Shabbat 70a — Hilouk melakhot : une hatat pour chaque melakha

Shabbat 70a

Sougya : Le daf explique la différence entre les deux cas de la michna : celui qui a oublié le Chabbat apporte une hatat par Chabbat, celui qui ignorait l'interdit des melakhot en apporte une par melakha. Rav Safra rattache la différence à ce qui fait cesser l'auteur ; Rav Nahman la rattache au nombre de chegagot (erreurs).

La Guemara cherche ensuite la source du hilouk melakhot : Chmouel l'apprend de « mehalleleha mot yumat », et l'on demande pourquoi il n'utilise pas la source de Rabbi Natan (« lo tevaarou ech ») ni celle de Rabbi Yossi (« meahat mehena »).

La michna : rischa (chegagat Chabbat) et sefa (chegagat melakhot), et la lecture de Rav Nahman.

Trois sources proposées pour le hilouk melakhot : Chmouel, R. Natan, R. Yossi.

מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא? אמר רב ספרא: כאן — מידיעת שבת הוא פורש, וכאן — מידיעת מלאכה הוא פורש. אמר ליה רב נחמן: כלום פריש משבת אלא משום מלאכות, וכלום פריש ממלאכות אלא משום שבת! אלא אמר רב נחמן: קרבן דחייב רחמנא אמאי — אשגגה. התם חדא שגגה, הכא טובא שגגות הויין.

En quoi la première partie (rischa) diffère-t-elle de la dernière (sefa) ? Rav Safra dit : ici, c'est par la connaissance du Chabbat qu'il se retire (de la faute) ; et là, c'est par la connaissance de la melakha qu'il se retire.

Rav Nahman lui dit : se retire-t-il à cause du Chabbat pour une autre raison que les melakhot ? Et se retire-t-il des melakhot pour une autre raison que le Chabbat ?

Mais Rav Nahman dit : le sacrifice auquel le Miséricordieux oblige, pour quoi est-il du ? Pour une chegaga (erreur).

Là-bas, il y a une seule chegaga ; ici, il y a de nombreuses chegagot.

📜 Rachi (4)

מאי שנא רישא דשגגת שבת וזדון מלאכות לא מיחייב אלא אחת לכל שבת וסיפא דזדון שבת ושגגת מלאכות חייב על כל מלאכה ומלאכה:

Dans la rischa, qui traite de l'oubli du Chabbat avec connaissance des melakhot, il n'est redevable que d'une (hatat) pour chaque Chabbat ; et dans la sefa, qui traite de la connaissance du Chabbat avec ignorance des melakhot, il est redevable pour chaque melakha.

כאן מידיעת שבת הוא פורש רישא כי אמרו ליה שבת הוא פורש מן המלאכה ומכיר שחטא ועל כך הוא מביא קרבן הלכך שגגת שבת היא ועל השבת הוא צריך להביא:

Dans la rischa, quand on lui dit « c'est Chabbat », il se retire de la melakha et reconnaît qu'il a fauté, et c'est pour cela qu'il apporte un sacrifice ; c'est donc une erreur sur le Chabbat, et c'est pour le Chabbat qu'il doit apporter (un sacrifice).

כאן מידיעת מלאכות הוא פורש כי אמרי ליה שבת הוא לא פריש דהא נמי ידע וכי אמרי ליה מלאכה חשובה היא זו פריש הלכך על מנין המלאכות יביא:

Quand on lui dit « c'est Chabbat », il ne se retire pas, car cela aussi il le sait ; et quand on lui dit « ceci est une melakha importante », il se retire. Il apportera donc selon le nombre des melakhot.

כלום פריש משבת אלא משום דכי אודעיה שבת הוא הכיר שחטא על המלאכות וכלום פריש ממלאכה כלומר ע"י ידיעת המלאכות אלא משום שבת דכי אמרו ליה מלאכות הן הכיר שחילל שבת:

Car lorsqu'on lui a fait savoir que c'est Chabbat, il a reconnu avoir fauté par les melakhot ; « et se retire-t-il de la melakha », c'est-à-dire par la connaissance des melakhot, « si ce n'est à cause du Chabbat » : car quand on lui a dit que ce sont des melakhot, il a reconnu avoir profane le Chabbat.

💡 Explication

La michna distingue deux cas. Rischa : il a oublié que c'est Chabbat mais connaît les interdits ; il apporte une hatat par Chabbat. Sefa : il sait que c'est Chabbat mais ignore que ces actes sont des melakhot interdites ; il apporte une hatat par melakha.

Rav Safra regarde ce qui fait cesser l'auteur. Rav Nahman objecte que les deux informations sont toujours liées : la faute consiste à faire une melakha un jour de Chabbat. Il propose un autre critère : la hatat expie une chegaga ; on compte donc les erreurs. Oublier le Chabbat est une erreur unique ; ignorer plusieurs melakhot fait plusieurs erreurs.

חייב על כל מלאכה ומלאכה: חילוק מלאכות מנלן? אמר שמואל, אמר קרא: ״מחלליה מות יומת״ — התורה רבתה מיתות הרבה על חילול אחד. האי במזיד כתיב! אם אינו ענין למזיד, דכתיב: ״כל העשה מלאכה יומת״, תנהו ענין לשוגג. ומאי ״יומת״? — יומת בממון.

« Il est redevable pour chaque melakha » : le hilouk melakhot (division des melakhot), d'où le tirons-nous ? Chmouel dit : le verset dit « celui qui le profane mourra (mot yumat) » (Chemot 31,14) : la Torah a multiplié les morts pour une seule profanation. — Mais ce verset est écrit pour le mezid (faute volontaire) ! — S'il ne s'applique pas au mezid, puisqu'il est écrit « quiconque y fera une melakha sera mis à mort » (Chemot 35,2), applique-le au chogeg (faute par erreur).

Et que signifie « sera mis à mort » ? Sera mis à mort par l'argent.

📜 Rachi (3)

חילוק מלאכות שגופי מלאכות מתחלקים לחטאות אע"פ שבהעלם אחד:

Que les melakhot elles-mêmes se divisent en autant de hataot, bien qu'elles aient été faites dans un seul helem (oubli).

מות יומת מיתות הרבה:

Des morts multiples.

בממון לאפושי קרבנות:

Pour multiplier les sacrifices.

🗂️ Tossefot (1)

אם אינו ענין למזיד דהא כתיב כו' ואם תאמר ולימא אם אינו ענין למזיד משום דאטו בתרי קטלא קטלת ליה וי"ל דאי לאו קרא אחרינא דמייתי הוה מוקמינן ליה להאי קרא במזיד ומות יומת דברה תורה כלשון בני אדם אבל השתא דלא איצטריך למזיד מוקמי ליה ע"כ בשוגג ולחייב קרבן על כל א':

Et si tu demandes : qu'on dise « s'il ne s'applique pas au mezid » parce que, le tuerait-on de deux morts ? On peut répondre : sans l'autre verset qu'il cite, on aurait placé ce verset-ci dans le mezid, et « mot yumat » serait une expression où la Torah parle comme les hommes. Mais maintenant qu'il n'est pas nécessaire pour le mezid, on le place forcément dans le chogeg, pour obliger à un sacrifice pour chacune.

💡 Explication

Le hilouk melakhot : celui qui fait plusieurs melakhot dans un seul helem (un seul moment d'ignorance) apporte une hatat pour chacune. Il faut une source.

Chmouel lit le redoublement mot yumat comme des morts multiples. Le verset parle de la faute volontaire, mais celle-ci est déjà traitée en Chemot 35,2 ; selon la règle im eino inyan (s'il n'est pas utile à son contexte), on le reporte au chogeg. La mort devient alors une peine en argent : le prix de plusieurs sacrifices.

ותיפוק ליה חילוק מלאכות מהיכא דנפקא ליה לרבי נתן! דתניא, רבי נתן אומר: ״לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת״ מה תלמוד לומר? לפי שנאמר ״ויקהל משה את כל עדת בני ישראל אלה הדברים וגו׳ ששת ימים תעשה מלאכה״. ״דברים״, ״הדברים״, ״אלה הדברים״ — אלו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו למשה בסיני.

Qu'il tire donc le hilouk melakhot d'où le tire Rabbi Natan ! Car il est enseigné (dans une baraita) : Rabbi Natan dit : « Vous n'allumerez pas de feu dans toutes vos demeures le jour du Chabbat » (Chemot 35,3), pourquoi le verset le dit-il ?

Parce qu'il est dit « Moche rassembla toute l'assemblée des enfants d'Israël ... voici les choses ... six jours on fera la melakha ». « Devarim » (choses), « ha-devarim » (les choses), « eleh ha-devarim » (voici les choses) : ce sont les trente-neuf melakhot dites à Moche au Sinaï.

📜 Rachi (2)

מה ת"ל והלא כבר נאמר לא תעשה כל מלאכה:

N'est-il pas déjà dit : « tu ne feras aucune melakha » ?

דברים משמע תרי ה' לרבות חד הרי שלשה אלה בגמטריא ל"ו הרי ל"ט:

Le pluriel indique deux ; le hé (l'article) ajoute un, cela fait trois ; « eleh » a pour valeur numérique 36 : cela fait 39.

💡 Explication

La Guemara propose à Chmouel la source de Rabbi Natan. Celui-ci s'interroge sur l'interdit explicite d'allumer le feu (havara), déjà inclus dans l'interdit général de melakha.

Il introduit d'abord le compte des 39 melakhot, tiré de la formule eleh ha-devarim par la guematria (valeur numérique) et la valeur des marques de pluriel et d'article.

🖼️ Schéma

Le compte des 39 melakhot selon Rachi.

יכול עשאן כולן בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת? תלמוד לומר: ״בחריש ובקציר תשבת״. ועדיין אני אומר: על חרישה ועל קצירה חייב שתים, ועל כולן אינו חייב אלא אחת?! תלמוד לומר: ״לא תבערו אש״ — הבערה בכלל היתה, ולמה יצאת? — להקיש אליה ולומר לך: מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל שהיא אב מלאכה — חייבין עליה בפני עצמה.

On pourrait penser : s'il les a toutes faites dans un seul helem (oubli), il n'est redevable que d'une seule ? Le verset dit : « au labour et à la moisson tu te reposeras » (Chemot 34,21).

Et je dis encore : pour le labour et la moisson il est redevable de deux, et pour toutes (les autres) il n'est redevable que d'une ? Le verset dit : « vous n'allumerez pas de feu ».

La havara (allumage) était incluse dans le klal (la règle générale) ; pourquoi en est-elle sortie ? Pour lui comparer (les autres) et te dire : de même que la havara est un av melakha (catégorie principale) et que l'on est redevable pour elle seule, de même pour tout av melakha, on est redevable pour lui seul.

📜 Rachi (6)

ת"ל בחריש ובקציר תשבות כלומר בלאו לא תבערו הוה לן למילף מהאי אם לא שיש להשיב:

C'est-à-dire : sans le lav de « vous n'allumerez pas », nous aurions dû l'apprendre de celui-ci, s'il n'y avait pas une objection à faire.

ועדיין אני אומר על חריש וקציר חייב שתים אם עשאן בהעלם אחד שהרי הוציאם מן הכלל לחלקן לשתים ומשמע אזהרה לקציר לעצמה ואזהרה לחריש לעצמה:

S'il les a faits dans un seul helem, car (le verset) les a fait sortir du klal pour les diviser en deux, et cela implique une mise en garde (azhara) propre à la moisson et une mise en garde propre au labour.

ועל כולן אחת דבחדא מלאכה כיילינהו וחד לאו ובדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד כו' לא דיינינן ליה דהוי ליה כלל בלא תעשה ופרט בעשה ואין דנין אותו בכלל ופרט אי נמי הוי חריש וקציר שני כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין דהוה ליה למיכתב חד:

Car il les a englobées dans une seule (expression de) melakha et un seul lav ; et nous n'appliquons pas à ce cas (la règle) « une chose qui était dans le klal et en est sortie pour enseigner n'enseigne pas (sur elle-même seulement) », car c'est un klal exprimé par un lav (interdit) et un prat (détail) exprimé par un assé (commandement positif), et on ne l'interprète pas selon klal ou-prat. Ou bien encore : labour et moisson sont deux versets qui viennent ensemble, et ils n'enseignent pas (pour le reste), car il aurait dû n'en écrire qu'un.

ת"ל לא תבערו כו' וחריש וקציר לדרשה אחרינא אי כר' עקיבא דדריש ליה בעלמא (ר"ה דף ט.) לענין תוספת שביעית אי כרבי ישמעאל לענין שבת מה חריש רשות אף קציר רשות ללמד על קציר העומר שדוחה שבת:

Et labour et moisson servent à un autre drach : soit selon Rabbi Akiva, qui l'interprète ailleurs (Roch Hachana 9a) à propos de l'ajout à la septième année (tossefet chevi'it) ; soit selon Rabbi Yichmael, à propos du Chabbat : de même que le labour est facultatif, la moisson est facultative, pour exclure la moisson du omer, qui repousse le Chabbat.

בכלל היתה דלא תעשה כל מלאכה:

(Incluse) dans « tu ne feras aucune melakha ».

להקיש אליה כל שאר המלאכות שנכללו עמה בכלל שזו מדה בתורה כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא כו':

(Pour lui comparer) toutes les autres melakhot qui étaient incluses avec elle dans le klal ; car c'est une des règles de la Torah : toute chose qui était dans le klal et en est sortie pour enseigner n'est pas sortie pour enseigner sur elle-même (mais sur tout le klal).

🗂️ Tossefot (3)

יכול שאם עשאן כולם בהעלם אחד כו' תימה א"כ מניינא דקרא דברים הדברים אלה הדברים למה לי כיון דלא אתא לחלק ויש לומר דצריך למניינא לפי שיש מלאכות שאינן חשובות ואיצטריך מניינא לאשמעינן דכולהו הויין מלאכות להתחייב עליהן ומיהו ממתניתין דמ' מלאכות דייק שפיר דבהעלם אחד חייב על כל אחת דלא הוה צריך למניינא כיון דמני כולהו בהדיא ומיהו קשה לר"י דלקמן בהזורק (שבת דף צז:) משמע דהאי מניינא אתיא לחלק דאמר התם למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב והתניא רבי אומר דברים הדברים אלה הדברים כו' ופי' בקונטרס התם דהכי פריך הואיל ומניינא לא אתא אלא לחילוק חטאות ואי ס"ד דמחייב אתולדה במקום אב טובא ה"ל למיתני ולפי מה שפירשנו דמניינא לא אתא אלא לאשמעינן דכולהו חשובות מלאכות להתחייב עליהם לא הוה פריך מידי ונראה לר"י דגרס הכא כמו במכילתא דתניא התם רבי נתן אומר לא תבערו אש למה נאמר לפי שנאמר ויקהל משה שומע אני שלא יהא חייב עד שיעבור ל"ט מלאכות תלמוד לומר בחריש ובקציר וכו' והשתא אי לאו לא תבערו ה"א דמניינא אתא למימר שאינו חייב על אחת או שתים עד שיעבור כל ל"ט וכיון דכתיב לא תבערו דילפינן מיניה דחייב על כל אחת בפני עצמה אם כן מניינא אתא למימר דאל"ט דווקא הוא דחייב על כל אחת ואחת אבל אתולדה במקום אב לא והשתא מוכח שפיר בהזורק דרבי לא מחייב אתולדה במקום אב ואתי נמי שפיר להאי גירסא דקתני לפי שנאמר דברים הדברים וגו' יכול כו' דמשמע דמתוך קרא דהדברים הוא דמשמע ליה דאינו חייב עד שיעבור כולן וכן בפ"ק דפסחים (דף ה:) לפי שנאמר לא יראה לך יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים אבל לגירסת הספרים מאי קאמר לפי שנאמר בלאו קרא נמי הוה אמרינן הכי כל כמה דלא נפקא לן חילוק מלאכות משום מקום:

On s'étonne : s'il en est ainsi, à quoi sert le compte du verset « devarim, ha-devarim, eleh ha-devarim », puisqu'il ne vient pas diviser ? On peut répondre que le compte est nécessaire parce qu'il y a des melakhot qui ne sont pas importantes, et il fallait le compte pour nous apprendre qu'elles sont toutes des melakhot pour lesquelles on est redevable. Toutefois, de la michna des quarante (moins une) melakhot on déduit bien que dans un seul helem on est redevable pour chacune, car il n'y aurait pas eu besoin du compte puisqu'elle les énumère toutes explicitement. Cependant, le Ri trouve difficile que plus loin, au chapitre Hazorek (Chabbat 97b), il ressort que ce compte vient diviser, car on y dit : « Faut-il dire que Rabbi rend redevable pour une toleda (dérivé) en même temps que l'av ? Or il est enseigné : Rabbi dit : devarim, ha-devarim, eleh ha-devarim... », et le Kountras (Rachi) explique là-bas que l'objection est la suivante : puisque le compte ne vient que pour la division des hataot, si l'on pensait qu'il rend redevable pour une toleda en même temps que l'av, il aurait dû enseigner un nombre plus grand. Or, selon ce que nous avons expliqué, que le compte vient seulement nous apprendre que toutes sont des melakhot importantes pour lesquelles on est redevable, il n'y aurait aucune objection. Il semble au Ri qu'il faut lire ici comme dans la Mekhilta, où il est enseigné : « Rabbi Natan dit : 'vous n'allumerez pas de feu', pourquoi est-ce dit ? Parce qu'il est dit 'Moche rassembla', j'entendrais qu'il ne soit redevable qu'après avoir transgressé les 39 melakhot ; le verset dit 'au labour et à la moisson' etc. » Ainsi, sans « vous n'allumerez pas », j'aurais dit que le compte vient dire qu'il n'est pas redevable pour une ou deux avant d'avoir transgressé les 39 ; et puisqu'il est écrit « vous n'allumerez pas », dont nous apprenons qu'il est redevable pour chacune séparément, le compte vient dire que c'est pour 39 exactement qu'il est redevable pour chacune, mais pas pour une toleda en même temps que l'av. Dès lors, il est bien prouvé dans Hazorek que Rabbi ne rend pas redevable pour une toleda en même temps que l'av. Et cette lecture convient aussi à ce qui est enseigné : « parce qu'il est dit devarim, ha-devarim etc., on pourrait penser... », ce qui implique que c'est du verset « ha-devarim » qu'il comprend qu'il n'est redevable qu'après les avoir toutes transgressées. De même au premier chapitre de Pessahim (5b) : « parce qu'il est dit 'il ne sera pas vu chez toi', on pourrait penser qu'il cache et accepte des dépôts des non-Juifs ». Mais selon la lecture des livres, que signifie « parce qu'il est dit » ? Même sans ce verset nous aurions dit ainsi, tant que nous n'avons pas tiré le hilouk melakhot d'une autre source.

על חרישה וקצירה חייב שתים וא"ת מנא ליה דחייב שתים נימא דלא מיחייב אתרוייהו אלא אחת וי"ל משום דכתיב בחריש ובקציר דמשמע תרי מילי מדלא כתב בחריש וקציר:

Et si tu demandes : d'où sait-il qu'il est redevable de deux ? Disons qu'il n'est redevable pour les deux que d'une ! On peut répondre : parce qu'il est écrit « bahariche ouvakatsir » (au labour et à la moisson), ce qui implique deux choses, puisqu'il n'a pas écrit « bahariche vekatsir ».

ועל כולן אינו חייב אלא אחת פירש בקונט' משום דהוי ליה כלל בלא תעשה ופרט בעשה וקשה דכללא נמי כתיב בעשה וביום השביעי תשבות ועוד דגבי כלל ופרט דוקא הוא דאמרינן בפרק קמא דמו"ק (דף ג.) דלא דיינינן כשאין הכלל בלשון הפרט אבל לגבי דבר שהוא יצא מן הכלל לא אשכחן בשום מקום ועוד דבמועד קטן איכא למ"ד דנין ונראה כפי' אחרון שפי' בקונט' דלא ילפינן מחריש וקציר משום דהוו שני כתובים הבאים כאחד וכה"ג אמרינן בפרק ד' מיתות (סגהדרין סז:) אוב וידעוני בכלל כל המכשפים היו כו' ופריך וליהוי אוב וידעוני שני כתובים הבאין כא' ואם תאמר והיכי יליף מלא תבערו כל שכן דהוי ג' כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין לכ"ע וכ"ת דחריש וקציר אתא לכדדרשינן בריש מו"ק (ד' ד.) מה חריש רשות כו' אם כן היכי הוה בעי למילף מיניה מעיקרא הא לא אתי להכי ואומר ר"י דלא הוו ג' כתובים מדלא כתבינהו או כולהו בלאו או כולהו בעשה ולהכי ילפינן מהבערה ומהשתא אייתר ליה חריש וקציר לכדדרשינן במו"ק:

Le Kountras explique : parce que c'est un klal exprimé par un lav et un prat exprimé par un assé. C'est difficile, car le klal est aussi écrit sous forme d'assé : « et le septième jour tu te reposeras ». De plus, c'est pour le klal ou-prat seulement que nous disons, au premier chapitre de Moed Katan (3a), qu'on ne l'interprète pas quand le klal n'est pas dans la même forme que le prat ; mais pour une chose sortie du klal, nous ne trouvons cela nulle part. De plus, à Moed Katan, il y a une opinion selon laquelle on l'interprète. Il semble (juste) de retenir la dernière explication donnée par le Kountras : on n'apprend pas du labour et de la moisson parce que ce sont deux versets qui viennent ensemble. De même nous disons au chapitre Arba Mitot (Sanhédrin 67b) : « ov et yidoni étaient inclus dans tous les sorciers... », et on objecte : que ov et yidoni soient deux versets qui viennent ensemble. Et si tu demandes : comment apprend-on de « vous n'allumerez pas » ? À plus forte raison, ce seraient trois versets qui viennent ensemble, et ils n'enseignent pas selon tous ! Et si tu dis que labour et moisson viennent pour ce que nous interprétons au début de Moed Katan (4a) : « de même que le labour est facultatif » etc., alors comment voulait-il l'apprendre de lui au début, puisqu'il ne vient pas pour cela ? Le Ri dit que ce ne sont pas trois versets (venant ensemble), puisqu'ils ne sont pas tous écrits sous forme de lav ou tous sous forme d'assé ; c'est pourquoi on apprend de la havara. Et dès lors, labour et moisson restent disponibles pour ce que nous interprétons à Moed Katan.

💡 Explication

La baraita avance par étapes. On pourrait penser qu'un seul helem n'entraîne qu'une hatat. Le verset du labour et de la moisson les isole : on pourrait donc penser que seuls ces deux-là se comptent à part.

Le verset lo tevaarou ech apporte la conclusion : la havara était comprise dans le klal de toutes les melakhot ; elle en sort pour enseigner sur tout le klal (davar che-haya bikhlal veyatsa). On compare donc à elle chaque av melakha : chacun oblige à sa propre hatat.

Rachi et Tossefot discutent pourquoi on n'apprend pas déjà du labour et de la moisson. Tossefot retient la règle des chnei ketouvim haba'im ke-ehad : deux versets qui disent la même chose n'enseignent pas pour le reste.

🖼️ Schéma

Le raisonnement de la baraita de Rabbi Natan, étape par étape.

שמואל סבר לה כרבי יוסי, דאמר: הבערה — ללאו יצאת. דתניא: הבערה — ללאו יצאת, דברי רבי יוסי. רבי נתן אומר: לחלק יצאת.

Chmouel pense comme Rabbi Yossi, qui dit : la havara est sortie (du klal) pour (en faire) un lav. Car il est enseigné : la havara est sortie pour un lav, paroles de Rabbi Yossi.

Rabbi Natan dit : elle est sortie pour diviser.

📜 Rachi (2)

ללאו שאין חייבין עליה כרת וסקילה כשאר מלאכות אלא מה שאמור בה:

Pour laquelle on n'est pas passible de karet ni de lapidation comme pour les autres melakhot, mais seulement de ce qui est dit à son sujet.

לחלק כדאמרן מה הבערה מיוחדת:

Comme nous l'avons dit : de même que la havara se distingue...

🗂️ Tossefot (1)

הבערה ללאו יצאת וא"ת והא איצטריך למיכתב לא תבערו משום סיפיה דקרא דכתיב בכל מושבותיכם דדרשינן מינה ביבמות (דף ו:) ובסנהדרין (דף לה:) דאין רציחה דוחה שבת וי"ל דהוה מצי למיכתב בלישנא אחריתי ולא לכתוב לא תבערו ומשום דדרשינן בפ"ק (דף כ.) אבל אתה מבעיר כו' לא הוה צריך למיכתב לא תבערו:

Et si tu demandes : il fallait écrire « vous n'allumerez pas » pour la fin du verset, où il est écrit « dans toutes vos demeures », dont nous déduisons dans Yevamot (6b) et Sanhédrin (35b) que le meurtre (son exécution par le tribunal) ne repousse pas le Chabbat ? On peut répondre qu'il aurait pu l'écrire en d'autres termes sans écrire « vous n'allumerez pas » ; et puisque nous déduisons au premier chapitre (20a) « mais toi, tu allumes... », il n'était pas nécessaire d'écrire « vous n'allumerez pas ».

💡 Explication

Pourquoi Chmouel n'utilise-t-il pas la source de R. Natan ? Parce qu'il suit Rabbi Yossi, qui lit la sortie de la havara autrement : elle enseigne que l'allumage n'est qu'un lav (interdit simple), sans karet ni sekila (lapidation). Le verset est alors employé et ne peut plus servir au hilouk melakhot.

ותיפוק ליה לחלוק מלאכות מהיכא דנפקא ליה לרבי יוסי! דתניא, רבי יוסי אומר: ״ועשה מאחת מהנה״, פעמים שחייבים אחת על כולן, ופעמים שחייבין על כל אחת ואחת. ואמר רבי יוסי ברבי חנינא: מאי טעמא דרבי יוסי, ״אחת״ ״מאחת״, ״הנה״ ״מהנה״ — אחת שהיא הנה, הנה שהיא אחת.

Qu'il tire donc la division des melakhot d'où la tire Rabbi Yossi ! Car il est enseigné : Rabbi Yossi dit : « et il fera de l'une d'entre elles (meahat mehena) » (Vayikra 4,2) : parfois on est redevable d'une seule pour toutes, et parfois on est redevable pour chacune.

Et Rabbi Yossi fils de Rabbi Hanina dit : quelle est la raison de Rabbi Yossi ? « Ahat », « meahat » ; « hena », « mehena » : une qui est plusieurs, plusieurs qui sont une.

📜 Rachi (1)

ועשה מאחת מהנה האמור לענין חטאות הוה ליה למכתב ועשה אחת ולישתוק אייתר ליה שאר' מ"ם דמאחת וכל תיבת מהנה לדרשה ודרוש הכי פעמים שכל מעשה עבירותיו חשוב אחת ופעמים שהוא קרוי הנה לשון רבים:

(Ce verset) dit à propos des hataot ; il aurait dû écrire « et il fera une » et s'arrêter. Il reste le mem de « meahat » et tout le mot « mehena » pour le drach, et on interprète ainsi : parfois tous les actes de ses fautes comptent pour un, et parfois il est appelé « hena », au pluriel.

🗂️ Tossefot (1)

מאי טעמא דר' יוסי פי' בקונט' כלומר דאכתי מ"ם דמאחת ומהנה למה לי ולשון מאי טעמא אינו משמע כן ונראה לר"י דה"פ מ"ט דר' יוסי הא איצטריך קרא לשם משמעון ולאבות ולתולדות ומנא ליה דחייב על כל אחת ואחת ומפרש דמאחת שם משמעון מהנה לאבות ותולדות ומ"מ מדסמכינהו להדדי דרשינן אחת שהיא הנה והנה שהיא אחת:

Le Kountras explique : c'est-à-dire, à quoi servent encore le mem de « meahat » et de « mehena » ? Mais l'expression « quelle est la raison » n'implique pas cela. Il semble au Ri que le sens est le suivant : quelle est la raison de Rabbi Yossi ? Ce verset est nécessaire pour « Chem de Chimon » et pour les avot et les toladot ; d'où sait-il qu'on est redevable pour chacune ? Et (Rabbi Yossi fils de Rabbi Hanina) explique : « meahat » sert pour Chem de Chimon, « mehena » pour les avot et les toladot ; et cependant, puisqu'ils sont juxtaposés, nous interprétons : une qui est plusieurs, et plusieurs qui sont une.

💡 Explication

Nouvelle question à Chmouel : si tu suis R. Yossi pour la havara, prends aussi sa source pour le hilouk melakhot. R. Yossi l'apprend du verset des hataot meahat mehena.

La lettre mem (de) ajoutée aux deux mots permet de les lire aussi sans elle : ahat (une) et hena (elles, plusieurs). D'où deux cas : une faute qui compte pour plusieurs, et plusieurs fautes qui comptent pour une. La réponse à la question se trouve au daf suivant.

״אחת״ — שמעון. ״מאחת״ —

« Ahat » (une) : Chimon. « Meahat » (d'une) :

📜 Rachi (2)

וא"ר יוסי בר' חנינא מ"ט דר' יוסי כלומר מאי דריש ביה דאכתי מ' דמהנה ומ' דמאחת למאי אתא:

C'est-à-dire : que tire-t-il de lui, puisqu'il reste le mem de « mehena » et le mem de « meahat » : à quoi viennent-ils ?

אחת מאחת אחת הוה ליה למכתב וכתיב מאחת וכן נמי הנה ה"ל למכתב (הנה) [למדרש פעמים שהוא הנה] וכתב מהנה ודרוש אחת והנה בלא מ"ם הכי פעמים אחת שהוא הנה שבת [אחת] לבדו הוא מחלל ויש כאן חטאות הרבה דאזלי בתר מלאכות ופעמים הנה שהיא אחת מלאכות הרבה עשה ואינו חייב אלא אחת דבהנך תרי גווני איכא למשמע ועשה אחת וחייב הנה ואיכא למימר נמי הכי ועשה אחת הנה עשייתו הוי אחת אע"פ שהן הנה [וחייב א'] ומ"ם יתירה [דרוש הכי] לרבות שהכותב שם משמעון דאע"ג שנתכוון לעשות תיבה גדולה הואיל ושתי אותיות הראשונות שם במקום אחר הן חייב והיינו מאחת מקצת המלאכה ולא כולה יביא חטאת:

Il aurait dû écrire « ahat », et il est écrit « meahat » ; de même il aurait dû écrire « hena » [pour interpréter : parfois c'est « hena »], et il est écrit « mehena ». On interprète « ahat » et « hena », sans mem, ainsi : parfois une qui est plusieurs : il ne profane qu'un [seul] Chabbat, et il y a ici de nombreuses hataot, qui suivent les melakhot ; et parfois plusieurs qui sont une : il a fait de nombreuses melakhot et n'est redevable que d'une. Car dans ces deux manières on peut comprendre (le verset) : « et il fera une, et sera redevable de plusieurs » ; et on peut dire aussi ainsi : « et il fera une » : ces (plusieurs) actes sont un seul, bien qu'ils soient plusieurs [et il est redevable d'une]. Et le mem superflu [s'interprète ainsi] : pour inclure celui qui écrit « Chem » de « Chimon » : bien qu'il ait voulu faire un mot plus grand, puisque les deux premières lettres forment « Chem » ailleurs, il est redevable. C'est cela « meahat » : une partie de la melakha et non sa totalité ; il apportera une hatat.

💡 Explication

La Guemara commence à détailler l'emploi des mots du verset. Ahat désigne la melakha complète : écrire le nom Chimon en entier. Meahat (une partie d'une) désigne la melakha partielle : écrire seulement Chem, les deux premières lettres, qui forment un mot valable. La phrase se poursuit en 70b.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).