Shabbat 63b — La berit, les kevalim et la tuma des objets minuscules

Shabbat 63b

Sougya : Le daf achève le passage sur le chien méchant (lamas) et raconte l'histoire de la femme qui perdit son enfant à cause d'un aboiement ; Rav Houna et Reich Lakich expliquent ensuite le verset de Kohelet 11, 9. La Guemara revient à la Michna : la berit est tehora.

Rav Yehouda l'identifie d'abord à l'ets'ada, puis précise qu'elle se porte à la jambe comme l'ets'ada au bras. Ravin et Rav Houna discutent devant Rav Yirmeya de la différence entre berit et kevalim, et de la fonction de la chaîne.

Enfin, Rav Dimi, Rava et une baraita établissent les sources de la tuma d'un tissu, d'une parure et d'un objet mixte de taille minimale (kol chehou) : o beged, le tsits, et kol keli maasse.

Berit et kevalim : la mahloket de Ravin et Rav Houna et la fonction de la chaîne.

Les trois sources de la tuma kol chehou selon Rava, et la rétractation de Rav Dimi.

מרעהו חסד״ — שכן בלשון יונית קורין לכלב ״למס״. רב נחמן בר יצחק אמר: אף פורק ממנו יראת שמים, שנאמר ״ויראת שדי יעזוב״.

"...(celui qui) refuse (lamas) la bonté à son prochain" : car en langue grecque on appelle le chien "lamas". Rav Nahman bar Yitshak a dit : il se défait même de la crainte du Ciel, ainsi qu'il est dit : "et il abandonne la crainte de Chadai" (Iyov 6, 14).

📜 Rachi (1)

מרעהו מונע חסד ואע"ג דלא כתיב מונע ממילא משמע שכל תיבה שראשה מ"ם משמשת נטילה היא כמו ויקח מידם (שמות ל״ב:ד׳) אבדו גוים מארצו (תהילים י׳:ט״ז):

Merehou (de son prochain) : il retient la bonté. Bien que "retient" ne soit pas écrit, cela s'entend de soi-même, car tout mot qui commence par un mem sert à exprimer un retrait, comme "il prit de leur main" (Chemot 32, 4), "les nations ont disparu de sa terre" (Tehilim 10, 16).

🪔 Ben Yehoyada (1)

אף פורק ממנו יראת שמים. נראה לי בס"ד על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין פב.) הספנים רובם חסידים, כי על ידי פחדם מן הים תמיד שמים יראת ה' על פניהם, וזה שמגדל כלב כדי לשומרו מן הגנבים יהיה בטחונו עליו ויסיר בטחונו מהשם יתברך, וממילא לא תעורר יראת שמים בלבו תמיד כדכתיב (משלי כח, יד) אשרי אדם מפחד תמיד, שהפחד מעורר יראת שמים בלבם. ומה שאמר מונע חסד עיין רש"י ז"ל שנדחק [שאינו מניח העניים לבא לפתחו] , ונראה לי למס נדרשת כפליים שהוא רצונו לומר כלב, וגם לשון המס ימס (שמואל ב' יז, י), כי על ידי הכלב שהוא למס לכך ימס מרעהו חסד, ולפי זה שהכלב נקרא למס לכך 'סמ א" ל' שהוא שר הקליפות הנקראים 'כלבים' אם תסיר ממנו אות אלף שרומוז לחלק הקדושה שבלוע בו ישאר למס.

Il se défait même de la crainte du Ciel. Il me semble, avec l'aide du Ciel, (l'expliquer) selon ce qu'ont dit nos Maîtres (Kiddouchin 82a) : les marins sont pour la plupart des hassidim, car par leur peur constante de la mer ils placent toujours la crainte de Hachem devant eux. De même, celui qui élève un chien pour se garder des voleurs mettra sa confiance en lui et retirera sa confiance de Hachem, béni soit-Il ; par conséquent la crainte du Ciel ne s'éveillera pas constamment dans son cœur, comme il est écrit (Michle 28, 14) : "Heureux l'homme qui craint toujours", car la peur éveille la crainte du Ciel dans le cœur. Quant à ce qu'il a dit "il retient la bonté", voir Rachi, qui a dû forcer (l'explication) [il ne laisse pas les pauvres venir à sa porte]. Il me semble que "lamas" s'interprète doublement : il veut dire chien, et il a aussi le sens de "fondre" ("hamess yimass", Chemouel II 17, 10) : par le chien, qui est "lamas", la bonté fond loin de son prochain. Et puisque le chien s'appelle "lamas", (on comprend que) Samael, prince des kelipot, qui sont appelées "chiens" : si l'on retire de son nom la lettre alef, qui fait allusion à la part de sainteté engloutie en lui, il reste (les lettres de) "lamas".

💡 Explication

Fin du passage sur le chien méchant (début en 63a). Le mot rare lamas du verset de Iyov est lu comme le mot grec pour "chien" : celui qui garde un chien méchant empêche les pauvres d'approcher et retient ainsi la 'hessed (bonté).

Rav Nahman bar Yitshak lit la fin du verset : il perd aussi la yirat chamayim (crainte du Ciel).

ההיא איתתא דעיילא לההוא ביתא למיפא. נבח בה כלבא, איתעקר ולדה. אמר לה מרי דביתא לא תידחלי, דשקילי ניביה ושקילין טופריה. אמרה ליה: שקילא טיבותיך ושדיא אחיזרי, כבר נד ולד.

Une femme entra dans une maison pour y cuire (du pain). Le chien aboya contre elle, et son enfant se déplaça (dans son ventre).

Le maître de maison lui dit : n'aie pas peur, on lui a enlevé ses crocs et on lui a enlevé ses griffes. Elle lui dit : prends ta bonté et jette-la sur les épines ; l'enfant a déjà bougé.

📜 Rachi (5)

למיפא לאפות עיסה שהשאיל בעה"ב תנורו:

Lemeifa : pour cuire une pâte, le maître de maison lui ayant prêté son four.

שקילי ניביה נטולות ד' שיניו שהוא נושך בהן אותן שיניים קרי ניבין כדאמרינן באלו טרפות (חולין דף נט.) גמל ניבי אית ליה:

Ses crocs sont enlevés : ses quatre dents avec lesquelles il mord sont enlevées. Ces dents sont appelées "nivin", comme nous disons au chapitre Elou Terefot (Houlin 59a) : le chameau a des nivin.

שקילי טופריה נטולות צפרניו מלסרוט:

Ses griffes sont enlevées : ses ongles sont enlevés, (il ne peut plus) griffer.

שקולא נטולה טובתך ומוטלת על הקוצים:

Chekoula : ta bonté est enlevée et jetée sur les épines.

טיבותיך טובת הנאת נחמתך כמו מחזיק טוב הגרי"א בלע"ז:

Tivoutikh : le bénéfice (moral) de ta consolation, (en vieux français) "gré".

🪔 Ben Yehoyada (1)

שקילא טיבותיך ושדיא אחיזרי. עיין פירש רש"י ז"ל [טובת הנאת נחמתך] , ועוד נראה לי בס"ד טיבותיך קאי על התנור אשר השאילו לה לאפות בו, דמה בצע בטובה אם נד הולד והפסידה אותו דנמצא טובתו אליה וקוץ בה, שהשאיל לה התנור והניח האורב בפנים, שאיבד לה את הולד.

Prends ta bonté et jette-la sur les épines. Voir l'explication de Rachi [le bénéfice de ta consolation]. Il me semble encore, avec l'aide du Ciel, que "ta bonté" se rapporte au four qu'il lui avait prêté pour y cuire : à quoi sert cette bonté, si l'enfant a bougé et qu'elle l'a perdu ? Sa bonté envers elle se révèle être une épine, puisqu'il lui a prêté le four en laissant à l'intérieur celui qui guettait, et elle a perdu l'enfant.

💡 Explication

Illustration du danger d'un chien méchant : la peur seule suffit à provoquer un dommage. Retirer les dents et les griffes ne supprime pas l'effroi que provoque l'aboiement.

אמר רב הונא: מאי דכתיב: ״שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך הא-להים במשפט״ — עד כאן דברי יצר הרע, מכאן ואילך דברי יצר טוב.

Rav Houna a dit : que signifie ce qui est écrit : "Réjouis-toi, jeune homme, dans ta jeunesse, et que ton cœur te rende heureux aux jours de ta jeunesse ; suis les voies de ton cœur et ce que voient tes yeux ; mais sache que pour tout cela D.ieu te fera venir en jugement" (Kohelet 11, 9) ? Jusqu'ici, ce sont les paroles du yetser hara (mauvais penchant) ; à partir d'ici, ce sont les paroles du yetser tov (bon penchant).

📜 Rachi (1)

עד כאן עד ודע כי על כל אלה וגו':

Jusqu'ici : jusqu'à "mais sache que pour tout cela", etc.

💡 Explication

Rav Houna divise le verset en deux voix : l'invitation au plaisir vient du yetser hara, le rappel du jugement vient du yetser tov.

🖼️ Schéma

Deux découpages du verset : Rav Houna (penchants) et Reich Lakich (Torah et actes).

ריש לקיש אמר: עד כאן לדברי תורה, מכאן ואילך למעשים טובים.

Reich Lakich a dit : jusqu'ici, (le verset parle) de l'étude de la Torah ; à partir d'ici, des bonnes actions.

📜 Rachi (2)

עד כאן לתורה שמח בתלמודך למוד משמחה ומטוב לב והלך בדרכי לבך להבין מה בלבך לפי ראות עיניך:

Jusqu'ici pour la Torah : réjouis-toi dans ton étude, étudie avec joie et le cœur content ; "suis les voies de ton cœur" : pour comprendre ce qui est dans ton cœur, selon ce que voient tes yeux.

מכאן ואילך למעשים טובים ודע כי על כל אלה על כל מה שלמדת סופך ליתן את הדין אם לא תקיים:

À partir d'ici, les bonnes actions : "sache que pour tout cela" : pour tout ce que tu as étudié, tu finiras par rendre des comptes si tu ne l'accomplis pas.

🪔 Ben Yehoyada (1)

עד כאן דברי תורה, מכאן ואילך למעשים טובים. פירוש כי התורה גם כן מכונית בשם אשה, והוא נושא אותה ושמח עמה מילדות קודם שמחת אשה הגשמית שהיא תהיה אחר שיגדל, והלך בדרכי לבך (קהלת יא, ט) זו תורה שבעל פה שמסורה ללב שלא נתנה להכתב, ובמראי עיניך זו תורה שבכתב שצריך ללמדה במראה עיניו בספר, כי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה, ואומרו כי על כל אלה יביאך הא-להים במשפט, דידוע אותיות 'אלה' דשם אלה ים ה"ס [הוא סוד] המעשה, ואותיות 'ים' דשם אלה ים ה"ס ההבל, וזה שאמר כי על כל 'אלה' דייקא שה"ס המעשה יביאך א-להים ודוק.

Jusqu'ici l'étude de la Torah, à partir d'ici les bonnes actions. Explication : la Torah aussi est désignée comme une épouse ; l'homme l'épouse et se réjouit avec elle dès sa jeunesse, avant la joie de l'épouse matérielle, qui viendra quand il aura grandi. "Suis les voies de ton cœur" (Kohelet 11, 9) : c'est la Torah orale, confiée au cœur, qui n'a pas été donnée pour être écrite. "Et ce que voient tes yeux" : c'est la Torah écrite, qu'il faut étudier en la voyant de ses yeux dans le livre, car les paroles écrites, tu n'as pas le droit de les dire par cœur. Et ce qu'il dit : "pour tout cela (eleh) D.ieu te fera venir en jugement" : on sait que les lettres "eleh" du Nom E-lokim (eleh + yam) sont le sod de l'action, et les lettres "yam" de ce Nom sont le sod du souffle (hevel, la parole). C'est pourquoi il dit "pour tout cela (eleh)" précisément, qui est le sod de l'action : (sur l'action) D.ieu te fera venir en jugement. Examine bien.

💡 Explication

Pour Reich Lakich, tout le verset est positif : la première partie encourage l'étude joyeuse ; la seconde rappelle qu'on sera jugé sur la mise en pratique (maassim tovim) de ce qu'on a appris.

בירית טהורה. אמר רב יהודה: בירית זו אצעדה.

(Michna :) "La berit est tehora (pure)". Rav Yehouda a dit : la berit, c'est l'ets'ada (bracelet).

📜 Rachi (1)

אצעדה של זרוע:

Ets'ada : (le bracelet) du bras.

💡 Explication

Retour à la Michna (63a). La berit ne reçoit pas la tuma (impureté) et on peut sortir avec le Chabbat. Rav Yehouda l'identifie à l'ets'ada, bracelet porté au bras.

מתיב רב יוסף: בירית טהורה ויוצא בה בשבת, ואילו אצעדה טמאה היא!

Rav Yossef objecta : la berit est tehora et on sort avec elle le Chabbat, alors que l'ets'ada est tmea (susceptible d'impureté) !

📜 Rachi (1)

ואילו אצעדה טמאה היא דכתיב (במדבר לא) במעשה מדין אצעדה וצמיד וגו' וכתיב תתחטאו אתם ושביכם:

Alors que l'ets'ada est tmea : car il est écrit (Bamidbar 31) dans l'épisode de Midian : "ets'ada et tsamid", etc., et il est écrit : "purifiez-vous, vous et vos captifs".

🗂️ Tossefot (1)

ואילו אצעדה טמאה היא פ"ה דכתיב במעשה מדין אצעדה וצמיד וגו' וכתיב תתחטאו אתם ושביכם ולא נהירא דע"כ תתחטאו לא אכל השבי קאי דהא בהמות נמי הוו בשבי ולאו בני קבולי טומאה נינהו לכן נ"ל משום דכתיב אצעדה וצמיד וכתיב בתריה ויקח (מהם) כל כלי מעשה דקאי אכל הכלים שנלקחו וילפינן לקמן כלי כלי משרצים:

Alors que l'ets'ada est tmea : Rachi explique (que c'est) parce qu'il est écrit dans l'épisode de Midian "ets'ada et tsamid", etc., et il est écrit "purifiez-vous, vous et vos captifs". Cela ne paraît pas juste, car "purifiez-vous" ne se rapporte forcément pas à tout le butin : il y avait aussi des animaux dans le butin, et ils ne sont pas susceptibles d'impureté. C'est pourquoi il me semble que (la source est) : il est écrit "ets'ada et tsamid", et ensuite "(Moche) prit d'eux tout objet ouvrage", ce qui se rapporte à tous les objets pris ; et nous apprenons plus loin (par gezera chava) keli-keli des cheratsim.

💡 Explication

L'ets'ada figure dans le butin de Midian, qui devait être purifié : c'est donc un objet susceptible de tuma. Comment la berit, identifiée à elle, serait-elle tehora ?

Rachi et Tossefot divergent sur la source exacte : "purifiez-vous" (Rachi) ou "kol keli maasse" rapproché des cheratsim (Tossefot).

הכי קאמר: בירית תחת אצעדה עומדת.

Voici ce qu'il veut dire : la berit se tient à la place de l'ets'ada.

📜 Rachi (1)

תחת אצעדה שבזרוע עומדת בשוק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראו שוקיה הלכך טהורה דלאו לנוי היא וכלי תשמיש נמי לא הוי אלא כלי המשמש כלי דומיא דטבעות הכלים דאמרינן בפרקין דלעיל דטהורין ויוצאין בהם דצורך לבישה היא ומישלף ואחויי נמי ליכא למיחש דלא מיגליא לשוקה:

À la place de l'ets'ada : qui est au bras, (la berit) se tient à la jambe, pour retenir ses bas afin qu'ils ne tombent pas et que ses jambes ne soient pas vues. C'est pourquoi elle est tehora : ce n'est pas une parure, et ce n'est pas non plus un objet utilitaire (pour la personne), mais un objet qui sert un objet, comme les anneaux des objets dont nous avons dit dans notre chapitre plus haut qu'ils sont tehorim et qu'on sort avec. (Elle sert) le besoin de l'habillement, et il n'y a pas à craindre qu'elle l'ôte pour la montrer, car sa jambe se découvrirait.

🗂️ Tossefot (1)

בירית תחת אצעדה עומדת פי' בקונטרס בשוק להחזיק בתי שוקיה שלא יפלו ויראו שוקיה וקשה לפי' זה דא"כ בכבלים אמאי אין יוצאין למאי דס"ד השתא דאין חילוק בין בירית לכבלים אלא שזה באחת וזה בשתים לכן נ"ל דאפשר ליטלן בלא גילוי שוקים ומש"ה כבלים אין יוצאין בהן דילמא שלפא ומחויא דתכשיט לנוי הם אבל בירית שהיא באחת לא שלפא ומחויא דאין זה תכשיט דכיון שאין לה אלא באחת גנאי היא לה ומש"ה ניחא דבירית טהורה דלאו תכשיט לנוי הוא וכלי תשמיש נמי לא הוי אלא כלי המשמש כלי דומיא דטבעת הכלי דאמר לעיל דטהור וכן פירש הקונטרס וטעמא דכבלים טמאים משום דתכשיט הם לנוי כדפי':

La berit se tient à la place de l'ets'ada : le Kountrass (Rachi) explique : à la jambe, pour retenir ses bas afin qu'ils ne tombent pas et que ses jambes ne soient pas vues. Cette explication fait difficulté : pourquoi alors ne sort-on pas avec des kevalim, selon ce que l'on pense maintenant, qu'il n'y a pas de différence entre berit et kevalim sauf que l'une est à une jambe et les autres aux deux ? C'est pourquoi il me semble qu'on peut les ôter sans découvrir les jambes. Aussi ne sort-on pas avec des kevalim, de peur qu'elle les ôte pour les montrer, car ce sont des parures pour la beauté ; mais avec la berit, qui est à une seule jambe, elle ne l'ôtera pas pour la montrer, car ce n'est pas une parure : puisqu'elle n'en a qu'à une jambe, c'est pour elle disgracieux. Ainsi s'explique bien que la berit soit tehora : ce n'est pas une parure pour la beauté, et ce n'est pas non plus un objet utilitaire, mais un objet qui sert un objet, comme l'anneau d'un objet dont on a dit plus haut qu'il est tahor ; c'est ainsi que l'explique le Kountrass. Et la raison pour laquelle les kevalim sont tmeim est qu'ils sont une parure pour la beauté, comme on l'a expliqué.

💡 Explication

Rav Yehouda a été mal compris : la berit est comparable à l'ets'ada par sa forme (un anneau), mais elle se porte à la jambe et sert à tenir le bas. Elle est un keli hamechamech keli (objet au service d'un objet), donc tehora.

Pour le Chabbat, Rachi dit qu'elle ne l'ôtera pas car sa jambe serait découverte ; Tossefot dit qu'une berit unique n'est pas une parure qu'on exhibe.

יתיב רבין ורב הונא קמיה דרב ירמיה, ויתיב רב ירמיה וקא מנמנם. ויתיב רבין וקאמר: — בירית באחת, כבלים בשתים.

Ravin et Rav Houna étaient assis devant Rav Yirmeya, et Rav Yirmeya était assis et sommeillait. Ravin était assis et disait : la berit (se porte) à une (jambe), les kevalim aux deux.

📜 Rachi (1)

בירית באחת משוקיה:

La berit à une : de ses jambes.

⚖️ Rosh (1)

גמ' יתיב רבין ורב הונא קמיה דר' ירמיה ויתיב רבי ירמיה וקא מנמנם ויתיב רבין וקאמר בירית באחת וכבלים בשתים א"ל אלו ואלו בשתים ומטילין שלשלת ביניהן ונעשה כבלים. ונקרב קרבן ה' איש אשר מצא וגו' אמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף:

Guemara : Ravin et Rav Houna étaient assis devant Rabbi Yirmeya, et Rabbi Yirmeya était assis et sommeillait ; Ravin était assis et disait : la berit à une (jambe), les kevalim aux deux. (Rav Houna) lui dit : les unes comme les autres aux deux, et on met une chaîne entre elles, et elles deviennent des kevalim. "Nous apportons l'offrande de Hachem, chacun ce qu'il a trouvé", etc. (Bamidbar 31, 50) : Rav Chechet a dit : pourquoi le verset a-t-il énumère les parures extérieures avec les parures intérieures ? Pour te dire : quiconque regarde le petit doigt d'une femme est comme s'il regardait l'endroit intime.

💡 Explication

Première distinction proposée par Ravin : la différence entre berit et kevalim (Michna : les kevalim sont tmeim et on ne sort pas avec) tiendrait au nombre de jambes.

Le Roch cite le passage et y joint l'enseignement de Rav Chechet (Chabbat 64a) sur le regard.

אמר ליה רב הונא: אלו ואלו בשתים, ומטילין שלשלת ביניהן ונעשו כבלים.

Rav Houna lui dit : les unes comme les autres (se portent) aux deux (jambes), et on met une chaîne entre elles, et elles deviennent des kevalim.

💡 Explication

Selon Rav Houna, la différence est la chaîne (chalchelet) : deux beritot reliées par une chaîne forment des kevalim.

ושלשלת שבו משויא ליה מנא?

Et la chaîne qui s'y trouve en ferait un keli (objet susceptible d'impureté) ?

📜 Rachi (1)

ושלשלת משוי להו מנא בתמיה דקתני כבלים טמאים:

La chaîne en ferait un keli : c'est une question étonnée, car (la Michna) enseigne que les kevalim sont tmeim.

💡 Explication

Si chaque berit seule est tehora, comment l'ajout d'une chaîne rendrait-il l'ensemble tamei ?

וכי תימא כרבי שמואל בר נחמני, דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מניין למשמיע קול בכלי מתכות שהוא טמא — שנאמר: ״כל דבר אשר יבא באש״ — אפילו דיבור במשמע.

Et si tu dis (que c'est) selon Rabbi Chmouel bar Nahmani, car Rabbi Chmouel bar Nahmani a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : d'où (sait-on) qu'un objet qui produit un son parmi les objets de métal est tamei ? Car il est dit : "tout objet (davar) qui passe par le feu" (Bamidbar 31, 23) : même ce qui produit une parole (dibour) est inclus.

📜 Rachi (2)

וכי תימא כדר' שמואל כו':

Et si tu dis (que c'est) selon Rabbi Chmouel, etc.

משמיע קול בכלי מתכות בריש פרקין:

Ce qui produit un son parmi les objets de métal : (enseigne) au début de notre chapitre.

💡 Explication

Tentative de réponse : la chaîne produit un son, et Rabbi Chmouel bar Nahmani apprend du mot davar (lu dibour, parole) qu'un objet de métal sonore est un keli.

בשלמא התם — קא בעו לה לקלא, וקעביד מעשה, הכא מאי מעשה קעביד?

Cela se comprend là-bas : on a besoin de son son, et il accomplit une action. Mais ici, quelle action accomplit-il ?

💡 Explication

Réfutation : le principe de Rabbi Chmouel bar Nahmani vaut pour un objet dont le son est recherché (une clochette, par exemple). La chaîne des kevalim produit un son sans fonction.

הכא נמי קא עביד מעשה, דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו פסיעותיהן גסות והיו בתולותיהן נושרות, עשו להן כבלים והטילו שלשלת ביניהן, שלא יהיו פסיעותיהן גסות ולא היו בתולותיהן נושרות. איתער בהו רבי ירמיה, אמר להו: יישר, וכן אמר רבי יוחנן.

Ici aussi il accomplit une action, car Rabba bar bar Hana a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : il y avait une famille à Jérusalem dont (les filles) faisaient de grands pas, et leur virginité se perdait. On leur fit des kevalim et on mit une chaîne entre eux, afin que leurs pas ne soient pas grands, et leur virginité ne se perdît plus.

Rabbi Yirmeya se réveilla (à leurs voix) et leur dit : yicher (bien dit) ; et c'est ainsi qu'a dit Rabbi Yo'hanan.

📜 Rachi (2)

ועשו להן שלשלת כו' הלכך שלשלת תשמיש אדם הוא ולאו תשמיש כלי דלא תקבל טומאה ואין יוצאין בהן דילמא שלפא לשלשלת שהיא של זהב ומחויא דכי שקלת לשלשלת לא מיגליא שוקה שהרי בירית במקומה עומדת:

Ils leur firent une chaîne, etc. : c'est pourquoi la chaîne est un objet à l'usage de la personne, et non à l'usage d'un objet, de sorte qu'elle reçoit la tuma. Et on ne sort pas avec, de peur qu'elle ôte la chaîne, qui est en or, pour la montrer ; car en ôtant la chaîne sa jambe ne se découvre pas, puisque la berit reste à sa place.

יישר וכן אמר ר' יוחנן יפה אמרת וכן שמעתי מר' יוחנן:

Yicher, et c'est ainsi qu'a dit Rabbi Yo'hanan : tu as bien dit, et c'est ainsi que je l'ai entendu de Rabbi Yo'hanan.

💡 Explication

La chaîne a une fonction réelle : raccourcir le pas. Elle devient un objet au service de la personne, donc susceptible de tuma.

Pour le Chabbat (Rachi) : la femme pourrait détacher la chaîne d'or pour la montrer sans découvrir sa jambe, d'où l'interdit de sortir avec des kevalim. Rav Yirmeya, réveillé, confirme la position de Rav Houna.

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מניין לאריג כל שהוא שהוא טמא — מציץ.

Quand Rav Dimi vint (d'Erets Israël), il dit au nom de Rabbi Yo'hanan : d'où (sait-on) qu'un tissu (arig) de toute taille (kol chehou) est tamei ? Du tsits.

📜 Rachi (1)

מציץ שהוא דבר מועט ומנאו עם תכשיטי כהן:

Du tsits : qui est une petite chose, et (la Torah) l'a compté parmi les ornements du Cohen.

🗂️ Tossefot (1)

מניין לאריג כל שהוא שהוא טמא ת"ל או בגד וא"ת והא לעיל בפרק במה מדליקין (שבת דף כו. ושם) לא מרבינן אלא ג' על ג' וי"ל דהתם מיירי בבא מבגד גדול אבל הכא מיירי באריג כל שהוא דמתחלה לא היה דעתו להוסיף עליו ותרוייהו שמעינן מאו בגד דשקולים הם דחשיב כל שהוא אריג מתחלה כמו ג' על ג' מבגד גדול וא"ת ואכתי בגד כל שהוא למה הוא טמא והא בעינן שיטלטל מלא וריקן דומיא דשק וי"ל דראוי הוא לכוף ולקפל וליקח בו מרגלית או מחט ואם תאמר א"כ פשוטי כלי עור אמאי טהורין הרי ראויין הם לקפל בו שום דבר כמו הכא וי"ל דמיירי בעור שלוק שהוא קשה:

D'où (sait-on) qu'un tissu de toute taille est tamei ? Le verset dit : "ou un vêtement". Tu pourrais objecter : plus haut, au chapitre Bameh Madlikin (Chabbat 26a), on n'inclut que (un morceau de) trois (doigts) sur trois ! On peut répondre : là-bas il s'agit d'un morceau provenant d'un grand vêtement, mais ici il s'agit d'un tissu de toute taille qu'on n'avait pas, dès le départ, l'intention d'agrandir. Et nous apprenons les deux de "ou un vêtement", car ils sont équivalents : un tissu de toute taille (fait tel) dès le départ compte comme trois sur trois d'un grand vêtement. Tu pourrais objecter encore : pourquoi un vêtement de toute taille est-il tamei ? Nous exigeons qu'il puisse être déplacé plein et vide, à l'image du sac ! On peut répondre : il est apte à être plié et replié pour y prendre une perle ou une aiguille. Tu pourrais objecter : s'il en est ainsi, pourquoi les objets de cuir plats sont-ils tehorim ? Ils sont aptes à être pliés pour y mettre quelque chose, comme ici ! On peut répondre : il s'agit d'un cuir traité (chalouk), qui est dur.

💡 Explication

Première version de Rav Dimi : le tsits, petite pièce comptée parmi les vêtements du Cohen Gadol, montrerait qu'un tissu de taille minimale (kol chehou) peut devenir tamei.

🖼️ Schéma

De la première version de Rav Dimi à sa correction, à partir de l'objection d'Abaye.

אמר ליה אביי: וציץ אריג הוא?! והתניא: ציץ כמין טס של זהב, ורוחב שתי אצבעות, ומוקף מאוזן לאוזן, וכתוב עליו בשתי שיטין: ״יוד הא״ למעלה, ו״קודש למד״ למטה.

Abaye lui dit : le tsits est-il un tissu ? Il a été enseigné : le tsits est une sorte de plaque d'or, large de deux doigts, qui entoure (le front) d'une oreille à l'autre, et sur lequel est écrit en deux lignes : Yod-Hé (le Nom divin) en haut, et "Kodech la-" en bas.

📜 Rachi (1)

יו"ד ה"א מלמעלה קדש למ"ד מלמטה כלומר השם שלם בשיטה עליונה וקדש למ"ד בשיטה תחתונה שלא להקדים שאר אותיות למעלה מן השם מאחר ששני שיטין היו ורבינו הלוי שונה קודש לה' מלמטה והיא היא:

Yod-Hé en haut, Kodech la- en bas : c'est-à-dire le Nom complet sur la ligne supérieure, et "Kodech la-" sur la ligne inférieure, afin de ne pas placer d'autres lettres au-dessus du Nom, puisqu'il y avait deux lignes. Et notre maître Halevi enseigne (la version) : "Kodech la-Hachem en bas", et c'est la même chose.

🗂️ Tossefot (1)

וכתוב עליו בשני שיטין יו"ד ה"א מלמעלה וקדש למ"ד למטה נראה לר"ת שהיה כתוב יו"ד ה"א בסוף שיטה ראשונה וקדש ל' בתחלת שיטה שניה והשתא נקרא יפה ואין לפרש כמשמעו דא"כ אינו נקרא כהלכתו:

Il était écrit dessus en deux lignes Yod-Hé en haut et Kodech la- en bas : Rabbenou Tam pense que Yod-Hé était écrit à la fin de la première ligne et "Kodech la-" au début de la seconde ligne ; ainsi cela se lit correctement. On ne peut pas l'expliquer au sens simple, car alors cela ne se lirait pas dans l'ordre.

🪔 Ben Yehoyada (1)

ציץ, כמין טס של זהב, ורחבו שתי אצבעות, ומקף מאזן לאזן. נראה לי בס"ד הציץ מרצה בזכות התורה שבעל פה, לכך נקרא ציץ שמספרו אל"ף רמז ללימוד התורה, לשון אאלפך חכמה (איוב לג, לג), ולכך היה של זהב דתורה שבעל פה היא סוד הזהב, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (בראשית ב' יב) וזהב הארץ ההוא טוב ורחבו שתי אצבעות , שיש לימוד נגלה ולימוד נסתר, מקף מאזן לאזן , כי תורה שבעל פה אי אתה רשאי ללמדה מתוך הכתב אלא בשמע האוזן, וכמו שכתבו המפרשים ז"ל על פסוק (משלי כ, יב) אזן שמעת ועין ראה ה' עשה גם שניהם.

Le tsits, une sorte de plaque d'or, large de deux doigts, qui entoure d'une oreille à l'autre. Il me semble, avec l'aide du Ciel, que le tsits obtient le pardon par le mérite de la Torah orale. C'est pourquoi il s'appelle "tsits", dont la valeur numérique est (celle de) "alef", allusion à l'étude de la Torah, au sens de "a'alefkha 'hokhma" (je t'enseignerai la sagesse, Iyov 33, 33). C'est pourquoi il était en or, car la Torah orale est le sod de l'or, comme l'ont dit nos Maîtres sur le verset (Berechit 2, 12) : "et l'or de ce pays est bon". "Large de deux doigts" : car il y a une étude révélée et une étude cachée. "Il entoure d'une oreille à l'autre" : car la Torah orale, tu n'as pas le droit de l'enseigner à partir de l'écrit, mais par l'écoute de l'oreille, comme l'ont écrit les commentateurs sur le verset (Michle 20, 12) : "l'oreille qui entend et l'œil qui voit, Hachem les a faits tous deux".

💡 Explication

Abaye objecte : le tsits est une plaque d'or (tass), pas un tissu. On ne peut pas en tirer une règle sur les tissus.

La baraita décrit la disposition de l'inscription ; Rachi et Rabbenou Tam divergent sur la manière dont les deux lignes se lisaient.

🖼️ Schéma

Disposition de l'inscription du tsits selon la baraita (et ses lectures) et selon R. Eliezer b. R. Yossi.

ואמר רבי אליעזר ברבי יוסי: אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו ״קדש לה׳״ בשיטה אחת.

Et Rabbi Eliezer fils de Rabbi Yossi a dit : je l'ai vu à Rome, et il y était écrit "Kodech la-Hachem" en une seule ligne.

📜 Rachi (1)

אני ראיתיו ברומי שנכנס לאוצר המלך ליטול מה שירצה במס' מעילה (דף טו:) במעשה בן תלמיון:

Je l'ai vu à Rome : il entra dans le trésor du roi pour prendre ce qu'il voulait, (comme il est raconté) dans le traité Meila (15b), dans l'épisode de Ben Talmion.

💡 Explication

Témoignage oculaire : à Rome, Rabbi Eliezer fils de Rabbi Yossi a vu le tsits avec l'inscription sur une ligne. Dans tous les cas, c'est une plaque de métal.

כי סליק רב דימי לנהרדעא שלח להו: דברים שאמרתי לכם טעות הם בידי, ברם כך אמרו משום רבי יוחנן: מניין לתכשיט כל שהוא שהוא טמא — מציץ. ומניין לאריג כל שהוא שהוא טמא: — מ״או בגד״.

Quand Rav Dimi monta à Nehardea, il leur envoya (dire) : les paroles que je vous ai dites sont une erreur de ma part. En vérité, voici ce qu'on a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : d'où (sait-on) qu'une parure (tachchit) de toute taille est tmea ?

Du tsits. Et d'où (sait-on) qu'un tissu de toute taille est tamei ?

De "ou un vêtement" (Vayikra 11, 32).

📜 Rachi (2)

כי סליק רב דימי לנהרדעא חזר בו ממה שאמר ציץ אריג הוא:

Quand Rav Dimi monta à Nehardea : il revint sur ce qu'il avait dit, que le tsits est un tissu.

מאו בגד דכתיב גבי שרצים או בגד או עור או ריבוי הוא:

De "ou un vêtement" : car il est écrit à propos des cheratsim "ou un vêtement ou une peau" ; "ou" est une inclusion (ribouy).

🗂️ Tossefot (1)

מניין לתכשיט כל שהוא טמא ואם תאמר תיפוק ליה דתכשיט כל שהוא טמא מדכתיב בכלי מדין טבעת ויש לומר דאפשר שהטבעת היא עבה וגדולה מאד ולא הוי כל שהוא:

D'où (sait-on) qu'une parure de toute taille est tmea : tu pourrais objecter : qu'on le déduise de ce qui est écrit parmi les objets de Midian, "tabaat" (anneau) ! On peut répondre : il est possible que l'anneau soit très épais et grand, et ne soit pas "de toute taille".

💡 Explication

Rav Dimi corrige son enseignement : le tsits est la source pour les parures (tachchit) de taille minimale ; pour les tissus, la source est le mot "o" (ou) dans "o beged", compris comme une inclusion (ribouy).

תנו רבנן: אריג כל שהוא — טמא, ותכשיט כל שהוא — טמא. אריג ותכשיט כל שהוא — טמא. מוסף שק על הבגד שטמא משום אריג.

Nos Maîtres ont enseigné : un tissu de toute taille est tamei, une parure de toute taille est tmea ; (un objet fait de) tissu et parure de toute taille est tamei. Il ajoute le sac au vêtement, (car le sac) est tamei au titre de tissu.

📜 Rachi (2)

אריג ותכשיט כל שהוא חציו אריג וחציו תכשיט שאינו אריג וכולו הוי כל שהוא כלומר דבר קטן:

Tissu et parure de toute taille : moitié tissu et moitié parure non tissée, l'ensemble étant de toute taille, c'est-à-dire une petite chose.

מוסיף שק על הבגד בדבר זה שהשק טמא משום אריג ולקמיה מפרש ליה:

Il ajoute le sac au vêtement : en ceci que le sac est tamei au titre de tissu ; la Guemara l'explique plus loin.

🗂️ Tossefot (1)

אריג ותכשיט פי' חציו אריג וחציו תכשיט טמא מכאן משמע דמ"מ בעינן שיעור קצת דאל"כ חציו דכ"ש מאי הוי:

Tissu et parure : c'est-à-dire moitié tissu et moitié parure, (il est) tamei. On en déduit qu'il faut malgré tout une certaine mesure ; sinon, qu'est-ce que la moitié d'un "de toute taille" ?

💡 Explication

Une baraita énonce trois cas de tuma pour des objets minuscules : tissu, parure, et objet mixte. Tossefot note que parler d'une "moitié" suppose une taille minimale, même petite.

אמר רבא: אריג כל שהוא טמא — מ״או בגד״. תכשיט כל שהוא טמא — מציץ. אריג ותכשיט כל שהוא טמא — מ״כל כלי מעשה״.

Rava a dit : un tissu de toute taille est tamei, de "ou un vêtement" ; une parure de toute taille est tmea, du tsits ; (un objet fait de) tissu et parure de toute taille est tamei, de "tout objet ouvrage" (kol keli maasse, Bamidbar 31, 51).

💡 Explication

Rava attribue à chaque cas de la baraita sa source biblique. Pour l'objet mixte, il cite le verset du butin de Midian : "tout objet ouvrage", qui inclut tout objet fabriqué.

אמר ליה ההוא מרבנן לרבא: ההוא במדין כתיב!

Un des Sages dit à Rava : cela est écrit à propos de Midian !

📜 Rachi (1)

ההוא במדין כתיב גבי טומאת מת ושרץ ממת לא יליף להחמיר דמה למת שכן טומאתו חמורה:

Cela est écrit à propos de Midian : à propos de la tuma du mort ; or on n'apprend pas le cas du cherets à partir du mort pour être plus sévère, car on peut objecter : le mort (est particulier) en ce que sa tuma est grave.

🗂️ Tossefot (1)

ההוא במדין כתיב פ"ה ובמדין הויא טומאת מת ושרץ ממת לא יליף להחמיר דמה למת שכן טומאה חמורה ומשני גמר כלי כלי משרץ פירוש מה כלי האמור בשרץ מטמא בשרץ אף כלי האמור כאן מטמא בשרץ וקשה דא"כ הוה ליה למיפרך ההוא בטומאת מת כתיב ועוד כי משני גמר כלי כלי הוה ליה לשנויי גמר בגד ועור לג"ש לכן נ"ל דההוא במדין כתיב בשלל מדין ולא מיירי הך פרשה בטומאה כלל והיכי יליף דאריג ותכשיט כל שהוא טמא מכל כלי מעשה ומשני גמר כלי כלי פי' כי היכי דכלי דכתיב גבי שרצים מיירי לענין טומאה הכי נמי כלי דכתיב גבי מדין לענין טומאה:

Cela est écrit à propos de Midian : Rachi explique : à Midian il s'agit de la tuma du mort, et on n'apprend pas le cherets du mort pour être plus sévère, car le mort a une tuma grave ; et (la Guemara) répond : on apprend keli-keli du cherets, c'est-à-dire : de même que le keli mentionné pour le cherets devient tamei par le cherets, de même le keli mentionné ici devient tamei par le cherets. Cela fait difficulté : s'il en était ainsi, il aurait dû objecter : cela est écrit à propos de la tuma du mort ! De plus, en répondant "on apprend keli-keli", il aurait dû répondre : on apprend "vêtement" et "peau" par gezera chava. C'est pourquoi il me semble que "cela est écrit à propos de Midian" signifie : à propos du butin de Midian, et ce passage ne traite pas du tout de la tuma ; comment donc apprendre de "tout objet ouvrage" qu'un tissu et parure de toute taille est tamei ? Et il répond : on apprend keli-keli, c'est-à-dire : de même que le keli écrit à propos des cheratsim traite de la tuma, de même le keli écrit à propos de Midian traite de la tuma.

💡 Explication

Objection : le verset de Midian ne peut servir de source générale. Selon Rachi, parce qu'il concerne la tumat met (impureté du mort), plus grave ; selon Tossefot, parce que ce passage parle du butin et non de la tuma.

אמר ליה: גמר

Il lui dit : il apprend (par gezera chava)

💡 Explication

La réponse se poursuit en 64a : gamar keli-keli mi-cheratsim, rapprochement du mot keli entre le passage de Midian et celui des cheratsim.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).