Shabbat 61a — La sandale unique, l'ordre des chaussures, les tefilin et l'amulette

Shabbat 61a

Sougya : Le daf poursuit la michna des objets avec lesquels on ne sort pas le Chabbat. Pour la sandale unique, Rav Houna et Hiyya bar Rav discutent sur quel pied la porter quand on a une blessure, selon que la sandale sert contre la douleur ou pour le confort.

Cela mène à la question de l'ordre des chaussures : Rabbi Yo'hanan commence par le pied gauche, comme les tefilin, alors qu'une baraita commence par le droit ; Rav Nahman bar Its'hak décrit la conduite du yere chamayim qui satisfait les deux. La Guemara explique ensuite pourquoi on ne sort pas avec des tefilin, puis définit l'amulette (kamia) provenant d'un expert : Rav Papa établit que l'auteur éprouvé suffit.

Le daf s'achève sur la baraita qui définit l'amulette éprouvée.

Rav Houna et Hiyya bar Rav : sur quel pied porter la sandale unique, et pourquoi on ne soupçonne pas le porteur.

Rabbi Yohanan, la baraita, et la conduite du yere chamayim qui satisfait les deux.

Homme éprouvé et amulette éprouvée : la position de Rav Papa.

הא יש ברגלו מכה — נפיק. בהי מינייהו נפיק? אמר רב הונא: באותה שיש בה מכה. אלמא קסבר, סנדל לשום צער עביד.

(On en déduit que) s'il a une blessure au pied, il sort (avec une seule sandale). Avec laquelle des deux sort-il ?

Rav Houna a dit : avec celle (du pied) qui a une blessure. Il en ressort qu'il pense : la sandale est faite en vue (d'éviter) la douleur.

📜 Rachi (2)

הא יש ברגלו מכה איכא למידק דנפיק ביחיד והשתא בעי תלמודא בהי מרגליו נפיק:

S'il a une blessure au pied : on peut en déduire qu'il sort avec une seule ; et maintenant le Talmud demande avec lequel de ses pieds il sort.

סנדל לשם צער עביד שלא ינגף ביתדות הדרכים ויצטער הילכך כשרואין אותו צולע ויודעין שיש ברגליו מכה אין חושדין אותו שטוען את השני בידו אלא מכירין בו לפי מעשיו שפרסותיו קשות ואינו מצטער ביתדות הדרכים ולא נועלו אלא משום מכה ודיו בזה לבדו וללשון רבותי אי נמי מחכו עלה דלא חזו למכה לא שליף לה דמצטער ביתדות הדרכים מחמת המכה:

La sandale est faite en vue de la douleur : pour qu'il ne se heurte pas aux pierres pointues des chemins et ne souffre pas. C'est pourquoi, quand on le voit boiter et qu'on sait qu'il a une blessure au pied, on ne le soupçonne pas de porter l'autre (sandale) à la main ; on reconnaît au contraire à sa conduite que ses plantes de pied sont dures, qu'il ne souffre pas des pierres des chemins, et qu'il ne la chausse qu'à cause de la blessure, et cela seul lui suffit. Et selon la version de mes maîtres : on pourrait aussi (craindre) qu'on se moque de lui ; il ne l'ôtera pas, car à cause de la blessure il souffre des pierres des chemins.

⚖️ Rosh (1)

גמ' סנדל המסומר מאי טעמא לא. אמר רבי אבא אמר שמואל שליפי גזרת המלכות היו והיו נחבאין במערה ואמרו הנכנס יכנס והיוצא אל יצא נהפך סנדלו של אחד מהן. כסבורין היו שאחד מהן יצא וראוהו והכירו בהן אויבים ועכשיו באין עליהן דחקו זה את זה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו בהן אויבים באותה שעה אמרו אל יצא איש בסנדל המסומר לא שנא בשבת ולא שנא ביום טוב מאי טעמא משום דאיכא כנופיא דאיסורא. והיינו דתנן אין משלחין ביום טוב לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור. אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לחזק אבל לנוי מותר. וכמה לנוי ר' יוחנן אמר חמש בזה וחמש בזה ר' חנינא אמר שבע בזה ושבע בזה. א"ל ר' יוחנן לרב שמן בר אבא אסברא לך לדידי שתים מכאן ושתים מכאן ואחת בתרסיותיו לר' חנינא שלש מכאן ושלש מכאן ואחת בתרסיותיו א"ל אילפא לרבה בר בר חנה אתון תלמידי ר' יוחנן עבידו כר' יוחנן אנן נעביד כר' חנינא בעא מיניה ההוא רצענא מר' אמי תפרו מבפנים מאי. אמר ליה מותר ולא ידענא מאי טעמא א"ל רב אשי ולא ידע מר מאי טעמא כיון דתפרו מבפנים הוי ליה מנעל בסנדל גזרו ביה רבנן ובמנעל לא גזרו ביה רבנן. בעא מיניה רבי אבא בר זביד מר' אבא בר אבינא עשאו כמין כלבוס מהו. א"ל מותר פירוש שעשה המסמר כמין שני מסמרים תכופין זה אצל זה ומחוברים בראשיהן. איתמר נמי אמר רבי יוסי בר חנינא עשאו כמין כלבוס מותר אמר רב ששת חפהו כולו במסמרים כדי שלא תהא קרקע אוכלתו מותר. תניא כוותיה דרב ששת לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא יצא בו מבית לבית ואפילו ממטה למטה אבל מטלטלין אותו לסמוך בו כרעי המטה ולכסות בו את הכלים. ור' אלעזר בר' שמעון אוסר. נשרו רוב מסמרותיו ונשתיירו בו ארבע או חמש מותר. ורבי מתיר עד שבע. חפהו עור מלמטה וקבע בו מסמרים מלמעלה מותר. עשאו כמין טס או כמין יתד או שחפהו כולו במסמרים כדי שלא תהא קרקע אוכלתו מותר. טעמא דכל הני דמותרין לפי שלא אסרו אלא כיוצא בו של אותו סנדל המסומר שאירע בו מעשה וצורתו נעלמה מאתנו: ולא ביחיד כו'. טעמא דאין ברגלו מכה הא יש ברגלו מכה נפיק באותו שאין בו מכה. ולא בתפילין. משום דלמא אתי לאיתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים כי חליץ להו למיעל לבית הכסא: ולא בקמיע וכו'. אמר רב פפא לא תימא עד דאיתמחי גברא ואיתמחי קמיע אלא כיון דאיתמחי גברא אע"ג דלא אתמחי קמיע דיקא נמי דקתני ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא קתני בזמן שאינו מומחה שמע מינה דבהמחאת גברא לחודיה סגי וכל שכן בהמחאת קמיע לחודיה דעדיף טפי המחאת קמיע מהמחאת גברא לחודיה דהא מבעיא ליה לרב פפא תלתא קמיעי לחד גברא אי אמרינן מזלא דגברא גרים דמקבל כתבא אבל בהמחאת קמיע דעדיף טפי לא מבעיא ליה אם ריפא איש אחד אי תלינן במזלא דגברא ולא איתמחי קמיע אלא ודאי איתמחי וכן משמע לישנא דברייתא דקתני איזהו קמיע מומחה כל שריפא ושנה ושלש ולא קתני שריפא ג' בני אדם כדקתני באידך ברייתא דאיירי בהמחאת גברא. והא דקאמר רב פפא חד קמיע לתלתא גברי קמיע איתמחי גברא לא איתמחי ה"ה נמי לחד גברא דאיתמחי והא דנקט תלתא גברי לאשמעינן דאפי' הכי לא איתמחי גברא. תנו רבנן איזהו קמיע מומחה כל שריפא ושנה ושלש אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה ולא שנכפה אלא שלא יכפה וקושר ומתיר אפי' ברשות הרבים ובלבד שלא יקשרנו בשיר ובטבעת ויצא בו לרשות הרבים משום מראית העין והתניא איזהו קמיע מומחה כל שריפא ג' אנשים כאחד. לא קשיא הא לאמחויי גברא והא לאמחויי קמיע. אמר רב פפא פשיטא לי תלתא קמיעי לתלתא גברי תלתא תלתא זימני אתמחי גברא ואיתמחי קמיע פרש"י אם ריפא שלשה מיני חלאים בשלשה מיני קמיעות דאיתמחי גברא לכל הקמיעות גם לחלאים אחרים מידי דהוה אנגח שור וחמור וגמל דנעשה מועד לכל מיני בהמה. ולא נהירא דאטו אם הוא בקי בשלשה מיני קמיעות וכי בשביל זה יחשב מומחה גם לקמיעות אחרים שאינו בקי בהן. הלכך נראה לפרש איתמחי גברא היינו שאם כתב לחש אחד בשלשה איגרות ורפאו שלשתן אתמחי גברא לאותו לחש בכל פעם שיכתוב אותו. אבל לשאר לחשים לא וגם אין הקמיע מומחה אם יכתבנו אחר. ואיגרת שריפאתה ג' פעמים מומחה לכל אדם ותלתא קמיעי לתלתא גברי תלתא זימני ה"פ אם כתב לחש אחד בשלשה איגרות וכל אחת הועילה לג' אנשים או לאדם אחד ג' פעמים איתמחי גברא ללחש זה בכל אגרת שיכתוב. ואיתמחי איגרות הללו לכל אדם. תלתא קמיעי לתלתא גברי חד חד זימנא גברא איתמחי קמיע לא אתמחי. חד קמיע לתלתא גברי קמיע איתמחי וגברא לא איתמחי. בעי רב פפא תלתא קמיעי לחד גברא מאי. קמיע ודאי לא איתמחי. גברא איתמחי או לא איתמתי מי אמרינן הא אסי תלתא זימני. או דלמא מזליה דההוא גברא גרים דמקבל כתבא. תיקו. ירושלמי אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן נאמן הרופא לומר רפאתי שניתי ושלשתי:

Guemara. La sandale cloutée, pour quelle raison (est-elle interdite) ? Rabbi Abba a dit au nom de Chmouel : c'étaient des fugitifs d'un décret du pouvoir ; ils étaient cachés dans une grotte et dirent : qui veut entrer entre, mais que personne ne sorte. La sandale de l'un d'eux se retourna. Ils crurent que l'un d'eux était sorti, que les ennemis l'avaient vu, les avaient repérés et arrivaient maintenant sur eux. Ils se bousculèrent les uns les autres et se tuèrent entre eux plus que les ennemis n'en tuèrent. À ce moment on décréta : que personne ne sorte avec une sandale cloutée. Il n'y a pas de différence entre Chabbat et Yom Tov. Pour quelle raison ? Parce qu'il y a un rassemblement d'interdit (kenoufia de-issoura). C'est ce que nous avons appris : on n'envoie pas à Yom Tov de sandale cloutée ni de chaussure non cousue. Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : on ne l'a enseigné que (pour des clous) destinés à renforcer, mais pour l'ornement c'est permis. Et combien pour l'ornement ? Rabbi Yo'hanan a dit : cinq d'un côté et cinq de l'autre ; Rabbi Hanina a dit : sept d'un côté et sept de l'autre. Rabbi Yo'hanan dit à Rav Chemen bar Abba : je vais t'expliquer : selon moi, deux ici, deux là, et un dans la courroie (tarsiyot) ; selon Rabbi Hanina, trois ici, trois là, et un dans la courroie. Ilfa dit à Rabba bar bar Hana : vous, disciples de Rabbi Yo'hanan, faites comme Rabbi Yo'hanan ; nous, faisons comme Rabbi Hanina. Un cordonnier demanda à Rabbi Ami : s'il l'a cousue par l'intérieur, qu'en est-il ? Il lui répondit : c'est permis, et je ne sais pas pourquoi. Rav Achi dit : et le maître ne sait-il pas pourquoi ? Puisqu'il l'a cousue par l'intérieur, elle devient une chaussure (min'al) ; or les Sages ont décrété sur la sandale et n'ont pas décrété sur la chaussure. Rabbi Abba bar Zavid demanda à Rabbi Abba bar Avina : s'il l'a faite comme un kalbous, qu'en est-il ? Il lui répondit : c'est permis. Explication : il a fait le clou comme deux clous serrés l'un contre l'autre et reliés à leur tête. Il a été dit aussi : Rabbi Yossi bar Hanina a dit : s'il l'a faite comme un kalbous, c'est permis. Rav Chechet a dit : s'il l'a entièrement recouverte de clous pour que le sol ne l'use pas, c'est permis. Il est enseigné (une baraita) conformément à Rav Chechet : l'homme ne sortira pas avec une sandale cloutée, ni d'une maison à l'autre, ni même d'un lit à l'autre ; mais on la déplace pour caler les pieds du lit et pour en couvrir des ustensiles. Et Rabbi Elazar fils de Rabbi Chimon l'interdit. Si la plupart de ses clous sont tombés et qu'il en reste quatre ou cinq, c'est permis ; et Rabbi permet jusqu'à sept. S'il l'a recouverte de cuir par-dessous et y a fixé des clous par-dessus, c'est permis. S'il l'a faite comme une plaque (tas) ou comme un piquet, ou s'il l'a entièrement recouverte de clous pour que le sol ne l'use pas, c'est permis. La raison pour laquelle tous ces cas sont permis : on n'a interdit que ce qui est semblable à cette sandale cloutée avec laquelle l'événement s'est produit, et sa forme nous est inconnue. 'Ni avec une seule, etc.' La raison est qu'il n'a pas de blessure au pied ; mais s'il a une blessure au pied, il sort, avec celle (du pied) qui n'a pas de blessure. 'Ni avec des tefilin' : de crainte qu'il en vienne à les porter sur quatre amot dans le domaine public quand il les ôte pour entrer aux toilettes. 'Ni avec une amulette, etc.' Rav Papa a dit : ne dis pas (qu'il faut attendre) que l'homme soit éprouvé et que l'amulette soit éprouvée ; dès que l'homme est éprouvé, même si l'amulette ne l'est pas (on peut sortir avec). La précision (du texte) le montre aussi, puisqu'il est enseigné 'ni avec une amulette quand elle ne vient pas de l'expert', et non 'quand elle n'est pas éprouvée'. Apprends-en que l'épreuve de l'homme seul suffit, et à plus forte raison l'épreuve de l'amulette seule, car l'épreuve de l'amulette a plus de valeur que l'épreuve de l'homme seul. En effet Rav Papa pose la question (pour le cas de) trois amulettes pour un seul homme : dit-on que c'est la chance (mazal) de cet homme qui fait qu'il reçoit l'écrit ? Mais pour l'épreuve de l'amulette, qui a plus de valeur, il ne pose pas la question lorsqu'elle a guéri un seul homme, (à savoir) si on l'attribue à la chance de l'homme et que l'amulette n'est pas éprouvée ; elle est certainement éprouvée. C'est ce qu'indique aussi la formulation de la baraita, qui enseigne : 'quelle est l'amulette éprouvée ? toute amulette qui a guéri une fois, deux fois et trois fois', et non 'qui a guéri trois personnes', comme l'enseigne l'autre baraita, qui traite de l'épreuve de l'homme. Et ce que dit Rav Papa, 'une amulette pour trois hommes : l'amulette est éprouvée, l'homme n'est pas éprouvé', il en va de même pour un seul homme (guéri trois fois), l'amulette est éprouvée ; s'il a mentionné trois hommes, c'est pour nous apprendre que même ainsi l'homme n'est pas éprouvé. Nos maîtres ont enseigné : quelle est l'amulette éprouvée ? Toute amulette qui a guéri une fois, deux fois et trois fois, qu'il s'agisse d'une amulette d'écrit ou d'une amulette de racines, d'un malade en danger ou d'un malade qui n'est pas en danger ; non seulement (pour celui) qui a eu une crise d'épilepsie, mais aussi pour qu'il n'en ait pas ; et il la noue et la dénoue même dans le domaine public, à condition qu'il ne la noue pas à un bracelet ou à une bague pour sortir ainsi dans le domaine public, à cause de l'apparence (marit ha-ayin). Or il est enseigné : quelle est l'amulette éprouvée ? Toute amulette qui a guéri trois personnes ensemble. Ce n'est pas une difficulté : l'une (traite) de l'épreuve de l'homme, l'autre de l'épreuve de l'amulette. Rav Papa a dit : il est évident pour moi que (dans le cas de) trois amulettes pour trois hommes, trois fois chacune, l'homme est éprouvé et l'amulette est éprouvée. Rachi explique : s'il a guéri trois sortes de maladies par trois sortes d'amulettes, l'homme est éprouvé pour toutes les amulettes, même pour d'autres maladies, comme (le taureau) qui a encorné un bœuf, un âne et un chameau, et devient averti (mouad) pour toutes les espèces d'animaux. Cela ne me paraît pas juste : s'il est compétent pour trois sortes d'amulettes, le considérera-t-on pour autant comme expert pour d'autres amulettes, dans lesquelles il n'est pas compétent ? Il semble donc qu'il faut expliquer ainsi : l'homme est éprouvé si, ayant écrit une même formule (lahach) sur trois feuillets, les trois ont guéri ; l'homme est alors éprouvé pour cette formule chaque fois qu'il l'écrira, mais pas pour les autres formules ; et l'amulette n'est pas éprouvée si c'est un autre qui l'écrit. Et un feuillet qui a guéri trois fois est éprouvé pour tout le monde. Et 'trois amulettes pour trois hommes, trois fois' signifie : s'il a écrit une même formule sur trois feuillets et que chacun a été efficace pour trois personnes, ou pour une personne trois fois, l'homme est éprouvé pour cette formule sur tout feuillet qu'il écrira, et ces feuillets sont éprouvés pour tout le monde. 'Trois amulettes pour trois hommes, une fois chacune' : l'homme est éprouvé, l'amulette n'est pas éprouvée. 'Une amulette pour trois hommes' : l'amulette est éprouvée et l'homme n'est pas éprouvé. Rav Papa demanda : trois amulettes pour un seul homme, qu'en est-il ? L'amulette n'est certainement pas éprouvée. L'homme est-il éprouvé ou non ? Dit-on : il a bien guéri trois fois ? Ou peut-être est-ce la chance de cet homme (le malade) qui fait qu'il reçoit l'écrit ? La question reste en suspens (teikou). Yerouchalmi : Rabbi Abahou a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : le médecin est cru quand il dit : j'ai guéri une fois, deux fois, trois fois.

💡 Explication

La michna (60a) enseigné qu'on ne sort pas avec une seule sandale quand on n'a pas de blessure au pied. On en déduit qu'avec une blessure, c'est permis. La crainte, sans blessure, est qu'on soupçonne celui qui ne porte qu'une sandale de porter l'autre à la main, ou qu'on se moque de lui et qu'il l'ôte et la porte.

Rav Houna : on met la sandale sur le pied blessé, car la sandale sert à éviter la douleur (tsaar). Celui qui marche avec un seul pied chaussé montre qu'il supporte les cailloux ; on comprend qu'il ne protège que sa blessure.

וחייא בר רב אמר: באותה שאין בה מכה. אלמא קסבר, לשום תענוג עביד, וזו שיש בה מכה — מכתה מוכחת עליה.

Et Hiyya bar Rav a dit : avec celle (du pied) qui n'a pas de blessure. Il en ressort qu'il pense : (la sandale) est faite pour le confort (taanoug) ; et celle qui a une blessure, sa blessure témoigne à son sujet.

📜 Rachi (1)

לשום תענוג עביד אדם איסטניס ורך ומכירין מתוך מעשיו שנעל נעלו אחת שהוא איסטניס וזו מכתה מוכחת עלה ומבינין שהמכה מונעתו מלנעול ולא חשדי ליה ולענין אחוכי נמי לא מחייכי עליה:

Faite pour le confort : c'est un homme délicat (istenis) et sensible ; on reconnaît à sa conduite, du fait qu'il a chaussé une seule sandale, qu'il est délicat ; et pour celle-ci, sa blessure témoigne à son sujet : on comprend que la blessure l'empêche de se chausser, et on ne le soupçonne pas. Et quant à se moquer de lui, on ne se moque pas non plus.

💡 Explication

Hiyya bar Rav : on chausse le pied sain, car la sandale sert au confort (taanoug). Le pied blessé, laissé nu, montre de lui-même pourquoi il n'est pas chaussé (makato mokhahat alav), et personne ne soupçonne le porteur d'avoir l'autre sandale à la main.

ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרב הונא. דאמר ליה רבי יוחנן לרב שמן בר אבא: הב לי מסנאי. יהב ליה דימין. אמר ליה עשיתו מכה.

Et Rabbi Yo'hanan aussi pense comme Rav Houna. Car Rabbi Yo'hanan dit à Rav Chemen bar Abba : donne-moi mes chaussures.

Il lui donna celle de droite. Il lui dit : tu en as fait une blessure.

📜 Rachi (1)

עשיתו מכה ורבי יוחנן סבירא ליה דהנועל סנדלים נועל של שמאל תחילה ואח"כ של ימין וקס"ד דהכי קאמר ליה א"כ שאנעול זה שוב לא אנעול של שמאל אחריו והנני יוצא ביחיד ועשית את זו של ימין כאילו היתה בה מכה אלמא קסבר באותה שיש בה מכה נועל:

Tu en as fait une blessure : Rabbi Yo'hanan pense que celui qui chausse des sandales chausse celle de gauche d'abord et ensuite celle de droite. On pensait qu'il lui disait ainsi : dans ce cas, si je chausse celle-ci, je ne chausserai plus celle de gauche après elle, et me voici sortant avec une seule ; tu as fait de celle de droite comme si elle avait une blessure. Il en ressort qu'il pense qu'on chausse celle (du pied) qui a une blessure.

💡 Explication

Rabbi Yo'hanan considère qu'on doit chausser le pied gauche d'abord. En recevant la chaussure droite, il ne peut plus, selon lui, chausser la gauche ensuite. Il sortira donc avec une seule chaussure, au pied droit. En disant 'tu en as fait une blessure', il traiterait le pied chaussé comme le pied blessé : c'est la position de Rav Houna.

ודילמא כחייא בר רב סבירא ליה, והכי קאמר: עשית של שמאל מכה.

Mais peut-être pense-t-il comme Hiyya bar Rav, et voici ce qu'il dit : tu as fait de celle de gauche une blessure.

📜 Rachi (1)

ודילמא כר' חייא סבירא ליה דאמר באותה שאין בה מכה נועל והכי קאמר ליה א"כ הריני יוצא ביחיד בזו של ימין ועשית את רגלי של שמאל כאילו יש בה מכה דאצא ביחיד באותה שאין בה מכה:

Mais peut-être pense-t-il comme Rabbi Hiyya : qui dit qu'on chausse celle (du pied) qui n'a pas de blessure. Et voici ce qu'il lui dit : dans ce cas, je sors avec une seule, celle de droite, et tu as fait de mon pied gauche comme s'il avait une blessure, puisque je sortirai avec une seule, (chaussée) sur celui qui n'a pas de blessure.

💡 Explication

Réfutation : la phrase de Rabbi Yo'hanan peut viser le pied gauche, reste nu. Le pied non chaussé serait alors celui qu'on regarde comme blessé, selon Hiyya bar Rav. L'épisode ne permet donc pas de trancher.

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה. דאמר רבי יוחנן: כתפילין כך מנעלין. מה תפילין בשמאל, אף מנעלין בשמאל.

Et Rabbi Yo'hanan suit ici son raisonnement. Car Rabbi Yo'hanan a dit : comme les tefilin, ainsi les chaussures.

De même que les tefilin (se mettent) à gauche, de même les chaussures (commencent) à gauche.

📜 Rachi (2)

ואזדא ר' יוחנן דאמר עשית מכה דשמעינן מינה דאי הוה נעיל דימין ברישא תו לא הוה נעיל דשמאל בתריה לטעמיה דאמר דשמאל חשיבא:

Et Rabbi Yo'hanan suit : lui qui a dit 'tu en as fait une blessure', d'où nous apprenons que s'il avait chaussé le droit en premier, il n'aurait plus chaussé le gauche après ; il suit son raisonnement, puisqu'il dit que le gauche a de l'importance.

תפילין בשמאל כדילפינן במנחות (דף לז.) מעל ידכה מלא יד כהה דהיינו שמאל שהיא כהה לענין תשמיש:

Les tefilin à gauche : comme nous l'apprenons dans Menahot (37a) : 'al yadekha' (sur ta main, écrit avec un hé final) se lit 'yad keha' (main faible), c'est-à-dire la gauche, qui est faible pour l'usage.

💡 Explication

La conduite de Rabbi Yo'hanan avec Rav Chemen repose sur son principe : ke-tefilin kakh min'alim. Les tefilin se posent sur le bras gauche (Menahot 37a), ce qui donne de l'importance à la gauche ; on commence donc à se chausser par la gauche.

מיתיבי: כשהוא נועל — נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל!

On objecte : quand il se chausse, il chausse celle de droite et ensuite celle de gauche !

🪔 Ben Yehoyada (1)

כשהוא נועל, נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל. יש להקשות הוה ליה למינקט להו כסדרן רחיצה סיכה נעילת הסנדל כמו שסידרום מתקני התפילות במוסף יום הכפורים? וכן הוא ביומא פ"ח משנה א'. ונראה לי דנקיט כאן המצוי ושכיח טפי ברישא, אך עדיין קשא אמאי לא נקיט המלבוש? ונראה לי דלא אצטריך דכל שכן הוא, דצרכי הגוף הוא שאי אפשר לילך ערום, ואלו הם הנאות הגוף. ועוד נראה לי דנקיט הני דוקא משום שיש בעשייתם כונות גדולות במספר שמות הקודש כנודע. וראיתי להרב ב"ד (א"ח סי' ג') מה שכתב על מרן ב"י ז"ל, ועיין ברכת המים מה שכתב בזה יעויין שם. ונראה לי בס"ד דמכאן מוכח חשיבות הימין הוא מפני שאוכל וכותב בה, ולפי זה יש לומר איטר דכל עסקיו בשמאל כל אדם צריך לכבד השמאל שהוא ימין שלו, ולכך הביא מרן ז"ל מזוהר הקדוש ששם מוכח חשיבות הימין הוא בעבור השרשים למעלה, חסד דרועא ימינא, גבורה דרועא שמאלא, ולפי זה גם האיטר שוה דינו בזה עם כל אדם, ונמצא מדברי זוהר הקדוש איכא נפקותא טובא לענין דינא בדבר זה.

Quand il se chausse, il chausse celle de droite et ensuite celle de gauche. On peut demander : il aurait dû les citer dans leur ordre, laver, oindre, chausser la sandale, comme les ont ordonnés les auteurs des prières dans le Moussaf de Yom Kippour ; c'est ainsi aussi dans Yoma, chapitre 8, michna 1. Il me semble qu'il cite ici en premier ce qui est le plus fréquent et le plus courant. Mais il reste difficile de savoir pourquoi il ne cite pas le vêtement. Il me semble que ce n'était pas nécessaire, car c'est à plus forte raison (kol chekhen) : (le vêtement) est un besoin du corps, puisqu'on ne peut aller nu, alors que ceux-ci sont des plaisirs du corps. Il me semble encore qu'il cite précisément ceux-là parce que leur accomplissement comporte de grandes intentions (kavanot), selon le nombre des Noms saints, comme on le sait. J'ai vu ce qu'a écrit le Rav Birkei Yossef (Orah 'Hayim, siman 3) au sujet de Maran, le Beit Yossef z.l. ; voir aussi ce qu'a écrit à ce sujet (l'auteur de) Birkat ha-Mayim, voir là-bas. Il me semble, avec l'aide du Ciel, qu'on prouve d'ici que l'importance de la droite vient de ce qu'on mange et écrit avec elle. D'après cela, on peut dire que pour le gaucher (itter), qui fait toutes ses activités de la main gauche, (tout) homme doit honorer la gauche, qui est sa droite. C'est pourquoi Maran z.l. a cité le Zohar saint, d'où il ressort que l'importance de la droite tient aux racines d'en haut : 'hessed est le bras droit, guevoura le bras gauche. D'après cela, le gaucher aussi a la même règle que tout homme en cette matière. Il se trouve donc que, d'après les paroles du Zohar saint, il y a une grande conséquence pratique (nafka mina) pour la halakha en cette matière.

💡 Explication

La Guemara oppose à Rabbi Yo'hanan une baraita (citée en entier plus bas, segment 9) : on chausse d'abord le pied droit.

Le Ben Yehoyada se demande pourquoi la baraita suit l'ordre chausser, laver, oindre, et non l'ordre de Yoma (laver, oindre, chausser). Il en tire aussi une question pratique : pour un gaucher, la préséance va-t-elle à sa main dominante ou reste-t-elle à la droite ? Selon le Zohar, la droite correspond à 'hessed et la gauche à guevoura ; la règle vaut alors aussi pour le gaucher.

אמר רב יוסף: השתא דתניא הכי, ואמר רבי יוחנן הכי, דעבד הכי — עבד, ודעבד הכי — עבד.

Rav Yossef a dit : maintenant qu'il est enseigné ainsi, et que Rabbi Yo'hanan a dit ainsi, celui qui fait ainsi a (bien) fait, et celui qui fait ainsi a (bien) fait.

🗂️ Tossefot (1)

דעבד הכי עבד פירוש דברייתא לא פליגא ארבי יוחנן ולא ר' יוחנן אברייתא וה"פ כתפילין אע"ג דימין חשובה לענין בהן יד ובהן רגל וכן לענין חליצה יכול לנעול של שמאל תחילה ברייתא נמי קמ"ל דאע"ג דשמאל חשובה לתפילין יכול לנעול של ימין תחילה וא"ת א"כ אמאי הקפיד רבי יוחנן על רב שמן שנתן לו של ימין כיון דיכול לנעול איזה שירצה תחילה ונראה לר"י דה"פ דעבד הכי עבד מי שרוצה לחבב של שמאל משום מצות תפילין הרשות בידו ומי שרוצה לחבב של ימין יותר משום חשיבות של ימין הרשות בידו ורבי יוחנן היה דרכו לחבב כל שעה של שמאל יותר ורב שמן בר אבא (לא) היה יודע מנהגו:

Celui qui fait ainsi a fait : explication : la baraita ne s'oppose pas à Rabbi Yo'hanan, ni Rabbi Yo'hanan à la baraita. Voici le sens : 'comme les tefilin' (enseigne) que, bien que la droite soit importante pour le pouce de la main et le gros orteil du pied (lors de l'aspersion), et de même pour la halitsa, on peut chausser la gauche d'abord ; la baraita aussi nous enseigne que, bien que la gauche soit importante pour les tefilin, on peut chausser la droite d'abord. Et si tu demandes : dans ce cas, pourquoi Rabbi Yo'hanan a-t-il fait des reproches à Rav Chemen, qui lui a donné celle de droite, puisqu'on peut chausser celle qu'on veut en premier ? Il semble au Ri que voici le sens de 'celui qui fait ainsi a fait' : celui qui veut honorer la gauche à cause de la mitsva des tefilin en a le droit, et celui qui veut honorer davantage la droite à cause de l'importance de la droite en a le droit. Rabbi Yo'hanan avait l'habitude d'honorer toujours davantage la gauche, et Rav Chemen bar Abba (ne) connaissait (pas) son usage.

💡 Explication

Rav Yossef laisse le choix : les deux usages ont un fondement, la baraita et Rabbi Yo'hanan.

Tossefot se demande alors pourquoi Rabbi Yo'hanan a fait un reproche à son serviteur. Réponse du Ri : chacun peut fixer l'usage qu'il suit, et Rabbi Yo'hanan avait adopté de toujours honorer la gauche ; Rav Chemen ignorait cet usage.

אמר ליה אביי: דילמא רבי יוחנן הא מתניתין לא הוה שמיע ליה, ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה. ואי נמי שמיע ליה, וקסבר אין הלכה כאותה משנה.

Abaye lui dit : peut-être Rabbi Yo'hanan n'avait-il pas entendu cette michna (baraita), et s'il l'avait entendue, il serait revenu sur sa position. Ou bien il l'a entendue et pense que la halakha n'est pas conforme à cette michna.

📜 Rachi (2)

הוה הדר ביה ולא עבדינן כר' יוחנן:

Il serait revenu sur sa position : et on n'agit pas comme Rabbi Yo'hanan.

אין הלכה וכרבי יוחנן בעינן למעבד:

La halakha n'est pas : et c'est comme Rabbi Yo'hanan qu'il faut agir.

💡 Explication

Abaye conteste la conclusion de Rav Yossef. Il faut trancher : soit Rabbi Yo'hanan ignorait la baraita et y aurait renoncé, et l'on suit alors la baraita ; soit il la connaissait et l'a rejetée, et l'on suit alors Rabbi Yo'hanan. Dans les deux cas, une seule position est retenue.

אמר רב נחמן בר יצחק: ירא שמים יוצא ידי שתיהן. ומנו? — מר בריה דרבנא. היכי עביד? — סיים דימיניה ולא קטר, וסיים דשמאליה וקטר, והדר קטר דימיניה. אמר רב אשי: חזינא לרב כהנא דלא קפיד.

Rav Nahman bar Its'hak a dit : celui qui craint le Ciel (yere chamayim) s'acquitte des deux. Et qui est-ce ?

Mar, fils de Ravina. Comment fait-il ?

Il enfile (la chaussure) de son pied droit et ne la noue pas, enfile celle de son pied gauche et la noue, puis noue celle de son pied droit. Rav Achi a dit : j'ai vu Rav Kahana, qui n'y prêtait pas attention.

📜 Rachi (2)

יוצא ידי שניהם עביד כתרוייהו:

Il s'acquitte des deux : il agit selon les deux.

וסיים דשמאליה וקטר נמצא נעילת ימין קודמת לשמאל כי מתניתא וקשירת שמאל לשל ימין כר' יוחנן:

Enfile celle de son pied gauche et la noue : il se trouve que l'enfilage du droit précède celui du gauche, comme la baraita, et que le nouage du gauche précède celui du droit, comme Rabbi Yo'hanan.

🗂️ Tossefot (1)

וסיים דשמאליה וקטר אומר ריב"א דדוקא לענין קשירה הוא דחשיבא של שמאל טפי משום דחשיבות תפילין הוא בקשירה אבל איפכא לא ולהאי טעמא יש לנעול של ימין תחלה במנעלים שאין בהן קשירה:

Enfile celle de son pied gauche et la noue : le Riba dit : c'est seulement pour le nouage que la gauche a plus d'importance, car l'importance des tefilin est dans le nouage, mais pas l'inverse. Selon cette raison, pour les chaussures qui n'ont pas de lacets, on doit chausser la droite d'abord.

💡 Explication

Le yere chamayim combine les deux avis : il enfile d'abord la chaussure droite (selon la baraita) mais noue d'abord la gauche (selon Rabbi Yo'hanan).

Selon le Riba (Tossefot), l'importance de la gauche tient au nouage, comme pour les tefilin qu'on noue sur le bras. Pour une chaussure sans lacets, on chausse donc la droite en premier.

🖼️ Schéma

La conduite de Mar fils de Ravina, qui satisfait les deux avis.

תנו רבנן: כשהוא נועל — נועל של ימין ואחר כך נועל של שמאל. כשהוא חולץ — חולץ של שמאל ואחר כך חולץ של ימין.

Nos maîtres ont enseigné : quand il se chausse, il chausse celle de droite et ensuite celle de gauche ; quand il se déchausse, il ôte celle de gauche et ensuite celle de droite.

📜 Rachi (1)

חולץ של שמאל דזהו כבודו של ימין בכולהו גרסינן של ימין ברישא חוץ מחולץ:

Il ôte celle de gauche : car c'est l'honneur de la droite. Dans tous les cas nous lisons 'celle de droite' en premier, sauf pour 'il ôte'.

💡 Explication

La baraita complète. Le principe est unique : honorer la droite. On la chausse en premier et on l'ôte en dernier, pour qu'elle reste chaussée plus longtemps.

כשהוא רוחץ — רוחץ של ימין ואחר כך רוחץ של שמאל. כשהוא סך — סך של ימין ואחר כך של שמאל. והרוצה לסוך כל גופו — סך ראשו תחילה, מפני שהוא מלך על כל איבריו.

Quand il se lave, il lave celle de droite et ensuite celle de gauche. Quand il s'oint, il oint celle de droite et ensuite celle de gauche.

Et celui qui veut oindre tout son corps oint sa tête d'abord, parce qu'elle est reine sur tous ses membres.

🪔 Ben Yehoyada (1)

והרוצה לסוך כל גופו, סך ראשו תחלה, מפני שהוא מלך על כל אבריו. נראה לי לאו משום דעומד למעלה מכל האברים, דאם כן הוה ליה למימר מפני שהוא גבוה מכל אבריו, אך הכונה הוא מפני שהשכל והחכמה במוח בראש, והשכל הוא שולט על כל האברים שהוא המנהיגם.

Et celui qui veut oindre tout son corps oint sa tête d'abord, parce qu'elle est reine sur tous ses membres. Il me semble que ce n'est pas parce qu'elle se trouve au-dessus de tous les membres, car alors il aurait dû dire 'parce qu'elle est plus haute que tous ses membres'. Le sens est plutôt que l'intelligence et la sagesse sont dans le cerveau, dans la tête, et que l'intelligence domine tous les membres, puisqu'elle les dirige.

💡 Explication

Même principe pour le lavage et l'onction : la droite d'abord. Pour tout le corps, la tête précède, car elle est 'reine' sur les membres. Le Ben Yehoyada précise que le mot 'reine' désigne la fonction de direction de l'intelligence, qui siège dans la tête, et non sa position élevée.

ולא בתפילין. אמר רב ספרא: לא תימא אליבא דמאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא. אלא אפילו למאן דאמר שבת זמן תפילין הוא — לא יצא, דילמא אתי לאיתויי ברשות הרבים.

'Ni avec des tefilin.' Rav Safra a dit : ne dis pas (que cela vaut seulement) selon celui qui dit que le Chabbat n'est pas le temps des tefilin ; même selon celui qui dit que le Chabbat est le temps des tefilin, il ne sortira pas (avec), de crainte qu'il en vienne à les porter dans le domaine public.

📜 Rachi (2)

לא תימא כו' בפרק בתרא דעירובין (ד' צה:) מייתינן פלוגתייהו בגמרא:

Ne dis pas, etc. : au dernier chapitre d'Erouvin (95b) nous rapportons leur discussion dans la Guemara.

דילמא שקיל להו מרישא אם בא לפנות וממטי להו ד' אמות:

De crainte : qu'il les ôte de sa tête s'il va se soulager, et les porte sur quatre amot.

🗂️ Tossefot (1)

דילמא מיפסקי ואתי לאתויינהו ד' אמות ברה"ר קשה לר"י דאפילו לא חיישינן דילמא מיפסקו אסור משום דזימנין דאיצטריך לבה"כ ואתי לאתויינהו ד"א ברה"ר דהכי אמר לקמן גבי קמיע ומתוך פי' הקונטרס משמע דלא גרס דילמא מיפסקו ופי' דילמא שקיל להו מראשו אם בא ליפנות והקדוש מקורבי"ל אומר דגרסינן לה שפיר ואיצטריך טעמא דמיפסקו לתפילין של יד דאין צריך לחלוץ כשצריך לבה"כ אלא של ראש משום שי"ן:

De crainte qu'ils ne se rompent et qu'il en vienne à les porter sur quatre amot dans le domaine public : le Ri trouve difficile (cette version), car même sans craindre qu'ils ne se rompent, c'est interdit, parce qu'il arrive qu'il doive aller aux toilettes et en vienne à les porter sur quatre amot dans le domaine public, comme il est dit plus loin à propos de l'amulette. D'après l'explication de Rachi, il ressort qu'il ne lit pas 'de crainte qu'ils ne se rompent' ; il explique : de crainte qu'il ne les ôte de sa tête s'il va se soulager. Le saint (Rabbi Chimchon) de Coucy dit qu'on peut bien garder cette version : la raison 'qu'ils ne se rompent' est nécessaire pour les tefilin du bras, qu'on n'a pas besoin d'ôter quand on va aux toilettes ; seules celles de la tête (doivent être ôtées), à cause du chin.

💡 Explication

La question de savoir si le Chabbat est un temps de tefilin est discutée dans Erouvin (95b). Selon Rav Safra, même celui qui permet les tefilin le Chabbat interdit de sortir avec : on craint que la personne les ôte (pour aller aux toilettes) et les porte sur quatre amot dans le domaine public.

Tossefot discute la version 'de crainte qu'ils ne se rompent'. Rabbi Chimchon de Coucy la maintient pour les tefilin du bras, qu'on n'ôte pas pour aller aux toilettes.

🖼️ Schéma

Les deux versions de Rav Safra (segments 11 et 12).

ואיכא דמתני לה אסיפא: ואם יצא אינו חייב חטאת. אמר רב ספרא: לא תימא אליבא דמאן דאמר שבת זמן תפילין הוא, אלא אפילו למאן דאמר שבת לאו זמן תפילין הוא — אינו חייב חטאת. מאי טעמא? — דרך מלבוש עבידא.

Et certains l'enseignent sur la fin (de la michna) : 'et s'il est sorti, il n'est pas passible d'un sacrifice expiatoire (hatat)'. Rav Safra a dit : ne dis pas (que cela vaut seulement) selon celui qui dit que le Chabbat est le temps des tefilin ; même selon celui qui dit que le Chabbat n'est pas le temps des tefilin, il n'est pas passible d'un hatat.

Quelle en est la raison ? Elles se portent à la manière d'un vêtement (derekh malbouch).

💡 Explication

Seconde version de Rav Safra, sur la fin de la michna. Celui qui sort avec des tefilin n'est pas passible de hatat, même si le Chabbat n'est pas leur temps. Les tefilin se portent comme un vêtement ou une parure (derekh malbouch) : les porter ainsi n'est pas un acte de transport interdit par la Torah.

ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה. אמר רב פפא: לא תימא עד דמומחה גברא ומומחה קמיע, אלא כיון דמומחה גברא, אף על גב דלא מומחה קמיע.

'Ni avec une amulette (kamia) quand elle ne vient pas de l'expert.' Rav Papa a dit : ne dis pas (qu'il faut attendre) que l'homme soit éprouvé et que l'amulette soit éprouvée ; dès que l'homme est éprouvé, même si l'amulette n'est pas éprouvée (on peut sortir avec).

📜 Rachi (2)

דמומחה גברא ומומחה קמיע שעשה אדם זה קמיע זו לג' אנשים דנעשה אדם זה מומחה שריפא ג' אנשים והקמיע מומחה שריפא כתב זה ג' אנשים א"נ שכתב אדם זה ג' מיני קמיעים של ג' מיני חלאים לג' אנשים היינו איתמחי גברא בכל קמיעים שיעשה לעולם ומומחה קמיעה שנעשית [קמיע זו] לג' אנשים מחולי זה בין שכתבה רופא זה בין שכתבה רופא אחר נעשה הקמיע מומחה:

Que l'homme soit éprouvé et que l'amulette soit éprouvée : que cet homme ait fait cette amulette pour trois personnes : cet homme devient éprouvé, puisqu'il a guéri trois personnes, et l'amulette est éprouvée, puisque cet écrit à guéri trois personnes. Autre explication : que cet homme ait écrit trois sortes d'amulettes pour trois sortes de maladies, à trois personnes ; c'est cela 'l'homme est éprouvé' pour toutes les amulettes qu'il fera à jamais. Et l'amulette est éprouvée quand [cette amulette] a été faite pour trois personnes contre cette maladie ; que ce médecin l'ait écrite ou qu'un autre médecin l'ait écrite, l'amulette devient éprouvée.

אלא כיון דאיתמחי גברא בג' מיני קמיעות לג' בני אדם אע"ג דלא איתמחי קמיע שלא ריפא קמיע זה אדם מעולם:

Dès que l'homme est éprouvé : par trois sortes d'amulettes pour trois personnes, même si l'amulette n'est pas éprouvée, puisque cette amulette n'a encore jamais guéri personne.

🗂️ Tossefot (3)

עד דמימחי גברא ומימחי קמיע נראה לר"י שאם כתב לחש אחד בשלש איגרות וריפאו שלשתן ג' בני אדם כל אחד אדם אחד היינו מומחי גברי וכאשר רפאו שלשתן אדם אחד בעיא היא בסמוך אי מימחי גברא או לא ודוקא לאותו לחש הוא מומחה אבל לשאר לחשים לא ודוקא שכתבם הוא אבל אחר לא ואם כל אחת מאיגרות ריפא שלש פעמים אפילו אדם אחד מומחות שלשתן ואין הלחש מומחה כל מקום שהוא אלא דווקא איגרת לבדה שהומחת והיינו מומחה גברא ומומחה קמיע שקמיע זה הומחה שריפא שלש פעמים וכתבו אדם מומחה שכתב שלשה קמיעין והועילו שלשתן:

Que l'homme soit éprouvé et que l'amulette soit éprouvée : il semble au Ri que s'il a écrit une même formule (lahach) sur trois feuillets, et que les trois ont guéri trois personnes, chacun une personne, c'est cela 'l'homme est éprouvé'. Et si les trois ont guéri une seule personne, c'est la question posée juste après : l'homme est-il éprouvé ou non ? Il n'est éprouvé que pour cette formule, et non pour les autres formules ; et seulement s'il les écrit lui-même, mais pas un autre. Et si chacun des feuillets a guéri trois fois, même une seule personne, les trois sont éprouvés ; mais la formule n'est pas éprouvée partout, seulement le feuillet lui-même qui a été éprouvé. C'est cela 'l'homme est éprouvé et l'amulette est éprouvée' : cette amulette a été éprouvée en guérissant trois fois, et c'est un homme éprouvé qui l'a écrite, lui qui a écrit trois amulettes qui ont toutes trois été efficaces.

אע"ג דלא מימחי קמיע נראה דכל שכן מימחי קמיע ולא גברא שהמחאת קמיע עדיפא מהמחאת הרופא כדמוכח לקמן דבהמחאת קמיע פשיטא ליה דאיתמחי אפילו בחד גברא ובאיתמחי גברא מספקא ליה אי איתמחי בתלת קמיע לחד גברא אי לא:

Même si l'amulette n'est pas éprouvée : il semble qu'à plus forte raison (vaut le cas où) l'amulette est éprouvée et non l'homme, car l'épreuve de l'amulette a plus de valeur que celle du médecin, comme il ressort plus loin : pour l'épreuve de l'amulette, il lui est évident qu'elle est éprouvée même avec un seul homme, alors que pour l'épreuve de l'homme, il doute s'il est éprouvé par trois amulettes pour un seul homme ou non.

אע"ג דלא מימחי קמיע קשה לרשב"א היכי משכחת לה דאתמחי גברא ולא קמיע כיון שהאיש מומחה לכתוב לחש זה א"כ אגרת זו שכתב ודאי תועיל ואומר ר"י דנ"מ שאם אבדה מחאתו שכתב ג' קמיעים ולא הועילו אם הומחה הקמיע מועיל אפילו אבד אדם מחאתו:

Même si l'amulette n'est pas éprouvée : le Rachba trouve difficile : comment trouver un cas où l'homme est éprouvé et pas l'amulette ? Puisque l'homme est expert pour écrire cette formule, ce feuillet qu'il a écrit sera certainement efficace ! Le Ri répond que la conséquence pratique est la suivante : s'il a perdu son statut d'expert, ayant écrit trois amulettes qui n'ont pas été efficaces, (une amulette) éprouvée reste efficace même si l'homme a perdu son statut.

💡 Explication

La michna interdit de sortir avec une kamia (amulette) qui ne vient pas d'un expert (moumhe). Une amulette éprouvée est considérée comme un remède porté sur soi, donc comme une parure ; sinon elle est un fardeau.

Deux sortes d'épreuve : celle de l'homme (l'auteur) et celle de l'amulette (l'objet). Rav Papa : l'épreuve de l'auteur suffit. Rachi et Tossefot divergent sur la définition exacte (voir le schéma de synthèse).

דיקא נמי, דקתני: ״ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה״, ולא קתני: ״בזמן שאינו מומחה״. שמע מינה.

La précision (du texte) le montre aussi, puisqu'il est enseigné : 'ni avec une amulette quand elle ne vient pas de l'expert', et il n'est pas enseigné : 'quand elle n'est pas éprouvée'. Apprends-en (qu'il en est ainsi).

📜 Rachi (2)

מן המומחה משמע מאדם מומחה:

De l'expert : cela signifie : d'un homme expert.

ולא קתני בזמן שאינו מומחה דליהוו משמע דקפיד אמומחה קמיע עצמו קמיע אינו אלא לשון קשר ודעיקרין של שרשי סממנין נמי קרויין קמיע:

Et il n'est pas enseigné 'quand elle n'est pas éprouvée' : ce qui signifierait qu'on tient à ce que l'amulette elle-même soit éprouvée. 'Kamia' n'est rien d'autre qu'un terme désignant un nœud (une attache) ; et celle de racines de plantes médicinales est aussi appelée kamia.

🗂️ Tossefot (1)

ולא קתני בזמן שאינו מומחה קשה לרשב"א דילמא לעולם בעינן תרוייהו ואי הוה תני הכי הוה משמע מומחה קמיע ולא גברא וי"ל דאינו מומחה משמע שפיר בין אגברא בין אקמיע דהא לקמן תניא איזהו קמיע מומחה כו' ומוקמינן לה לאמחויי גברא:

Et il n'est pas enseigné 'quand elle n'est pas éprouvée' : le Rachba trouve difficile : peut-être faut-il en réalité les deux (épreuves), et si (la michna) avait enseigné ainsi, cela aurait signifié que l'amulette est éprouvée et non l'homme ? On peut répondre que 'n'est pas éprouvée' s'entendrait bien aussi de l'homme que de l'amulette, puisque plus loin il est enseigné 'quelle est l'amulette éprouvée, etc.' et nous l'expliquons comme (visant) l'épreuve de l'homme.

💡 Explication

Preuve par la formulation : min ha-moumhe ('de l'expert') vise la personne qui a écrit l'amulette. Si la michna exigeait l'épreuve de l'objet, elle aurait dit 'quand elle n'est pas éprouvée'.

תנו רבנן: איזהו קמיע מומחה — כל שריפא, ושנה, ושלש. אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין, אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה.

Nos maîtres ont enseigné : quelle est l'amulette éprouvée ? Toute (amulette) qui a guéri, puis une deuxième fois, puis une troisième fois ; qu'il s'agisse d'une amulette d'écrit ou d'une amulette de racines, d'un malade en danger ou d'un malade qui n'est pas en danger.

💡 Explication

Définition de l'amulette éprouvée : elle a guéri trois fois. La règle vaut pour l'amulette écrite et pour l'amulette de racines (plantes), et pour le malade en danger (choleh che-yech bo sakana) comme pour celui qui ne l'est pas.

לא שנכפה, אלא שלא יכפה.

Non seulement (pour celui) qui a eu une crise d'épilepsie, mais aussi pour qu'il n'en ait pas.

📜 Rachi (3)

ולא שנכפה כלומר לא תימא דלא יצא אלא מי שבא עליו החולי כבר פעם אחת:

Non seulement qui a eu une crise : c'est-à-dire, ne dis pas que ne sort (avec) que celui sur qui la maladie est déjà venue une fois.

נכפה היינו חולי שאדם נופל מחמתו לארץ ומכהו בראשו במוחו ומפילו:

Nikhpa : c'est une maladie à cause de laquelle l'homme tombe à terre ; elle le frappe à la tête, au cerveau, et le fait tomber.

אלא שלא יכפה שבא ממשפחת נכפין ודואג שלא יכפה:

Mais aussi pour qu'il n'en ait pas : qu'il vient d'une famille d'épileptiques et craint d'avoir une crise.

💡 Explication

L'amulette est permise aussi à titre préventif, par exemple pour celui qui vient d'une famille touchée par l'épilepsie (nikhpa).

וקושר ומתיר אפילו ברשות הרבים. ובלבד שלא יקשרנו

Et il la noue et la dénoue même dans le domaine public, à condition qu'il ne la noue pas

💡 Explication

On peut nouer et dénouer l'amulette même dans le domaine public. La restriction ('à condition qu'il ne la noue pas... à un bracelet ou à une bague', par crainte de l'apparence) se poursuit au daf suivant.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).