Shabbat 150b — Parler de demain le Chabbat : calculs, bourganin et attente de la nuit au tehoum

Shabbat 150b

Sougya : L'amud achève la discussion sur les calculs permis le Chabbat : un calcul du passé est interdit tant qu'il reste un salaire à payer, permis sinon. Suit le récit du hassid qui s'abstint de réparer la brèche de son champ parce qu'il y avait pensé le Chabbat.

Chmouel pose un principe : on peut dire 'je vais demain à telle ville', car l'acte pourrait être permis s'il y avait des bourganin. La Guemara confronte ce principe à la Michna (fruits, paille, besoins d'une fiancée et d'un mort), puis examine comment on peut garder ses fruits à la sortie du Chabbat sans avoir fait la havdala, et ouvre la question de la portée de la règle d'Abba Chaoul.

Les six étapes de l'amud.

Le principe de Chmouel : ce qui pourrait être permis par un aménagement peut être dit, et on peut attendre la nuit pour le faire.

ושל מה בכך — מותר לחשבן.

... et (les calculs dits) 'de quelle importance est-ce' (chel ma bekhakh) : il est permis de les calculer.

📜 Rachi (1)

ושל מה בכך כגון שכבר היו לצורך אלא שעברו כגון כך וכך הוצאתי בבנין זה:

Et 'de quelle importance' : par exemple (des dépenses) qui étaient nécessaires mais qui sont passées, comme 'j'ai dépensé telle et telle somme pour cette construction'.

💡 Explication

Fin de la baraita commencée au 150a : les calculs ma bekhakh (sans conséquence pratique) sont permis le Chabbat. Rachi les définit comme des dépenses déjà réglées : leur calcul ne sert à rien pour la suite.

ורמינהו: חושבין חשבונות שאינן צריכין, ואין מחשבין חשבונות שצריכין, בשבת. כיצד? אומר אדם לחבירו: ״כך וכך פועלים הוצאתי על שדה זו, כך וכך דינרין הוצאתי על דירה זו״. אבל לא יאמר לו: ״כך וכך הוצאתי, וכך וכך אני עתיד להוציא״!

On leur oppose (une autre baraita) : on fait des calculs qui ne sont pas nécessaires, et on ne fait pas de calculs nécessaires, le Chabbat. Comment ?

Un homme dit à son prochain : 'J'ai employé tant et tant d'ouvriers sur ce champ, j'ai dépensé tant et tant de dinars pour cette maison.' Mais il ne lui dira pas : 'J'ai dépensé tant et tant, et je vais dépenser tant et tant.'

📜 Rachi (2)

חשבונות שעברו לקמן מוקי לה דלא עברו לגמרי שעדיין שכר הפועלים עליו שלא נתנו להן ושל מה בכך שעברו לגמרי ואין שכר פועלים עליו:

Calculs passés : plus loin (la Guemara) établit (la baraita qui les interdit) dans un cas où ils ne sont pas entièrement passés, car il doit encore le salaire des ouvriers, qu'il ne leur a pas payé ; et 'de quelle importance' désigne (des calculs) entièrement passés, sans salaire d'ouvriers à sa charge.

כך וכך הוצאתי אלמא עברו מותרין:

J'ai dépensé tant et tant : on en déduit que (les calculs) passés sont permis.

⚖️ Rosh (1)

תניא נמי הכי חשבונות שעברו ושעתידין להיות אסור לחשבן בשבת וחשבונות של מה לך ושל מה בכך מותר לחשבן בשבת. ורמינהו מחשבין חשבונות שאינן צריכים ואין מחשבין חשבונות שצריכין כיצד אומר אדם לחבירו כך וכך פועלים השכרתי וכך וכך הוצאתי על שדה זו. אבל לא יאמר כך וכך הוצאתי וכך וכך אני עתיד להוציא. וליטעמיך תיקשי לך היא גופא דקתני חשבונות שעברו אסורים והדר תני של מה לך מותרין. אלא לא קשיא הא דאיכא אגירי דאגירי גביה והא דליכא אגירי דאגירי גביה. אי איכא אגירי דאגירי גביה אפילו חשבונות שעברו אסורין. דהא בעי למידע כמה בעי למיתב להון והוו להו חשבונות שצריכין ואסור. ואי ליכא אגירי דאגירי גביה הוו להו חשבונות שאינן צריכין ושרי. ת"ר מעשה בחסיד אחד שנפרצה פרצה בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה בשבת ונזכר שהוא שבת ונמנע ולא גדרה. ונעשה לו נס ועלה בו צלף וממנו היה פרנסת ביתו:

Il est aussi enseigné ainsi : les calculs passés et ceux à venir, il est interdit de les calculer le Chabbat ; les calculs 'mallakh' (qui ne te concernent pas) et 'ma bekhakh' (sans importance), il est permis de les calculer le Chabbat. On leur oppose : on fait des calculs qui ne sont pas nécessaires et on ne fait pas de calculs nécessaires. Comment ? Un homme dit à son prochain : j'ai engagé tant et tant d'ouvriers, et j'ai dépensé tant et tant pour ce champ. Mais il ne dira pas : j'ai dépensé tant et tant et je vais dépenser tant et tant. Et selon ton raisonnement, (la baraita) elle-même te pose difficulté : elle enseigne que les calculs passés sont interdits, puis enseigne que ceux 'mallakh' sont permis. Il n'y a donc pas de difficulté : ici, il a chez lui le salaire du à ses ouvriers ; là, il n'a pas chez lui le salaire du à ses ouvriers. S'il a chez lui le salaire des ouvriers, même les calculs passés sont interdits, car il a besoin de savoir combien il doit leur donner : ce sont des calculs nécessaires, et c'est interdit. S'il n'a pas chez lui le salaire des ouvriers, ce sont des calculs non nécessaires, et c'est permis. Les Rabbanan ont enseigné : il arriva à un hassid qu'une brèche s'ouvrit dans son champ ; il envisagea de la clôturer le Chabbat, se souvint que c'était Chabbat, s'abstint et ne la clôture pas. Un miracle lui arriva : un câprier y poussa, et de lui vint la subsistance de sa maison.

💡 Explication

La Guemara oppose deux baraitot. La première (citée au 150a) interdit les calculs passés. La seconde permet de dire 'j'ai dépensé tant pour ce champ', donc un calcul passé.

Le critère commun est l'utilité du calcul : un calcul nécessaire (tsarikh) touche aux affaires de la semaine et reste interdit.

🖼️ Schéma

Les deux baraitot sur les calculs du passé et leur conciliation.

ולטעמיך, קשיא לך היא גופה! אלא: הא — דאיכא אגרא דאגירא גביה. הא — דליכא אגרא דאגירא גביה.

(La Guemara répond :) Et selon ton raisonnement, (la première baraita) elle-même te pose difficulté ! Mais (il faut distinguer) : celle-ci traite du cas où il a chez lui le salaire du à l'ouvrier ; celle-là, du cas où il n'a pas chez lui le salaire du à l'ouvrier.

📜 Rachi (1)

תקשי לך היא גופא ברייתא קמייתא רישא קתני שעברו אסורין וסיפא קתני של מה בכך מותרין דהיינו עברו:

Elle-même te pose difficulté : la première baraita enseigne dans sa première partie que les (calculs) passés sont interdits, et dans sa fin que ceux 'de quelle importance' sont permis, or ce sont des (calculs) passés.

💡 Explication

La première baraita semble se contredire elle-même : elle interdit les calculs passés, puis permet les calculs ma bekhakh, qui sont aussi des calculs passés. La solution vaut pour les deux textes.

S'il reste un salaire à payer (agra de-agira), le calcul sert à déterminer une dette : il est interdit. Si tout est règle, le calcul n'a pas de conséquence : il est permis.

אין מחשיכין. תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה, ונזכר ששבת הוא, ונמנע אותו חסיד ולא גדרה, ונעשה לו נס ועלתה בו צלף, וממנה היתה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.

'On n'attend pas la tombée de la nuit (au bord du tehoum)' (Michna). Les Rabbanan ont enseigné : il arriva à un hassid qu'une brèche s'ouvrit dans son champ ; il envisagea de la clôturer, puis se souvint que c'était Chabbat.

Ce hassid s'abstint et ne la clôture pas. Un miracle lui arriva : un câprier (tsalaf) y poussa, et de lui vinrent sa subsistance et celle des gens de sa maison.

📜 Rachi (1)

צלף אילן גדול הוא ובעל ענפים הרבה ושלשה מיני אוכל יש בפירותיו אביונות קפריסין ולולבין:

Tsalaf (câprier) : c'est un grand arbre aux nombreuses branches, et ses fruits donnent trois sortes d'aliments : les evyonot, les kafrisin et les loulavin.

🪔 Ben Yehoyada (1)

ונעשה לו נס, ועלתה בו צלף. יש להקשות כיון דהוא חסיד איך נהנה ממעשה נסים, דהא קאמר נעשה לו נס? ונראה לי בס"ד שהשדה היתה של זרע ירקות שצריך לה שמירה בגדרים, דאם פרוצה יכנסו בה בני אדם או בהמות ויאכלו הזרעים של ירקות שבה, ואחר שחשב עליה לגדרה החמיר על עצמו שלא לגדרה מפני שבאה לו מחשבה זו בשבת שהיה מחשב בענין הגדר שלה איך יעשהו, ואז על ידי כך נפסקה פרנסתו מן השדה כי אי אפשר לזרוע במקום פרוץ, ונעשה לו נס, ועלתה בו צלף במקום הפרצה, שהוא אילן חשוב שיש בו שלשה מיני פירות, ואז אחר כך היה חוכר השדה בדמים לאחרים שהם יזרעו אותה ויאכלו פירות הצלף גם כן שבה דעתה מחמת הצלף שהיה חשוב מאד נמצא לשדה חוכרים יותר מערך זמן הקודם, ומדמי חכירות השדה היה מתפרנס. ונמצא שלא נהנה מהנס להדיה אלא בהבלעה, שהוא היה לוקח דמי חכירות השדה ורק עלה הערך מחמת הצלף, ולכן אמר וממנה היתה פרנסתו כלומר מן השדה, ולא אמר 'ממנו' דהוה משמע על הצלף. והנה הרב פתח עינים הביא מעמק המלך בענין החסיד הזה שהיה גלגול צלפחד וכו' עיין שם. ואני ראיתי ענין זה בהרחבה יותר בספר לקוטי הש"ס המיוחס לרבינו האר"י ז"ל, שכתב וזה לשונו: דע כי החסיד הזה הוא רבי יהודה ברבי אלעאי, ואז נתנוצץ בו נשמת צלפחד הצדיק אשר חטא בענין קשישת עצים בשבת כדברי רבי עקיבה, ועתה תיקן אותו חסיד בחסידות זו את מעשהו. וז"ס [וזה סוד] שאמרו רבותינו ז"ל שיצא לו צלף חד וממנו היתה פרנסתו ופרנסת ביתו, כי צלף חד היינו צלפחד, והיתה מזה פרנסתו שתיקן מה שקלקל מקודם והזדונות נעשו לו כזכיות בתשובה מעליותא בהאי עד כאן לשונו יעויין שם. נמצינו למידין שהיה רבי יהודה ברבי אלעאי, וגם למדנו שלא היה גלגולו ממש אלא נתנוצץ בו עד כאן לשונו. ולפי דבריו הנזכרים נראה לי בס"ד הענין היטב, שהוא חטא בשבת בעצים שהיה מקושש ונסקל באבנים, כמו שנאמר (במדבר טו, לו) וירגמו אתו באבנים, ועתה כיבד את השבת מצד מחשבתו אשר חשב בגדר האבנים ונעשה לו טובה בצלף שהוא עץ, ולפי דברי התוספות ז"ל שהביאו ממדרש רבותינו ז"ל דמקושש לשם שמים נתכוון, לכן מחשבתו הראשונה שהיתה לטובה הועילה לו עתה לשמור את השבת גם בקדושת המחשבה, ונמצא עתה שמר שבת במעשה ודבור ומחשבה, לכך עלה לו צלף בנס שיש בו שלשה מיני אוכל.

Un miracle lui arriva, et un câprier y poussa. On peut objecter : puisqu'il était un hassid, comment a-t-il tire profit d'un miracle, alors qu'il est dit 'un miracle lui arriva' ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, que le champ était semé de légumes, ce qui exige une protection par des clôtures : s'il est ouvert, des gens ou des bêtes y entrent et mangent les semences de légumes qui s'y trouvent. Après avoir pensé à le clôturer, il se montra sévère envers lui-même et ne le clôture pas, parce que cette pensée lui était venue le Chabbat, quand il réfléchissait à la manière de faire la clôture. De ce fait, sa subsistance tirée du champ fut interrompue, car on ne peut pas semer dans un lieu ouvert. Un miracle lui arriva : un câprier poussa à l'endroit de la brèche ; c'est un arbre important qui porte trois sortes de fruits. Par la suite, il louait le champ contre de l'argent à d'autres, qui le semaient et mangeaient aussi les fruits du câprier ; à cause du câprier, qui avait une grande valeur, le champ trouvait des locataires à un prix supérieur à celui d'avant, et il vivait du prix de location du champ. Il en résulte qu'il ne profita du miracle que de manière indirecte (be-havlaa) : il recevait le prix de location du champ, dont la valeur avait seulement augmenté à cause du câprier. C'est pourquoi (le texte) dit 'mimena' (d'elle venait sa subsistance), c'est-à-dire du champ, et ne dit pas 'mimenou', ce qui aurait désigné le câprier. Le Rav Petah Einayim rapporte, d'après le Emek HaMelekh, au sujet de ce hassid, qu'il était un guilgoul (réincarnation) de Tselofhad, etc. ; voir là-bas. Et j'ai vu ce sujet de façon plus développée dans le livre Likoutei HaChass attribué à notre maître le Ari z.l., qui écrit en ces termes : Sache que ce hassid est Rabbi Yehouda bar Rabbi Ilai ; en lui brilla alors la nechama (âme) de Tselofhad le juste, qui avait fauté en ramassant du bois le Chabbat, selon les paroles de Rabbi Akiva ; et à présent ce hassid répara son acte par cette piété. C'est le sod (secret) de ce qu'ont dit nos Maîtres : il lui poussa un 'tsalaf had' (un câprier) et de lui venait sa subsistance et celle de sa maison, car 'tsalaf had', c'est Tselofhad ; sa subsistance vint de là parce qu'il répara ce qu'il avait abîmé auparavant, et ses fautes volontaires devinrent pour lui des mérites, par une techouva supérieure en cela. Fin de citation ; voir là-bas. Nous apprenons donc qu'il s'agissait de Rabbi Yehouda bar Rabbi Ilai, et aussi que l'âme de Tselofhad brilla seulement en lui, sans être un guilgoul complet. Fin de citation. D'après ces paroles, il me semble, avec l'aide du Ciel, que le sujet s'explique bien : (Tselofhad) avait fauté le Chabbat avec du bois qu'il ramassait, et il fut lapidé, comme il est dit (Bamidbar 15,36) : 'Ils le lapidèrent avec des pierres'. À présent, il honora le Chabbat par sa pensée, qui portait sur la clôture de pierres, et il lui fut fait du bien par un câprier, qui est un arbre. Et selon les Tossafot z.l., qui rapportent du Midrach de nos Maîtres que le ramasseur (mekochech) avait agi pour l'amour du Ciel, sa première intention, qui était pour le bien, lui servit à présent pour garder le Chabbat aussi dans la sainteté de la pensée. Il garda donc alors le Chabbat en acte, en parole et en pensée ; c'est pourquoi il lui poussa miraculeusement un câprier, qui porte trois sortes d'aliments.

💡 Explication

Le récit illustre la Michna ein mahchikhin : le hassid n'a fait que penser à une réparation le Chabbat, et il s'interdit ensuite de l'exécuter. Rachi précise que le câprier (tsalaf) donne trois sortes de fruits comestibles.

Le Ben Yehoyada explique que le hassid a tiré profit du miracle de façon indirecte, par la location du champ, et rapporte, d'après le Ari, que l'âme de Tselofhad (le mekochech) brillait en lui : le jeu de mots tsalaf had / Tselofhad en serait l'allusion.

אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לאדם לומר לחבירו ״לכרך פלוני אני הולך למחר״, שאם יש בורגנין — הולך.

Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : il est permis à un homme de dire à son prochain (le Chabbat) : 'Je vais à telle ville demain', car s'il y a des bourganin (postes de garde), il y va (même le Chabbat).

📜 Rachi (1)

שאם יש בורגנין מע' אמה לע' אמה הולך אפי' בשבת שהכל חשוב כעיר אחת וכל העיר כד' אמות כדאמרינן בעירובין (דף כא.) וכיון דהוא דבר שיש לו היתר על ידי תקנה בשבת מותר לאומרו אפילו במקום שאין שם ההיתר:

Car s'il y a des bourganin : (placés) tous les soixante-dix coudées, il y va même le Chabbat, car le tout est considéré comme une seule ville, et toute la ville compte comme quatre coudées, comme nous le disons dans Erouvin (21a). Et puisque c'est une chose qui peut être permise le Chabbat par un aménagement, il est permis de la dire, même là où cet aménagement n'existe pas.

🗂️ Tossefot (1)

לכרך פלוני אני הולך תימה מאי איריא הוא אפילו לחבירו נמי יכול לומר לך לי לכרך פלוני למחר מהאי טעמא דקאמר מדשרי שמואל לקמן לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומך אפילו בשבת כ"ש שיכול לומר שמור לי למחר ואין לפרש דשאני התם שהן בתחומו אבל אין יכול לומר לחבירו שמור לי פירות שחוץ לתחומך דנראה הוא שאפילו זה יכול לומר מכיון שמותר להחשיך וצ"ל דלא נקט שמואל דוקא לכרך פלוני אני הולך דהוא הדין לחבירו יכול לומר לך לי לכרך פלוני למחר:

C'est étonnant : pourquoi parler de lui seul ? Même à son prochain il peut dire 'va pour moi à telle ville demain', pour la raison donnée. En effet, puisque Chmouel permet plus loin de dire à son prochain 'garde-moi les fruits qui sont dans ton tehoum', même (pour) le Chabbat, à plus forte raison peut-il dire 'garde-(les) moi demain'. On ne peut pas expliquer que là-bas c'est différent parce qu'ils sont dans son tehoum, et qu'il ne pourrait pas dire à son prochain 'garde-moi les fruits qui sont hors de ton tehoum' : il semble que même cela il peut le dire, puisqu'il est permis d'attendre la tombée de la nuit (pour garder). Il faut donc dire que Chmouel n'a pas choisi 'je vais à telle ville' de façon précise : de même, il peut dire à son prochain 'va pour moi à telle ville demain'.

💡 Explication

Bourganin : petits postes de garde disposés dans les champs. S'ils se succèdent à moins de 70 coudées, toute la zone forme une seule agglomération et l'on peut s'y déplacer le Chabbat au-delà du tehoum (limite de 2000 coudées).

Principe de Chmouel : un acte qui pourrait être permis le Chabbat par un aménagement peut être annoncé le Chabbat, même là où l'aménagement n'existe pas. Tossefot étend le principe à la demande faite à autrui.

תנן: אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות. בשלמא לשכור פועלים דבשבת לא מצי אגר, אלא להביא פירות? לימא: שאם יש שם מחיצות — מביא! משכחת לה בפירות המחוברים.

Nous avons appris (dans la Michna) : on n'attend pas la tombée de la nuit au bord du tehoum pour engager des ouvriers et pour apporter des fruits. Pour engager des ouvriers, on comprend : le Chabbat, on ne peut pas engager.

Mais pour apporter des fruits ? Disons : car s'il y a là des cloisons (mehitsot), il les apporte !

On trouve ce cas avec des fruits attachés (au sol).

📜 Rachi (1)

המחוברים שא"א לקצצן בשבת ע"י שום תקנה:

Attachés : qu'il est impossible de couper le Chabbat par aucun aménagement.

⚖️ Rosh (1)

אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו. כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו. אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לו לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר שאם יש בורגנין הולך אפי' בשבת. תנן אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות בשלמא לשכור פועלים לא מצי אגיר אלא להביא פירות לימא שאם יש שם מחיצות מביא כלומר יכול לומר הבא לי פירות למחר כיון דאם יש מחיצות מביא כמה שתאמר שאם יש בורגנין הולך. ואין חילוק בין אמר לחבירו דבר זה אני עושה למחר ובין אומר עשה לי דבר זה למחר וכיון דמותר באמירתו מותר בחשיכתו ואמאי קתני דאין מחשיכין להביא פירות. הכא במאי עסקינן במחוברים. והא תני ר' אושעיא אין מחשיכין להביא תבן וקש בשלמא קש משכחת לה במחובר. אלא תבן היכי משכחת לה. בתיבנא סריא שהוא מוקצה. הלכך כל דבר שיש בו צד היתר שיכול לעשותו בשבת יכול לומר אעשה זה למחר וכן יכול לומר לחבירו עשה לי דבר זה למחר ובלבד שלא יזכיר לו שכירות. ודבר שאין לו היתר לעשות היום אפילו אין בו אלא איסורא דרבנן אסור לומר אעשה דבר זה למחר או לומר לחבירו עשה לי:

On n'attend pas la tombée de la nuit au bord du tehoum pour engager des ouvriers et pour apporter des fruits, mais on attend la tombée de la nuit pour garder, et on rapporte des fruits dans sa main. Abba Chaoul a énoncé une règle générale : tout ce que j'ai le droit de dire, j'ai le droit d'attendre la nuit pour cela. Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : il est permis à un homme de dire à son prochain 'je vais à telle ville demain', car s'il y a des bourganin il y va, même le Chabbat. Nous avons appris : on n'attend pas la tombée de la nuit au bord du tehoum pour engager des ouvriers et pour apporter des fruits. Pour engager des ouvriers, on comprend : on ne peut pas engager. Mais pour apporter des fruits, disons : car s'il y a là des cloisons, il les apporte. C'est-à-dire : il peut dire 'apporte-moi des fruits demain', puisque s'il y a des cloisons il les apporte, comme on dit 'car s'il y a des bourganin, il y va'. Il n'y a pas de différence entre dire à son prochain 'je ferai cette chose demain' et dire 'fais-moi cette chose demain'. Et puisque c'est permis à dire, il est permis d'attendre la nuit pour cela ; pourquoi donc enseigne-t-on qu'on n'attend pas la nuit pour apporter des fruits ? De quoi traitons-nous ici ? De (fruits) attachés. Mais Rabbi Ochaya a enseigné : on n'attend pas la nuit au bord du tehoum pour apporter de la paille et du chaume. Pour le chaume, on comprend : on trouve ce cas quand il est attaché. Mais la paille, comment trouver ce cas ? Avec de la paille pourrie, qui est mouktse. Par conséquent, toute chose qui comporte un aspect permis, qu'on peut faire le Chabbat, on peut dire 'je ferai cela demain', et on peut dire à son prochain 'fais-moi cette chose demain', à condition de ne pas lui mentionner de salaire. Et une chose qu'il n'y a aucun moyen permis de faire aujourd'hui, même si elle ne comporte qu'un interdit derabbanan, il est interdit de dire 'je ferai cette chose demain' ou de dire à son prochain 'fais-la moi'.

💡 Explication

Objection à Chmouel : la Michna interdit d'attendre la nuit au tehoum pour apporter des fruits. Or, s'il y avait des mehitsot (cloisons formant un domaine clos), on pourrait les transporter le Chabbat ; selon Chmouel, on devrait donc pouvoir en parler et attendre la nuit.

Réponse : la Michna parle de fruits attachés au sol ; les cueillir est interdit le Chabbat sans aucun aménagement possible. Le Roch en tire la halakha : on peut annoncer ou demander pour demain tout acte qui a une voie permise le Chabbat, sans mentionner de salaire ; un acte sans voie permise, même d'interdit derabbanan, ne peut pas être annoncé.

🖼️ Schéma

Application du principe de Chmouel aux cas de la Michna.

והתני רבי אושעיא: אין מחשיכין על התחום להביא תבן וקש. בשלמא קש משכחת לה במחובר. אלא תבן, היכי משכחת לה? בתיבנא סריא.

Mais Rabbi Ochaya a enseigné : on n'attend pas la tombée de la nuit au bord du tehoum pour apporter de la paille (teven) et du chaume (kach). Pour le chaume, on comprend : on trouve ce cas quand il est attaché (au sol).

Mais la paille, comment trouver ce cas ? Avec de la paille pourrie.

📜 Rachi (2)

קש זנבות השבולים אשטרצי"א:

Kach : les tiges restantes des épis ; en langue vernaculaire : achtratsia.

בתיבנא סריא שאפי' יש מחיצות אינו מביא משום דמוקצה הוא:

Paille pourrie : même s'il y a des cloisons, il ne l'apporte pas, parce qu'elle est mouktse.

🗂️ Tossefot (3)

בשלמא קש במחובר משכחת לה ה"נ הו"מ למימר מטעם מוקצה דהא אינו ראוי למאכל בהמה כדאמר לעיל (שבת דף קמא) הקש שע"ג המטה לא ינענענו כו' אלא רבותא קאמר דאפילו במחובר משכחת לה:

(La Guemara) aurait aussi pu le dire pour raison de mouktse, puisque (le chaume) n'est pas propre à la nourriture des bêtes, comme il est dit plus haut (Chabbat 141a) : 'le chaume qui est sur le lit, on ne le remue pas...'. Mais elle énonce une nouveauté (ravouta) : même avec (du chaume) attaché, on trouve le cas.

במחובר משכחת לה אומר רבי דלאו משום תלישה נקט לה דאע"ג שמחובר לארץ אין בו איסור תלישה כיון שיבש אינו יונק מן הארץ כדמוכח בחולין פרק העור והרוטב (חולין דף קכז: ושם) דאמר תאנים שצמקו באביהן מטמאין טומאת אוכלין והתולש ממנה בשבת חייב חטאת דווקא צמקו אבל יבשו לא וכן משמע בכל הסוגיא דיבשו הן ועוקציהן מטמא טומאת אוכלין ואין דינו כלל כמחובר והא דקאמר הכא במחובר משכחת לה היינו משום איסור ייפוי קרקע כדאמר לעיל התולש עולשין בשבת חייב חטאת בפרק הבונה (לעיל שבת דף קג.) והא דפריך בפרק המוציא תפילין (עירובין דף ק:) אאילן יבש הא קא נתרי פירי משמע שיש ביבש איסור תלישה אומר רבי דמיירי התם ביבשו הן ולא עוקציהן:

Rabbi dit qu'il n'a pas mentionné (ce cas) à cause de l'interdit d'arracher (telicha) ; car bien qu'il soit attaché au sol, il n'y a pas d'interdit d'arracher, puisqu'étant sec il ne se nourrit plus du sol. C'est ce que prouve (Houlin, chapitre Ha-or veha-rotev, 127b), qui dit : des figues ratatinées sur leur arbre sont susceptibles de l'impureté des aliments, et celui qui en arrache le Chabbat est passible d'un sacrifice hatat ; précisément ratatinées, mais pas séchées. Il ressort de toute cette sougya que (des fruits) séchés, eux et leurs queues, sont susceptibles de l'impureté des aliments et ne sont nullement considérés comme attachés. Ce qui est dit ici, 'on trouve ce cas quand il est attaché', vise l'interdit d'améliorer le sol (yippouy karka), comme il est dit plus haut (chapitre Ha-bone, Chabbat 103a) : celui qui arrache des endives le Chabbat est passible d'un hatat. Quant à l'objection (du chapitre Ha-motsi tefilin, Erouvin 100b) au sujet d'un arbre sec : 'mais il fait tomber des fruits !', ce qui laisse entendre qu'il y a un interdit d'arracher sur (un arbre) sec, Rabbi dit que là-bas il s'agit (de fruits) séchés eux-mêmes, mais pas leurs queues.

בתיבנא סריא והא דאמר לקמן פרק מי שהחשיך (שבת דף קנה:) מפרכין תבן ואספסתא לפני בהמה ומוקי לה בתבנא סריא משמע דחזי לבהמה אומר רבי דמיירי כגון דלא סרי' כולי האי:

Et quant à ce qui est dit plus loin (chapitre Mi che-hehchikh, Chabbat 155b) : on défait (mefarkin) la paille et le fourrage (aspasta) devant l'animal, et (la Guemara) l'établit avec de la paille pourrie, ce qui laisse entendre qu'elle est propre aux bêtes, Rabbi dit qu'il s'agit là d'un cas où elle n'est pas pourrie à ce point.

💡 Explication

Deuxième objection : teven (paille coupée) et kach (chaume). Le chaume peut être encore attaché au sol. La paille est détachée ; il faut donc trouver une autre raison d'interdit : la paille pourrie est mouktse (exclue de tout usage le Chabbat), et aucune cloison ne permettrait de la déplacer.

Tossefot précise que le chaume sec ne tombe pas sous l'interdit d'arracher ; l'interdit vise l'amélioration du sol (yippouy karka).

תא שמע: מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת. על עסקי כלה ומת — אין, על עסקי אחר — לא.

Viens et entends : on attend la tombée de la nuit au bord du tehoum pour s'occuper des affaires d'une fiancée et des affaires d'un mort. Pour les affaires d'une fiancée et d'un mort, oui ; pour les affaires d'un autre, non.

📜 Rachi (1)

על עסקי כלה ומת אין דחפצי שמים הן אבל על עסקי אחר אפי' דומיא דכלה לא:

Pour les affaires d'une fiancée et d'un mort, oui : car ce sont des affaires du Ciel (heftsei chamayim) ; mais pour les affaires d'un autre, même semblables à (celles de) la fiancée, non.

💡 Explication

Troisième objection, tirée d'une baraita. Les besoins d'une kala (fiancée) et d'un met (défunt) sont des heftsei chamayim, des affaires de mitsva, et l'on peut attendre la nuit au tehoum pour eux. Pour un autre, c'est interdit : il faut vérifier que l'interdit concerne bien un acte sans voie permise.

בשלמא אחר דומיא דכלה משכחת לה למיגז ליה אסא. אלא מת מאי ניהו? — להביא לו ארון ותכריכין. וקתני מת — אין, אבל אחר — לא.

On comprend pour un autre, semblable au cas de la fiancée : on trouve ce cas (pour) lui couper du myrte. Mais le mort, de quoi s'agit-il ?

D'apporter pour lui un cercueil et des linceuls. Et (la baraita) enseigne : pour le mort, oui ; mais pour un autre, non.

📜 Rachi (3)

בשלמא אחר דומיא דכלה משכחת לה דאסור להחשיך כגון לחתוך מן המחובר:

On comprend pour un autre semblable à la fiancée, on trouve ce cas : où il est interdit d'attendre la nuit, par exemple pour couper de ce qui est attaché (au sol).

למיגז לה אסא דעבדו לה גננא דאסא לכלתא:

Lui couper du myrte : car on faisait pour la fiancée un dais de myrte.

אלא עסקי מת מאי היא הבאה דארון ותכריכין ואמאי לאחר לא לימא הואיל ואם יש שם מחיצות מביא:

Mais les affaires du mort, qu'est-ce ? Apporter un cercueil et des linceuls. Et pourquoi pas pour un autre ? Disons : puisque s'il y a là des cloisons, il les apporte.

🗂️ Tossefot (1)

אלא מת מאי ניהו להביא לו ארון ותכריכין תימה אמאי לא קאמר למיגז ליה אסא שהיו רגילין להביא אסא למת כדאשכחן בנדה (דף לז.) דשוור אסא מערסא לערסא וי"ל ע"כ צ"ל ארון ותכריכין כדקתני במתני' בהדיא. מ"ר:

C'est étonnant : pourquoi ne dit-il pas 'lui couper du myrte', puisqu'on avait l'habitude d'apporter du myrte pour le mort, comme nous le trouvons dans Nida (37a), qu'on faisait passer du myrte d'une civière à l'autre ? On peut répondre : il faut forcément dire 'cercueil et linceuls', comme la Michna l'enseigne explicitement. (Selon) mon maître.

💡 Explication

Pour la fiancée, le cas interdit est clair : couper du myrte (acte sur une plante attachée) est interdit sans exception le Chabbat. Pour le mort, la Michna parle d'apporter un cercueil et des linceuls : un transport, qui serait permis avec des cloisons. D'où la question du segment suivant.

ואמאי? לימא: שאם יש שם מחיצות — מביא! מת נמי משכחת לה למיגז ליה גלימא.

Et pourquoi (est-ce interdit pour un autre) ? Disons : car s'il y a là des cloisons, il (les) apporte !

Pour le mort aussi, on trouve ce cas : lui couper un vêtement (guelima).

📜 Rachi (1)

למיגז ליה גלימא לתקן לו תכריכין דאין היתר לדבר היום כלל:

Lui couper un vêtement : lui préparer des linceuls, chose qui n'a aucune possibilité d'être permise aujourd'hui.

💡 Explication

Réponse : le cas vise pour le mort est de couper une étoffe pour en faire des linceuls, acte interdit le Chabbat sans aucun aménagement. Pour un autre, on ne peut donc pas attendre la nuit ; pour le mort, c'est permis en raison de la mitsva. Le principe de Chmouel est maintenu.

אבל מחשיכין. ואף על גב דלא אבדיל והאמר רבי אלעזר בן אנטיגנוס משום רבי אליעזר בן יעקב: אסור לו לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל! וכי תימא דאבדיל בתפלה — והאמר רב יהודה אמר שמואל: המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס! וכי תימא דאבדיל על הכוס, כוס בשדה מי איכא?! תרגמא רבי נתן בר אמי קמיה דרבא בין הגיתות שנו.

'Mais on attend la tombée de la nuit (pour garder)' (Michna). Et cela, même s'il n'a pas fait la havdala ?

Mais Rabbi Elazar ben Antignos a dit au nom de Rabbi Eliezer ben Yaakov : il est interdit à un homme de faire ses affaires avant d'avoir fait la havdala ! Et si tu dis qu'il a fait la havdala dans la prière, Rav Yehouda n'a-t-il pas dit au nom de Chmouel : celui qui fait la havdala dans la prière doit (encore) faire la havdala sur la coupe !

Et si tu dis qu'il a fait la havdala sur la coupe, y a-t-il une coupe dans les champs ? Rabbi Natan bar Ami l'a expliqué devant Rava : on l'a enseigné (pour un tehoum situé) entre les pressoirs.

📜 Rachi (2)

ואע"ג דלא אבדיל אסיפא דמתני' מתמה דקתני ומביא פירות בידו לקוצצן מן המחובר בלא הבדלה:

Et bien qu'il n'ait pas fait la havdala : (la Guemara) s'étonne sur la fin de la Michna, qui enseigne 'et il rapporte des fruits dans sa main' : il les coupe de ce qui est attaché (au sol) sans havdala.

בין הגיתות שנו דאיכא כוס בשדה:

On l'a enseigné entre les pressoirs : où il y a une coupe dans le champ.

🗂️ Tossefot (1)

אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו מתוך פירוש הקונטרס משמע לשמור חוץ לתחום וכן משמע פשט המשנה וקשה לרבי מהא דאמר שמואל בגמ' מותר לאדם לומר לחבירו לכרך פלוני אני הולך למחר ופריך תנן אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים כו' והשתא מתניתין גופיה תיקשי ליה דמוכחא מילתא כוותיה דשמואל מדקתני בסיפא כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו יכול אני להחשיך עליו וקא מפרש בגמ' דמה שמותר לומר מותר להחשיך וא"כ מדשרינן להחשיך לשמור חוץ לתחום אלמא שרי למימר חוץ לתחום אני הולך למחר דהא בהא תליא והיינו כשמואל ואיני יודע מאי קשיא דאי לאו דשמואל מתני' אתיא שפיר דה"א אין לך דבר שלא יהא מותר לאדם לומר על עצמו ואפי' אשכור פועלים למחר או אבנה בנין זה יכול לומר בשבת דהוה אמינא דווקא לחבירו אסור לומר שכור לי פועלים למחר דמהני אמירתו אבל על עצמו יכול לומר כל מה שירצה דלא מהני אמירתו וכי תלי אבא שאול ההחשכה ה"מ באמירה לחבירו דיש אסורה ויש מותרת אבל אם איתא לדשמואל פריך שפיר דאסר כל אמירות אפילו על עצמו אלא דווקא לכרך פלוני אני הולך למחר משום טעמא דשאם יש שם בורגנין הולך והשתא פריך כיון דאי לאו האי טעמא הוה אסרת ליה אלא משום האי טעמא דווקא שרית ליה א"כ מתני' נמי תשתרי להביא פירות שאם יש מחיצות מביא. נ"ל:

Mais il attend la nuit pour garder et rapporte des fruits dans sa main : l'explication du Kountres (Rachi) laisse entendre : garder hors du tehoum ; c'est aussi le sens simple de la Michna. Mon maître s'est posé une difficulté à partir de ce que Chmouel dit dans la Guemara : il est permis à un homme de dire à son prochain 'je vais à telle ville demain', et (la Guemara) objecte : nous avons appris 'on n'attend pas la nuit au bord du tehoum pour engager des ouvriers, etc.' Or la Michna elle-même devrait lui poser difficulté, car elle prouve dans le sens de Chmouel : elle enseigne à la fin 'Abba Chaoul a énoncé une règle générale : tout ce que j'ai le droit de dire, je peux attendre la nuit pour cela', et la Guemara explique que ce qui est permis à dire est permis pour attendre la nuit. Si donc on permet d'attendre la nuit pour garder hors du tehoum, il en ressort qu'il est permis de dire 'je vais hors du tehoum demain', car l'un dépend de l'autre ; c'est conforme à Chmouel. Et je ne sais pas ce qui fait difficulté. Sans (l'enseignement de) Chmouel, la Michna s'explique bien : j'aurais pensé qu'il n'est aucune chose qu'un homme ne puisse dire sur lui-même ; même 'j'engagerai des ouvriers demain' ou 'je construirai ce bâtiment', il peut le dire le Chabbat. J'aurais pensé que seul est interdit de dire à son prochain 'engage-moi des ouvriers pour demain', car sa parole a un effet ; mais sur lui-même il peut dire tout ce qu'il veut, car sa parole n'a pas d'effet. Et quand Abba Chaoul fait dépendre l'attente de la nuit (de la parole), cela vaut pour la parole adressée à son prochain, qui est parfois interdite et parfois permise. Mais si l'on admet (l'enseignement de) Chmouel, l'objection est fondée : il interdit toute parole, même sur soi-même, et ne permet 'je vais à telle ville demain' qu'en raison de ce que s'il y a des bourganin il y va. L'objection est alors : puisque sans cette raison tu l'aurais interdit, et que tu ne le permets qu'en vertu de cette raison, la Michna aussi devrait permettre d'apporter des fruits, car s'il y a des cloisons il les apporte. Il me semble.

⚖️ Rosh (1)

אבל מחשיך הוא וכו' ואף ע"ג דלא אבדיל והא אמר ר' אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' יוסי אסור לאדם שיעשה חפציו קודם שיבדיל וכי תימא דאבדיל בתפלה. והא אמר שמואל המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. וכ"ת דאבדיל על הכוס. כוס בשדה מי איכא. תרגמא רב נתן בר אמי קמי דרבנן בין הגיתות שנו. א"ל ר' אבא לרב אשי כי הוינן במערבא הוה אמרינן המבדיל בין קודש לחול ועבדינן צורכין כלומר אינו צ"ל בין אור לחושך וכו' אלא בין קודש לחול בלבד אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא הוה אמר המבדיל בין קודש לחול וסלתינן סילתי. כלל אמר אבא שאול וכו' אמר רב יהודה אמר שמואל מותר לאדם לומר לחבירו שמור לי פירות שבתחומיך ואני אשמור לך פירות שבתחומי. ת"ר מחשיכין על התחום להביא בהמה. היתה עומדת חוץ לתחום קורא לה והיא באה. ומחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא כל צרכיו ואומר לו לך במקום פלוני לא מצאת במקום פלוני לך במקום פלוני לא מצאת במנה הבא במאתים. ר' יוסי בר' יהודה אומר ובלבד שלא יזכיר לו סכום מקח:

Mais il attend la nuit, etc. Et bien qu'il n'ait pas fait la havdala ? Mais Rabbi Elazar ben Antignos a dit au nom de Rabbi Yossi : il est interdit à un homme de faire ses affaires avant d'avoir fait la havdala. Et si tu dis qu'il a fait la havdala dans la prière, Chmouel n'a-t-il pas dit : celui qui fait la havdala dans la prière doit faire la havdala sur la coupe. Et si tu dis qu'il a fait la havdala sur la coupe, y a-t-il une coupe dans les champs ? Rav Natan bar Ami l'a expliqué devant les Rabbanan : on l'a enseigné entre les pressoirs. Rabbi Abba a dit à Rav Achi : quand nous étions en Occident (Erets Israël), nous disions 'Celui qui sépare entre le saint et le profane' et nous faisions nos besoins ; c'est-à-dire qu'il n'est pas nécessaire de dire 'entre la lumière et l'obscurité, etc.', mais seulement 'entre le saint et le profane'. Rav Achi a dit : quand nous étions chez Rav Kahana, il disait 'Celui qui sépare entre le saint et le profane' et nous fendions du bois. Abba Chaoul a énoncé une règle générale, etc. Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : il est permis à un homme de dire à son prochain : garde-moi les fruits qui sont dans ton tehoum, et je garderai pour toi les fruits qui sont dans mon tehoum. Les Rabbanan ont enseigné : on attend la nuit au bord du tehoum pour ramener une bête ; si elle se trouvait hors du tehoum, il l'appelle et elle vient. Et on attend la nuit au bord du tehoum pour s'occuper des affaires d'une fiancée et des affaires d'un mort, pour apporter tout ce dont il a besoin ; et il lui dit : va à tel endroit ; si tu n'as pas trouvé à tel endroit, va à tel autre ; si tu n'as pas trouvé pour un mane, apporte pour deux cents. Rabbi Yossi bar Rabbi Yehouda dit : à condition qu'il ne lui mentionne pas la somme de l'achat.

💡 Explication

La Michna permet d'attendre la nuit au tehoum pour garder ses fruits et de les rapporter aussitôt. Or on ne fait pas ses affaires avant la havdala, et la havdala dite dans la Amida (dans 'Ata honen') ne dispense pas de la havdala sur la coupe de vin.

Rabbi Natan bar Ami : le cas est celui d'un tehoum situé entre les pressoirs, où le vin est disponible sur place.

🖼️ Schéma

Les étapes de la question sur la havdala et les deux réponses.

אמר ליה רבי אבא לרב אשי: במערבא אמרינן הכי: ״המבדיל בין קודש לחול״ ועבדינן צורכין. אמר רב אשי: כי הוינא בי רב כהנא הוה אמר ״המבדיל בין קודש לחול״ ומסלתינן סילתי.

Rabbi Abba a dit à Rav Achi : en Occident (Erets Israël), nous disons ainsi : 'Celui qui sépare entre le saint et le profane' (Ha-mavdil bein kodech le-hol), et nous faisons nos besoins. Rav Achi a dit : quand j'étais chez Rav Kahana, il disait 'Celui qui sépare entre le saint et le profane', et nous fendions du bois.

📜 Rachi (3)

המבדיל בין קודש לחול להיכרא בעלמא ללוות את המלך:

Celui qui sépare entre le saint et le profane : comme simple signe, pour accompagner le Roi.

ועבדינן צורכין ואחר כך אנו מברכין על הכוס ברכה גמורה דהבדלה וכ"ש דאי אבדיל בתפלה מותר לעשות צרכיו וחוזר ומבדיל על הכוס:

Et nous faisons nos besoins : et ensuite nous récitons sur la coupe la bénédiction complète de la havdala ; à plus forte raison, s'il a fait la havdala dans la prière, il lui est permis de faire ses besoins, et il refait la havdala sur la coupe.

ומסלתינן סילתי חוטבין עצים:

Et nous fendions du bois : on coupe du bois.

💡 Explication

Autre réponse : la formule brève Ha-mavdil bein kodech le-hol, sans nom divin ni coupe, suffit pour commencer à travailler. Rachi : c'est un signe pour accompagner le Roi (le Chabbat) à son départ ; la havdala complète sur la coupe se fait ensuite.

Le gardien de la Michna peut donc avoir dit cette formule avant de s'occuper de ses fruits.

כלל אמר אבא שאול: כל שאני וכו׳. איבעיא להו: אבא שאול אהייא? אילימא ארישא קאי: ״אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים להביא פירות״ —

'Abba Chaoul a énoncé une règle générale : tout ce que je, etc.' (Michna). Ils ont demandé : Abba Chaoul, sur quoi (porte sa règle) ?

Si l'on dit qu'elle porte sur la première partie : 'on n'attend pas la tombée de la nuit au bord du tehoum pour engager des ouvriers (et) pour apporter des fruits' ...

📜 Rachi (2)

אהייא קאי ומשוי כללא:

Sur quoi : porte-t-elle, pour en faire une règle générale.

אי נימא ארישא דקתני ת"ק לאיסורא וקאתי אבא שאול לשוויה בה כללא א"כ דכללא לאיסורא ה"ל למימר בהדיא כל שאינו זכאי באמירה כגון אלו שאינו רשאי לומר לחבירו שכור לי פועלים או הבא לי פירות למוצאי שבת אינו רשאי להחשיך מיבעי ליה:

Si l'on dit sur la première partie : que le Tanna kamma enseigne comme interdit, et Abba Chaoul vient en faire une règle ; dans ce cas, puisque la règle porte sur l'interdit, il aurait dû dire explicitement : 'tout ce que je n'ai pas le droit de dire', comme ces (cas) où il n'a pas le droit de dire à son prochain 'engage-moi des ouvriers' ou 'apporte-moi des fruits pour la sortie du Chabbat', il n'a pas le droit d'attendre la nuit.

💡 Explication

La Guemara cherche la partie de la Michna à laquelle se rattache la règle d'Abba Chaoul : 'tout ce que j'ai le droit de dire, j'ai le droit d'attendre la nuit pour cela'. Si elle portait sur la première partie (interdictions), Rachi note qu'elle aurait été formulée au négatif. La suite est au 151a.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).