Shabbat 152b — L'âme après la mort : conscience du défunt, parabole du roi, Rav Ahai bar Yochiya

Shabbat 152b

Sougya : L'amud poursuit l'aggada sur le deuil commencée au 152a. Rav Yehouda installe un minyan à la place d'un mort sans endeuillés, et le défunt l'en remercie en rêve.

Rabbi Abahou enseigne que le mort sait ce qu'on dit devant lui ; Rabbi Hiya et Rabbi Chimon beRabbi discutent jusqu'à quand. Une baraita sur Kohelet 12,7 demande de rendre l'âme pure comme on l'a reçue, avec la parabole du roi qui distribue ses habits, puis décrit le sort des âmes des justes, des moyens et des méchants.

Suit le récit de Rav Ahai bar Yochiya, dont le corps est intact dans sa tombe, et la question d'un min sur la nécromancienne qui fit monter Chmouel.

La discussion sur la conscience du mort et les versets de chaque avis (segments 1-2).

Le sort des corps et des âmes des justes, des moyens et des méchants (segments 5-9).

כל יומא הוה דבר רב יהודה בי עשרה, ויתבי בדוכתיה. לאחר שבעה ימים איתחזי ליה בחילמיה דרב יהודה, ואמר ליה: תנוח דעתך שהנחת את דעתי.

Chaque jour, Rav Yehouda prenait dix [personnes], et elles s'asseyaient à sa place. Après sept jours, [le mort] apparut en rêve à Rav Yehouda et lui dit : Que ton esprit soit en repos, car tu as mis mon esprit en repos.

📜 Rachi (1)

כל יומא ז' ימי אבילות:

Chaque jour : les sept jours de deuil.

💡 Explication

Suite du récit du 152à : le mort n'avait pas d'avelim (endeuillés). Rav Yehouda réunit un minyan chaque jour des sept jours de chiva à l'endroit du décès. Le rêve montre que l'âme du défunt en a tiré un apaisement.

אמר רבי אבהו: כל שאומרים בפני המת, יודע, עד שיסתם הגולל. פליגי בה רבי חייא ורבי שמעון ברבי. חד אמר: עד שיסתם הגולל, וחד אמר: עד שיתעכל הבשר.

Rabbi Abahou dit : Tout ce que l'on dit devant le mort, il le sait, jusqu'à ce que le golel soit scellé. Rabbi Hiya et Rabbi Chimon beRabbi sont en désaccord à ce sujet.

L'un dit : jusqu'à ce que le golel soit scellé ; l'autre dit : jusqu'à ce que la chair se décompose.

📜 Rachi (1)

גולל הוא כיסוי שנותנים על ארונו:

Golel : c'est le couvercle que l'on place sur son cercueil.

🗂️ Tossefot (1)

עד שיסתם הגולל בכל מקום מפרש רש"י דגולל הוא כיסוי ארונו של מת ודופק דף שנתון מצידו ונקרא דופק על שם שהמת דופק שם כמו חתיכה גופה תיהוי סימן אי דאדפקא אי דאטמא בפרק אלו מציאות (ב"מ דף כג:) שנקרא דופק לפי שהנשימה דופקת ואין נראה לר"ת מדאמר בברכות פרק מי שמתו (ברכות דף יט: ושם) מדלגים היינו ע"ג ארונות לקראת מלכי אומות העולם ואי ארון היינו גולל ודופק היאך היו מדלגין עליו והלא גולל ודופק מטמאין באהל כדאמר בחולין בפרק העור והרוטב (חולין דף קכו:) גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא ועוד דאמר בעירובין (דף טו:) כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו לא גולל לקבר ולא דופן לסוכה ולא לחי למבוי ואי כפי' הקונט' וכי דרך לעשות כיסוי ארון מבעלי חיים ועוד בפרק בהמה המקשה (חולין עב.) מרבינן דופק דמטמא מדכתיב על פני השדה ולפי' הקונטרס הוא מונח בקרקע דהיינו ארון ולא על פני השדה ועוד דתנן במס' אהלות בפ"ב (משנה ד) דופק דופקים טהור ואי כפירוש הקונטרס וכי דרך להניח שני קרשים מימין המת ופירש ר"ת דגולל היינו אבן גדולה שעל ארונו של מת שקורין מצבה וגוללין אותה שם הקרובי' לסימן ולשון גולל נופל באבן כדכתיב (בראשית כ״ט:ג׳) וגללו את האבן וגולל אבן אליו תשוב (משלי כ״ו:כ״ז) ודופק הם שתי אבני' שנותנין אחת לראשו ואחת לרגליו לציון ופעמים שעדיין האבן אינה מוכנת לשום שם נותנין שם בהמה או שום דבר לסימן עד שימצאו אבן והיינו דתנן בעירובין (דף טו.) דדבר שיש בו רוח חיים אין עושין כו' ובההיא דמדלגין היינו ע"ג ארונות שלא היה שם לא גולל ולא דופק ומחמת המת לא היינו מיטמאים כדמפרש התם שהיה ברוב ארונות חלל טפח ומרבי נמי שפיר גולל ודופק מעל פני השדה והא דקאמר דופק דופקים פעמים שמניחים הגולל ע"ג שתי אבנים ועוד מניחין לראש הגולל אבן אחת ולסופו אבן אחרת ולא תקשה לר' יהושע דאמר בפרק קמא דכתובות (דף ד: ושם) מאימתי חל אבילות משיסתם הגולל במקום שאין גולל מתי חל די"ל מכי אהדרי אפייהו מקברא כדאמר במו"ק (ד' כב.) בהנהו דלא אזלי בתר שכבא מנו מכי אהדרי אפייהו ויש דוחין ראיה של ר"ת דמאי דמייתי ראיה מדמדלגין היינו אף על פי שהגולל מטמא באהל מ"מ יכולין היינו לדלג ולטמא עצמנו בגולל דהא תניא כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אין כהן מוזהר עליו וגולל ודופק אין הנזיר מגלח עלייהו כדתנן במסכת נזיר פרק כ"ג (דף נד.) ואמר ר"ת דמשבשתא ההיא דמסכת שמחות דהא הש"ס ערוך דרביעית דם אין הנזיר מגלח עליו כדתנן התם בנזיר וכהן מוזהר ואם הברייתא בהש"ס הוה פריך עלה ומשבש לה כדאשכחינן בכמה דוכתין דמשבש להו ואפילו הויא מתרצתא אכתי היאך מדלגין הלא מחמת המת היו מיטמאים והגולל ודופק לא היו חוצצין ומה שהביא ראיה מעירובין יש דוחין דאע"פ שאין רגילות לעשות כסוי ארון מבעלי חיים כמה דברים אשכחן דלא שכיחי ומיירי בהו הש"ס להראות לנו הדין ודרוש וקבל שכר כדאמרי' בבהמה המקשה (חולין דף ט.) בלעתו חולדה והוציאתו והכניסתו והקיאתו ויצא מאליו מהו הדביק שני רחמים ויצא מזה ונכנס לזה מהו ואף על פי שזה לא יהיה לעולם ועוד מקשינן לפירוש ר"ת מדתני בהדיא בתוספתא דאהלות בפרק אמר רבי יהודה שתי אבנים גדולות שעשאן גולל לקבר המאהיל על גבי שתיהן טמא ניטלה אחת מהן המאהיל על גבי שנייה טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא ומה דרך שתצא שייך לפירוש ר"ת ובערוך פירש בענין אחר בערך גלל וכפירושו יתכן מה שבתוספתא:

Jusqu'à ce que le golel soit scellé : partout, Rachi explique que le golel est le couvercle du cercueil du mort, et que le dofek est une planche placée sur son côté ; on l'appelle dofek parce que le mort y frappe (dofek), comme dans : le morceau lui-même sera un signe, s'il a battu (adfeka) ou s'il s'est bouche, au chapitre Elou metsiot (Bava Metsia 23b), ou [le pouls] est appelé dofek parce que la respiration y bat. Cela ne paraît pas juste à Rabbenou Tam, puisqu'il est dit dans Berakhot, chapitre Mi chemeto (Berakhot 19b) : nous sautions par-dessus les cercueils à la rencontre des rois des nations du monde. Or si le cercueil était le golel et le dofek, comment sautaient-ils par-dessus ? Le golel et le dofek ne rendent-ils pas impur par tente (ohel), comme il est dit dans Houlin, chapitre Ha'or vehaRoteb (Houlin 126b) : le golel et le dofek rendent impur par contact et par tente, et ne rendent pas impur par port ? De plus, il est dit dans Erouvin (15b) : toute chose qui a un souffle de vie, on n'en fait ni un golel pour une tombe, ni une paroi pour une soukka, ni un lehi pour une impasse. Or selon l'explication du Commentaire (Rachi), a-t-on l'habitude de faire un couvercle de cercueil avec des êtres vivants ? De plus, au chapitre Behema hamaqcha (Houlin 72a), on inclut le dofek parmi ce qui rend impur à partir de ce qui est écrit : sur la face du champ ; or selon l'explication du Commentaire, il est posé dans la terre, puisque c'est le cercueil, et non sur la face du champ. De plus, nous avons appris dans le traité Ohalot, chapitre 2 (michna 4) : le dofek des dofeks est pur ; or selon l'explication du Commentaire, a-t-on l'habitude de placer deux planches à droite du mort ? Rabbenou Tam explique que le golel est la grande pierre placée sur le cercueil du mort, que l'on appelle matseva, et que les proches la roulent (golelin) la comme signe. Le terme golel convient à une pierre, comme il est écrit (Berechit 29,3) : ils roulaient la pierre, et (Michle 26,27) : qui roule une pierre, elle revient sur lui. Le dofek, ce sont deux pierres que l'on place, l'une à sa tête et l'autre à ses pieds, comme marque. Parfois la pierre n'est pas encore prête à être placée ; on y met alors un animal ou quelque chose comme signe jusqu'à ce que l'on trouve une pierre. C'est ce que nous avons appris dans Erouvin (15a) : une chose qui a un souffle de vie, on n'en fait pas, etc. Et dans le passage où l'on sautait par-dessus les cercueils, il n'y avait là ni golel ni dofek, et à cause du mort on ne devenait pas impur, comme on l'explique là-bas, car la plupart des cercueils avaient un espace vide d'un tefah. On inclut aussi à juste titre le golel et le dofek à partir de : sur la face du champ. Quant à : le dofek des dofeks, parfois on pose le golel sur deux pierres, et l'on met encore à la tête du golel une pierre et à son extrémité une autre pierre. Il n'y a pas de difficulté à partir de Rabbi Yehochoua, qui dit au premier chapitre de Ketoubot (4b) : à partir de quand le deuil prend-il effet ? À partir du moment où le golel est scellé. Dans un endroit où il n'y a pas de golel, quand prend-il effet ? On peut dire : à partir du moment où ils détournent leur visage de la tombe, comme il est dit dans Moed Qatan (22a) au sujet de ceux qui n'accompagnent pas le défunt : à partir de quand comptent-ils ? À partir du moment où [les autres] détournent leur visage. Certains repoussent la preuve de Rabbenou Tam : pour la preuve tirée de ce que l'on sautait par-dessus les cercueils, même si le golel rend impur par tente, on pouvait néanmoins sauter et se rendre impur par le golel, puisqu'il est enseigné : toute impureté pour laquelle le nazir ne se rase pas, le cohen n'est pas mis en garde à son sujet ; or pour le golel et le dofek le nazir ne se rase pas, comme nous l'avons appris dans le traité Nazir (54a). Mais Rabbenou Tam dit que ce passage du traité Semahot est erroné, puisque le Talmud établit que pour un reviit de sang le nazir ne se rase pas, comme nous l'avons appris là-bas dans Nazir, et pourtant le cohen est mis en garde ; si cette baraita figurait dans le Talmud, il l'aurait objectée et déclarée erronée, comme nous le trouvons en plusieurs endroits où il les déclare erronées. Et même si elle était justifiée, comment sautait-on encore ? On devenait bien impur à cause du mort, et le golel et le dofek ne faisaient pas séparation. Quant à la preuve tirée d'Erouvin, certains la repoussent : même s'il n'est pas habituel de faire un couvercle de cercueil avec des êtres vivants, nous trouvons beaucoup de choses peu fréquentes dont traite le Talmud pour nous montrer la loi, [selon le principe] étudie et reçois une récompense, comme nous disons au chapitre Behema hamaqcha (Houlin 9a) : une belette l'a avalé, l'a fait sortir, l'a fait entrer, l'a vomi et il est sorti de lui-même, qu'en est-il ? On a collé deux matrices, il est sorti de l'une et entre dans l'autre, qu'en est-il ? Et cela n'arrivera jamais. De plus, on objecte à l'explication de Rabbenou Tam ce qui est enseigné explicitement dans la Tossefta d'Ohalot, chapitre Amar Rabbi Yehouda : deux grandes pierres dont on a fait un golel pour une tombe, celui qui fait tente au-dessus des deux est impur ; si l'une d'elles est enlevée, celui qui fait tente au-dessus de la seconde est pur, parce que l'impureté a un chemin pour sortir. Or ce chemin pour sortir, comment s'applique-t-il selon l'explication de Rabbenou Tam ? L'Aroukh explique autrement, à l'entrée galal, et selon son explication ce qui est dans la Tossefta se comprend bien.

💡 Explication

Le golel marque la fermeture de la tombe. Pour Rachi c'est le couvercle du cercueil ; pour Rabbenou Tam c'est la grande pierre posée sur la tombe (matseva). Tossefot développe ce désaccord à partir des lois d'impureté : golel et dofek rendent impur par ohel (tente).

Le point d'aggada : le mort perçoit ce qu'on dit devant lui. Les deux Amoraim fixent la limite soit à la fermeture de la tombe, soit à la décomposition de la chair.

מאן דאמר עד שיתעכל הבשר, דכתיב: ״אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל״. מאן דאמר עד שיסתם הגולל, דכתיב: ״וישוב העפר על הארץ כשהיה וגו׳״.

Celui qui dit : jusqu'à ce que la chair se décompose, [s'appuie sur] ce qui est écrit : Sa chair souffre sur lui et son âme est en deuil sur lui (Job 14,22). Celui qui dit : jusqu'à ce que le golel soit scellé, [s'appuie sur] ce qui est écrit : La poussière retourne à la terre comme elle était, etc.

(Kohelet 12,7).

📜 Rachi (2)

ונפשו עליו תאבל כל זמן שיש לו בשר יש לו לנפש צד חיות להבין:

Et son âme est en deuil sur lui : tant qu'il a de la chair, l'âme garde un aspect de vie pour comprendre.

וישוב העפר גופו קרוי עפר ומששב אל הארץ כשהיה מיד והרוח תשוב שאין בו רוח עוד:

La poussière retourne : son corps est appelé poussière ; dès qu'il est retourné à la terre comme il était, aussitôt l'esprit retourne, car il n'y a plus d'esprit en lui.

💡 Explication

Chaque avis a son verset. Job lie la perception de l'âme à la présence de la chair. Kohelet enchaîne le retour du corps à la terre et le départ de l'esprit : une fois le corps enterré, l'esprit ne perçoit plus ce qui se passe autour de lui.

תנו רבנן: ״והרוח תשוב אל הא-להים אשר נתנה״ — תנה לו כמו שנתנה לך, בטהרה — אף אתה בטהרה. משל למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו. פקחין שבהן, קיפלום והניחום בקופסא. טפשים שבהן, הלכו ועשו בהן מלאכה. לימים ביקש המלך את כליו, פקחין שבהן החזירום לו כשהן מגוהצין, טפשין שבהן החזירום לו כשהן מלוכלכין. שמח המלך לקראת פקחין, וכעס לקראת טפשין.

Nos Maîtres ont enseigné : L'esprit retourne à D.ieu qui l'a donné (Kohelet 12,7) : rends-le-Lui comme Il te l'a donné ; [Il te l'a donné] dans la pureté, toi aussi [rends-le] dans la pureté. Parabole d'un roi de chair et de sang qui distribua des habits royaux à ses serviteurs.

Les avisés parmi eux les plièrent et les déposèrent dans un coffre ; les sots parmi eux allèrent et firent du travail avec. Après un temps, le roi réclama ses habits.

Les avisés parmi eux les lui rendirent repassés, les sots parmi eux les lui rendirent salis. Le roi se réjouit à l'approche des avisés et se mit en colère à l'approche des sots.

📜 Rachi (1)

אשר נתנה קרא יתירה הוא לידרש הוי זהיר שתשיבנה אליו כמה שנתנה לך נקייה בלי עון:

Qui l'a donné : ce mot est superflu et sert à enseigner : prends garde de la Lui rendre comme Il te l'a donnée, propre, sans faute.

🪔 Ben Yehoyada (2)

תנה לו, כמו שנתנה לך בטהרה אף אתה בטהרה. יש להקשות דאם די לו בלא תוספת אם כן למה נתנה לו? ונראה לי דודאי לא נתנה לו אלא כדי למלאת לה חסרונה ויחזרנה בתוספת מרובה, אך לכל נפש יש מלבוש ומצוהו שתתן אותה לו במלבוש טהור נמי שנתנה לך במלבוש טהור, ולכן מסיים במשל על גופם של צדיקים וכו', וגופם קאי על מלבוש של הנפש שנחשב גוף לגבי הנפש.

Rends-la-Lui comme Il te l'a donnée ; dans la pureté, toi aussi dans la pureté. On peut objecter : s'il suffit [de la rendre] sans ajout, pourquoi la lui a-t-on donnée ? Il me semble qu'on ne la lui a donnée que pour combler son manque, et qu'il la rende avec un ajout important. Mais chaque âme a un vêtement, et on lui ordonne de la rendre dans un vêtement pur, comme on te l'a donnée dans un vêtement pur. C'est pourquoi la parabole se termine sur le corps des justes, etc. : leur corps désigne le vêtement de l'âme, qui est considéré comme un corps par rapport à l'âme.

משל למלך בשר־ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו. נראה לי בס"ד הוא משל לכוחות הנפש אשר מהם תהיה ההשכלה והחכמה לעשות המעשים כולם בעולם הזה, ופקחים שבהם קפלום והניחום בקופסא, המשיל את יראת שמים לקופסא כדכתיב (ישעיהו לג, ו) יראת ה' היא אוצרו, נמצא היראה נמשלה לאוצר, והם הניחו כל כוחות הנפש בקופסא, רצונו לומר להשתמש בהם בענייני יראת שמים בלבד ולא יעשו בהם תשמיש חיצוני, אבל הטפשים שבהם הלכו ועשו בהם מלאכה, רוצה לומר מלאכת הגשמיות של מותרות ותענוגי עולם הזה, והשכילו מכוחות הנפש השכלה להרע, כמו שנאמר (ירמיהו ד, כב) חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו. וסוף דבר על פקחים הם הצדיקים אשר יתנו כלים הם כוחות הנפש ומלבושי הנפש לאוצר העליון להיות צרורים בצרור החיים, והגופים של הצדיקים ילכו לבתיהם לקבר אחר הפטירה, לשלום ששם יהיו מושכבים בלי רקבון עד זמן התחיה ויחיו ויתענגו על רוב שלום גם הם, אך על הטפשים שהם הרשעים אמר כלים שהם כוחות הנפש ינתנו לכביסה שיתכבסו הן על ידי גהינם הן על ידי גלגול כדומם צומח חי מדבר כל אחד לפי הראוי לו לנקותו, והגופים יתחבשו בבית האסורים הוא הקבר ששם מתייסרים ברימה ותולעה עד היותם עפר ממש! ומה שאמר של רשעים, זוממות והולכות , פירוש על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ה.) עבירה מלפפתו והולכת עמו לגיהנם, והיינו על כוחות הטומאה שנבראו מן העבירות, וכן כאן זוממות בכוחות הטומאה ההם.

Parabole d'un roi de chair et de sang qui distribua des habits royaux à ses serviteurs. Il me semble, avec l'aide du Ciel, que c'est une parabole pour les forces de l'âme, dont viennent l'intelligence et la sagesse pour accomplir toutes les actions dans ce monde. Les avisés les plièrent et les déposèrent dans un coffre : il compare la crainte du Ciel à un coffre, comme il est écrit (Yechaya 33,6) : la crainte de Hachem est son trésor ; la crainte est donc comparée à un trésor. Ils ont mis toutes les forces de l'âme dans le coffre, c'est-à-dire qu'ils s'en servent seulement pour les choses de la crainte du Ciel et n'en font pas un usage extérieur. Mais les sots allèrent et firent du travail avec : le travail matériel du superflu et des plaisirs de ce monde ; ils ont tiré des forces de l'âme une intelligence pour faire le mal, comme il est dit (Yirmeya 4,22) : ils sont sages pour faire le mal, et ne savent pas faire le bien. À la fin, au sujet des avisés, qui sont les justes : ils donneront les habits, c'est-à-dire les forces de l'âme et les vêtements de l'âme, au trésor d'en haut, pour être liés dans le lien de la vie ; et les corps des justes iront chez eux, au tombeau après la mort, en paix, car là ils seront couchés sans pourriture jusqu'au temps de la résurrection, et ils vivront et jouiront eux aussi d'une grande paix. Mais au sujet des sots, qui sont les méchants, il dit : les habits, c'est-à-dire les forces de l'âme, seront donnés au lavage, pour être lavés soit par le Guehinam, soit par le guilgoul (réincarnation) en minéral, végétal, animal ou parlant, chacun selon ce qui lui convient pour le purifier ; et les corps seront enfermés dans la prison, qui est le tombeau, où ils sont punis par la vermine et les vers jusqu'à devenir réellement poussière. Et ce qu'il dit des méchants : zomemot vehollekhot, s'explique selon ce qu'ont dit nos Maîtres (Avoda Zara 5a) : la faute l'enveloppe et l'accompagne au Guehinam ; il s'agit des forces d'impureté créées par les fautes, et ici aussi [les âmes] sont liées par ces forces d'impureté.

💡 Explication

Le mot acher netana (qui l'a donné) est lu comme une exigence : l'âme doit être rendue dans l'état de pureté où elle a été reçue. La parabole (machal) du roi illustre cette idée : les habits royaux représentent l'âme (et, selon le Ben Yehoyada, ses forces et ses vêtements).

🖼️ Schéma

Correspondance entre la parabole du roi et le sort des justes et des méchants (segments 3-5).

על פקחין אמר: ינתנו כלי לאוצר, והם ילכו לבתיהם לשלום. ועל טפשין אמר: כלי ינתנו לכובס, והן יחבשו בבית האסורים.

Au sujet des avisés, il dit : Que mes habits soient donnés au trésor, et qu'eux rentrent chez eux en paix. Au sujet des sots, il dit : Que mes habits soient donnés au blanchisseur, et qu'eux soient enfermés en prison.

📜 Rachi (3)

כלי ינתנו לאוצר להצניען אף זו תינתן תחת כסא הכבוד:

Que mes habits soient donnés au trésor : pour les mettre à l'abri ; de même, celle-ci (l'âme) sera placée sous le Trône de gloire.

לכובס ללבנן אף זו לגיהנם לצורפם שם:

Au blanchisseur : pour les blanchir ; de même, celle-ci ira au Guehinam pour y être épurée.

בבית האסורים בחשך בלא אורה ושלוה:

En prison : dans l'obscurité, sans lumière ni tranquillité.

💡 Explication

Rachi applique chaque détail : le trésor correspond au Trône de gloire, le blanchisseur au Guehinam, dont le rôle est d'épurer l'âme.

אף הקדוש ברוך הוא, על גופן של צדיקים אומר: ״יבא שלום ינוחו על משכבותם״, ועל נשמתן הוא אומר: ״והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים״. על גופן של רשעים הוא אומר: ״אין שלום אמר ה׳ לרשעים״, ועל נשמתן הוא אומר: ״ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע״.

De même le Saint, béni soit-Il : au sujet du corps des justes, Il dit : Il viendra en paix, ils reposeront sur leurs couches (Yechaya 57,2) ; et au sujet de leur âme, Il dit : L'âme de mon seigneur sera liée dans le lien de la vie (Chmouel I 25,29). Au sujet du corps des méchants, Il dit : Il n'y a pas de paix, dit Hachem, pour les méchants (Yechaya 57,21) ; et au sujet de leur âme, Il dit : Et l'âme de tes ennemis, Il la lancera dans le creux de la fronde (Chmouel I 25,29).

📜 Rachi (1)

כף הקלע רחב הרצועה שנותן האבן לתוכה לקלע עשויה כעין כף:

Le creux de la fronde : la partie large de la lanière, dans laquelle on met la pierre pour la lancer ; elle est faite en forme de creux (kaf).

💡 Explication

Le nimchal (application de la parabole) : le corps et l'âme des justes ont chacun leur repos, le corps et l'âme des méchants n'en ont pas. Tserour hahayim (le lien de la vie) désigne la place des âmes des justes.

תניא, רבי אליעזר אומר: נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר: ״והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים״. ושל רשעים זוממות והולכות, [ומלאך אחד עומד בסוף העולם, ומלאך אחר עומד בסוף העולם, ומקלעין נשמתן זה לזה,] שנאמר: ״ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע״.

Il est enseigné dans une baraita : Rabbi Eliezer dit : Les âmes des justes sont gardées sous le Trône de gloire, comme il est dit : L'âme de mon seigneur sera liée dans le lien de la vie. Et celles des méchants sont entravées et vont ; [un ange se tient à une extrémité du monde, un autre ange se tient à l'autre extrémité du monde, et ils se lancent leurs âmes de l'un à l'autre,] comme il est dit : Et l'âme de tes ennemis, Il la lancera dans le creux de la fronde.

📜 Rachi (2)

בצרור החיים וגו' את ה' א-להיך עמו בכסאו:

Dans le lien de la vie, etc. : avec Hachem ton D.ieu, auprès de Son Trône.

זוממות כמו בזממא דפרזלא (לעיל שבת דף נא:) חבושות בבית הסוהר:

Zomemot (entravées) : comme dans bezamma deparzla, une muselière de fer (plus haut, Chabbat 51b) ; elles sont emprisonnées dans la maison d'arrêt.

💡 Explication

Rabbi Eliezer précise l'image de la fronde : les âmes des méchants n'ont pas de lieu fixe et sont renvoyées d'un bout à l'autre du monde. Rachi rattache zomemot à zamma, une muselière ou un anneau de fer : elles sont entravées.

אמר ליה רבה לרב נחמן: של בינונים מאי? אמר ליה: איכו שכיבנא, לא אמרי לכו האי מילתא, הכי אמר שמואל: אלו ואלו לדומה נמסרין. הללו, יש להן מנוח. הללו, אין להן מנוח. אמר (ליה) רב מרי: עתידי צדיקי דהוו עפרא, דכתיב: ״וישוב העפר על הארץ כשהיה״.

Rabba dit à Rav Nahman : Et celles des moyens (beinonim), qu'en est-il ? Il lui dit : Si j'étais mort, je ne vous aurais pas dit cette chose.

Ainsi a dit Chmouel : Les unes et les autres sont remises à Douma. Celles-ci ont du repos, celles-là n'ont pas de repos.

Rav Mari dit : Les justes sont destinés à devenir poussière, comme il est écrit : La poussière retourne à la terre comme elle était.

📜 Rachi (3)

אלו ואלו רשעים ובינונים:

Les unes et les autres : les méchants et les moyens.

לדומה מלאך הממונה על הרוחות:

À Douma : l'ange préposé aux esprits.

דהוו עפרא אפילו צדיקים נרקבים ונעשים אפר:

Deviennent poussière : même les justes pourrissent et deviennent cendre.

🪔 Ben Yehoyada (1)

של בינונים מאי? אמר ליה איכא שכיבנא וכו'. פירוש רב נחמן שמע האי מלתא משמואל בלחישה וידע ששמואל לא גלה אותה לזולתו, ולכן אמר לו יפה עשיתם ששאלתם דבר זה ממני עכשיו, שאם היה נפטר קודם שיגלה היה אבד דבר זה, דאין גלוי עדיין לאדם אחר.

Et celles des moyens, qu'en est-il ? Il lui dit : Si j'étais mort, etc. Explication : Rav Nahman avait entendu cette chose de Chmouel en secret, et il savait que Chmouel ne l'avait révélée à personne d'autre. C'est pourquoi il lui dit : Vous avez bien fait de me demander cela maintenant, car si j'étais mort avant de le révéler, cette chose aurait été perdue, puisqu'elle n'est encore révélée à aucune autre personne.

💡 Explication

Les beinonim (moyens), ni justes ni méchants, sont remis avec les méchants à Douma, l'ange préposé aux esprits des morts ; la différence est qu'ils ont du repos. Rav Mari ajoute que même le corps des justes retourne à la poussière : cette affirmation est discutée dans le récit qui suit.

הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן. נחר בהו רב אחאי בר יאשיה. אתו ואמרו ליה לרב נחמן: נחר בן גברא. אתא ואמר ליה: מאן ניהו מר? אמר ליה: אנא אחאי בר יאשיה. אמר ליה: ולאו אמר רב מרי: עתידי צדיקי דהוו עפרא? אמר ליה: ומני מרי דלא ידענא ליה? אמר ליה: והא קרא כתיב: ״וישוב העפר על הארץ כשהיה״!

Des fossoyeurs creusaient dans la terre de Rav Nahman. Rav Ahai bar Yochiya les rabroua.

Ils vinrent dire à Rav Nahman : Un homme nous a rabroués. Il vint et lui dit : Qui est le Maître ?

Il lui dit : Je suis Ahai bar Yochiya. Il lui dit : Rav Mari n'a-t-il pas dit : Les justes sont destinés à devenir poussière ?

Il lui dit : Et qui est Mari, que je ne connais pas ? Il lui dit : Mais c'est un verset qui est écrit : La poussière retourne à la terre comme elle était !

📜 Rachi (3)

קפולאי חופרים:

Qapoulai : des creuseurs.

נחר בהו רבי אחאי שהיה נקבר שם:

Rabbi Ahai les rabroua : il était enterré là.

דלא ידענא ליה ואיני חש לדבריו:

Que je ne connais pas : et je ne tiens pas compte de ses paroles.

🪔 Ben Yehoyada (2)

ומנו מרי דלא ידענא ליה. נראה לי לאו משום גאוה חס וחלילה קפיד, אלא משום כבוד תורה שהוא היה מגדולי הדור שקדמו ומקשי לו מן דור אחרון, וכהאי גוונא מצינו שהקפיד מנשה על רב אשי בפרק חלק משום דקראו חברין.

Et qui est Mari, que je ne connais pas ? Il me semble qu'il n'était pas pointilleux par orgueil, à D.ieu ne plaise, mais pour l'honneur de la Tora : il était parmi les grands des générations antérieures, et on lui objecte [l'avis d'un sage] d'une génération plus tardive. Nous trouvons un cas semblable où Menache fut pointilleux envers Rav Achi, au chapitre Helek, parce qu'il les avait appelés ses collègues.

והא קרא כתיב: (קהלת יב, ז) "וישב העפר על הארץ כשהיה". מקשים אמאי לא הקשה מפסוק (בראשית ג, יט) כי עפר אתה ואל עפר תשוב, שהוא פסוק תורה? ונראה לי בס"ד דהתם יש להקשות שישוב מקצתו דהיינו הבשר בלבד שהוא רך וישארו העצמות כמו שהן, ולכן הביא פסוק זה חדא כי תיבת 'כשהיה' יתירה, על כן יש לומר דבא לומר שישוב כולן כשהיה ממש, ועוד דכתיב כאן (קהלת יב, ז) והרוח תשוב אל הא-להים, מה התם כולה אף כאן כולו ואפילו עצמות. ואחר שתירץ לו חילוק בין צדיקים ובין בעלי קנאה, אז גששיה לראות אם זה רק בעצמות או אם אפילו בבשר גם כן כדי שידע אמיתות הענין? וכיון דחזא ביה מששא פירוש ממשות בשר, אז הקשה לו מפסוק כי עפר אתה שהוא פסוק תורה, דעתה ליכא לשנויי דאיירי בבשר דוקא, דהא ראה הבשר קיים. והא דאמר לו לא אקרייך משלי , פירוש דהיה לו ללמדך פסוק משלי שבו יתבאר הפסוק דקהלת שהוא סתום, ונראה לי ב' פעמים 'קנאה' [156] כמנין 'יבש' [312] , וגם הוא כמנין 'רקיב' []:

Mais c'est un verset qui est écrit (Kohelet 12,7) : La poussière retourne à la terre comme elle était. On demande : pourquoi n'a-t-il pas objecté le verset (Berechit 3,19) : car tu es poussière et tu retourneras à la poussière, qui est un verset de la Tora ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, que là on peut répondre qu'une partie seulement retourne [à la poussière], c'est-à-dire la chair seule, qui est molle, et que les os restent tels quels. C'est pourquoi il a cité ce verset-ci : d'abord parce que le mot kechehaya (comme elle était) est superflu, on peut donc dire qu'il vient enseigner que tout retourne réellement comme il était ; de plus il est écrit ici (Kohelet 12,7) : et l'esprit retourne à D.ieu ; de même que là, [l'esprit retourne] entièrement, de même ici tout [le corps], même les os. Après qu'il lui eut répondu par la distinction entre les justes et ceux qui ont de la jalousie, il le tâta pour voir si cela ne concernait que les os ou même la chair, afin de connaître la vérité de la chose. Et comme il vit en lui mechcha, c'est-à-dire la substance de la chair, il lui objecta alors le verset : car tu es poussière, qui est un verset de la Tora, car maintenant on ne peut plus répondre qu'il parle seulement de la chair, puisqu'il a vu que la chair subsistait. Et ce qu'il lui dit : il ne t'a pas fait lire Michle, signifie : il aurait dû t'enseigner le verset de Michle, qui explique le verset de Kohelet, lequel est obscur. Il me semble aussi que deux fois qin'a (jalousie) [156] a la valeur numérique de yavech (sec) [312], et c'est aussi la valeur numérique de raqiv (pourri) [312].

💡 Explication

Le récit met en scène un tsadik dont le corps est resté intact dans sa tombe. Rav Nahman lui oppose l'enseignement de Rav Mari puis le verset de Kohelet ; Rav Ahai répond par un autre verset.

🖼️ Schéma

Les objections de Rav Nahman et les réponses de Rav Ahai bar Yochiya (segments 8-11).

אמר ליה: דאקרייך קהלת, לא אקרייך משלי, דכתיב: ״ורקב עצמות קנאה״. כל מי שיש לו קנאה בלבו — עצמותיו מרקיבים, כל שאין לו קנאה בלבו — אין עצמותיו מרקיבים.

Il lui dit : Celui qui t'a fait lire Kohelet ne t'a pas fait lire Michle, où il est écrit : La jalousie est la pourriture des os (Michle 14,30). Quiconque a de la jalousie dans son cœur, ses os pourrissent ; quiconque n'a pas de jalousie dans son cœur, ses os ne pourrissent pas.

📜 Rachi (2)

מי שיש לו קנאה ותחרות על חברו:

Celui qui a de la jalousie : et de la rivalité envers son prochain.

עצמותיו מרקיבים ועליו נאמר וישוב אל העפר:

Ses os pourrissent : et c'est à son sujet qu'il est dit : il retourne à la poussière.

💡 Explication

Rav Ahai limite le verset de Kohelet à celui qui a de la qin'a (jalousie). Le verset de Michle devient la clé de lecture de celui de Kohelet.

גששיה, חזייה דאית ביה מששא. אמר ליה: ליקום מר לגוויה דביתא. אמר ליה: גלית אדעתך דאפילו נביאי לא קרית, דכתיב: ״וידעתם כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם״.

Il le tâta et vit qu'il avait de la substance. Il lui dit : Que le Maître vienne à la maison.

Il lui dit : Tu as révélé que tu n'as même pas lu les Prophètes, car il est écrit : Vous saurez que Je suis Hachem, quand J'ouvrirai vos tombes (Yehezqel 37,13).

📜 Rachi (2)

ליקום מר לגוויה יבא אדוני לבית:

Que le Maître vienne : que mon maître vienne à la maison.

בפתחי בהעלותי עד שיעלנו הקדוש ברוך הוא מקברותינו אין לנו רשות לעלות:

Quand J'ouvrirai : quand Je ferai monter ; tant que le Saint, béni soit-Il, ne nous fait pas monter de nos tombes, nous n'avons pas la permission de monter.

🪔 Ben Yehoyada (1)

אמר ליה: ליקום מר לגויה דביתא וכו'. נראה לי ודאי רב נחמן לא טעה בזה, אלא רצונו לומר כדי לקברו בביתו בכבוד לא ישאר בתוך שדהו, ואמר לו כן ליקום מר לגויה דביתא , ליטול רשות זמנו כדי לפנותו מקבר זה, ומה שהשיב לו דאפלו נביאי לא קרית , רצונו לומר על הראשנה יש לומר קרא בקטנותו ושכח עתה כי הוא עסקו בתורה שבעל פה, אך פסוק זה הוא בנביאים דיחזקאל שקורין בהפטרה בכל שנה ואיך תשכח? על כן מוכרח לומר שלא למדת כלל!

Il lui dit : Que le Maître vienne à la maison, etc. Il me semble que Rav Nahman ne s'est certainement pas trompé sur ce point ; il voulait dire : pour l'enterrer dans sa maison avec honneur, et qu'il ne reste pas au milieu de son champ. Il lui a dit : Que le Maître vienne à la maison, pour prendre sa permission afin de le transférer de cette tombe. Et ce qu'il lui répondit : tu n'as même pas lu les Prophètes, signifie : pour le premier [verset], on peut dire que tu l'as lu dans ton enfance et que tu l'as oublié maintenant, parce que tu t'occupes de la Tora orale ; mais ce verset est dans les Prophètes, dans Yehezqel, que l'on lit en haftara chaque année, et comment l'oublierais-tu ? Il faut donc dire que tu ne l'as pas étudié du tout !

💡 Explication

Mechcha : substance, consistance de la chair. Rav Ahai refuse de quitter sa tombe : les morts n'en sortent que lorsque Hachem les en fait monter, à la tehiyat hametim (résurrection des morts).

אמר ליה, והכתיב: ״כי עפר אתה ואל עפר תשוב״! אמר ליה: ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים.

Il lui dit : Mais il est écrit : Car tu es poussière et tu retourneras à la poussière (Berechit 3,19) ! Il lui dit : Cela [s'applique] une heure avant la résurrection des morts.

📜 Rachi (1)

והא כתיב ואל עפר תשוב והאי ליכא למימר ברשעים לחודייהו דכל קללותיו של אדה"ר כל דורותיו שוין בהן:

Mais il est écrit : et tu retourneras à la poussière : et on ne peut pas dire que cela concerne seulement les méchants, car toutes les malédictions d'Adam le premier homme s'appliquent également à toutes ses générations.

💡 Explication

La malédiction d'Adam concerne tout le monde, justes compris. Rav Ahai l'accepte mais la situe une heure avant la résurrection : le corps du juste reste intact jusque-là.

אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אמריתו נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. אובא טמיא, היכא אסקיה לשמואל בנגידא? אמר ליה: התם בתוך שנים עשר חדש הוה, דתניא: כל שנים עשר חדש גופו קיים, ונשמתו עולה ויורדת. לאחר שנים עשר חדש הגוף בטל

Un min dit à Rabbi Abahou : Vous dites que les âmes des justes sont gardées sous le Trône de gloire. La nécromancienne aux ossements, comment a-t-elle fait monter Chmouel par sa sorcellerie ?

Il lui dit : Là, c'était dans les douze mois, car il est enseigné : Pendant douze mois, son corps subsiste et son âme monte et descend. Après douze mois, le corps cesse

📜 Rachi (2)

אובא טמיא בעלת אוב שמשתמש בעצמות טמיא בלשון ארמי עצמות וכן פירש רב האי בפירושו של טהרות בית שהוא מלא טמיא מלא עצמות:

Ova temaya : la maîtresse d'ov (nécromancienne), qui se sert des ossements ; temaya signifie ossements en araméen. Rav Haye l'explique ainsi dans son commentaire sur Taharot : une maison pleine de temaya, pleine d'ossements.

בנגידא כן קורין למכשפות של אוב בלשון ארמי:

Bineguida : c'est ainsi qu'on appelle en araméen les sorcières d'ov.

🪔 Ben Yehoyada (1)

התם בתוך שנים עשר חדש הוה. הנה רבי אבהו השיב לאותו מין בקיצור מפני שאינו ראוי לגלות סוד דבר זה אליו, אך רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים (ספר שופטים, סימן ה') בפסוק (שמואל א' ב, יט) ומעיל קטן תעשה לו, ביאר סוד הנפלא הזה על נכון יעויין שם.

Là, c'était dans les douze mois. Rabbi Abahou a répondu à ce min brièvement, parce qu'il ne convient pas de lui révéler le sod (secret) de cette chose. Mais notre maître le Ari z.l., dans le Chaar hapesoukim (livre Choftim, siman 5), au verset (Chmouel I 2,19) : et elle lui faisait un petit manteau, a expliqué ce secret merveilleux de façon exacte ; voir là-bas.

💡 Explication

Le min (hérétique) objecte le récit de la nécromancienne d'Ein Dor (Chmouel I 28). Rabbi Abahou distingue : pendant les douze mois qui suivent la mort, l'âme n'est pas encore fixée et peut revenir vers le corps. La phrase se poursuit au 153a.

🖼️ Schéma

Les douze mois après la mort selon la baraita (segment 12).

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).