Shabbat 57b — Fils de cheveux, totefet, kavoul et istema : les parures de la femme le Chabbat

Shabbat 57b

Sougya : Le daf poursuit l'analyse de la Michna Bameh isha (ce avec quoi une femme peut sortir le Chabbat). Il achève la discussion sur la hatsitsa : le katla serré au cou fait interposition, et selon R.

Yehouda les fils de laine et de cheveux n'en font pas ; Chmouel tranche comme lui pour les cheveux, et la Guemara établit que les Sages l'admettent aussi. Puis sont définies trois parures de tête : la totefet (bandeau frontal, après le rejet de l'explication 'amulette' de Rav Yossef par Abaye), les sarvitin, le kavoul (bonnet de laine selon R.

Abbahou, contre le doute de R. Yannai) et l'istema, avec la règle de R.

Chimon ben Elazar : ce qui est sous la résille est permis, ce qui est au-dessus est interdit.

Fils de laine, de lin, de cheveux et katla : interposition à la tevila et conséquence pour la sortie le Chabbat.

Emplacement des parures de tête du daf et règle de R. Chimon ben Elazar (sous / au-dessus de la résille).

הכא בקטלא עסקינן, דאשה חונקת את עצמה — דניחא לה שתראה כבעלת בשר.

Ici, nous traitons d'un katla (large bande ornée portée au cou) : une femme s'étrangle elle-même (le serre fortement), car il lui plaît de paraître bien en chair.

📜 Rachi (1)

בקטלא עסקינן בגד חשוב לתלות בצוארה כנגד לבה שלא יפול מה שהיא אוכלת על בגדיה ויש לו מקום שנצים כעין שעושים למכנסים ותוחב בו רצועה רחבה ומוללתו סביב הרצועה שהבגד רחב הרבה וקושרת הרצועה סביב צוארה וחונקת עצמה בחוזק כדי שתהא בשרה בולטת ותראה בעלת בשר ומתוך שהרצועה חלקה ורחבה אינה מזיקתה:

Un vêtement de prix qu'on suspend à son cou, devant le cœur, pour que ce qu'elle mange ne tombe pas sur ses habits. Il a un ourlet, comme celui qu'on fait pour les pantalons ; elle y passe une large courroie et fronce (le vêtement) autour de la courroie, car le vêtement est très large. Elle attache la courroie autour de son cou et s'étrangle fortement pour que sa chair ressorte et qu'elle paraisse bien en chair ; et comme la courroie est lisse et large, elle ne lui fait pas de mal.

🗂️ Tossefot (1)

הכא בקטלא עסקינן תימה דמשמע דקטלא טעמא משום חציצה וא"כ אמאי תני במתניתין בסיפא בהדי חוטי צמר ברישא הוה ליה למיתנייה ואומר רשב"א דקטלא נמי דבר של נוי הוא ויש לחוש דילמא שליף ומחויא ומיירי מתני' ברפוי דליכא חציצה ולכך אין לאוסרו אלא משום תכשיט אבל ברייתא דהכא איירי במיהדק דליכא למיחש דילמא שלפא שאינה מסירה לפי שלא תראה בעלת בשר וא"ת ומאי דוחקיה לאוקמא ברייתא משום חציצה לוקמא ברפוי ומשום משלפא כמתני' וי"ל דברייתא משמע ליה דטעמא משום חציצה דומיא דרישא דקתני הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהם דלא איצטריך דליכא למיחש דילמא שלפא ומחוייא דפשיטא הוא דמאי נוי שייך בחוטין אלא איצטריך לאשמעינן דאין בו חציצה ואינה מסירתן בשעת טבילה וה"נ סיפא טעמא משום חציצה:

Difficulté : cela implique que la raison (de l'interdit) du katla est l'interposition. S'il en est ainsi, pourquoi la Michna l'enseigne-t-elle dans la fin (sefa) ? Il aurait fallu l'enseigner au début (resha) avec les fils de laine ! Le Rachba dit : le katla est aussi un objet de parure, et il faut craindre qu'elle ne l'ôte pour le montrer ; la Michna parle d'un katla lâche, sans interposition, c'est pourquoi on ne l'interdit qu'au titre de parure. La baraita d'ici parle d'un katla serré, où il n'y a pas à craindre qu'elle l'ôte, car elle ne l'enlève pas, pour ne pas cesser de paraître bien en chair. Et si tu demandes : qu'est-ce qui l'a contraint à établir la baraita au titre de l'interposition ? Qu'il l'établisse pour un katla lâche et au titre de 'elle l'ôtera', comme la Michna ! On peut répondre : il comprenait de la baraita que la raison est l'interposition, à l'image du début, qui enseigne : les filles sortent avec les fils qui sont dans leurs oreilles. Cela n'était pas nécessaire pour la crainte qu'elle ne les ôte pour les montrer, ce qui est évident, car quelle parure y a-t-il dans des fils ? Il fallait seulement nous apprendre qu'ils ne font pas interposition et qu'elle ne les ôte pas au moment de l'immersion. De même pour la fin : la raison est l'interposition.

⚖️ Rosh (1)

גמ' טבילה מאן דכר שמיה. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מה טעם קאמר מה טעם לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן משום דבחול לא תטבול בהן עד שתרפם וכיון דבחול לא תטבול בהן בשבת לא תצא בהן דלמא מיתרמי לה טבילה של מצוה ושריא להו ואתי לאתויינהו ארבע אמות בר"ה. בעא מינה רב כהנא מרב תיכי חלילתא מאי. אמר ליה אריג קאמרת כל שהוא אריג לא גזרו איתמר נמי אמר רב הונא בריה דרב יהושע כל שהוא אריג לא גזרו. ואיכא דאמרי אמר רב הונא בריה דרב יהושע חזינא להו לאחוותי דלא קפדי עלייהו. מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא. א"ב דטניפן להך לישנא דאמר כל שהוא אריג לא גזרו הכא נמי אריג. להך לישנא דאמר חזינא לאחוותי דלא קפדי עלייהו הני כיון דטניפן מיקפד קפדי עלייהו פי' רש"י דטניפן החוטין שהן מלוכלכין בטיט ומקפידות להסירן בשעת טבילה לפי שהמים ממחין הטיט ובעלותן מן הטבילה ירד הטיט על בשרן ותתלכלך. ויש מפרשים דטניפן כגון שהחוטין מוזהבין ויפין ומטנפין מחמת המים ולכך מקפידות להסירן בשעת טבילה שלא יתלכלכו ולא דמיא לבגדיה שהיא צריכה לפשטם בשעת טבילה ולא חיישי' דלמא אתי לאיתויינהו לפי שהבגדים היא לובשת מיד אחר שטבלה אבל דברים קטנים חיישינן שמא תוליכם בידה. תנן התם ואלו חוצצין באדם חוטי צמר וחוטי פשתן וחוטין שבראשי הבנות רבי יהודה אומר של צמר ושל שיער אין חוצצין מפני שהמים באין בהן. אמר רב הונא וכולן בראשי הבנות שנינו אבל חוטין שבצוארה אין חוצצין לפי שהאשה אינה חונקת את עצמה. וה"מ בחוטין אבל בחבקין שבצואריהן כגון קטלא וכיוצא בהן חוצצין דאשה חונקת את עצמה כדי שתתראה כבעלת בשר אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל מודים חכמים לרבי יהודה בחוטי שיער דאין חוצצין הלכך אשה יוצאה בהן בשבת דלא צריכה למישלפינהו בשעת טבילה: ולא בטוטפת מאי טוטפת אמר רב יוסף חומרתא דקטיפתא. אמר ליה אביי ותיהוי כקמיע מומחה ותשתרי. אלא אמר רב יהודה משמיה דאביי פזייני פי' ציץ. תניא נמי הכי אשה יוצאה בסבכה המוזהבת ובטוטפת ובסרביטין הקבועין בה ואיזו היא טוטפת ואיזו היא סרביטין אמר רבי אבא טוטפת המקפת לה בראשה מאוזן לאוזן. סרביטין המגיעין לה עד לחיים. אמר רב הונא עניות עושין של מיני צבעונין. עשירות עושין אותם של כסף ושל זהב: ולא בכבול לר"ה אמר ר' ינאי כבול זה איני יודע מהו. אי כבלא דעבדא תנן אבל כיפה של צמר שפיר דמי. או דלמא כיפה של צמר וכל שכן כבלא דעבדא. אמר ר' אבהו מסתברא כמאן דאמר כיפה של צמר תנן. תניא נמי הכי יוצאה אשה בכבול ובאסטמא לחצר לחצר אין לרשות הרבים לא. ושמואל אמר כבלא דעבדא תנן אבל כיפה של צמר שפיר דמי. והלכתא כרבי אבהו דתניא כוותיה. פירוש כפה של צמר חוטי דעמרא דגדילן ועבידן כי המנא ורחב כשתי אצבעות כשיעור ציץ כדאמר חולין קלח. כמין כפה של צמר היה מונח בראש כהן גדול ועליו ציץ כדכתיב ושמת אותו על פתיל תכלת. מאי איסטמא א"ר אבהו בזייני מאי בזייני כליא פרוחים פירוש מטלית שתולין בה חוטין של צבעונים כגון גלופקרין שתולין אותה לכלה לכלות ממנה זבוב שאם יעמוד לה זבוב על פניה היא מתביישת לטורדו ומצטערת בה כגון זה שתולין לבהמה. לפיכך אין בה משום כלאים דלאו אריג הוא ואינה מטמאה בנגעים שאין בו שתי וערב. ואין יוצאין בה לרשות הרבים שאינו תכשיט. תנו רבנן ג' דברים נאמרו באיסטמא אין בה משום כלאים ואינה מטמאה בנגעים ואין יוצאין בה לרשות הרבים משום רבי שמעון בן אלעזר אומר אף אין בה משום עטרות כלות:

Guemara. L'immersion, qui l'a mentionnée ? Rav Nahman dit au nom de Rabba bar Avouha : (la Michna) donne la raison, ainsi : pour quelle raison une femme ne sortira-t-elle ni avec des fils de laine ni avec des fils de lin ? Parce qu'en semaine elle ne s'immerge pas avec eux avant de les avoir relâchés ; et puisqu'en semaine elle ne s'immerge pas avec eux, le Chabbat elle ne sortira pas avec eux, de peur qu'une immersion de mitsva ne se présente à elle, qu'elle les dénoue et en vienne à les porter quatre amot dans le domaine public. Rav Kahana demanda à Rav : qu'en est-il des chaînettes creuses (tikhei hallilta) ? Il lui dit : tu parles de ce qui est tissé ; pour tout ce qui est tissé, on n'a pas décrété. Il a été dit aussi : Rav Houna fils de Rav Yehochoua dit : pour tout ce qui est tissé, on n'a pas décrété. Certains disent : Rav Houna fils de Rav Yehochoua dit : j'ai vu que mes sœurs n'y tiennent pas (ne les retirent pas). Quelle différence y a-t-il entre ces deux versions ? La différence porte sur des chaînettes salies : selon la version 'tout ce qui est tissé, on n'a pas décrété', ici aussi c'est tissé ; selon la version 'j'ai vu que mes sœurs n'y tiennent pas', celles-ci, puisqu'elles sont salies, elles tiennent à les retirer. Rachi explique 'detanifan' : les fils sont salis de boue et elles tiennent à les retirer au moment de l'immersion, car l'eau dissout la boue et, en remontant de l'immersion, la boue coulerait sur leur chair et la salirait. Certains expliquent 'detanifan' : par exemple, les fils sont dores et beaux et se salissent au contact de l'eau ; c'est pourquoi elles tiennent à les retirer lors de l'immersion, pour qu'ils ne se salissent pas. Cela ne ressemble pas à ses vêtements, qu'elle doit ôter au moment de l'immersion sans qu'on craigne qu'elle vienne à les porter : les vêtements, elle les remet aussitôt après s'être immergée, alors que pour les petits objets on craint qu'elle ne les emporte dans sa main. Nous avons appris là-bas (Mikvaot 9, 1) : voici ce qui fait interposition chez une personne : les fils de laine, les fils de lin et les rubans sur la tête des filles. R. Yehouda dit : ceux de laine et de cheveux ne font pas interposition, car l'eau y pénètre. Rav Houna dit : tous ceux-là, nous les avons appris à propos de la tête des filles ; mais les fils qui sont à son cou ne font pas interposition, car une femme ne s'étrangle pas elle-même. Cela vaut pour les fils ; mais les colliers serrés à leur cou, comme le katla et semblables, font interposition, car une femme s'étrangle elle-même pour paraître bien en chair. Rav Yossef dit au nom de Rav Yehouda au nom de Chmouel : les Sages admettent avec R. Yehouda que les fils de cheveux ne font pas interposition. C'est pourquoi une femme peut sortir avec eux le Chabbat, car elle n'a pas besoin de les retirer au moment de l'immersion. 'Ni avec la totefet.' Qu'est-ce que la totefet ? Rav Yossef dit : une amulette contre le mauvais œil. Abaye lui dit : qu'elle soit comme une amulette éprouvée, et qu'elle soit permise ! Rav Yehouda dit plutôt au nom d'Abaye : pazyanei, c'est-à-dire un tsits (bandeau frontal). Il a été enseigné aussi ainsi : une femme sort avec la résille dorée, avec la totefet et avec les sarvitin qui y sont fixés. Qu'est-ce que la totefet et que sont les sarvitin ? R. Abba dit : la totefet entoure sa tête d'une oreille à l'autre ; les sarvitin descendent jusqu'à ses joues. Rav Houna dit : les pauvres les font de tissus de couleurs variées, les riches les font d'argent et d'or. 'Ni avec le kavoul dans le domaine public.' R. Yannai dit : ce kavoul, je ne sais pas ce que c'est. Est-ce le sceau de l'esclave que nous avons appris, mais un bonnet de laine est permis ? Ou peut-être avons-nous appris le bonnet de laine, et à plus forte raison le sceau de l'esclave ? R. Abbahou dit : il est raisonnable de suivre celui qui dit que nous avons appris le bonnet de laine. Il a été enseigné aussi ainsi : une femme sort avec le kavoul et avec l'istema dans la cour ; dans la cour oui, dans le domaine public non. Chmouel dit : c'est le sceau de l'esclave que nous avons appris, mais le bonnet de laine est permis. La halakha est selon R. Abbahou, car une baraita va dans son sens. Explication du bonnet de laine : des fils de laine tressés, faits comme une bande, larges de deux doigts, la mesure du tsits, comme il est dit en Houlin (138a) : une sorte de bonnet de laine était posée sur la tête du Cohen Gadol et le tsits par-dessus, comme il est écrit : 'Tu le placeras sur un cordon d'azur' (Chemot 28, 37). Qu'est-ce que l'istema ? R. Abbahou dit : bizyanei. Qu'est-ce que bizyanei ? Kalya parhei. Explication : un morceau d'étoffe auquel on suspend des fils de couleur, comme un galoufkarin, qu'on suspend à la mariée pour chasser (lekhalot) les mouches : si une mouche se pose sur son visage, elle a honte de la chasser et en souffre ; comme celui qu'on suspend à une bête. C'est pourquoi il n'y a pas en elle d'interdit de kilayim, car ce n'est pas tissé ; elle ne devient pas impure par les plaies (negaim), car elle n'a ni chaîne ni trame ; et on ne sort pas avec elle dans le domaine public, car ce n'est pas une parure. Les Sages ont enseigné : trois choses ont été dites de l'istema : pas de kilayim, pas d'impureté de negaim, et on ne sort pas avec elle dans le domaine public. Au nom de R. Chimon ben Elazar on a dit : il n'y a pas non plus en elle l'interdit des couronnes des mariées.

💡 Explication

Suite d'une question de 57à : Rav Houna a dit que les fils au cou ne font pas hatsitsa (interposition entre le corps et l'eau du mikve), car une femme ne serre pas un fil au point de s'étrangler. La Guemara objecte une baraita selon laquelle les objets au cou font interposition, et répond : il s'agit du katla, large bande lisse que la femme serre volontairement, sans douleur, pour que sa chair ressorte.

Le Roch résume ici toute la sougya de 57à-57b en halakha : fils de laine et de lin interdits, fils de cheveux permis, définitions de la totefet, du kavoul et de l'istema. Il explique kalya parhei autrement que Rachi (voir segment 15).

רבי יהודה אומר של צמר ושל שער אין חוצצין, מפני שהמים באין בהן.

R. Yehouda dit : ceux de laine et ceux de cheveux ne font pas interposition, car l'eau y pénètre.

💡 Explication

Suite de la Michna de Mikvaot citée en 57a. Pour R. Yehouda, la laine et les cheveux sont souples et laissent passer l'eau : ils ne constituent pas une hatsitsa. Le lin, plus raide, fait interposition selon tous.

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בחוטי שער.

Rav Yossef dit au nom de Rav Yehouda au nom de Chmouel : la halakha est comme R. Yehouda pour les fils de cheveux.

💡 Explication

Chmouel ne retient R. Yehouda que pour les cheveux ; pour la laine, la halakha reste selon les Sages (elle fait interposition).

🖼️ Schéma

Du 'la halakha est comme R. Yehouda' au 'les Sages admettent' (segments 2 à 7).

אמר ליה אביי: הלכה, מכלל דפליגי!

Abaye lui dit : 'la halakha' ? Il en découle qu'ils sont en désaccord !

📜 Rachi (1)

מכלל דפליגי בתמיה והא ת"ק לא איירי בשערה שמע מינה בשער מודה דלא מיהדק על גבי שער:

(Dit) avec étonnement : le Tanna kamma ne parle pas de cheveux ; on en déduit que pour les cheveux il admet (qu'ils n'interposent pas), car (le fil) ne se serre pas sur les cheveux.

💡 Explication

Une formule 'la halakha est comme X' suppose une mahloket. Or le Tanna kamma de la Michna n'a mentionné que laine, lin et rubans ; il ne s'est pas prononcé sur les cheveux. Abaye conteste donc la formulation de Chmouel.

וכי תימא, אי לאו דשמעיה לתנא קמא דאיירי בחוטי שער, איהו נמי לא הוה מיירי — ודילמא ״כשם״ קאמר להו: כי היכי דמודיתו לי בחוטי שער, אודו לי נמי בחוטי צמר.

Et si tu dis : s'il n'avait pas entendu le Tanna kamma parler de fils de cheveux, lui (R. Yehouda) non plus n'en aurait pas parlé ; mais peut-être leur disait-il 'de même que' : de même que vous m'accordez pour les fils de cheveux, accordez-moi aussi pour les fils de laine.

📜 Rachi (2)

דילמא האי דאדכר שער:

(Ce qu'il a) mentionné les cheveux.

כשם קאמר להו כשם שאתם מודים לי בחוטי שער אודו לי בחוטי צמר:

De même que vous m'accordez pour les fils de cheveux, accordez-moi pour les fils de laine.

💡 Explication

Objection possible : si R. Yehouda mentionne les cheveux, c'est qu'on les interdisait. Abaye répond qu'il peut s'agir d'un argument 'kechem' (de même que) : R. Yehouda s'appuie sur un point accepté par les Sages pour les amener à sa position sur la laine. La mention des cheveux ne prouve donc pas un désaccord.

איתמר, אמר רב נחמן אמר שמואל: מודים חכמים לרבי יהודה בחוטי שער.

Il a été dit : Rav Nahman dit au nom de Chmouel : les Sages admettent avec R. Yehouda pour les fils de cheveux.

💡 Explication

Une autre transmission de Chmouel confirme la lecture d'Abaye : la formule exacte est 'modim hakhamim' (les Sages admettent), et non 'la halakha est comme'.

תניא נמי הכי: חוטי צמר חוצצין, חוטי שער אין חוצצין. רבי יהודה אומר: של צמר ושל שער אין חוצצין.

Il a été enseigné aussi ainsi (baraita) : les fils de laine font interposition, les fils de cheveux ne font pas interposition. R.

Yehouda dit : ceux de laine et ceux de cheveux ne font pas interposition.

💡 Explication

La baraita attribue explicitement aux Sages que les cheveux n'interposent pas. Le seul désaccord porte sur la laine.

אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא, דקתני: יוצאה אשה בחוטי שער, בין משלה בין משל חברתה. מני? אילימא רבי יהודה — אפילו חוטי צמר נמי! אלא לאו רבנן היא, ושמע מינה בחוטי שער לא פליגי. שמע מינה.

Rav Nahman bar Yitshak dit : notre Michna aussi le laisse entendre, puisqu'elle enseigne : une femme sort avec des fils de cheveux, qu'ils soient d'elle ou de son amie. De qui est-ce ?

Si tu dis R. Yehouda, même les fils de laine (seraient permis) !

C'est donc les Sages, et on en déduit que pour les fils de cheveux ils ne sont pas en désaccord. On en déduit (effectivement).

💡 Explication

Diyouk (déduction précise) de la Michna de notre chapitre (64b) : elle permet seulement les fils de cheveux. Si elle suivait R. Yehouda, elle aurait permis aussi la laine. Elle suit donc les Sages, qui permettent les cheveux : preuve qu'ils n'y voient pas d'interposition.

לא ב״טוטפת״. מאי ״טוטפת״? אמר רב יוסף: חומרתא דקטיפתא.

'Ni avec la totefet.' Qu'est-ce que la totefet ? Rav Yossef dit : une amulette (nœud) contre le mauvais œil.

📜 Rachi (1)

חומרתא דקטיפתא קשר שעושין לרפואות קיטוף עין רע שלא תשלוט:

Un nœud qu'on fait comme remède contre le mauvais œil (kituf ayin ra), pour qu'il n'ait pas de prise.

💡 Explication

Retour à la Michna de 57à : une femme ne sort pas avec la totefet. Rav Yossef propose un objet de protection contre le ayin hara (mauvais œil).

אמר ליה אביי: תהוי כקמיע מומחה, ותשתרי!

Abaye lui dit : qu'elle soit comme une amulette éprouvée, et qu'elle soit permise !

📜 Rachi (1)

ותיהוי כקמיע מומחה דקתני מתני' ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה הא מומחה שפיר דמי:

Car la Michna (60à) enseigné : 'ni avec une amulette, quand elle ne vient pas d'un expert' ; donc celle d'un expert est permise.

💡 Explication

Un kamea moumhe (amulette dont l'efficacité est établie) a statut de remède porté sur soi, et il est permis de sortir avec. Si la totefet était une amulette, on distinguerait éprouvée / non éprouvée ; or la Michna l'interdit sans distinction. L'explication de Rav Yossef est donc rejetée.

אלא אמר רב יהודה משמיה דאביי: אפוזייני. תניא נמי הכי: יוצאה אשה בסבכה המוזהבת, ובטוטפת ובסרביטין הקבועין בה.

Rav Yehouda dit plutôt au nom d'Abaye : (c'est un) apouzaini. Il a été enseigné aussi ainsi (baraita) : une femme sort avec la résille dorée, avec la totefet et avec les sarvitin qui y sont fixés.

📜 Rachi (2)

אפוזייני פרונטי"ל של זהב:

Un fronteau (frontal) d'or.

שבכה קופיי"ה דאי שלפא ליה מיגליא ראשה:

Une coiffe : si elle l'ôtait, sa tête serait découverte.

🗂️ Tossefot (1)

תניא נמי הכי כו' מדתני וסרביטין הקבועים בה ודרך לקבוע אפזיינו בסבכה אבל חומרתא דקטיפתא אין קובעין:

Puisqu'il enseigne 'et les sarvitin qui y sont fixés' ; or l'usage est de fixer l'apouzaini dans la résille, mais l'amulette contre le mauvais œil, on ne la fixe pas.

💡 Explication

La totefet est un bandeau d'or porté sur le front. La baraita la permet lorsqu'elle est fixée à la sevakha (résille) : la femme ne retirera pas la résille pour la montrer, car elle se découvrirait la tête. La Michna, qui l'interdit, parle d'une totefet non fixée.

איזו טוטפת ואיזו סרביטין? אמר רבי אבהו: טוטפת — המוקפת לה מאזן לאזן. סרביטין — המגיעין לה עד לחייה.

Qu'est-ce que la totefet et que sont les sarvitin ? R.

Abbahou dit : la totefet est celle qui entoure (le front) d'une oreille à l'autre ; les sarvitin sont ceux qui descendent jusqu'à ses joues.

📜 Rachi (2)

המקפת את הפדחת מאזן לאזן:

(Elle entoure) le front, d'une oreille à l'autre.

המגיעים עד לחייה על ראשה כורכתו ותולה לה על לחייה מכאן ומכאן:

Elle l'enroule sur sa tête et le laisse pendre sur ses joues, de part et d'autre.

אמר רב הונא: עניות עושין אותן של מיני צבעונין, עשירות עושין אותן של כסף ושל זהב.

Rav Houna dit : les pauvres les font en (tissus de) couleurs variées ; les riches les font d'argent et d'or.

ולא בכבול. אמר רבי ינאי: כבול זה איני יודע מהו: אי כבלא דעבדא תנן — אבל כיפה של צמר שפיר דמי, או דילמא כיפה של צמר תנן — וכל שכן כבלא דעבדא.

'Ni avec le kavoul.' R. Yannai dit : ce kavoul, je ne sais pas ce que c'est.

Est-ce le sceau de l'esclave que nous avons appris, mais un bonnet de laine est permis ? Ou peut-être avons-nous appris le bonnet de laine, et à plus forte raison le sceau de l'esclave ?

📜 Rachi (4)

אי כבלא דעבדא תנן חותם שעושין לעבד בכסותו לסימן הוכחה שהוא עבד ובההוא קתני מתני' דשפחה לא תצא בו:

Un sceau qu'on fait à l'esclave sur son vêtement, comme signe prouvant qu'il est esclave ; c'est de lui que la Michna enseigne qu'une servante ne sortira pas avec.

אבל כיפה של צמר ככובע שתחת השבכה דמקרי נמי כבול ומתקשטת בו:

Comme un bonnet (porté) sous la résille, qu'on appelle aussi kavoul, et dont elle se pare.

שפיר דמי דכיון דמיגליא שערה לא שלפא ומחויא:

Puisque ses cheveux seraient découverts, elle ne l'ôte pas pour le montrer.

או דילמא כיפה תנן דלא תצא דחיישינן דילמא שלפא ומחויא מתחת השבכה ואינה מגלה וכל שכן כבלא דעבדא:

(Nous avons appris) qu'elle ne sortira pas (avec le bonnet), car on craint qu'elle ne l'ôte de sous la résille pour le montrer, sans se découvrir ; et à plus forte raison le sceau de l'esclave.

🗂️ Tossefot (1)

אי כבלא דעבדא תנן תימה אי כבלא דעבדא תנן אמאי קתני טפי גבי אשה וי"ל דבעי למיתני בסיפא דמתני' יוצאה בכבול ובפאה נכרית לחצר ופאה נכרית לא שייכא אלא באשה וא"ת אמאי לא תני נמי ברישא פאה נכרית בהדי כבול דאין יוצאין בה לרה"ר ויש לומר דמילתא דפשיטא היא דאסור לצאת בה לרה"ר דודאי משלפה משום דמחכו עלה וא"ת אי כבלא דעבדא תנן אמאי שרי בחצר טפי משאר דברים אבל אי כיפה של צמר תנן ניחא דשרי בחצר שלא תתגנה על בעלה כדמפרש עולא לקמן (שבת דף ס':) וי"ל דכבלא דעבדא שרי כדי לעשות בו קורת רוח לרבו שאם היה כל היום בלא כבול אפילו בחצר בדבר מועט שיעשה העבד כנגד רבו סבור רבו שדעתו למרוד בו ואתי לידי קטטה ולקמן דפירש"י דבסיפא מודו כ"ע דכבול כיפה של צמר היא קשה לר"י דהא משמע הכא למ"ד כבלא דעבדא תנן שרי כיפה של צמר אף לרה"ר:

Difficulté : si c'est le sceau de l'esclave que nous avons appris, pourquoi l'enseigne-t-on plutôt à propos de la femme ? On peut répondre : il voulait enseigner à la fin de la Michna 'elle sort avec le kavoul et avec la perruque dans la cour', et la perruque ne concerne que la femme. Et si tu demandes : pourquoi n'a-t-il pas enseigné aussi au début la perruque avec le kavoul, puisqu'on ne sort pas avec elle dans le domaine public ? On peut répondre : il est évident qu'il est interdit de sortir avec elle dans le domaine public, car elle l'ôtera certainement, parce qu'on se moque d'elle. Et si tu demandes : si c'est le sceau de l'esclave que nous avons appris, pourquoi est-il permis dans la cour plus que les autres objets ? Si c'est le bonnet de laine, on comprend qu'il soit permis dans la cour, pour qu'elle ne devienne pas repoussante aux yeux de son mari, comme l'explique Oula plus loin (60b). On peut répondre : le sceau de l'esclave est permis pour donner satisfaction à son maître ; car s'il restait toute la journée sans kavoul, même dans la cour, pour la moindre chose que l'esclave ferait contre son maître, celui-ci penserait qu'il a l'intention de se révolter contre lui, et on en viendrait à une querelle. Et plus loin, où Rachi explique que dans la fin (de la Michna) tous admettent que le kavoul est un bonnet de laine, c'est difficile pour le Ri : il ressort d'ici que, selon celui qui dit que nous avons appris le sceau de l'esclave, le bonnet de laine est permis même dans le domaine public.

💡 Explication

Le kavoul peut désigner deux objets : le sceau de l'esclave (marque d'argile ou de métal sur son vêtement) ou un bonnet de laine porté sous la résille. La conséquence : si la Michna interdit le sceau, le bonnet reste permis, car la femme ne l'ôte pas en public, sa tête serait découverte. Si elle interdit le bonnet, on craint qu'elle ne le tire de sous la résille pour le montrer.

🖼️ Schéma

Le doute de R. Yannai et sa résolution par R. Abbahou.

אמר רבי אבהו: מסתברא כמאן דאמר כיפה של צמר תנן. ותניא נמי הכי: יוצאה אשה בכבול ובאיסטמא לחצר, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בכבול לרשות הרבים. כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל שהוא למטה מן השבכה — יוצאין בו, כל שהוא למעלה מן השבכה — אין יוצאין בו.

R. Abbahou dit : il est raisonnable (de suivre) celui qui dit que nous avons appris le bonnet de laine.

Il a été enseigné aussi ainsi (baraita) : une femme sort avec le kavoul et avec l'istema dans la cour. R.

Chimon ben Elazar dit : même avec le kavoul dans le domaine public. R.

Chimon ben Elazar a énoncé une règle : tout ce qui est sous la résille, on sort avec ; tout ce qui est au-dessus de la résille, on ne sort pas avec.

📜 Rachi (1)

בכבול ובאסטמא לקמיה מפרש מאי אסטמא ומדקתני כל שהוא למטה מן השבכה ש"מ כיפה תנן:

Plus loin, on explique ce qu'est l'istema. Puisqu'il enseigne 'tout ce qui est sous la résille', on en déduit que nous avons appris le bonnet.

💡 Explication

Preuve de R. Abbahou : R. Chimon ben Elazar permet le kavoul dans le domaine public au nom de la règle 'sous la résille'. Le kavoul est donc un objet porté sous la résille, c'est-à-dire le bonnet de laine. Les Sages (premier avis) ne le permettent que dans la cour.

מאי ״איסטמא״? אמר רבי אבהו: ביזיוני. מאי ״ביזיוני״? אמר אביי אמר רב: כליא פרוחי.

Qu'est-ce que l'istema ? R.

Abbahou dit : bizyoni. Qu'est-ce que bizyoni ?

Abaye dit au nom de Rav : kalya parhei.

📜 Rachi (2)

כליא פרוחי מצנפת קטנה לאחר קישוריה שקולעת ראשה וכסתה יש שערות קטנות שיוצאין חוץ לקישוריה והן נקראין פרוחי על שמפריחין ויוצאין לחוץ ואוגדתן לתחת קישוריה ע"י מצנפת קצרה:

Une petite coiffe (portée) après ses attaches : quand elle tresse sa tête et la couvre, il y a de petits cheveux qui sortent de ses attaches ; on les appelle parhei parce qu'ils s'envolent (mafrihin) et sortent au-dehors. Elle les rassemble sous ses attaches au moyen d'une coiffe courte.

כליא מונעת אותן שערות מלצאת:

(Kalya :) elle empêche ces cheveux de sortir.

💡 Explication

Bizyoni est un terme d'Erets Israël, inconnu à Babylone ; d'où la seconde question. Selon Rachi, kalya parhei est une petite coiffe qui retient (kalya) les cheveux qui s'échappent (parhei). Le Roch (segment 0) explique autrement : une étoffe à fils colorés qui chasse les mouches du visage de la mariée.

תנו רבנן, שלשה דברים נאמרו באיסטמא: אין בה משום כלאים, ואינה מטמאה בנגעים, ואין יוצאין בה לרשות הרבים.

Les Sages ont enseigné : trois choses ont été dites de l'istema : il n'y a pas en elle (d'interdit) de kilayim, elle ne devient pas impure par les plaies (negaim), et on ne sort pas avec elle dans le domaine public.

📜 Rachi (2)

אין בה משום כלאים שעשויה כמין לבד שקורין פולטר"א ואינה טוויה:

Car elle est faite comme un feutre, qu'on appelle feltre, et n'est pas filée.

ואינה מטמאה בנגעים מהאי טעמא גופיה דגבי נגעים כתיב נמי בגד ויליף מכלאים שוע וטווי:

Pour cette même raison : à propos des plaies, il est écrit aussi 'vêtement', et on l'apprend des kilayim : (il faut) du cardé et du filé.

🗂️ Tossefot (2)

אין בה משום כלאים פרש"י משום שאינה טווי וריב"א אומר דמשום הכי אין להתיר דהתנן הלבדים אסורין מפני שהן שועין אלא משום דאיסטמא דבר קשה הוא ובדבר קשה לא אסרו רבנן משום כלאים כדאמר בפרק קמא דביצה (דף ט: ושם) א"ר הונא בריה דרב יהושע האי נמטא גמדא דנרש שריא אע"ג דשאר לבדים אסורין האי שריא לפי שהיא קשה וכן משמע ביומא פרק בא לו (דף סמ.) רב אשי אמר בגדי כהונה קשין הן ולכך שרי להציע תחתיהם כי הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע האי נמטא גמדא דנרש שריא וקשה לר"ת דאמרינן בפ"ק דערכין (דף ג:) הכל חייבים בציצית כהנים לוים וישראלים ופריך פשיטא ומשני כהנים איצטריך ליה סד"א הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו כו' לא ליחייבי והשתא היכי אישתרי להו והא בגדי כהונה קשין הן וכה"ג לישראל נמי שרי ואומר ר"ת דדבר שהוא שוע טווי ונוז [ובדרך מלבוש והעלאה] דאסור מן התורה אין חילוק בין רך לקשה דבכל ענין אסור מן התורה אבל בכלאים דרבנן כגון לבדים שאינם אלא שוע שרי בקשין אפילו ללבוש כיון דאין בהו כלאים אלא מדרבנן ובגדי כהונה נמי כיון דשרי מדאורייתא להציע תחתיהן כדתניא לא יעלה עליך אבל אתה מותר להציעו תחתיך אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן כו' שרי אפילו מדרבנן כיון דקשין הן דבקשין לא גזרו רבנן כלל ובדבר רך נמי היכא דלא שכיח כריכה מותר להציעו תחתיך כגון מרדעת החמור וכרים וכסתות ומילי אחריני דחשיב במס' כלאים ועל אותן קוטש פורפונטש השיב ר' יצחק שאם יש בתוכן בלאי בגדים של צמר ושל פשתן ונתחב בהן המחט שתי תפירות דאסורין בהעלאה אפילו חוט התפירה של קנבוס או של משי שלא התירו כרים וכסתות אלא בהצעה אבל בהעלאה לא אבל אם אין בתוכן רק גיזי צמר יכול להיות דמותר אף בהעלאה שאין חוט התפירה מחברן לבגד כלל אלא שמחבר ומקרב שני הבגדים של פשתן שהן כסוי הקוטש משני צדדין ומתוך כך מתהדק הצמר שבינתים ואין זה חיבור כחיבור אריג או תפירה או קשירת חבלים דבמה בהמה:

Rachi explique : parce qu'elle n'est pas filée. Le Riva dit que pour cette raison on ne peut pas permettre, car nous avons appris (Kilayim 9, 9) : les feutres sont interdits parce qu'ils sont cardés (choua). La raison est plutôt que l'istema est une chose dure, et pour une chose dure les Sages n'ont pas interdit au titre de kilayim, comme il est dit au premier chapitre de Beitsa (9b) : Rav Houna fils de Rav Yehochoua dit : ce feutre dur de Narech est permis ; bien que les autres feutres soient interdits, celui-ci est permis parce qu'il est dur. Il ressort de même de Yoma, chapitre Ba lo (69a) : Rav Achi dit : les vêtements sacerdotaux sont durs, c'est pourquoi il est permis de les étendre sous soi, comme ce que dit Rav Houna fils de Rav Yehochoua : ce feutre dur de Narech est permis. Mais c'est difficile pour Rabbenou Tam, car on dit au premier chapitre d'Arakhin (3b) : tous sont astreints aux tsitsit, Cohanim, Leviim et Israélites ; on objecte : c'est évident ! Et on répond : les Cohanim, c'était nécessaire ; on aurait pu penser : puisque les kilayim leur ont été permis, etc., qu'ils ne soient pas astreints. Or comment leur ont-ils été permis ? Les vêtements sacerdotaux sont durs, et dans ce cas même à un Israélite c'est permis ! Rabbenou Tam dit : une chose qui est cardée, filée et retordue (choua, tavoui ve-nouz) [et portée à la manière d'un vêtement, en s'en couvrant], interdite par la Torah, il n'y a pas de distinction entre mou et dur : de toute façon c'est interdit par la Torah. Mais pour les kilayim d'ordre rabbinique, comme les feutres qui sont seulement cardés, c'est permis quand ils sont durs, même pour les porter, puisqu'il n'y a en eux de kilayim que d'ordre rabbinique. Les vêtements sacerdotaux aussi, puisqu'il est permis par la Torah de les étendre sous soi, comme il est enseigné : 'il ne montera pas sur toi' (Vayikra 19, 19), mais il t'est permis de l'étendre sous toi ; cependant les Sages ont dit : il est interdit de le faire, etc. ; c'est permis même d'ordre rabbinique puisqu'ils sont durs, car pour les choses dures les Sages n'ont pas décrété du tout. Et pour une chose molle aussi, là où il n'est pas fréquent qu'elle s'enroule (sur le corps), il est permis de l'étendre sous soi, comme le bat de l'âne, les coussins, les couvertures et d'autres choses énumérées dans le traité Kilayim. Au sujet des vestes matelassées (koutech pourpountch), R. Yitshak a répondu : s'il y a à l'intérieur des chiffons de vêtements de laine et de lin et que l'aiguille y a passé deux points de couture, il est interdit de s'en couvrir, même si le fil de couture est de chanvre ou de soie, car on n'a permis les coussins et couvertures que pour les étendre, et non pour s'en couvrir. Mais s'il n'y a à l'intérieur que des toisons de laine, il se peut que ce soit permis même pour s'en couvrir, car le fil de couture ne les relie pas du tout au tissu : il ne fait que joindre et rapprocher les deux étoffes de lin qui forment l'enveloppe de la veste des deux côtés, et par ce moyen la laine qui est entre elles est comprimée ; cela ne constitue pas une jonction comparable à celle d'un tissage, d'une couture ou d'un nœud de cordes (dont traite le chapitre) Bameh behema.

ואינה מטמאה בנגעים קשה לר"י מאי איריא בנגעים אפי' במת ושרץ לא מטמא דבעינן טווי ואריג כדאמר לקמן (שבת דף סד.) ואומר ר"י דמטמא במת ושרצים מק"ו דפכין קטנים שטהורין בזב וטמאים במת ושרץ איסטמא שטמא בזב דשייך בה מדרס כמו בכפה דאמר (כלים תרק כ"ח משנה ה) כפה שנתנתו לס"ת טהור מן המדרס אינו דין שיטמא במת ושרץ ובערוך פי' איסטמא חתיכה של בגד מוזהב וקבועין בה אבנים טובות ומרגליות ולפ"ז ניחא דמטמא במת ושרצים כשאר תכשיט אבל בנגעים לא שאין הבגד עיקר כ"א הזהב ואבנים טובות ומהאי טעמא נמי אין בה משום כלאים:

Difficulté pour le Ri : pourquoi parler précisément des plaies ? Même par le mort et le reptile elle ne devient pas impure, car il faut du filé et du tissé, comme on le dit plus loin (64a) ! Le Ri dit : elle devient impure par le mort et les reptiles par un kal va-homer tiré des petites cruches : celles-ci sont pures à l'égard du zav et impures par le mort et le reptile ; l'istema, qui est impure à l'égard du zav, car l'impureté de midras (par appui) s'y applique comme pour le bonnet (kafa), dont on dit (Kelim 28, 5) : un bonnet qu'on a donné pour (envelopper) un Sefer Torah est pur à l'égard du midras, n'est-il pas logique qu'elle soit impure par le mort et le reptile ? Le Aroukh explique : l'istema est un morceau d'étoffe dorée sur lequel sont fixées des pierres précieuses et des perles. Selon cela, on comprend bien qu'elle devienne impure par le mort et les reptiles, comme les autres parures, mais pas par les plaies, car l'étoffe n'y est pas l'essentiel, seulement l'or et les pierres précieuses ; et pour cette même raison, il n'y a pas en elle de kilayim.

💡 Explication

Trois règles pour l'istema. Selon Rachi, les deux premières viennent de sa fabrication : c'est un feutre, non filé ni tissé ; or l'interdit de kilayim (mélange laine-lin) et l'impureté de nega (lèpre des vêtements) supposent un tissu. La troisième est une règle de Chabbat : c'est une parure qu'elle risque d'ôter.

Tossefot discutent : le Riva objecte que le feutre est interdit en kilayim et propose la dureté de l'istema ; Rabbenou Tam limite cette exemption aux kilayim d'ordre rabbinique.

🖼️ Schéma

Les trois règles de l'istema selon Rachi.

משום רבי שמעון אמרו: אף

Au nom de R. Chimon, ils ont dit : aussi

💡 Explication

La phrase se poursuit en 58a : 'il n'y a pas non plus en elle l'interdit des couronnes des mariées' (comme le cite le Roch).

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).