Shabbat 73b — Les avot melakhot et leurs familles : semer, labourer, moissonner, battre

Shabbat 73b

Sougya : La Guemara commence l'analyse de la Mishna des 39 avot melakhot. R.

Yo'hanan explique pourquoi la Mishna donne leur nombre : celui qui les accomplit toutes en un seul oubli apporte une hatat pour chacune. Le daf passe ensuite les premières melakhot une à une (semer, labourer, moissonner, gerber, battre) et, pour chacune, une baraita énumère les actes qui forment avec elle une seule melakha.

Les Amoraim discutent des cas où un seul geste entraîne deux hatat (tailler en gardant le bois, couper la luzerne ou les bettes, abattre des dattes d'un jet de motte), du rôle du lieu (maison ou champ) et de l'acte destructeur (mekalkel). Le daf s'arrête sur la question : vanner, trier et tamiser, est-ce la même chose ?

Les baraitot du daf : chaque colonne est une seule melakha ; les actes qu'elle contient ne donnent qu'une hatat ensemble.

Les cas où un seul geste rend redevable de deux hatat, et l'objection de Rav Ashi.

גמ׳ מנינא למה לי? אמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולם בהעלם אחד — חייב על כל אחת ואחת.

Guemara. Le nombre, pourquoi me faut-il ?

R. Yo'hanan a dit : [il enseigne] que s'il les a toutes accomplies en un seul oubli (hé'lem ehad), il est redevable pour chacune d'elles.

📜 Rachi (2)

גמ' מנינא למה לי ליתני אבות מלאכות הזורע והחורש כו' ואנא חזינא אי ארבעין נינהו:

Le nombre, pourquoi me faut-il : qu'il enseigne [simplement] les avot melakhot : celui qui sème, celui qui laboure, etc., et je verrai bien moi-même s'il y en a quarante.

שאם עשאן כו' ובא להודיעך שאם נתעלמו כל הלכות שבת ממנו חייב כמה חטאות עליו:

Que s'il les a accomplies, etc. : il vient t'apprendre que si toutes les lois du Chabbat lui ont échappé, il est redevable de plusieurs hatat.

💡 Explication

La Mishna a précisé : quarante moins une. La Guemara demande à quoi sert ce total, puisqu'on peut compter la liste. Réponse de R. Yo'hanan : le nombre fixe le nombre maximal de hatat (sacrifice expiatoire pour une faute involontaire). Si quelqu'un a oublié toutes les lois du Chabbat (hé'lem ehad, un seul oubli) et a fait les 39 melakhot, il apporte 39 hatat, une par av.

הזורע והחורש. מכדי מכרב כרבי ברישא, ליתני חורש והדר ליתני זורע! תנא בארץ ישראל קאי דזרעי ברישא והדר כרבי.

Celui qui sème et celui qui laboure. Voyons : on laboure d'abord !

Qu'il enseigne labourer, et ensuite semer ! Le Tanna se place en Erets Israël, où l'on sème d'abord et où l'on laboure ensuite.

📜 Rachi (2)

מכרב כרבי חורשין:

Makhrav karvi (on laboure) : on laboure.

בא"י קשה היא ואין יכול לכסות בלא חרישה ואשמעינן דהא נמי חרישה היא:

En Erets Israël : [le sol] est dur et on ne peut pas recouvrir [la semence] sans labourer ; et il nous apprend que cela aussi est un labour.

🗂️ Tossefot (1)

מכדי מכרב כרבי ברישא והדר כו' לא שייך למידק הכי בהא דקתני המכבה ברישא והדר המבעיר דהכא כל סידורא דפת נקט כסדר לבד מחרישה:

Voyons, on laboure d'abord, puis etc. : on ne peut pas faire la même remarque sur ce qu'il enseigne éteindre avant allumer, car ici il suit tout l'ordre de la fabrication du pain, sauf pour le labour.

💡 Explication

La Mishna suit l'ordre des travaux du pain. D'où la question : pourquoi zorea (semer) précède-t-il horech (labourer) ? En Erets Israël, le sol est dur ; on laboure après les semailles pour enfouir la graine. Rachi en tire une règle : ce labour de recouvrement est lui aussi un labour interdit.

Tossefot : l'ordre éteindre / allumer en fin de Mishna ne pose pas la même question, car seule la série du pain suit un ordre chronologique.

🖼️ Schéma

L'ordre de la Mishna reflète la pratique agricole d'Erets Israël.

תנא: הזורע, והזומר, והנוטע, והמבריך, והמרכיב — כולן מלאכה אחת הן. מאי קא משמע לן? [הא קא משמע לן] העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת. אמר רבי אחא, אמר רבי חייא בר אשי, אמר רבי אמי: זומר חייב משום נוטע, והנוטע והמבריך והמרכיב חייב משום זורע. משום זורע אין, משום נוטע לא? אימא: אף משום זורע.

Il a été enseigné : celui qui sème, celui qui taille, celui qui plante, celui qui provigne et celui qui greffe : tous sont une seule melakha. Que nous apprend-il ?

[Il nous apprend ceci :] celui qui fait plusieurs melakhot de la nature d'une seule melakha n'est redevable que d'une [hatat]. R.

Aha a dit au nom de R. Hiya bar Achi au nom de R.

Ami : celui qui taille est redevable au titre de planter ; et celui qui plante, celui qui provigne et celui qui greffe sont redevables au titre de semer. Au titre de semer oui, et au titre de planter non ?

Dis : aussi au titre de semer.

📜 Rachi (6)

כולן מלאכה אחת הן דזומר נמי לצמוחי אילנא הוא ונפקא מינה דאי עבד ליה כולן בהדי זורע לא מיחייב אלא חדא דהעושה מלאכות הרבה כו' זורע אב מלאכה ונוטע נמי אב מלאכה הוא דהיינו זורע אלא שזה בזרעים וזה באילנות וכן מבריך ומרכיב אבל זומר תולדה:

Tous sont une seule melakha : car tailler aussi sert à faire pousser l'arbre. La conséquence pratique : s'il les a toutes faites avec semer, il n'est redevable que d'une, car celui qui fait plusieurs melakhot, etc. Semer est un av melakha, et planter est aussi un av melakha, car c'est semer, sauf que l'un concerne les graines et l'autre les arbres ; de même provigner et greffer. Mais tailler est une toldah (dérivé).

זומר חייב משום תולדת נוטע דלצמוחי עביד:

Celui qui taille est redevable : au titre d'un dérivé de planter, car il agit pour faire pousser.

ונוטע גופיה וכן מבריך ומרכיב:

Et celui qui plante : lui-même ; et de même provigner et greffer.

חייב משום זורע כלומר אינהו נמי זורע הן זה אב בזרעים וזה אב באילנות:

Redevable au titre de semer : c'est-à-dire qu'eux aussi sont semer ; l'un est l'av pour les graines, l'autre l'av pour les arbres.

משום נוטע לא אמבריך ואמרכיב קאי:

Au titre de planter non : cela porte sur provigner et greffer.

אימא אף משום זורע דהך זריעה באילנות ואי עביד ליה בהדי זורע מיחייב חדא ותו לא:

Dis : aussi au titre de semer : car c'est là le semer des arbres ; et s'il le fait avec semer, il n'est redevable que d'une seule, et pas davantage.

🗂️ Tossefot (1)

משום זורע אין להוכיח מכאן דצריך להתרות אתולדה משום אב דהא לא קאמר שצריך להתרותו משום זורע אלא דאם התרה בו משום זורע דחייב אבל בריש פרק תולין (לקמן שבת קלח.) משמע קצת דצריך להתרות אתולדה משום אב דקאמר משמר משום מאי מתרינן ביה (שיהא חייב) רבה אמר משום בורר רבי זירא אמר משום מרקד וגם זה יש לדחות דהכי פירושו משום מאי מתרינן ביה שיהא חייב רבה אמר משום בורר אבל אם התרו בו משום מרקד פטור כיון דמתרהו משום דבר שאינו דומה לו הוא סבר שהוא מלעיג בו ופטור אבל אם התרה בו סתם אל תשמר חייב ונראה שגם ר"ח רוצה לפרש כן ועוד ראיה דבריש בבא קמא (דף ב.) קאמר ולר' אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי ליה תולדה ולא משני דלהכי קרי ליה אב דצריך להתרות אתולדה [משום] אב:

Au titre de semer : on ne peut pas prouver d'ici qu'il faut avertir (hatraa) pour une toldah au titre de l'av, car il ne dit pas qu'il faut l'avertir au titre de semer ; il dit seulement que s'il l'a averti au titre de semer, il est redevable. Mais au début du chapitre Tolin (plus loin, Chabbat 138a), il semble un peu qu'il faille avertir pour la toldah au titre de l'av, puisqu'on y dit : celui qui filtre, à quel titre l'avertit-on (pour qu'il soit redevable) ? Rabba dit : au titre de trier ; R. Zeira dit : au titre de tamiser. Cela aussi peut être repoussé, et voici le sens : à quel titre l'avertit-on pour qu'il soit redevable ? Rabba dit : au titre de trier ; mais si on l'a averti au titre de tamiser, il est exempt, car on l'avertit au titre d'une chose qui ne lui ressemble pas, et il pense qu'on se moque de lui, et il est exempt. Mais si on l'a averti sans préciser : ne filtre pas, il est redevable. Il semble que Rabbenou Hananel aussi veuille expliquer ainsi. Autre preuve : au début de Baba Kama (2a), on dit : et selon R. Eliezer, qui rend redevable pour une toldah là où l'av l'est aussi, pourquoi appeler l'un av et l'autre toldah ? Et on ne répond pas qu'on l'appelle av parce qu'il faut avertir pour la toldah au titre de l'av.

💡 Explication

La baraita pose le principe : kulan melakha ahat. Plusieurs actes qui relèvent d'une même melakha, faits en un seul oubli, ne donnent qu'une hatat.

R. Ami distingue : tailler (zomer) est une toldah (dérivé) de planter, car il stimule la croissance ; planter, provigner (enfouir une branche encore attachée pour qu'elle prenne racine) et greffer relèvent de semer. La Guemara corrige la formule : ils relèvent aussi de semer. Pour le Chabbat, semer et planter forment un même av (graines ou arbres).

Tossefot discute la hatraa (avertissement préalable, condition de la peine par le tribunal) : faut-il mentionner l'av quand on avertit pour une toldah ? Conclusion : un avertissement général suffit ; un avertissement au titre d'une melakha sans rapport rend exempt.

אמר רב כהנא: זומר וצריך לעצים — חייב שתים: אחת משום קוצר, ואחת משום נוטע. אמר רב יוסף: האי מאן דקטל אספסתא חייב שתים: אחת משום קוצר, ואחת משום נוטע. אמר אביי: האי מאן דקניב סילקא חייב שתים: אחת משום קוצר, ואחת משום זורע.

Rav Kahana a dit : celui qui taille et a besoin du bois est redevable de deux : une au titre de moissonner et une au titre de planter. Rav Yosef a dit : celui qui coupe de la luzerne est redevable de deux : une au titre de moissonner et une au titre de planter.

Abaye a dit : celui qui coupe des bettes est redevable de deux : une au titre de moissonner et une au titre de semer.

📜 Rachi (4)

זומר להצמיח הגפן:

Celui qui taille : pour faire pousser la vigne.

וצריך לעצים להסקה משום דצריך להם הויא תולדה דקוצר דצריך נמי לקצור:

Et a besoin du bois : pour le chauffage ; puisqu'il en a besoin, c'est une toldah de moissonner, car il a aussi besoin de couper.

דקטל אספסתא שחת וקוצרין אותו ג' פעמים בחדש וחוזר וצומח:

Coupe de la luzerne : du fourrage vert, qu'on coupe trois fois par mois et qui repousse.

דקניב סילקא חותך תרדין מן המחובר וחוזרין וגדלין:

Coupe des bettes : il coupe des bettes encore attachées au sol, et elles repoussent.

🗂️ Tossefot (2)

זומר וצריך לעצים חייב שתים והא דאמר בפ' זה בורר (סנהדרין דף כו.) תו חזיוה לההוא גברא דהוה קא כסח אמר להן כהן וזמיר אמרו ליה יכול לומר לעקל בית הבד אני צריך אף על גב דהכא אמר חייב משום נוטע התם מיירי בכה"ג שאין האילן מיתקן בכך אלא מתקלקל:

Celui qui taille et a besoin du bois est redevable de deux : et ce qui est dit au chapitre Zeh borer (Sanhédrin 26a) : ils virent encore un homme qui taillait [en chmita] ; il dit : Cohen et tailleur ! Ils lui dirent : il peut dire, j'ai besoin de liens pour le pressoir. Bien qu'ici on dise qu'il est redevable au titre de planter, là-bas il s'agit d'un cas où l'arbre n'est pas amélioré par cela, mais abîmé.

וצריך לעצים נראה דאפילו לר' יהודה דמחייב מלאכה שאינה צריכה לגופה בעינן צריך לעצים דלא מיקרי בעצים קוצר אלא בענין זה מידי דהוה אקורע על מנת לתפור ומוחק על מנת לכתוב וכדאמר רבי יוחנן לקמן בפ' חבית (שבת דף קמה.) אחד כבשים ואחד שלקות שסחטן לגופן מותר למימיהן חייב חטאת ואמאי שרי לגופן ליהוי כמלאכה שאינה צריכה לגופה אלא טעמא לפי שאין דרך דישה בכך:

Et a besoin du bois : il semble que même selon R. Yehouda, qui rend redevable d'une melakha she-einah tserikha legufah, il faille qu'il ait besoin du bois, car pour le bois on ne l'appelle moissonneur que dans ce cas ; c'est comme celui qui déchire pour coudre ou efface pour écrire. Et c'est comme R. Yo'hanan dit plus loin au chapitre Havit (Chabbat 145a) : les légumes marinés comme les légumes cuits, s'il les presse pour eux-mêmes, c'est permis ; pour leur jus, il est redevable d'une hatat. Pourquoi est-ce permis pour eux-mêmes ? Que ce soit comme une melakha she-einah tserikha legufah ! La raison est plutôt que ce n'est pas la manière de battre.

💡 Explication

Ici, un seul geste touche deux melakhot différentes : il donne donc deux hatat. Couper une plante attachée au sol, quand on veut la partie coupée, est kotser (moissonner). Si la coupe fait aussi repousser la plante, elle vaut notea ou zorea.

Rav Kahana exige que l'on ait besoin du bois : sans cela, la coupe ne vaut pas moisson. Tossefot précise que cette condition vaut même pour R. Yehouda : sans usage du bois, l'acte n'a pas la forme d'une moisson.

והחורש. תנא: החורש והחופר והחורץ כולן מלאכה אחת הן. אמר רב ששת: היתה לו גבשושית ונטלה, בבית — חייב משום בונה, בשדה — חייב משום חורש. אמר רבא: היתה לו גומא וטממה, בבית — חייב משום בונה, בשדה — משום חורש.

Et celui qui laboure. Il a été enseigné : celui qui laboure, celui qui creuse et celui qui trace un sillon : tous sont une seule melakha.

Rav Chechet a dit : s'il avait une butte et l'a enlevée, dans la maison, il est redevable au titre de construire ; dans le champ, au titre de labourer. Rava a dit : s'il avait un trou et l'a comblé, dans la maison, il est redevable au titre de construire ; dans le champ, au titre de labourer.

📜 Rachi (6)

החורץ עושה חריצין בקרקע:

Celui qui trace un sillon : il fait des sillons dans le sol.

מלאכה אחת הן אינו חייב אלא אחת דכולהו לרפויי ארעא עבידי:

Une seule melakha : il n'est redevable que d'une, car tous servent à ameublir la terre.

גבשושית תל קטן:

Une butte : un petit monticule.

בבית שייך בנין שמתכוין להשוות קרקעיתו:

Dans la maison : on parle de construction, car il veut égaliser le sol.

משום חורש דמרפי ארעא:

Au titre de labourer : car il ameublit la terre.

גומא וטממה בעפר היינו חורש שהעפר שמילאה בו הוי רפוי וטוב לזריעה והשוה לקרקע להיות נזרע עם השדה:

Un trou et l'a comblé : avec de la terre ; c'est labourer, car la terre dont il l'a rempli est meuble et bonne pour semer, et il l'a mise au niveau du sol pour qu'elle soit ensemencée avec le champ.

💡 Explication

La famille de horech réunit les actes qui ameublissent la terre : labourer, creuser, tracer des sillons.

Rav Chechet et Rava montrent qu'un même geste change de melakha selon le lieu. Dans une maison, égaliser le sol est un travail de boneh (construire). Dans un champ, c'est un travail de labour, qui prépare la terre aux semailles.

🖼️ Schéma

Enlever une butte ou combler un trou : construire dans la maison, labourer dans le champ.

אמר רבי אבא: החופר גומא בשבת ואינו צריך אלא לעפרה — פטור עליה. ואפילו לרבי יהודה, דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה — הני מילי מתקן, האי — מקלקל הוא.

R. Abba a dit : celui qui creuse un trou le Chabbat et n'a besoin que de sa terre est exempt.

Et même selon R. Yehouda, qui dit qu'une melakha she-einah tserikha legufah rend redevable, cela vaut pour celui qui améliore ; celui-ci abîme.

📜 Rachi (5)

אלא לעפרה לכסות צואה:

Que de sa terre : pour couvrir des excréments.

פטור עליה ואין כאן משום בנין בבית דקלקול הוא ולזריעה נמי לא חזיא אבל אם היה צריך לה חייב משום בונה:

Il est exempt : il n'y a pas ici de construction dans la maison, car c'est un dommage, et [le trou] ne convient pas non plus pour semer ; mais s'il avait besoin [du trou], il serait redevable au titre de construire.

לרבי יהודה בפרק המצניע (לקמן שבת צג:) גבי מוציא את המת במטה:

Selon R. Yehouda : au chapitre Hamatsnia (plus loin, Chabbat 93b), à propos de celui qui sort le mort sur un lit.

מתקן כמו מוציא את המת לקוברו אינו צריך לגופה דהוצאה ולא למת אלא לפנות ביתו והוצאה הצריכה לגופה כגון שהוא צריך לחפץ זה במקום אחר:

Qui améliore : comme celui qui sort le mort pour l'enterrer : il n'a besoin ni de la sortie elle-même ni du mort, mais de vider sa maison. Une sortie tserikha legufah, c'est par exemple quand il a besoin de cet objet à un autre endroit.

מקלקל הוא את ביתו:

Il abîme : sa maison.

💡 Explication

Deux notions se croisent. Melakha she-einah tserikha legufah : un acte fait pour un autre but que le résultat propre de la melakha. Ici, on veut la terre, pas le trou. R. Chimon exempte ce cas, R. Yehouda rend redevable.

R. Abba exempte même selon R. Yehouda, car l'acte est mekalkel (destructeur) : un trou dans le sol de la maison l'abîme, et il ne sert pas à semer. R. Yehouda ne rend redevable que pour un acte mitaken (qui améliore), comme sortir un mort pour l'enterrer, ce qui libère la maison.

🖼️ Schéma

Deux obstacles indépendants ; le second (mekalkel) suffit à exempter même selon R. Yehouda.

והקוצר. תנא: הקוצר, הבוצר, והגודר והמסיק, והאורה — כולן מלאכה אחת. אמר רב פפא: האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ואתר תמרי חייב שתים: אחת משום תולש, ואחת משום מפרק. רב אשי אמר: אין דרך תלישה בכך, ואין דרך פריקה בכך.

Et celui qui moissonne. Il a été enseigné : celui qui moissonne, celui qui vendange, celui qui récolte les dattes, celui qui gaule les olives et celui qui cueille les figues : tous sont une seule melakha.

Rav Pappa a dit : celui qui jette une motte sur un palmier et fait tomber des dattes est redevable de deux : une au titre d'arracher et une au titre de dégager (mefarek). Rav Achi a dit : ce n'est pas la manière d'arracher, et ce n'est pas la manière de dégager.

📜 Rachi (8)

גודר בתמרים:

Goder : pour les dattes.

ומוסק בזיתים:

Et mossik : pour les olives.

אורה בתאנים:

Oreh : pour les figues.

דשדא פיסא לדיקלא זרק פיסת רגבים לדקל:

Jette une motte sur le palmier : il lance un morceau de terre sur le palmier.

ואתר תמרי השיר התמרים:

Et fait tomber des dattes : il fait tomber les dattes.

תולש תולדה דקוצר:

Arracher : dérivé de moissonner.

מפרק תולדה דדש שמפרק תבואה משבליה לשון פורק מן החמור דישקארגיי"ר בלע"ז רבינו לוי וגם בתשובת רבינו משולם הגאון מצאתי כן ואף זה מפרק התמרים מן המכבדות:

Dégager : dérivé de battre, qui dégage le grain de ses épis ; c'est le terme de décharger l'âne, deschargier en langue vernaculaire. [Ainsi l'explique] Rabbenou Levi, et je l'ai trouvé aussi dans une réponse de Rabbenou Mechoulam Gaon ; et celui-ci aussi dégage les dattes des régimes.

אין דרך תלישה ופריקה בכך על ידי זריקה אלא או ביד או בכלי ותולש כלאחר יד הוא ופטור:

Ce n'est pas la manière d'arracher et de dégager : par un jet ; on le fait soit à la main soit avec un instrument ; il arrache de façon inhabituelle (kilahar yad), et il est exempt.

🗂️ Tossefot (2)

ואחת משום מפרק אין נראה לר"י כמו שמפרש רש"י שמפרק האילן ממשאו מן הפירות שעליו אלא כמו שפירש רבינו שמואל שיש על התמרים קליפה העליונה וכשהוא מכה בתמרים מפרק את הקליפה מן התמרים והוי כמו דש שמפרק את התבואה מן השבולת:

Et une au titre de dégager : il ne semble pas au Ri que ce soit, comme l'explique Rachi, qu'il décharge l'arbre de sa charge de fruits ; c'est plutôt comme l'explique Rabbenou Chemouel : les dattes ont une pellicule extérieure, et quand il frappe les dattes, il détache la pellicule des dattes ; c'est comme battre, qui dégage le grain de l'épi.

מפרק פירש"י דהוה תולדה דדש וקשה לר"ת דבשילהי המצניע (לקמן שבת צה.) אמר דחולב חייב משום מפרק ואי הוה תולדה דדש הא אמר לקמן גבי הפוצע חלזון דלרבנן אין דישה אלא בגידולי קרקע ואין לומר דדוקא חלזון שהוא דג פטרי רבנן דלא הוי גידולי קרקע אבל בחולב מחייבי דבהמה חשיבא גידולי קרקע כדמוכח בריש בכל מערבין (עירובין דף כז:) דהא [ע"כ טעמא דרבנן משום] דילפינן להו מסממנין שבמשכן דאין דישה אלא בגידולי קרקע לגבי דבר הגדל ממש מן הקרקע לא חשיבא בהמה גידולי קרקע כדאמרינן בהשוכר את הפועלים (ב"מ פט.) מה דיש מיוחד שהוא גידולי קרקע ופועל אוכל בו אף כל כו' יצא החולב והמגבן כו' ודוחק לומר דברייתא דהמצניע אתיא כר"י דפליג לקמן אדרבנן ונראה לר"ת דמפרק חייב משום ממחק דכשחולב ממחק את הדד ומחליקו ואין נראה לר"י דבפרק חבית (לקמן שבת קמד:) אמרינן חולב אדם לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה ולר"ת מה לי לתוך הקדרה מה לי לתוך הקערה ולפירוש הקונטרס א"ש דמעיקרא כשהיה בדדין חשיב אוכל וכשחולב לתוך הקדרה (דהשתא) נמי הוי אוכל ולא דמי לדש שנשתנה ונראה דלפירוש הקונטרס הלכה כרבי יהודה דהאמר בפרק אע"פ (כתיבות ס.) אמר רבי מרינוס גונח יונק חלב בשבת מ"ט מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צער לא גזרו רבנן ופסיק התם רב יוסף הלכתא כרבי מרינוס ואין נראה לומר דאף לרבנן אסור מדרבנן דמיחזי כמפרק ואף על גב דלא אסירא אלא מדרבנן לא שרי אלא משום דאיכא תרתי כלאחר יד ובמקום צער:

Dégager : Rachi explique que c'est un dérivé de battre. Rabbenou Tam objecte : à la fin de Hamatsnia (plus loin, Chabbat 95a), on dit que celui qui trait est redevable au titre de dégager ; si c'était un dérivé de battre, on dit plus loin, à propos de celui qui écrase le hilazon, que selon les Rabbanan il n'y a de battage que pour ce qui pousse du sol. On ne peut pas dire que les Rabbanan n'exemptent que pour le hilazon, qui est un poisson et ne pousse pas du sol, mais qu'ils rendent redevable pour la traite, car l'animal compte comme poussant du sol, ainsi qu'il ressort du début de Bekhol maarvin (Erouvin 27b). En effet [la raison des Rabbanan est forcément] qu'on les déduit des plantes tinctoriales du Michkan : il n'y a de battage que pour ce qui pousse du sol ; or, face à ce qui pousse réellement du sol, l'animal ne compte pas comme produit du sol, comme on dit dans Hasokher et hapoalim (Baba Metsia 89a) : de même que battre est particulier en ce que c'est un produit du sol et l'ouvrier en mange, de même tout, etc., ce qui exclut celui qui trait et celui qui fait le fromage, etc. Et il est forcé de dire que la baraita de Hamatsnia suit R. Yehouda, qui s'oppose plus loin aux Rabbanan. Il semble à Rabbenou Tam que dégager rend redevable au titre de lisser (memahek), car en trayant il lisse le pis et le rend uni. Cela ne semble pas juste au Ri, car au chapitre Havit (plus loin, Chabbat 144b) on dit : on peut traire dans la marmite, mais pas dans l'assiette. Selon Rabbenou Tam, quelle différence entre la marmite et l'assiette ? Selon l'explication de Rachi, cela va bien : au départ, dans le pis, [le lait] comptait comme aliment, et quand il trait dans la marmite, il reste aliment, et ce n'est pas comparable à battre, où [le produit] change. Il semble que, selon l'explication de Rachi, la halakha suive R. Yehouda, puisqu'on dit au chapitre Af al pi (Ketoubot 60a) : R. Marinos a dit : celui qui souffre peut téter du lait le Chabbat. Pourquoi ? C'est dégager de façon inhabituelle, et en cas de souffrance les Rabbanan n'ont pas décrété. Et là-bas Rav Yosef tranche : la halakha suit R. Marinos. Il ne semble pas qu'on puisse dire que même selon les Rabbanan ce soit interdit par décret rabbinique parce que cela ressemble à dégager ; et bien que ce ne soit interdit que par décret rabbinique, on ne le permet que parce qu'il y a deux [raisons] : de façon inhabituelle et en cas de souffrance.

💡 Explication

La famille de kotser : détacher du sol un produit, quel que soit le fruit (céréales, raisin, dattes, olives, figues).

Rav Pappa voit deux melakhot dans le jet de motte : tolech (arracher, dérivé de moissonner) et mefarek (dégager, dérivé de battre). Rachi : il sépare les dattes du régime ; Tossefot (Rabbenou Chemouel) : il détache la pellicule du fruit. Rav Achi exempte : une melakha faite d'une manière inhabituelle (kilahar yad) n'est pas interdite par la Torah.

Le long Tossefot porte sur la traite (holev), appelée mefarek ailleurs : est-ce un dérivé de battre ou de lisser ? Il conclut sur le cas du malade qui tête du lait le Chabbat.

והמעמר. אמר רבא: האי מאן דכניף מילחא ממלחתא חייב משום מעמר. אביי אמר: אין עימור אלא בגידולי קרקע.

Et celui qui gerbe. Rava a dit : celui qui ramasse le sel des salines est redevable au titre de gerber.

Abaye a dit : il n'y a de gerbage que pour ce qui pousse du sol.

📜 Rachi (2)

דכניף מלחא ממלחתא שצבר מלח ממשרפות מים דמתרגמינן חריצי ימא (יהושע יא) שממשיך לתוכו מים מן הים והחמה שורפתן והן נעשין מלח ואותו חריץ קרי מילחתא:

Qui ramasse le sel des salines : il amasse le sel des bassins d'évaporation, que l'on traduit [en araméen] par : fosses de la mer (Josue 11). On y fait entrer l'eau de la mer, le soleil la brûle, elle devient sel, et cette fosse s'appelle milhata.

משום מעמר שאף הוא כמאסף בשבלין הוא:

Au titre de gerber : car lui aussi est comme celui qui rassemble les épis.

💡 Explication

Me'amer (gerber) : rassembler en tas, dans le lieu de production, ce qui était épars. Pour Rava, cela vaut pour tout produit, y compris le sel des salines. Pour Abaye, la melakha, apprise du Michkan, ne concerne que les gidoulei karka (produits du sol).

Le Roch (segment suivant) tranche selon Abaye.

🖼️ Schéma

Rava et Abaye sur le gerbage d'un produit qui ne pousse pas du sol.

והדש. תנא: הדש, והמנפץ, והמנפט — כולן מלאכה אחת הן.

Et celui qui bat. Il a été enseigné : celui qui bat, celui qui broie [le lin] et celui qui égrène [le coton] : tous sont une seule melakha.

📜 Rachi (2)

המנפץ פשתן בגבעולין:

Celui qui broie : le lin dans ses tiges.

והמנפט צמר גפן בקשת כדרך האומנין וצמר גפן גידולי קרקע הוא להכי קרי ניפוט דיליה תולדה דדש שמפרק גרעינין ממנו ולא קרי ליה תולדת מנפץ דצמר:

Et celui qui égrène : le coton, à l'arc, à la manière des artisans. Le coton est un produit du sol ; c'est pourquoi son égrenage est appelé dérivé de battre, car il en dégage les graines ; on ne l'appelle pas dérivé de carder la laine.

⚖️ Rosh (2)

מתני' אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע והחורש והקוצר והמעמר והדש והזורה והבורר והטוחן והמרקד והלש והאופה והגוזז את הצמר והמלבנו והמנפצו הצובעו והטווה והמיסך והעושה שתי בתי נירין והאורג שני חוטין והפוצע שני חוטין והקושר והמתיר והתופר שתי תפירות והקורע ע"מ לתפור שתי תפירות והצד צבי והשוחטו והמפשיטו והמולחו המעבדו והמוחקו והמחתכו הכותב שתי אותיות המוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר והמכבה והמבעיר והמכה בפטיש והמוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. הא דמתיר חייב צריך לדקדק אי מיחייב דוקא במתיר על מנת לקשור או אף במתיר לחודיה ואין לדקדת מדלא תני מתיר על מנת לקשור כדתני מוחק על מנת לכתוב. דהכי נמי לא תני סותר על מנת לבנות ובפרק במה מדליקין (שבת דף לא:) קאמר דבעינן סותר על מנת לבנות. ולפי מה שפירש"י בגמרא דף עד: דאי מתרמי תרי חוטי בהדי הדדי בשני חוטין זה אצל זה שרי חד וקטיר חד משמע דמיחייב בלא ע"מ לקשור אבל ר"ח ורשב"ם פירשו כשנפסק חוט אחד בשני מקומות מתיר שני הקשרים ומשליך פיסוק האמצעי וחוזר וקושר שני ראשים יחד ואין בו אלא קשר אחד ולהך פי' משמע דבעינן מתיר ע"מ לקשור: גמ' תנא הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב כולן מלאכה אחת הן. אמר רב כהנא זומר וצריך לעצים חייב שתים אחת משום נוטע ואחת משום קוצר. אמר רב יוסף האי מאן דקטיל אספסתא חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום נוטע. אמר אביי האי מאן דקניב סילקא חייב שתים אחת משום קוצר ואחת משום נוטע תניא החורש והחופר והחורץ כולן מלאכה אחת הן. אמר רב ששת היתה לו גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה. בשדה חייב משום חורש. אמר רבא היתה לו גומא וטממה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש א"ר אבא החופר גומא ואין צריך אלא לעפרה פטור עליה אפי' לר' יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ה"מ מתקן אבל האי מקלקל הוא. תנא הקוצר והבוצר והגודר והמוסק והאורה כולן מלאכה אחת הן. א"ר פפא האי מאן דשדא פיסא לדיקלא ונתר תמרי חייב שתים אחת משום תולש ואחת משום מפרק. רב אשי אמר אין דרך תלישה בכך ואין דרך פריקה בכך. גרסי' בפ' המצניע (שבת דף צה.) החולב והמחבץ והמגבן כגרוגרת חייב ואמר חולב חייב משום מפרק והמחבץ חייב משום בורר ומגבן חייב משום בונה ומפרק חייב משום דש אמר רבא האי מאן דכניף מילחא ממילחתא חייב משום מעמר אביי אמר אין עימור אלא בגידולי קרקע וכן הלכה :

Mishna. Les avot melakhot sont quarante moins une : celui qui sème, celui qui laboure, celui qui moissonne, celui qui gerbe, celui qui bat, celui qui vanne, celui qui trie, celui qui moud, celui qui tamise, celui qui pétrit, celui qui cuit ; celui qui tond la laine, celui qui la blanchit, celui qui la carde, celui qui la teint, celui qui file, celui qui ourdit, celui qui fait deux lices, celui qui tisse deux fils, celui qui sépare deux fils, celui qui noue, celui qui dénoue, celui qui coud deux points, celui qui déchire pour coudre deux points ; celui qui piège un cerf, celui qui l'abat, celui qui le dépouille, celui qui le sale, celui qui tanne sa peau, celui qui la racle, celui qui la découpe ; celui qui écrit deux lettres, celui qui efface pour écrire deux lettres ; celui qui construit, celui qui démolit, celui qui éteint, celui qui allume, celui qui frappe du marteau, celui qui transporte d'un domaine à l'autre. Voilà les avot melakhot, quarante moins une. Pour celui qui dénoue et qui est redevable, il faut examiner s'il n'est redevable que s'il dénoue pour nouer, ou même s'il dénoue seulement. On ne peut rien déduire du fait que [la Mishna] n'enseigne pas dénouer pour nouer, comme elle enseigne effacer pour écrire ; car elle n'enseigne pas non plus démolir pour construire, et au chapitre Bameh madlikin (Chabbat 31b) on dit qu'il faut démolir pour construire. Selon l'explication de Rachi dans la Guemara, page 74b : s'il arrive que deux fils soient côte à côte, il en dénoue un et en noue un, il en ressort qu'on est redevable sans [intention de] nouer. Mais Rabbenou Hananel et le Rachbam expliquent : quand un fil s'est rompu en deux endroits, il dénoue les deux nœuds, jette le morceau du milieu et renoue les deux bouts ensemble ; il n'y a là qu'un seul nœud. Selon cette explication, il ressort qu'il faut dénouer pour nouer. Guemara. Il a été enseigné : celui qui sème, celui qui taille, celui qui plante, celui qui provigne et celui qui greffe : tous sont une seule melakha. Rav Kahana a dit : celui qui taille et a besoin du bois est redevable de deux, une au titre de planter et une au titre de moissonner. Rav Yosef a dit : celui qui coupe de la luzerne est redevable de deux, une au titre de moissonner et une au titre de planter. Abaye a dit : celui qui coupe des bettes est redevable de deux, une au titre de moissonner et une au titre de planter. Il a été enseigné : celui qui laboure, celui qui creuse et celui qui trace un sillon : tous sont une seule melakha. Rav Chechet a dit : s'il avait une butte et l'a enlevée, dans la maison il est redevable au titre de construire, dans le champ au titre de labourer. Rava a dit : s'il avait un trou et l'a comblé, dans la maison il est redevable au titre de construire, dans le champ au titre de labourer. R. Abba a dit : celui qui creuse un trou et n'a besoin que de sa terre est exempt, même selon R. Yehouda, qui dit qu'une melakha she-einah tserikha legufah rend redevable ; cela vaut pour celui qui améliore, mais celui-ci abîme. Il a été enseigné : celui qui moissonne, celui qui vendange, celui qui récolte les dattes, celui qui gaule les olives et celui qui cueille les figues : tous sont une seule melakha. Rav Pappa a dit : celui qui jette une motte sur un palmier et fait tomber des dattes est redevable de deux, une au titre d'arracher et une au titre de dégager. Rav Achi a dit : ce n'est pas la manière d'arracher et ce n'est pas la manière de dégager. Nous lisons au chapitre Hamatsnia (Chabbat 95a) : celui qui trait, celui qui caille et celui qui fait du fromage de la taille d'une figue sèche est redevable ; et on dit : celui qui trait est redevable au titre de dégager, celui qui caille au titre de trier, celui qui fait du fromage au titre de construire, et dégager rend redevable au titre de battre. Rava a dit : celui qui ramasse le sel des salines est redevable au titre de gerber. Abaye a dit : il n'y a de gerbage que pour ce qui pousse du sol. Et telle est la halakha.

הדש תניא הדש והמנפץ והמנפט כולן מלאכה אחת הן פי' המנפץ בפשתן והמנפט בצמר גפן דגידולי קרקע נינהו:

Celui qui bat. Il a été enseigné : celui qui bat, celui qui broie et celui qui égrène : tous sont une seule melakha. Explication : celui qui broie, [il s'agit] du lin ; et celui qui égrène, du coton ; car ce sont des produits du sol.

💡 Explication

La famille de dach : séparer le produit de son enveloppe naturelle. Le lin broyé et le coton égrené y entrent parce qu'ils poussent du sol ; c'est la raison que donnent Rachi et le Roch. Rachi note que l'égrenage du coton ressemble au cardage de la laine, mais qu'on le range sous battre pour cette raison.

Le Roch reprend la Mishna et la Guemara, et soulève le point du matir (dénouer) : faut-il dénouer pour renouer ? Il tranche sur le sel : halakha selon Abaye.

הזורה, הבורר, והטוחן, והמרקד. היינו זורה, היינו בורר, היינו מרקד. אביי ורבא דאמרי תרוייהו: כל מילתא דהואי במשכן,

Celui qui vanne, celui qui trie, celui qui moud et celui qui tamise. Vanner, c'est trier ; c'est tamiser !

Abaye et Rava disent tous deux : toute chose qui existait dans le Michkan,

📜 Rachi (1)

ה"ג היינו זורה היינו בורר היינו מרקד היינו כמו הי ניהו כלומר דמפליג להו תנא דמתניתין לתלת והלא כולן מלאכה אחת הן דמפריש אוכל מן הפסולת:

Telle est la lecture : haynou zoreh, haynou borer, haynou meraked. Haynou a le sens de : lequel est-ce ? Autrement dit, le Tanna de notre Mishna les sépare en trois, alors qu'ils sont tous une seule melakha, puisqu'on sépare l'aliment du déchet.

💡 Explication

Vanner (zoreh), trier (borer) et tamiser (meraked) ont le même but : séparer l'aliment du déchet. Pourquoi la Mishna en fait-elle trois avot distincts ? La réponse d'Abaye et Rava commence ici et se poursuit au daf suivant : ce qui était pratiqué au Michkan compte comme melakha distincte, même si l'on pourrait la ranger avec une autre.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).