Shabbat 150a — Parler de ses affaires le Chabbat : dibour interdit, hirhour permis

Shabbat 150a

Sougya : L'amud achève l'aggada sur Nevoukhadnetsar, puis ouvre la Michna du dernier chapitre des règles de la parole le Chabbat : on n'engage pas d'ouvriers, on ne demande pas à un autre de le faire, et on ne s'attarde pas à la limite du tehoum pour une chose interdite à dire. La Guemara établit, avec R.

Yehochoua ben Korha, que la parole (dibour) est interdite et la pensée (hirhour) permise, confronte ce principe aux lois de la Torah dans un lieu impur, puis montre que les affaires de mitsva (heftsei chamayim) sont permises à la parole. Elle termine sur les calculs permis et interdits.

Le fil de la sougya : du principe dibour/hirhour à la distinction entre tes affaires et celles du Ciel.

Synthèse pratique : ce qu'on peut dire, penser ou calculer le Chabbat.

מדוד והבא. ואיכא דאמרי, שאמרה ״מאד מאד הביא בלא מדה״.

(... la nation qui disait :) 'Mesure et apporte.' Et certains disent : (la nation) qui disait : 'Apporte beaucoup, beaucoup, sans mesure.'

📜 Rachi (1)

מדוד מעות ודינרי זהב והבא:

'Mesure' : de l'argent et des dinars d'or, 'et apporte'.

🪔 Ben Yehoyada (1)

שבתה אמה זאת שאמרה: מדד והבא. יש להקשות לפירוש רש"י ז"ל דפירש מדוד 'מעות ודינרי זהב והבא' היכן מצינו באותו רשע שבקש ממון מישראל, ואם על שלקח כסף וזהב של בית המקדש דבר זה נעשה מאליו והוא לא נתכוון לכך, אלא כיון שהחריב נטל כל הנמצא ולא בא בשביל כסף וזהב, ולמי אמר מדד והבא? ועוד מהו לשון 'מדוד'? כי דינרי כסף וזהב הם נטלים במנין או במשקל ולא ב'מדידה'. ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל במדרש על נבוזראדן שר החיל של נבוכדנצר שלחו להחריב את ירושלים היה קץ בחייו כשראה שאינו יכול לכבשה ורצה לחזור, עד שאמרו לו האויבים של ישראל אל תירא כי א-להים של אלו הוא בעוכרם דחטאו לו, וזה לך האות: מדוד החומה היום ותחזור ותמדוד יום אחר יום, ויעש כן וימדוד בכל יום והיה רואה שנפחת כל יום ממנה שני טפחים שנבלעת בארץ, ואז עמד על עומדו ולא חזר עד שנכנס לירושלים והחריב והרג בה הרג רב עיין שם. ולפי זה הכונה כאן לא קאי על מעות ודינרים, אלא 'מדוד החומה והבא' חילך תוך ירושלים, כי מן המדידה תדע שהיא מסורה בידך מן השמים.

A cessé cette nation qui disait : 'Mesure et apporte.' On peut objecter à l'explication de Rachi, qui a expliqué 'mesure' par 'argent et dinars d'or, et apporte' : où trouve-t-on que ce méchant ait réclamé de l'argent à Israël ? Si c'est parce qu'il a pris l'argent et l'or du Temple, cela s'est fait de soi-même et il ne l'avait pas visé ; une fois qu'il a détruit, il a pris tout ce qui se trouvait là, mais il n'était pas venu pour l'argent et l'or. Et à qui aurait-il dit 'mesure et apporte' ? De plus, que signifie le terme 'mesure' ? Les dinars d'argent et d'or se prennent au compte ou au poids, et non à la mesure. Il me semble, avec l'aide du Ciel, que nos Maîtres ont dit dans le Midrach, au sujet de Nevouzaradan, chef de l'armée de Nevoukhadnetsar, envoyé pour détruire Jérusalem, qu'il était las de sa vie quand il vit qu'il ne pouvait la conquérir, et voulait repartir. Les ennemis d'Israël lui dirent alors : Ne crains pas, car le D.ieu de ceux-ci est contre eux, parce qu'ils ont fauté envers Lui ; et voici le signe : mesure la muraille aujourd'hui, puis mesure-la de nouveau jour après jour. Il fit ainsi, la mesura chaque jour, et vit qu'elle diminuait chaque jour de deux tefahim, engloutie dans la terre. Il resta alors sur place et ne repartit pas, jusqu'à ce qu'il entre dans Jérusalem, la détruise et y fasse un grand massacre ; voir là-bas. D'après cela, le sens ici ne porte pas sur de l'argent et des dinars : c'est 'mesure la muraille et fais entrer' ton armée dans Jérusalem, car par la mesure tu sauras qu'elle t'est livrée par le Ciel.

💡 Explication

Fin de l'aggada commencée au 149b sur le verset d'Isaie 14,4 (chavat madhéva) : la cité de Nevoukhadnetsar a cessé. Le mot rare madhéva est lu comme meded ve-havé : 'mesure et apporte', soit l'exigence de tributs en or (Rachi), ou 'apporte sans mesure'.

Le Ben Yehoyada propose une autre lecture : 'mesure' renvoie à la muraille de Jérusalem que Nevouzaradan mesurait chaque jour, signe que la ville lui était livrée.

״ורבו יתירה הוספת לי״, אמר רב יהודה אמר רב ירמיה בר אבא: מלמד שרכב על ארי זכר, וקשר תנין בראשו, לקיים מה שנאמר: ״וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו״.

'Et une grandeur supplémentaire m'a été ajoutée' (Daniel 4,33) : Rav Yehouda a dit au nom de Rav Yirmeya bar Abba : cela enseigne qu'il chevauchait un lion mâle et attachait un serpent (tanin) à sa tête, pour accomplir ce qui est dit : 'Et même les bêtes des champs, Je les lui ai données pour le servir' (Jérémie 27,6).

📜 Rachi (1)

ורבו יתירה הוספת לי לאחר שהיה ז' שנים בהמה וחזר למלכותו היה משתבח כן ומהו התוספת שקשר תנין גדול נחש גדול בראשו של ארי כמין אפסר:

'Et une grandeur supplémentaire m'a été ajoutée' : après avoir été sept ans une bête et être revenu à sa royauté, il se vantait ainsi. Et quel est l'ajout ? Qu'il attachait un grand tanin, un grand serpent, à la tête du lion, comme une sorte de licou.

🪔 Ben Yehoyada (1)

מלמד, שרכב על ארי זכר, וקשר תנין בראשו. נראה לי בס"ד הטעם דידוע שהוא בא מבת מלכת שבא, שבא עליה שלמה המלך ע"ה והולידה בת וזה יצא מביתה, ולכן הוא החריב בית המקדש שבנה שלמה המלך ע"ה לקיים מה שנאמר (ישעיהו מט, יז) מהרסיך ומחרביך ממך יצאו, ולכן היה אוהב את ירמיה הנביא ע"ה מפני שהיה גלגול שלמה המלך ע"ה שלכן נחרב הבית בימיו. ובזה מובן הטעם שרכב על אריה זכר , כי יצא מן הבת שיצאה משלמה המלך ע"ה וכל מלכי בית דוד נקראים בשם אריה על שם יהודה ראש השבט דכתיב ביה (בראשית מט, ט) גור אריה יהודה, ולכך גם אותו רשע קראו הכתוב אריה דכתיב (ירמיהו ד, ז) עלה אריה מסבכו, וקשר תנין בראשו כי היה מסטרא דנחש והיה כל תוקפו בקליפת הראש, לכן כתיב ביה (דניאל ב, לח) אנת הוא ראשה די דהבא, ועיין בשער טעמי המצות לרבינו האר"י ז"ל בפרשת ראה בענין זה של קליפת הראש במלכות בבל עיין שם. ונראה לי בס"ד שיש רמז לארי ונחש במה שנאמר (דניאל ד, לג) ורבו יתירה, דתיבת 'יתירה' [625] עולה מספר כח ארי כח נחש [625] בדקדוק. או יובן ארי תנין [721] עם הכולל מספר חית השדה [732] כמו שנאמר (ירמיהו כז, ו) חית השדה נתתי לו לעבדו.

Cela enseigne qu'il chevauchait un lion mâle et attachait un serpent à sa tête. Il me semble, avec l'aide du Ciel, que la raison est la suivante : on sait qu'il descendait de la fille de la reine de Saba, à qui le roi Chelomo s'était uni et qui enfanta une fille ; et lui est issu de sa maison. C'est pourquoi il a détruit le Temple que le roi Chelomo avait bâti, pour accomplir ce qui est dit (Isaie 49,17) : 'Tes destructeurs et tes dévastateurs sortiront de toi.' C'est aussi pourquoi il aimait le prophète Yirmeyahou, qui était un guilgoul (réincarnation) du roi Chelomo ; c'est pourquoi le Temple fut détruit en ses jours. Par là on comprend pourquoi il chevauchait un lion mâle : il était issu de la fille issue du roi Chelomo, et tous les rois de la maison de David sont appelés 'lion', d'après Yehouda, tête de la tribu, dont il est écrit (Berechit 49,9) : 'Jeune lion, Yehouda.' C'est pourquoi le verset appelle aussi ce méchant 'lion', comme il est écrit (Jérémie 4,7) : 'Le lion est monté de son fourré.' Et il attachait un serpent à sa tête, car il était du côté (sitra) du serpent, et toute sa force résidait dans la klipa (écorce, force impure) de la tête ; c'est pourquoi il est écrit à son sujet (Daniel 2,38) : 'Tu es la tête d'or.' Voir le Chaar Taamei ha-Mitsvot de notre maître le Ari, paracha Reeh, sur ce sujet de la klipa de la tête dans le royaume de Bavel ; voir là-bas. Il me semble aussi, avec l'aide du Ciel, qu'il y a une allusion au lion et au serpent dans ce qui est dit (Daniel 4,33) 've-ravou yetira' : le mot 'yetira' (625) a exactement la valeur numérique de 'koah ari koah nahach' (force du lion, force du serpent) (625). Ou bien on comprendra 'ari tanin' (721), avec le kolel, comme la valeur de 'hayat ha-sadé' (732), ainsi qu'il est dit (Jérémie 27,6) : 'les bêtes des champs, Je les lui ai données pour le servir.'

💡 Explication

Dernière pièce de l'aggada : la 'grandeur ajoutée' que Nevoukhadnetsar revendique après ses sept années de folie est sa domination sur les bêtes sauvages, qui accomplit Jérémie 27,6.

מתני׳ לא ישכור אדם פועלים בשבת. ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים. אין מחשיכין על התחום לשכור לו פועלים ולהביא פירות, אבל מחשיך הוא לשמור, ומביא פירות בידו. כלל אמר אבא שאול: כל שאני זכאי באמירתו — רשאי אני להחשיך עליו.

MICHNA. On n'engagera pas d'ouvriers le Chabbat.

Et on ne dira pas à son prochain de nous engager des ouvriers. On ne s'attarde pas jusqu'à la tombée de la nuit à la limite du tehoum (la limite de déplacement du Chabbat) pour engager des ouvriers ou rapporter des fruits ; mais on peut s'y attarder jusqu'à la nuit pour garder (ses fruits), et il rapporte des fruits dans sa main.

Abba Chaoul a énoncé une règle générale : tout ce que j'ai le droit de dire, j'ai le droit de m'attarder jusqu'à la nuit à son sujet.

📜 Rachi (7)

מתני' לא ישכור אדם פועלים דכתיב (ישעיהו נח, יג) ממצוא חפצך:

On n'engagera pas d'ouvriers : car il est écrit (Isaie 58,13) : 'en ne trouvant pas ton affaire'.

ולא יאמר לחבירו כו' בגמרא פריך פשיטא כיון דהוא אסור חבירו נמי אסור דהא ישראל הוא והשולחו עובר משום לפני עור לא תתן מכשול:

Et on ne dira pas à son prochain, etc. : dans la Guemara on objecte : c'est évident ! Puisque lui est interdit, son prochain aussi est interdit, car il est juif ; et celui qui l'envoie transgresse 'devant un aveugle ne mets pas d'obstacle'.

אין מחשיכין על התחום לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שיהא קרוב למקום הפועלים או לפרדס להביא פירות דכל דבר שאסור לעשותו בשבת אסור להחשיך עליו:

On ne s'attarde pas à la limite du tehoum : se rapprocher le Chabbat jusqu'au bout du tehoum et y attendre la nuit, pour être près du lieu des ouvriers ou du verger afin de rapporter des fruits ; car toute chose qu'il est interdit de faire le Chabbat, il est interdit d'attendre la nuit pour elle.

אבל מחשיך הוא להיות קרוב לצאת לשמור פירותיו וזה דבר המותר בשבת לשמור פירותיו אם היו בתוך תחומו:

Mais il s'attarde jusqu'à la nuit : pour être près de sortir garder ses fruits ; c'est une chose permise le Chabbat, garder ses fruits, s'ils étaient à l'intérieur de son tehoum.

ומביא פירות בידו הואיל ועיקר מחשבתו לא היה לכך:

Et il rapporte des fruits dans sa main : puisque son intention principale n'était pas pour cela.

כלל אמר אבא שאול נותן היה כלל בדבר זה להוסיף דברים אחרים כיוצא בו ולקמיה מפרש לאתויי מאי:

Abba Chaoul a énoncé une règle : il donnait une règle en cette matière, pour inclure d'autres choses semblables ; et plus loin (la Guemara) explique ce qu'elle vient inclure.

כל שאני זכאי באמירתו שאני רשאי לאומרו לחבירו או לנכרי בשבת לעשות למוצאי שבת רשאי אני להחשיך עליו:

Tout ce que j'ai le droit de dire : ce que j'ai le droit de dire à mon prochain ou à un non-Juif le Chabbat, de faire à l'issue du Chabbat, j'ai le droit d'attendre la nuit (à la limite) pour cela.

🗂️ Tossefot (1)

ואין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות השתא משמע דוקא על התחום אבל בתוך התחום מחשיכין לשכור פועלי' ולהביא פירו' וקשה לרבי דבסוף פ' בכל מערבין (עירובין דף ל"ח:) תניא לא יהלך אדם לתוך שדהו לידע מה צריכה כיוצא בו לא יטייל אדם על פתח מדינה כדי שיכנס למרחץ מיד ואומר רבי דהתם מינכרא מילתא דאינו מטייל אלא ליכנס למרחץ מיד אחר השבת שעל פתח מדינה רגילים להיות מרחצאות כדאמרי' בפ"ק דמגילה (דף ו:) ה' מאות מעלות עשן חוץ לחומה אבל הכא אין הוכחה כ"כ בתוך התחום המחשיך לשכור פועלים ולהביא פירות וכי האי גוונא משני התם. מ"ר:

Et on ne s'attarde pas à la limite du tehoum pour engager des ouvriers et rapporter des fruits : maintenant il en ressort : seulement à la limite du tehoum ; mais à l'intérieur du tehoum, on peut attendre la nuit pour engager des ouvriers et rapporter des fruits. Et c'est difficile pour mon maître, car à la fin du chapitre Bekhol Mearvin (Erouvin 38b) il est enseigné : 'On ne marchera pas dans son champ pour savoir ce dont il a besoin ; de même, on ne se promènera pas à l'entrée de la ville pour entrer au bain aussitôt.' Mon maître dit : là-bas, la chose est reconnaissable, qu'il ne se promène que pour entrer au bain aussitôt après le Chabbat, car à l'entrée de la ville se trouvent habituellement les bains, comme on dit au premier chapitre de Meguila (6b) : cinq cents montées de fumée hors de la muraille. Mais ici, à l'intérieur du tehoum, il n'y a pas une telle évidence chez celui qui attend la nuit pour engager des ouvriers et rapporter des fruits ; et c'est de cette manière qu'on répond là-bas. (Mori Rabbi.)

⚖️ Rosh (1)

מתני' לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר לחבירו לשכור לו פועלים. אין מחשיכין לשכור פועלים ולהביא פירות. אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו. כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו:

Michna : on n'engagera pas d'ouvriers le Chabbat, et on ne dira pas à son prochain de nous engager des ouvriers. On ne s'attarde pas jusqu'à la nuit (à la limite) pour engager des ouvriers et rapporter des fruits ; mais on s'attarde jusqu'à la nuit pour garder, et on rapporte des fruits dans sa main. Abba Chaoul a énoncé une règle : tout ce que j'ai le droit de dire, j'ai le droit de m'attarder jusqu'à la nuit à son sujet.

💡 Explication

Ouverture du chapitre Mahchikhin (le dernier de Chabbat, 23e). Trois interdits : engager des ouvriers, le demander à un autre, et la hahchakha : aller le Chabbat jusqu'au bord du tehoum (2000 coudées) pour y attendre la nuit et partir aussitôt faire une chose interdite le Chabbat.

La source est Isaie 58,13 (mimetso hefetskha). Garder ses fruits est permis le Chabbat dans son tehoum, donc on peut attendre la nuit pour cela ; les fruits rapportés au passage sont permis car ils n'étaient pas le but (Rachi). Abba Chaoul généralise : on peut attendre la nuit pour tout ce qu'on peut dire le Chabbat.

🖼️ Schéma

La hahchakha : le but de l'attente au bord du tehoum décide de l'interdit.

גמ׳ פשיטא מאי שנא הוא ומאי שנא חבירו? אמר רב פפא: חבר גוי. מתקיף לה רב אשי: אמירה לגוי שבות!

GUEMARA. C'est évident !

Quelle différence entre lui et son prochain ? Rav Papa a dit : 'son prochain' désigne un non-Juif.

Rav Achi objecte : dire à un non-Juif (de faire un travail) est un chevout (interdit rabbinique) !

📜 Rachi (2)

גמ' מאי שנא כו' ופשיטא דכיון דאמר לא ישכור ה"ה לא יאמר לחבירו דהא ישראל הוא כמותו ולא מצי לאוגרינהו:

Quelle différence, etc. : il est évident que, puisqu'on a dit 'il n'engagera pas', il en va de même 'il ne dira pas à son prochain', car celui-ci est juif comme lui et ne peut pas les engager.

אמירה לנכרי שבות וכבר סתמה רבי למתני' נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה:

Dire à un non-Juif est un chevout : et Rabbi a déjà fixé la Michna sans nom d'auteur : 'Un non-Juif venu éteindre, on ne lui dit pas : éteins.'

🗂️ Tossefot (1)

מה לי הוא ומה לי חבירו ואם תאמר ונימא דחבירו היינו דאמר ליה שכור לי פועלים למחר וי"ל דא"כ מאי איריא חבירו אפי' הוא נמי לא מצי למימר אשכור פועלים למחר דעד כאן לא קאמר רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר אלא משום דשאם יש בורגנין הולך הא לאו הכי לא:

Quelle différence entre lui et son prochain : et si tu dis : disons que 'son prochain' signifie qu'il lui dit : 'Engage-moi des ouvriers pour demain' ? On peut répondre : s'il en était ainsi, pourquoi parler précisément de son prochain ? Même lui ne peut pas dire : 'J'engagerai des ouvriers demain' ; car Rav Yehouda n'a dit au nom de Chmouel : 'Il est permis de dire à son prochain : je vais demain à telle ville' que parce que, s'il y a des bourganin (postes de garde), il y va ; sans cela, non.

💡 Explication

La Guemara s'étonne de la redondance : si moi je ne peux pas engager, un autre Juif non plus. Rav Papa propose que 'son prochain' soit un non-Juif. Rav Achi rejette : amira le-nokhri (demander à un non-Juif) est déjà un chevout connu ; la Michna n'avait pas besoin de l'enseigner.

אלא אמר רב אשי: אפילו תימא חבירו ישראל, הא קא משמע לן: לא יאמר אדם לחבירו ״שכור לי פועלים״, אבל אומר אדם לחבירו ״הנראה שתעמוד עמי לערב?״ ומתניתין מני — כרבי יהושע בן קרחה. דתניא: לא יאמר אדם לחבירו ״הנראה שתעמוד עמי לערב״. רבי יהושע בן קרחה אומר: אומר אדם לחבירו ״הנראה שתעמוד עמי לערב״.

Rav Achi a donc dit : tu peux même dire que 'son prochain' est un Juif ; (la Michna) vient nous apprendre ceci : on ne dira pas à son prochain : 'Engage-moi des ouvriers', mais on peut dire à son prochain : 'Crois-tu que tu seras avec moi ce soir ?' Et de qui est notre Michna ? De R.

Yehochoua ben Korha, car il est enseigné (dans une baraita) : on ne dira pas à son prochain : 'Crois-tu que tu seras avec moi ce soir ?' R. Yehochoua ben Korha dit : on peut dire à son prochain : 'Crois-tu que tu seras avec moi ce soir ?'

📜 Rachi (2)

הא קמ"ל משנה יתירה בהדיא הוא דלא לימא ליה אבל סתמא שרי ליה למימר:

Elle vient nous apprendre : la Michna est superflue ; (elle enseigne) qu'on ne lui dise pas explicitement, mais qu'il lui est permis de le dire de manière indéterminée.

הנראה עכשיו נראה אם תעמוד עמי לערב אם תבא אלי לכשתחשך ושניהם יודעין שעל מנת לשוכרו לפעולתו הוא מזהירו וכיון דלא מפרש בהדיא שרי כדמפרש טעמא לקמן דבור אסור הרהור מותר:

'Crois-tu' : vois maintenant si tu te tiendras avec moi ce soir, si tu viendras chez moi à la tombée de la nuit ; et tous deux savent qu'il l'en avertit afin de l'engager pour son travail. Puisqu'il ne le précise pas explicitement, c'est permis, comme on en explique la raison plus loin : la parole est interdite, la pensée est permise.

🗂️ Tossefot (2)

ורבי יהושע בן קרחה היא יש מפרש דר"ע קרוי קרחה שהיה קרח כדתניא בפרק בתרא דבכורות (דף נח. ושם) אמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ואומר שזה היה ר"ע והיה לו בן ששמו יהושע כדאמר בפרק קמא דשבועות א"ל ר' יהושע בנו של ר"ע לר"ע ואין נראה לר"ת דמה שקראו בן עזאי לר"ע קרח בבדיחותא בעלמא אין לנו לקרותו כן כל שעה דלשון גנות הוא שנא' עלה קרח עלה קרח (מלכים ב ב׳:כ״ג) ואמרינן נמי לקמן (שבת דף קנב.) אמר ליה ההוא צדוקי לר' יהושע בן קרחה מהכא לקרחינאה כמה הוי הרי שהיה מגנה אותו על שהיה קרח ועוד אמרי' במגילה פרק בתרא (דף כח.) שאל רבי את רבי יהושע בן קרחה במה הארכת ימים כו' א"ל רבי ברכני א"ל יהי רצון שתגיע לחצי ימי ואי ר' יהושע בן קרחה בנו של ר"ע והא קיימא לן דלא נשא ר"ע בת כלבא שבוע עד שקיבל עליו לעסוק בתורה ואז היה בן מ' דתניא בסוף ספרי מ' שנה שימש ת"ח מ' שנה פירנס את ישראל וכל ימיו ק"כ שנים ואמרי' בקידושין פרק בתרא (דף עב.) עד שלא מת ר"ע נולד רבי ואפילו נולד ר' יהושע בשנה ראשונה שנשאה לא נשאר כי אם פ' שנים מר"ע ורבי יהושע בשעה שבירך את רבי היה בן ק"מ שנים לכל הפחות שבפחות מע' שנה לא היה מברכו ואז היה רבי לכל הפחות בן ס' וא"כ לא היה מברכו רק מי' שנים ועוד נראה שלא נשאה עד שעסק בי רב תרי סרי ותרי סרי שנין נמצא כשהיה רבי יהושע בן קרחה בן ק"מ היה רבי יותר מחצי ימיו לכך נראה לר"ת דלא ר"ע היה אלא איניש אחרינא היה ששמו קרחה וקרחה הוא שם אדם כמו קרח ונולד הרבה קודם ר' יהושע בנו של ר"ע. מ"ר:

C'est R. Yehochoua ben Korha : certains expliquent que R. Akiva était appelé Korha parce qu'il était chauve (kereah), comme il est enseigné au dernier chapitre de Bekhorot (58a) : Ben Azzai a dit : tous les sages d'Israël sont devant moi comme une pelure d'ail, sauf ce chauve-là ; et on dit que c'était R. Akiva ; et il avait un fils nommé Yehochoua, comme on dit au premier chapitre de Chevouot : R. Yehochoua, fils de R. Akiva, dit à R. Akiva. Mais Rabbenou Tam ne l'admet pas : que Ben Azzai ait appelé R. Akiva 'chauve' par simple plaisanterie ne nous autorise pas à l'appeler ainsi en tout temps, car c'est un terme de dénigrement, comme il est dit : 'Monte, chauve ! Monte, chauve !' (II Rois 2,23) ; et on dit aussi plus loin (Chabbat 152a) : un certain Tsadouki dit à R. Yehochoua ben Korha : 'D'ici à Karhina (le pays des chauves), combien y a-t-il ?', ce qui montre qu'il le dénigrait parce qu'il était chauve. De plus, on dit au dernier chapitre de Meguila (28a) : Rabbi demanda à R. Yehochoua ben Korha : par quel mérite as-tu prolongé tes jours ? etc. Il lui dit : bénis-moi. Il lui dit : qu'il soit Ta volonté que tu atteignes la moitié de mes jours. Or si R. Yehochoua ben Korha était le fils de R. Akiva : nous tenons que R. Akiva n'a épouse la fille de Kalba Savoua qu'après avoir pris sur lui d'étudier la Torah, et il avait alors quarante ans, comme il est enseigné à la fin du Sifri : quarante ans il servit les sages, quarante ans il dirigea Israël, et tous ses jours furent de cent vingt ans ; et on dit au dernier chapitre de Kiddouchin (72a) : avant la mort de R. Akiva naquit Rabbi. Même si R. Yehochoua est né la première année de son mariage, il ne restait que quatre-vingts ans à R. Akiva ; et R. Yehochoua, au moment où il bénit Rabbi, avait au moins cent quarante ans, car à moins de soixante-dix ans il ne l'aurait pas béni ainsi ; Rabbi avait alors au moins soixante ans, et il ne l'aurait donc béni que pour dix ans. De plus, il semble qu'il ne l'épousa qu'après avoir étudié à la maison d'étude douze ans et douze ans ; il se trouve donc que lorsque R. Yehochoua ben Korha avait cent quarante ans, Rabbi avait plus de la moitié de ses jours. C'est pourquoi Rabbenou Tam estime que ce n'était pas R. Akiva, mais un autre homme nommé Korha, car Korha est un nom de personne comme Korah, et qu'il naquit bien avant R. Yehochoua, fils de R. Akiva. (Mori Rabbi.)

אומר אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב י"א דדווקא לחבירו אבל לנכרי אסור לפי שהוא [עושה] לדעת אותה [אמירה] ואינו נראה דהא שרינן ליה הכא משו' דדבור אסור והרהור מותר [א"כ] ל"ש נכרי ל"ש ישראל. מ"ר:

On peut dire à son prochain : 'Crois-tu que tu seras avec moi ce soir ?' : certains disent : seulement à son prochain (juif), mais à un non-Juif c'est interdit, parce qu'il agit sur la base de cette parole. Cela ne paraît pas juste : puisqu'on le permet ici parce que la parole est interdite et la pensée permise, il n'y a pas de différence entre un non-Juif et un Juif. (Mori Rabbi.)

💡 Explication

Rav Achi lit la Michna par sa précision : c'est la demande explicite qui est interdite. Une allusion ('crois-tu que tu seras avec moi ce soir ?') reste permise, même si les deux comprennent qu'il s'agit d'une embauche. C'est la position de R. Yehochoua ben Korha, contre le Tanna kamma de la baraita.

Tossefot discute l'identité de Korha : Rabbenou Tam refuse d'y voir R. Akiva, pour des raisons de respect et de chronologie.

🖼️ Schéma

La mahloket sur l'allusion d'embauche et la halakha.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהושע בן קרחה. ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי יהושע בן קרחה — דכתיב: ״ממצוא חפצך ודבר דבר״. דיבור — אסור, הרהור — מותר.

Rabba bar bar Hana a dit au nom de R. Yo'hanan : la halakha est selon R.

Yehochoua ben Korha. Et Rabba bar bar Hana a dit au nom de R.

Yo'hanan : quelle est la raison de R. Yehochoua ben Korha ?

Car il est écrit : 'En ne trouvant pas ton affaire et en ne disant pas de parole' (Isaie 58,13) : la parole (dibour) est interdite, la pensée (hirhour) est permise.

💡 Explication

Le verset vise ve-daber davar : c'est l'acte de parler qui est interdit. Penser à ses affaires (hirhour) est permis. L'allusion, qui n'énonce pas l'affaire, reste du côté permis.

רמי ליה רב אחא בר רב הונא לרבא: מי אמר רבי יוחנן דיבור אסור הרהור מותר — אלמא הרהור לאו כדיבור דמי? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום מותר להרהר, חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא! שאני התם, דבעינן ״והיה מחניך קדוש״, וליכא.

Rav Aha bar Rav Houna a opposé à Rava : R. Yo'hanan a-t-il dit : 'la parole est interdite, la pensée est permise' ?

Il en ressort que la pensée n'est pas comme la parole. Or Rabba bar bar Hana a dit au nom de R.

Yo'hanan : en tout lieu il est permis de penser (aux paroles de Torah), sauf au bain et aux toilettes ! Là-bas c'est différent, car il faut (accomplir) 'et ton camp sera saint' (Devarim 23,15), et cela n'est pas le cas.

📜 Rachi (2)

מותר להרהר בדברי תורה:

Il est permis de penser : aux paroles de Torah.

והיה מחניך קדוש ולא כתיב ביה דבר אלא מקום חנייתך תהא בקדושה וטעמא משום דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה:

'Et ton camp sera saint' : il n'y est pas écrit 'parole', mais que le lieu où tu campes soit dans la sainteté ; et la raison est que les enfants d'Israël pensent constamment aux paroles de Torah.

💡 Explication

Contradiction : pour la Torah dans un lieu impur, R. Yo'hanan interdit même la pensée, donc la pensée vaudrait la parole. Réponse : la Torah a une exigence spécifique, ve-haya mahanekha kadoch, qui porte sur la sainteté du lieu ; elle n'est pas liée à la parole.

הכא נמי, כתיב: ״ולא יראה בך ערות דבר״? ההוא, מיבעי ליה לכדרב יהודה. דאמר רב יהודה גוי ערום — אסור לקרות קרית שמע כנגדו.

Ici aussi il est écrit : 'Et qu'Il ne voie pas en toi une nudité de chose (ervat davar)' ? Ce verset est nécessaire pour (l'enseignement) de Rav Yehouda, car Rav Yehouda a dit : face à un non-Juif nu, il est interdit de lire le Chema.

📜 Rachi (3)

ערות דבר אלמא לא אסיר ליה אלא בשעת דבור:

'Nudité de chose (davar)' : il en ressort que ce n'est interdit qu'au moment de la parole.

ההיא כדרב יהודה כלומר לעולם והיה מחניך קדוש משום הרהור תורה ואפי' אין דבור ולא יראה בך ערות דבר במילתא אחריתי מיירי דאסור בשעת הדבור ולא בשעת הרהור כגון להסתכל בערוה:

C'est pour Rav Yehouda : c'est-à-dire : en réalité 'et ton camp sera saint' vise la pensée de Torah, même sans parole ; et 'qu'Il ne voie pas en toi une nudité de chose' parle d'autre chose, qui est interdit au moment de la parole et pas au moment de la pensée, comme regarder une nudité.

עכו"ם ערום כ"ש ישראל כדמפרש ואזיל:

Un non-Juif nu : à plus forte raison un Juif, comme on l'explique ensuite.

💡 Explication

Objection : le même passage dit ervat davar ; 'davar' évoque la parole, donc seule la parole de Torah serait visée dans un lieu indécent. Réponse : ce membre de phrase enseigne une autre loi, celle de Rav Yehouda : ne pas lire le Chema face à une nudité. Là, c'est bien la lecture (parole) qui est interdite.

מאי איריא גוי, אפילו ישראל נמי?! ״לא מיבעיא״ קאמר: לא מיבעיא ישראל דאסור, אבל גוי, כיון דכתיב ביה: ״אשר בשר חמורים בשרם״, אימא שפיר דמי, קא משמע לן.

Pourquoi parler précisément d'un non-Juif ? Même un Juif aussi !

Il le dit sur le mode 'il n'est pas besoin' : il n'est pas besoin (de dire) qu'un Juif est interdit ; mais un non-Juif, puisqu'il est écrit à son sujet : 'dont la chair est une chair d'ânes' (Ezechiel 23,20), je dirais que c'est permis ; (Rav Yehouda) nous apprend (que non).

📜 Rachi (1)

אימא שפיר דמי דכבהמה בעלמא הוא:

Je dirais que c'est permis : car il est comme un simple animal.

אימא הכי נמי?! אמר קרא: ״וערות אביהם לא ראו״.

Disons qu'il en est bien ainsi ! Le verset dit : 'Et la nudité de leur père, ils ne l'ont pas vue' (Berechit 9,23).

📜 Rachi (1)

וערות אביהם אלמא ערוה היא בבן נח:

La nudité de leur père : il en ressort que c'est une nudité chez un descendant de Noah.

💡 Explication

Le verset emploie le mot erva pour Noah, qui n'était pas juif : le corps d'un ben Noah est donc une nudité au sens de la halakha.

ודיבור מי אסיר? והא רב חסדא ורב המנונא דאמרי תרוייהו: חשבונות של מצוה — מותר לחשבן בשבת. ואמר רבי אלעזר: פוסקים צדקה לעניים בשבת. ואמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן: מפקחין פיקוח נפש ופיקוח רבים בשבת, והולכין לבתי כנסיות לפקח על עסקי רבים בשבת.

Et la parole est-elle interdite ? Or Rav Hisda et Rav Hamnouna disent tous deux : les calculs de mitsva, il est permis de les calculer le Chabbat.

Et R. Elazar a dit : on fixe la tsedaka pour les pauvres le Chabbat.

Et R. Yaakov bar Idi a dit au nom de R.

Yo'hanan : on s'occupe de pikouah nefech (sauver une vie) et de pikouah rabbim (affaires de la collectivité) le Chabbat, et on va aux synagogues pour s'occuper des affaires de la collectivité le Chabbat.

📜 Rachi (3)

ודבור מי אסור והא אמר רב חסדא כו' וכל הני דבור הוא:

Et la parole est-elle interdite ? Or Rav Hisda a dit, etc. : et tout cela est de la parole.

פקוח נפש בדבר שיש בו סכנה פקוח דיקומבימונ"ט:

Pikouah nefech : dans une chose qui comporte un danger ; pikouah = 'deskombremant' (déblaiement, en vieux français).

ופקוח דרבים כגון לרשות:

Et pikouah de la collectivité : par exemple (se rendre) auprès des autorités.

🗂️ Tossefot (2)

ודיבור מי אסור פי' מן התורה דהא מדשרינן דיבור של מצוה מכלל דמדאורייתא שרי:

Et la parole est-elle interdite : c'est-à-dire de la Torah ; car du fait qu'on permet une parole de mitsva, il en ressort que de la Torah c'est permis.

ואמר ר"א פוסקין צדקה לעניים בשבת וא"ת מה צריך לאתויי הא ה"ל לאתויי מילתייהו דבית הלל [בפי"ז] (בתוספתא) דתני אין פוסקים צדקה אפי' להשיא יתום ויתומה ואין משדכין על התינוקות ליארס בו דברי בית שמאי ובית הלל מתירין וצ"ל דניחא ליה לאתויי מילתא דרבי אלעזר דמהתם לא הוה שמעינן פסיקת צדקה לעניים דהא לא שרי בית הלל אלא להשיא יתום ויתומה:

Et R. Elazar a dit : on fixe la tsedaka pour les pauvres le Chabbat : et si tu dis : pourquoi a-t-il besoin de citer cela ? Il aurait dû citer les propos de Beit Hillel (au chapitre 17 de la Tossefta), où il est enseigné : on ne fixe pas de tsedaka, même pour marier un orphelin ou une orpheline, et on ne fait pas de chidoukhim pour fiancer des enfants, selon Beit Chammai ; et Beit Hillel permettent. Il faut dire qu'il a préféré citer l'enseignement de R. Elazar, car de là-bas on n'aurait pas appris la fixation de tsedaka pour les pauvres, puisque Beit Hillel ne permettent que pour marier un orphelin ou une orpheline.

💡 Explication

Nouvelle question : si le verset interdit la parole, comment permet-on tant d'activités de parole le Chabbat ? Calculs de mitsva, fixer la tsedaka, s'occuper de pikouah nefech et des affaires publiques. Selon Tossefot, la question suppose qu'un interdit de la Torah serait en jeu.

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: הולכין לטרטיאות ולקרקסאות ולבסילקאות לפקח על עסקי רבים בשבת. ותנא דבי מנשה: משדכין על התינוקות ליארס בשבת, ועל התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות?! אמר קרא: ״ממצוא חפצך ודבר דבר״ — חפציך אסורים, חפצי שמים מותרין.

Et R. Chmouel bar Nahmani a dit au nom de R.

Yo'hanan : on va dans les théâtres, les cirques et les basiliques pour s'occuper des affaires de la collectivité le Chabbat. Et il a été enseigné dans l'école de Menaché : on fait des arrangements pour fiancer des enfants le Chabbat, et pour un enfant, pour lui apprendre le livre (la lecture) et lui apprendre un métier !

Le verset dit : 'En ne trouvant pas ton affaire (hefetskha) et en ne disant pas de parole' : tes affaires sont interdites, les affaires du Ciel (heftsei chamayim) sont permises.

📜 Rachi (2)

טרטייאות וקרקסאות ובסילקאות מיני פלטין הן ששם נאספו לבית הוועד:

Théâtres, cirques et basiliques : ce sont des sortes de palais, où l'on se rassemblait pour les assemblées.

ללמדו אומנות דהא נמי מצוה היא דכל שאינו מלמדו אומנות מלמדו לסטות ומצוה ילפינן מקרא בקדושין בהאשה ניקנית (ד' ל:):

Lui apprendre un métier : car cela aussi est une mitsva ; car celui qui ne lui apprend pas de métier lui apprend le brigandage ; et on apprend du verset que c'est une mitsva, dans Kiddouchin au chapitre Haicha Nikneit (30b).

💡 Explication

Réponse : le verset dit hefetskha, 'ton affaire'. Le Chabbat interdit de parler de ses affaires privées ; les heftsei chamayim (affaires du Ciel : mitsvot, collectivité, éducation, mariage) restent permises à la parole. Apprendre un métier à son enfant est compté comme mitsva (Rachi).

אמר רב יהודה אמר שמואל: חשבונות של [מלך] ושל מה בכך — מותר לחשבן בשבת. תניא נמי הכי: חשבונות שעברו ושעתידין להיות — אסור לחשבן. של מלך

Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : les calculs 'mallakh' (que t'importe) et 'ma bekhakh' (quelle importance), il est permis de les calculer le Chabbat. Il a été enseigné de même : les calculs de ce qui est passé et de ce qui doit arriver, il est interdit de les calculer.

(Ceux) 'mallakh'...

📜 Rachi (1)

של מלך של עצה שאינו שלו ואין צריך בכך כגון הרוצה לבנות בית כך וכך צריך להוציא בו ול"נ כמו מה לך מה לך ולחשבונות הללו הרי אין צורך בהן לא לך ולא לאחר כגון ההיא דפרישית:

'Mallakh' (de conseil) : (un calcul) de conseil, qui n'est pas le sien et dont il n'a pas besoin ; par exemple celui qui veut bâtir une maison : il lui faudra dépenser tant et tant. Et il me semble (qu'il faut l'entendre) comme 'ma lakh' : que t'importent ces calculs ? Ils ne sont utiles ni à toi ni à un autre, comme celui que j'ai expliqué.

⚖️ Rosh (1)

תניא נמי הכי חשבונות שעברו ושעתידין להיות אסור לחשבן בשבת וחשבונות של מה לך ושל מה בכך מותר לחשבן בשבת. ורמינהו מחשבין חשבונות שאינן צריכים ואין מחשבין חשבונות שצריכין כיצד אומר אדם לחבירו כך וכך פועלים השכרתי וכך וכך הוצאתי על שדה זו. אבל לא יאמר כך וכך הוצאתי וכך וכך אני עתיד להוציא. וליטעמיך תיקשי לך היא גופא דקתני חשבונות שעברו אסורים והדר תני של מה לך מותרין. אלא לא קשיא הא דאיכא אגירי דאגירי גביה והא דליכא אגירי דאגירי גביה. אי איכא אגירי דאגירי גביה אפילו חשבונות שעברו אסורין. דהא בעי למידע כמה בעי למיתב להון והוו להו חשבונות שצריכין ואסור. ואי ליכא אגירי דאגירי גביה הוו להו חשבונות שאינן צריכין ושרי. ת"ר מעשה בחסיד אחד שנפרצה פרצה בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה בשבת ונזכר שהוא שבת ונמנע ולא גדרה. ונעשה לו נס ועלה בו צלף וממנו היה פרנסת ביתו:

Il a été enseigné de même : les calculs de ce qui est passé et de ce qui doit arriver, il est interdit de les calculer le Chabbat ; et les calculs 'ma lakh' et 'ma bekhakh', il est permis de les calculer le Chabbat. On oppose : on fait les calculs qui ne sont pas nécessaires, et on ne fait pas les calculs qui sont nécessaires. Comment ? Une personne dit à son prochain : 'J'ai engagé tant et tant d'ouvriers, j'ai dépensé tant et tant pour ce champ' ; mais il ne dira pas : 'J'ai dépensé tant et tant, et je vais dépenser tant et tant.' Et selon toi, la baraita elle-même est difficile, puisqu'elle enseigne que les calculs du passé sont interdits, puis enseigne que les 'ma lakh' sont permis ! Il n'y a donc pas de difficulté : ici, il a encore chez lui le salaire de ses ouvriers ; là, il n'a pas chez lui le salaire de ses ouvriers. S'il a encore chez lui le salaire de ses ouvriers, même les calculs du passé sont interdits, car il doit savoir combien leur donner, et ce sont des calculs nécessaires, donc interdits. Et s'il n'a pas chez lui le salaire de ses ouvriers, ce sont des calculs non nécessaires, et c'est permis. Les Rabbanan ont enseigné : il arriva à un hassid qu'une brèche s'ouvrit dans son champ ; il pensa à la clôturer le Chabbat, se souvint que c'était Chabbat, s'abstint et ne la clôture pas. Un miracle lui arriva : un câprier y poussa, et de lui vint la subsistance de sa maison.

💡 Explication

Deux catégories permises : mallakh (Rachi : calcul qui ne te concerne pas) et ma bekhakh (calcul sans conséquence pratique). Les calculs utiles, sur le passé ou l'avenir, sont interdits : ils relèvent de tes affaires. La phrase se poursuit au 150b.

Le Roch rapporte la suite de la sougya : un calcul du passé est interdit tant qu'il reste des salaires à payer (calcul encore utile), permis sinon.

🖼️ Schéma

Quand un calcul du passé devient-il interdit ? Le critère du salaire encore du.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).