Shabbat 75b — Fin des 39 melakhot et la règle de ce qu'on range

Shabbat 75b

Sougya : Le daf achève le commentaire de la liste des 39 melakhot. Rav explique pourquoi l'abatteur teint : il veut que le cou soit couvert de sang pour montrer que la bête est fraîche.

Saler et tanner étant une même melakha, Rabbi Yo'hanan et Reich Lakich remplacent l'une par le tracé (chirtout) ; on discute du salage de la viande. Suivent des applications de memahek, mehatekh et makeh bepatich, la règle de la grande lettre écrite ou effacée, et ce qu'excluent les mots 'celles-ci' et 'quarante moins une'.

Une nouvelle Mishna pose que l'objet qu'on a coutume de ranger engage tout homme qui le sort ; Rav Pappa et Mar Oukva divergent sur ce qu'elle exclut, et Rabbi Yossi bar Hanina note qu'elle ne suit pas Rabbi Chimon.

De l'abattage au découpage : la Gemara commente chaque melakha de la peau et en tire des applications, jusqu'au principe du makeh bepatich (achèvement d'un ouvrage).

La nouvelle règle de la Mishna sur le transport : ce qu'on range habituellement engage tout le monde ; ce qu'on ne range pas n'engage que celui qui l'a rangé.

משום צובע אין, משום נטילת נשמה לא? אימא: אף משום צובע. אמר רב: מילתא דאמרי, אימא בה מילתא, דלא ליתו דרי בתראי וליחכו עלי: צובע במאי ניחא ליה — ניחא דליתווס בית השחיטה דמא, כי היכי דליחזוה אינשי וליתו ליזבנו מיניה.

Au titre de la teinture, oui ; au titre de la netilat nechama (prise de la vie), non ? Dis plutôt : aussi au titre de la teinture.

Rav a dit : à propos de la parole que j'ai dite, je dirai une explication, afin que les générations à venir ne rient pas de moi : en quoi la teinture lui convient-elle ? Il lui convient que l'endroit de l'abattage soit souillé de sang, pour que les gens le voient, viennent et lui achètent.

📜 Rachi (7)

משום צובע שצובע את הבשר של בית השחיטה ולקמן מפרש אמאי מיכוין לצובעו וצביעה הואי במשכן אב מלאכה:

Au titre de la teinture : car il teint la chair de l'endroit de l'abattage ; plus loin on explique pourquoi il a l'intention de la teindre. La teinture était dans le Michkan une av melakha.

משום נטילת נשמה דנטילת נשמה הואי במשכן באילים מאדמים ותחש וחלזון:

Au titre de la netilat nechama : car il y avait netilat nechama dans le Michkan, pour les béliers teints en rouge, le tahach et le hilazon.

צובע בשר במאי ניחא ליה להאי שוחט בצביעת הבשר היינו חוכא ואני אומר בו טעם:

Teindre la chair, en quoi cela lui convient-il : à cet abatteur, la teinture de la chair ? C'est cela la moquerie, et moi j'en donne une raison.

אף משום צביעה ונפקא מינה לחיוביה תרתי:

Aussi au titre de la teinture : et la conséquence pratique est qu'il est redevable de deux [hatat].

מילתא דאמרי אימא כו' דבר תימה אמרתי להזכיר צביעה בשחיטה צריך אני לומר בו דבר טעם דלא ליתו דרי בתראי השומעים וליחכו עלי:

La parole que j'ai dite, je dirai etc. : j'ai dit une chose étonnante en mentionnant la teinture dans l'abattage ; il me faut en donner une raison, pour que les générations suivantes qui l'entendent ne rient pas de moi.

ניחא ליה דלתווס בית השחיטה בדמא שיהא צבוע בדם:

Il lui convient que l'endroit de l'abattage soit souillé de sang : qu'il soit teint de sang.

כי היכי דניחזייה אינשי שנשחטה היום וניתו ונזבנו:

Pour que les gens le voient : qu'elle a été abattue aujourd'hui, et qu'ils viennent acheter.

💡 Explication

Rav avait dit (75à) que l'abatteur est redevable au titre de tsovea (teinture). La Gemara s'étonne : n'est-il pas redevable aussi de netilat nechama ? On corrige : aussi de teinture. Selon Rachi, il y a donc deux hatat pour un seul acte.

Rav justifie lui-même cette idée étonnante : le boucher tient à ce que le cou soit rouge de sang, signe que la bête vient d'être abattue, ce qui attire les acheteurs. La teinture est donc voulue.

והמולחו והמעבדו. היינו מולח והיינו מעבד! רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: אפיק חד מינייהו ועייל שירטוט. אמר רבה בר רב הונא: האי מאן דמלח בישרא — חייב משום מעבד. רבא אמר: אין עיבוד באוכלין. אמר רב אשי: ואפילו רבה בר רב הונא לא אמר אלא דקא בעי ליה לאורחא, אבל לביתא — לא משוי איניש מיכליה עץ.

'Et celui qui la sale et celui qui la tanne.' Saler, c'est tanner ! Rabbi Yo'hanan et Reich Lakich disent tous deux : retire l'une d'elles et fais entrer le chirtout (tracé des lignes).

Rabba bar Rav Houna a dit : celui qui sale de la viande est redevable au titre de me'abed (tanner). Rava a dit : il n'y a pas de tannage pour les aliments.

Rav Achi a dit : même Rabba bar Rav Houna ne l'a dit que lorsqu'il en a besoin pour la route ; mais pour la maison, un homme ne fait pas de sa nourriture du bois.

📜 Rachi (3)

היינו מולח היינו מעבד אטו מליחה לאו צורך עיבוד הוא:

Saler, c'est tanner : le salage n'est-il pas un besoin du tannage ?

ועייל שירטוט לפי שדרך הרצענין כשהוא בא לחתכו משרטטו תחלה כפי מה שהוא רוצה להאריך ולהרחיב ולקצר החיתוך ואחר כך מעביר הסכין דרך השירטוט וכן בעורות המשכן כשחתכום:

Et fais entrer le chirtout : car l'usage des cordonniers, quand ils viennent couper [la peau], est d'y tracer d'abord des lignes selon qu'ils veulent allonger, élargir ou raccourcir la coupe, puis ils passent le couteau le long du tracé ; il en fut ainsi des peaux du Michkan quand on les coupa.

דקבעי ליה לאורחא שמולחה הרבה:

Quand il en a besoin pour la route : qu'il la sale beaucoup.

🗂️ Tossefot (1)

אין עיבוד באוכלין אין להתיר מכאן מליחת אוכלין דאסור מדרבנן מליחה בפרק שמונה שרצים (לקמן שבת דף קח:) ואפילו בי"ט אסור בפ"ק דביצה (דף יא.):

Il n'y a pas de tannage pour les aliments : on ne peut pas en déduire que saler des aliments est permis, car le salage est interdit mi-derabanan, au chapitre Chmona cheratsim (plus loin, Chabbat 108b), et même à Yom Tov c'est interdit, au premier chapitre de Beitsa (11a).

⚖️ Rosh (1)

והמולחו והמעבדו היינו מולח היינו מעבד ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפיק חד מינייהו ועייל שרטוט א"ר אחא בר חנינא השף בין העמודים חייב משום ממחק פרש"י ששף בין עמודי אכסדרה להחליקן ור"ח ז"ל הביא גירסת הירושל' והמוחקו מה מחיקה היתה במשכן שכן היו שפין את העורות ע"ג העמודים השף את העורותעל גבי העמודים חייב וגירסא נכונה היא דמה מחיקה שייך ביה אם משפשף בידו על גבי אבן או על גבי נסר. אמר ר' חייא בר אבא שלשה דברים סח לי ר' יוסי משמיה דריב"ל המגרר ראשי כלונסות חייב משום מחתך. והממרח רטיה בשבת חייב משום ממחק והמסתת את האבן בשבת חייב משום מכה בפטיש אמר ר' שמעון בן קיסמא אמר ריש לקיש הצר בכלי צורה והמנפח בכלי זכוכית חייב משום מכה בפטיש אמר ריש לקיש האי מאן דשקיל אקופי מגלימא חייב משום מכה בפטיש אקופי הן הקשרים וקיסמין דקין הבולטין מן הבגד והני מילי הוא דקפיד עלייהו שאינו רוצה ללובשו עד שיסירם:

'Et celui qui la sale et celui qui la tanne' : saler, c'est tanner ! Rabbi Yo'hanan et Reich Lakich disent tous deux : retire l'une d'elles et fais entrer le chirtout. Rabbi Aha bar Hanina a dit : celui qui ponce entre les colonnes est redevable au titre de memahek (lisser). Rachi explique : il ponce entre les colonnes d'une galerie pour les rendre lisses. Rabbeinou Hananel cite la version du Yerouchalmi : 'et celui qui la lisse' : quel lissage y avait-il dans le Michkan ? Car on ponçait les peaux sur les colonnes ; celui qui ponce les peaux sur les colonnes est redevable. C'est la version correcte, car quel lissage y a-t-il [autrement] ? [Il en va de même] s'il frotte de la main sur une pierre ou sur une planche. Rabbi Hiya bar Abba a dit : Rabbi Yossi m'a rapporté trois choses au nom de Rabbi Yehochoua ben Levi : celui qui rabote les extrémités des poutres est redevable au titre de mehatekh (découper) ; celui qui étale un pansement le Chabbat est redevable au titre de memahek ; celui qui taille la pierre le Chabbat est redevable au titre de makeh bepatich (coup de marteau). Rabbi Chimon ben Kisma a dit au nom de Reich Lakich : celui qui grave une forme sur un ustensile et celui qui souffle un ustensile de verre sont redevables au titre de makeh bepatich. Reich Lakich a dit : celui qui retire les akoufei d'un manteau est redevable au titre de makeh bepatich. Les akoufei sont les nœuds et les fins brins qui dépassent du vêtement ; et cela vaut seulement s'il y tient, c'est-à-dire qu'il ne veut pas le porter avant de les avoir retirés.

💡 Explication

Dans la Mishna, molea'h (saler) et me'abed (tanner) semblent faire double emploi : le salage est une étape du tannage. Pour garder le compte de 39, Rabbi Yo'hanan et Reich Lakich remplacent l'un par le chirtout, le tracé des lignes de coupe sur la peau.

Saler de la viande : Rabba bar Rav Houna y voit un tannage ; Rava exclut tout tannage des aliments. Rav Achi limite l'avis de Rabba au salage fort, pour une viande de voyage ; à la maison, on ne durcit pas sa nourriture comme du bois. Tossefot rappelle que le salage reste interdit par décret rabbinique.

והממחקו והמחתכו. אמר רבי אחא בר חנינא: השף בין העמודים בשבת — חייב משום ממחק. אמר רבי חייא בר אבא: שלשה דברים סח לי רב אשי משמיה דרבי יהושע בן לוי: המגרר ראשי כלונסות בשבת — חייב משום מחתך, הממרח רטיה בשבת — חייב משום ממחק, והמסתת את האבן בשבת — חייב משום מכה בפטיש. אמר רבי שמעון בן קיסמא אמר רבי שמעון בן לקיש: הצר צורה בכלי והמנפח בכלי זכוכית — חייב משום מכה בפטיש. אמר רב יהודה: האי מאן דשקיל אקופי מגלימי — חייב משום מכה בפטיש. והני מילי דקפיד עלייהו.

'Et celui qui la lisse et celui qui la découpe.' Rabbi Aha bar Hanina a dit : celui qui ponce entre les colonnes le Chabbat est redevable au titre de memahek (lisser). Rabbi Hiya bar Abba a dit : Rav Achi m'a rapporté trois choses au nom de Rabbi Yehochoua ben Levi : celui qui rabote les extrémités des poutres le Chabbat est redevable au titre de mehatekh (découper) ; celui qui étale un pansement le Chabbat est redevable au titre de memahek ; et celui qui taille la pierre le Chabbat est redevable au titre de makeh bepatich (coup de marteau).

Rabbi Chimon ben Kisma a dit au nom de Rabbi Chimon ben Lakich : celui qui grave une forme sur un ustensile et celui qui souffle un ustensile de verre sont redevables au titre de makeh bepatich. Rav Yehouda a dit : celui qui retire les akoufei (nœuds) des manteaux est redevable au titre de makeh bepatich.

Et cela, seulement quand il y tient.

📜 Rachi (8)

השף בין העמודים כגון עמודי אכסדראות שעשוים חלונות חלונות ונסמכין בחלונות בין עמוד לעמוד והשף שם בקרקעית הבנין שנשענין עליו כדי שיהא חלק חייב משום ממחק:

Celui qui ponce entre les colonnes : par exemple les colonnes des galeries, faites de fenêtres en fenêtres, et qui s'appuient entre les fenêtres, d'une colonne à l'autre ; celui qui ponce là le sol du bâtiment sur lequel on s'appuie pour qu'il soit lisse est redevable au titre de memahek.

המגרר ראשי כלונסות שיהיו ראשיהן שוין וחדין:

Celui qui rabote les extrémités des poutres : pour que leurs extrémités soient égales et pointues.

ממרח רטיה מחליק תחבושת על המכה:

Celui qui étale un pansement : il lisse le pansement sur la plaie.

מסתת את האבן לאחר שנעקרה מן ההר ונחצבה מחליקה:

Celui qui taille la pierre : après qu'elle a été détachée de la montagne et extraite, il la lisse.

משום מכה בפטיש שהוא גמר מלאכה:

Au titre de makeh bepatich : car c'est l'achèvement de l'ouvrage (gmar melakha).

הצר בכלי צורה בכלי שעומד לכך לנאותו:

Celui qui grave une forme sur un ustensile : sur un ustensile destiné à cela, pour l'embellir.

מנפח בכלי זכוכית כשהותך נעשה על ידי נפוח:

Celui qui souffle un ustensile de verre : quand [le verre] est fondu, [l'ustensile] se fait par soufflage.

דשקיל אקופי ראשי חוטין התלויין ביריעה במקום קשורין כשניתק בה חוט וקשרוהו וכן קשין וקסמים דקין שנארגו בה בלא מתכוין ונוטלין אותם ממנה לאחר אריגה גמר מלאכה הוא וחייב משום מכה בפטיש:

Celui qui retire les akoufei : les bouts de fils qui pendent de l'étoffe à l'endroit des nœuds, quand un fil s'y est rompu et qu'on l'a noué ; de même les brins de paille et fins copeaux tissés dedans sans le vouloir, qu'on retire après le tissage : c'est l'achèvement de l'ouvrage, et il est redevable au titre de makeh bepatich.

🗂️ Tossefot (2)

השף בין העמודים בשבת חייב פירש ר"ח דשף העור על העמוד כדי להחליקו וכן משמע בירושלמי ורש"י פירש ששף קרקעית שבין עמודי חלונות ולא נהירא:

Celui qui ponce entre les colonnes le Chabbat est redevable : Rabbeinou Hananel explique qu'il ponce la peau sur la colonne pour la lisser, et c'est aussi ce qui ressort du Yerouchalmi. Rachi explique qu'il ponce le sol entre les colonnes des fenêtres, et cela ne paraît pas juste.

והמסתת את האבן כו' חייב משום מכה בפטיש אבל משום מחתך וממחק לא מיחייב דמיירי שכבר היא מרובעת ומתוקנת אלא שמייפה אותה ועושה בה שירטוטין ויפוי כעין שעושין עכשיו מסתתי האבנים ר"י וכן ריב"א:

Et celui qui taille la pierre etc. est redevable au titre de makeh bepatich : mais au titre de mehatekh et de memahek il n'est pas redevable, car il s'agit d'une pierre déjà équarrie et préparée ; il ne fait que l'embellir et y tracer des lignes et des ornements, comme le font aujourd'hui les tailleurs de pierre. Ainsi Ri, et de même Riva.

💡 Explication

La Gemara donne des exemples concrets pour trois melakhot :

Memahek (lisser) : poncer entre les colonnes, étaler un pansement. Rachi l'entend du sol entre les colonnes ; Rabbeinou Hananel et Tossefot, suivant le Yerouchalmi, de la peau frottée sur une colonne. Mehatekh (découper à mesure) : raboter les poutres pour les égaliser. Makeh bepatich (le dernier coup de marteau) : tout acte qui achève un objet, comme la taille finale de la pierre, la gravure, le soufflage du verre, le retrait des nœuds d'un vêtement si l'on y tient.

והכותב שתי אותיות. תנו רבנן: כתב אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתים — פטור. מחק אות גדולה, ויש במקומה לכתוב שתים — חייב. אמר רבי מנחם ברבי יוסי: זה חומר במוחק מבכותב.

'Et celui qui écrit deux lettres.' Les Rabbanan ont enseigné : s'il a écrit une seule grande lettre et qu'il y a à sa place [de quoi] en écrire deux, il est exempt. S'il a effacé une grande lettre et qu'il y a à sa place [de quoi] en écrire deux, il est redevable.

Rabbi Menahem fils de Rabbi Yossi a dit : c'est une rigueur pour celui qui efface plus que pour celui qui écrit.

📜 Rachi (3)

כתב אות אחת גדולה כו' פטור שבקרשי המשכן שתים היו כותבים אחת בזו ואחת בזו כדי לזווגן כשסותרים אותן:

S'il a écrit une seule grande lettre etc., il est exempt : car sur les planches du Michkan, on écrivait deux [lettres], une sur celle-ci et une sur celle-là, pour les apparier quand on les démontait.

מחק אות אחת כו' חייב שאין מלאכת מחיקה חשובה אלא ע"מ לכתוב והרי יש מקום לשתי אותיות:

S'il a effacé une lettre etc., il est redevable : car l'effacement n'a d'importance comme melakha que s'il est fait pour écrire, et voici qu'il y a de la place pour deux lettres.

אמר רבי מנחם ברבי יוסי הא קמ"ל מאן תנא קמא ר' מנחם ברבי יוסי:

Rabbi Menahem fils de Rabbi Yossi a dit : cela nous apprend qui est le tanna kamma : Rabbi Menahem fils de Rabbi Yossi.

⚖️ Rosh (1)

והכותב שתי אותיות תנו רבנן כתב אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתים פטור מחק אות אחת גדולה ויש במקומה לכתוב שתים חייב א"ר מנחם בר' יוסי זה חומר במוחק מבכותב והיינו טעמא כי פעמים כתב במשכן טעות על קרש אחד ומוחק כדי לכתוב אחרת במקומה מן הדין היה ראוי לחייב אף מוחק אות אחת כדי לכתוב אות אחרת במקומה אלא שאינו ראוי לחייב על מחשבת כתיבה יותר מעל כתיבה עצמה ויראה שאין חייב על מחיקת טשטוש דיו אפי' לכתוב כמה אותיות כי לא היה במשכן אלא מחיקת אותיות כדי לכתוב במקומו. אחרי כתבי זה מתוך הסברא וגם מדנקט בברייתא מחק אות אחת ראיתי בתוספתא פי"ב וכתב בה נפלה דיו על ספר ומחקו שעוה על הפנקס ומחקו אם יש במקומו כדי לכתוב שתי אותיות חייב וטעמא לא בריר לן וי"ל דהיינו טעמא דהאות שנכתב בטעות כמאן דליתיה דמיא ועיקר החיוב בשביל מחשבת הכתיבה הלכך אפי' טשטוש דיו נמי והאי דנקט בברייתא מחק אות גדולה איידי דתני כתב אות אחת גדולה. והמכה בפטיש רבה ור' זעירי אמרי תרווייהו כל מידי דאית ביה גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש:

'Et celui qui écrit deux lettres.' Les Rabbanan ont enseigné : s'il a écrit une seule grande lettre et qu'il y a à sa place de quoi en écrire deux, il est exempt ; s'il a effacé une seule grande lettre et qu'il y a à sa place de quoi en écrire deux, il est redevable. Rabbi Menahem fils de Rabbi Yossi a dit : c'est une rigueur pour celui qui efface plus que pour celui qui écrit. Et voici la raison : parfois, dans le Michkan, on écrivait par erreur sur une planche et on effaçait pour écrire une autre [lettre] à sa place. En stricte logique, il faudrait rendre redevable même celui qui efface une seule lettre pour en écrire une autre à sa place ; mais il ne convient pas de rendre redevable pour l'intention d'écrire plus que pour l'écriture elle-même. Et il semble qu'on n'est pas redevable pour l'effacement d'une tache d'encre, même [pour] écrire plusieurs lettres, car il n'y avait dans le Michkan que l'effacement de lettres pour écrire à leur place. Après avoir écrit cela par raisonnement, et aussi parce que la baraita dit 'il a effacé une lettre', j'ai vu dans la Tossefta, chapitre 12, qu'il est écrit : de l'encre est tombée sur un livre et il l'a effacée, de la cire sur une tablette et il l'a effacée : s'il y a à sa place de quoi écrire deux lettres, il est redevable. La raison ne nous est pas claire. On peut dire que la raison est que la lettre écrite par erreur est considérée comme inexistante, et l'essentiel de la culpabilité vient de l'intention d'écrire ; c'est pourquoi [on est redevable] même pour une tache d'encre. Et si la baraita dit 'il a effacé une grande lettre', c'est par symétrie avec 'il a écrit une grande lettre'. 'Et celui qui frappe du marteau' : Rabba et Rabbi Zeira disent tous deux : toute chose qui comporte un achèvement d'ouvrage rend redevable au titre de makeh bepatich.

💡 Explication

Le chiffre de deux lettres vient du Michkan : on marquait les planches par paires de lettres pour les remonter. Écrire une lettre, même grande, reste une lettre : exempt. Effacer (mohek) compte seulement en vue d'écrire ; si la place libérée suffit pour deux lettres, il est redevable.

Le Roch explique la raison et discute l'effacement d'une simple tache d'encre : son premier raisonnement l'exemptait, puis il cite la Tossefta qui rend redevable, car l'essentiel est l'intention d'écrire à cette place.

🖼️ Schéma

La même grande lettre : l'écrire donne une lettre (exempt) ; l'effacer libère la place de deux (redevable).

הבונה, והסותר, המכבה, והמבעיר, והמכה בפטיש. רבה ורבי זירא דאמרי תרוייהו: כל מידי דאית ביה גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש.

'Celui qui construit et celui qui démolit, celui qui éteint et celui qui allume, et celui qui frappe du marteau.' Rabba et Rabbi Zeira disent tous deux : toute chose qui comporte un achèvement d'ouvrage rend redevable au titre de makeh bepatich.

💡 Explication

Rabba et Rabbi Zeira posent la définition générale de makeh bepatich : l'artisan donne un dernier coup de marteau pour achever l'objet. Tout acte qui représente le gmar melakha (achèvement de l'ouvrage) relève de cette melakha, comme les exemples du segment précédent.

״אלו אבות מלאכות״. ״אלו״ — לאפוקי מדרבי אליעזר, דמחייב על תולדה במקום אב. ״חסר אחת״ — לאפוקי מדרבי יהודה, דתניא: רבי יהודה מוסיף את השובט והמדקדק. אמרו לו: שובט הרי הוא בכלל מיסך, מדקדק הרי הוא בכלל אורג.

'Celles-ci sont les avot melakhot.' 'Celles-ci' : pour exclure [l'avis] de Rabbi Eliezer, qui rend redevable pour un toledet (dérivé) en même temps que [son] av. 'Moins une' : pour exclure [l'avis] de Rabbi Yehouda, comme il est enseigné : Rabbi Yehouda ajoute le chovet et le medakdek. On lui dit : le chovet est inclus dans le meissekh (ourdir), le medakdek est inclus dans l'oreg (tisser).

📜 Rachi (5)

לאפוקי מדרבי אליעזר דהא אמרן דלא נמנו כאן אלא להודיענו מנין חטאות של העלם אחד ותנא הרי אלו למעוטי שאם עשה תולדותיהם עמהן דאינו מביא עליהן חטאת ודלא כרבי אליעזר דמחייב אתולדה עם האב בכריתות:

Pour exclure Rabbi Eliezer : nous avons dit qu'elles ne sont comptées ici que pour nous faire connaître le nombre de hatat d'un seul oubli ; et le tanna dit 'celles-ci' pour exclure que, s'il a fait leurs toladot avec elles, il n'apporte pas de hatat pour elles, à la différence de Rabbi Eliezer qui rend redevable pour un toledet avec l'av, dans Keritot.

שובט משוה השתי בכרכר שקורין ריו"ל:

Chovet : il égalise les fils de chaîne avec la navette, ce qu'on appelle ri'ol.

מדקדק כשמותח חוט הערב מכה בכרכר עליו במקומות מקומות ליישבו שלא יהא מתוח יותר מדאי שהמתיחה מעכבתו מהתחבר יפה עם הארג:

Medakdek : quand il tend le fil de trame, il frappe dessus avec la navette en différents endroits pour le mettre en place, pour qu'il ne soit pas trop tendu, car la tension l'empêche de bien s'unir au tissu.

שובט הרי הוא בכלל מיסך דהיינו מיסך ממש שמסדר חוטי השתי:

Le chovet est inclus dans le meissekh : c'est vraiment ourdir, car il met en ordre les fils de chaîne.

הרי הוא אורג דהיינו אורג ממש ולא דמי לזורה ובורר ומרקד דזה בקשין וזה בצרורות וזה בקמח:

Il est [inclus dans] l'oreg : c'est vraiment tisser ; ce n'est pas comparable à vanner, trier et tamiser, [qui sont comptés à part], car l'un [concerne] la paille, l'autre les cailloux, l'autre la farine.

🗂️ Tossefot (2)

הרי אלו לאפוקי מדרבי אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב וא"ת מרישא שמעינן לה דתנן העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת וי"מ דה"ק מעין מלאכה אחת היינו שתי תולדות מאב א' אבל האב ותולדה דידיה מיחייב תרתי קמ"ל:

'Celles-ci' pour exclure Rabbi Eliezer qui rend redevable pour un toledet avec l'av : et si tu demandes : on l'apprend déjà du début, où il est enseigné 'celui qui fait plusieurs melakhot du type d'une seule melakha n'est redevable que d'un seul' ? Certains expliquent qu'il faut l'entendre ainsi : 'du type d'une seule melakha', ce sont deux toladot d'un même av ; mais pour l'av et son propre toledet, on serait redevable de deux ; [le mot 'celles-ci'] nous apprend [le contraire].

חסר אחת לאפוקי מדר' יהודה תימה דממנינא דרישא שמעינן לה וליכא למימר תנא ושייר דהא אלו קתני ומיהו הא ליכא לאקשויי דהא מאלו דרישא שמעינן לאפוקי מדר' אליעזר דאיכא למימר דנקט ברישא אלו אבות משום דקאי אדקתני לעיל חייב על כל אב מלאכה וי"ל דממנינא דרישא לא שמעינן לאפוקי מדרבי יהודה דאיכא למימר דלא חשיב אלא מלאכות חשובות אבל שובט ומדקדק אע"ג דמלאכות הן לא קתני להו משום דאינם מבוררות כל כך וכה"ג משני בפ"ק דקדושין (דף טז:) גבי אלו מעניקין להן דבר שיש לו קצבה קתני דבר שאין לו קצבה לא קתני:

'Moins une' pour exclure Rabbi Yehouda : c'est étonnant, car on l'apprend du compte du début [de la Mishna], et on ne peut dire que le tanna a enseigné et omis, puisqu'il dit 'celles-ci'. Toutefois, cela n'est pas une difficulté [pour 'celles-ci'], bien qu'on apprenne déjà du 'celles-ci' du début l'exclusion de Rabbi Eliezer, car on peut dire qu'il dit au début 'celles-ci sont les avot' parce que cela se rattache à ce qu'il enseigne plus haut : 'il est redevable pour chaque av melakha'. On peut répondre que du compte du début on n'apprend pas l'exclusion de Rabbi Yehouda, car on pourrait dire qu'il ne compte que les melakhot importantes ; chovet et medakdek, bien que ce soient des melakhot, il ne les enseigne pas car elles ne sont pas aussi bien définies. De même on répond au premier chapitre de Kiddouchin (16b) à propos de 'ceux-ci, on leur fait un présent' : il enseigne ce qui a une mesure fixe, il n'enseigne pas ce qui n'a pas de mesure fixe.

💡 Explication

La Mishna conclut : 'celles-ci sont les avot melakhot, quarante moins une'. Chaque expression exclut un avis. 'Celles-ci' : pas d'autre hatat que ces 39, contre Rabbi Eliezer qui rend redevable d'un hatat supplémentaire pour un toledet (melakha dérivée) fait avec son av. 'Moins une' : pas plus de 39, contre Rabbi Yehouda qui ajoute chovet (égaliser la chaîne) et medakdek (tasser la trame) ; on lui répond qu'elles sont incluses dans ourdir et tisser.

Tossefot se demande pourquoi ces précisions sont nécessaires, alors que le compte initial suffirait, et répond qu'on aurait pu croire que la liste ne contient que les melakhot principales.

🖼️ Schéma

Deux mots de la Mishna, deux avis exclus : R. Eliezer (toledet avec l'av) et R. Yehouda (41 melakhot).

מתני׳ ועוד כלל אחר אמרו: כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת — חייב חטאת עליו. וכל שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת — אינו חייב אלא המצניעו.

MISHNA. Ils ont dit en outre une autre règle générale : tout ce qui est apte à être rangé, et dont on range une quantité comme celle-ci, et qu'on a sorti le Chabbat, on est redevable d'un hatat pour cela.

Et tout ce qui n'est pas apte à être rangé, et dont on ne range pas une quantité comme celle-ci, et qu'on a sorti le Chabbat, n'est redevable que celui qui l'a rangé.

📜 Rachi (3)

מתני' כל הכשר להצניע שהוא מין העשוי לצורך האדם:

Tout ce qui est apte à être rangé : c'est une espèce faite pour les besoins de l'homme.

ומצניעין כמוהו כמות זה כלומר שיש בו שיעור הראוי להצניעו:

Et dont on range une quantité comme celle-ci : une quantité comme celle-ci, c'est-à-dire qu'il y a la mesure qui mérite d'être rangée.

אין חיוב אלא למצניעו אם נעשה חביב לאדם א' והצניעו חייב על הוצאתו אם חזר והוציאו אבל אדם אחר אינו חייב עליו דלגביה לאו מלאכה הוא:

N'est redevable que celui qui l'a rangé : si c'est devenu précieux pour une personne et qu'elle l'a rangé, elle est redevable pour sa sortie si elle le sort ensuite ; mais une autre personne n'est pas redevable, car pour elle ce n'est pas une melakha.

⚖️ Rosh (1)

מתני' ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב עליו חטאת וכל שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אין חייב עליו אלא המצניעו.

MISHNA. Ils ont dit en outre une autre règle générale : tout ce qui est apte à être rangé et dont on range une quantité comme celle-ci, et qu'on a sorti le Chabbat, on est redevable d'un hatat ; et tout ce qui n'est pas apte à être rangé et dont on ne range pas une quantité comme celle-ci, et qu'on a sorti le Chabbat, n'est redevable que celui qui l'a rangé.

💡 Explication

Nouvelle Mishna sur la melakha de hotsaa (sortir d'un domaine à l'autre). Le critère de culpabilité est l'importance de l'objet : s'il est d'une espèce utile et d'une quantité que les gens rangent (matsnia), tout homme qui le sort doit un hatat.

Sinon, seul celui qui l'a rangé est redevable : par ce geste il a montré que l'objet a de la valeur pour lui. Pour un autre, le sortir n'est pas une melakha.

גמ׳ ״כל הכשר להצניע״ לאפוקי מאי? רב פפא אמר: לאפוקי דם נדה. מר עוקבא אמר: לאפוקי עצי אשרה. מאן דאמר דם נדה, כל שכן עצי אשרה. מאן דאמר עצי אשרה, אבל דם נדה מצנע ליה לשונרא. ואידך? — כיון דחלשא לא מצנע ליה.

GUEMARA. 'Tout ce qui est apte à être rangé' : pour exclure quoi ? Rav Pappa a dit : pour exclure le dam nida (sang menstruel).

Mar Oukva a dit : pour exclure les bois d'achera (arbre d'idolâtrie). Celui qui dit le dam nida, à plus forte raison les bois d'achera.

Celui qui dit les bois d'achera, mais le dam nida, on le range pour le chat. Et l'autre ?

Comme cela affaiblit [la femme], on ne le range pas.

📜 Rachi (2)

גמ' מ"ד דם נדה אינו כשר להצניע כ"ש עצי אשרה דאיסורי הנאה נינהו ומאיסי וצריך לאבדן:

Celui qui dit le dam nida : n'est pas apte à être rangé ; à plus forte raison les bois d'achera, qui sont interdits de profit, répugnants, et qu'il faut détruire.

כיון דחלשא המאכיל דם האדם לחתול נעשה חלש אותו אדם:

Comme cela affaiblit : celui qui donne à manger le sang d'une personne à un chat, cette personne devient faible.

🗂️ Tossefot (1)

לאפוקי עצי אשרה דלא כרבי יהודה דאמר בפרק רבי עקיבא (לקמן שבת דף צ.) אף המוציא משמשי ע"ז כל שהוא חייב אלא כת"ק דפליג עליה כן פירש בקונט' התם וקשה לרשב"א הא דקאמר הכא מ"ד דם נדה כ"ש עצי אשרה מנא ליה דילמא סבר כרבי יהודה ומחייב בעצי אשרה שמצניעין אותן לשריפה:

Pour exclure les bois d'achera : à la différence de Rabbi Yehouda, qui dit au chapitre Rabbi Akiva (plus loin, Chabbat 90a) : même celui qui sort des objets de service d'avoda zara en quantité infime est redevable ; mais selon le tanna kamma qui le contredit. Ainsi l'explique le Kountras [Rachi] là-bas. Le Rachba trouve difficile ce qui est dit ici : 'celui qui dit le dam nida, à plus forte raison les bois d'achera' ; d'où le sait-il ? Peut-être pense-t-il comme Rabbi Yehouda et rend-il redevable pour les bois d'achera, qu'on range pour les brûler.

💡 Explication

Qu'est-ce qui n'est pas 'apte à être rangé' ? Rav Pappa : le dam nida ; alors à plus forte raison les bois d'achera, interdits de tout profit et à détruire. Mar Oukva : les bois d'achera seulement ; le dam nida a un usage, nourrir le chat. Rav Pappa répond qu'on ne le garde pas, car on croyait que cela affaiblit la personne dont vient le sang.

Tossefot (Rachba) objecte : ce kal va-homer suppose qu'on ne suit pas Rabbi Yehouda, selon qui on range les objets d'idolâtrie pour les brûler.

אמר רבי יוסי בר חנינא האי דלא כרבי שמעון, דאי כרבי שמעון, האמר: לא אמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן.

Rabbi Yossi bar Hanina a dit : ceci n'est pas selon Rabbi Chimon, car si c'était selon Rabbi Chimon, il a pourtant dit : on n'a dit toutes ces mesures que pour ceux qui les rangent.

📜 Rachi (2)

הא דתנא כל הכשר להצניע ויש בו שיעור שרוב ב"א עשויין להצניע כשיעור הזה חייב כל אדם על הוצאתו ואפילו אדם עשיר שאין שיעור זה חשוב לו:

Ceci : ce qui est enseigné 'tout ce qui est apte à être rangé' et qui a une mesure que la plupart des gens ont coutume de ranger ; pour une mesure comme celle-là, tout homme est redevable de sa sortie, même un homme riche pour qui cette mesure n'a pas d'importance.

דלא כר' שמעון לקמן בהמוציא:

N'est pas selon Rabbi Chimon : [son avis se trouve] plus loin, au chapitre Hamotsi.

🗂️ Tossefot (1)

הא דלא כר' שמעון פירש בקונטרס הא דתנן כל הכשר כו' שרוב בני אדם עשויים להצניע כשיעור הזה חייב כל אדם על הוצאתו אפילו אדם עשיר שאין שיעור זה חשוב לו משמע מדבריו דלא מחייב ר' שמעון אלא בסתם בני אדם שרגילין להצניעו שאותו שיעור חשוב להן ואפילו לא הצניעו הוא ולקמן פי' לא נאמרו שיעורים שבמשנה אלא למצניעין אותו קודם לכן וחזר המצניע והוציאו משמע דוקא בהצניעו חייב ואומר ר"י דיש ליישב פירושו דמה שמצריך לקמן הצנעה היינו לאדם עשיר שאין דרכו להצניע ומכל מקום פירוש מילתיה דר"ש צריך לפרש כמו שפירש כאן דאי מיירי במצניעין לאותו דבר עצמו שמפורש במשנה כמו שפירש התם אם כן כולהו הוה מצי למימר בכל שהוא בכדי שיפת קילור כדתנן בפ' המצניע (לקמן שבת צ:) דלרפואה בכל שהוא ואתיא כר"ש מדלא קאמר התם בגמ' הא דלא כר"ש כי היכי דקאמר (דף צא.) הא דלא כר"ש בן אלעזר ומהתם נמי יש לדקדק דלר' שמעון סתם בני אדם שרגילין להצניעו מיחייבי אפי' לא הצניעו מדקתני המצניע לזרע כו' וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו משמע בלא הצנעה וכר"ש נמי אתיא כדפי' ואין לפרש דבעשיר שאין דרכו להצניע לא מיחייב לר"ש אפי' בהצניעו דהא אמר בהמוציא יין בד"א במוציא אבל במצניע כל שהוא ר"ש אומר בד"א במצניע כו' ומפרש מצניע דרבנן בתלמיד שאמר לו כו' דבר שאינו חשוב לכל אי אצנעיה רביה אין אי לא לא ודומיא דהכי נראה דהוי מצניע דר"ש דתליא מילתא באותו שהצניעו היינו בעשיר קשה לרשב"א דמהאי טעמא דקאמר הכא מתני' דלא כר"ש משום דמתני' סתמא קתני דחייב משמע שכל בני אדם חייבין עליו אפי' אותן שאין חשוב להן שיעור זה מהאי טעמא נמי הוה ליה למימר בההיא דפרק המצניע דהויא דלא כר"ש ושמא י"ל דהכא דנקט לפרושי הוה ליה לפרושי טפי:

Ceci n'est pas selon Rabbi Chimon : le Kountras explique : ce qui est enseigné 'tout ce qui est apte etc.', que la plupart des gens ont coutume de ranger dans cette mesure, tout homme est redevable de sa sortie, même un homme riche pour qui cette mesure n'a pas d'importance. Il ressort de ses paroles que Rabbi Chimon ne rend redevable que les gens ordinaires, qui ont coutume de le ranger car cette mesure a de l'importance pour eux, même s'il ne l'a pas rangé lui-même. Et plus loin il explique : les mesures de la Mishna n'ont été dites que pour ceux qui l'ont rangé auparavant, et celui qui l'a rangé l'a ensuite sorti ; il ressort qu'on n'est redevable que s'il l'a rangé. Ri dit qu'on peut concilier son explication : ce qui exige plus loin le rangement, c'est pour l'homme riche qui n'a pas coutume de ranger. En tout cas, les paroles de Rabbi Chimon doivent s'expliquer comme il les explique ici. Car s'il s'agissait de ceux qui rangent cette chose même mentionnée dans la Mishna, comme il l'explique là-bas, on aurait pu dire de toutes [les mesures] qu'elles sont en quantité infime, dans la mesure d'enduire un collyre, comme on l'enseigne au chapitre Hamatsnia (plus loin, Chabbat 90b) : 'pour un remède, en quantité infime', et cela suivrait Rabbi Chimon, puisque la Gemara ne dit pas là-bas 'ceci n'est pas selon Rabbi Chimon', comme elle dit (91à) 'ceci n'est pas selon Rabbi Chimon ben Elazar'. De là aussi on peut déduire que selon Rabbi Chimon les gens ordinaires qui ont coutume de le ranger sont redevables même s'ils ne l'ont pas rangé, puisqu'il est enseigné : 'celui qui range pour la semence etc., et tout homme n'est redevable que selon sa mesure', ce qui implique sans rangement ; et cela suit aussi Rabbi Chimon comme je l'ai expliqué. On ne peut expliquer que pour le riche qui n'a pas coutume de ranger, Rabbi Chimon n'engage pas même s'il l'a rangé, car on dit au chapitre Hamotsi yayin : 'de quoi parle-t-on ? de celui qui sort ; mais celui qui range, en quantité infime ; Rabbi Chimon dit : de quoi parle-t-on ? de celui qui range etc.' ; et on explique le matsnia des Rabbanan par l'élève à qui [son maître] a dit etc. : une chose qui n'est pas importante pour tous, si son maître l'a rangée, oui, sinon, non. De manière semblable il semble que le matsnia de Rabbi Chimon, où la chose dépend de celui qui l'a rangé, soit le riche. Le Rachba trouve difficile : pour la raison qui fait dire ici que la Mishna n'est pas selon Rabbi Chimon, parce que la Mishna enseigne sans restriction 'il est redevable', ce qui implique que tous les hommes sont redevables, même ceux pour qui cette mesure n'est pas importante, pour cette même raison il aurait dû dire, dans le cas du chapitre Hamatsnia, qu'elle n'est pas selon Rabbi Chimon. Et peut-être peut-on dire qu'ici, puisqu'il [le tanna] a entrepris d'expliquer, il aurait dû expliquer davantage.

💡 Explication

Rabbi Yossi bar Hanina : la règle de la Mishna fixe un critère objectif ; tout homme est redevable pour la quantité que les gens rangent habituellement, même un homme riche pour qui elle est sans valeur. Rabbi Chimon au contraire ne fait valoir ces mesures que pour ceux qui les rangent.

Le long Tossefot cherche à concilier deux explications de Rachi sur la position de Rabbi Chimon : selon Ri, les gens ordinaires qui rangent cette quantité sont redevables même sans l'avoir rangé eux-mêmes ; seul le riche, qui ne la range pas d'habitude, doit l'avoir rangée pour être redevable.

וכל שאינו כשר להצניע.

'Et tout ce qui n'est pas apte à être rangé.'

💡 Explication

Citation de la suite de la Mishna, dont la discussion se poursuit sur le daf suivant (76a) : seul celui qui a rangé un tel objet est redevable s'il le sort.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).