפו שקרובים הן לבא לידי איסור מדה וכן לידי איסור משקל מתוך שרגילים לשקול על ידי הקפדתן גם ביו"ט לא ירגישו עד שישקלו ולידי מנין כשישאל אחד מהן ס' אגוזים יאמר לו תן לי מ' להשלים ק' כמו שרגילין לעשות ומשום לווין ופורעין ביו"ט כדאמר לעיל דלשון הלואה אסור והם מתוך שמקפידים יזכירו לשון הלואה לפי שיאמר השואל אם אזכיר לו לשון שאלה משמע דהדרא בעיניה לכך אומר לשון הלואה וכדברי הלל אף משום רבית דכשלוין זה מזה כבר באין לידי רבית לפי שפעמים שזה משלם יותר שאע"פ שמקפיד הוא בוש הוא שלא ישלם כמו שהלוהו בשביל שההנהו וכיון שאינו מוחל הוי רבית אבל שאר בני אדם מחלי ולא הוי רבית והשתא מתני' איירי במקפידין דסתם שכנים שאינם חברים מקפידין ומ"מ דרך שאלה מותר ומה שדברו כאן על מקפידין לא אמרינן אלא גבי חבורה שרגילים לישאל זה מזה תדיר ואתי לידי איסור אבל שכנים שאינן תדירין כל כך לשאול זה מזה מותרים ואין לגזור בהם שמא יבאו לידי איסור ולהכי לא משני כי אמר מתני' דלא כהלל דמתניתין איירי כשאין מקפידין משום דסתמא דמתני' איירי במקפידין כדפרישית. מ"ר:

Des membres d'un groupe pointilleux les uns envers les autres transgressent (l'interdit) du poids, de la mesure et du compte : explication : parce qu'ils sont pointilleux les uns envers les autres, ils transgressent même là où les autres gens ne transgressent pas (l'interdit) de la mesure, comme nous disons en Beitsa (29a) : on peut dire à son prochain 'remplis-moi ce récipient', mais pas avec une mesure ; explication : un récipient avec lequel on mesure est interdit, car cela ressemble à un achat-vente ; et eux, puisqu'ils sont pointilleux, tout récipient est pour eux une mesure, car ils tiennent à en connaître la quantité pour la rembourser. De même le poids : ils pèsent et équilibrent (une portion) contre l'autre à la main ; or nous disons en Beitsa : on ne se sert pas de la balance le Yom tov. Et (l'interdit) du compte, comme il est dit en Beitsa (29b) : un homme va chez le boutiquier chez qui il a l'habitude (d'acheter) et lui dit : donne-moi, etc., à condition qu'il ne mentionne pas le total de l'achat : si l'on donnait cent noix pour un dinar et qu'il en a déjà pris quatre-vingt-dix, il ne lui dira pas 'donné-m'en vingt, et je te devrai dix noix', car il semble agir pour compléter le dinar ; mais il peut lui dire 'donne-m'en vingt' sans précision. Pour des membres d'un groupe pointilleux, c'est interdit, car ils en viendront à l'interdit en mentionnant (le compte) pour compléter. Et selon les paroles de Beit Hillel, aussi (l'interdit) de l'intérêt (ribit), car lorsqu'ils se rendent (les portions) les uns aux autres, ils sont pointilleux sur ce qui vaut davantage. Mais cette explication fait difficulté : si Hillel ne parle que de ceux qui sont pointilleux, pourquoi a-t-on dit plus haut : 'dirons-nous que notre Michna n'est pas conforme à Hillel ?' Hillel parle de ceux qui sont pointilleux, et la Michna précédente s'accorde bien avec lui, puisque son début traite de ceux qui ne sont pas pointilleux, car il enseigne (le terme) 'emprunter (cheela)', alors que pour ceux qui sont pointilleux nous avons interdit l'emprunt selon ce qui a été expliqué. C'est pourquoi il semble qu'il faille expliquer 'ils transgressent (l'interdit) de la mesure et du poids' ainsi : ils sont proches d'en arriver à transgresser (l'interdit) de la mesure ; car, du fait qu'ils sont pointilleux les uns envers les autres et habitués à prendre les uns des autres avec mesure, ils feront de même le Yom tov ; or tout le monde est interdit (d'utiliser) un récipient de mesure, comme il est dit en Beitsa (29b). Mais aux (gens) pointilleux (la Guemara) donne le conseil de ne pas s'associer, car ils sont proches d'en arriver à l'interdit de la mesure ; et de même à l'interdit du poids, car, étant habitués à peser à cause de leur pointillosité, même le Yom tov ils ne s'apercevront de rien et pèseront ; et au (problème) du compte : quand l'un d'eux demandera soixante noix, il lui dira 'donne-m'en quarante pour compléter cent', comme ils ont l'habitude de faire ; et (l'interdit) d'emprunter et de rembourser le Yom tov, comme il a été dit plus haut que le terme de prêt est interdit, et eux, parce qu'ils sont pointilleux, mentionneront le terme de prêt, car celui qui emprunte se dira : si je lui mentionne le terme d'emprunt (cheela), cela implique que (l'objet) revienne tel quel ; c'est pourquoi il emploie le terme de prêt (halvaa). Et selon les paroles de Hillel, aussi (l'interdit) de l'intérêt, car lorsqu'ils empruntent les uns aux autres, ils en arrivent déjà à l'intérêt, puisque parfois celui-ci rembourse davantage : bien qu'il soit pointilleux, il a honte de ne rembourser que ce qu'on lui a prêté, puisque (l'autre) lui a rendu service ; et comme il ne renonce pas, c'est de l'intérêt. Mais les autres gens renoncent, et ce n'est pas de l'intérêt. Dès lors la Michna parle de (gens) pointilleux, car des voisins ordinaires qui ne sont pas associés sont pointilleux ; et néanmoins, sous forme d'emprunt (cheela), c'est permis. Ce qu'on a dit ici des (gens) pointilleux ne vaut que pour un groupe, dont (les membres) ont l'habitude de s'emprunter constamment les uns aux autres, et en viennent à l'interdit ; mais des voisins, qui n'empruntent pas si souvent les uns aux autres, sont permis, et il n'y a pas lieu de décréter à leur sujet de peur qu'ils n'en viennent à l'interdit. C'est pourquoi (la Guemara) n'a pas répondu, quand elle a dit 'la Michna n'est pas conforme à Hillel', que la Michna parle de ceux qui ne sont pas pointilleux : parce que la Michna, sans précision, parle de (gens) pointilleux, comme je l'ai expliqué. (Signe : M.R.)

⚖️ Rosh (1)

ומפיס אדם עם בניו ועם בני ביתו. עם בניו אין עם אחר לא מ"ט. כדרב יהודה אמר שמואל דאמר בני חבורה המקפידים זה על זה עוברים משום מדה ומשקל ומנין ומשום לווין ופורעים ביו"ט. וכדברי ב"ה אף משום ריבית:

Et un homme tire au sort avec ses fils et avec les membres de sa maison. Avec ses fils, oui ; avec un autre, non. Quelle en est la raison ? Conformément à Rav Yehouda au nom de Chmouel, qui a dit : des membres d'un groupe pointilleux les uns envers les autres transgressent (l'interdit) de la mesure, du poids et du compte, et (l'interdit) d'emprunter et de rembourser le Yom tov ; et selon les paroles de Beit Hillel, aussi (l'interdit) de l'intérêt.

💡 Explication

La Michna permet de tirer au sort (mefis) les portions avec ses enfants et sa maisonnée. La Guemara en déduit : pas avec un étranger. Raison : Chmouel enseigne que des convives makpidin (pointilleux, qui ne se cèdent rien) en viennent aux interdits de mida (mesure), michkal (poids), minyan (compte) et d'emprunt-remboursement le Yom tov, gestes proches du commerce (Rachi : décret de peur qu'on n'écrive). La phrase se poursuit au 149b.

Tossefot propose deux lectures : soit leur pointillosité fait de chaque geste un acte interdit, soit (explication retenue) ils sont proches d'en arriver aux interdits par habitude.

🖼️ Schéma

Tirage au sort des portions : famille permise, convives pointilleux exposés à cinq interdits.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).