Shabbat 56b — Mefibochet, Chlomo et Yochiyahou : qui a vraiment fauté ?

1

עבדך. וירגל בעבדך אל אדני המלך ואדני המלך כמלאך הא-להים ועשה הטוב בעיניך״. ״ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו את השדה. ויאמר מפיבשת אל המלך גם את הכל יקח אחרי אשר בא אדני המלך בשלום אל ביתו״. אמר לו: אני אמרתי ״מתי תבא בשלום״, ואתה עושה לי כך? לא עליך יש לי תרעומות אלא על מי שהביאך בשלום.

(...) ton serviteur. 'Il a calomnié ton serviteur auprès de mon seigneur le roi ; mais mon seigneur le roi est comme un ange de D.ieu : fais ce qui est bon à tes yeux' (Chmouel II 19, 28). 'Le roi lui dit : Pourquoi continuer à parler de tes affaires ? J'ai dit : toi et Tsiva, vous partagerez le champ.

Et Mefibochet dit au roi : Qu'il prenne même tout, puisque mon seigneur le roi est revenu en paix dans sa maison' (Chmouel II 19, 30-31). (Mefibochet) lui dit : moi, je disais 'quand reviendras-tu en paix ?', et toi tu me fais cela ?

Ce n'est pas contre toi que j'ai des griefs, mais contre Celui qui t'a ramené en paix.

💡 Explication

Fin de la discussion commencée en 56a entre Rav et Chmouel. La dernière phrase lit la réponse de Mefibochet comme un aveu : il n'en veut pas à David, il en veut à Hachem d'avoir ramené David. Cela confirme la version de Tsiva, et explique que David ait partagé le champ.

2

היינו דכתיב: ״ובן יהונתן מריב בעל״, וכי ״מריב בעל״ שמו? והלא מפיבשת שמו! אלא מתוך שעשה מריבה עם בעליו. יצתה בת קול ואמרה לו: נצא בר נצא. ״נצא״ — הא דאמרן. ״בר נצא״ — דכתיב: ״ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל״, אמר רבי מני: על עסקי נחל.

C'est ce qui est écrit : 'Et le fils de Yehonatan : Meriv-Baal' (Divrei HaYamim I 8, 34). Meriv-Baal était-il donc son nom ?

Son nom n'était-il pas Mefibochet ? Mais c'est parce qu'il fit une querelle (meriva) avec son Maître (baal).

Une voix céleste (bat kol) sortit et lui dit : querelleur, fils de querelleur (natsa bar natsa). 'Querelleur' : ce que nous venons de dire. 'Fils de querelleur' : car il est écrit : 'Chaoul vint jusqu'à la ville d'Amalek et il se querella (vayarev) dans la vallée (nahal)' (Chmouel I 15, 5). R.

Mani dit : au sujet de l'affaire de la vallée.

📜 Rachi (1)

על עסקי נחל ומה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה בנחל נפשות הללו על אחת כמה וכמה אם גדולים חטאו קטנים מה חטאו:

Au sujet de l'affaire de la vallée : si pour une seule âme la Torah a dit : amène une génisse à la nuque brisée (egla aroufa) dans la vallée, pour toutes ces âmes, à plus forte raison ! Si les grands ont péché, les petits, en quoi ont-ils péché ?

💡 Explication

Le nom Meriv-Baal est lu comme un surnom : 'celui qui se querelle avec son Maître'. Son père Yehonatan était fils de Chaoul, qui s'était déjà 'querelle' avec Hachem au sujet de l'ordre d'exterminer Amalek. Selon Rachi, Chaoul raisonnait par kal va-homer (à fortiori) à partir de la egla aroufa : si la Torah exige une expiation pour un seul mort, comment tuer tout un peuple, et même les enfants ?

3

אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שאמר דוד למפיבשת: אתה וציבא תחלקו את השדה, יצתה בת קול ואמרה לו: רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה.

Rav Yehouda dit au nom de Rav : au moment où David dit à Mefibochet : 'toi et Tsiva, vous partagerez le champ', une voix céleste sortit et lui dit : Rehavam et Yarovam partageront la royauté.

💡 Explication

Mida kenegued mida (mesure pour mesure) : David partage injustement un bien, son royaume sera partagé entre son petit-fils Rehavam et Yarovam.

4

אמר רב יהודה אמר רב: אילמלי לא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד, ולא עבדו ישראל עבודה זרה, ולא גלינו מארצנו.

Rav Yehouda dit au nom de Rav : si David n'avait pas accepté la médisance (lachon hara), le royaume de la maison de David ne se serait pas divisé, Israël n'aurait pas servi l'idolâtrie, et nous n'aurions pas été exilés de notre terre.

📜 Rachi (1)

ולא עבדו ישראל עבודה זרה שעל ידי שנחלקה המלכות העמיד ירבעם העגלים שלא יעלו ישראל לירושלים לממשלתו של רחבעם:

Et Israël n'aurait pas servi l'idolâtrie : car, du fait que le royaume fut divisé, Yarovam dressa les veaux, afin qu'Israël ne monte pas à Jérusalem, sous l'autorité de Rehavam.

🪔 Ben Yehoyada (1)

אלמלי לא קבל דוד לשון הרע, לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודת כוכבים, ולא גלינו מארצנו. נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (ערכין טו:) 'לישנא תליתאי קטיל תלתא' שהלשון הוא שלישי בפה גם כאן עשה שלשה רעות, וראשי תיבות שלשה רעות אלו הם 'נגע' שהוא ראשי תיבות נ חלקה מלכות בית דוד, ג לו ישראל, ע בדו עבודה זרה, ועל זה התפלא דוד המלך ע"ה בתהלים (טל, יא) הסר מעלי 'נגעך' אך לעתיד יתהפך נגע זה לענג, וכמו שנאמר (תהילים ל, יב) הפכת מספדי למחול לי, ואז יתקיים (תהילים לז, יא) והתענגו על רב שלום!

'Si David n'avait pas accepté la médisance, le royaume de la maison de David ne se serait pas divisé, Israël n'aurait pas servi l'idolâtrie, et nous n'aurions pas été exilés de notre terre.' Il me semble, avec l'aide du Ciel, (l'expliquer) d'après ce qu'ont dit nos Maîtres (Arakhin 15b) : 'la langue tierce tue trois'. La langue (de la médisance) est la troisième dans la bouche ; ici aussi elle a produit trois maux. Les initiales de ces trois maux forment 'nega' (plaie) : noun pour 'le royaume de la maison de David se divisa (nehlaka)', guimel pour 'Israël fut exilé (galou)', ayin pour 'ils servirent (avdou) l'idolâtrie'. C'est de cela que le roi David, que la paix soit sur lui, s'étonnait dans les Tehilim (39, 11) : 'Écarte de moi ta plaie (nigekha)'. Mais dans l'avenir cette plaie (nega) se retournera en délice (oneg), comme il est dit (Tehilim 30, 12) : 'Tu as changé mon deuil en danse', et alors s'accomplira (Tehilim 37, 11) : 'Ils se délecteront (vehitanegou) d'une paix abondante'.

💡 Explication

Rav enchaîne trois conséquences : la division du royaume, l'idolâtrie des veaux de Yarovam, puis l'exil. Rachi précise le lien : Yarovam a installé les veaux pour empêcher son peuple de monter au Temple de Jérusalem, dans le royaume de Rehavam.

5

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, שנאמר: ״ולא היה לבבו שלם עם ה׳ א-להיו כלבב דוד אביו״ — כלבב דוד אביו הוא דלא הוה, מיחטא נמי לא חטא.

R. Chmouel bar Nahmani dit au nom de R.

Yonatan : quiconque dit que Chlomo a fauté ne fait que se tromper, car il est dit : 'Son cœur n'était pas entier avec Hachem son D.ieu, comme le cœur de David son père' (Melakhim I 11, 4) : comme le cœur de David son père, il ne l'était pas ; mais fauter, il n'a pas fauté non plus.

📜 Rachi (1)

שלמה חטא בע"ז:

Chlomo a fauté : par l'idolâtrie.

💡 Explication

Nouvel énoncé de la série de R. Yonatan. Le raisonnement est un diyouk (déduction précise) : le verset compare Chlomo à David et dit seulement qu'il n'atteignait pas son niveau. S'il avait servi l'idolâtrie, le verset l'aurait dit.

6

אלא מה אני מקיים ״ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו״ — ההיא כרבי נתן. דרבי נתן רמי, כתיב: ״ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו״, והכתיב: ״כלבב דוד אביו״ — כלבב דוד אביו הוא דלא הוה מיחטא נמי לא חטא! הכי קאמר: ״ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי א-להים אחרים״ — ולא הלך.

Mais comment j'explique alors : 'Au temps de la vieillesse de Chlomo, ses femmes détournèrent son cœur' (Melakhim I 11, 4) ? Cela est selon R.

Natan. Car R.

Natan a soulevé une contradiction : il est écrit : 'Au temps de la vieillesse de Chlomo, ses femmes détournèrent son cœur', et il est écrit : 'comme le cœur de David son père' : comme le cœur de David son père il ne l'était pas, mais fauter, il n'a pas fauté non plus ! Voici ce que (le verset) veut dire : 'Au temps de la vieillesse de Chlomo, ses femmes détournèrent son cœur pour aller après d'autres dieux', et il n'y est pas allé.

📜 Rachi (1)

כדר' נתן דשני קרא הטו ללכת והוא לא הלך:

Selon R. Natan : qui explique le verset ainsi : elles l'ont détourné pour qu'il y aille, et lui n'y est pas allé.

💡 Explication

R. Natan résout la contradiction interne du verset : les femmes ont tente de détourner Chlomo ('pour aller après d'autres dieux'), la tentative a échoué.

7

והכתיב: ״אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב״ — שבקש לבנות ולא בנה.

Mais il est écrit : 'Alors Chlomo bâtira (yivne) un haut-lieu (bama) pour Kemoch, l'abomination de Moav' (Melakhim I 11, 7) ! (Cela signifie) qu'il a cherché à bâtir et n'a pas bâti.

💡 Explication

La Guemara s'appuie sur la forme grammaticale : yivne est un inaccompli (futur), qui pourrait désigner une intention non réalisée.

8

אלא מעתה: ״אז יבנה יהושע מזבח לה׳״ — שבקש לבנות ולא בנה?! אלא דבנה, הכא נמי דבנה!

Mais alors : 'Alors Yehochoua bâtira (yivne) un autel à Hachem' (Yehochoua 8, 30), (dira-t-on) qu'il a cherché à bâtir et n'a pas bâti ? Il a donc bâti ; ici aussi, il a bâti !

📜 Rachi (1)

הכא נמי דבנה קשיא היא:

Ici aussi il a bâti : c'est une difficulté (kachya).

🗂️ Tossefot (1)

אלא מעתה אז יבנה יהושע כו' הקשה הר"ר אלחנן דבחלק (סנהדדין דף צא:) מפקינן מדכתיב אז יבנה יהושע ולא כתב אז בנה מכאן לתחיית המתים מן התורה אם כן אתא לדרשה ה"נ אתא לדרשה דהכא ואומר ר"י דמ"מ פריך מדלא כתיב שבקש לבנות אלא יבנה ש"מ שרוצה לומר שבנה כההוא דיהושע דודאי בנה:

Mais alors, 'Alors Yehochoua bâtira', etc. : R. Elhanan a objecté : dans (le chapitre) Helek (Sanhédrin 91b), nous déduisons du fait qu'il est écrit 'alors Yehochoua bâtira' et non 'alors il bâtit' : d'ici (on apprend) la résurrection des morts à partir de la Torah. S'il en est ainsi, (la forme) vient la pour un enseignement (derach) ; ici aussi elle vient pour un enseignement ! Le Ri répond : de toute façon (la Guemara) objecte, puisqu'il n'est pas écrit 'il chercha à bâtir' mais 'bâtira' ; on en déduit que (le verset) veut dire qu'il a bâti, comme pour Yehochoua, qui a certainement bâti.

💡 Explication

Réfutation par un verset parallèle : pour Yehochoua, le même yivne désigne une construction réelle. La réponse précédente tombe ; Rachi note que c'est une kachya (difficulté non résolue). Tossefot demande pourquoi on ne dit pas que le futur sert ici à un derach, comme pour Yehochoua en Sanhédrin 91b ; le Ri répond que, si le verset voulait parler d'une intention, il aurait écrit 'il chercha à bâtir'.

9

אלא כדתניא, רבי יוסי אומר: ״ואת הבמות אשר על פני ירושלים אשר מימין להר המשחה אשר בנה שלמה מלך ישראל לעשתרת שקץ צידנים וגו׳״.

Mais (il faut l'expliquer) comme il a été enseigné (dans une baraita) : R. Yossi dit : 'Et les hauts-lieux qui étaient face à Jérusalem, à droite du Mont de l'Onction (har hamichha), que Chlomo roi d'Israël avait bâtis pour Achtoret, l'abomination des Sidoniens, etc.' (Melakhim II 23, 13).

📜 Rachi (2)

אלא מהכא תילף דלא בנה כדתניא רבי יוסי אומר כו':

Mais : apprends d'ici qu'il n'a pas bâti, comme il a été enseigné : R. Yossi dit, etc.

להר המשחה לשון שמן דמתרגמינן משחא והוא הר הזיתים:

Du Mont de l'Onction : (le mot a) le sens d'huile, que nous traduisons (en araméen) par 'mécha' ; c'est le Mont des Oliviers.

💡 Explication

Nouvelle voie : R. Yossi cite le verset qui décrit l'action de Yochiyahou : il rendit impurs (détruisit) les hauts-lieux 'que Chlomo avait bâtis'. La question suivante montre que ce verset ne peut pas être pris au pied de la lettre. Rachi explique le nom de la montagne par un jeu sur mechiha (onction, huile) : c'est le Mont des Oliviers.

10

אפשר בא אסא ולא ביערם, יהושפט ולא ביערם, עד שבא יאשיה וביערם? והלא כל עבודה זרה שבארץ ישראל אסא ויהושפט ביערום! אלא מקיש ראשונים לאחרונים, מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח, אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי.

Est-il possible qu'Assa soit venu et ne les ait pas détruits, que Yehochafat (soit venu) et ne les ait pas détruits, jusqu'à ce que vienne Yochiyahou et les détruise ? Assa et Yehochafat n'ont-ils pas détruit toute l'idolâtrie qui était en Erets Israël ?

Mais (le verset) compare (makich) les premiers aux derniers : de même que les derniers n'ont pas fait (la destruction) et (le verset) la leur attribue à leur louange, de même les premiers n'ont pas fait (la construction) et (le verset) la leur attribue à leur blâme.

📜 Rachi (1)

מקיש ראשונים מקיש את בנינו של שלמה לביעורו של יאשיהו מה יאשיהו לא עשה ביעור זה ותלו בו מן השמים לשבח הואיל וביער השאר שנעשה משמת יהושפט אף שלמה לא עשה בנין זה ותלו בו לגנות מתוך שלא מיחה בנשיו:

Il compare les premiers : il compare la construction de Chlomo à la destruction de Yochiyahou. De même que Yochiyahou n'a pas fait cette destruction et que le Ciel la lui a attribuée à sa louange, puisqu'il a détruit le reste, ce qui avait été fait depuis la mort de Yehochafat, de même Chlomo n'a pas fait cette construction, et on la lui a attribuée à son blâme, parce qu'il n'a pas protesté auprès de ses femmes.

🗂️ Tossefot (1)

מה אחרונים לא עשו ותלה בהן כו' לא שייך למימר הכא מקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו כדאמר בפ"ק דחולין (דף. ושם:) גבי נחש נחשת שביער חזקיה דהתם לא ביערוהו אבותיו שהיו יראים לבערו לפי שעשאו משה על פי הדבור אבל הכא למה היו מניחים מלבערם:

De même que les derniers n'ont pas fait et (le verset) le leur attribue, etc. : on ne peut pas dire ici 'ses pères lui ont laissé une place pour s'y distinguer', comme il est dit dans le premier chapitre de Houlin (7a) à propos du serpent d'airain que détruisit Hizkiyahou ; car là, ses pères ne l'avaient pas détruit parce qu'ils craignaient de le détruire, Moche l'ayant fait sur l'ordre divin. Mais ici, pourquoi auraient-ils renoncé à les détruire ?

🪔 Ben Yehoyada (1)

מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח, אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי. פירש רש"י יאשיהו לא עשה ביעור זה ותלו בו מן השמים לשבח, הואיל וביער השאר שנעשה משמת יהושפט, ויש להקשות אם כן למה לא נקרא השבח הזה על שם יהושפט שגם הוא ביער כל הנעשה אחרי מות אסא? ונראה לי בס"ד דאסא ויהושפט ביערו מה שנמצא גלוי לפניהם, ולא חקרו ודרשו וחפשו חפוש מחפוש אם נמצא איזה מקום מימות שלמה כדי לבערו. אבל יאשיהו עשה חקירה ודרישה וחפוש מחפוש אם יש איזה מקום נסתר כדי לבערו, ולכן גם על אשר מצא כתוב (מלכים א' יא, ז) אז יבנה שלמה במה לכמוש שקץ מואב חקר ודרש אם בנה במה, ואיה היא הבמה! ולכן אף על גב דלא מצא כלום ולא הוצרך לבער, מכל מקום מאחר שנתן לבו לחקור ולדרוש ולחפש על זאת לכך נחשב לו כאלו מצאה וביער אותה, וכמו ענין זה היה גם כן לראשונים להפך, שבעבור שעבר במחשבתם לעשות לכך נכתב עליהם כאלו עשו ממש.

'De même que les derniers n'ont pas fait et (le verset) le leur attribue à leur louange, de même les premiers n'ont pas fait et (le verset) le leur attribue à leur blâme.' Rachi explique : Yochiyahou n'a pas fait cette destruction, et le Ciel la lui a attribuée à sa louange, puisqu'il a détruit le reste, ce qui avait été fait depuis la mort de Yehochafat. On peut objecter : dans ce cas, pourquoi cette louange n'est-elle pas attachée au nom de Yehochafat, qui lui aussi a détruit tout ce qui avait été fait après la mort d'Assa ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, qu'Assa et Yehochafat ont détruit ce qui se trouvait à découvert devant eux, sans enquêter, rechercher et fouiller minutieusement s'il restait quelque lieu de l'époque de Chlomo, afin de le détruire. Yochiyahou, lui, a mené une enquête, une recherche et une fouille minutieuse pour savoir s'il existait quelque lieu caché à détruire. C'est pourquoi, sur ce qu'il trouva écrit (Melakhim I 11, 7) : 'Alors Chlomo bâtira un haut-lieu pour Kemoch, l'abomination de Moav', il enquêta et rechercha s'il avait bâti un haut-lieu, et où était ce haut-lieu. Ainsi, bien qu'il n'ait rien trouvé et n'ait pas eu besoin de détruire, puisqu'il avait appliqué son cœur à enquêter, rechercher et fouiller à ce sujet, cela lui est compté comme s'il l'avait trouvé et détruit. Il en fut de même, à l'inverse, pour les premiers : parce que l'idée de faire leur est passée par la pensée, il est écrit à leur sujet comme s'ils avaient réellement fait.

💡 Explication

Question historique : les rois justes Assa et Yehochafat ont déjà éliminé toute l'idolâtrie du pays ; il ne restait donc rien de Chlomo à détruire pour Yochiyahou. Le verset procède par hekech (comparaison) : il attribue à Yochiyahou une destruction qu'il n'a pas faite, pour le louer, et à Chlomo une construction qu'il n'a pas faite, pour le blâmer. Tossefot écarte l'explication donnée en Houlin pour le serpent d'airain : ici, les rois précédents n'avaient aucune raison de laisser ces autels debout.

🖼️ Schéma

Le hekech : Chlomo blâmé pour ce qu'il n'a pas bâti, Yochiyahou loué pour ce qu'il n'a pas détruit.

11

והכתיב: ״ויעש שלמה הרע בעיני ה׳״! אלא מפני שהיה לו למחות בנשיו ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאלו חטא.

Mais il est écrit : 'Chlomo fit ce qui est mal aux yeux de Hachem' (Melakhim I 11, 6) ! Mais parce qu'il aurait dû protester auprès de ses femmes et n'a pas protesté, le verset le lui compte comme s'il avait fauté.

💡 Explication

Principe central du passage : celui qui a le pouvoir de limhot (protester, empêcher) et ne le fait pas porte la faute de ceux qu'il laisse faire. C'est le même principe que la Michna appliquait à la vache de R. Eleazar ben Azaria (54b).

12

אמר רב יהודה אמר שמואל: נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר, ואל יכתב בו ״ויעש הרע בעיני ה׳״.

Rav Yehouda dit au nom de Chmouel : il aurait été préférable pour ce juste d'être serviteur pour une chose étrangère (davar aher, l'idolâtrie), plutôt que soit écrit à son sujet : 'il fit ce qui est mal aux yeux de Hachem'.

📜 Rachi (2)

שמש לחטוב עצים ולשאוב מים בשכר לע"ז:

Serviteur : pour couper du bois et puiser de l'eau, contre salaire, pour l'idolâtrie.

ואל יכתב בו דבר זה ללמדך שקשה התוכחה במי שבידו לימחות:

Plutôt que soit écrit à son sujet cette chose : pour t'apprendre que le reproche est sévère envers celui qui a le pouvoir de protester.

🪔 Ben Yehoyada (1)

נוח לו לאותו צדיק, שיהא שמש לדבר אחר ואל יכתב בו: "ויעש הרע בעיני ה'". נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הגאון חיד"א ז"ל ב'חומת אנך' במלכים, על מאמר מוטב היה לשלמה לגדור ביכין כי הוא היתה כונתו לברר הקדושה שיש באומות ההם, אך היה ראוי שישלח נפשו אל הקליפות לברר מהם כדרך שעושין בנפילת אפים, ולא כיון יפה במה שהביא הקליפות אל ביתו ועשאן מלכות עיין שם. ולזה אמר כאן שיהא שמש לדבר אחר , רצונו לומר שהוא ילך אצלם ולא שישב בביתו והם יבואו אצלו. ונראה מה שלקח אלף נשים כונתו היתה בזה להחליש כח אומות העולם שיש להם שליטה בחד משיתא דעלמא שהוא 'אלף' כמו שנאמר בגמרא דשבועות (לה:) מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא לא מחייבא, שנאמר (שיר השירים ח, יב) האלף לך שלמה וכו', גם אפשר שכיון לתקן בבירור זה עד עולם האצילות שהוא בסוד 'אלפים'.

'Il aurait été préférable pour ce juste d'être serviteur pour une chose étrangère, plutôt que soit écrit à son sujet : il fit ce qui est mal aux yeux de Hachem.' Il me semble, avec l'aide du Ciel, (l'expliquer) d'après ce qu'a écrit le Gaon Hida, de mémoire bénie, dans 'Homat Anakh' sur Melakhim, à propos de l'énoncé 'mieux aurait valu pour Chlomo curer les égouts' : son intention était d'extraire (levarer) la sainteté qui se trouve dans ces nations ; mais il aurait dû envoyer son âme vers les kelipot (écorces, forces de l'impureté) pour l'en extraire, comme on le fait lors de la nefilat apayim (prosternation après la Amida), et il n'a pas bien visé en amenant les kelipot dans sa maison et en leur donnant la royauté ; voir là-bas. C'est pourquoi il est dit ici 'qu'il soit serviteur pour une chose étrangère' : c'est-à-dire qu'il aille auprès d'elles, et non qu'il reste dans sa maison et qu'elles viennent à lui. Il semble aussi qu'en prenant mille femmes, son intention était d'affaiblir la force des nations du monde, qui ont domination sur un sixième du monde, lequel est 'mille', comme il est dit dans la Guemara de Chevouot (35b) : 'un royaume qui tue un sixième du monde n'est pas coupable', ainsi qu'il est dit (Chir HaChirim 8, 12) : 'les mille sont à toi, Chlomo', etc. Il est possible aussi qu'il ait visé à réparer, par ce tri (birour), jusqu'au monde de l'Atsilout (Émanation), qui est dans le sod des 'alafim' (milliers).

💡 Explication

Rachi tire la leçon : un travail servile au service de l'idolâtrie, sans intention de la servir, est moins grave que le reproche écrit dans la Torah, car la tokhéha (reproche) est sévère pour celui qui pouvait empêcher la faute et ne l'a pas fait.

13

אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, הכניסה לו אלף מיני זמר, ואמרה לו כך עושין לעבודה זרה פלונית, וכך עושים לעבודה זרה פלונית, ולא מיחה בה.

Rav Yehouda dit au nom de Chmouel : lorsque Chlomo épousa la fille de Pharaon, elle lui apporta mille sortes d'instruments de musique et lui dit : ainsi fait-on pour telle idolâtrie, et ainsi fait-on pour telle idolâtrie ; et il ne protesta pas.

📜 Rachi (1)

מיני זמר כלי שיר:

Sortes d'instruments de musique (mine zemer) : instruments de chant.

🪔 Ben Yehoyada (2)

בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, הכניסה לו אלף מיני זמר. נראה לי בס"ד טעם לזה על פי מה שכתוב בספר הלקוטים, כונת שלמה בלקחתו אלף נשים לתקן קליפת 'נגה' ולהשפיע בה כל כך עד שתחזור כולה לקדושה, והם סוד 'אלף יומין דחול' ולכן לקח שלש מאות נשים כנגד שלשה ראשונות, ושבע מאות פלגשים בסוד שבעה תחתונות, וטעה בכך כי אי אפשר לתקן זה עד שיבא מלך המשיח, וז"ס [וזהו סוד] מה שאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ז, כג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, עד כאן לשונו. ונראה לי בס"ד הכונה אמרתי אחכמה במספר האלף, כי האלף הוא בסוד חכמה כנודע, והיא רחוקה ממני שעדיין הזמן רחוק ולא הגיע. והשתא בזה מובן הטעם מה שהכניסה לו אלף מיני זמר כנגד קליפת 'נגה' שהיא סוד 'אלף יומין דחול' שחשב לתקן ולא עלתה בידו ולכך היא שהיתה הקליפה הכניסה אלף מיני זמר על הדבר הזה והטעתו באומרה כך עושין לעבודת כוכבים פלונית , רצונו לומר כך עושין אחרים ולא 'היא' ורק נותנת לו ידיעה על הדבר ומחמת כן לא מחה בה .

'Lorsque Chlomo épousa la fille de Pharaon, elle lui apporta mille sortes d'instruments de musique.' Il me semble, avec l'aide du Ciel, (en donner) la raison d'après ce qui est écrit dans le Sefer HaLikoutim : l'intention de Chlomo en prenant mille femmes était de réparer la kelipat noga (l'écorce lumineuse, où le bien est mêlé au mal) et d'y déverser (l'influence sainte) jusqu'à ce qu'elle revienne entièrement à la sainteté ; ce sont, dans le sod, les 'mille jours profanes'. C'est pourquoi il prit trois cents femmes, correspondant aux trois (sefirot) supérieures, et sept cents concubines, dans le sod des sept inférieures. Il se trompa en cela, car il est impossible de réparer cela avant que vienne le roi Machiah. C'est le sod de ce que dit le roi Chlomo, que la paix soit sur lui (Kohelet 7, 23) : 'J'ai dit : je deviendrai sage, mais elle est loin de moi' ; fin de citation. Et il me semble, avec l'aide du Ciel, que le sens est : 'J'ai dit : je deviendrai sage' par le nombre mille, car mille est dans le sod de la 'Hokhma (sagesse), comme on le sait ; 'mais elle est loin de moi', car le temps est encore loin et n'est pas arrivé. On comprend à présent pourquoi elle lui apporta mille sortes d'instruments de musique : ils correspondent à la kelipat noga, qui est le sod des 'mille jours profanes', qu'il pensait réparer sans y parvenir. C'est pourquoi elle, qui était la kelipa, apporta mille sortes d'instruments de musique pour cela, et elle le trompa en disant 'ainsi fait-on pour telle idolâtrie' : c'est-à-dire ainsi font les autres, et non 'elle' ; elle ne faisait que l'informer de la chose, et à cause de cela il ne protesta pas auprès d'elle.

בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל ונעץ קנה בים, ועלה בה שרטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי. נראה לי בס"ד אין הדברים כפשוטן אלא הם על דרך החידה והמשל , והוא כי מצרים ופרעה נקרא 'קנה' כמו שנאמר (מלכים ב' יח, כא) הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ על פרעה וכן בחלום ראה פרעה שבע שבלים עלות בקנה אחד (בראשית מא, ה) וכנזכר בספר קהילת יעקב ז"ל, ובזה ביאר שם סוד שמעתי כי יש שבר במצרים (בראשית מב, ב), רצונו לומר 'יש' נעשה לה שבר במצרים, שחצי 'יש' [310] הוא 'קנה' [155] יעוין שם. גם ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל שבתחלה היתה יניקת מצרים מן אותיות 'ים' דשם אלה ים שיש בהם מ"ח צירופים, ולכך נקראו בני 'חם' [48] וישראל ביציאתם סלקו יניקה זאת מהם. ובזה מובן שפיר סוד המאמר כאן בשעה שנשא שלמה את בת פרעה שהגביר בזה קליפת מצרים ופרעה שהוא סוד קנה רצוץ, אז ירד גבריאל ונעץ קנה בים עשה פועל דמיוני בזה על הקלקול אשר נתהווה מן הדבר הזה, שנתגבר קנה של מצרים באותיות 'ים' בשם 'א-להים' שהיו יונקים מהם תחלה פרעה ומצרים ועלה בה 'שרטון' והוא צירוף 'שטן רו' כי אותיות חרון תוקף שלהם הוא מן אותיות 'רו' שבתוך 'ח רו ן' אך אותיות נ"ח ד 'ח רו ן' הם ממותקים במשמעותם 'נח' וכל התוקף הוא מן אותיות 'רו' שבתוך 'חרון' שהוא 'נח רו' והשטן לקח לו אותיות 'רו' ד'חרון' שהם עיקר החרב, ובזה נעשה השטן 'שרטון' לקטרג בקלקול זה, ועליו נבנה כרך גדול , כי מן חיבור 'קנה' ואותיות 'ים' נעשה 'כרך' רצונו לומר צירוף של נקימה שעשו בני אדום 'נקימה' בישראל, שנכרכו אותיות 'קנה' באותיות 'ים' הנזכר ונעשה צירוף 'נקימה'. וכן הוא ענין הרמז של הברייתא, דתנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב, אחד בבית־אל ואחד בדן, נבנה צריף אחד וזהו איטליא של יון, והיינו כי ב' פעמים עגל [103] גימטריא ר"ו [206] , שבזה נתעוררו אותיות 'רו' ד'חרון' ונתחברו עם ה'שטן' ונעשה צירוף 'שרטון' הנזכר. ולזה אמר נבנה צריף אחד וזה הקטרוג של השטן הוליד את ממשלת איטליא של יון. גם עוד יובן אומרו נבנה צריף אחד שגם שליטה זו של יון נעשית מכח תגבורת קליפת מצרים שנתגברה כשנשא שלמה את בת פרעה כי אם תחלק אות פ"ה [80] של 'צרי ף' לשנים יהיה אותיות צריף תיבת 'מ צרי ם' ועיין בספר הלקוטים הנדפס בעיר הקודש תוב"ב [תבנה ותכונן במהרה בימינו] בתהלים (מזמור סח, לא) בפסוק, גער חית קנה, מה שכתב בביאור המאמר הזה יעוין שם. ודברי תורה כפטיש יפצץ סלע.

'Lorsque Chlomo épousa la fille de Pharaon, Gavriel descendit, planta un roseau dans la mer, un banc de sable (chirtôn) se forma autour, et sur lui fut bâtie une grande ville de Rome.' Il me semble, avec l'aide du Ciel, que ces paroles ne sont pas à prendre au sens simple : elles sont sur le mode de l'énigme et de la parabole. En effet, l'Égypte et Pharaon sont appelés 'roseau' (kaneh), comme il est dit (Melakhim II 18, 21) : 'Voici, tu t'es fié à l'appui de ce roseau brisé, à Pharaon'. De même, en rêve, Pharaon vit sept épis monter sur une seule tige (kaneh) (Berechit 41, 5), comme le mentionne le livre Kehilat Yaakov, de mémoire bénie ; il y explique ainsi le sod de 'J'ai entendu qu'il y a (yech) du blé (chever) en Égypte' (Berechit 42, 2) : c'est-à-dire que le 'yech' a subi une brisure (chever) en Égypte, car la moitié de 'yech' [310] est 'kaneh' [155] ; voir là-bas. On connaît aussi ce qu'a dit notre maître le Ari, de mémoire bénie : au début, l'Égypte tirait sa subsistance (yenika) des lettres 'yam' du Nom É-lokim, qui ont quarante-huit combinaisons ; c'est pourquoi ils sont appelés fils de 'Ham' [48] ; et Israël, à sa sortie, leur a retiré cette subsistance. On comprend ainsi le sod de l'énoncé : lorsque Chlomo épousa la fille de Pharaon, il renforça par là la kelipa (écorce, force de l'impureté) de l'Égypte et de Pharaon, qui est le sod du 'roseau brisé'. Alors 'Gavriel descendit et planta un roseau dans la mer' : il accomplit un acte figuratif correspondant au dommage causé par cette chose, à savoir que le roseau de l'Égypte s'est renforcé par les lettres 'yam' du Nom É-lokim, dont Pharaon et l'Égypte tiraient d'abord leur subsistance. 'Et un banc de sable (chirtôn) se forma' : c'est la combinaison 'Satan-rou'. En effet, la force de leur colère (haron) vient des lettres 'rou' qui sont au milieu de 'h-rou-n' ; les lettres noun et het de 'haron' sont adoucies, leur sens étant 'nah' (repos), et toute la force vient des lettres 'rou' dans 'haron', qui est 'nah-rou'. Le Satan a pris pour lui les lettres 'rou' de 'haron', qui sont l'essentiel du glaive, et ainsi le Satan est devenu 'chirtôn', pour accuser au sujet de ce dommage. 'Et sur lui fut bâtie une grande ville (kerakh)' : de l'union de 'kaneh' et des lettres 'yam' se forme une 'kerakh', c'est-à-dire une combinaison de vengeance (nekima), celle que les fils d'Edom ont exercée contre Israël : les lettres de 'kaneh' se sont enroulées (nikhrekhou) avec les lettres 'yam' et ont formé la combinaison 'nekima'. Il en est de même de l'allusion de la baraita : 'le jour où Yarovam introduisit deux veaux d'or, l'un à Beit-Él et l'autre à Dan, une hutte fut bâtie, et c'est l'Italie de Yavan'. Car deux fois 'egel' (veau) [103] a la valeur numérique de 'rou' [206] ; par là se sont éveillées les lettres 'rou' de 'haron', qui se sont unies au 'Satan' et ont formé la combinaison 'chirtôn'. C'est pourquoi il dit 'une hutte fut bâtie' : cette accusation du Satan a engendré la domination de l'Italie de Yavan. On comprend encore l'expression 'une hutte (tserif) fut bâtie' : cette domination de Yavan provient elle aussi du renforcement de la kelipa de l'Égypte, survenu quand Chlomo épousa la fille de Pharaon. Car si l'on divise en deux la lettre pe [80] de 'tséri-f', les lettres de 'tserif' deviennent le mot 'Mi-tsri-m' (Égypte). Voir le Sefer HaLikoutim, imprimé dans la ville sainte (qu'elle soit bâtie et établie rapidement de nos jours), sur les Tehilim (psaume 68, 31), au verset 'Menace la bête des roseaux', ce qu'il écrit pour expliquer cet énoncé. Et les paroles de Torah sont comme un marteau qui brise le rocher.

💡 Explication

Illustration concrète du 'il n'a pas protesté' : la fille de Pharaon présente le culte idolâtre sous forme d'information ('ainsi fait-on pour...'), et Chlomo laisse dire. C'est ce silence que le verset lui reproche.

14

אמר רב יהודה אמר שמואל: בשעה שנשא שלמה את בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים ועלה בו שירטון, ועליו נבנה כרך גדול [של רומי].

Rav Yehouda dit au nom de Chmouel : lorsque Chlomo épousa la fille de Pharaon, (l'ange) Gavriel descendit, planta un roseau dans la mer, un banc de sable (chirtôn) se forma autour, et sur lui fut bâtie la grande ville de Rome.

📜 Rachi (2)

נעץ קנה ושרטון מדבק בו עד שנוסף והולך וגדל שרטון חול ורפש וטיט שהים גורש:

Il planta un roseau : et le banc de sable s'y colle, jusqu'à ce qu'il augmente et grandisse, un banc de sable, de boue et de limon que la mer rejette.

כרך גדול של רומי שהוא מיצר לישראל והוא (איטליא) של יון במסכת מגילה (דף ו:):

La grande ville de Rome : qui opprime Israël ; et c'est (l'Italie) de Yavan (mentionnée) dans le traité Meguila (6b).

🪔 Ben Yehoyada (1)

בשעה שנשא שלמה את בת פרעה, ירד גבריאל ונעץ קנה בים, ועלה בה שרטון, ועליו נבנה כרך גדול של רומי. נראה לי בס"ד אין הדברים כפשוטן אלא הם על דרך החידה והמשל , והוא כי מצרים ופרעה נקרא 'קנה' כמו שנאמר (מלכים ב' יח, כא) הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ על פרעה וכן בחלום ראה פרעה שבע שבלים עלות בקנה אחד (בראשית מא, ה) וכנזכר בספר קהילת יעקב ז"ל, ובזה ביאר שם סוד שמעתי כי יש שבר במצרים (בראשית מב, ב), רצונו לומר 'יש' נעשה לה שבר במצרים, שחצי 'יש' [310] הוא 'קנה' [155] יעוין שם. גם ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל שבתחלה היתה יניקת מצרים מן אותיות 'ים' דשם אלה ים שיש בהם מ"ח צירופים, ולכך נקראו בני 'חם' [48] וישראל ביציאתם סלקו יניקה זאת מהם. ובזה מובן שפיר סוד המאמר כאן בשעה שנשא שלמה את בת פרעה שהגביר בזה קליפת מצרים ופרעה שהוא סוד קנה רצוץ, אז ירד גבריאל ונעץ קנה בים עשה פועל דמיוני בזה על הקלקול אשר נתהווה מן הדבר הזה, שנתגבר קנה של מצרים באותיות 'ים' בשם 'א-להים' שהיו יונקים מהם תחלה פרעה ומצרים ועלה בה 'שרטון' והוא צירוף 'שטן רו' כי אותיות חרון תוקף שלהם הוא מן אותיות 'רו' שבתוך 'ח רו ן' אך אותיות נ"ח ד 'ח רו ן' הם ממותקים במשמעותם 'נח' וכל התוקף הוא מן אותיות 'רו' שבתוך 'חרון' שהוא 'נח רו' והשטן לקח לו אותיות 'רו' ד'חרון' שהם עיקר החרב, ובזה נעשה השטן 'שרטון' לקטרג בקלקול זה, ועליו נבנה כרך גדול , כי מן חיבור 'קנה' ואותיות 'ים' נעשה 'כרך' רצונו לומר צירוף של נקימה שעשו בני אדום 'נקימה' בישראל, שנכרכו אותיות 'קנה' באותיות 'ים' הנזכר ונעשה צירוף 'נקימה'. וכן הוא ענין הרמז של הברייתא, דתנא אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב, אחד בבית־אל ואחד בדן, נבנה צריף אחד וזהו איטליא של יון, והיינו כי ב' פעמים עגל [103] גימטריא ר"ו [206] , שבזה נתעוררו אותיות 'רו' ד'חרון' ונתחברו עם ה'שטן' ונעשה צירוף 'שרטון' הנזכר. ולזה אמר נבנה צריף אחד וזה הקטרוג של השטן הוליד את ממשלת איטליא של יון. גם עוד יובן אומרו נבנה צריף אחד שגם שליטה זו של יון נעשית מכח תגבורת קליפת מצרים שנתגברה כשנשא שלמה את בת פרעה כי אם תחלק אות פ"ה [80] של 'צרי ף' לשנים יהיה אותיות צריף תיבת 'מ צרי ם' ועיין בספר הלקוטים הנדפס בעיר הקודש תוב"ב [תבנה ותכונן במהרה בימינו] בתהלים (מזמור סח, לא) בפסוק, גער חית קנה, מה שכתב בביאור המאמר הזה יעוין שם. ודברי תורה כפטיש יפצץ סלע.

'Lorsque Chlomo épousa la fille de Pharaon, Gavriel descendit, planta un roseau dans la mer, un banc de sable (chirtôn) se forma autour, et sur lui fut bâtie une grande ville de Rome.' Il me semble, avec l'aide du Ciel, que ces paroles ne sont pas à prendre au sens simple : elles sont sur le mode de l'énigme et de la parabole. En effet, l'Égypte et Pharaon sont appelés 'roseau' (kaneh), comme il est dit (Melakhim II 18, 21) : 'Voici, tu t'es fié à l'appui de ce roseau brisé, à Pharaon'. De même, en rêve, Pharaon vit sept épis monter sur une seule tige (kaneh) (Berechit 41, 5), comme le mentionne le livre Kehilat Yaakov, de mémoire bénie ; il y explique ainsi le sod de 'J'ai entendu qu'il y a (yech) du blé (chever) en Égypte' (Berechit 42, 2) : c'est-à-dire que le 'yech' a subi une brisure (chever) en Égypte, car la moitié de 'yech' [310] est 'kaneh' [155] ; voir là-bas. On connaît aussi ce qu'a dit notre maître le Ari, de mémoire bénie : au début, l'Égypte tirait sa subsistance (yenika) des lettres 'yam' du Nom É-lokim, qui ont quarante-huit combinaisons ; c'est pourquoi ils sont appelés fils de 'Ham' [48] ; et Israël, à sa sortie, leur a retiré cette subsistance. On comprend ainsi le sod de l'énoncé : lorsque Chlomo épousa la fille de Pharaon, il renforça par là la kelipa (écorce, force de l'impureté) de l'Égypte et de Pharaon, qui est le sod du 'roseau brisé'. Alors 'Gavriel descendit et planta un roseau dans la mer' : il accomplit un acte figuratif correspondant au dommage causé par cette chose, à savoir que le roseau de l'Égypte s'est renforcé par les lettres 'yam' du Nom É-lokim, dont Pharaon et l'Égypte tiraient d'abord leur subsistance. 'Et un banc de sable (chirtôn) se forma' : c'est la combinaison 'Satan-rou'. En effet, la force de leur colère (haron) vient des lettres 'rou' qui sont au milieu de 'h-rou-n' ; les lettres noun et het de 'haron' sont adoucies, leur sens étant 'nah' (repos), et toute la force vient des lettres 'rou' dans 'haron', qui est 'nah-rou'. Le Satan a pris pour lui les lettres 'rou' de 'haron', qui sont l'essentiel du glaive, et ainsi le Satan est devenu 'chirtôn', pour accuser au sujet de ce dommage. 'Et sur lui fut bâtie une grande ville (kerakh)' : de l'union de 'kaneh' et des lettres 'yam' se forme une 'kerakh', c'est-à-dire une combinaison de vengeance (nekima), celle que les fils d'Edom ont exercée contre Israël : les lettres de 'kaneh' se sont enroulées (nikhrekhou) avec les lettres 'yam' et ont formé la combinaison 'nekima'. Il en est de même de l'allusion de la baraita : 'le jour où Yarovam introduisit deux veaux d'or, l'un à Beit-Él et l'autre à Dan, une hutte fut bâtie, et c'est l'Italie de Yavan'. Car deux fois 'egel' (veau) [103] a la valeur numérique de 'rou' [206] ; par là se sont éveillées les lettres 'rou' de 'haron', qui se sont unies au 'Satan' et ont formé la combinaison 'chirtôn'. C'est pourquoi il dit 'une hutte fut bâtie' : cette accusation du Satan a engendré la domination de l'Italie de Yavan. On comprend encore l'expression 'une hutte (tserif) fut bâtie' : cette domination de Yavan provient elle aussi du renforcement de la kelipa de l'Égypte, survenu quand Chlomo épousa la fille de Pharaon. Car si l'on divise en deux la lettre pe [80] de 'tséri-f', les lettres de 'tserif' deviennent le mot 'Mi-tsri-m' (Égypte). Voir le Sefer HaLikoutim, imprimé dans la ville sainte (qu'elle soit bâtie et établie rapidement de nos jours), sur les Tehilim (psaume 68, 31), au verset 'Menace la bête des roseaux', ce qu'il écrit pour expliquer cet énoncé. Et les paroles de Torah sont comme un marteau qui brise le rocher.

💡 Explication

Aggada : dès la faute (le mariage de Chlomo avec la fille de Pharaon), le Ciel prépare la puissance qui punira Israël. Rachi décrit le processus naturel : le roseau retient le sable et la boue que la mer rejette, et l'îlot grandit peu à peu jusqu'à porter une ville.

15

במתניתא תנא: אותו היום שהכניס ירבעם שני עגלי זהב, אחד בבית אל ואחד בדן, נבנה צריף אחד, וזהו איטליאה של יון.

Il a été enseigné dans une baraita : le jour où Yarovam introduisit deux veaux d'or, l'un à Beit-Él et l'autre à Dan, une hutte (tserif) fut bâtie, et c'est l'Italie de Yavan.

📜 Rachi (2)

ביום שהעמיד ירבעם את העגלים נבנה צריף אחד באותו שרטון שגדל שם בימי שלמה צריף כוך קטן מציידין שעושין מן קנים ומן ערבה ומאז נתוספו בתים על בתים:

Le jour où Yarovam dressa les veaux, une hutte fut bâtie : sur ce banc de sable qui avait grandi là depuis l'époque de Chlomo ; une hutte (tserif) est une petite cabane de pêcheurs, faite de roseaux et de saule ; et depuis lors, on ajouta des maisons aux maisons.

איטליאה שם העיר והיא ממדינת יון וכשנטלה רומי מלכות יוונים לכדוהו ונהפך להם:

Italie : c'est le nom de la ville ; elle faisait partie du territoire de Yavan (la Grèce), et quand Rome prit la royauté des Grecs, ils la conquirent et elle leur revint.

💡 Explication

Deuxième étape : à la faute des veaux d'or de Yarovam correspond la première construction sur l'îlot. Les deux fautes (mariage de Chlomo, veaux de Yarovam) marquent les deux étapes de la naissance de Rome, voir le schéma de synthèse.

16

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר יאשיהו חטא — אינו אלא טועה, שנאמר: ״ויעש הישר בעיני ה׳ וילך בכל דרך דוד אביו״. אלא מה אני מקיים ״וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב וגו׳״?

R. Chmouel bar Nahmani dit au nom de R.

Yonatan : quiconque dit que Yochiyahou a fauté ne fait que se tromper, car il est dit : 'Il fit ce qui est droit aux yeux de Hachem et marcha dans toute la voie de David son père' (Melakhim II 22, 2). Mais comment j'explique alors : 'Il n'y eut pas avant lui de roi semblable à lui, qui revint (chav) (à Hachem de tout son cœur...)' (Melakhim II 23, 25) ?

📜 Rachi (1)

יאשיהו חטא דכתיב שב אל ה' משמע דחטא מעיקרא:

Yochiyahou a fauté : car il est écrit 'qui revint à Hachem', ce qui implique qu'il avait fauté auparavant.

💡 Explication

Dernier énoncé de la série. Le verbe chav (revenir) suggère une techouva, donc une faute antérieure. La Guemara va montrer de quoi Yochiyahou est 'revenu' sans qu'il ait fauté.

17

שכל דין שדן מבן שמנה עד שמנה עשרה החזירן להן. שמא תאמר נטל מזה ונתן לזה — תלמוד לומר ״בכל מאדו״: שנתן להם משלו.

(C'est) que tout jugement qu'il avait rendu de l'âge de huit ans jusqu'à dix-huit ans, il le leur a restitué. Et de peur que tu dises qu'il a pris à celui-ci pour donner à celui-là, le verset dit : 'de toute sa force (bekhol mêôdo)' : il leur a donné de son propre (argent).

📜 Rachi (3)

מבן ח' שישב על כסא מלכותו דכתיב בן ח' שנה וגו':

Depuis l'âge de huit ans : où il s'assit sur le trône de sa royauté, comme il est écrit : 'Yochiyahou avait huit ans', etc. (Melakhim II 22, 1).

עד בן י"ח שמצא חלקיה את הספר ועיין ודקדק בתורה ובדיניה בכתב ובעל פה והבין שמא טעה בדינא:

Jusqu'à dix-huit ans : où Hilkiyahou trouva le livre (de la Torah) ; il l'étudia et approfondit la Torah et ses lois, à l'écrit et à l'oral, et comprit qu'il avait peut-être commis des erreurs de jugement.

נטל מזה ממי שנתן לו תחילה: ה"ג ואמרי לה אחא אחוה דאבא אבוה דרב ירמיה בר אבא:

Il prit à celui-ci : à celui à qui il avait donné au début. Nous avons la version (hakhi garsinan) : 'et certains disent : Aha, frère d'Abba, père de Rav Yirmeya bar Abba.'

💡 Explication

Sa 'techouva' porte sur des erreurs de jugement possibles, commises avant qu'il ne connaisse bien la Torah. Il a remboursé ceux qu'il avait condamnés. Mêod signifie ici l'argent (comme dans le Chema, 'bekhol mêôdekha') : il a payé de ses propres biens, sans reprendre l'argent aux gagnants.

18

ופליגא דרב, דאמר רב: אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו ואחד בדורנו. ומנו? אבא אבוה דרבי ירמיה בר אבא. ואמרי לה אחא אחוה דאבא אבוה דרב ירמיה בר אבא. דאמר מר: רבי אבא ואחא אחי הוו.

Et (R. Yonatan) est en désaccord avec Rav, car Rav a dit : il n'y a pas de plus grand baal techouva (repentant) que Yochiyahou dans sa génération, et un dans notre génération.

Et qui est-ce ? Abba, père de R.

Yirmeya bar Abba ; et certains disent : Aha, frère d'Abba, père de Rav Yirmeya bar Abba. Car le Maître a dit : R.

Abba et Aha étaient frères.

💡 Explication

Pour Rav, Yochiyahou est un vrai baal techouva : il avait donc fauté. Cela contredit R. Yonatan. Rav donne un équivalent contemporain, dont l'identité fait l'objet de deux versions.

🖼️ Schéma

La mahloket entre R. Yonatan et Rav sur Yochiyahou.

19

אמר רב יוסף: ועוד אחד בדורנו. ומנו? — עוקבן בר נחמיה ריש גלותא. והיינו ״נתן דצוציתא״. אמר רב יוסף: הוה יתיבנא בפירקא, והוה קא מנמנמנא, וחזאי בחילמא דקא פשט ידיה וקבליה.

Rav Yossef dit : et encore un dans notre génération. Et qui est-ce ?

Okvan bar Nehemia, l'Exilarque (Roch Galouta). Et c'est lui 'Natan detsoutsita'.

Rav Yossef dit : j'étais assis au cours (pirka) et je somnolais, et j'ai vu en rêve (un ange) qui tendit les mains et le reçut.

📜 Rachi (1)

נתן דצוציתא על שם ניצוצין דנורא שהמלאך פשט את ידו וקיבל תשובתו לישנא אחרינא על שאחזו המלאך בציצית ראשו:

Natan detsoutsita : du nom des étincelles (nitsotsin) de feu, car l'ange tendit la main et reçut sa techouva ; autre explication : parce que l'ange le saisit par la touffe (tsitsit) de cheveux de sa tête.

🗂️ Tossefot (1)

דצוציתא אומר ר"ת דאמר במדרש שהיה נר דולק על ראשו:

Detsoutsita : Rabbenou Tam dit qu'il est dit dans le Midrach qu'une lampe brûlait sur sa tête.

🪔 Ben Yehoyada (1)

והינו נתן צוציתא. אין הכונה דעוקבן היה 'נתן צוציתא' דהא נתן היה בזמן רבי עקיבה וכמו שכתוב בסדר הדורות מעשה שלו באורך, אך רצונו לומר עוקבן גם כן היה לו אור מאיר על ראשו כמו ענין 'נתן צוציתא' שגם עוקבן עשה תשובה בדרך פלא כמו נתן צוציתא.

'Et c'est lui Natan detsoutsita.' Le sens n'est pas qu'Okvan était Natan detsoutsita, car Natan vivait à l'époque de R. Akiva, comme il est écrit dans le Seder HaDorot, où son histoire est rapportée en détail. (La Guemara) veut dire plutôt qu'Okvan avait lui aussi une lumière qui brillait sur sa tête, comme Natan detsoutsita, car Okvan aussi fit techouva de manière prodigieuse, comme Natan detsoutsita.

💡 Explication

Le surnom detsoutsita reçoit trois explications : les étincelles de feu (Rachi, 1re explication), la touffe de cheveux par laquelle l'ange l'a saisi (Rachi, 2e explication), une lampe sur sa tête (Rabbenou Tam). Le Ben Yehoyada distingue Okvan de Natan, qui vivait à une autre époque.

20

הדרן עלך במה בהמה

Nous reviendrons à toi, (chapitre) 'Bameh behema'.

⚖️ Rosh (1)

גמ' אין חמור יוצא במרדעת כדאמרינן לעיל בזמן שאינה קשורה לו מערב שבת. ולא בזוג משום דמיחזי כמאן דאזיל לחינגא. ולא בסולם שבצוארו אמר רב הונא בי לועא למאי עביד להיכא דאית לה מכה דלא הדר חייך לה. ולא ברצועה שברגליה דעבדי לה לגיזרא. ואין התרנגולין יוצאין בחוטין. דעבדי לסימנא כי היכי דלא ליחלפי. ולא ברצועה שברגליהן דעבדי להו כי היכי דלא ליתברו מאני. ואין הזכרים יוצאין בעגלה דעבדי להו כי היכי דלא ליחמטא אליתייהו. ואין הרחלות יוצאות חנונות מאי חנונות אמר רב יהודה עץ אחד יש בכרכי הים וחנון שמו ומניחין לה בחוטמה כדי שתתעטש ויפלו דרני שבראשה. אי הכי זכרים נמי. זכרים כיון דנגחי אהדדי ממילא נפלי. שמעון נזירא אמר קסמא דריתמא אין העגל יוצא בגימון אמר רב הונא בר נירא. מאי משמע דהאי גימון לישנא דמיכף הוא דכתיב הלכוף כאגמון ראשו. ולא פרה בעור הקופר כי היכי דלא לימציוה יאלי. ולא ברצועה שבין קרניה אי לשמואל דאמר לנוי אסור לשמר מותר. אי לרב דאמר בין לנוי בין לשמר אסור. פרתו של רבי אלעזר בן עזריה כו' תנא לא שלו היתה אלא של שכינתו ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו איתמר רב ורבי חנינא רבי יוחנן ורב חביבא. בכולהו מועד כל כה"ג חלופי רבי יוחנן ומעיילי רבי יונתן. כל שאפשר לו למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפש על אנשי ביתו. באנשי עירו ואינו מוחה נתפש על אנשי עירו בכל העולם כולו נתפש על העולם כולו. אמר רב פפא הני דבי ריש גלותא מתפשי אכולי עלמא: הדרן עלך במה בהמה

Guemara. L'âne ne sort pas avec une couverture (mardaat) : comme nous l'avons dit plus haut, lorsqu'elle ne lui a pas été attachée depuis la veille de Chabbat. Ni avec une clochette (zog), parce qu'il a l'air d'aller à la foire. Ni avec l'échelle à son cou : Rav Houna dit : (c'est) un collier (bei loua). À quoi sert-il ? Pour (la bête) qui a une plaie, afin qu'elle ne se retourne pas pour la gratter. Ni avec la courroie à sa patte, qu'on lui fait (contre) les coups de sabot (gizra). Les coqs ne sortent pas avec des fils, qu'on leur fait comme signe pour qu'ils ne soient pas échangés ; ni avec la courroie à leurs pattes, qu'on leur fait pour qu'ils ne cassent pas les ustensiles. Les béliers ne sortent pas avec un chariot, qu'on leur fait pour que leur queue grasse ne s'abîme pas. Les brebis ne sortent pas hanounot. Que signifie hanounot ? Rav Yehouda dit : il y a un arbre dans les villes côtières, nommé hanoun ; on le place dans son nez pour qu'elle éternue et que tombent les vers de sa tête. S'il en est ainsi, les mâles aussi ? Les mâles, puisqu'ils se donnent des coups de corne, (les vers) tombent d'eux-mêmes. Chimon le Nazir dit : un copeau de genêt (ritma). Le veau ne sort pas avec un guimon : Rav Houna (dit) : un petit joug (nira). D'où tire-t-on que ce guimon a le sens de courber ? Car il est écrit : 'Est-ce pour courber sa tête comme un jonc (agmon) ?' (Yechayahou 58, 5). Ni la vache avec la peau de hérisson (koufer), pour que les sangsues ne la tètent pas. Ni avec la courroie entre ses cornes : selon Chmouel, qui dit : pour l'ornement, c'est interdit ; pour la garde, c'est permis. Selon Rav, qui dit : que ce soit pour l'ornement ou pour la garde, c'est interdit. La vache de R. Eleazar ben Azaria, etc. : il a été enseigné : elle n'était pas à lui mais à sa voisine, et parce qu'il ne protesta pas auprès d'elle, elle est appelée de son nom. Il a été dit : Rav et R. Hanina, R. Yo'hanan et Rav Haviva : dans tout le Seder Moed, partout où cette paire apparaît, on retire R. Yo'hanan et on introduit R. Yonatan. Quiconque peut protester auprès des gens de sa maison et ne proteste pas est tenu responsable pour les gens de sa maison ; auprès des gens de sa ville, il est tenu responsable pour les gens de sa ville ; auprès du monde entier, il est tenu responsable pour le monde entier. Rav Papa dit : ceux de la maison de l'Exilarque sont tenus responsables pour le monde entier. Nous reviendrons à toi, (chapitre) Bameh behema.

💡 Explication

Fin du chapitre 5, Bameh behema, consacré à ce qu'un animal peut porter en sortant le Chabbat. Le Roch résume les conclusions halakhiques du chapitre : pour chaque accessoire, la raison de l'interdit, puis le principe de la responsabilité de celui qui pouvait protester, qui relie la Michna de la vache de R. Eleazar ben Azaria à toute l'aggada de ce daf.