Shabbat 55b — La mort sans faute, et l'innocence de Reouven et des fils d'Eli

Shabbat 55b

Sougya : Le daf conclut la discussion sur la thèse de Rav Ami ('pas de mort sans faute, pas de souffrances sans faute'). La baraita des quatre justes morts seulement 'par le conseil du serpent' (Binyamin, Amram, Ichaï, Kilav) le réfute : il existe une mort sans faute.

La Guemara ouvre ensuite une série d'enseignements de R. Chmouel bar Nahmani au nom de R.

Yonatan : 'quiconque dit que X a fauté se trompe'. Pour Reouven, il n'a pas couché avec Bilha mais dérangé la couche de son père, et les Tanaim discutent le sens du mot pahaz.

Pour les fils d'Eli, Hofni et Pinhas n'ont pas fauté avec les femmes ; ils retardaient les offrandes des accouchées. Rav innocente Pinhas seul, à qui l'on impute seulement de ne pas avoir protesté contre son frère.

Déroulement de la sougya : de la thèse de Rav Ami à sa réfutation par la baraita des quatre morts sans faute.

Reouven et l'épisode de Bilha : carte des avis et des lectures du mot PaHaZ.

Hofni et Pinhas, fils d'Eli : position de R. Yonatan et de Rav.

מיתיבי: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון? אמר להם: מצוה קלה צויתיו ועבר עליה. אמרו לו: והלא משה ואהרן שקימו כל התורה כלה, ומתו! אמר להם: ״מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב וגו׳״!

On objecte (d'une baraita) : Les anges du service dirent devant le Saint, béni soit-Il : Maître du monde ! Pourquoi as-Tu infligé la peine de mort à Adam le premier homme ?

Il leur dit : Je lui ai donné un commandement léger et il l'a transgressé. Ils Lui dirent : Mais Moche et Aharon, qui ont accompli la Torah tout entière, sont morts !

Il leur dit : 'Un même sort pour le juste et pour le méchant, pour le bon, etc.' (Kohelet 9, 2).

🪔 Ben Yehoyada (2)

מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון. מקשים וכי לא ידעי מלאכי השרת מה שחטא בעץ הדעת? ועוד למה קרי לה מצוה קלה? ונראה לי בס"ד כי ראו דמלבד המיתה גזר עליו יסורין קשים. (בראשית ג, יז) בעצבון תאכלנה כל ימי חייך וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה, בזעת אפיך תאכל לחם, ולכן שאלו כיון שגזרת עליו יסורין קשים למה קנסת עליו מיתה, די ביסורין לכפר? והשיב להם מצוה קלה צויתיו ועבר עליה. והכונה על פי מ"ש במדרש רבה על פסוק (בראשית ג, יא) מי הגיד לך כי עירם אתה, אמר רבי לוי משל לשואלת חומץ [אשה שבאה לשכנתה כאילו כדי לשאול חומץ, אך בחלקלקות לשונה היא מסיתה אותה, כנחש, לדבר עבירה] שנכנסה אצל אשתו של חבר שהוא הלוחש על נחשים ומכניסם לתוך כלי אחד, אמרה לה 'מה בעלך עושה עמך?' אמרה לה: 'כל טוב הוא עושה עמי, חוץ מחבית זאת, שהיא מלאה נחשים ועקרבים, שאינו משליטני עליה', אמרה לה: 'כל קוזמיחון שלו [תכשיטיו היקרים] שם, והוא מבקש לישא אשה אחרת וליתן אותן לה'. מה עשתה [אשת החבר] ? הושיטה ידה לתוכה. התחילו מנשכים אותה. כיוון שבא בעלה, שמע קולה מצווח. אמר לה: 'שמא באותה חבית נגעת?' כך אמר הקב"ה לאדם הראשון (בראשית ג, יא) 'המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת?' עד כאן לשונו. וצריך להבין מה בא רבי לוי ללמדנו במשל הזה? ונראה כי נתכוין לתרץ בו קושיא הנזכר למה נקנס מיתה לאדם הראשון מאחר שגזר עליו יסורים בעבור עון ההיא? ותירץ דהמיתה לא באה לו בתורת עונש, אלא באה ממילא מארס אכילת עץ הדעת טוב ורע, שהיה בזה רע שהוא ארס הממית! ולזה הביא משל הנזכר כי אותה אשה בעת שהושיטה ידה לתוך החבית עברה על צווי בעלה ונתחייבה עונש, ונשיכת הנחשים בא לה ממילא ולא נתנו לה בשביל עונש שעברה על דברי בעלה. ובזה יובן בס"ד דבריו יתברך לאדם הראשון (בראשית ב' י"ז) ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, והדברים כפולים, אך בזה ניחא רצונו לומר מעץ הדעת שהוא טוב ורע שיש בו ארס שהוא הרע שבו, הנה זה ביום אכלך ממנו מות תמות , רצונו לומר בארס של מות שיש בתוכו תמות בו ממילא, ונמצא המיתה לא באה אל אדם הראשון בתורת עונש אלא טבעית, שגילה לו מעיקרא שיש בזה ארס שהוא ממית. ולכן היסורין שגזר עליו המה צריכין להיות בשביל עונש על אשר עבר על צווי השם יתברך, ולזה אמר להם מצוה קלה צויתיו , אות למ"ד של ק ל ה נדרשת כפלים לכאן ולכאן ועל כן קרי בה 'קל לה' והיינו 'קל' כלומר קלקול כמו שנאמר, השרש בשרש קלקל בחצים (יחזקאל כא, כו) וכן, כל הגבעות התקלקלו (ירמיהו ד, כד) שהוא מענין ההרס וההשחתה כדברי רבותינו ז"ל (שבת קו.) באומרם כל המקלקלין פטורים, וכן אומרם (משנה דמאי ג, ו) שחשודה לחלף את המתקלקל, וכן יש לפרש בכך פסוק קל הוא על פני מים (איוב כד, יח), דקאי על דור המבול שהוא גם כן לשון השחתה, ולזה אמר המיתה לא באה לו בתורת עונש, אלא המצוה שהיא 'קל לה' רצונו לומר שיש בה ארס המשחית וממית היא המיתה אותו. ובאופן אחר נראה לי בס"ד, שהם שאלו אמאי נתחייב מיתה על עון אחד, והלא מוכרח לעבור כדי לקיים מצות עשה דתשובה? והשיב להם מצוה קלה צויתיו ובתשובה עדיין לא צוויתיו! אף על גב דידע דאיכא תשובה הא על כל פנים באותו זמן על זו נצטוה ועל זו לא נצטוה, ועוד אני יודע שכונתו לעבור עליה ולא בשביל לקיים מצות התשובה. ונראה דקרי לה מצוה קלה בשביל שאין בה טורח כי היא שב ואל תעשה, ועוד 'קלה' מפני שעדיין לא ידע טעמו של העץ מה הוא ואין מן הראוי שיהיה יצרו תוקפו כל כך.

Pourquoi as-Tu infligé la mort à Adam le premier homme. On objecte : les anges du service ne savaient-ils donc pas qu'il avait fauté avec l'arbre de la connaissance ? Et encore, pourquoi l'appelle-t-il 'commandement léger' ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, qu'ils avaient vu qu'en plus de la mort, Il avait décrété sur lui de dures souffrances : 'Dans la peine tu en mangeras tous les jours de ta vie ; il te produira épines et ronces, et tu mangeras l'herbe des champs ; à la sueur de ton front tu mangeras du pain' (Berechit 3, 17-19). C'est pourquoi ils demandèrent : puisque Tu as décrété sur lui de dures souffrances, pourquoi lui as-Tu infligé la mort ? Les souffrances suffisent pour expier ! Il leur répondit : Je lui ai donné un commandement léger et il l'a transgressé. L'intention se comprend d'après ce qui est dit dans le Midrach Rabba sur le verset 'Qui t'a appris que tu étais nu ?' (Berechit 3, 11) : Rabbi Levi dit : Parabole d'une femme venue emprunter du vinaigre [une femme qui vient chez sa voisine comme pour emprunter du vinaigre, mais qui, par la douceur de sa langue, l'incite à la faute, comme le serpent] ; elle entra chez la femme d'un charmeur de serpents, qui enfermait les serpents dans un récipient. Elle lui dit : 'Comment ton mari se conduit-il avec toi ?' Elle répondit : 'Il me fait tout le bien possible, sauf ce tonneau, plein de serpents et de scorpions, qu'il ne me laisse pas toucher.' L'autre lui dit : 'Tous ses bijoux précieux sont là-dedans ; il veut épouser une autre femme et les lui donner.' Que fit-elle [la femme du charmeur] ? Elle mit la main dedans, et les serpents commencèrent à la mordre. Quand son mari arriva, il l'entendit crier. Il lui dit : 'Aurais-tu touché à ce tonneau ?' Ainsi le Saint, béni soit-Il, dit à Adam : 'As-tu mangé de l'arbre dont Je t'avais ordonné de ne pas manger ?' (Berechit 3, 11). Fin de citation. Il faut comprendre ce que Rabbi Levi vient nous apprendre par cette parabole. Il semble qu'il veuille résoudre la question mentionnée : pourquoi Adam a-t-il été condamné à mourir, puisqu'Il avait déjà décrété sur lui des souffrances pour cette faute ? Il répond que la mort ne lui est pas venue à titre de punition ; elle est venue d'elle-même, du venin contenu dans la consommation de l'arbre de la connaissance du bien et du mal, qui contenait du mal, c'est-à-dire un venin mortel. C'est pourquoi il cite cette parabole : au moment où cette femme a mis la main dans le tonneau, elle a transgressé l'ordre de son mari et s'est rendue passible d'une punition ; mais la morsure des serpents lui est venue d'elle-même, et ne lui a pas été infligée comme punition pour avoir transgressé la parole de son mari. Ainsi se comprennent, avec l'aide du Ciel, les paroles de D.ieu à Adam : 'Mais de l'arbre de la connaissance du bien et du mal tu ne mangeras pas, car le jour où tu en mangeras, tu mourras certainement' (Berechit 2, 17). Les termes sont redoublés (mot tamout) ; mais ainsi tout s'explique : de l'arbre de la connaissance, qui est bien et mal, et qui contient un venin, le mal qui est en lui, le jour où tu en mangeras 'mot tamout', c'est-à-dire : par le venin de mort qui s'y trouve, tu mourras de toi-même. La mort est donc venue à Adam de façon naturelle, et non à titre de punition, puisqu'Il lui avait révélé dès le départ que cela contenait un venin mortel. Par conséquent, les souffrances qu'Il a décrétées sur lui sont la punition pour avoir transgressé l'ordre de D.ieu, béni soit-Il. C'est pourquoi Il leur dit : 'Je lui ai donné un commandement léger (kala)' : la lettre lamed de kala s'interprète deux fois, dans un sens et dans l'autre, et on lit 'kal la'. 'Kal' au sens de dégradation (kilkoul), comme dans 'il a secoué (kilkal) les flèches' (Ye'hezkel 21, 26), et 'toutes les collines se sont ébranlées (hitkalkalou)' (Yirmeyahou 4, 24), qui relèvent de la destruction et de la corruption, comme dans la formule de nos Sages (Chabbat 106a) : 'tous ceux qui endommagent (mekalkelin) sont exemptés', ou encore (Michna Demai 3, 6) : 'on la soupçonne d'échanger (le bon) contre ce qui est gâté (mitkalkel)'. On peut expliquer de même le verset 'Il est léger (kal) sur la surface des eaux' (Iyov 24, 18), qui se rapporte à la génération du déluge et exprime aussi la destruction. Il leur dit donc : la mort ne lui est pas venue à titre de punition ; le commandement est 'kal la', c'est-à-dire qu'il contient un venin destructeur, et c'est lui qui le fait mourir. Autre explication, avec l'aide du Ciel : ils demandaient pourquoi il a été condamné à mort pour une seule faute, alors qu'il devait transgresser pour accomplir le commandement positif de la techouva (repentir) ? Il leur répondit : Je lui ai ordonné un commandement léger, et la techouva, Je ne la lui avais pas encore ordonnée ! Bien qu'Il sût que la techouva existe, à ce moment-là il avait reçu l'ordre pour ceci et pas pour cela ; de plus, Je sais que son intention était de transgresser, et non d'accomplir le commandement de la techouva. Il l'appelle 'commandement léger' parce qu'il ne demande aucun effort, puisque c'est une abstention (chev veal taasse) ; et encore 'léger' parce qu'il ne connaissait pas encore le goût de l'arbre, et il n'était pas normal que son penchant le presse autant.

והלא משה ואהרן, שקימו כל התורה כלה, ומתו. קשא והא כתיב (במדבר כ, יב) יען לא האמנתם בי, דנמצא חטאו! ונראה לי כי בזה איכא ביטול מצות 'עשה' בלבד שאמר להם ודברתם אל הסלע וליכא 'לאו' דלא אמר להם 'לא תכו את הסלע' ואין עונשין על ביטול מצות עשה אלא בעידן רתחא. ולכן השיב להם (קהלת ט' ב') מקרה אחד לצדיק ולרשע , פירוש כיון דאיכא רתחא בעבור עונות הרשע אז גם הצדיק שאין בידו חטא של 'לאו' אלא רק ביטול 'עשה' נענש, ולכן כיון דהוה רתחא משום חטא ישראל נענשו משה ואהרן על ביטול מצות עשה. ולפי זה אין מברייתא זו קושיא על רב אמי, אך המקשן אזיל בתר פשט הדברים דמשמע דלא חטאו כלל, ורק משום מקרה אחד לצדיק ולרשע הוא דמתו. והנה ראיתי להרב עיון יעקב ז"ל דפירש שאלת מלאכי השרת על אדם הראשון דאין ראוי לקנוס עליו מיתה בשביל עבירה אחת, ד'פעמים שלוש עם גבר' (איוב לג, כט), והשיב מצוה קלה צויתיו אני בעצמי ואינו דומה שומע מפי מלך לשומע מפי שליח, ובזה פירש (שמות כ, טז) דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו א-להים פן נמות, עיין שם. ולפי דברי הרב ז"ל הנזכר ניחא לתרץ קושיא שיש להקשות בדברי רבי שמעון בן אלעזר דאמר 'משה ואהרן בחטאם מתו' וקשא אכתי איך ימותו בשביל חטא אחד? ובזה ניחא דמשה רבינו ע"ה שמע מפי הקב"ה לכך נענש בחטא אחד, ואהרן אף על פי ששמע מפי שליח שצריך גם הוא לדבר, דכתיב (במדבר יט, ח) 'ודברתם אל הסלע' לשון רבים, הנה עוד יש לו חטא שני, שלא הוכיח את אחיו כשראהו מכה בסלע, ועל שתים יש עונש לחד מאן דאמר.

Mais Moche et Aharon, qui ont accompli toute la Torah, sont morts. Difficulté : il est pourtant écrit 'Parce que vous n'avez pas cru en Moi' (Bamidbar 20, 12), on trouve donc leur faute ! Il me semble qu'il n'y a là que l'annulation d'un commandement positif (assé), puisqu'Il leur avait dit 'Parlez au rocher', et pas d'interdit (lav), puisqu'Il ne leur avait pas dit 'Ne frappez pas le rocher' ; or on ne punit pas l'annulation d'un commandement positif, sauf en temps de colère (idan ritha). C'est pourquoi Il leur répondit : 'Un même sort pour le juste et pour le méchant' (Kohelet 9, 2), c'est-à-dire : puisqu'il y a colère à cause des fautes du méchant, alors même le juste, qui n'a pas de faute d'interdit mais seulement l'annulation d'un commandement positif, est puni ; ainsi, comme il y avait colère à cause de la faute d'Israël, Moche et Aharon furent punis pour l'annulation d'un commandement positif. D'après cela, cette baraita ne constitue pas une objection contre Rav Ami ; mais celui qui objecte suit le sens simple des paroles, qui implique qu'ils n'ont pas fauté du tout et qu'ils sont morts seulement à cause du 'même sort pour le juste et le méchant'. J'ai vu que le Rav Iyoun Yaakov, de mémoire bénie, explique la question des anges sur Adam ainsi : il ne convient pas de lui infliger la mort pour une seule transgression, puisque (D.ieu agit ainsi) 'deux fois, trois fois avec l'homme' (Iyov 33, 29) ; et Il répondit : Je lui ai ordonné un commandement léger, Moi-même, et celui qui entend de la bouche du roi ne ressemble pas à celui qui entend de la bouche d'un envoyé. Il explique ainsi 'Parle, toi, avec nous et nous écouterons, mais que D.ieu ne parle pas avec nous, de peur que nous ne mourions' (Chemot 20, 16), voir là-bas. D'après les paroles de ce Rav, on résout une difficulté sur les paroles de Rabbi Chimon ben Elazar, qui dit 'Moche et Aharon sont morts par leur faute' : comment mourraient-ils pour une seule faute ? Ainsi tout s'explique : Moche, notre maître, que la paix soit sur lui, avait entendu de la bouche du Saint, béni soit-Il, c'est pourquoi il fut puni pour une seule faute ; et Aharon, bien qu'il ait entendu par un envoyé qu'il devait lui aussi parler, puisqu'il est écrit 'Et vous parlerez au rocher' (Bamidbar 20, 8) au pluriel, a en plus une seconde faute : il n'a pas réprimandé son frère quand il l'a vu frapper le rocher ; et pour deux (fautes) il y a punition, selon un avis.

💡 Explication

La Guemara continue d'examiner la thèse de Rav Ami (55a) : pas de mort sans faute. Elle lui oppose une baraita où D.ieu répond aux anges par le verset de Kohelet : juste et méchant partagent le même sort. Moche et Aharon, qui ont accompli toute la Torah, sont morts : la mort peut donc frapper sans faute.

Le commandement léger donné à Adam est l'interdit de manger de l'arbre de la connaissance : une seule abstention, sans effort à fournir.

הוא דאמר כי האי תנא, דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף משה ואהרן בחטאם מתו, שנאמר: ״יען לא האמנתם בי״. הא האמנתם בי — עדין לא הגיע זמנכם ליפטר מן העולם.

(Rav Ami) a parlé selon ce Tana, comme il est enseigné (dans une baraita) : Rabbi Chimon ben Elazar dit : Même Moche et Aharon sont morts à cause de leur faute, comme il est dit : 'Parce que vous n'avez pas cru en Moi' (Bamidbar 20, 12). Donc, si vous aviez cru en Moi, votre temps de quitter le monde ne serait pas encore arrivé.

💡 Explication

Première réponse : Rav Ami s'appuie sur un autre Tana, Rabbi Chimon ben Elazar, pour qui Moche et Aharon sont morts à cause de la faute des Me Meriva (le rocher frappé). Le verset le montre : leur mort dans le désert est la conséquence directe de 'vous n'avez pas cru en Moi'.

מיתיבי: ארבעה מתו בעטיו של נחש, ואלו הן: בנימין בן יעקב, ועמרם אבי משה, וישי אבי דוד, וכלאב בן דוד. וכולהו גמרא, לבר מישי אבי דוד דמפרש בה קרא, דכתיב: ״ואת עמשא שם אבשלום תחת יואב (שר) [על] הצבא ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש אחות צרויה אם יואב״.

On objecte : Quatre sont morts à cause du conseil (etyo) du serpent, et les voici : Binyamin fils de Yaakov, Amram père de Moche, Ichaï père de David, et Kilav fils de David. Tous sont connus par tradition (guemara), sauf Ichaï père de David, pour qui un verset l'explicite, comme il est écrit : 'Avchalom plaça Amassa à la tête de l'armée à la place de Yoav ; et Amassa était le fils d'un homme nommé Yitra l'Israélite, qui était venu vers Avigayil fille de Nahach, sœur de Tserouya mère de Yoav' (Chmouel II 17, 25).

📜 Rachi (1)

בעטיו של נחש בעצתו של נחש שהשיא לחוה ולא בחטא אחר שלא חטאו בעטיו כמו עטא וטעם (דניאל ב):

À cause du conseil du serpent : par le conseil du serpent qui a séduit Hava, et non par une autre faute, car ils n'ont pas fauté. 'Etyo' (signifie conseil), comme 'êta ou-teem' (conseil et raison) (Daniel 2, 14).

🗂️ Tossefot (1)

ארבעה מתו בעטיו של נחש והא דכתיב (קהלת ז) כי אדם אין צדיק בארץ וגו' ברוב בני אדם קאמר:

Quatre sont morts à cause du conseil du serpent : et ce qui est écrit (Kohelet 7, 20) 'Car il n'y a pas d'homme juste sur terre (qui fasse le bien et ne faute pas)' se dit de la majorité des hommes.

🪔 Ben Yehoyada (1)

ארבעה מתו בעטיו של נחש. פירוש 'בעצתו' וצריך להבין למה לא אמר 'בעצתו' להדיה שהוא לשון מפורש יותר? ונראה לי עטיו בהפוך אתוון טעיו , שיש בזה המילה ב' דברים 'עטיו וטעיו' שהוא עצתו וטעותו.

Quatre sont morts à cause de 'etyo' du serpent. Explication : 'par son conseil'. Il faut comprendre pourquoi il n'a pas dit explicitement 'atsato' (son conseil), terme plus clair. Il me semble que 'etyo' (עטיו), en permutant les lettres, donne 'téayo' (טעיו, son erreur) : ce mot contient donc deux choses, 'etyo' et 'téayo', son conseil et son erreur.

💡 Explication

Deuxième objection : quatre personnes sont mortes sans faute propre, seulement parce que la mort a été décrétée sur l'humanité après la faute d'Adam, provoquée par le serpent. Pour trois d'entre eux la Guemara s'appuie sur une tradition ; pour Ichaï elle cite un verset qui l'appelle 'Nahach'.

🖼️ Schéma

Les quatre justes morts sans faute propre, et la source de chaque enseignement.

וכי בת נחש הואי? והלא בת ישי הואי, דכתיב: ״ואחיותיהן צרויה ואביגיל״. אלא: בת מי שמת בעטיו של נחש.

Était-elle donc fille de Nahach ? N'était-elle pas fille d'Ichaï, comme il est écrit : 'Et leurs sœurs, Tserouya et Avigayil' (Divrei Hayamim I 2, 16) ?

Il faut donc (comprendre) : fille de celui qui est mort à cause du conseil du serpent (nahach).

📜 Rachi (1)

ואחיותיהם בבני ישי משתעי:

Et leurs sœurs : (le verset) parle des fils d'Ichaï.

💡 Explication

Le livre des Chroniques présente Avigayil comme sœur des fils d'Ichaï, donc fille d'Ichaï. Si le livre de Chmouel l'appelle 'fille de Nahach', c'est un surnom d'Ichaï : celui qui est mort par le nahach (serpent), sans faute personnelle.

מני? אילימא תנא דמלאכי השרת, והא איכא משה ואהרן! אלא לאו, רבי שמעון בן אלעזר היא. ושמע מינה יש מיתה בלא חטא ויש יסורין בלא עון, ותיובתא דרב אמי — תיובתא.

Qui (est l'auteur de cette baraita) ? Si l'on dit que c'est le Tana des anges du service, il y a pourtant Moche et Aharon (qu'il aurait dû compter) !

C'est donc forcément Rabbi Chimon ben Elazar. On en déduit : il y a mort sans faute (het), et il y a souffrances sans faute (avon).

Et c'est une réfutation de Rav Ami : réfutation (établie).

📜 Rachi (1)

אלא לאו ר"ש בן אלעזר דאמר משה ואהרן בחטאם מתו ומודה בהני:

N'est-ce pas Rabbi Chimon ben Elazar : qui dit que Moche et Aharon sont morts par leur faute, et reconnaît (la mort sans faute) pour ceux-ci.

🗂️ Tossefot (1)

וש"מ יש מיתה בלא חטא ויש יסורים בלא עון ואע"ג דבמאי דקאמר אין יסורין בלא עון לא איתותב:

On en déduit : il y a mort sans faute et il y a souffrances sans faute : cela, bien que sur son affirmation 'pas de souffrances sans faute', (Rav Ami) n'ait pas été réfuté.

💡 Explication

Raisonnement par élimination. Le Tana des anges tient que Moche et Aharon sont morts sans faute : il aurait donc compté six personnes. La liste de quatre vient forcément de Rabbi Chimon ben Elazar, celui-là même sur qui Rav Ami s'appuyait. Lui aussi admet une mort sans faute : la thèse de Rav Ami n'a plus d'appui. Tiyouvta = réfutation définitive.

Tossefot précise que la baraita ne parle que de la mort ; la conclusion sur les souffrances n'est pas démontrée par elle.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה, שנאמר: ״ויהיו בני יעקב שנים עשר״ — מלמד שכולן שקולים כאחד. אלא מה אני מקיים ״וישכב את בלהה פילגש אביו״ — מלמד שבלבל מצעו של אביו, ומעלה עליו הכתוב כאילו שכב עמה.

Rabbi Chmouel bar Nahmani dit au nom de Rabbi Yonatan : Quiconque dit que Reouven a fauté se trompe, car il est dit : 'Les fils de Yaakov étaient douze' (Berechit 35, 22) : cela enseigne qu'ils étaient tous d'égale valeur. Mais comment expliquer 'Il coucha avec Bilha, la concubine de son père' ?

Cela enseigne qu'il a dérangé la couche de son père, et le verset le lui impute comme s'il avait couché avec elle.

📜 Rachi (3)

כל האומר ראובן חטא במעשה בלהה:

Quiconque dit que Reouven a fauté : dans l'épisode de Bilha.

דכתיב בההוא קרא:

Car il est écrit : dans ce même verset.

ויהיו בני יעקב וגו' להוציא מלבך שלא תחשדנו:

Les fils de Yaakov étaient, etc. : pour écarter de ton esprit l'idée de le soupçonner.

🪔 Ben Yehoyada (1)

כל האומר: ראובן חטא, אינו אלא טועה. נראה לי בס"ד, תיבת 'כל' לרבות אפילו האומר כן כונתו לטובה, כדי שילמדו ממנו מצות התשובה, אפילו הכי טועה הוא בכך דאין לתלות בו דופי ממש חס וחלילה.

Quiconque dit : Reouven a fauté, se trompe. Il me semble, avec l'aide du Ciel, que le mot 'quiconque' (kol) vient inclure même celui qui le dit dans une bonne intention, pour qu'on apprenne de lui le commandement de la techouva : même ainsi il se trompe, car on ne doit lui attribuer aucun véritable défaut, à D.ieu ne plaise.

💡 Explication

Nouveau thème : des personnages bibliques que le texte semble accuser. La preuve de Rabbi Yonatan vient du même verset : juste après l'épisode de Bilha, la Torah compte les douze fils de Yaakov ensemble, sans écarter Reouven.

Après la mort de Rahel, Yaakov avait installé son lit dans la tente de Bilha. Reouven l'a déplacé vers la tente de Léa. Le verset emploie 'coucher' pour souligner la gravité de l'atteinte à l'autorité de son père.

תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: מוצל אותו צדיק מאותו עון, ולא בא מעשה זה לידו. אפשר עתיד זרעו לעמוד על הר עיבל ולומר: ״ארור שכב עם אשת אביו״ ויבא חטא זה לידו? אלא מה אני מקיים ״וישכב את בלהה פילגש אביו״ — עלבון אמו תבע. אמר: אם אחות אמי היתה צרה לאמי, שפחת אחות אמי תהא צרה לאמי? עמד ובלבל את מצעה.

Il est enseigné : Rabbi Chimon ben Elazar dit : Ce juste a été préservé de cette faute, et cet acte ne lui est pas arrivé. Est-il possible que sa descendance soit destinée à se tenir sur le mont Éval et à dire 'Maudit soit celui qui couche avec la femme de son père' (Devarim 27, 20), et que cette faute lui soit arrivée ?

Mais comment expliquer 'Il coucha avec Bilha, la concubine de son père' ? Il a réclamé (réparation pour) l'affront fait à sa mère.

Il dit : Si la sœur de ma mère était une rivale pour ma mère, la servante de la sœur de ma mère sera-t-elle une rivale pour ma mère ? Il se leva et dérangea sa couche.

📜 Rachi (1)

ויבא חטא זה לידו ויגזור הקב"ה שיהיו מן המקללים:

Et que cette faute lui soit arrivée : et que le Saint, béni soit-Il, décrète qu'ils soient parmi ceux qui maudissent.

🪔 Ben Yehoyada (2)

עמד ובלבל את מצעה. נראה לי בס"ד וישכב את בלהה פילגש אביו [1223] עולה מספר אלף ורכ"ג כמספר בלבל למצע בלהה פילגש אביו לא חטא כי קנא על כבוד לאה אמו [1223] שעולים תיבות אלו אל"ף ורכ"ג בדקדוק! ונראה לי בתיבת פחז ראשי תיבות פ סעת ח קרת ז כרת, רצונו לומר 'פסעת' לבלבל המצע, ולא להכעיס נתכוונת, אלא 'חקרת' איך תהיה שפחת אחות אמי צרה לאמי, יען כי 'זכרת' עצבון אמך בהיות לה צרה, גם פחז ראשי תיבות פ עלת ח כמת ז כית.

Il se leva et dérangea sa couche. Il me semble, avec l'aide du Ciel, que 'Il coucha avec Bilha, la concubine de son père' (וישכב את בלהה פילגש אביו) a la valeur numérique 1223, comme la valeur de 'Il a dérangé la couche de Bilha, concubine de son père ; il n'a pas fauté, car il fut jaloux pour l'honneur de Léa sa mère' (בלבל למצע בלהה פילגש אביו לא חטא כי קנא על כבוד לאה אמו) : 1223 ; ces mots valent exactement mille deux cent vingt-trois ! Il me semble aussi que le mot 'pahaz' (פחז) est l'acrostiche de : Pasata (tu as enjambé), Hakarta (tu as examiné), Zakharta (tu t'es souvenu). C'est-à-dire : 'tu as enjambé' pour déranger la couche, et tu n'avais pas l'intention d'irriter ; 'tu as examiné' comment la servante de la sœur de ta mère pourrait être la rivale de ta mère, parce que 'tu t'es souvenu' de la peine de ta mère quand elle avait une rivale. De plus, 'pahaz' est l'acrostiche de : Paalta (tu as agi), Hakhamta (tu as été sage), Zakhita (tu as mérité).

מצל אותו צדיק מאותו עון, ולא בא מעשה זה לידו. נראה לי בס"ד דכל מעשה איסור בפועל נרשם בשרטוט הידים, כמו שאמר הכתוב (ישעיהו א, טו) ידיכם דמים מלאו, וכאן לא עשה מעשה איסור כלל לכך לא נרשם בידו.

Ce juste a été préservé de cette faute, et cet acte n'est pas venu à sa main. Il me semble, avec l'aide du Ciel, que tout acte interdit accompli concrètement s'inscrit dans les lignes des mains, comme le dit le verset : 'Vos mains sont pleines de sang' (Yechayahou 1, 15) ; ici, il n'a accompli aucun acte interdit, c'est pourquoi cela ne s'est pas inscrit dans sa main.

💡 Explication

La preuve de Rabbi Chimon ben Elazar : lors de l'alliance du mont Éval (Devarim 27), la tribu de Reouven fait partie de ceux qui prononcent les malédictions. D.ieu n'aurait pas placé ses descendants en position de maudire leur propre ancêtre.

Le motif de Reouven : Rahel, sœur de Léa, était déjà une rivale ; après sa mort, Yaakov installe son lit chez Bilha, servante de Rahel. Reouven défend l'honneur de sa mère.

אחרים אומרים: שתי מצעות בלבל, אחת של שכינה ואחת של אביו. והיינו דכתיב: ״אז חללת יצועי עלה״ — אל תקרי ״יצועי״ אלא ״יצועיי״.

Aherim disent : Il a dérangé deux couches, l'une de la Chekhina et l'autre de son père. C'est ce qui est écrit : 'Alors tu as profane ; il est monté sur ma couche (yetsou'i)' (Berechit 49, 4) : ne lis pas 'yetsou'i' (ma couche) mais 'yetsou'ai' (mes couches).

📜 Rachi (2)

אחת של שכינה כך היה יעקב עושה בארבעה אהלי נשיו מעמיד מטה לשכינה ובאותו אהל שהוא רואה בו השכינה הוא בא ולן אותו הלילה:

L'une de la Chekhina : ainsi faisait Yaakov dans les quatre tentes de ses femmes : il installait un lit pour la Chekhina, et dans la tente où il voyait la Chekhina, il venait passer la nuit.

חללת אותו שם שעלה על יצועי דהיינו שכינה מדלא כתיב יצועי עלית טעם אחר עד שלא נבנה אהל מועד היתה שכינה מצויה באהלי צדיקים:

Tu as profane : Celui qui est monté sur ma couche, c'est-à-dire la Chekhina, puisqu'il n'est pas écrit 'tu es monté (alita) sur ma couche'. Autre explication : avant que le Tabernacle (Ohel Moed) ne soit construit, la Chekhina se trouvait dans les tentes des justes.

💡 Explication

Dans la bénédiction de Yaakov, le verset passe de la 2e personne ('tu as profane') à la 3e ('il est monté'). Rachi comprend : tu as profane Celui qui est monté sur ma couche, la Chekhina. Le lit déplacé était aussi le lieu où reposait la Présence divine.

כתנאי. ״פחז כמים אל תותר״. רבי אליעזר אומר ״פזתה״, ״חבתה״, ״זלתה״. רבי יהושע אומר: ״פסעתה על דת״, ״חטאת״, ״זנית״. רבן גמליאל אומר: ״פיללתה״, ״חלתה״, ״זרחה תפלתך״.

C'est (une discussion) entre Tanaim. 'Impétueux (pahaz) comme l'eau, tu ne primeras pas' (Berechit 49, 4). Rabbi Eliezer dit : 'Tu t'es précipité (pazta), tu t'es rendu coupable (havta), tu as méprisé (zalta).' Rabbi Yehochoua dit : 'Tu as piétiné la loi (pasata al dat), tu as fauté (hatata), tu as été débauche (zanita).' Rabban Gamliel dit : 'Tu as prié (pilalta), tu as imploré (halta), ta prière a brillé (zarha).'

📜 Rachi (5)

פחז נוטריקון הוא:

Pahaz : c'est un notarikon (acrostiche).

פזתה לשון עמא פזיזא (לקמן שבת דף פח.). פזתה מיהרת בעצמך וחטאת:

Pazta : terme de 'peuple précipité (pezizah)' (plus loin, Chabbat 88a). Pazta : tu t'es précipité de toi-même et tu as fauté.

זלתה זלזלת:

Zalta : tu as méprisé (zilzalta).

פיללת להנצל מן החטא:

Pilalta : (tu as prié) pour être préservé de la faute.

חלתה ויחל משה (שמות לב):

Halta : (comme) 'Moche implora (vayehal)' (Chemot 32, 11).

💡 Explication

Le mot pahaz (פחז) est lu comme notarikon : chaque lettre (P, H, Z) ouvre un mot. Pour R. Eliezer et R. Yehochoua, les trois mots décrivent une faute : ils suivent le sens littéral. Pour Rabban Gamliel, ils décrivent le repentir de Reouven.

אמר רבן גמליאל: עדין צריכין אנו למודעי. רבי אלעזר המודעי אומר: הפוך את התיבה ודורשה: ״זעזעתה״, ״הרתעתה״, ״פרח חטא ממך״. רבא אמר, ואמרי לה רבי ירמיה בר אבא: ״זכרת עונשו של דבר״, ״חלית עצמך חולי גדול״, ״פירשת מלחטוא״.

Rabban Gamliel dit : Nous avons encore besoin du Modai. Rabbi Elazar HaModai dit : Retourne le mot et interprète-le : 'Tu as tremblé (zizata), tu as reculé (hirtata), la faute s'est envolée de toi (parha).' Rava dit, et certains disent que c'est Rabbi Yirmeya bar Abba : 'Tu t'es souvenu (zakharta) de la punition de la chose, tu t'es rendu gravement malade (halita), tu t'es écarté (perachta) de la faute.'

📜 Rachi (2)

זעזעת' יראת לחטוא לר' אליעזר ור' יהושע חטא ולרבן גמליאל ולמודעי בקש לחטוא ולא חטא:

Zizata : tu as craint de fauter. Selon Rabbi Eliezer et Rabbi Yehochoua, il a fauté ; selon Rabban Gamliel et le Modai, il a voulu fauter et n'a pas fauté.

חלית חולי גדול להתאפק לכבוש יצרך:

Halita : (tu t'es infligé) une grande maladie pour te retenir, pour dominer ton penchant.

💡 Explication

Rabban Gamliel reconnaît que sa lecture est incomplète : elle ne dit pas que Reouven a évité la faute. R. Elazar HaModai lit le mot à l'envers (Z-H-P) et obtient trois verbes qui décrivent le recul devant la faute. Le het de pahaz est lu comme un hé pour 'hirtata'. Rava propose une autre lecture inversée dans le même sens.

ראובן. בני עלי. בני שמואל. דוד ושלמה. ויואש. סימן.

Reouven, les fils d'Eli, les fils de Chmouel, David et Chelomo, et Yoach : moyen mnémotechnique (siman).

💡 Explication

Un siman (aide-mémoire) : la liste des personnages dont R. Chmouel bar Nahmani, au nom de R. Yonatan, dit que 'quiconque dit qu'il a fauté se trompe'. Le passage les traite dans cet ordre, jusqu'en 56b.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, שנאמר: ״ושם שני בני עלי עם ארון ברית הא-להים חפני ופנחס כהנים לה׳״.

Rabbi Chmouel bar Nahmani dit au nom de Rabbi Yonatan : Quiconque dit que les fils d'Eli ont fauté se trompe, car il est dit : 'Et là se trouvaient les deux fils d'Eli, avec l'arche de l'alliance de D.ieu, Hofni et Pinhas, prêtres de Hachem' (cf. Chmouel I 1, 3 et 4, 4).

📜 Rachi (1)

כל האומר בני עלי חטאו באשת איש אינו אלא טועה ומיהו בבזיון קדשים חטאו:

Quiconque dit que les fils d'Eli ont fauté : avec une femme mariée, se trompe ; mais ils ont fauté par le mépris des choses saintes (kodachim).

🗂️ Tossefot (1)

כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה פירוש במאי דכתיב אשר ישכבון לא חטאו אלא מבזים קדשים היו כדכתיב (שמואל א ב׳:ט״ו) בטרם יקטירון החלב וגו':

Quiconque dit que les fils d'Eli ont fauté se trompe : c'est-à-dire dans ce qui est écrit 'qu'ils couchaient (avec les femmes)', ils n'ont pas fauté ; mais ils méprisaient les choses saintes, comme il est écrit (Chmouel I 2, 15) : 'Avant même qu'on fasse fumer la graisse, etc.'

🪔 Ben Yehoyada (1)

כל האומר בני עלי חטאו, אינו אלא טועה. פירש רש"י האומר חטאו באשת איש טועה ומיהו בבזיון קדשים חטאו, ונראה לי בס"ד, לכך הקדים לומר ובני עלי בני בליעל (שמואל א' ב, יב), והוא 'בליעל' אותיות 'בל עלי' רצונו לומר לא עשו כמנהג עלי שהיה מכבד הקדשים, ולכן גם עלי אמר להם 'אל בני' פירוש אין אתם קרויים 'בני' שאין אתם דומים לי מצד חוקות הכהונה. והא דאמר 'כל' נראה לי בס"ד, לרבות אם יאמר אדם דבר בסתם בני עלי חטאו , ולא יפרש שחטאו בבזיון קדשים, אף על פי שהוא מתכוין על בזיון קדשים הנה הוא טועה בדבר זה, כי השומע יבין חטאו באשת איש משום דאזיל בתר פשטיה דקרא.

Quiconque dit que les fils d'Eli ont fauté se trompe. Rachi explique : celui qui dit qu'ils ont fauté avec une femme mariée se trompe, mais ils ont fauté par le mépris des choses saintes. Il me semble, avec l'aide du Ciel, que c'est pour cela que (le verset) dit d'abord 'Les fils d'Eli étaient des hommes de Béliyaal' (Chmouel I 2, 12) : 'Béliyaal' (בליעל) a les lettres de 'bal Eli' (בל עלי, pas comme Eli), c'est-à-dire qu'ils n'ont pas agi selon la coutume d'Eli, qui honorait les choses saintes. C'est pourquoi Eli aussi leur dit 'Non, mes fils' (al banai) : vous n'êtes pas appelés 'mes fils', car vous ne me ressemblez pas quant aux règles de la kehouna (prêtrise). Quant au mot 'quiconque' (kol), il me semble, avec l'aide du Ciel, qu'il inclut le cas où quelqu'un dit sans préciser 'les fils d'Eli ont fauté', sans expliquer qu'ils ont fauté par le mépris des choses saintes : même s'il pense au mépris des choses saintes, il se trompe en cela, car celui qui l'entend comprendra qu'ils ont fauté avec une femme mariée, en suivant le sens simple du verset.

💡 Explication

Le verset présente Hofni et Pinhas comme prêtres de Hachem au service de l'arche. Pour R. Yonatan, un tel titre est incompatible avec l'adultère. Rachi et Tossefot limitent l'innocence à ce point : le mépris des kodachim (sacrifices), décrit en Chmouel I 2, reste une faute réelle.

סבר לה כרב, דאמר רב: פנחס לא חטא. מקיש חפני לפנחס: מה פנחס לא חטא — אף חפני לא חטא. אלא מה אני מקיים ״אשר ישכבן את הנשים״ — מתוך ששהו את קיניהן, שלא הלכו אצל בעליהן, מעלה עליהן הכתוב כאילו שכבום.

Il pense comme Rav, car Rav a dit : Pinhas n'a pas fauté. (Le verset) compare Hofni à Pinhas : de même que Pinhas n'a pas fauté, Hofni non plus n'a pas fauté.

Mais comment expliquer 'qu'ils couchaient avec les femmes' (Chmouel I 2, 22) ? Parce qu'ils retardaient (l'offrande de) leurs nids (kinim), si bien qu'elles ne retournaient pas auprès de leurs maris, le verset le leur impute comme s'ils avaient couché avec elles.

📜 Rachi (2)

דאמר רב לקמן בשמעתין פנחס לא חטא ויליף לה מקרא ור' יונתן יליף לה לחפני מהאי קרא דמקיש חפני לפנחס:

Car Rav a dit : plus loin dans notre passage : 'Pinhas n'a pas fauté', et il l'apprend d'un verset ; et Rabbi Yonatan l'apprend pour Hofni de ce verset-ci, qui compare Hofni à Pinhas.

ששהו את קיניהן שהיו מסרבין להקריב שום קרבן אלא בקושי כדכתיב (שמואל א ב׳:ט״ו) גם בטרם יקטירון את החלב וגו' וכשהיו זבות ויולדות באות ממקום אחר לשילה להקריב את קיניהן והן היו משהין מלהקריבם והנשים לא היו יכולין לסמוך עליהם שיקריבו והיו שוהות שם ולא היו חוזרות אצל בעליהן עד שראו קיניהן קרבין והיו טהורות לקדשים וליכנס לעזרה לפיכך מעלה עליהם כאילו שכבום שהיו מונעים אותן מפריה ורביה:

Qu'ils retardaient leurs nids : car ils refusaient d'offrir tout sacrifice, sinon difficilement, comme il est écrit (Chmouel I 2, 15) : 'Avant même qu'on fasse fumer la graisse, etc.' Quand les zavot et les accouchées venaient d'ailleurs à Chilo pour offrir leurs nids, ils tardaient à les offrir ; les femmes ne pouvaient pas compter sur eux pour les offrir, elles restaient là et ne retournaient pas auprès de leurs maris avant d'avoir vu leurs nids offerts, et d'être pures pour les choses saintes et pour entrer dans la Azara. C'est pourquoi (le verset) le leur impute comme s'ils avaient couché avec elles, car ils les empêchaient (d'accomplir) la procréation (pirya ve-rivya).

🪔 Ben Yehoyada (1)

מתוך ששהו את קניהן, שלא הלכו אצל בעליהן, מעלה עליהם הכתוב כאלו שכבום. יש להקשות בזה נרמז ביטול פריה ורביה ולא שייך למימרי על זה 'כאלו שכבום'? ונראה לי בס"ד דידוע מה שכתבו האחרונים ז"ל דאם האשה תטבול מטומאתה ואין בעלה עמה בבית באותה לילה ידבקו בה כוחות רוחין ושידין, ובאשכנז נוהגין לעשות תיקון לדבר זה להניח סכין תחת האשה, ותחבק בשינתה תינוק קטן, וכמו שכתב הגאון שבות יעקב בתשובה (חלק ג, סימן טז), ולכן אלו הנשים שטובלין בשביל בעליהם, ואין באים לשכב עם בעליהם, אלא ישכבון חוץ לביתם עד שיקריבו את קרבנם, נמצא הם גורמים להם שישכבו עם כוחות רוחין ושידין, לכך מעלה עליהם הכתוב כאלו הם שכבום . ודע כי מדברים אלו שנכתבו על בני עלי ובני שמואל נמצינו למדין, שהאדם יתוודה על עבודה זרה ושפיכות דמים וגלוי עריות אף על פי שלא חטא בהם ממש אלא עשה דברים הדומין, כגון גאוה וכעס והלבנת פנים ובזוי מועדים דאמרו רבותינו ז"ל עליהם לשון כאלו.

Parce qu'ils retardaient leurs nids, si bien qu'elles n'allaient pas auprès de leurs maris, le verset le leur impute comme s'ils avaient couché avec elles. Difficulté : cela évoque l'annulation de la procréation, et il n'y a pas lieu de dire à ce sujet 'comme s'ils avaient couché avec elles' ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, que c'est connu d'après ce qu'ont écrit les aharonim (décisionnaires tardifs) : si la femme s'immerge de son impureté et que son mari n'est pas avec elle à la maison cette nuit-là, des forces d'esprits et de démons (chedim) s'attachent à elle ; en Achkenaz on a l'usage de faire un tikoun (réparation) pour cela : poser un couteau sous la femme, et qu'elle serre dans son sommeil un petit enfant, comme l'a écrit le Gaon Chevout Yaakov dans ses responsa (partie 3, siman 16). Ainsi ces femmes, qui s'immergeaient pour leurs maris, ne venaient pas coucher avec leurs maris et dormaient hors de chez elles jusqu'à ce qu'elles aient offert leur sacrifice : (les fils d'Eli) causaient donc qu'elles 'couchent' avec des forces d'esprits et de démons ; c'est pourquoi le verset le leur impute comme s'ils avaient couché avec elles. Sache que de ces paroles écrites sur les fils d'Eli et les fils de Chmouel, nous apprenons que l'homme doit se confesser (pour) idolâtrie, meurtre et relations interdites, même s'il n'a pas véritablement commis ces fautes mais a fait des choses semblables, comme l'orgueil, la colère, l'humiliation d'autrui et le mépris des fêtes, à propos desquelles nos Sages ont dit 'c'est comme si'.

💡 Explication

Une femme qui a accouché (ou une zava) apporte une paire d'oiseaux (kinim) pour achever sa purification. Tant que l'offrande n'est pas faite, elle attend à Chilo et ne rentre pas chez son mari. En retardant les sacrifices, les fils d'Eli empêchaient la vie conjugale : le verset le décrit par le mot 'coucher'.

R. Yonatan étend à Hofni l'innocence que Rav reconnaît à Pinhas, car le verset les nomme ensemble (hekech, comparaison).

גופא, אמר רב: פנחס לא חטא, שנאמר: ״ואחיה בן אחטוב אחי אי כבוד בן פנחס בן עלי כהן ה׳ וגו׳״ — אפשר חטא בא לידו והכתוב מייחסו?

(Revenons au) sujet lui-même : Rav a dit : Pinhas n'a pas fauté, car il est dit : 'Et Ahiya fils d'Ahitouv, frère d'I-Khavod, fils de Pinhas, fils d'Eli, prêtre de Hachem, etc.' (Chmouel I 14, 3). Est-il possible qu'une faute lui soit arrivée et que le verset établisse (la lignée) d'après lui ?

📜 Rachi (3)

פנחס לא חטא באשת איש דאשר ישכבון את הנשים אינו אלא חפני לבדו:

Pinhas n'a pas fauté : avec une femme mariée ; car 'qu'ils couchaient avec les femmes' se rapporte à Hofni seul.

ואחיה בן אחיטוב וגו' כהן ה' בשילה נושא אפוד הרי שמיחסו לשבח ומזכיר עליו שם פנחס אבי אביו:

Et Ahiya fils d'Ahitouv, etc., prêtre de Hachem : à Chilo, portant l'efod ; voici qu'il l'établit en éloge et mentionne à son sujet le nom de Pinhas, père de son père.

אפשר בא חטא לידו והכתוב מייחסו לשבח ואת בן בנו מייחסו אחריו והכתיב גבי עבירה דנואפים יכרת ה' לאיש וגו' והאי קרא בבא על הנכרית ועל הזונה מישתעי כדדרשינן ליה באלו הן הנשרפין דכתיב לעיל מיניה כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר ודרשינן כי חלל יהודה קדש זו זונה וכן הוא אומר לא תהיה קדשה וגו':

Est-il possible qu'une faute lui soit arrivée et que le verset établisse (la lignée) : en éloge, et établisse son petit-fils après lui ? Or il est écrit au sujet de la faute des adultères : 'Que Hachem retranche à l'homme, etc.' ; et ce verset parle de celui qui a des relations avec une non-juive et avec une prostituée, comme nous l'interprétons dans (le chapitre) Elou hen hanisrafin, car il est écrit juste avant : 'Car Yehouda a profane la sainteté de Hachem qu'Il aimait, et il a épouse la fille d'un dieu étranger' (Malakhi 2, 11), et nous interprétons : 'Car Yehouda a profane la sainteté' : c'est la prostituée, et de même il est dit : 'Il n'y aura pas de kedécha, etc.'

💡 Explication

Preuve de Rav par la généalogie : le verset présente Ahiya, Cohen en fonction portant l'efod, en remontant jusqu'à son grand-père Pinhas. Le texte n'aurait pas rattaché un prêtre en fonction à un ancêtre fauteur.

והלא כבר נאמר: ״יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער וענה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה׳ צבאות״. אם ישראל הוא — לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים. ואם כהן הוא — לא יהיה לו בן מגיש מנחה. אלא לאו שמע מינה: פנחס לא חטא.

Or il est déjà dit : 'Que Hachem retranche à l'homme qui fait cela celui qui veille et celui qui répond, des tentes de Yaakov, et celui qui présente une offrande à Hachem des armées' (Malakhi 2, 12). S'il est Israélite, il n'aura pas (de descendant) éveillé parmi les Sages, ni qui réponde parmi les disciples ; et s'il est Cohen, il n'aura pas de fils qui présente une offrande.

On en déduit donc : Pinhas n'a pas fauté.

📜 Rachi (3)

ער חריף להבין ולהורות בין החכמים כדאמרי' בעירובין (דף נג:) אהרנית ערנית:

Er (celui qui veille) : vif pour comprendre et pour enseigner parmi les Sages, comme nous disons dans Erouvin (53b) : 'aharonit, eranit'.

ואם כהן הוא כו' וכאן מייחס כהן מגיש מנחה אחר פנחס:

Et s'il est Cohen, etc. : or ici (le verset) établit un Cohen présentant une offrande après Pinhas.

והכתיב אל בני כי לא טובה השמועה אשר אנכי שומע מעבירים עם ה' אביהם היה מוכיחם:

Mais il est écrit : 'Non, mes fils, car la rumeur que j'entends n'est pas bonne, vous faites transgresser le peuple de Hachem' : leur père les réprimandait.

💡 Explication

Le verset de Malakhi énonce la sanction de celui qui a des relations interdites : sa descendance est privée de sages (er, oné) ou, s'il est Cohen, de fils qui officie. Or Pinhas a un petit-fils Cohen en fonction : il n'a donc pas fauté.

אלא הא כתיב ״אשר ישכבן״! — ״ישכבן״ כתיב.

Mais il est écrit 'qu'ils couchaient (yichkevoun)' ! — Il est écrit 'yichkeven' (au singulier).

💡 Explication

Première des trois objections tirées du pluriel. La Guemara distingue keri (lecture) et ketiv (écriture) : le mot est écrit sans vav, ce qui permet la lecture au singulier. Selon Rav, la faute ne concerne qu'un seul frère, Hofni.

🖼️ Schéma

Les trois objections du pluriel (segments 15 à 17) et la réponse par l'écriture au singulier.

והכתיב: ״אל בני כי לא טובה השמעה״! אמר רב נחמן בר יצחק: ״בני״ כתיב.

Mais il est écrit : 'Non, mes fils (banai), car la rumeur n'est pas bonne' (Chmouel I 2, 24) ! Rav Nahman bar Yitshak dit : Il est écrit 'béni' (mon fils).

💡 Explication

Même méthode : le mot est écrit sans le yod du pluriel, et se lit donc 'mon fils'. Eli s'adresse à un seul fils.

והכתיב ״מעברים״! אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ״מעבירם״ כתיב.

Mais il est écrit 'maavirim' (vous faites transgresser, au pluriel) ! Rav Houna fils de Rav Yehochoua dit : Il est écrit 'maaviram' (il les fait transgresser).

📜 Rachi (1)

והא כתיב מעבירים אמר רב הונא בריה דרב יהושע מעבירם כתיב קשה בעיני שם החכם הנזכר כאן כי אומר אני שטעות גדול הוא ול"ג לה להא מילתא שהרי בספרים מוגהים כתיב מעבירים וגם . במסורה הגדולה במקום שמנויין שם כל התיבות דלא כתיב בהן יו"ד וקורין ולא נמנה זה והם מנויין ע"פ החשבון וזו אינה קשיא דהאי מעבירים לאו לשון עבירה הוא אלא לשון ויעבירו קול במחנה (שמות ל״ו:ו׳) וה"ק להו לא טובה השמועה אשר אנכי שומע את עם ה' מעבירים ומכריזין וקובלים עליכם והאי מעבירים לשון רבים הוא ואעם ה' קאי ולאו אבני עלי שהרי הם היו עוברים ולא היו מעבירים את אחרים:

Mais il est écrit maavirim ; Rav Houna fils de Rav Yehochoua dit : il est écrit maaviram : le nom du Sage mentionné ici me pose difficulté, car je dis que c'est une grande erreur et nous n'avons pas cette version : dans les livres corrigés il est écrit 'maavirim' ; et dans la Massora Guedola, à l'endroit où sont énumérés tous les mots écrits sans yod et lus (avec), celui-ci n'est pas compté, alors qu'ils sont énumérés selon un compte (précis). Et ceci ne fait pas difficulté, car ce 'maavirim' n'exprime pas la transgression (avéra) ; il signifie (faire circuler), comme 'ils firent passer une proclamation dans le camp' (Chemot 36, 6). Voici ce qu'il leur dit : la rumeur que j'entends n'est pas bonne : le peuple de Hachem fait circuler, proclame et se plaint de vous. Ce 'maavirim' est au pluriel et se rapporte au peuple de Hachem et non aux fils d'Eli, car eux transgressaient, et ne faisaient pas transgresser les autres.

🗂️ Tossefot (1)

מעבירם כתיב הש"ס שלנו חולק על ספרים שלנו שכתוב בהם (מעבירים) וכן מצינו בירושלמי בשמשון והוא שפט את ישראל ארבעים שנה מלמד שהיו פלשתים יראים ממנו כ' שנה אחר מותו כמו בחייו ובכל ספרים שלנו כתיב כ' שנה (שופטים טז):

Il est écrit maaviram : notre Talmud diverge de nos livres (bibliques), où il est écrit 'maavirim'. De même nous trouvons dans le Yerouchalmi au sujet de Chimchon : 'Il jugea Israël quarante ans' : cela enseigne que les Philistins le craignirent vingt ans après sa mort comme de son vivant ; alors que dans tous nos livres il est écrit vingt ans (Choftim 16, 31).

💡 Explication

Rachi rejette cette troisième réponse : les manuscrits bibliques corrigés et la Massora portent 'maavirim'. Il explique le mot autrement : 'le peuple fait circuler (une rumeur) contre vous'. Le pluriel désigne alors le peuple, et l'objection tombe.

Tossefot garde la version : le Talmud possédait parfois un texte biblique différent du nôtre, comme le montre un exemple du Yerouchalmi.

והכתיב ״בני בליעל״! מתוך שהיה לו לפנחס למחות לחפני ולא מיחה, מעלה עליו הכתוב כאלו חטא.

Mais il est écrit 'hommes de Béliyaal' (Chmouel I 2, 12) ! Parce que Pinhas aurait dû protester contre Hofni et n'a pas protesté, le verset le lui impute comme s'il avait fauté.

🗂️ Tossefot (1)

מתוך שהיה לו לפנחס למחות פליג אר' יונתן דאמר שניהם לא חטאו:

Parce que Pinhas aurait dû protester : (cet avis) diverge de Rabbi Yonatan, qui dit qu'aucun des deux n'a fauté.

💡 Explication

Le verset qualifie les deux fils de bnei Béliyaal (vauriens). Selon Rav, Pinhas porte ce titre parce qu'il n'a pas protesté (limhot) : le principe vu en 55a (le devoir de réprimander) s'applique ici. Tossefot note que cette réponse suppose que Hofni a fauté, contre R. Yonatan.

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר

Rabbi Chmouel bar Nahmani dit au nom de Rabbi Yonatan : Quiconque dit...

💡 Explication

La phrase se poursuit en 56a avec les fils de Chmouel, suivant l'ordre du siman.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).