Shabbat 64b — Cheveux postiches, perruque et mar'it ha'ayin

Shabbat 64b

Sougya : Le daf achève la derasha de Rav Chechet sur les parures offertes après la guerre de Midian, puis ouvre une nouvelle Michna : une femme peut sortir le Chabbat avec des fils de cheveux (les siens, ceux d'une autre, ceux d'un animal), avec du coton dans l'oreille ou la sandale, avec du poivre ou du sel dans la bouche ; le kavoul et la perruque sont permis dans la cour ; Rabbi et les Hakhamim discutent de la dent postiche. La Guemara explique pourquoi les trois sortes de cheveux sont nécessaires, puis rapporte la mahloket entre Rav et R.

Anani bar Sason : les parures interdites en rue le sont-elles aussi dans la cour ? Oulla explique la permission du kavoul et de la perruque par l'enseignement de R.

Akiva sur la nidda. Le daf se termine sur la règle de Rav : ce que les Sages ont interdit pour mar'it ha'ayin est interdit même dans les pièces les plus retirées.

Les objets de la Michna classés selon leur statut : permis en rue, permis dans la cour, en discussion.

Rav et R. Anani bar Sason sur les parures dans la cour, et la halakha selon le Rosh et Rabbenou Tam.

שזנו עיניהם מן הערוה.

(Ils avaient besoin d'expiation) parce qu'ils avaient nourri leurs yeux de la nudité.

📜 Rachi (1)

שזנו לשון מזון שנהנו במראית העין:

Chezanou (ils ont nourri) : terme de mazon (nourriture) ; ils ont tiré jouissance de la vue.

💡 Explication

Fin de la discussion de 64a : les soldats revenus de Midian apportent un korban pour l'expiation. Ils n'avaient commis aucune faute d'acte ; la faute portait sur le regard. Le verbe zan (nourrir) indique qu'ils ont tiré plaisir de ce qu'ils voyaient.

אמר רב ששת: מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים? — לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורפה.

Rav Chechet a dit : pourquoi le verset a-t-il énumère les parures extérieures avec les parures intérieures ? Pour te dire : quiconque regarde le petit doigt d'une femme est comme s'il regardait l'endroit intime.

📜 Rachi (3)

תכשיטין שבחוץ טבעת:

Parures extérieures : la bague.

תכשיטין שבפנים כומז:

Parures intérieures : le koumaz.

לומר לך המסתכל באצבע שהיא מקום טבעת כמסתכל במקום כומז שהרי כפרה זו על שנסתכלו בה:

Pour te dire : celui qui regarde le doigt, qui est l'emplacement de la bague, est comme celui qui regarde l'emplacement du koumaz ; car cette expiation (fut demandée) parce qu'ils l'avaient regardé.

🪔 Ben Yehoyada (2)

מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ, עם תכשיטין שבפנים. מקשים כיון דמעשה שהיה כך היה, שהביאו מאלו ומאלו ומה הוה ליה קרא למעבד, וכי יצטרך לזה פסוק בפני עצמו ולזה פסוק בפני עצמו? ויש מתרצים דהוקשה לו למה פרט אותם, כיון דאמר איש אשר מצא כלי זהב (במדבר לא, נ) סגי בהכי, וזה אינו תירוץ כלל, דהא רב ששת לא אמר 'מפני מה פרט' אלא אמר למה מנה אלו עם אלו? ונראה לי בס"ד, רוצה לומר כיון ד 'טבעת' הוא תכשיט של אצבע שהוא מקום גלוי יותר מכולם, הוה ליה להזכירו ראשונה עם תכשיטי חוץ, ואחריו ה 'צמיד' שהוא של זרוע, ואחריו 'אצעדה' שהא סוף הרגל, שגם זה הוא בכלל חוץ אלא שהצמיד הוא חוץ יותר והטבעת הוא חוץ יותר ויותר, ואחר אצעדה יזכיר תכשיטין שבפנים, שהם 'עגיל' שהוא דפוס של דדין לדעת רבי אלעזר שהוא מקום צנוע הודה של אשה, ואחריו ה 'כומז' שהוא לפנים יותר, וזה ששאל מפני מה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ הוא הטבעת שהוא של חוץ ביותר עם תכשיטין שבפנים שהם עגיל וכומז שהניחו סמוך לעגיל וכומז, והשיב לומר לך וכו'. ובזה ניחא לתרץ דקדוק אחר, כיון דתכשיטין שבפנים נזכרו בכתוב באחרונה, הכי הוה ליה למימר 'למה מנה תכשיטין שבפנים עם תכשיטין שבחוץ'? ובזה מובן שפיר כי הוא כל קושיתו על 'הטבעת' שהיא משל חוץ שלא מנה אותה בסדר הראוי לה.

Pourquoi le verset a-t-il énumère les parures extérieures avec les parures intérieures. On objecte : puisque l'événement s'est passé ainsi, qu'ils ont apporté des unes et des autres, que devait faire le verset ? Faudrait-il un verset pour chacune séparément ? Certains répondent que la difficulté porte sur le fait de les détailler, puisqu'il suffisait de dire "ce que chacun a trouvé en objets d'or" (Bamidbar 31, 50). Ce n'est pas une réponse du tout, car Rav Chechet n'a pas demandé "pourquoi a-t-il détaillé", mais "pourquoi a-t-il énumère celles-ci avec celles-là". Il me semble, avec l'aide du Ciel, qu'il veut dire ceci : la bague est la parure du doigt, l'endroit le plus découvert de tous ; il aurait donc fallu la mentionner en premier parmi les parures extérieures, puis le tsamid, qui est celui du bras, puis l'etsada, qui est au bas de la jambe, laquelle fait aussi partie de l'extérieur, mais le bracelet est plus extérieur et la bague plus extérieure encore ; après l'etsada, il aurait mentionné les parures intérieures, c'est-à-dire l'agil, qui est un moule des seins selon l'avis de R. Eleazar, un endroit pudique chez la femme, puis le koumaz, qui est plus intérieur encore. C'est ce qu'il demande : pourquoi le verset a-t-il énumère la parure extérieure, c'est-à-dire la bague, la plus extérieure, avec les parures intérieures, l'agil et le koumaz, en la plaçant à côté d'eux ? Et il répond : pour te dire, etc. Cela résout aussi une autre précision : puisque les parures intérieures sont mentionnées en dernier dans le verset, il aurait dû dire "pourquoi a-t-il énumère les parures intérieures avec les parures extérieures" ? On comprend ainsi que toute sa question porte sur la bague, parure extérieure, qui n'a pas été énumérée à la place qui lui convient.

כל המסתכל באצבע קטנה של אשה. יש להקשות למה נקיט 'אצבע קטנה' דמה יתרון יש בענין הזנות ההסתכלות בין אצבע קטנה לבין אצבע גדולה? ונראה לי בס"ד אורחא דמלתא נקיט, כי היה דרכם כשלובשת האשה טבעת אחת לובשתה באצבע קטנה שלה, וכמו שכתב המשורר 'כל האצבעות שוים ולקטנה יתנו כבוד טבעת' ולכן אורחא דמלתא המסתכל יסתכל באצבע קטנה שהיא מקושטת בטבעת. ומה שאמר כאלו מסתכל במקום התרפה , היינו כי בשמים ידונו כיון דמסתכל לזון עיניו מן הערוה אם היה מזדמן לפניו מקום התורפה היה מסתכל בו גם כן, ולכן חושבין לו כאלו הסתכל שם.

Quiconque regarde le petit doigt d'une femme. On peut demander pourquoi il dit "le petit doigt" : quelle différence y a-t-il, quant à l'impudicité du regard, entre le petit doigt et le pouce ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, qu'il parle selon l'usage : lorsqu'une femme portait une seule bague, elle la mettait à son petit doigt, comme l'a écrit le poète : "tous les doigts sont égaux, et au plus petit on donne l'honneur de la bague". Celui qui regarde regardera donc habituellement le petit doigt orné de la bague. Et ce qu'il dit, "comme s'il regardait l'endroit intime", signifie qu'au Ciel on le juge ainsi : puisqu'il regarde pour nourrir ses yeux de la nudité, si l'endroit intime s'était présenté devant lui, il l'aurait regardé aussi ; c'est pourquoi on le lui compte comme s'il l'avait regardé.

💡 Explication

Le verset (Bamidbar 31, 50) cite etsada, tsamid, taba'at, agil, koumaz. Rav Chechet note que la bague (parure visible) est placée à côté du koumaz (parure intime). Le rapprochement enseigne que le regard porte avec intention sur une partie découverte à la gravité d'un regard sur une partie intime. C'est la raison de l'expiation demandée.

מתני׳ יוצאה אשה בחוטי שער, בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה.

MICHNA. Une femme peut sortir (le Chabbat) avec des fils de cheveux, qu'ils soient les siens, ceux de sa compagne ou ceux d'un animal.

📜 Rachi (3)

מתני' בחוטי שער שקולעת בהן שערה:

Michna. Avec des fils de cheveux : avec lesquels elle tresse ses cheveux.

בין משלה תלושין:

Qu'ils soient les siens : (des cheveux) coupés.

בין משל בהמה כגון של סוס:

Ou ceux d'un animal : par exemple d'un cheval.

⚖️ Rosh (2)

מתני' יוצאה אשה בחוטי שיער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה בטוטפת ובסרביטין בזמן שהן תפורין בכבול ובפיאה נכרית לחצר. במוך שבאזנה במוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנדתה ובפלפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת ואם נפל לא תחזיר. שן תותבת ושן של זהב רבי מתיר וחכמים אוסרים:

Michna. Une femme peut sortir avec des fils de cheveux, qu'ils soient les siens, ceux de sa compagne ou ceux d'un animal ; avec la totefet et les sarvitin lorsqu'ils sont cousus ; avec le kavoul et la perruque dans la cour ; avec le coton de son oreille, le coton de sa sandale et le coton qu'elle a préparé pour sa nidda ; avec du poivre, un grain de sel et toute chose qu'elle met dans sa bouche, à condition de ne pas l'y mettre pour la première fois le Chabbat, et si cela est tombé, elle ne le remet pas. La dent postiche et la dent en or : Rabbi permet et les Hakhamim interdisent.

במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה. לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה ולא תטבול בהם עד שתרפם. פרש"י בחוטין שבקליעת שערה ולא נהירא דבפ' המצניע (שבת דף צה.) איכא למ"ד דגודלת חייבת משום בונה ולמאן דלא מחייב איסור שבות מיהא איכא. ומסתברא דכי היכי דאיכא איסורא בקליעה איכא איסורא בסתירת בנין הקליעה הלכך ליכא למיגזר בהן דלמא שריא להו דאשה הרוצה לטבול בשבת צריכה לסתור קליעת שערותיה מבעוד יום. אלא מיירי בחוטין הנתונין על שערות ראשה וכן מוכח לישנא דמתני' דקתני ולא תטבול בהם עד שתרפם ובחוטין שעל שערותיה מועיל בהן רפיון שלא יהו מהודקים על ראשה אבל בחוטין שבתוך קליעותיה אין מועיל בהן רפיון כ"כ כיון דאין המים נכנסין בתוך הקליעה עד שתסתור אותן לגמרי. אע"פ שגוזרים על הנך חוטין דאסור לצאת בהן משום זימנין דשריא להו ואתי לאיתויינהו אפ"ה אותן דברים שלא גזרו על יציאתן משום דאין דרך להתירן לא משום חציצה ולא משום קפידא מותרת להתיר אותן בר"ה ולא חיישי' כשתתירן תוליכם ארבע אמות בר"ה. והא דאיצטריך למיתני לקמן (שבת סא.) בקמיע שקושר ומתיר לא איצטריך למיתני התרה שהרי כל דבר מותר להתיר אלא לאשמעינן שקושר ומתיר כמה פעמים בשבת ולא אסרינן ליה משום דמיחזי כקושרו עליו שלא לרפואה ומתכוין להוציאו אלא כמלבוש גמור חשוב מחמת הרפואה ולא דמי לפלפל וגרגיר מלח דתנן במתניתין דף סד: ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת ואם נפל לא תחזיר. והיינו דמסיים בה ובלבד שלא יקשור בשיר ובטבעת שאז נראה כמתכוין להוציאו. והיינו טעמא דמותר להתיר ולא חיישינן דלמא אתי לאיתויינהו. דאם שכח שבתא אפילו נאסור לו להתירו לא יניח כיון שאינו זוכר שבת אבל בהנך שצריך להתירם לצורך בשבת חיישינן שמא ישכח שבת ואתי לאיתויינהו. ובהנך שאין צריך להתירם לא חיישינן שמא בשעה שהוא מתירו הוא זכור שבת ואחר כך ישכח שבת ואתי לאיתויינהו דבשעה מועטת כזו לא חיישינן שמא ישכח שבת:

Avec quoi une femme sort-elle et avec quoi ne sort-elle pas. Une femme ne sortira ni avec des fils de laine, ni avec des fils de lin, ni avec les lanières qui sont sur sa tête, et elle ne s'immergera pas avec eux tant qu'elle ne les aura pas relâchés. Rachi explique : avec les fils de la tresse de ses cheveux. Cela ne me paraît pas juste, car au chapitre Hamatsni'a (Chabbat 95a) il y a un avis selon lequel celle qui tresse est coupable au titre de bone (construire), et selon celui qui ne la rend pas coupable, il y a au moins un interdit de chevout. Il est logique que, de même qu'il y a un interdit à tresser, il y ait un interdit à défaire la construction de la tresse ; on ne peut donc pas décréter à leur sujet de crainte qu'elle les détache, puisqu'une femme qui veut s'immerger le Chabbat doit défaire la tresse de ses cheveux la veille. (La Michna) parle donc des fils posés sur les cheveux de sa tête, et c'est ce que montre le langage de la Michna : "elle ne s'immergera pas avec eux tant qu'elle ne les aura pas relâchés" ; pour les fils posés sur ses cheveux, le relâchement suffit, afin qu'ils ne soient pas serrés sur sa tête, alors que pour les fils à l'intérieur des tresses, le relâchement ne suffit pas vraiment, car l'eau n'entre pas dans la tresse tant qu'elle ne l'a pas entièrement défaite. Bien qu'on décrète au sujet de ces fils qu'il est interdit de sortir avec, car parfois elle les détache et en viendra à les porter, les objets au sujet desquels on n'a pas décrété l'interdit de sortir, parce qu'on n'a pas l'habitude de les détacher, ni à cause de la hatsitsa (interposition) ni à cause du déplaisir, elle a le droit de les détacher en reshout harabim, et l'on ne craint pas qu'après les avoir détachés elle les porte sur quatre amot en reshout harabim. Et s'il a fallu enseigner plus loin (Chabbat 61a) au sujet de l'amulette qu'on la noue et qu'on la dénoue, il n'était pas nécessaire d'enseigner le fait de dénouer, puisque tout objet peut être dénoué ; cela vient nous apprendre qu'on la noue et la dénoue plusieurs fois le Chabbat, et on ne l'interdit pas au motif que cela semblerait qu'il la noue sans but thérapeutique et avec l'intention de la transporter ; elle est considérée comme un vêtement à part entière en raison de la guérison. Ce n'est pas comparable au poivre et au grain de sel dont la Michna dit en 64b : "à condition de ne pas l'y mettre pour la première fois le Chabbat, et si cela est tombé, elle ne le remet pas". C'est pourquoi (la baraita) conclut : "à condition de ne pas la nouer à un bracelet ou à une bague", car alors il semblerait qu'il ait l'intention de la transporter. Voici la raison pour laquelle il est permis de dénouer sans craindre qu'on en vienne à porter : s'il a oublié le Chabbat, même si on lui interdisait de le dénouer, il ne s'en abstiendrait pas, puisqu'il ne se souvient pas du Chabbat. Mais pour les objets qu'on doit détacher le Chabbat par nécessité, on craint qu'elle oublie le Chabbat et en vienne à les porter. Pour ceux qu'il n'est pas nécessaire de détacher, on ne craint pas qu'au moment de les détacher elle se souvienne du Chabbat et l'oublie ensuite pour en venir à les porter ; en un temps si court, on ne craint pas qu'elle oublie le Chabbat.

💡 Explication

Nouvelle Michna. Au début du chapitre (57a), les fils de laine ou de lin sont interdits, car la femme risque de les ôter pour l'immersion et de les porter. Les fils de cheveux sont permis : l'eau les pénètre, il n'y a pas de hatsitsa, elle n'a donc pas de raison de les enlever.

Le Roch discute l'explication de Rachi (fils tressés dans les cheveux) et propose des fils posés sur la chevelure.

ובטוטפת, ובסרביטין בזמן שהן תפורין.

Et avec la totefet et les sarvitin, lorsqu'ils sont cousus.

📜 Rachi (1)

שהן תפורין לסבכה דתו לא שלפא להו לאחוויי:

Lorsqu'ils sont cousus : à la résille ; elle ne les retirera donc pas pour les montrer.

💡 Explication

La totefet (bandeau frontal) et les sarvitin (pendentifs vers les joues) sont interdits au début du chapitre lorsqu'ils sont libres, car la femme les enlèverait pour les montrer à ses amies. Cousus à la sevakha (résille), ils ne peuvent plus être retirés facilement.

בכבול ובפאה נכרית לחצר. במוך שבאזנה, ובמוך שבסנדלה, ובמוך שהתקינה לנדתה.

Avec le kavoul et avec la perruque, dans la cour ; avec le coton de son oreille, avec le coton de sa sandale et avec le coton qu'elle a préparé pour sa nidda.

📜 Rachi (5)

לחצר אכבול ופיאה נכרית קאי דאסרו לעיל למיפק בה לרה"ר ואיצטריך לאשמעינן דלחצר מותר וכבול דסיפא דמתני' לא איפלגו בה אמוראי דלכולי עלמא כיפה של צמר:

Dans la cour : cela se rapporte au kavoul et à la perruque, interdits plus haut pour sortir en reshout harabim ; il fallait nous apprendre que dans la cour c'est permis. Quant au kavoul de la fin de la Michna, les Amoraim n'ont pas discuté à son sujet : selon tous, c'est un bonnet de laine.

פיאה נכרית קליעת שער תלושה וצוברתה על שערה עם קליעתה שתראה בעלת שער:

Perruque : une tresse de cheveux détachés qu'elle pose sur ses cheveux avec sa propre tresse pour paraître abondamment chevelue.

במוך שבאזנה שנותנת לבלוע ליחה של צואת האוזן:

Avec le coton de son oreille : qu'elle met pour absorber l'humidité du cérumen.

שבסנדלה לתענוג:

De sa sandale : pour le confort.

לנדתה באותו מקום שיבלע בו הדם ולא יטנף בגדיה:

Pour sa nidda : a cet endroit, pour qu'il absorbe le sang et que ses vêtements ne soient pas salis.

🗂️ Tossefot (1)

ובמוך שהתקינה לנדתה פ"ה באותו מקום שיבלע בו הדם ולא יטנפו בגדיה ול"נ דא"כ אצולי טינוף הוא ומשוי הוא כדאמר בפ"ק (דף יא:) דכל אצולי טינוף לא חשיב ומשוי הוא לכן נ"ל שלא יפול על בשרה ותייבש עליה ונמצא מצערה:

Et avec le coton qu'elle a préparé pour sa nidda : Rachi explique : à cet endroit, pour qu'il absorbe le sang et que ses vêtements ne soient pas salis. Cela ne me paraît pas juste, car dans ce cas il sert à éviter la saleté, et c'est un fardeau, comme on l'a dit au premier chapitre (11b) : tout ce qui sert à éviter la saleté n'est pas considéré (comme vêtement) et c'est un fardeau. Il me semble donc (qu'il sert à ce) que (le sang) ne tombe pas sur sa chair, n'y sèche pas et ne la fasse souffrir.

💡 Explication

Le kavoul et la peah nokhrit (perruque) sont interdits en reshout harabim (57b), mais la Michna les permet dans la cour. La Guemara discutera si cette permission est propre à ces deux parures.

Les trois sortes de mokh (coton) sont permises car elles servent le corps et restent en place. Tossefot précise que le coton de nidda sert à éviter la souffrance : un objet qui protège seulement de la saleté serait un massoui (fardeau).

בפילפל, ובגלגל מלח, וכל דבר שניתן לתוך פיה, ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת, ואם נפל — לא תחזיר.

Avec du poivre, avec un grain de sel et toute chose qu'elle a mise dans sa bouche, à condition qu'elle ne l'y mette pas pour la première fois le Chabbat ; et si cela est tombé, elle ne le remettra pas.

📜 Rachi (3)

פלפל פלפל ארוך נותנת אשה בפיה שריחה רע:

Poivre : un poivre long qu'une femme met dans sa bouche lorsque son haleine sent mauvais.

גלגל מלח כמו גרגיר מלח לרפואת חולי שינים:

Grain de sel : comme un grain de sel, pour soigner une maladie des dents.

שנתנה לתוך פיה מבעוד יום:

Qu'elle a mise dans sa bouche : la veille (avant le Chabbat).

🗂️ Tossefot (1)

ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת פירש הר"ר פורת גזירה משום שחיקת סממנים כיון דלרפואה הוא ול"נ דאם כן אם נפל אמאי לא תחזיר האמר בפרק בתרא דעירובין (דף קב: ושם) מחזירין רטיה במקדש אבל לא במדינה וע"כ לא אסרינן להחזיר הרטיה אלא משום שמא ימרח והכא לא שייך מירוח דאין שייך מירוח אלא בדבר לח כגון רטיה אבל בפלפלין ובגלגלא לא שייך מירוח לכן נ"ל ובלבד שלא תתן לכתחלה מפני שנראה כמערמת להוציאה ולפירוש זה כל הנך דלעיל מוך שבאזנה ושבסנדלה אסורין לתת לכתחלה וא"ת א"כ היכי שרו לקמן פורפת על האבן או על האגוז והא נראה כמערמת וי"ל דהתם ניכר הדבר והכל יודעין דלכך צריכה וליכא שום חששא אבל בדבר שהיא נותנת בתוך פיה אינם יודעין למה היא נותנת:

À condition qu'elle ne l'y mette pas pour la première fois le Chabbat : Rabbi Porat explique : c'est un décret à cause du broyage des ingrédients, puisque c'est pour la guérison. Cela ne me paraît pas juste, car dans ce cas, si c'est tombé, pourquoi ne pas le remettre ? On a dit au dernier chapitre d'Erouvin (102b) qu'on remet le pansement au Temple mais pas en province, et on n'interdit de remettre le pansement qu'à cause du risque d'étaler (meroah) ; or ici l'étalement ne s'applique pas, car il ne concerne qu'une substance humide comme un pansement, et non le poivre et le grain de sel. Il me semble donc que "à condition qu'elle ne l'y mette pas pour la première fois" (vient) de ce qu'elle semblerait ruser pour le transporter. Selon cette explication, tous les cas précédents, le coton de l'oreille et de la sandale, sont interdits à placer pour la première fois (le Chabbat). Et si l'on demande : comment alors permet-on plus loin d'agrafer (un vêtement) sur une pierre ou sur une noix, cela ne semble-t-il pas une ruse ? On peut répondre que là la chose est visible et tous savent qu'elle en a besoin pour cela, et il n'y a aucune crainte ; mais pour ce qu'elle met dans sa bouche, on ne sait pas pourquoi elle l'y met.

💡 Explication

Le poivre et le sel en bouche ont un rôle thérapeutique ou d'hygiène ; ils sont permis s'ils ont été placés avant Chabbat. Placer ou remettre le Chabbat est interdit. Rabbi Porat y voit le décret de chehikat samamanim (broyage des remèdes) ; Tossefot préfère la crainte qu'elle paraisse ruser (ha'arama) pour transporter l'objet.

שן תותבת, שן של זהב — רבי מתיר, וחכמים אוסרים.

La dent postiche, la dent en or : Rabbi permet, et les Hakhamim interdisent.

📜 Rachi (3)

שן תותבת נותנת בלחייה ממקום אחר והיא של זהב:

Dent postiche : qu'elle met dans sa mâchoire, venant d'ailleurs, et elle est en or.

רבי מתיר לצאת בה:

Rabbi permet : de sortir avec.

וחכמים אוסרין דכיון דמשונה משאר השינים דילמא מיחייכי עלה ושקלה לה מהתם וממטי לה בידה ובגמרא אמרינן דשל זהב נקט דווקא ל"א שן תותבת שן של אדם היתה ואהיתירא דלעיל קאי ולאו אפלוגתא דרבי ורבנן והכי קאמר בפלפל ובגלגל מלח ושן תותבת שן של זהב רבי מתיר כו':

Et les Hakhamim interdisent : car puisqu'elle diffère des autres dents, peut-être se moquera-t-on d'elle, elle l'ôtera de là et la portera à la main. Dans la Guemara nous disons que (la Michna) a cité l'or précisément. Autre explication : la dent postiche est une dent humaine et se rattache à la permission qui précède, et non à la mahloket de Rabbi et des Rabbanan ; voici ce qu'elle dit : avec le poivre, avec le grain de sel et avec la dent postiche ; la dent en or, Rabbi permet, etc.

💡 Explication

Deux lectures chez Rachi : selon la première, chen totevet et chen chel zahav désignent le même objet, une dent postiche en or, objet de la mahloket. Selon la seconde, la dent postiche humaine est permise sans discussion ; seule la dent en or, qui se remarque, est discutée. Les Hakhamim craignent qu'elle l'ôte par honte et la porte en reshout harabim.

גמ׳ וצריכא, דאי אשמעינן דידה משום דלא מאיס, אבל חבירתה דמאיס — אימא לא.

GUEMARA. Et c'est nécessaire (d'enseigner les trois cas) : car si l'on nous avait appris (seulement) les siens, (on aurait dit que c'est permis) parce qu'ils ne sont pas repoussants ; mais ceux de sa compagne, qui sont repoussants, je dirais que non.

📜 Rachi (1)

גמ' דלא מאיס וליכא למימר דמשלפא ליה משום דמחכו עלה וממטי ליה בידיה:

Guemara. Qui ne sont pas repoussants : on ne peut donc pas dire qu'elle les retirera parce qu'on se moquera d'elle, et qu'elle les portera à la main.

💡 Explication

Procédé classique de tsritcha : la Guemara montre qu'aucun des trois cas de la Michna n'est superflu. Les cheveux d'une autre femme sont maous (repoussants, souvent d'une autre couleur) ; on aurait pu craindre qu'on se moque d'elle et qu'elle les retire.

🖼️ Schéma

Pourquoi la Michna doit énoncer les trois sortes de cheveux (segments 7-8).

ואי אשמעינן דחבירתה — דבת מינה הוא, אבל דבהמה לאו בר מינה הוא אימא לא, צריכא.

Et si l'on nous avait appris ceux de sa compagne, (on aurait dit que c'est permis) parce qu'ils sont de son espèce ; mais ceux d'un animal, qui ne sont pas de son espèce, je dirais que non. C'est (donc) nécessaire.

📜 Rachi (1)

דבת מינה הוא ולא מינכר ולא מחייכי עלה:

Parce qu'ils sont de son espèce : cela ne se remarque pas et on ne se moque pas d'elle.

💡 Explication

Les cheveux d'une autre femme se confondent avec les siens (bat mina, de son espèce). Les poils d'animal ne le sont pas : il fallait que la Michna les mentionne explicitement pour les permettre.

תנא: ובלבד שלא תצא ילדה בשל זקנה וזקנה בשל ילדה.

On a enseigné (dans une baraita) : à condition qu'une jeune fille ne sorte pas avec (les cheveux) d'une femme âgée, ni une femme âgée avec ceux d'une jeune fille.

📜 Rachi (1)

ובלבד שלא תצא זקנה בחוטי שער של ילדה וילדה בשל זקנה דלבנות על שחורות או שחורות על לבנות מאיס ואתי למישלף:

À condition que ne sorte pas une femme âgée : avec les fils de cheveux d'une jeune fille, ni une jeune fille avec ceux d'une femme âgée, car du blanc sur du noir ou du noir sur du blanc est repoussant, et elle en viendra à les retirer.

🗂️ Tossefot (1)

ובלבד שלא תצא זקנה בשל ילדה וילדה בשל זקנה כך היא עיקר הגירסא והשתא פריך שפיר בשלמא זקנה בשל ילדה שבח הוא לה פירוש ומשום הכי איצטריך לאשמעינן שלא תצא דאפילו הכי מחכו עלה אלא ילדה בשל זקנה אמאי גנאי הוא לה פירוש אמאי איצטריך לאשמעינן דלא תצא פשיטא דכיון דגנאי הוא לה ודאי מחכו עלה ושקלה להו וכיון דתנא זקנה בשל ילדה אסור כל שכן ילדה בשל זקנה ודוחק הוא לומר זו וא"צ לומר זו קתני ואית דגרסי איפכא ובלבד שלא תצא ילדה בשל זקנה וזקנה בשל ילדה ואינו מיושב דא"כ אמאי פריך ילדה בשל זקנה אמאי שהרי כך הוא דרך הש"ס לשנות הפשוט תחלה והרב פורת מיישב גירסא זו וה"פ אלא ילדה בשל זקנה אמאי איצטריך גנאי הוא לה דלעולם לא תצא בהן אפילו בחול:

À condition que ne sorte pas une femme âgée avec ceux d'une jeune fille, ni une jeune fille avec ceux d'une femme âgée : telle est la version principale, et ainsi l'objection est bien posée : "certes, une femme âgée avec ceux d'une jeune fille, c'est flatteur pour elle", c'est-à-dire que c'est pour cela qu'il fallait nous apprendre qu'elle ne sortira pas, car même ainsi on se moque d'elle ; "mais une jeune fille avec ceux d'une femme âgée, pourquoi ? c'est humiliant pour elle", c'est-à-dire pourquoi fallait-il nous apprendre qu'elle ne sortira pas ? C'est évident : puisque c'est humiliant pour elle, on se moquera certainement d'elle et elle les retirera ; et puisqu'il a enseigné qu'une femme âgée avec ceux d'une jeune fille est interdit, à plus forte raison une jeune fille avec ceux d'une femme âgée. Il est forcé de dire qu'il enseigne selon le schéma "ceci, et il est inutile de dire cela". Certains lisent à l'inverse : "à condition que ne sorte pas une jeune fille avec ceux d'une femme âgée, ni une femme âgée avec ceux d'une jeune fille". Cela ne s'explique pas bien, car alors pourquoi objecter "une jeune fille avec ceux d'une femme âgée, pourquoi ?", puisque c'est ainsi l'usage du Talmud d'enseigner d'abord le cas simple. Le Rav Porat justifie cette version, et voici le sens : "mais une jeune fille avec ceux d'une femme âgée, pourquoi fallait-il (le dire) ? C'est humiliant pour elle", de sorte qu'elle ne sortira jamais avec, même en semaine.

💡 Explication

La Tossefta limite la permission : les cheveux d'une autre femme doivent être de la même couleur. Un contraste visible entraîne la moquerie, donc le risque qu'elle les retire et les porte. Tossefot discute l'ordre de la baraita, qui détermine le sens de la question suivante.

🖼️ Schéma

La baraita sur les cheveux d'une femme d'un autre âge et l'objection de la Guemara.

בשלמא זקנה בשל ילדה — שבח הוא לה. אלא ילדה בשל זקנה אמאי? גנאי הוא לה! איידי דתנא זקנה בשל ילדה, תנא נמי ילדה בשל זקנה.

Certes, une femme âgée avec ceux d'une jeune fille : c'est flatteur pour elle. Mais une jeune fille avec ceux d'une femme âgée, pourquoi (en parler) ?

C'est humiliant pour elle ! Puisqu'il a enseigné une femme âgée avec ceux d'une jeune fille, il a enseigné aussi une jeune fille avec ceux d'une femme âgée.

💡 Explication

Une jeune fille ne porterait pas de cheveux blancs, puisque cela l'enlaidit. La baraita le mentionne par symétrie : aydé détana, "puisqu'il a enseigné l'un, il a enseigné l'autre". Formule courante pour expliquer un cas cité par entraînement.

בכבול ובפאה נכרית לחצר. אמר רב: כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים, אסור לצאת בו לחצר — חוץ מכבול ופאה נכרית.

"Avec le kavoul et avec la perruque, dans la cour." Rav a dit : tout ce avec quoi les Sages ont interdit de sortir en reshout harabim, il est interdit de sortir avec dans la cour, sauf le kavoul et la perruque.

📜 Rachi (3)

כל שאסרו חכמים בריש פרקין חוטי צמר ופשתן טוטפת ושאר השנויים במשנה שאסור ללכת בהן לרה"ר:

Tout ce que les Sages ont interdit : au début de notre chapitre, les fils de laine et de lin, la totéfet et les autres objets enseignés dans la Michna avec lesquels il est interdit d'aller en reshout harabim.

אסור לצאת לחצר ואף על גב דשרי לטלטולינהו דתורת כלי עליהן כדאמרן הרי הן ככל הכלים הנטלים בחצר מיהו דרך מלבוש אסור דמרגלה ליה ונפקא ביה לרה"ר:

Il est interdit de sortir dans la cour : bien qu'il soit permis de les déplacer, puisqu'ils ont le statut d'objet (keli), comme nous l'avons dit, et qu'ils sont comme tous les objets qu'on déplace dans la cour ; mais à la manière d'un vêtement, c'est interdit, car elle en prendrait l'habitude et sortirait avec en reshout harabim.

חוץ מכבול ופיאה שמותר לחצר כדתנן במתניתין וטעמא מפרש לקמיה:

Sauf le kavoul et la perruque : qui sont permis dans la cour, comme enseigné la Michna ; la raison est expliquée plus loin.

⚖️ Rosh (1)

גמ' יתיב רבין ורב הונא קמיה דר' ירמיה ויתיב רבי ירמיה וקא מנמנם ויתיב רבין וקאמר בירית באחת וכבלים בשתים א"ל אלו ואלו בשתים ומטילין שלשלת ביניהן ונעשה כבלים. ונקרב קרבן ה' איש אשר מצא וגו' אמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף:

Guemara. Ravin et Rav Houna étaient assis devant R. Yirmeya, et R. Yirmeya somnolait. Ravin dit : la berit se porte à une jambe et les kevalim aux deux. (R. Yirmeya) lui dit : les unes et les autres se portent aux deux jambes, et l'on met une chaînette entre elles, et elles deviennent des kevalim. "Nous apportons l'offrande de Hachem, chacun ce qu'il a trouvé", etc. Rav Chechet a dit : pourquoi le verset a-t-il énumère les parures extérieures avec les parures intérieures ? Pour te dire : quiconque regarde le petit doigt d'une femme est comme s'il regardait l'endroit intime.

💡 Explication

Première position : Rav. Les parures interdites en rue (fils, totéfet...) le sont aussi dans la cour, par crainte que l'habitude de les porter l'amène à sortir en rue. Seuls le kavoul et la perruque font exception, comme la Michna le précise.

Le Roch cite ici un résumé de passages de 63b-64a (berit et kevalim, derasha de Rav Chechet).

רבי ענני בר ששון משמיה דרבי ישמעאל אמר: הכל ככבול.

R. Anani bar Sasson a dit au nom de R.

Yichmael : tout est comme le kavoul.

📜 Rachi (1)

הכל ככבול כל הנאסרים לא נאסרו אלא לרה"ר אבל לחצר מותרים ככבול:

Tout est comme le kavoul : tous les objets interdits ne l'ont été que pour la reshout harabim, mais dans la cour ils sont permis, comme le kavoul.

🗂️ Tossefot (1)

רבי ענני ברבי ששון אמר הכל ככבול ונראה דהלכה כרבי ענני מדאמר מילתיה משמיה דרבי ישמעאל בר' יוסי ור' ישמעאל תנא הוא ופליג ועוד דבשל סופרים הלך אחר המיקל ור' ענני דמתיר בחצר היינו אפילו בחצר שאינה מעורבת דבחצר מעורבת ליכא שום חדוש אם כן נשים מותרות להתקשט בבית ובחצר בטבעות ובתכשיטין ואנו שאין לנו רה"ר גמור דכל רה"ר שלנו כרמלית היא שהרי אין מבואות שלנו רחבות י"ו אמה ולא ס' ריבוא בוקעים בו הרי הוא כחצר שאינה מעורבת ומותרות נשים שלנו להתקשט בטבעות ובתכשיטים כפר"ת והקשה ר"י דאפילו אי רה"ר שלנו חשיב ככרמלית היכי שרו כמו חצר והאמר לקמן פרק כל כתבי (שבת דף קכ.) גבי דליקה דמותר להציל בחצר שאינה. מעורבת ולא בכרמלית ואומר רבינו ברוך כיון דלדידהו הוו להו רה"ר גמורה לא מדמו כרמלית לחצר שאינה מעורבת ואסרינן כרמלית משום רה"ר אבל אנו שאין לנו רה"ר כלל אין להחמיר בכרמלית כ"כ וה"ר שמשון מצא כתוב בשם רבינו שר שלום דדבר שהוא רגילות להראות זו לזו אסור וכשאינם רגילות מותרות ונשי דידן אינן מראות תכשיטיהן וטבעותיהן ומש"ה מותרות לצאת בהן וסוף דבר אמרו הקדמונים דמותרות לצאת בהן דמוטב יהו שוגגות ואל יהו מזידות:

R. Anani berabbi Sasson a dit : tout est comme le kavoul : il semble que la halakha suive R. Anani, puisqu'il a dit son enseignement au nom de R. Yichmael b. R. Yossi, et R. Yichmael est un tanna qui peut contester. De plus, pour une règle derabbanan (des Sages), on suit l'avis le plus clément. Et R. Anani, qui permet dans la cour, permet même dans une cour sans erouv, car dans une cour avec erouv il n'y aurait aucune nouveauté. Dès lors, les femmes peuvent se parer à la maison et dans la cour de bagues et de parures. Et nous, qui n'avons pas de véritable reshout harabim, puisque toutes nos rues sont des karmelit (nos ruelles n'ayant pas seize amot de large et six cent mille personnes ne les traversant pas), (notre rue) est comme une cour sans erouv, et nos femmes peuvent se parer de bagues et de parures, selon l'explication de Rabbenou Tam. Le Ri a objecté : même si notre reshout harabim est considérée comme une karmelit, comment la permettre comme une cour ? On dit plus loin, au chapitre Kol kitvei (Chabbat 120a), au sujet de l'incendie, qu'il est permis de sauver (des objets) vers une cour sans erouv et non vers une karmelit ! Rabbenou Baroukh répond : pour eux, qui avaient une véritable reshout harabim, on ne comparait pas la karmelit à une cour sans erouv et on interdisait la karmelit à cause de la reshout harabim ; mais nous, qui n'avons aucune reshout harabim, il n'y a pas lieu d'être si sévère pour la karmelit. Le Rav Chimchon a trouvé écrit au nom de Rabbenou Char Chalom : ce que les femmes ont l'habitude de se montrer les unes aux autres est interdit, et ce qu'elles n'ont pas l'habitude (de montrer) est permis ; nos femmes ne montrent pas leurs parures et leurs bagues, et c'est pourquoi elles peuvent sortir avec. Finalement, les anciens ont dit qu'elles peuvent sortir avec, car mieux vaut qu'elles soient chogguot (fautives involontaires) plutôt que mezidot (fautives délibérées).

💡 Explication

Seconde position : R. Anani bar Sasson. Toutes les parures interdites en rue sont permises dans la cour. Le kavoul n'a rien de particulier.

Tossefot tranche comme lui et en tire, avec Rabbenou Tam, une conséquence pratique : nos rues ont le statut de karmelit, assimilée à une cour sans erouv ; les femmes peuvent donc y porter leurs parures. Tossefot rapporte les objections et conclut par le principe moutav yihyou chogguin (mieux vaut une faute involontaire qu'une faute délibérée).

תנן: בכבול ובפאה נכרית לחצר. בשלמא לרב — ניחא, אלא לרבי ענני בר ששון קשיא! רבי ענני בר ששון משמיה דמאן קאמר ליה? — משמיה דרבי ישמעאל בר יוסי, רבי ישמעאל בר יוסי תנא הוא ופליג.

Nous avons appris : "avec le kavoul et avec la perruque, dans la cour". Selon Rav, cela va bien ; mais selon R.

Anani bar Sasson, c'est difficile ! Au nom de qui R.

Anani bar Sasson l'a-t-il dit ? Au nom de R.

Yichmael b. R.

Yossi ; R. Yichmael b.

R. Yossi est un tanna et il conteste (la Michna).

📜 Rachi (1)

בשלמא לרב ניחא מדנקט הני ושבקינהו לאינך דמיתני בהדייהו לאיסורא ברישא דמתניתין מכלל דכולהו אף לחצר באיסורייהו קיימי:

Selon Rav, cela va bien : puisqu'elle a cité ceux-ci et a laissé les autres, enseignés avec eux comme interdits au début de la Michna, on en déduit qu'ils restent tous interdits, même dans la cour.

⚖️ Rosh (1)

גמ' תנא ובלבד שלא תצא ילדה בשל זקינה וזקינה בשל ילדה. בכבול ובפיאה נכרית לחצר אמר רב כל שאסרו בו לצאת לרשות הרבים אסור לצאת בו בחצר חוץ מכבול ופיאה נכרית. ור' ענני בר ששון משום דרבי ישמעאל אומר הכל ככבול. והלכה כרב דסתם לן תנא כוותיה. ולרב מאי שנא הני אמר עולא כדי שלא תתגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה. כדתניא והדוה בנדתה חכמים הראשונים אמרו שלא תכחול ושלא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין עד שבא ר"ע ולימד א"כ נמצא אתה מגנה על בעלה ונמצא בעלה מגרשה. אלא מה ת"ל והדוה בנדתה בנדתה תהא עד שתבוא במים. ור"ת ז"ל פסק כר' ענני בר ששון דבשל סופרים הלך אחר המיקל ואע"ג דסתם מתניתין כרב. ודכוותיה אשכחן גבי פרוזבול דסתם מתניתין סברא דלא מצי למימר פרוזבול היה לי ואבד וקיימא לן בגיטין בפרק השולח (גיטין דף לז:) כברייתא דסברא כרב דמצי למימר פרוזבול היה לי ואבד הלכך מותר להתקשט בחצר וכן נמי ברשות הרבים שאין רחב ט"ו אמה ואין מפולשין משער לשער ואינו אלא כרמלית דהא שרינן בחצר. ומשמע אפילו בחצר שאינה מעורבת ומדקדק במתני' ולא בכבול לרשות הרבים משמע הא בכרמלית שפיר דמי והכל ככבול. ונראה דאין ללמוד היתר כרמלית מהיתר חצר שאין מעורבת כדאשכחן לקמן בפרק כל כתבי הקודש (שבת דף קטז:) גבי הצלת ספרים למבוי שאינו מפולש רבי יהודה בן בתירא אמר אף למפולש ומפרש בגמרא מבוי שיש לו שתי מחיצות ולחי אחד ואליבא דרבי יהודה היינו כרמלית וגבי הצלה שאינה של מצוה קאמר התם רבי יהודה בן בתירא אומר אף לחצר שאינה מעורבת אבל לכרמלית לא שרי הואיל ואין מצוה בהצלתם. והא דדייק מדקתני ולא בכבול לר"ה. דמשמע הא בכרמלית שפיר דמי לאו דיוקא היא דבההיא דלא יעמוד אדם בר"ה וישתה ברה"י ערובין צט. קאמר אביי דה"ה בכרמלית ואפילו רבא דפליג עליה לאו משום דקתני לר"ה אלא כדקאמר היא גופה גזירה וכו' ובההיא דלא יעמוד אדם ברשות הרבים וישתין לרה"י שם צח: וכן לא ירוק כ"ע מודו דה"ה בכרמלית אלא היה אור"ת ז"ל דאין לאסור לנשים תכשיטיהן כי לא ישמעו לנו והנח להן לבנות ישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין:

Guemara. On a enseigné : à condition qu'une jeune fille ne sorte pas avec ceux d'une femme âgée, ni une femme âgée avec ceux d'une jeune fille. Avec le kavoul et avec la perruque dans la cour : Rav a dit : tout ce avec quoi on a interdit de sortir en reshout harabim, il est interdit de sortir avec dans la cour, sauf le kavoul et la perruque. Et R. Anani bar Sasson, au nom de R. Yichmael, dit : tout est comme le kavoul. La halakha suit Rav, car le tanna a statué anonymement comme lui. Et selon Rav, qu'y a-t-il de particulier à ceux-ci ? Oulla a dit : pour qu'elle ne devienne pas repoussante aux yeux de son mari et que son mari ne la répudie pas. Comme on l'a enseigné : "et de celle qui souffre dans sa nidda" : les premiers Sages ont dit qu'elle ne mettra pas de khôl, ne se fardera pas et ne se parera pas d'habits colorés, jusqu'à ce que vienne R. Akiva et enseigne : s'il en est ainsi, tu la rends repoussante aux yeux de son mari et son mari la répudiera. Que vient donc enseigner "et de celle qui souffre dans sa nidda" ? Elle reste dans sa nidda jusqu'à ce qu'elle entre dans l'eau. Rabbenou Tam z.l. a tranché comme R. Anani bar Sasson, car pour une règle des Soferim on suit l'avis clément, bien que la Michna anonyme soit comme Rav. Nous trouvons un cas semblable pour le prozboul : la Michna anonyme estime qu'on ne peut pas dire "j'avais un prozboul et il s'est perdu", et nous établissons au chapitre Hacholéa'h (Guittin 37b) comme la baraita, qui estime avec Rav qu'on peut dire "j'avais un prozboul et il s'est perdu". Il est donc permis de se parer dans la cour, et aussi dans une reshout harabim qui n'a pas quinze amot de large et n'est pas ouverte d'une porte à l'autre, et qui n'est donc qu'une karmelit, puisque nous permettons dans la cour. Cela semble valoir même pour une cour sans erouv. Et l'on déduit de la Michna, "ni avec le kavoul en reshout harabim", que dans une karmelit c'est permis, et que tout est comme le kavoul. Il me semble qu'on ne doit pas déduire la permission de la karmelit de celle de la cour sans erouv, comme nous le trouvons plus loin au chapitre Kol kitvei hakodech (Chabbat 116b) à propos du sauvetage des livres vers une impasse non traversante : R. Yehouda ben Betera dit : même vers une impasse traversante ; et la Guemara explique : une impasse qui a deux murs et un lehi, qui selon R. Yehouda est une karmelit ; et pour un sauvetage qui n'est pas une mitsva, R. Yehouda ben Betera dit là-bas : même vers une cour sans erouv, mais il ne permet pas vers une karmelit, puisque leur sauvetage n'est pas une mitsva. Et la déduction tirée de ce que la Michna dit "ni avec le kavoul en reshout harabim", qui impliquerait que dans une karmelit c'est permis, n'est pas une vraie déduction : pour "un homme ne se tiendra pas en reshout harabim pour boire en reshout hayahid" (Erouvin 99a), Abaye dit que la même règle vaut pour la karmelit ; et même Rava, qui le conteste, ne le fait pas parce qu'il est enseigné "en reshout harabim", mais pour la raison qu'il donne : "c'est elle-même un décret", etc. Et pour "un homme ne se tiendra pas en reshout harabim pour uriner vers la reshout hayahid" (ibid. 98b), et de même "il ne crachera pas", tous reconnaissent que la même règle vaut pour la karmelit. Mais Rabbenou Tam z.l. disait qu'on ne doit pas interdire aux femmes leurs parures, car elles ne nous écouteront pas ; laisse les filles d'Israël, mieux vaut qu'elles soient chogguot que mezidot.

💡 Explication

Objection contre R. Anani : la Michna ne permet dans la cour que le kavoul et la perruque ; les autres objets restent donc interdits. Réponse : R. Anani rapporte l'avis d'un tanna, R. Yichmael b. R. Yossi, qui a le droit de contester une Michna.

Le Roch pose d'abord que la halakha suit Rav (stam Michna), puis rapporte que Rabbenou Tam tranche comme R. Anani (règle derabbanan : lekoula). Il discute ensuite l'assimilation de la karmelit à la cour et conclut avec Rabbenou Tam : on ne proteste pas auprès des femmes.

ורב, מאי שנא הני? אמר עולא: כדי שלא תתגנה על בעלה. כדתניא: ״והדוה בנדתה״ — זקנים הראשונים אמרו שלא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט בבגדי צבעונין, עד שבא רבי עקיבא ולימד: אם כן — אתה מגנה על בעלה, ונמצא בעלה מגרשה. אלא מה תלמוד לומר: ״והדוה בנדתה״ — בנדתה תהא עד שתבא במים.

Et selon Rav, qu'y a-t-il de particulier à ceux-ci ? Oulla a dit : pour qu'elle ne devienne pas repoussante aux yeux de son mari.

Comme on l'a enseigné : "et de celle qui souffre dans sa nidda" (Vayikra 15, 33) : les premiers anciens ont dit qu'elle ne mettra pas de khôl, ne se fardera pas et ne se parera pas d'habits colorés, jusqu'à ce que vienne R. Akiva et enseigne : s'il en est ainsi, tu la rends repoussante aux yeux de son mari, et son mari la répudiera.

Que vient donc enseigner "et de celle qui souffre dans sa nidda" ? Elle restera dans son état de nidda jusqu'à ce qu'elle entre dans l'eau.

📜 Rachi (7)

כדי שלא תתגנה התירו לה קצת קישוטים הנאים:

Pour qu'elle ne devienne pas repoussante : on lui a permis quelques parures seyantes.

כדתניא דחשו רבנן להכי:

Comme on l'a enseigné : que les Rabbanan se sont préoccupés de cela.

בנדתה היו דורשין הראשונים כמשמעו כדבר המנודה ומרחיקה מבעלה:

Dans sa nidda : les premiers (Sages) l'interprétaient selon le sens de menoudè (mis à l'écart), et l'éloignaient de son mari.

שלא תכחול עיניה:

Qu'elle ne mettra pas de khôl : à ses yeux.

ולא תפקוס שרק על פניה טינפאנ"ל בלע"ז והוא אדום:

Ne se fardera pas : elle met du fard sur son visage, tinpanel en langue étrangère, qui est rouge.

תהא בנדתה בטומאתה:

Elle restera dans sa nidda : dans son impureté.

עד שתבא במים לטבול ואע"פ שעברו ז' שלה ופסק מעיינה:

Jusqu'à ce qu'elle entre dans l'eau : pour s'immerger, même si ses sept (jours) sont passés et que son flux s'est arrêté.

🪔 Ben Yehoyada (1)

עד שבא רבי עקיבא ולמד. יש להקשות מהיכן 'בא' ולמה נקיט בלשון זה? ונראה לי בס"ד דגבי מורא תלמידי חכמים אמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה יז:) עד שבא רבי עקיבה ולימד את ה' א-להיך תירא (דברים י, כ) לרבות תלמידי חכמים, ופירשו רבני אשכנז ז"ל עד שבא מן השמים אחר שעלה בעליית הפרדס עם בן עזאי ובן זומא ואלישע וראה שם דהענישו את מלאך מט"ט על אשר לא קם מקמיה אלישע. ובזה נתברר יותר מורא תלמידי חכמים עד היכן מגיע! ולכך נתעורר לדרוש דרשה זו את לרבות תלמידי חכמים עד כאן דבריו. אך אעיקרא דמלתא יש להקשות מה טעם יש להשוות כבוד בשר ודם לכבוד המקום? אמנם הטעם מפורש בספרי המפרשים שגם זה הוא כבוד המקום, יען כי החכם הוא מורה חוקי הא-להים ותורותיו ומודיע לעם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון, ואם לא יהיה לו כבוד ביותר נפיק מזה חורבא לקיום התורה והמצות שלא יהיו דבריו נשמעים אצל ההמון, ועתה מדבר זה אנחנו למדין טעם נכון אצל אשה נדה להתיר לה הקישוט בימי נדתה, כדי שלא תתגנה בעיני בעלה ויגרשנה בעלה. ולזה אמר עד שבא רבי עקיבא מן השמים ודרש דרשה להשוות כבוד תלמידי חכמים לכבוד שמים, שאז לימד לנו גם דבר זה להתיר הקישוט בנדה כדי שלא תתגנה, כמו שמצינו היתר להשוות כבוד תלמידי חכמים לכבוד שמים כדי שלא יתגנה בעיני ההמון ויהיו דבריו נשמעין. ועוד נראה לי בס"ד, דרבי עקיבה היה תחלתו עני שהיה כמה שנים בתחלת ימיו מסוג העניים, ואחר כך בא ונכנס עם סוג העשירים, ומצינו אחר שנתעשר היה מכבד את אשתו בתכשיטין יקרים מה שלא עשו זאת שאר חכמים, כי אפילו אשתו של רבן גמליאל שהיה נשיא ועשיר גדול נתקנאת ממנה, ואמרה לבעלה אתה נשיא וגדול איך לא תעשה לי כמו שעושה רבי עקיבה לאשתו?! ועוד אמרו רבותינו ז"ל דאמרו לו תלמידיו רבינו ביישתנו במה שאתה עושה כל כך לאשתך! ומאחר שהיה נותן כבוד לנשים לכך שם על לבו לדרוש ולתת טעם בתכשיט הנשים גם בימי נדתה, כי התכשיטין הם כבוד האשה. וזה שאמר עד שבא בסוג העשירים שאז היה נזהר בכבוד הנשים, ואז לימד הלכה זו הנותנת כבוד ויקר לנשים.

Jusqu'à ce que vienne R. Akiva et enseigne. On peut demander : d'où est-il venu, et pourquoi employer cette expression ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, qu'au sujet de la crainte due aux talmidei hakhamim, nos Maîtres ont dit (Roch Hachana 17b ; Pessahim 22b) : "jusqu'à ce que vienne R. Akiva et enseigne : 'Hachem ton D.ieu tu craindras', pour inclure les talmidei hakhamim". Les Rabbanim d'Achkenaz ont expliqué : jusqu'à ce qu'il revienne du Ciel, après être monté au Pardes avec Ben Azzai, Ben Zoma et Elicha, où il vit que l'on punit l'ange Metatron parce qu'il ne s'était pas levé devant Elicha. Il comprit alors davantage jusqu'où va la crainte due aux talmidei hakhamim, et c'est pourquoi il fut incité à donner cette derasha du mot et pour inclure les talmidei hakhamim ; fin de leurs paroles. Mais sur le fond, on peut demander : quelle raison y a-t-il de comparer l'honneur d'un être de chair et de sang à l'honneur du Makom ? La raison est expliquée dans les livres des commentateurs : cela aussi est l'honneur du Makom, car le Sage enseigne les lois de D.ieu et Ses enseignements, et fait connaître au peuple le chemin à suivre et les actes à accomplir ; s'il n'avait pas un grand honneur, il en résulterait un dommage pour l'observance de la Torah et des mitsvot, car ses paroles ne seraient pas écoutées par la foule. De cela nous apprenons une raison juste, pour la femme nidda, de lui permettre de se parer pendant les jours de sa nidda, afin qu'elle ne devienne pas repoussante aux yeux de son mari et que son mari ne la répudie pas. C'est pourquoi il dit : jusqu'à ce que vienne R. Akiva du Ciel et donne une derasha comparant l'honneur des talmidei hakhamim à l'honneur du Ciel ; alors il nous a enseigné aussi cette chose, permettre la parure de la nidda afin qu'elle ne devienne pas repoussante, de même que nous trouvons la permission de comparer l'honneur des talmidei hakhamim à l'honneur du Ciel afin que (le Sage) ne soit pas méprisé aux yeux de la foule et que ses paroles soient écoutées. Il me semble encore, avec l'aide du Ciel, que R. Akiva fut d'abord pauvre, pendant plusieurs années au début de sa vie, parmi les pauvres, puis il vint et entra parmi les riches. Nous trouvons qu'après s'être enrichi, il honorait sa femme de parures précieuses, ce que ne faisaient pas les autres Sages : même la femme de Rabban Gamliel, qui était Nassi et très riche, l'envia et dit à son mari : tu es Nassi et grand, comment ne fais-tu pas pour moi ce que R. Akiva fait pour sa femme ? Nos Maîtres ont dit encore que ses élèves lui dirent : notre maître, tu nous as fait honte par tout ce que tu fais pour ta femme ! Puisqu'il donnait de l'honneur aux femmes, il eut à cœur de donner cette derasha et de justifier la parure des femmes même pendant les jours de leur nidda, car les parures sont l'honneur de la femme. C'est ce qu'il dit : "jusqu'à ce que vienne" dans la catégorie des riches, car alors il était attentif à l'honneur des femmes, et alors il enseigna cette halakha qui donne honneur et estime aux femmes.

💡 Explication

Oulla explique la permission du kavoul et de la perruque dans la cour : sans aucune parure, la femme deviendrait repoussante aux yeux de son mari. Il appuie cela sur la baraita de R. Akiva.

Les zekenim harichonim lisaient niddata comme menoudè (mise à l'écart) et interdisaient à la nidda tout fard. R. Akiva rejette cette lecture : le verset enseigne que l'état de nidda dure jusqu'à l'immersion, même après la fin des jours et du flux.

אמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין — אפילו בחדרי חדרים אסור.

Rav Yehouda a dit au nom de Rav : partout où les Sages ont interdit (un acte) à cause de mar'it ha'ayin (ce que l'on pourrait voir), c'est interdit même dans les chambres les plus retirées.

📜 Rachi (1)

כל שאסרו חכמים משום מראית העין שלא יחשדוהו באיסור כגון שריון וקסדא ומגפיים או לא יקשור גמלים זה בזה דמיחזי כאזיל לחינגא:

Tout ce que les Sages ont interdit à cause de mar'it ha'ayin : pour qu'on ne le soupçonne pas d'un interdit, par exemple la cuirasse, le casque et les jambières ; ou "il ne liera pas les chameaux l'un à l'autre", car il semble aller à la foire.

🗂️ Tossefot (1)

אמר רב כל מקום שאסרו חכמים כו'. י"מ דאין הלכה כרב מדתני בחולין (דף מא.) אין שוחטין לתוך גומא ברשות הרבים שלא יחקה האפיקורסים ובחצר מותר ומיהו אין זה ראיה דבחצר מותר דאף הרואה אותו אומר לנקר חצרו הוא צריך אבל בעלמא שאם יראה אדם הרואה יחשדנו אפילו בחדרי חדרים אסור:

Rav a dit : partout où les Sages ont interdit, etc. Certains expliquent que la halakha ne suit pas Rav, puisqu'on enseigne dans Houlin (41a) : on n'égorge pas dans une fosse en reshout harabim, pour ne pas imiter les hérétiques (apikorsim), et dans la cour c'est permis. Mais ce n'est pas une preuve : dans la cour c'est permis parce que celui qui le voit dit : il a besoin de nettoyer sa cour ; mais en général, quand celui qui voit le soupçonnerait, c'est interdit même dans les chambres les plus retirées.

⚖️ Rosh (1)

גמ' אמר רב יהודה אמר רב כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. והתנן שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם תנאי היא דתניא שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם. רבי אליעזר ור"ש אוסרין. הא מלתא אף על גב דהוי ליה סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכתא כמחלוקת דברייתא. דקאי רב כוותיה דמקשינן מיניה פ"ק דע"ז דף יב. מאי אין נראה אילימא דלא מיתחזי והאמר רב יהודה א"ר כל מקום שאסרו וכו' אלמא הלכתא הכי. ורבינו נסים גאון ז"ל פסק דאין הלכה כרב והביא ראיה מהא דתניא פ"ב דחולין דף מא: הרוצה לנקר חצירו עושה מקום חוץ לגומא ושותת ויורד לגומא ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את הצדוקים. ולאו ראיה היא דלאו אולמיה דהך מתני' וברייתא מהך ברייתא ומתני' דהכא דאמר דפליגי אדרב ואמר דרב תנאי היא וכן איתמר ברייתא לעיל בפרק במה אשה (שבת דף סד:) דלא כרב. ועוד דשאני התם דהרואה אומר לנקר חצירו הוא צריך וליכא חשדא כלל. ואין ראיה נמי מהא דתניא בפרק אף על פי (כתובות דף ס.) נחום איש גליא אומר צנור שעלו בו קשקשים ממעכו בצנעה ברגלו ואינו חושש ופסיק התם הלכתא כנחום. דשאני התם דליכא חשדא דאיסורא דאורייתא משום שרואין אותו שעושה כלאחר יד. בירושלמי פרק בתרא דכלאים גר' מתניתין פליגי על דרב פשתן שצבע בהרת לא יעשה ממנה אימרא מפורסמת. ובכרים וכסתות מותר. מתני' פליגי עליה דרב נתפזרו לו מעות לפני ע"ז לא יהא שוחה ומלקט שלא יהא נראה כמשתחוה לע"ז. ואם היה מקום צנוע מותר. מתניתין פליג עליה דרב. פרצופין שמטילין מים בכרכים לא יתן פיו טל פיהן שלא יהא נראה כמנשק לע"ז. ואם היה מקום צנוע מותר. מתני' פליג עליה דרב אין שוחטים בגומא אבל עושה אדם גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את הצדוקים. מתני' פליג עליה דרב הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם. מתני' פליג עליה דרב ביב שהוא קמור ד' אמות ברשות הרבים אין שופכים מים לתוכו בשבת תני עלה אם היתה מזלחת מותרת צנורות מקלחין אסור. עונת גשמים מותר ותני בר קפרא אם היה מקום צנוע מותר. אילין פליגי על רב ולית להון קיום:

Guemara. Rav Yehouda a dit au nom de Rav : partout où les Sages ont interdit à cause de mar'it ha'ayin, c'est interdit même dans les chambres les plus retirées. Or nous avons appris : il les étend au soleil, mais pas devant les gens ! C'est une mahloket de tannaim, comme on l'a enseigné : il les étend au soleil, mais pas devant les gens ; R. Eliezer et R. Chimon interdisent. Pour cette question, bien qu'il y ait une Michna anonyme et une mahloket dans une baraita, la halakha suit la mahloket de la baraita, avec laquelle Rav est d'accord, puisqu'on objecte à partir de lui au premier chapitre d'Avoda Zara (12a) : "que signifie 'il ne semble pas' ? Si c'est qu'on ne le voit pas, Rav Yehouda n'a-t-il pas dit au nom de Rav : partout où ils ont interdit, etc." ; donc la halakha est ainsi. Rabbenou Nissim Gaon z.l. a tranché que la halakha ne suit pas Rav, et en a apporté la preuve de ce qu'on enseigne au deuxième chapitre de Houlin (41b) : celui qui veut nettoyer sa cour fait un endroit hors de la fosse, (le sang) s'écoule et descend dans la fosse ; et au marché il ne fera pas ainsi, pour ne pas imiter les Sadducéens. Ce n'est pas une preuve, car cette Michna et cette baraita n'ont pas plus de poids que la Michna et la baraita d'ici, dont (la Guemara) a dit qu'elles contestent Rav et que Rav suit une opinion tannaitique. De même, une baraita a été citée plus haut au chapitre Bameh isha (Chabbat 64b) contre Rav. De plus, là-bas c'est différent, car celui qui voit dit : il a besoin de nettoyer sa cour, et il n'y a aucun soupçon. Il n'y a pas de preuve non plus de ce qu'on enseigne au chapitre Af al pi (Ketoubot 60a) : Nahoum ich Galya dit : une gouttière où sont montés des débris, il les écrase discrètement avec son pied sans crainte ; et on y a tranché comme Nahoum. Là-bas c'est différent, car il n'y a pas de soupçon d'interdit de la Torah, puisqu'on le voit agir de manière inhabituelle (kilaahar yad). Dans le Yerouchalmi, au dernier chapitre de Kilayim, on trouve : des Michnayot contestent Rav. Du lin qu'on a teint dans le baheret, on n'en fera pas une bande voyante, mais pour les coussins et les couvertures c'est permis ; la Michna conteste Rav. Si ses pièces sont tombées devant une idole, il ne se penchera pas pour les ramasser, afin de ne pas sembler se prosterner devant l'idole ; et si c'est un endroit discret, c'est permis ; la Michna conteste Rav. Les figures qui déversent de l'eau dans les villes, il ne posera pas sa bouche sur leur bouche, afin de ne pas sembler embrasser l'idole ; et si c'est un endroit discret, c'est permis ; la Michna conteste Rav. On n'égorge pas dans une fosse, mais on fait une fosse dans sa maison pour que le sang y entre, et au marché on ne fera pas ainsi, pour ne pas imiter les Sadducéens ; la Michna conteste Rav. Arrive à la cour extérieure, il les étend au soleil, mais pas devant les gens ; la Michna conteste Rav. Un égout voûté de quatre amot en reshout harabim, on n'y verse pas d'eau le Chabbat ; on a enseigné à ce sujet : si c'était un déversoir, c'est permis ; les gouttières qui coulent, c'est interdit ; à la saison des pluies, c'est permis ; et Bar Kappara a enseigné : si c'était un endroit discret, c'est permis. Tous ceux-là contestent Rav, et ils n'ont pas de maintien.

💡 Explication

Mar'it ha'ayin : un acte permis en soi, interdit parce que celui qui le voit pourrait croire qu'on transgresse. Rav pose que le décret s'applique partout, même là où personne ne voit : les Sages n'ont pas distingué.

Le Roch tranche comme Rav contre Rabbenou Nissim Gaon, et répond aux preuves contraires (nettoyage de la cour, gouttière de Nahoum). Il cite enfin le Yerouchalmi, qui recense les Michnayot opposées à Rav.

🖼️ Schéma

La règle de Rav sur mar'it ha'ayin, l'objection de la clochette bouchée et la réponse (segments 15-17).

תנן: ולא בזוג אף על פי שפקוק. ותניא אידך: פוקק לה זוג בצוארה ומטייל עמה בחצר.

Nous avons appris : "(la bête ne sortira) pas avec une clochette, même si elle est bouchée" ; et une autre baraita enseigne : on bouche la clochette à son cou et on se promène avec elle dans la cour.

📜 Rachi (2)

ולא בזוג אע"פ שהוא פקוק ואינו מוליד קול לא תצא בהמה בו וטעמא פרישנא בפ' במה בהמה (לעיל שבת דף נד:) משום דמיחזי כאזיל לחינגא:

Pas avec une clochette, même si elle est bouchée : et ne produit aucun son, la bête ne sortira pas avec ; la raison a été expliquée au chapitre Bameh behema (plus haut, Chabbat 54b) : cela semble aller à la foire.

ותניא בברייתא דבחצר דליכא מראית העין מותר:

Et on a enseigné : dans une baraita, que dans la cour, où il n'y a pas de mar'it ha'ayin, c'est permis.

💡 Explication

Objection contre Rav : la clochette bouchée est interdite en rue à cause de mar'it ha'ayin (on croirait qu'il mène la bête vendre au marché). Pourtant la baraita permet dans la cour, là où personne ne voit. Cela contredit la règle "même dans les chambres intérieures".

תנאי היא, דתניא:

C'est une mahloket de tannaim, comme on l'a enseigné :

💡 Explication

Réponse : Rav suit un avis tannaitique opposé à cette baraita. La baraita qui prouve la mahloket (étendre des vêtements mouillés au soleil) est citée au début de 65a.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).