Shabbat 75a — Le fil tendu, le magoch, le hilazon et l'abattage

Shabbat 75a

Sougya : Le daf achève la melakha de déchirer (kore'a) : dans le Michkan, une tenture percée par un ver était déchirée puis recousue. Rav Zoutra bar Toviya rapporte au nom de Rav trois enseignements : tendre le fil d'une couture rend redevable d'un hatat, apprendre une chose d'un magoch rend passible de mort, et celui qui sait calculer les tekoufot et ne le fait pas est blâmé ; Rav et Chmouel divergent sur la nature du magoch.

La Gemara aborde ensuite la capture du hilazon : les Rabbanan et Rabbi Yehouda divergent sur l'écrasement (dicha), et Rava explique pourquoi il n'y a pas de netilat nechama. Enfin, Rav et Chmouel divergent sur la melakha de l'abattage : teinture ou netilat nechama.

Le hilazon : les Rabbanan ne comptent que la capture ; la question de la netilat nechama reçoit deux réponses, celle de Rava est défendue face à l'objection du psik reicha.

L'abattage le Chabbat : Rav le rattache à la teinture, Chmouel à la netilat nechama.

Les trois enseignements rapportés ensemble par Rav Zoutra bar Toviya, et la discussion sur le magoch.

שכן יריעה שנפל בה דרנא, קורעין בה ותופרין אותה.

Car une tenture dans laquelle un ver (darna) avait fait un trou, on la déchirait et on la recousait.

📜 Rachi (1)

דרנא תולעת ומנקב בו נקב קטן ועגול וצריך לקרוע למטה ולמעלה את הנקב שלא תהא התפירה עשויה קמטין קמטין:

Darna : un ver ; il y perce un petit trou rond, et il faut déchirer au-dessous et au-dessus du trou pour que la couture ne soit pas faite de plis sur plis.

🗂️ Tossefot (1)

שכן יריעה שנפל בה דרנא כו' תימה לר"י דבריש האורג אמרינן קורע על מנת לתפור שתי תפירות היכי משכחת לה ומשני דעבידא ככיסתא ואומר ר"י דבמשכן היו אומנים ביותר והיו נזהרים שלא היו עושים ככיסתא והתם לא קאמר שנפל בה דרנא דנקט דשכיח טפי ועוד דהתם בעי לאשכוחי קורע על מנת לתפור שתי תפירות ותו לא ויריעה שנפל בה דרנא צריך לקורעה מתחילתה ועד סופה ויש בה כמה תפירות ואף על גב דהשתא לא משכח' במשכן על מנת לתפור שתי תפירות ותו לא סברא הוא דבשתי תפירות הוי דבר חשוב:

Car une tenture dans laquelle était tombé un ver, etc. : le Ri s'étonne : au début du chapitre Haoreg, nous disons : 'déchirer afin de coudre deux coutures', où le trouve-t-on ? Et on répond : quand [la déchirure] est faite comme une bourse (kissta). Le Ri dit : dans le Michkan, les artisans étaient très experts et prenaient garde de ne pas faire comme une bourse. Là-bas, on ne cite pas [le cas de la tenture] où est tombé un ver ; [ici on le] mentionne parce qu'il est plus fréquent. De plus, là-bas on cherche à trouver 'déchirer afin de coudre deux coutures' et pas plus, alors qu'une tenture où est tombé un ver doit être déchirée du début à la fin et comporte plusieurs coutures. Et bien que nous ne trouvions pas dans le Michkan [le cas de] déchirer afin de coudre deux coutures et pas plus, c'est une raison logique : avec deux coutures, c'est déjà une chose importante.

💡 Explication

Fin de la discussion sur la melakha de kore'a (déchirer) : on cherche son précédent dans le Michkan. Quand un darna (ver) perçait une tenture, on élargissait le trou en une fente pour pouvoir la recoudre à plat. Déchirer al menat litpor (afin de coudre) est donc un travail constructif.

Tossefot explique pourquoi le chapitre Haoreg cherche un autre exemple : il veut un cas de deux coutures seulement, alors que la tenture percée en demande plusieurs.

🖼️ Schéma

Un trou rond se recoud mal ; on déchire au-dessus et au-dessous pour obtenir une fente qu'on recoud à plat.

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: המותח חוט של תפירה בשבת — חייב חטאת, והלומד דבר אחד מן המגוש — חייב מיתה, והיודע לחשב תקופות ומזלות ואינו מחשב — אסור לספר הימנו.

Rav Zoutra bar Toviya a dit au nom de Rav : celui qui tend le fil d'une couture le Chabbat est redevable d'un hatat (sacrifice expiatoire) ; celui qui apprend une seule chose d'un magoch (mage) est passible de mort ; et celui qui sait calculer les tekoufot (cycles solaires) et les mazalot (constellations) et ne calcule pas, il est interdit de parler de lui (lesaper hemenou).

📜 Rachi (3)

המותח חוט של תפירה בגד התפור ועומד והניח החוט ארוך ונתפרדו שתי חתיכות הבגד זו מזו במקצת וחוטי התפירות נמשכין ומותח את ראשי החוט להדק ולחבר זו היא תפירתו וחייב:

Celui qui tend le fil d'une couture : un vêtement déjà cousu, où l'on a laissé le fil long ; les deux pièces du vêtement se sont un peu séparées l'une de l'autre et les fils des coutures se sont tirés ; il tend les bouts du fil pour serrer et joindre : c'est sa couture, et il est redevable.

והלומד דבר אחד מן המגוש מין הממשיכו לע"ז אפי' דבר תורה אסור ללמוד ממנו:

Et celui qui apprend une seule chose du magoch : un min (hérétique) qui l'entraîne vers l'avoda zara ; même une parole de Torah, il est interdit de l'apprendre de lui.

והיודע כו' הני תלת שמעתתא שמעינהו (מר) זוטרא מרב כי הדדי וגרסינהו:

Et celui qui sait, etc. : ces trois enseignements, (Mar) Zoutra les a entendus de Rav ensemble, et il les a enseignés [ainsi].

🪔 Ben Yehoyada (2)

אמר רב: המותח חוט של תפירה בשבת חיב חטאת, והלומד דבר אחד מן האמגוש, חיב מיתה, והיודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב, אסור לספר הימנו. הדקדוק ידוע מה שייכות לשלש שמועות אלו זה עם זה דנקטנהו ביחד? ונראה לי בס"ד דידוע סיבת המניעה שמנעו חכמים ללמוד מן האמגושי שהוא 'מין' אפילו דברי תורה, דחיישינן פן על ידי דבורו עמו ממשיך אותו לדבר אחר להסירו מאחרי עבודתו יתברך, יען כי הדיבור כוחו חזק למשוך הלבבות לקרבם זה אל זה עד שיהיו כבשר אחד , והוא ידמה לחוט שהוא מחבר שתי חתיכות הנבדלות ועושה אותם חתיכה אחת. לכך אחר הלכה זו של מותח חוט של תפירה דחייב, משום שעל ידי חוט זה מתחברים שתי חתיכות הנבדלים להיות אחד, סמך לזה הלכה שאסור ללמוד דבר מן האמגושי שהוא 'מין' דטעמו הוא פן הדיבור מחבר לב הלומד עם לב האמגושי להיות לב אחד להעבירו על דת בדברים אחרים. ומאחר דלמדנו מהלכה זו של אמגושי כוחו של הדיבור כמה הוא פועל, לכך סמך לזה הלכה דהיודע לחשב תקופות ומזלות ואינו חושב, דאתמר עליה עונש מפום רבנן דאסור לספר הימנו, ולכאורה היה פה לומר מה נחשב דבר זה שאסרו לספר עמו לעונש? אך באמת מן הלכה זו דאמגושי אתה למד כוחו של דיבור, ולכן תדע שעונש זה שענשו לזה בענין הדיבור שמנעו ממנו הוא עונש גדול, כי חסרון גדול מגיע לו בזה, כי הדיבור מעלה ומוריד מפרק הרים ומשבר סלעים .

Rav a dit : celui qui tend le fil d'une couture le Chabbat est redevable d'un hatat ; celui qui apprend une seule chose de l'amgouchi est passible de mort ; et celui qui sait calculer les tekoufot et les mazalot et ne calcule pas, il est interdit de parler de lui. La question est connue : quel rapport ont ces trois enseignements entre eux, pour qu'on les ait cités ensemble ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, [ceci] : on connaît la raison pour laquelle les Sages ont interdit d'apprendre de l'amgouchi, qui est un min, même des paroles de Torah : on craint que, par sa conversation avec lui, il ne l'entraîne vers autre chose, pour l'écarter du service de Hachem, béni soit-Il. Car la parole a une grande force pour attirer les cœurs et les rapprocher l'un de l'autre, jusqu'à ce qu'ils soient comme une seule chair ; elle ressemble au fil qui joint deux morceaux séparés et en fait une seule pièce. C'est pourquoi, après la halakha de celui qui tend le fil d'une couture, redevable parce que ce fil joint deux morceaux séparés pour qu'ils deviennent un, on a placé la halakha qu'il est interdit d'apprendre quoi que ce soit de l'amgouchi, qui est un min ; la raison est que la parole risque de joindre le cœur de celui qui apprend au cœur de l'amgouchi pour en faire un seul cœur, et de lui faire transgresser la religion en d'autres choses. Et puisque nous avons appris de cette halakha de l'amgouchi combien la parole agit, on a placé à côté la halakha de celui qui sait calculer les tekoufot et les mazalot et ne calcule pas, à propos duquel les Sages ont énoncé une punition : il est interdit de parler de lui. À première vue, on aurait pu dire : en quoi cette interdiction de parler de lui est-elle une punition ? Mais en vérité, de la halakha de l'amgouchi tu apprends la force de la parole ; tu sauras donc que cette punition qu'on lui inflige dans le domaine de la parole, dont on le prive, est une grande punition, car il subit par là un grand manque : la parole élève et abaisse, elle arrache les montagnes et brise les rochers.

אסור לספר הימנו. קשא הוה ליה למימר 'אסור לספר עמו' ועוד אם הכונה שאסור לספר עמו ממש אם כן הרי זה כמנודה ולמה יענש כל כך שיהיה נחשב כמנודה ומוחרם, ובפרט כי על הרוב ודאי זה היודע לחשוב הוא תלמיד חכם, ולמה ירדו עמו עד לחייו בדבר זה שאסרו לדבר עמו בעבור שיודע לחשוב ולא חשב? ונראה לי בס"ד אין הכונה שלא לספר 'עמו' אלא הכונה שלא לספר 'בשבחו' שלא יספרו בענייניו ומעשיו שמגיע לו שבח בהם, וזהו מדה כנגד מדה, כי בחשבון תקופות ומזלות יש שבח לישראל שנקראים בזה עם חכם ונבון (דברים ד, ו), וכיון דמאס בכבוד השבח הזה לכך לא יתכבד בסיפור שבחו, והוא על דרך שאמר הכתוב (תהלים קט, יז) ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו. או יובן בס"ד דהוי מדה כנגד מדה, כי חשבון תקופות ומזלות עושה תיקון במלכות למעלה ששם הוא סוד החשבון, לכך בזה נענש ש 'אסור לספר הימנו' כי הסיפור והדיבור הוא בסוד המלכות שלכן נקראת דיבור כמו שאמרו בזוהר הקדוש על פסוק (שמות ד, י) לא איש דברים אנכי. ובזה יובן בס"ד (במדבר כא, כז) על כן יאמרו המשלים באו חשבון של תקופות ומזלות, ועל ידי כך תבנה ותכונן עיר סיחון זה הגוף שנקרא 'עיר', וסיחון דרשו רבותינו ז"ל בגמרא סיחה נאה, כלומר עתה יבואו אז לספר סיחה נאה על גוף זה האדם המחשב. ובספר אליה רבא ז"ל (סי' ש"מ ס"ק יו"ד) שרמז עליו הרב פתח עינים ז"ל פירש בזה טעם אחר עיין שם, ולפי דבריו נראה לי בס"ד הכתוב (שיר השירים ז, ה) עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים, פירש אם עיניך ברכות בחשבון , שתשים עין שכלך ולבך בחשבון תקופות ומזלות, על ידי כך תזכה שתהיה נזכר בשער בת רבים הוא בית המדרש מקום כנופיה של חכמים שנקראים 'רבים' כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (תהלים ג, ב) רבים קמים עלי, רבים בתורה שנקראים רבנים, דהיינו שיאמרו שמועה מפיך, מה שאין כן היודע ואינו מחשב אין אומרים שמועה מפיו וכמו שכתב הרב ז"ל. ועוד נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה יש בזה, כי כבוד חשבון תקופות ומזלות הוא בדיבור, שהוא מדבר על העתיד לבא בשמש ובירח ובכוכבים שנראין דבריו כמו ניב שפתים של נבואה, ולכן הוא לא רצה להתכבד בדיבור זה שהוא נראה בעיני ההמון כמו דבר של נבואה, לכך לא יתכבד בדיבור מצד אחרים ש 'אסור לספר הימנו'. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב (משלי יג, יג) בז לדבר יחבל לו, והוא כמבואר ודו"ק.

Il est interdit de parler de lui (lesaper hémenou). Difficulté : il aurait dû dire 'il est interdit de parler avec lui'. De plus, si l'intention est qu'il est réellement interdit de parler avec lui, il est alors comme un menoudé (excommunié) ; pourquoi serait-il puni au point d'être considéré comme un menoudé et un banni, d'autant qu'en général celui qui sait calculer est certainement un talmid 'hakham ? Pourquoi le traiter avec une telle rigueur (litt. descendre jusqu'à sa vie), en interdisant de lui parler, parce qu'il savait calculer et n'a pas calculé ? Il me semble, avec l'aide du Ciel, que l'intention n'est pas de ne pas parler 'avec lui', mais de ne pas parler 'à sa louange' : qu'on ne raconte pas ses affaires et ses actes qui lui vaudraient des éloges. C'est mesure pour mesure : dans le calcul des tekoufot et des mazalot il y a une louange pour Israël, qui est appelé par la 'peuple sage et intelligent' (Devarim 4, 6) ; puisqu'il a méprisé l'honneur de cette louange, il ne sera pas honoré par le récit de sa louange, selon le verset : 'il n'a pas voulu la bénédiction, elle s'est éloignée de lui' (Tehilim 109, 17). Ou bien on peut comprendre, avec l'aide du Ciel, que c'est mesure pour mesure ainsi : le calcul des tekoufot et des mazalot produit un tikoun (réparation) dans [la sefira de] Malkhout en haut, où se trouve le sod (secret) du calcul ; c'est pourquoi il est puni en ce qu'il 'est interdit de parler de lui', car le récit et la parole relèvent du sod de Malkhout, qui est pour cela appelée 'parole' (dibour), comme l'a dit le saint Zohar sur le verset 'je ne suis pas un homme de paroles' (Chemot 4, 10). Par là on comprend, avec l'aide du Ciel, le verset (Bamidbar 21, 27) : 'c'est pourquoi les moshlim diront : venez à Hechbon' : [venez au] calcul (hechbon) des tekoufot et des mazalot ; et par là 'la ville de Si'hon sera bâtie et établie' : c'est le corps, appelé 'ville' ; et Si'hon, nos Sages l'ont interprété dans la Gemara comme 'belle conversation' (siha naa) ; c'est-à-dire : on viendra alors raconter une belle conversation sur ce corps, l'homme qui calcule. Dans le livre Éliya Rabba (siman 340, sk 10), auquel fait allusion le Rav Petah Einayim, il donne une autre raison, voir là-bas. Selon ses paroles, il me semble, avec l'aide du Ciel, [qu'on comprend] le verset (Chir Hachirim 7, 5) : 'tes yeux sont des bassins à Hechbon, à la porte de Bat-Rabim' ; il explique : si 'tes yeux sont des bassins dans le calcul', si tu poses l'œil de ton intelligence et ton cœur sur le calcul des tekoufot et des mazalot, tu mérites par là d'être mentionné 'à la porte de Bat-Rabim', c'est-à-dire le beit hamidrach, lieu de réunion des Sages, appelés 'rabim', comme nos Sages l'ont dit sur le verset 'nombreux (rabim) sont ceux qui se lèvent contre moi' (Tehilim 3, 2) : grands (rabim) en Torah, appelés rabbanim ; c'est-à-dire qu'on dira un enseignement en ton nom. Il n'en est pas ainsi de celui qui sait et ne calcule pas : on ne dit pas d'enseignement en son nom, comme l'a écrit le Rav. Il me semble encore, avec l'aide du Ciel, qu'il y a là mesure pour mesure : l'honneur du calcul des tekoufot et des mazalot est dans la parole, car il parle de l'avenir au sujet du soleil, de la lune et des étoiles, et ses paroles ressemblent à une parole de prophétie ; puisqu'il n'a pas voulu être honoré par cette parole, qui semble aux yeux de la foule une parole de prophétie, il ne sera pas honoré par la parole des autres : 'il est interdit de parler de lui'. Par là on comprend, avec l'aide du Ciel, l'allusion du verset : 'qui méprise la parole en subira le dommage' (Michle 13, 13). C'est clair ; réfléchis-y.

💡 Explication

Rav Zoutra bar Toviya rapporte trois enseignements de Rav entendus ensemble (Rachi). Le premier relève des lois du Chabbat : tendre le fil d'une couture qui s'est relâchée revient à coudre (tofer), d'où un hatat. Les deux autres sont cités parce qu'ils ont été transmis avec lui.

Le magoch (mage perse) : Rachi l'identifie à un min qui attire vers l'avoda zara ; on n'apprend rien de lui, pas même de la Torah. Celui qui sait calculer les tekoufot et les mazalot sans le faire est blâmé. Le Ben Yehoyada relie les trois : le fil joint deux pièces, la parole joint deux cœurs ; et il lit lesaper hemenou comme 'raconter sa louange'.

אמגושתא — רב ושמואל, חד אמר: חרשי, וחד אמר: גדופי. תסתיים דרב דאמר גדופי, דאמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: הלומד דבר אחד מן המגוש חייב מיתה. דאי סלקא דעתך חרשי: הכתיב ״לא תלמד לעשות״ — אבל אתה למד להבין ולהורות — תסתיים.

Amgoucha : Rav et Chmouel [divergent]. L'un dit : [ce sont des] sorciers (harchei) ; l'autre dit : [des] blasphémateurs (gedoufei).

Concluons que c'est Rav qui dit 'blasphémateurs', car Rav Zoutra bar Toviya a dit au nom de Rav : celui qui apprend une seule chose du magoch est passible de mort. Car si tu pensais 'sorciers', n'est-il pas écrit : 'tu n'apprendras pas à faire' (Devarim 18, 9) ?

[À faire, tu n'apprendras pas,] mais tu apprends pour comprendre et pour enseigner. Concluons-le.

📜 Rachi (7)

אמגושא דאמרינן בכל דוכתא רב ושמואל פליגי ביה:

Amgoucha : dont nous disons partout que Rav et Chmouel divergent à son sujet.

חד אמר חרשי מכשף:

L'un dit harchei : un sorcier (mekhachef).

וחד אמר גדופי מין האדוק בע"ז ומגדף תמיד את השם ומסית אנשים לע"ז:

Et l'autre dit gedoufei : un min attaché à l'avoda zara, qui blasphème constamment le Nom et incite les gens à l'avoda zara.

דאי סלקא דעתך חרשי וטעמא משום דכתיב לא ימצא בך וגו' וקא חשיב מכשף:

Car si tu pensais 'sorciers' : la raison [de la peine] serait qu'il est écrit 'il ne se trouvera pas chez toi, etc.', et [le verset] compte le sorcier.

והא כתיב לעיל מיניה לא תלמד לעשות כדי שתעשה:

N'est-il pas écrit : juste avant, 'tu n'apprendras pas à faire' : [n'apprends pas] afin de faire.

להבין שתוכל לעמוד בהן ואם יעשה נביא שקר לפניך שתבין שהוא מכשף:

Pour comprendre : pour que tu puisses t'y reconnaître, et si un faux prophète fait [un prodige] devant toi, que tu comprennes qu'il est un sorcier.

תסתיים דגדופי הוא הלכך כל דבריו דברי ע"ז והסתלק מעליו שלא ישיאך:

Concluons que c'est gedoufei : c'est pourquoi toutes ses paroles sont des paroles d'avoda zara ; éloigne-toi de lui pour qu'il ne t'égare pas.

🗂️ Tossefot (1)

אמגושא פי' בערוך דפליגי בהא דאמר רב פפא באלו מגלחין (מו"ק יח.) פרעה אמגושי היה דכתיב הנה יוצא המימה חד אמר לעשות כשפים היה יוצא וחד אמר גדופי שהיה עושה עצמו ע"ז שהיה אומר לי יאורי ואני עשיתני ואין נראה לר"י דפליגי רב ושמואל במאי דאמר רב פפא אלא פליגי אאמגושא שנזכר בשום מקום במשנה או בברייתא:

Amgoucha : l'Aroukh explique qu'ils divergent sur ce qu'a dit Rav Papa au chapitre Elou megalhin (Moed Katan 18a) : 'Pharaon était un amgouchi, car il est écrit : voici qu'il sort vers l'eau' ; l'un dit : il sortait pour faire des sorcelleries ; l'autre dit : [il était] gedoufei, car il se faisait lui-même divinité, disant 'mon Fleuve est à moi, et c'est moi qui me suis fait'. Le Ri n'admet pas que Rav et Chmouel divergent sur ce qu'a dit Rav Papa ; ils divergent sur l'amgoucha mentionné quelque part dans une Mishna ou une baraita.

💡 Explication

Rav et Chmouel divergent sur le magoch : harchei (sorciers) ou gedoufei (blasphémateurs, idolâtres militants). La Gemara attribue à Rav la position gedoufei : pour la sorcellerie, le verset n'interdit que d'apprendre pour pratiquer ; apprendre pour comprendre et enseigner reste permis. Une peine aussi grave que la mort suppose donc que le magoch soit un idolâtre qui entraîne à l'avoda zara.

אמר רבי שמעון בן פזי, אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר: ״ואת פעל ה׳ לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו״. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מנין שמצוה על האדם לחשב תקופות ומזלות — שנאמר: ״ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים״, איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים — הוי אומר: זה חישוב תקופות ומזלות.

Rabbi Chimon ben Pazi a dit au nom de Rabbi Yehochoua ben Levi, au nom de Bar Kappara : quiconque sait calculer les tekoufot et les mazalot et ne calcule pas, de lui le verset dit : 'Et l'œuvre de Hachem, ils ne la regardent pas, et l'ouvrage de Ses mains, ils ne le voient pas' (Yechaya 5, 12). Rabbi Chemouel bar Nahmani a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : d'où [sait-on] que c'est une mitsva pour l'homme de calculer les tekoufot et les mazalot ?

Car il est dit : 'Vous les garderez et les accomplirez, car c'est votre sagesse et votre intelligence aux yeux des peuples' (Devarim 4, 6). Quelle sagesse et quelle intelligence sont aux yeux des peuples ?

Dis : c'est le calcul des tekoufot et des mazalot.

📜 Rachi (1)

לעיני העמים שחכמה הניכרת היא שמראה להם סימן לדבריו בהילוך החמה והמזלו' שמעידין כדבריו שאומר שנה זו גשומה והיא כן שנה זו שחונה והיא כן שכל העיתים לפי מהלך החמה במזלותיה ומולדותיה במזל תלוי הכל לפי השעה המתחלת לשמש בכניסת החמה למזל:

Aux yeux des peuples : car c'est une sagesse visible, qui leur montre un signe de ses paroles dans la marche du soleil et des constellations, lesquels témoignent de ses dires : il dit 'cette année sera pluvieuse', et elle l'est ; 'cette année sera sèche', et elle l'est. Car toutes les périodes dépendent de la marche du soleil dans ses constellations et de ses conjonctions ; tout dépend du mazal, selon l'heure [planétaire] qui commence à servir à l'entrée du soleil dans le signe.

🪔 Ben Yehoyada (1)

עליו הכתוב אומר: (ישעיהו ה, יב) "ואת פועל ה' לא יביטו, ומעשה ידיו לא ראו". נראה לי בס"ד כפל הלשון, פועל ה' על מקריים שתהיה בגוף הארץ, הן ברעש הן בקור וחום הן ברבוי מטר, שכל דברים אלו נודעים בחכמת התכונה בחשבון תקופות ומזלות קודם שיתראו בעולם, ואומרו מעשה ידיו לא ראו קאי על הרקיע, הן בלקות השמש וירח הן בגילוי כוכבים חדשים. ובאופן אחר נראה לי בס"ד אומרו פועל ה' לא יביטו , על היסוד של חכמת העיבור אשר ממנו מתפשט חשבון תקופות ומזלות, והוא הסימן של בהר"ד [ ב' -יום ב' , ה' -חמש שעות, ר"ד -חלקים], שהוא סימן של המולד בשנה ראשונה של היצירה בששת ימי בראשית, שהיה בליל שני חמש שעות ומאתים וארבע חלקים מן הלילה וסימנם בהר"ד , וממנו התחלת חשבון העבור, ועל זה מורכב חשבון תקופות ומזלות. וידוע מה שכתוב בספר הברית (ח"א מאמר ד' פרק י"ד) שזה הסימן הוא שם קדוש , ויוצא מפסוקים ראשונים שבתורה בדרך נפלא יעוין שם. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (תהלים כט, ד) קול ה' בכח קול ה' 'בהדר' שהנבואה היא קול ה' וכנגדה קול ה' בהדר, אותיות 'בהדר' שהוא סוד העבור שבו נגלים נסתרות לעיני בני אדם כמו קול ה' בנבואת הנביא. ובזה יובן בס"ד (דברים ל, יד) כי קרוב אליך 'הדבר' מאד בפיך ובלבבך לעשתו. 'הדבר' הוא אותיות 'בהר"ד' שבו סוד העבור קרוב אליך, שזה הסוד נמסר לישראל דוקא ולכך צריך שבפיך ובלבבך יהיה לעשתו ולא תתעצל מלחשוב בו, כמו שנאמר (דברים ד, ו) כי הוא חכמתכם ובינתכם, ובזה יובן המאמר עליו נאמר ואת פועל ה' לא יביטו, פועל ה' [212] מספר בהר"ד [211] עם הכולל, ועל ידי כן מעשה ידיו לא ראו.

De lui le verset dit : 'Et l'œuvre de Hachem, ils ne la regardent pas, et l'ouvrage de Ses mains, ils ne le voient pas' (Yechaya 5, 12). Il me semble, avec l'aide du Ciel, [à propos de] la double expression : 'l'œuvre de Hachem' se rapporte aux événements qui surviennent dans le corps de la terre, qu'il s'agisse de tremblement, de froid et de chaleur, ou d'abondance de pluie : toutes ces choses sont connues par la science astronomique, par le calcul des tekoufot et des mazalot, avant d'apparaître dans le monde. Et 'l'ouvrage de Ses mains, ils ne le voient pas' se rapporte au firmament : les éclipses du soleil et de la lune, ou l'apparition de nouvelles étoiles. D'une autre manière, il me semble, avec l'aide du Ciel, que 'l'œuvre de Hachem, ils ne la regardent pas' se rapporte au fondement de la science de l'ibour (calcul du calendrier), d'où découle le calcul des tekoufot et des mazalot : c'est le signe BaHaRaD [bet : jour 2 ; hé : cinq heures ; resh-dalet : 204 halakim (parties)], signe du molad de la première année de la création, aux six jours du commencement, qui eut lieu la nuit du deuxième jour, à cinq heures et deux cent quatre halakim de la nuit, dont le signe est BaHaRaD ; de lui part le calcul de l'ibour, et sur lui repose le calcul des tekoufot et des mazalot. On sait ce qui est écrit dans le Sefer Haberit (partie 1, article 4, chapitre 14) : ce signe est un Nom saint, qui sort des premiers versets de la Torah de manière merveilleuse, voir là-bas. Par là, j'ai expliqué, avec l'aide du Ciel, l'allusion du verset (Tehilim 29, 4) : 'la voix de Hachem avec force, la voix de Hachem avec éclat (behadar)' : la prophétie est 'la voix de Hachem', et en face d'elle 'la voix de Hachem behadar', lettres de BaHaRaD, qui est le sod de l'ibour, par lequel des choses cachées se révèlent aux yeux des hommes, comme la voix de Hachem dans la prophétie du prophète. Par là on comprend, avec l'aide du Ciel : 'car la chose (hadavar) est très proche de toi, dans ta bouche et dans ton cœur, pour l'accomplir' (Devarim 30, 14) : 'hadavar' a les lettres de BaHaRaD, dans lequel le sod de l'ibour est proche de toi, car ce secret a été transmis à Israël seulement ; c'est pourquoi il faut qu'il soit dans ta bouche et dans ton cœur pour l'accomplir, et que tu ne sois pas paresseux à le calculer, comme il est dit : 'car c'est votre sagesse et votre intelligence' (Devarim 4, 6). Par là on comprend l'enseignement : de lui il est dit 'et l'œuvre de Hachem, ils ne la regardent pas' : 'poal Hachem' (l'œuvre de Hachem) [212] a la valeur numérique de BaHaRaD [211] avec le kollel ; et de ce fait, 'l'ouvrage de Ses mains, ils ne le voient pas'.

💡 Explication

Deux enseignements sur l'astronomie : celui qui en est capable et ne calcule pas néglige 'l'œuvre de Hachem' ; et c'est une mitsva de calculer les tekoufot (équinoxes et solstices) et les mazalot, dérivée de Devarim 4, 6. La seule sagesse de la Torah que les nations peuvent vérifier par elles-mêmes est le calcul du ciel, car ses prédictions se réalisent sous leurs yeux (Rachi).

Le Ben Yehoyada rattache ce calcul au molad de la création, BaHaRaD (lundi, 5 heures, 204 halakim), point de départ du calendrier.

הצד צבי וכו׳. תנו רבנן: הצד חלזון והפוצעו — אינו חייב אלא אחת. רבי יהודה אומר חייב שתים. שהיה רבי יהודה אומר: פציעה בכלל דישה. אמרו לו: אין פציעה בכלל דישה. אמר רבא: מאי טעמא דרבנן — קסברי אין דישה אלא לגדולי קרקע. וליחייב נמי משום נטילת נשמה! אמר רבי יוחנן: שפצעו מת.

'Celui qui piège un cerf, etc.' Les Sages ont enseigné : celui qui piège un hilazon (mollusque à teinture) et l'écrase n'est redevable que d'un seul [hatat]. Rabbi Yehouda dit : il est redevable de deux, car Rabbi Yehouda disait : l'écrasement (petsia) est inclus dans le battage (dicha).

Ils lui dirent : l'écrasement n'est pas inclus dans le battage. Rava a dit : quelle est la raison des Rabbanan ?

Ils pensent : il n'y a de battage que pour ce qui pousse de la terre. [On objecte :] qu'il soit aussi redevable pour avoir pris la vie (netilat nechama) !

Rabbi Yo'hanan a dit : [il s'agit du cas] où il l'a écrasé mort.

📜 Rachi (3)

הפוצעו דוחקו בידיו שיצא דמו:

Et l'écrase : il le presse de ses mains pour que son sang sorte.

אינו חייב אלא אחת משום צידה אבל אפציעה ליכא חיוב:

N'est redevable que d'un seul : au titre de la capture ; mais pour l'écrasement il n'y a pas de culpabilité.

בכלל דישה שמפרק דמו הימנו כמפרק תבואה מקשין שלה:

Inclus dans le battage : car il détache de lui son sang, comme celui qui détache le grain de ses tiges.

🗂️ Tossefot (2)

הצד חלזון למאן דמוקי לה בשפצעו חי אתי שפיר הא דנקט הצד חלזון דדרך לפוצעו מיד אחר צידה כל זמן שהוא חי וקמ"ל דאע"פ שפצעו חי לא מיחייב משום נטילת נשמה ואפילו למאן דמוקי לה כשפצעו מת קמ"ל דלא מיחייב בצידה שלו משום נטילת נשמה דאף על גב דאמרי' בפרק שמונה שרצים (לקמן שבת דף קז:) השולה דג מן הים כיון שיבש בו כו' הכא שמא חלזון דרכו לפרכס ולקרב מיתתו וצ"ע דבירושלמי משמע דצד חלזון לא מיחייב משום צידה:

Celui qui piège un hilazon : selon celui qui établit [la baraita] dans le cas où il l'a écrasé vivant, on comprend bien qu'elle dise 'celui qui piège un hilazon' : on a l'habitude de l'écraser aussitôt après la capture, tant qu'il est vivant ; elle nous apprend que, bien qu'il l'ait écrasé vivant, il n'est pas redevable pour netilat nechama. Et même selon celui qui l'établit dans le cas où il l'a écrasé mort, elle nous apprend qu'il n'est pas redevable pour netilat nechama du fait de sa capture. Car bien que nous disions au chapitre Chemona cheratsim (plus loin, Chabbat 107b) : 'celui qui tire un poisson de la mer, des qu'il s'y est desséché, etc.', ici, peut-être le hilazon a-t-il l'habitude de se débattre et de hâter sa mort. Cela reste à examiner (tsarikh iyoun), car du Yerouchalmi il ressort que celui qui piège un hilazon n'est pas redevable au titre de la capture.

וליחייב נמי משום נטילת נשמה ואפי' לרבי יהודה דאמר מקלקל בחבורה פטור פריך שפיר דהיכא דאיכא תקון קצת חייב כדאמרי' בפסחים (דף עג.) בסוף אלו דברים והכא נמי במה שממיתו יש תקון קצת שאינו מפרכס לכאן ולכאן ונוח ליטול ממנו הדם ולמאי דמסיק דכמה דאית ביה נשמה טפי ניחא ליה אתי שפיר נמי לרבי יהודה דהשתא ליכא תיקון כלל ומיהו שמעתין אתיא אפי' לר"ש דמחייב מקלקל בחבורה מדמשני מתעסק הוא אצל נטילת נשמה ולא קאמר מקלקל הוא:

Qu'il soit aussi redevable pour netilat nechama : même selon Rabbi Yehouda, qui dit que celui qui détruit en blessant (mekalkel be-habboura) est exempt, la question est fondée, car la où il y a une petite amélioration, il est redevable, comme nous le disons dans Pessahim (73a), à la fin du chapitre Elou devarim. Ici aussi, en le tuant, il y a une petite amélioration : il ne se débat plus de-ci de-là, et il est commode de lui prendre le sang. Et selon la conclusion, 'plus il a de vie, mieux cela lui convient', cela va bien aussi selon Rabbi Yehouda, car maintenant il n'y a aucune amélioration. Toutefois notre passage vaut même selon Rabbi Chimon, qui rend redevable celui qui détruit en blessant, puisqu'on répond 'il est mitasek quant à la netilat nechama' et qu'on ne dit pas 'il est mekalkel'.

⚖️ Rosh (1)

והתופר שתי תפירות והא לא קיימי אמר רבה בר בר חנה והוא שקושרם אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב המותח חוט של תפירה בשבת חייב חטאת. והלומד דבר אחד מן המגוש חייב מיתה והיודע לחשוב תקופות ומזלות ואין מחשב אסור לספר הימנו:

'Et celui qui coud deux coutures' : mais elles ne tiennent pas ! Rabba bar bar Hanna a dit : [il s'agit du cas] où il les noue. Mar Zoutra bar Toviya a dit au nom de Rav : celui qui tend le fil d'une couture le Chabbat est redevable d'un hatat. Et celui qui apprend une seule chose du magoch est passible de mort ; et celui qui sait calculer les tekoufot et les mazalot et ne calcule pas, il est interdit de parler de lui.

💡 Explication

Retour à la Mishna : tseida (capture). Le hilazon est le mollusque dont on tire la teinture bleue (tekhelet). L'écraser pour en extraire le sang est-il du dicha (battage) ? Rabbi Yehouda compare cela au battage, qui sépare le grain de l'épi ; les Rabbanan limitent le battage à ce qui pousse de la terre (Rava).

Question : en l'écrasant, il le tue, d'où netilat nechama. Rabbi Yo'hanan répond qu'il l'a écrasé déjà mort. Le Roch place ici les enseignements de Rav Zoutra sur la couture.

רבא אמר: אפילו תימא שפצעו חי, מתעסק הוא אצל נטילת נשמה. והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו: מודה רבי שמעון ב״פסיק רישיה ולא ימות״! שאני הכא, דכמה דאית ביה נשמה טפי ניחא ליה, כי היכי דליציל ציבעיה.

Rava a dit : tu peux même dire qu'il l'a écrasé vivant : il est mitasek (agissant sans intention) à l'égard de la netilat nechama. [On objecte :] mais Abaye et Rava ont dit tous deux : Rabbi Chimon reconnaît [la culpabilité] dans le cas de 'on lui coupe la tête, et il ne mourrait pas ?' (psik reicha ve-lo yamout) !

Ici c'est différent : tant qu'il reste de la vie en lui, cela lui convient mieux, afin que sa teinture soit claire.

📜 Rachi (3)

מתעסק הוא אצל נטילת נשמה כלומר לגבי נטילת נשמה הוי מתעסק בדבר אחר ולא הויא מלאכת מחשבת שאינו מתכוין שימות:

Il est mitasek à l'égard de la netilat nechama : c'est-à-dire que, par rapport à la netilat nechama, il est occupé à une autre chose, et ce n'est pas une melekhet mahchevet (travail réfléchi), car il n'a pas l'intention qu'il meure.

טפי ניחא ליה שדם החי טוב מדם המת וכיון דכל עצמו מתכוין וטורח לשומרו שלא ימות בידו אפי' מת אין כאן אלא מתעסק וכי מודה ר' שמעון במידי דלא איכפת ליה אי מיתרמי ומיהו איכווני לא מיכוין:

Cela lui convient mieux : car le sang du vivant est meilleur que le sang du mort ; et puisque toute son intention et son effort visent à le garder pour qu'il ne meure pas dans sa main, même s'il meurt, il n'y a là que mitasek. Rabbi Chimon ne reconnaît [le psik reicha] que pour une chose qui lui est indifférente si elle survient, mais qu'il ne vise pas.

דליציל ציבעיה גרסינן שתהא מראית צבעו צלולה:

Deliltsil tsivéih, c'est la version que nous lisons : que l'aspect de sa couleur soit clair.

🗂️ Tossefot (3)

מתעסק הוא אצל נטילת נשמה האי מתעסק לאו דוקא דהא מתעסק בחבורה חייב לר"ש דאמר בס"פ ספק אכל (כריתות יט:) הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב וטעמא כדיליף בהאורג (לקמן שבת קו.) מדאיצטריך למישרי מילה מכלל דמקלקל בחבורה חייב ולא חיישינן למלאכת מחשבת דמקלקל דעלמא לא מיפטר אלא משום מלאכת מחשבת כדאמר בספ"ק דחגיגה (דף י:) ומתעסק דהכא היינו דבר שאין מתכוין כיון דאין מתכוין כלל למלאכה מותר אפי' בחבורה אע"פ דלא בעי מלאכת מחשבת כמו כל איסורים שבתורה דלא שייך בהו מלאכת מחשבת ושרו אין מתכוין כדאמר מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה כו' (כלאים פ"מ משנה ה) וכן מוכח בפ"ק דכתובות (ד' ה:) דאמר את"ל דם חבורי מיחבר לדם הוא צריך או להנאת עצמו הוא צריך ואת"ל להנאת עצמו הוא צריך הלכה כרבי יהודה או הלכה כר"ש פירוש בדבר שאין מתכוין ואת"ל הלכה כר' יהודה בדבר שאין מתכוין במקלקל הלכה כמאן משמע דאי הלכה כר"ש בדבר שאין מתכוין תו ליכא לספוקי במקלקל דאפי' מקלקל בחבורה חייב כיון דאין מתכוין מותר:

Il est mitasek à l'égard de la netilat nechama : ce 'mitasek' n'est pas à prendre à la lettre, car un mitasek dans une blessure (habboura) est redevable selon Rabbi Chimon, comme il est dit à la fin du chapitre Safek akhal (Keritot 19b) : 'laisse les enfants : puisque celui qui détruit en blessant est redevable, le mitasek aussi est redevable'. La raison est celle qu'on apprend au chapitre Haoreg (plus loin, Chabbat 106a) : puisqu'il a fallu permettre la mila, on en déduit que celui qui détruit en blessant est redevable ; et on ne tient pas compte [de l'exigence] de melekhet mahchevet, car le mekalkel ordinaire n'est exempté qu'en raison de la melekhet mahchevet, comme il est dit à la fin du premier chapitre de Haguiga (10b). Le 'mitasek' d'ici désigne le davar cheeino mitkaven (acte non intentionnel) : puisqu'il n'a aucune intention de faire la melakha, c'est permis même dans une blessure, bien qu'on n'y exige pas la melekhet mahchevet ; comme pour tous les interdits de la Torah, où la notion de melekhet mahchevet ne s'applique pas et où l'acte non intentionnel est pourtant permis, ainsi qu'il est dit : 'les vendeurs de vêtements vendent à leur manière, à condition de ne pas avoir l'intention [de s'en protéger] du soleil, etc.' (Kilayim 9, 5). De même il ressort du premier chapitre de Ketoubot (5b), où l'on dit : 'si tu dis [que le sang] est attaché, à-t-il besoin du sang ou a-t-il besoin de son propre plaisir ? Et si tu dis qu'il a besoin de son propre plaisir, la halakha est-elle comme Rabbi Yehouda ou comme Rabbi Chimon ?' - c'est-à-dire pour l'acte non intentionnel - 'et si tu dis que la halakha est comme Rabbi Yehouda pour l'acte non intentionnel, pour le mekalkel, comme qui est la halakha ?'. Il en ressort que si la halakha est comme Rabbi Chimon pour l'acte non intentionnel, il n'y a plus de doute pour le mekalkel : même si celui qui détruit en blessant est redevable, puisqu'il n'a pas l'intention, c'est permis.

טפי ניחא ליה כי היכי דליציל ציבעי' פי' אע"ג דהוי פסיק רישיה דמודה ר"ש הכא מיפטר משום דהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דאפי' במקלקל פטר ר"ש במלאכה שאינה צריכה לגופה כדאמר בפרק הנחנקין (סנהדרין פד:) מאן שמעת ליה דאמר מקלקל בחבורה חייב ר"ש הא אמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה וכי מודה ר"ש בפסיק רישיה ה"מ במידי דניחא ליה אי מתרמי דהוי צריכה לגופה אבל במידי דלא איכפת ליה לא מודה ורש"י פי' דהא דמודה ר"ש בפסיק רישיה היינו במאי דלא איכפת ליה אי מתרמי וליתא דהא מזרד זרדין בארעא דחבריה פטר ר"ש בפ' הבונה (לקמן שבת קג.) והתם לא איכפת ליה אי מתרמי אלא כדפי' ותימה דבספ"ק דחגיגה (דף י:) משמע דהא דפטר ר"ש מלאכה שאינה צריכה לגופה היינו משום דבעי מלאכת מחשבת וא"כ בחבורה דלא בעי מלאכת מחשבת ליחייב בה מלאכה שאינה צריכה לגופה:

Cela lui convient mieux, afin que sa teinture soit claire : explication : bien que ce soit un psik reicha, que Rabbi Chimon reconnaît, ici il est exempt parce que c'est une melakha cheeina tserikha legoufa (travail dont on n'a pas besoin pour lui-même). Car même pour le mekalkel [en blessant], Rabbi Chimon exempte la melakha cheeina tserikha legoufa, comme il est dit au chapitre Hanehnakin (Sanhédrin 84b) : 'Qui as-tu entendu dire que celui qui détruit en blessant est redevable ? Rabbi Chimon ; or il a dit que la melakha cheeina tserikha legoufa est exemptée'. Et quand Rabbi Chimon reconnaît le psik reicha, c'est pour une chose qui lui convient si elle survient, car alors c'est une [melakha] tserikha legoufa ; mais pour une chose qui lui est indifférente, il ne le reconnaît pas. Rachi explique que Rabbi Chimon reconnaît le psik reicha pour ce qui lui est indifférent si cela survient ; ce n'est pas exact, car celui qui élague des branches dans le champ de son prochain, Rabbi Chimon l'exempte au chapitre Haboné (plus loin, Chabbat 103a), et là cela lui est indifférent si cela survient ; [il faut donc comprendre] comme nous l'avons expliqué. Mais il y a une difficulté : à la fin du premier chapitre de Haguiga (10b), il ressort que Rabbi Chimon exempte la melakha cheeina tserikha legoufa parce qu'il exige la melekhet mahchevet ; s'il en est ainsi, pour la blessure, où l'on n'exige pas la melekhet mahchevet, il devrait rendre redevable pour la melakha cheeina tserikha legoufa.

כי היכי דליציל ציבעיה קשה לר"י דמ"מ על נטילת הדם ליחייב משום נטילת נשמה ונראה כלשון אחר שפי' בקונט' בריש שמונה שרצים (לקמן שבת קז.) דחובל בהן חייב משום דהוי תולדה דשוחט וחייב משום נטילת נשמה ונטילת הדם היינו נטילת נשמה כדכתיב כי הדם הוא הנפש ולכך ח' שרצים שיש להם עור חייב בנצרר הדם אע"פ שלא יצא דכיון שנצרר סופו לצאת אלא שעתה העור מעכבו ושאר שרצים שאין להם עור אינו חייב עד שיצא מהם דם אבל בנצרר הדם ולא יצא לא מיחייב דכיון שלא יצא סופו לחזור דאם היה סופו לצאת היה יוצא מיד שאין העור מעכבו והשיב לו ר"ת דדם חלזון הראוי לצביעה מיפקד פקיד ולא מיחייב על אותו הדם משום נטילת נשמה ועל דם אחר היוצא עמו נמי לא מיחייב דלא ניחא ליה כי היכי דליציל ציבעיה אבל אין לפרש דנטילת נשמה היינו שמחליש אותו דבר שחובל בו דגבי דם בתולים מה צריך לחלישות האשה וגבי מילה מה צריך לחלישות התינוק. אלא לנטילת הדם קרי נטילת נשמה כדפי':

Afin que sa teinture soit claire : le Ri trouve difficile : quoi qu'il en soit, pour la prise du sang, qu'il soit redevable au titre de netilat nechama ! Il semble [qu'il faille suivre] l'autre version expliquée dans le Kountras (Rachi) au début de Chemona cheratsim (plus loin, Chabbat 107a) : celui qui les blesse est redevable parce que c'est une toleda (dérivée) de l'abattage, et il est redevable au titre de netilat nechama ; or la prise du sang est une netilat nechama, comme il est écrit : 'car le sang, c'est l'âme' (Devarim 12, 23). C'est pourquoi, pour les huit reptiles qui ont une peau, il est redevable quand le sang s'est amassé [sous la peau], même s'il n'est pas sorti : puisqu'il s'est amassé, il finira par sortir, seule la peau le retient maintenant. Pour les autres reptiles, qui n'ont pas de peau, il n'est redevable que lorsque le sang en sort ; si le sang s'est amassé sans sortir, il n'est pas redevable, car puisqu'il n'est pas sorti, il finira par se résorber : s'il devait sortir, il serait sorti aussitôt, puisque la peau ne le retient pas. Rabbenou Tam lui a répondu que le sang du hilazon propre à la teinture est 'mis en dépôt' (mifkad pekid, distinct du sang vital), et qu'on n'est pas redevable pour ce sang au titre de netilat nechama ; et pour l'autre sang qui sort avec lui, il n'est pas non plus redevable, car cela ne lui convient pas, afin que sa teinture soit claire. On ne peut pas expliquer que la netilat nechama consiste à affaiblir l'être qu'il blesse : pour le sang de virginité, à quoi servirait l'affaiblissement de la femme, et pour la mila, à quoi servirait l'affaiblissement de l'enfant ? C'est la prise du sang qu'on appelle netilat nechama, comme je l'ai expliqué.

💡 Explication

Rava accepte même le cas où le hilazon est écrasé vivant : sa mort n'est pas voulue, il est mitasek. Objection : selon Rabbi Chimon, un acte non intentionnel est permis, sauf le psik reicha (conséquence inévitable, comme couper la tête d'un animal en prétendant ne pas vouloir sa mort). Réponse : ici la mort va contre son intérêt, car le sang du vivant donne une couleur plus claire.

Rachi et Tossefot divergent sur la portée du psik reicha : pour Rachi, il rend redevable quand le résultat est indifférent ; pour Tossefot, seulement quand le résultat est souhaité, sinon c'est une melakha cheeina tserikha legoufa.

🖼️ Schéma

Deux lectures de l'exemption : Rachi (mitasek, le résultat va contre son intérêt) et Tossefot (melakha cheeina tserikha legoufa).

והשוחטו. שוחט משום מאי חייב? רב אמר: משום צובע. ושמואל אמר: משום נטילת נשמה.

'Et celui qui l'abat.' Celui qui abat, au titre de quoi est-il redevable ? Rav a dit : au titre de la teinture (tsovea).

Chmouel a dit : au titre de la netilat nechama.

📜 Rachi (1)

שוחט משום מאי מיחייב שחיטה במלאכת המשכן היכא ומאי עבידת' אי מעורות אילים מאדמים למה לי בהו שחיטה בחניקה נמי סגי:

Celui qui abat, au titre de quoi est-il redevable : où y avait-il un abattage dans le travail du Michkan, et à quoi servait-il ? Si c'est pour les peaux de béliers teintes en rouge, pourquoi leur fallait-il un abattage ? L'étranglement suffisait aussi.

🗂️ Tossefot (1)

שוחט משום מאי מיחייב לאו אשוחט דמתני' קאי דההוא פשיטא דלא הוי אלא משום נטילת נשמה דצובע תנן בהדיא במתני' אלא אשוחט דעלמא קאי:

Celui qui abat, au titre de quoi est-il redevable : cela ne se rapporte pas au 'celui qui l'abat' de notre Mishna, car pour celui-là il est évident qu'il ne [peut] être [redevable] qu'au titre de netilat nechama, puisque la teinture est enseignée explicitement dans la Mishna ; cela se rapporte à celui qui abat en général.

💡 Explication

La Mishna compte chohet (abattre) parmi les melakhot. Rachi demande : à quoi servait l'abattage dans le Michkan, puisque pour les peaux, étrangler suffisait ? D'où la question : de quelle melakha relève-t-il ? Rav : tsovea (teinture), car le sang colore la chair ; Chmouel : netilat nechama (prendre la vie).

Tossefot précise que la question vise tout abatteur, puisque la Mishna cite la teinture à part : le chohet de la Mishna relève de la netilat nechama.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).