Shabbat 156b — Ein mazal le-Israël ; mouktse de la charogne (Rabbi Yehouda et Rabbi Chimon)

Shabbat 156b

Sougya : La première partie du daf achève la sougya de l'influence des astres : après Avraham, trois récits (Chmouel et l'astrologue Avlat, la fille de Rabbi Akiva, Rav Nahman bar Yits'hak) montrent que le destin annoncé par les astres change par la tsedaka et la prière ; d'où le principe : la tsedaka sauve de la mort elle-même. La michna suivante permet de couper des courges devant l'animal et une charogne devant les chiens le Chabbat ; Rabbi Yehouda l'interdit si la bête n'était pas encore morte la veille, car elle n'était pas prévue (mouktse).

La Guemara recense les Amoraim de chaque camp : Oula, Rav et Levi avec Rabbi Yehouda ; Chmouel, Zeeiri et Rabbi Yo'hanan avec Rabbi Chimon, ce dernier point étant contesté à partir d'une michna anonyme.

Les quatre récits du daf illustrent la même thèse : l'astre n'impose pas le destin d'Israël ; la mitsva et la prière le modifient.

La mahloket sur le mouktse le Chabbat et la position de chaque Amora ; le Rosh tranche comme Rabbi Chimon.

דקאי צדק במערב — מהדרנא ומוקימנא ליה במזרח. והיינו דכתיב: ״מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו״.

[Hachem dit à Avraham : quelle est ta pensée ?] Parce que Tsedek (Jupiter) se tient à l'ouest ? Je le ramène et je le place à l'est.

C'est ce qui est écrit : 'Qui a suscité de l'orient celui que la justice (tsedek) appelle à sa suite (le-ragleo) ?' (Isaie 41, 2).

📜 Rachi (5)

דקאי צדק שהוא מזל שלך:

Tsedek se tient : c'est ton astre.

במערב שהוא מקום מצונן ואין ראוי להוליד כך מצאתי בהש"ס רבינו הלוי:

À l'ouest : qui est un lieu froid, impropre à engendrer ; c'est ce que j'ai trouvé dans le Chass de notre maître le Levi.

במזרחו שהוא מקום חום:

À son est : qui est un lieu de chaleur.

צדק הקב"ה קראו להביאו למזרח:

Tsedek : le Saint, béni soit-Il, l'a appelé pour l'amener à l'est.

לרגלו בשבילו:

Le-ragleo : pour lui.

🪔 Ben Yehoyada (1)

מאי דעתיך, דקאי צדק במערב, מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח. נראה לי בס"ד אמרו רבותינו ז"ל (שבת דף פט:) זכות יעקב הועיל לאברהם אבינו ע"ה, דכתיב (ישעיהו כט, כב) לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, וידוע יעקב הוא מזרח, ותצרף 'צדק' [194] עם מספר 'יעקב' [182] יהיה 'שלום' [376] , ושפע פריה ורביה הוא שלום, שבו תלוי שלום הבית בין איש לאשתו, וזה שאמר מהדרנא ליה במזרח , שאצרף מספר צדק עם צדק שהוא מזרח ובזה יהיה שלום של פריה ורביה.

'Quelle est ta pensée ? Parce que Tsedek se tient à l'ouest, je le ramène et le place à l'est.' Il me semble, avec l'aide du Ciel : nos maîtres ont dit (Chabbat 89b) que le mérite de Yaakov a servi à Avraham notre père, comme il est écrit (Isaie 29, 22) : 'C'est pourquoi ainsi a parlé Hachem à la maison de Yaakov, Lui qui a racheté Avraham.' Or il est connu que Yaakov correspond à l'est. Ajoute Tsedek (194) au nombre de Yaakov (182), tu obtiens Chalom (376). L'abondance de la procréation est chalom, car d'elle dépend la paix du foyer entre l'homme et sa femme. C'est ce qu'Il dit : 'Je le ramène à l'est' : Je joindrai le nombre de Tsedek à Yaakov qui est l'est, et ainsi il y aura la paix de la procréation.

💡 Explication

Fin de la réponse de Hachem à Avraham, commencée en 156a. Avraham avait lu dans les astres qu'il n'aurait pas d'enfant. Tsedek désigne la planète Jupiter ; selon Rachi, sa position à l'ouest, côté froid, indiquait la stérilité. Hachem déplace l'astre : le destin astral est soumis à Sa volonté.

Le verset d'Isaie est lu ainsi : tsedek (Jupiter) est appelé de l'orient le-ragleo, pour lui, c'est-à-dire pour Avraham.

ומדשמואל נמי אין מזל לישראל. דשמואל ואבלט הוו יתבי, והוו קאזלי הנך אינשי לאגמא. אמר ליה אבלט לשמואל: האי גברא אזיל ולא אתי, טריק ליה חיויא ומיית. אמר ליה שמואל: אי בר ישראל הוא, אזיל ואתי. אדיתבי אזל ואתא.

Et de ce qui est arrivé à Chmouel aussi on apprend qu'il n'y a pas d'astre (mazal) pour Israël. Chmouel et Avlat étaient assis, et des gens passaient en allant vers le marais.

Avlat dit à Chmouel : cet homme-là va partir et ne reviendra pas ; un serpent le mordra et il mourra. Chmouel lui dit : si c'est un Juif, il partira et reviendra.

Pendant qu'ils étaient assis, il partit et revint.

📜 Rachi (2)

אבלט שם חכם נכרי היה וחוזה בכוכבים:

Avlat : c'était le nom d'un sage non-juif, qui lisait dans les astres.

אזיל ואתי דאין מזל לישראל ויועיל לו תפלה:

Il partira et reviendra : car il n'y a pas d'astre pour Israël, et la prière lui sera utile.

🪔 Ben Yehoyada (1)

אי בר ישראל הוא, אזיל ואתי. יש להקשות הא ודאי הכירו בו מקודם שהוא בר ישראל, דהא ודאי היו קרובים אצלם וידועים היטב בפרצוף פניהם, דהא בחזרה תכף ידעום שהן הן האנשים שדברו בעדם, אם לא ראום היטב בתחלה איך ידעום אחר כך? דדילמא אחריני נינהו דאיכא רבים קטלי באגמא! וכיון דנתקרבו אצלם ודאי הכירום דישראל הם מן הפיאות וממלבושם ומתואר פניהם, ולמה אמר לו בלשון ספק לימא אזיל ואתי? ונראה לי בס"ד כיון שמואל בדבר זה להזכיר שם ישראל על זה האיש כדי למתק הגבורה בחסד, מפני שהיתה מדת הדין מתוחה על אותו האיש וידוע שבשם ישראל יש סוד מיתוק הגבורה בחסד כנזכר בתיקונים, ישראל 'שיר' משמאלה גבורה 'אל' מימינא חסד, ושמואל ע"ה עשה רפואה לזה האיש בפני אבלט בהזכירו שם ישראל בכונה הידועה לו וזה אבלט לא ידע. אי נמי שמואל כיון בזה דרך תפלה, אך לא התפלל להדיה עליו כדי שלא ירגישו המקטרגים לקטרג מאחר שהיתה מדת הדין מתוחה עליו, לכך הבליע התפלה בנעימה כאלו ספור דברים הוא מדבר לאבלט, אבל בלבו כיון בזה לתפלה, והשם יתברך בוחן לבבות קבל תפלתו ועשתה פירות בצירוף הטובה שעשה אותו האיש באותו סעודה וחזר לשלום.

'Si c'est un Juif, il partira et reviendra.' On peut objecter : ils l'avaient certainement reconnu auparavant comme Juif, car ces gens étaient proches d'eux et bien reconnaissables à leur visage ; en effet, à leur retour, ils les ont reconnus aussitôt comme ceux dont ils avaient parlé. S'ils ne les avaient pas bien vus au début, comment les auraient-ils reconnus ensuite ? Peut-être étaient-ce d'autres, car beaucoup passaient au marais ! Puisqu'ils s'étaient approchés, ils avaient certainement reconnu qu'ils étaient Juifs, aux franges, aux vêtements et à l'aspect de leur visage. Pourquoi donc parle-t-il en termes de doute : 'si c'est un Juif' ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, que Chmouel voulait par là mentionner le nom 'Israël' sur cet homme, afin d'adoucir la guevoura (rigueur) par le ''hessed (bonté), car la mesure de rigueur était tendue sur cet homme. Il est connu que le nom Israël contient le sod (secret) de l'adoucissement de la guevoura par le ''hessed, comme il est dit dans les Tikounim : Israël = 'chir' (chant) à gauche, guevoura, et 'El' à droite, ''hessed. Chmouel a ainsi opéré une guérison pour cet homme devant Avlat, en mentionnant le nom Israël avec l'intention qu'il connaissait, et Avlat ne le savait pas. Ou bien, Chmouel entendait par là une prière, mais il n'a pas prié explicitement pour lui, afin que les accusateurs ne s'en aperçoivent pas pour accuser, puisque la mesure de rigueur était tendue sur lui. Il a donc glissé la prière dans la conversation, comme s'il faisait un simple récit à Avlat, mais dans son cœur il y mettait l'intention d'une prière. Hachem, qui sonde les cœurs, a accepté sa prière, et elle a porté ses fruits, jointe au bienfait que cet homme avait fait lors de ce repas ; et il est revenu en paix.

💡 Explication

Deuxième preuve de ein mazal le-Israël. Avlat, astrologue non-juif, prédit la mort d'un passant. Chmouel affirme que pour un Juif la prédiction astrale n'est pas définitive. Rachi précise la raison : la prière et les actes peuvent changer ce qui est annoncé.

קם אבלט שדיה לטוניה, אשכח ביה חיויא דפסיק ושדי בתרתי גובי. אמר ליה שמואל: מאי עבדת? אמר ליה: כל יומא הוה מרמינן ריפתא בהדי הדדי ואכלינן. האידנא הוה איכא חד מינן דלא הוה ליה ריפתא, הוה קא מיכסף. אמינא להו: אנא קאימנא ומרמינא. כי מטאי לגביה, שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה, כי היכי דלא ליכסיף. אמר ליה: מצוה עבדת. נפק שמואל ודרש: ״וצדקה תציל ממות״, ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה.

Avlat se leva, jeta à terre le fardeau de l'homme et y trouva un serpent coupé et tombe en deux morceaux. Chmouel lui dit : qu'as-tu fait ?

Il lui dit : chaque jour, nous mettons notre pain en commun et nous mangeons. Aujourd'hui, l'un d'entre nous n'avait pas de pain et il avait honte.

Je leur ai dit : c'est moi qui me lève et qui collecte. Quand je suis arrivé à lui, j'ai fait semblant de prendre de sa part, pour qu'il n'ait pas honte.

Il lui dit : tu as accompli une mitsva. Chmouel sortit et enseigna : 'Et la tsedaka sauve de la mort' (Proverbes 10, 2) : non seulement d'une mort étrange, mais de la mort elle-même.

📜 Rachi (5)

בתרתי גובי בשתי חתיכות שקצצו עם הקנים בלא יודע:

En deux morceaux : en deux tronçons, qu'il avait coupés avec les roseaux sans le savoir.

מרמינן בהדדי מטילין פת [לסל] לכל החבורה כאחד ואוכלין יחד והאחד גובה מכולן:

Nous mettons ensemble : on met le pain [dans une corbeille] pour tout le groupe ensemble, on mange ensemble, et l'un collecte auprès de tous.

אנא קאימנא ומרמינא אגבה ואשים בסל:

Je me lève et je collecte : je ramasse et je mets dans la corbeille.

שוואי נפשאי כמאן דשקלי מיניה עשיתי עצמי כגובה ממנו ונתתי משלי חלקו:

J'ai fait semblant de prendre de lui : j'ai fait comme si je collectais auprès de lui, et j'ai donné sa part de ce qui était à moi.

לא ממיתה משונה ומיהו מיתה הגונה ימות אלא ממיתה עצמה מצלת ונותנת חיים:

Non d'une mort étrange : en ce sens qu'il mourrait d'une mort normale ; mais de la mort elle-même elle sauve et donne la vie.

🪔 Ben Yehoyada (2)

שואי נפשאי כמאן דשקילי מיניה. יש להקשות הא איכא בזה גזל שזה לא נתן ואכל מן האמצע בחינם? ונראה לי דאפשר שזה הגובה לא אכל אותו היום וזיכה חלקו לאותו האיש, אי נמי אותו האיש עצמו מאחר דיודע הוא שלא נתן לא אכל עמהם. אי נמי כגון שזה אחר כך הגיד לחביריו הענין בינו לבינם ומחלו לו, ובזה ניחא לתרץ דקדוק אחר דאמר לו שמואל מצוה עבדת, דקשא פשיטא ומאי חידוש זה דאמר לו מצוה עבדת? ובזה ניחא לומר אף על פי שבתחלה עשית ערמה ואכל זה שלא כדין אל תחשוב שזה הוה כמצוה הבאה בעבירה, אלא מצוה גמורה עבדת, מאחר שאחר כך גלית לחביריך הענין בסתר ומחלו לו מה שאכל מהאמצע. והנה במאמר הנזכר פירש בני ידידי כה"ר יעקב הי"ו הכתוב (תהלים מא, ב) אשרי משכיל אל דל, כמו הך עובדא שעשה גמילות חסדים בחכמה והשכל, אז אפילו ביום רעה ממש שקרוב הדבר גם כן ימלטהו ה'.

'J'ai fait semblant de prendre de lui.' On peut objecter : il y a là un vol, puisque celui-ci n'a rien donné et a mangé de la masse commune gratuitement ! Il me semble possible que ce collecteur n'ait pas mangé ce jour-là et ait cédé sa part à cet homme ; ou bien que l'homme lui-même, sachant qu'il n'avait rien donné, n'ait pas mangé avec eux ; ou encore que celui-ci ait ensuite raconté l'affaire à ses compagnons en privé et qu'ils lui aient pardonné. Cela permet de résoudre une autre difficulté : Chmouel lui a dit 'tu as accompli une mitsva'. C'est évident : quelle nouveauté y a-t-il là ? Selon ce qui précède, il faut comprendre : bien qu'au départ tu aies usé d'un stratagème et que celui-ci ait mangé sans droit, ne pense pas que ce soit une mitsva accomplie par une transgression ; c'est une mitsva complète que tu as accomplie, puisque tu as ensuite révélé l'affaire à tes compagnons en secret et qu'ils lui ont pardonné ce qu'il avait mangé de la masse commune. Sur ce passage, mon fils chéri, Rav Yaakov, a expliqué le verset (Psaumes 41, 2) : 'Heureux celui qui agit avec intelligence envers le pauvre' : comme dans ce récit, où il a fait un acte de bonté avec sagesse et intelligence ; alors, 'au jour du malheur', même quand le malheur est tout proche, Hachem le sauvera.

אמר ליה: מצוה עבדת. יש להקשות פשיטה ומה חידוש חדש בזה? ונראה לי בס"ד דרצונו לומר גם עתה בסיפור זה שספרת לי עבדת מצוה, כי על ידי כן אדרוש דבר זה ברבים וידעו הכל כוחה של צדקה שתציל ממות במעשה רב זו! ולפי גרסת בעל עין יעקב דגריס 'מצוה קעבדת' יתיישב הלשון יותר על נכון, דלא אמר לה עבדת לשון עבר אלא קעבדת עתה, דקאי על הסיפור הזה ועל אשר אני אספר מו"מ את המעשה שיהיה לך זכות בזה גם מכאן ולהבא. או נראה לי בס"ד רצונו לומר אל תחשבי שאכלת שכרך בעת ההצלה שנצלת מן המיתה, אלא גם עתה אחר ההצלה בנס קורא אני בך מצוה עבדת! או יובן בס"ד על פי מה שכתב הרב חיד"א ז"ל (בחומת אנך משלי יח) כאשר יעשו צדקה אזי נכנסת אות צד"י בתוך 'מות' ונעשה צירוף 'מצות 'יעוין שם, וזהו מצוה עבדת דבטל המות ונעשה מצות. או יובן בס"ד על פי מה שכתב מהרש"א אותיות מצוה יש בה שם הוי"ה, כי 'מצ' בא"ת ב"ש הוא 'יה' וידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל על פסוק (ישעיהו לב, יז) והיה מעשה הצדקה שלום, שאם העני יתבע תחלה יהיה מזה צירוף 'והיה' אבל אם בעל הבית פושט ידו תחלה 'יהיה' צרוף שם הוי"ה ככתבו, והנה כאן העני דפק על הפתח ולא פשט ידו אליה, ורק היא קמה ופשטה ידה ונתנה לו נמצא נעשה אצלה צירוף השם ככתבו, ולזה אמר מצוה עבדת, כי אותיות 'מצוה' היא צירוף השם ככתבו. או יובן הכונה שנעשה הדבר הזה בשלימות מעשה ודבור וכונה ומחשבה שהם כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה הרמוזים באותיות 'מצוה'.

'Il lui dit : tu as accompli une mitsva.' On peut objecter : c'est évident, qu'y a-t-il de nouveau ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, qu'il veut dire : maintenant aussi, par ce récit que tu m'as fait, tu as accompli une mitsva, car grâce à lui j'enseignerai cela en public et tous connaîtront la force de la tsedaka, qui sauve de la mort, par ce fait marquant. Selon la version de l'auteur du Ein Yaakov, qui lit 'mitsva ka-avdat' (tu accomplis), la formule s'explique encore mieux : il n'a pas dit 'avdat' au passé mais 'ka-avdat' maintenant, ce qui se rapporte à ce récit et à ce que je raconterai en public, afin que tu en aies le mérite désormais. Ou bien il me semble qu'il veut dire : ne pense pas avoir déjà reçu ta récompense au moment où tu as été sauvé de la mort ; même maintenant, après le sauvetage miraculeux, je dis de toi : tu as accompli une mitsva ! Ou bien on peut le comprendre d'après ce qu'a écrit le Rav 'Hida (Homat Anakh, Proverbes 18) : quand on fait la tsedaka, la lettre tsadi entre dans le mot 'mavet' (mort), et il se forme la combinaison 'mitsvot' ; c'est 'tu as accompli une mitsva' : tu as annulé la mort et il s'est formé 'mitsvot'. Ou bien d'après ce qu'a écrit le Maharcha : les lettres de 'mitsva' contiennent le Nom de quatre lettres (Havaya), car 'mem-tsadi' en atbach donne 'youd-hé'. Et il est connu ce qu'a écrit notre maître l'Ari sur le verset (Isaie 32, 17) 'Et l'œuvre de la tsedaka sera la paix' : si le pauvre demande d'abord, il se forme la combinaison 'vehaya' ; mais si le maître de maison tend la main le premier, il se forme 'yihye', la combinaison du Nom dans l'ordre où il s'écrit. Or ici le pauvre a frappé à la porte sans tendre la main vers elle ; c'est elle qui s'est levée, a tendu la main et lui a donné ; il s'est donc formé chez elle la combinaison du Nom dans son ordre. C'est pourquoi il a dit 'tu as accompli une mitsva', car les lettres de 'mitsva' sont une combinaison du Nom dans son ordre. Ou bien le sens est que la chose a été accomplie dans la plénitude de l'acte, de la parole, de l'intention et de la pensée, qui correspondent aux quatre lettres du Nom, évoquées dans les lettres de 'mitsva'.

💡 Explication

L'homme avait tranché le serpent sans le savoir en coupant des roseaux (Rachi). Son mérite : il a pris sur sa part pour qu'un compagnon démuni ne soit pas humilié. Le soin d'éviter la honte du pauvre fait partie de la tsedaka.

Chmouel en tire la lecture de Vetsedaka tatsil mimavet : la tsedaka sauve de la mort elle-même, pas seulement d'une mita mechouna (mort anormale) en laissant une mort ordinaire.

Le second commentaire du Ben Yehoyada s'accorde au féminin ('que tu as donné', 'elle'), car il vise aussi le récit suivant, celui de la fille de Rabbi Akiva.

ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל. דרבי עקיבא הויא ליה ברתא, אמרי ליה כלדאי: ההוא יומא דעיילה לבי גננא, טריק לה חיויא, ומיתא. הוה דאיג אמילתא טובא. ההוא יומא שקלתה למכבנתא, דצתה בגודא, איתרמי איתיב בעיניה דחיויא. לצפרא כי קא שקלה לה, הוה קא סריך ואתי חיויא בתרה.

Et de Rabbi Akiva aussi on apprend qu'il n'y a pas d'astre pour Israël. Rabbi Akiva avait une fille.

Les Kasdim (astrologues chaldéens) lui dirent : le jour où elle entrera sous le dais nuptial, un serpent la mordra et elle mourra. Il s'en inquiétait beaucoup.

Ce jour-là, elle prit son épingle et la planta dans le mur ; il se trouva qu'elle s'enfonça dans l'œil du serpent. Le matin, quand elle la retira, le serpent vint avec elle, traîne derrière.

📜 Rachi (3)

כלדאי חוזים בכוכבים:

Kasdim : ceux qui lisent dans les astres.

דצתא תחבתה:

Detsata : elle l'enfonça.

למכבנתא [אישפינגלי"ז בלע"ז] נושקא של זהב שיש כמו טס בראשה:

Le-makhbanta : [espingle en langue vernaculaire] une épingle d'or, avec à sa tête comme une plaque.

🗂️ Tossefot (1)

כלדאי בכולה סוגיא משמע דהיינו חוזים בכוכבים ולא כמו שפירש"י בערבי פסחים (דף קיג:) מניין שאין שואלין בכלדאים שנאמר תמים תהיה וגו' ופירש דהיינו אוב ועוד קשה דבהדיא כתיב אל תפנו וגו' ובספרי דרש מנין שאין שואלין בגורלות שנאמר תמים תהיה וגורל וחוזה בכוכבים חדא מילתא היא:

Kasdim : dans toute cette sougya, on voit qu'il s'agit de ceux qui lisent dans les astres, et non comme Rachi l'a expliqué dans Arvei Pessahim (113b) : 'D'où sait-on qu'on ne consulte pas les Kasdim ? Car il est dit : tu seras intègre, etc.', où il explique qu'il s'agit de l'ov (nécromancie). De plus, c'est difficile, car il est écrit explicitement [à propos de l'ov] 'ne vous tournez pas, etc.'. Et dans le Sifré on explique : d'où sait-on qu'on ne consulte pas les sorts ? Car il est dit 'tu seras intègre' ; or les sorts et celui qui lit dans les astres sont une seule et même chose.

🪔 Ben Yehoyada (1)

ומדרבי עקיבא נמי אין מזל לישראל. קשא והלא רבי עקיבה קדים, והוה ליה למימר האי עובדא קודם הך דשמואל? ונראה לי בס"ד דהא ההוכחה ממעשה דשמואל עדיף טפי, דאבלט ראה הוראת המזל לרעה קודם הנס בשעה אחת, ואיכא רבותא טפי שבמשך שעה אחת או שתים נשתנה המזל, אך בת רבי עקיבה הגידו הכל, דאי על הרעה ימים רבים קודם מעשה הנס, ובמשך שנים רבים על ידי רבוי מעשים טובים ותפילות וצדקות נשתנה המזל. ועוד נראה לי בס"ד דהתם איכא רבותא טפי, שזה האיש לא ידע ולא הרגיש ברעתו כדי שיצטער ויספיק לו הצער במקום מיתה, על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נה.) חלמא בישא עציבותיה מסתייה, מה שאין כן בת רב עקיבה כבר גילו הכלדאי שנים הרבה קודם מעשה הנס והיו מצטערים אביה ואמה הרבה, וכמו שנאמר בגמרא הוה דאיגא אמילתא טובא, ויתכן גם היא ידעה בענין זה, ולכן אין זה חידוש כל כך אם נשתנה המזל, כי הספיק כל אותו הצער תמורת המיתה, דנמצא נתקיים הוראת המזל במקצת על ידי הצער דהוה דאיגא אמילתא טובא. אי נמי נראה לי דבת רבי עקיבא שאני, כיון דנשאת ומיתתה נוגעת לבעלה החתן גם כן, אפשר שהוא היה מזלו חזק וממנו נתחזק המזל של הכלה ונתבטלה רעת המזל שלה שלה, וכדאמרי אינשי מזל מחזיק מזל , מה שאין כן בהך דשמואל דלא הוה כהאי גוונא, ועם כל זה נשתנה המזל לטובה ולא נתקיימה רעתו. אי נמי נראה לי אבלט כיון את היום ואת השעה שהוא דבר על אותו היום ואותו שעה שהולך בה, אבל כלדאי לא אמרו באיזה עת יהיה זה, אלא רק אמרו יומא דעילא לבי גננא, נמצא הוראת המזל לא היתה על יום ידוע ושנה ידוע, וידוע כל דבר שאינו מסויים וידוע בזמן ידוע לא יהיה חזק בקיום שלו, ולכן כתוב בספרי המקובלים ז"ל דהרוצה שיתקיים חלום טוב שלו יעמוד בבוקר ויכתוב השנה והחודש והשבוע והיום והשעה שראה החלום ואז יתחזק החלום יותר ויתקיים בודאי, וכן כתבו נמי בשם מוהר"ן ז"ל.

'Et de Rabbi Akiva aussi il n'y a pas d'astre pour Israël.' Difficulté : Rabbi Akiva est antérieur ; il aurait fallu citer ce fait avant celui de Chmouel ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, que la preuve tirée du récit de Chmouel est plus forte : Avlat a vu l'annonce malheureuse de l'astre une heure seulement avant le miracle ; la nouveauté est plus grande quand l'astre change en l'espace d'une heure où deux. Pour la fille de Rabbi Akiva, en revanche, ils avaient annoncé le malheur de nombreux jours avant le miracle, et pendant de nombreuses années, par l'abondance des bonnes actions, des prières et des tsedakot, l'astre a pu changer. Il me semble encore que là-bas la nouveauté est plus grande, car cet homme ne savait rien et ne ressentait pas son malheur, de sorte qu'il n'a pas eu de souffrance qui aurait pu suffire à la place de la mort, selon ce que nos maîtres ont dit (Berakhot 55a) : pour un mauvais rêve, la tristesse qu'il cause suffit. Tandis que pour la fille de Rabbi Akiva, les Kasdim l'avaient révélé de nombreuses années avant le miracle, et son père et sa mère en souffraient beaucoup, comme le dit la Guemara : 'il s'en inquiétait beaucoup' ; peut-être elle aussi le savait. Il n'est donc pas si nouveau que l'astre ait changé, car toute cette souffrance a suffi à la place de la mort : l'annonce de l'astre s'est réalisée en partie par la souffrance de l'inquiétude. Ou bien il me semble que la fille de Rabbi Akiva est un cas différent : puisqu'elle se mariait, sa mort concernait aussi son mari, le fiancé ; il est possible que l'astre de celui-ci ait été fort et qu'il ait renforcé l'astre de la fiancée, annulant le malheur de son astre à elle, comme le dit l'adage : 'un astre en soutient un autre'. Ce qui n'est pas le cas dans le récit de Chmouel, et pourtant l'astre a changé en bien et son malheur ne s'est pas réalisé. Ou bien il me semble qu'Avlat a visé le jour et l'heure : il a parlé de ce jour et de l'heure où l'homme partait. Les Kasdim, eux, n'ont pas dit quand cela arriverait, seulement 'le jour où elle entrera sous le dais' ; l'annonce de l'astre ne portait donc pas sur un jour et une année déterminés. Or il est connu que toute chose qui n'est pas précisée à un moment déterminé a moins de force pour se réaliser. C'est pourquoi les livres des kabbalistes écrivent que celui qui veut que son bon rêve se réalise doit se lever le matin et écrire l'année, le mois, la semaine, le jour et l'heure où il a vu le rêve ; alors le rêve se renforce et se réalise certainement. On l'a écrit aussi au nom de notre maître Rabbi Nahman.

💡 Explication

Troisième preuve. Les Kasdim (Chaldéens) sont des astrologues, comme l'établit Tossefot contre une autre explication de Rachi. L'épingle (makhbanta) plantée dans une fente du mur transperce par hasard l'œil du serpent caché.

אמר לה אבוה: מאי עבדת? אמרה ליה בפניא אתא עניא, קרא אבבא והוו טרידי כולי עלמא בסעודתא, וליכא דשמעיה. קאימנא, שקלתיה לריסתנאי דיהבת לי, יהבתיה ניהליה. אמר לה: מצוה עבדת. נפק רבי עקיבא ודרש: ״וצדקה תציל ממות״, ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה.

Son père lui dit : qu'as-tu fait ? Elle lui dit : le soir, un pauvre est venu, il a appelé à la porte ; tout le monde était occupé par le festin et personne ne l'a entendu.

Je me suis levée, j'ai pris la portion que tu m'avais donnée et je la lui ai donnée. Il lui dit : tu as accompli une mitsva.

Rabbi Akiva sortit et enseigna : 'Et la tsedaka sauve de la mort' : non seulement d'une mort étrange, mais de la mort elle-même.

📜 Rachi (1)

ריסתנאי אמנשטריישו"ן:

Ristenai : [ma portion, en langue vernaculaire].

🪔 Ben Yehoyada (1)

שקלתיה דיסתנאי דיהבת לי יהבתיה ניהליה. נראה לי בס"ד לכך הצליחה להרוג את הנחש בעיניו, בשביל שהיא עשתה הנאה לעני בעין טובה שלא נתנה לעני שליש ומחצה אלא נתנה כל סעודתה, ובשביל טובת עין שלה הצליחה להרגו בעיניו, ונרמז כל זה באותיות שם אביה הקדוש שהוא 'ע' קיבה', כלומר בשכר המתנה הזאת שהיא אכילה ומזון הקיבה שנתנה לעני הרגה את הנחש בעין שלו. גם 'עני' אותיות 'עין' בזכות צדקה שעשתה עם העני הרגה הנחש בעין שלו.

'J'ai pris la portion que tu m'avais donnée et je la lui ai donnée.' Il me semble, avec l'aide du Ciel, qu'elle a réussi à tuer le serpent par l'œil parce qu'elle a fait du bien au pauvre avec un œil généreux (ayin tova) : elle n'a pas donné au pauvre un tiers ou la moitié, elle lui a donné tout son repas. Grâce à sa générosité du regard, elle a réussi à le tuer par l'œil. Tout cela est évoqué dans les lettres du nom de son saint père, 'Akiva' = 'ayin' (œil) + 'keiva' (estomac) : en récompense de ce don, qui est nourriture de l'estomac donnée au pauvre, elle a tué le serpent par son œil. De même, 'ani' (pauvre) a les lettres de 'ayin' (œil) : par le mérite de la tsedaka faite au pauvre, elle a tué le serpent par son œil.

💡 Explication

La fille de Rabbi Akiva donne sa propre portion du festin à un pauvre que personne n'entendait. Rabbi Akiva tire du fait le même enseignement que Chmouel : la tsedaka sauve de la mort elle-même.

ומדרב נחמן בר יצחק נמי אין מזל לישראל. דאימיה דרב נחמן בר יצחק אמרי לה כלדאי: בריך גנבא הוה. לא שבקתיה גלויי רישיה. אמרה ליה: כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא, ובעי רחמי. לא הוה ידע אמאי קאמרה ליה. יומא חד יתיב קא גריס תותי דיקלא, נפל גלימא מעילוי רישיה, דלי עיניה חזא לדיקלא, אלמיה יצריה, סליק, פסקיה לקיבורא בשיניה.

Et de Rav Nahman bar Yits'hak aussi on apprend qu'il n'y a pas d'astre pour Israël. Les Kasdim dirent à la mère de Rav Nahman bar Yits'hak : ton fils sera un voleur.

Elle ne le laissa pas découvrir sa tête. Elle lui dit : couvre ta tête, afin que la crainte du Ciel soit sur toi, et demande la miséricorde.

Il ne savait pas pourquoi elle lui disait cela. Un jour, il était assis et étudiait sous un palmier ; son manteau tomba de sa tête ; il leva les yeux et vit le palmier ; son penchant le domina ; il monta et coupa une grappe de dattes avec ses dents.

📜 Rachi (2)

ובעי רחמי בקש רחמים שלא ישלוט בך יצר הרע:

Et demande la miséricorde : demande la miséricorde afin que le yetser hara (mauvais penchant) ne te domine pas.

קיבורא אשכול תמרים והדקל לא שלו היה:

Kiboura : une grappe de dattes ; et le palmier n'était pas à lui.

🪔 Ben Yehoyada (1)

כסי רישיך, כי היכי דתיהוי עלך אימתא דשמיא. פירוש כיסוי נוסף על הנהוג כדי שלא יזדמן לו באיזה שעה שיהיה בגילוי הראש לגמרי אפילו רגע, ומה שבחרה בסגולה זו, מפני דידוע שהחיצונים והקליפות אין להם יניקה מן אור מקיף והם עומדים ערומים בלי מקיף, בסוד הכתוב (בראשית ג, א) והנחש היה ערום, ולכן אם רואין אדם ערום בגילוי הראש הם נדבקין ונאחזין בו בחשבם שהוא דומה להם, ולכן הקפידו רבותינו ז"ל על גילוי הראש יותר כי החיצונים משוטטין באויר העולם, וכמו שאמר (איוב א, ז) השטן: משוט בארץ ומהתהלך בה, וכיון דישוטטו באויר המה יביטו בראש שהוא כנגדם יותר משאר הגוף. וידוע דהסטרא אחרא נח לה בעון גניבה שגונב האדם מחבירו יותר משאר עונות, מפני שבזה אז מדה כנגד מדה גם היא תגנוב מן הקדושה! וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קיג:) 'מאן רשעים? גנבי!' וביארנו הדבר במקומו, ולכן בחרה בסגולת שמירה זאת של כסוי הראש כדי שלא ישנה בשום פעם להיות בגילוי הראש אפילו זמן מועט, ובזה יבדלו החיצונים והקליפות ממנו ולא ישלטו חס וחלילה בו לעשות איזה גניבה חלילה כדאמרי לה כלדאי. והא דנזדמן פעם אחת דפסקיה לקיבורא בשיניה, נראה לי דמן השמים גלגלו דבר זה שיתגבר יצרו כל כך עליו כדי שלא יקוץ בדבר זה שהכריחתו אמו.

'Couvre ta tête, afin que la crainte du Ciel soit sur toi.' C'est-à-dire une couverture en plus de celle qui est d'usage, afin qu'à aucun moment il ne se retrouve tête entièrement découverte, même un instant. Elle a choisi ce moyen (segoula) parce qu'il est connu que les forces extérieures et les kelipot (écorces) ne reçoivent pas de l'or makif (lumière environnante) ; elles se tiennent nues, sans enveloppe, selon le sod du verset (Genèse 3, 1) : 'Et le serpent était nu (aroum)'. C'est pourquoi, quand elles voient un homme nu, tête découverte, elles s'attachent et s'accrochent à lui, pensant qu'il leur ressemble. Nos maîtres ont donc été plus stricts pour la tête découverte, car les forces extérieures errent dans l'air du monde, comme le Satan dit (Job 1, 7) : 'd'errer sur la terre et de m'y promener' ; et puisqu'elles errent dans l'air, elles regardent la tête, qui leur fait face, plus que le reste du corps. Il est connu aussi que la sitra a'hra (l'autre côté) se plaît davantage à la faute de vol, quand l'homme vole son prochain, qu'aux autres fautes, car alors, mesure pour mesure, elle aussi vole à la sainteté ! Comme l'ont dit nos maîtres (Sanhédrin 113b) : 'Qui sont les méchants ? Les voleurs !' ; nous l'avons expliqué à sa place. C'est pourquoi elle a choisi ce moyen de protection, couvrir la tête, afin qu'il ne soit jamais tête découverte, même un court moment ; ainsi les forces extérieures et les kelipot s'éloigneraient de lui et ne le domineraient pas, à D.ieu ne plaise, pour lui faire commettre un vol, comme les Kasdim l'avaient dit. Quant au fait qu'une fois il ait coupé la grappe avec ses dents, il me semble que le Ciel a fait en sorte que son penchant le domine à ce point, afin qu'il ne se lasse pas de cette pratique à laquelle sa mère l'astreignait.

💡 Explication

Quatrième preuve. L'astre annonçait un penchant au vol. La mère ne combat pas la prédiction par la résignation : elle impose un rappel constant de la crainte du Ciel (la tête couverte) et la prière. Le seul jour où la tête se découvre, le penchant reprend le dessus : preuve que la protection agissait et que l'astre ne décidait pas seul.

מתני׳ מחתכין את הדלועין לפני הבהמה, ואת הנבלה לפני הכלבים. רבי יהודה אומר: אם לא היתה נבלה מערב שבת, אסורה — לפי שאינה מן המוכן.

MICHNA. On coupe les courges devant l'animal, et la charogne (nevela) devant les chiens.

Rabbi Yehouda dit : si elle n'était pas une charogne dès la veille du Chabbat, c'est interdit, car elle n'est pas du 'préparé' (mouhan).

📜 Rachi (2)

מתני' את הדלועין התלושין ומיהו סתמן לאו למאכל בהמה קיימי אלא לאדם:

Michna. Les courges : celles qui sont détachées [du sol] ; toutefois, de façon ordinaire, elles ne sont pas destinées à la nourriture animale, mais à l'homme.

ואת הנבלה שנתנבלה היום ובין השמשות היתה עומדת לאדם ואפ"ה מחתכין:

Et la charogne : qui est devenue nevela aujourd'hui, et au crépuscule elle était destinée à l'homme ; et malgré cela on la coupe.

🗂️ Tossefot (1)

רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מע"ש כו' תימה היכי מוכח בפסחים פרק מקום שנהגו בסופו (דף נו: ושם) ובפ"ק דביצה (דף ו: ושם) מהך מתניתין דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים לעולם מוכן לאדם הוי מוכן לכלבים והכא היינו טעמא דאסירא לכלבים משום דהואי מוקצה מחמת איסור שלא היתה ראויה חיה (לא) לאדם (ולא לכלבים) ותירץ ר"י דיש דברים ראויים ליתן לפני הכלבים חיים כגון עופות וכיוצא בהן הלכך אי לאו דמוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים הוה שריא ליתן לכלבים וה"ר יצחק בן הר"ר מאיר גריס במתני' אם לא היתה נבלה מעיו"ט אסורה השתא אתי שפיר בפשיטות דמוכן שפיר לאדם ואינו מוקצה מחמת איסור ולא נהירא לי דבריש ביצה (דף ב.) דייק מינה דגבי שבת סתם לה תנא כר"ש אלמא גבי שבת מיתניא וה"ר פורת מפרש דממשנה יתירה דייק דה"ל למתני אם לא היתה נבלה מע"ש אסורה ותו לא דמאי צ"ל לפי שאינה מן המוכן אלא להכי תני לה דאפילו הוי מוכן לאדם לגמרי שלא היה מוקצה מחמת איסור לא הוי מוכן לכלבים. מ"ר:

Rabbi Yehouda dit : si elle n'était pas une charogne dès la veille du Chabbat, etc. Étonnant : comment démontre-t-on, dans Pessahim, à la fin du chapitre Makom chenahagou (56b), et au premier chapitre de Beitsa (6b), à partir de cette michna, que ce qui est préparé pour l'homme n'est pas préparé pour les chiens ? En réalité, ce qui est préparé pour l'homme est préparé pour les chiens ; et ici la raison pour laquelle elle est interdite aux chiens est qu'elle était mouktse en raison d'un interdit, car vivante elle n'était pas propre (à la consommation) pour l'homme. Le Ri répond : il y a des animaux qu'il convient de donner vivants aux chiens, comme les oiseaux et autres semblables ; dès lors, si ce qui est préparé pour l'homme n'était pas préparé pour les chiens, il serait permis de la donner aux chiens. Et Rabbi Yits'hak fils de Rabbi Meir lisait dans la michna : 'si elle n'était pas une charogne dès la veille du Yom tov, c'est interdit' ; alors cela va simplement : elle est bien préparée pour l'homme et n'est pas mouktse en raison d'un interdit. Cela ne me paraît pas juste, car au début de Beitsa (2a) on en déduit qu'à propos du Chabbat le Tanna a enseigné de façon anonyme comme Rabbi Chimon ; donc elle est enseignée à propos du Chabbat. Et Rabbi Porat explique qu'on le déduit de la redondance de la michna : il aurait suffi d'enseigner 'si elle n'était pas une charogne dès la veille du Chabbat, c'est interdit', sans plus ; pourquoi faut-il dire 'car elle n'est pas du préparé' ? Il l'enseigne pour dire que même si elle était entièrement préparée pour l'homme, sans être mouktse en raison d'un interdit, elle n'est pas préparée pour les chiens. Mon maître.

⚖️ Rosh (1)

מתני' מחתכין את הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים. רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסור לפי שאינה מן המוכן. רש"י פירש דלועין שנתלשו מאתמול ואשמעינן דלית בהו משום שוויי אוכלא למר ומשום מיטרח באוכלין למר. והוה ליה למיתמא לעיל גבי מתירין פקיעי עמיר אלא משום דבעי למיתני מילי דחיתוך בהדי הדדי:

Michna. On coupe les courges devant l'animal et la charogne devant les chiens. Rabbi Yehouda dit : si elle n'était pas une charogne dès la veille du Chabbat, c'est interdit, car elle n'est pas du préparé. Rachi a expliqué : des courges détachées la veille, et la michna nous enseigne qu'il n'y a pas là d'interdit de 'transformer en nourriture' ni de 'se donner de la peine pour de la nourriture'. On aurait dû l'enseigner plus haut, avec 'on défait les bottes de fourrage', mais c'est parce qu'on voulait enseigner ensemble les cas de découpage.

💡 Explication

Nouvelle michna. Couper des courges ou une charogne pour les animaux est permis le Chabbat. Le cas discuté est celui d'une bête morte pendant le Chabbat : au crépuscule (bein hachmachot) elle était vivante, donc non destinée aux chiens.

Pour Rabbi Yehouda, un objet non prévu à l'entrée du Chabbat est mouktse (mis à part) pour tout le jour. Le premier Tanna, anonyme, suit Rabbi Chimon, qui ne retient pas ce mouktse.

Tossefot discute le fondement exact de l'interdit de Rabbi Yehouda : mouktse d'intention (ein mouhan) ou mouktse d'interdit.

🖼️ Schéma

Le désaccord porte seulement sur la bête morte pendant le Chabbat.

גמ׳ איתמר: (ערל שחז סימן.) אמר עולא: הלכה כרבי יהודה (ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון).

GUEMARA. Il a été dit : (moyen mnémotechnique : ayin, rech, lamed, chin, 'het, zayin.) Oula dit : la halakha est comme Rabbi Yehouda.

(Et Chmouel dit : la halakha est comme Rabbi Chimon.)

📜 Rachi (1)

גמ' כר"ש דלית ליה מוקצה:

Guemara. Comme Rabbi Chimon : qui ne retient pas le mouktse.

🗂️ Tossefot (1)

ושמואל אמר הלכה כר"ש תימה לר"י תרתי דשמואל למה לי דתיפוק ליה מההיא דכרכי דזוזי ועז לחלבה ורחל לגיזתה דשילהי פ"ק (דף יט: ושם) ותירץ ר"י דמוקצה דהתם קיל ממוקצה דהכא:

Et Chmouel dit : la halakha est comme Rabbi Chimon. Le Ri s'étonne : pourquoi a-t-on besoin de deux enseignements de Chmouel ? Qu'on le déduise du cas des nattes des bateaux, et de 'la chèvre pour son lait, la brebis pour sa tonte', à la fin du premier chapitre (19b) ! Le Ri répond que le mouktse de là-bas est plus léger que le mouktse d'ici.

⚖️ Rosh (1)

גמ' איתמר אמר עולא הלכה כר' יהודה. ואף רב סבר הלכה כרבי יהודה מדכרכי דזוזי דרב אסר ושמואל שרי. ואף לוי סבר הלכה כרבי יהודה כי הא דלוי כי הוו מייתי טריפתא קמיה ביומא טבא לא הוה חזו לה אלא אקילקלתא אמר דלמא לא מיתכשרא ואפילו לכלבים לא חזיא. מכאן מוכח דאין חלוק במוקצה בין שבת ליום טוב: ולא כדברי המפרשים דאנן סבירא לן במוקצה ביום טוב כרבי יהודה מדסתם לן תנא כוותיה ולא פסקינן כרבי שמעון אלא בשבת דסתם תנא כוותיה מחתכין את הדלועין לפני בהמה הואיל וחמיר טפי בשבת מיום טוב לא אתי לזלזולי ביה כדקאמר רב נחמן בריש מסכת יום טוב דף ב. דהא מוכח הכא דאין חילוק בין שבת ליום טוב מדמייתי ראיה דלוי סבר הלכה כר' יהודה במוקצה דמחתכין את הנבלה מהא דאית ליה מוקצה ביום טוב אלמא מאן דאית ליה כרבי יהודה ביום טוב אית ליה כוותיה נמי בשבת. ועוד דפריך בשמעתין לר' יוחנן דפסיק הלכה כר' שמעון מההיא דאין מבקעין עצים מן הקורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב. ומההיא דאין מבקעין דייק רב נחמן בריש מסכת יו"ט דביו"ט סתם לן תנא כר' יהודה והכא מייתי לה אמחתכין את הדלועין דאיירי בשבת. אלא ודאי רב נחמן הוא דאיצטריך לשנויי הכי מתוך הדחק אבל כל שאר אמוראי דהתם דמפרשי טעמא דמתני' בענין אחר לא מיפלגי בין שבת ליום טוב. וכן פסק רש"י פרק המביא דף לג. גבי אין סומכין: ושמואל אמר הלכה כרבי שמעון. ואף זעירי סבר הלכה כרבי שמעון. ואף ר' יוחנן סבר הלכה כרבי שמעון. והלכה כרבי שמעון. דאיפליגו בה רב אחא ורבינא חד אמר בכולה שבת הלכה כר"ש לבר ממוקצה מחמת מיאוס ומאי ניהו נר ישן וחד אמר במחמת מיאוס נמי הלכה כרבי שמעון לבר ממוקצה מחמת איסור ומאי ניהו נר שהדליקו בו באותה שבת אבל מוקצה מחמת חסרון כיס אפילו רבי שמעון מודה דתנן כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה. וקי"ל חולין צג: כל היכא דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כדברי המיקל:

Guemara. Il a été dit : Oula dit : la halakha est comme Rabbi Yehouda. Rav aussi pense que la halakha est comme Rabbi Yehouda, d'après les nattes des bateaux, que Rav interdit et Chmouel permet. Levi aussi pense que la halakha est comme Rabbi Yehouda, selon ce que faisait Levi : quand on lui apportait une bête douteuse (tereifa) un jour de Yom tov, il ne l'examinait que sur le tas d'ordures, en disant : peut-être ne sera-t-elle pas déclarée cachere, et même pour les chiens elle ne sera pas propre. On en démontre qu'il n'y a pas de différence pour le mouktse entre Chabbat et Yom tov. Il n'en est pas comme disent les commentateurs, que pour le mouktse de Yom tov nous tenons comme Rabbi Yehouda, puisque le Tanna a enseigné anonymement comme lui, et que nous ne tranchons comme Rabbi Chimon que pour le Chabbat, où le Tanna a enseigné anonymement comme lui ('on coupe les courges devant l'animal'), parce que le Chabbat, étant plus grave que le Yom tov, on ne viendra pas à le traiter à la légère, comme le dit Rav Nahman au début du traité Yom tov (Beitsa 2a). En effet, on démontre ici qu'il n'y a pas de différence entre Chabbat et Yom tov, puisqu'on apporte comme preuve que Levi tient comme Rabbi Yehouda pour le mouktse, à propos de 'on coupe la charogne', à partir du fait qu'il retient le mouktse à Yom tov : donc celui qui suit Rabbi Yehouda à Yom tov le suit aussi le Chabbat. De plus, dans notre passage, on objecte à Rabbi Yo'hanan, qui tranche comme Rabbi Chimon, à partir de 'on ne fend pas de bois des poutres, ni d'une poutre qui s'est cassée à Yom tov'. Or de ce 'on ne fend pas', Rav Nahman déduit au début du traité Yom tov qu'à Yom tov le Tanna a enseigné anonymement comme Rabbi Yehouda, et ici on l'oppose à 'on coupe les courges', qui traite du Chabbat. C'est donc Rav Nahman qui a dû répondre ainsi, par contrainte ; mais tous les autres Amoraim de là-bas, qui expliquent la raison de la michna autrement, ne distinguent pas entre Chabbat et Yom tov. Et c'est ce qu'a tranché Rachi au chapitre Hamevi (Beitsa 33a), à propos de 'on n'appuie pas'. Et Chmouel dit : la halakha est comme Rabbi Chimon. Zeeiri aussi pense que la halakha est comme Rabbi Chimon, et Rabbi Yo'hanan aussi. Et la halakha est comme Rabbi Chimon. Car Rav A'ha et Ravina sont en désaccord : l'un dit que pour tout le Chabbat la halakha est comme Rabbi Chimon, sauf pour le mouktse en raison de la répugnance (mouktse mehamat mious), à savoir une vieille lampe ; l'autre dit que même pour le mouktse de répugnance la halakha est comme Rabbi Chimon, sauf pour le mouktse en raison d'un interdit (mehamat issour), à savoir une lampe qu'on a allumée ce Chabbat-là. Mais le mouktse en raison d'une perte d'argent (mehamat hesron kis), même Rabbi Chimon le reconnaît, comme nous l'avons appris : tous les objets peuvent être déplacés le Chabbat, sauf la grande scie et le soc de la charrue. Et nous tenons (Houlin 93b) que partout où Rav A'ha et Ravina sont en désaccord, la halakha suit celui qui est indulgent.

💡 Explication

Les mots entre parenthèses sont un siman (moyen mnémotechnique) : chaque lettre renvoie à un Amora cité ensuite (ayin : Oula, rech : Rav, lamed : Levi, chin : Chmouel, zayin : Zeeiri ; le 'het renvoie vraisemblablement à Rabbi Yo'hanan).

Le Roch conclut : halakha comme Rabbi Chimon pour le mouktse le Chabbat, avec les exceptions discutées par Rav A'ha et Ravina ; il ajoute qu'il n'y a pas de distinction entre Chabbat et Yom tov en cette matière.

ואף רב סבר הלכה כרבי יהודה. מדכרכי דזוזי, דרב אסר ושמואל שרי. ואף לוי סבר הלכה כרבי יהודה. כי הא דלוי כי הוו מייתי טריפתא לקמיה ביומא טבא, לא הוה חזי לה אלא כי יתיב אקיקליתא. דאמר: דילמא לא מתכשרא, ואפילו לכלבים לא חזיא.

Rav aussi pense que la halakha est comme Rabbi Yehouda. [On le sait] par les nattes des bateaux (karkhei dezouzei), que Rav interdit et que Chmouel permet.

Levi aussi pense que la halakha est comme Rabbi Yehouda, selon ce qui suit : quand on apportait devant Levi une bête au statut douteux (tereifa) un jour de Yom tov, il ne l'examinait qu'assis près du tas d'ordures. Car il disait : peut-être ne sera-t-elle pas déclarée cachere, et même pour les chiens elle ne sera pas propre.

📜 Rachi (4)

מדכרכי דזוזי מחצלות העשויות לספינות לכסות פרקמטיא שבתוכן. זוזי ספינות בלשון ארמי כך מצאתי בתשובת הגאונים:

Par les nattes des bateaux : des nattes faites pour les bateaux, pour couvrir la marchandise qui s'y trouve. 'Zouzei' signifie bateaux en araméen ; c'est ce que j'ai trouvé dans une responsa des Gueonim.

כי הוו מייתי טריפתא לקמיה בהמה שנולד בה ספק טרפות וצריכה להוראת חכם:

Quand on apportait une tereifa devant lui : une bête chez qui s'est présenté un doute de tereifa et qui nécessite la décision d'un sage.

אקלקילתא על האשפה שאם יראנה טריפה יניחה שם:

Akilkilta : sur le tas d'ordures, pour que, s'il la juge tereifa, il la laisse la.

ואפילו לכלבים לא חזיא דנשחטה היום ולא יוכלו לטלטל כרבי יהודה:

Et même pour les chiens elle n'est pas propre : car elle a été abattue aujourd'hui, et on ne pourra pas la déplacer, selon Rabbi Yehouda.

💡 Explication

Rav interdit de déplacer les nattes des bateaux, qui ne servent qu'à couvrir la marchandise : il retient le mouktse, comme Rabbi Yehouda.

Levi examinait une bête abattue à Yom tov, au statut douteux, sur le tas d'ordures. Si elle était déclarée tereifa, elle devenait interdite à l'homme ; destinée à l'homme au début du jour, elle n'était pas prévue pour les chiens, donc mouktse et impossible à déplacer. Il la laissait donc sur place, à l'endroit où on la jette.

ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון, ואף זעירי סבר הלכה כרבי שמעון. דתנן: בהמה שמתה — לא יזיזנה ממקומה, ותרגמה זעירי: בבהמת קדשים. אבל בחולין — שפיר דמי. ואף רבי יוחנן אמר הלכה כרבי שמעון. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן:

Et Chmouel dit : la halakha est comme Rabbi Chimon. Zeeiri aussi pense que la halakha est comme Rabbi Chimon, comme nous l'avons appris : une bête qui est morte, on ne la déplace pas de sa place ; et Zeeiri l'a expliquée : d'une bête consacrée (kodachim) ; mais pour une bête profane (houlin), c'est bien permis.

Rabbi Yo'hanan aussi a dit que la halakha est comme Rabbi Chimon. Mais Rabbi Yo'hanan a-t-il dit cela ?

Rabbi Yo'hanan n'a-t-il pas dit : la halakha suit la michna anonyme (setam michna) ; et nous avons appris :

📜 Rachi (1)

תרגמא זעירי במסכת ביצה בבהמת קדשים דאסורה בהנאה ולא חזיא לכלבים הא דחולין שפיר דמי להאכילה לכלבים:

Zeeiri l'a expliquée : au traité Beitsa ; d'une bête consacrée, qui est interdite à tout profit et ne convient pas aux chiens ; mais celle qui est profane, il est bien permis de la donner à manger aux chiens.

🗂️ Tossefot (3)

תרגמא זעירי בבהמת קדשים תימה לר"י היכי מוכח מהכא דס"ל כר"ש ע"כ איצטריך לאוקמה בבהמת קדשים כדמוכח פרק אין צדין (ביצה דף כז:) משום דמתני' נמי דיקא דקתני עלה ולא החלה שנטמאת מה חלה דקדשים אף בהמה דקדשים ומכח האי דיוקא פריך התם למר בר אמימר דאמר מודה היה ר"ש בבעלי חיים שמתו שאסורין ודחיק ר"י לתרץ דהכי קים ליה להש"ס שלא פירש זעירי כן אלא משום דבעי לאוקמה כר"ש. מ"ר:

Zeeiri l'a expliquée d'une bête consacrée. Le Ri s'étonne : comment démontre-t-on d'ici qu'il pense comme Rabbi Chimon ? Il fallait de toute façon l'établir pour une bête consacrée, comme on le démontre au chapitre Ein tsadin (Beitsa 27b), parce que la michna elle-même le laisse déduire, puisqu'elle enseigne à sa suite 'ni la 'hala qui est devenue impure' : de même que la 'hala est sainte, de même la bête est une bête consacrée. Et c'est en vertu de cette déduction qu'on objecte là-bas à Mar bar Amemar, qui dit : Rabbi Chimon reconnaissait que les animaux vivants qui sont morts sont interdits. Le Ri répond avec difficulté que le Talmud avait établi que Zeeiri n'a expliqué ainsi que parce qu'il voulait établir la michna selon Rabbi Chimon. Mon maître.

והא א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן אין מבקעין כו' תימה לר"י היכי מוכח מהכא דלא ס"ל כר"ש דההיא ודאי כרבי יהודה דשמא אית ליה לרבי יוחנן מיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא וקורה שנשברה אפילו לר"ש איתקצאי בין השמשות קודם שבירתה דהואי מוקצה מחמת חסרון כיס דמודה ביה ר"ש אבל במתניתין לא איתקצאי בין השמשות דלית ליה ההיא מוקצה מה שהיא עומדת לאדם והיה רוצה רבי לתרץ דאי אית ליה לר' יוחנן מיגו דאיתקצאי היה אוסר ודאי לטלטל בהמה שנתנבלה בשבת שהרי נהי שהיתה ראויה לכלבים בלא שחיטה כדפירשית לעיל מיהו לטלטל היתה אסורה דכולי עלמא מודו דבעלי חיים הם מוקצים הוה לן למימר מיגו דאיתקצאי ודנתי לפני רבי כיון שהיא ראויה לכלבים משום שהיא מוקצה לטלטל אין לנו לאוסרה לטלטל נבלה בשבת מידי דהוה אפירות הנושרין דתלינן טעמא בריש ביצה (דף ג.) שמא יעלה ויתלוש ומשום מוקצה לא אסירי לטלטל כיון דחזו לעורבים בעודן מחוברין אע"פ שבעת חבורן היו אסורין לטלטל ותירץ רבי דמסתמא מתניתין בכל ענין איירי בין אותן שראויין לכלבים בעודן חיים בין שאינן ראויין לכלבים דבכולהו שרי ר"ש ואכולהו קאי רבי יוחנן דאמר הלכה כרבי שמעון דמתניתין ולא למחצה אלמא לית ליה מיגו דאיתקצאי. מ"ר:

Rabbi Yo'hanan n'a-t-il pas dit : la halakha suit la michna anonyme ; et nous avons appris : on ne fend pas, etc. Le Ri s'étonne : comment démontre-t-on d'ici qu'il ne pense pas comme Rabbi Chimon ? Car cette michna-là est certainement comme Rabbi Yehouda ; mais peut-être Rabbi Yo'hanan tient-il le principe 'puisque la chose a été mise à part au crépuscule, elle est mise à part pour tout le jour' (migo deitkatsai). Or la poutre qui s'est cassée, même pour Rabbi Chimon, était mise à part au crépuscule, avant de se casser, car elle était mouktse en raison d'une perte d'argent, que Rabbi Chimon reconnaît. Mais dans notre michna, elle n'était pas mise à part au crépuscule, car il ne retient pas ce mouktse, puisqu'elle était destinée à l'homme. Notre maître voulait répondre : si Rabbi Yo'hanan tenait 'migo deitkatsai', il interdirait certainement de déplacer une bête devenue nevela le Chabbat ; en effet, admettons qu'elle était propre aux chiens sans abattage, comme je l'ai expliqué plus haut ; mais la déplacer était interdit, car tous reconnaissent que les animaux vivants sont mouktse ; il faudrait donc dire 'puisqu'elle a été mise à part'. J'ai discuté devant notre maître : puisqu'elle est propre aux chiens, même si c'est pour cela qu'elle était mouktse au déplacement, nous ne devons pas interdire de déplacer la charogne le Chabbat, comme pour les fruits qui tombent [de l'arbre], dont on fait dépendre l'interdit, au début de Beitsa (3a), de la crainte qu'on monte et cueille, et non du mouktse, puisqu'ils sont propres aux corbeaux lorsqu'ils sont attachés, bien qu'au moment où ils étaient attachés il était interdit de les déplacer. Notre maître a répondu : notre michna traite sans doute de tous les cas, aussi bien des bêtes propres aux chiens vivantes que de celles qui ne le sont pas, et dans tous les cas Rabbi Chimon permet ; et Rabbi Yo'hanan, qui dit que la halakha est comme Rabbi Chimon, se rapporte à toute notre michna, et non à une moitié. Donc il ne tient pas 'migo deitkatsai'. Mon maître.

והא אמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה בריש ביצה (דף ב.) אמרינן גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש משמע דחשיב לסתמא דמתני' סתמא. אמר רבי לאו משום סתמא קאמר דודאי לא חשיב כסתמא כיון דבמתניתין נמי פליג רבי יהודה וסתמא לאו דוקא אלא חשיב כרבים. מ"ר:

Rabbi Yo'hanan n'a-t-il pas dit : la halakha suit la michna anonyme. Au début de Beitsa (2a), nous disons qu'à propos du Chabbat le Tanna a enseigné anonymement comme Rabbi Chimon ; ce qui laisse entendre qu'il considère l'anonyme de notre michna comme une michna anonyme. Notre maître a dit : il ne le dit pas au titre de michna anonyme, car il ne la considère certainement pas comme anonyme, puisque dans la michna même Rabbi Yehouda est en désaccord ; 'anonyme' n'est pas à prendre à la lettre : il la considère comme l'avis de la majorité. Mon maître.

💡 Explication

Camp de Rabbi Chimon. Zeeiri limite une michna interdisant de déplacer une bête morte au cas d'une bête consacrée, interdite à tout profit et donc inutilisable pour les chiens ; pour une bête profane, il permet, ce qui revient à rejeter le mouktse de Rabbi Yehouda.

La Guemara conteste ensuite l'avis attribué à Rabbi Yo'hanan : il suit en principe la setam michna (michna anonyme), et une michna anonyme (citée en 157a : on ne fend pas de bois des poutres à Yom tov) suit Rabbi Yehouda.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).