Shabbat 81b — Kevod habriyot, le champ labouré et le tesson

Shabbat 81b

Sougya : Le daf achève la discussion sur les pierres d'essuyage : Rav 'Hisda permet de les monter au toit, car la dignité humaine (kevod habriyot) repousse un interdit rabbinique ; la Guemara distingue ce cas du cure-dent, pour lequel on pouvait s'organiser. Rav Houna interdit ensuite de faire ses besoins dans un champ labouré le Chabbat, par crainte qu'on ne comble un creux avec une motte (labourer).

La Guemara revient sur la motte couverte d'herbes de Rech Lakich et sur le pot percé (Rav Pappi, Rav Kahana, Abaye), puis sur l'interdit de Rabbi Yo'hanan de s'essuyer avec un tesson le Chabbat, expliqué par Rav Natan bar Ochaya. Le daf s'ouvre enfin sur le récit de la matrone qui immobilisa le bateau de Rav 'Hisda et Rabba bar Rav Houna.

Vue d'ensemble du daf : dignité humaine, champ labouré, motte à herbes et pot percé, tesson.

חסדא: מהו להעלותם אחריו לגג? אמר ליה: גדול כבוד הבריות שדוחה את ״לא תעשה״ שבתורה. יתיב מרימר וקאמר לה להא שמעתא. איתיביה רבינא למרימר: רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות בו שיניו, וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס של בהמה! הכי השתא?! התם — אדם קובע מקום לסעודה, הכא — אדם קובע מקום לבית הכסא?

[Rabba bar Rav Chila demanda à Rav] 'Hisda : peut-on les monter (les pierres) derrière soi sur le toit ? Il lui répondit : grande est la dignité des créatures (kevod habriyot), car elle repousse un interdit (lav) de la Torah.

Mareimar était assis et énonçait cet enseignement. Ravina objecta à Mareimar : Rabbi Eliezer dit : on peut prendre un copeau devant soi pour se curer les dents ; et les Sages disent : on ne le prend que dans la mangeoire de la bête !

[La Guemara répond :] Comment comparer ? Là, on fixe un lieu pour le repas ; ici, fixe-t-on un lieu pour les toilettes ?

📜 Rachi (7)

מהו להעלותם אחריו לגג אם עלה שם לפנות מי חיישינן לטירחא יתירתא או לא:

Peut-on les monter derrière soi sur le toit - s'il y est monté pour faire ses besoins : craint-on l'effort superflu ou non ?

שדוחה את לא תעשה דכתיב (דברים כ״ב:א׳) והתעלמת מהם פרט לזקן ואינו לפי כבודו והכא נמי טלטול דרבנן אלאו דלא תסור אסמכוה רבנן ובמקום כבוד הבריות נדחה:

Qui repousse un interdit - comme il est écrit (Devarim 22, 1) : 'et tu te déroberas à eux', ce qui exclut le vieillard pour qui ce n'est pas digne. Ici aussi, le déplacement (mouktsé) est rabbinique ; les Sages l'ont appuyé sur l'interdit 'tu ne t'écarteras pas' (lo tassour), et face à la dignité des créatures il est repoussé.

משלפניו קסמין המוטלין על גבי קרקע ולא אמרינן מוקצין נינהו:

Devant soi - des copeaux posés par terre, et l'on ne dit pas qu'ils sont mouktsé.

לחצות לטול הבשר שבין השינים ולחצות ביניהן:

Pour se curer - enlever la viande qui est entre les dents et séparer entre elles.

מן האבוס שהוא מוכן אלמא העמידו דבריהם במקום כבוד הבריות שפעמים שנראה מבחוץ וגנאי הוא לו:

De la mangeoire - qui est prête [à l'usage]. On voit donc qu'ils ont maintenu leur décret face à la dignité des créatures, car parfois [la viande] se voit de l'extérieur et c'est une honte pour lui.

התם אדם קובע לסעודה והיה לו להכין שם מאתמול:

Là, on fixe [un lieu] pour le repas - il aurait dû préparer la [des copeaux] dès la veille.

הכא אדם קובע לבה"כ בתמיה פעמים שמוצא אדם שם והולך למקום אחר בית הכסא לא היה מצוי להם בבתיהן שהיו דרין בבתיהן בעלייה מפני דוחק בתים:

Ici, fixe-t-on [un lieu] pour les toilettes - sous forme de question : parfois on trouve quelqu'un la et l'on va à un autre endroit. Ils n'avaient pas de toilettes dans leurs maisons, car ils habitaient à l'étage par manque de place.

🗂️ Tossefot (2)

מהו להעלותם לגג פי' בקונט' מי חיישינן לטרחא יתירתא וקשה לר"י א"כ הא דפריך דאסור ליטול קיסם משלפניו תיקשי לכולה שמעתין דשרי לטלטל אבנים מקורזלות ונראה לר"י דהכא מבעיא ליה משום דבית הכסא קרוב על הגג ויכול להכין שם מע"ש ומהדר ליה דאפ"ה שרי ולהכי פריך ליה דאסור לטלטל קיסם משלפניו לפי שהיה יכול להזמין מאתמול אבל אכולה שמעתא לא מצי פריך שדרכן היה לפנות בשדה ובית הכסא רחוק ולא אטרחוה רבנן להכניס שם מע"ש וגם אם יזמינם שמא יקחם אחר:

Peut-on les monter sur le toit - Rachi explique : craint-on l'effort superflu ? Le Ri objecte : s'il en est ainsi, l'objection selon laquelle il est interdit de prendre un copeau devant soi devrait porter sur toute notre sougya, qui permet de déplacer des pierres arrondies. Le Ri pense donc qu'ici la question vient de ce que les toilettes sont proches, sur le toit, et qu'on pourrait les y préparer dès la veille de Chabbat ; il lui répond que c'est permis malgré tout. C'est pourquoi on lui objecte qu'il est interdit de prendre un copeau devant soi, puisqu'on pouvait le préparer la veille. Mais on ne pouvait pas objecter à toute la sougya, car on avait l'habitude de faire ses besoins aux champs, les toilettes étaient éloignées, et les Sages n'ont pas imposé d'y apporter [des pierres] la veille ; de plus, s'il les prépare, un autre risque de les prendre.

וחכמים אומרים לא יטול אלא מן האבוס כו' נראה לר"י דלאו דוקא מן האבוס אלא מן הראוי לאבוס דליכא למימר דכשאינו באבוס אסור דבטל אגב קרקע דהא תנן בהמביא כדי יין (ביצה דף לג:) וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק אלמא לאו בטל הוא והא דלא שרו בקיסם לחצות שיניו אלא להדליק משום דסברי לא ניתנו עצים אלא להסקה אבל בדבר הראוי לאבוס בהמה שרי אפי' לחצות שיניו ור"א דאמר התם נוטל אדם קיסם משלפניו לחצות שיניו ומגבב מן החצר ומדליק סבר דמה שבבית מוכן לכל מה שירצה אפי' לחצות שיניו אבל שבחצר אינו מוכן אלא להסקה:

Et les Sages disent : on ne le prend que dans la mangeoire, etc. - Le Ri pense que 'la mangeoire' n'est pas précis : il s'agit de ce qui est apte à la mangeoire. On ne peut pas dire que, hors de la mangeoire, c'est interdit parce que [le copeau] est annulé par rapport au sol, car nous avons appris au chapitre Hamevi kadei yayin (Beitsa 33b) : 'et les Sages disent : il ramasse devant lui et allume' ; il n'est donc pas annulé. S'ils n'ont permis le copeau que pour allumer, et non pour se curer les dents, c'est qu'ils pensent que le bois n'a été donné que pour le chauffage ; mais ce qui est apte à la mangeoire de la bête est permis, même pour se curer les dents. Rabbi Eliezer, qui dit là-bas : on prend un copeau devant soi pour se curer les dents et on ramasse dans la cour pour allumer, pense que ce qui est dans la maison est prêt à tout usage, même pour se curer les dents, mais ce qui est dans la cour n'est prêt que pour le chauffage.

⚖️ Rosh (1)

אמר רבי ינאי יש מקום קבוע לבית הכסא מכניס מלא היד ואם לאו כהכרעת מדוכה קטנה של בשמים פי' ראשו של בוכנא שדכין בו הבושם ופירשו בתלמוד ארץ ישראל מלא רגל מדוכה קטנה א"ר ששת אם יש עליה עד מותר פי' אפי' אבן גדולה יותר מכביצה או אם יש לפניו הרבה אבנים יותר ממלא היד אם יש עליה עד כלומר שקינוח ניכר בו ומעיד שכבר קנח בו מותר לטלטל כולן שכבר הוכנו. א"ל אביי לרב יוסף ירדו עליהן גשמים ונשטשטשו כלומר והעביר את הקינוח מהו. אמר ליה אם רישומו ניכר מותר. בעי מיניה רבה בר שילא מרב חסדא מהו להעלותן אחריו לגג. א"ל גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה אמר רב הונא אסור לפנות בשדה ניר בשבת משום דרבה דאמר רבה היתה גומא וטממה בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש. אמר ריש לקיש צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו. והתולש ממנו בשבת חייב חטאת. אמר רבי יוחנן אסור לקנח בחרס משום סכנה א"נ משום כשפים. כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קא אזלי בארבא אמרה להו ההוא מטרוניתא אותבן בהדייכו. לא אותבוה. אמרה מילתא אסרתה לההוא ארבא. אמרו אינהו מילתא שריוה. אמרה מאי איעביד לכו דלא מקנחיתו לכו בחספא ולא קטליתו כינא אמנא ולא אכליתו מכישא דאסר גינאה. היו לפניו צרור וחרס מקנח בחרס ואינו מקנח בצרור ודווקא בחרס דאוגני כלים. היו לפניו צרור ועשבים רב חסדא ורב המנונא חד אמר מקנח בצרור ואין מקנח בעשבים וחד אמר מקנח בעשבים ואינו מקנח בצרור. ודוקא בעשבים לחין אבל עשבין יבישים משירין את השינים. איתמר הצריך לפנות ואינו נפנה רב חסדא ורבינא חד אמר רוח רעה שורה עליו וחד אמר רוח זוהמא שורה עליו. איתמר הצריד לפנות ואוכל דומה לתנור שהסיקוהו על גבי אפרו וזו היא תחלת ריח הפה. אכל ולא שתה אכילתו דם וזו היא תחלת חולי מעיים. אכל ולא הלך ד' אמות אכילתו מרקבת וזו היא תחלת ריח רע. רחץ ולא סך תחלה דומה לזולף מים על גבי חבית. רחץ בחמין ולא שתה מהן דומה לתנור שהסיקוהו בחוץ ולא הסיקוהו בפנים. רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהכניסוהו לאור ולא הכניסוהו למים. הנצרך לפנות ואינו יכול לפנות אמר רב חסדא יעמוד וילך ארבע אמות וישב ויעמוד וילך ארבע אמות וישב רב המנונא אמר ימשמש בצרור באותו מקום. רב חנן מנהרדעא אמר יסתלק לצדדין ורבנן אמרי יסיח דעתו מדברים אחרים. אמר ר' ירמיה מדיפתי אנא חזיתיה לההוא טייעא דקם ויתיב וקם ויתיב עד דשפיך כקדירה: ת"ר הנכנס לסעודת קבע צריך שיבדוק את עצמו כיצד יעשה מהלך עשרה פעמים של ד' ד' פסיעות או ארבע פעמים של עשר עשר פסיעות ונפנה ונכנס וישב למקומו: הדרן עלך המוציא יין

Rabbi Yanai dit : s'il y a un lieu fixe pour les toilettes, on [y] apporte une poignée [de pierres] ; sinon, la taille du marteau d'un petit mortier à aromates, c'est-à-dire la tête du pilon avec lequel on pile les aromates ; le Talmud de Terre d'Israël l'explique : le pied d'un petit mortier. Rav Chechet dit : s'il y a sur elle une trace, c'est permis. Explication : même une grosse pierre, plus grande qu'un œuf, ou s'il y a devant lui beaucoup de pierres, plus qu'une poignée : s'il y a sur elle une trace, c'est-à-dire que l'essuyage y est visible et atteste qu'on s'en est déjà essuyé, il est permis de toutes les déplacer, car elles ont déjà été préparées. Abaye dit à Rav Yosef : si des pluies sont tombées sur elles et [les traces] ont été effacées, c'est-à-dire que [la pluie] a enlevé l'essuyage, qu'en est-il ? Il lui dit : si leur marque est reconnaissable, c'est permis. Rabba bar Chila demanda à Rav 'Hisda : peut-on les monter derrière soi sur le toit ? Il lui dit : grande est la dignité des créatures, car elle repousse un interdit de la Torah. Rav Houna dit : il est interdit de faire ses besoins dans un champ labouré le Chabbat, à cause de [l'enseignement de] Rabba, car Rabba a dit : s'il y avait un creux et qu'il l'a comblé, à la maison il est coupable pour bâtir, aux champs il est coupable pour labourer. Rech Lakich dit : une motte sur laquelle ont poussé des herbes, il est permis de s'en essuyer ; et celui qui en arrache [des herbes] le Chabbat est passible d'un sacrifice expiatoire ('hatat). Rabbi Yo'hanan dit : il est interdit de s'essuyer avec un tesson, à cause du danger, ou bien à cause de la sorcellerie. Comme [dans le récit de] Rav 'Hisda et Rabba bar Rav Houna qui voyageaient en bateau : une matrone leur dit : faites-moi asseoir avec vous. Ils ne la firent pas asseoir. Elle prononça une parole et immobilisa le bateau. Eux prononcèrent une parole et le libérèrent. Elle dit : que puis-je vous faire, puisque vous ne vous essuyez pas avec un tesson, ne tuez pas les poux sur vos vêtements et ne mangez pas le poireau d'une botte liée par le jardinier ? S'il y a devant lui une motte et un tesson, il s'essuie avec le tesson et non avec la motte ; et cela vaut précisément pour un tesson de récipients vernis (ougnei kelim). S'il y a devant lui une motte et des herbes, Rav 'Hisda et Rav Hamnouna [divergent] : l'un dit qu'on s'essuie avec la motte et non avec les herbes, l'autre dit qu'on s'essuie avec les herbes et non avec la motte. Cela vaut précisément pour des herbes fraîches, mais les herbes sèches font tomber les dents [de l'anus]. Il a été dit : celui qui a besoin de se soulager et ne se soulage pas, Rav 'Hisda et Ravina [divergent] : l'un dit qu'un mauvais esprit repose sur lui, l'autre qu'un esprit d'impureté repose sur lui. Il a été dit : celui qui a besoin de se soulager et mange ressemble à un four que l'on a chauffé sur sa cendre ; c'est le début de la mauvaise haleine. Celui qui a mangé et n'a pas bu, sa nourriture est du sang ; c'est le début des maladies intestinales. Celui qui a mangé et n'a pas marché quatre coudées, sa nourriture pourrit ; c'est le début de la mauvaise odeur. Celui qui s'est lavé et ne s'est pas oint d'abord ressemble à qui verse de l'eau sur un tonneau. Celui qui s'est lavé à l'eau chaude et n'en a pas bu ressemble à un four chauffé à l'extérieur et non à l'intérieur. Celui qui s'est lavé à l'eau chaude et ne s'est pas rincé à l'eau froide ressemble à du fer mis au feu et non mis à l'eau. Celui qui a besoin de se soulager et ne le peut pas : Rav 'Hisda dit : qu'il se lève, marche quatre coudées et s'asseye, se lève, marche quatre coudées et s'asseye. Rav Hamnouna dit : qu'il frotte avec une motte à cet endroit. Rav 'Hanan de Nehardea dit : qu'il s'écarte sur les côtés. Et les Sages disent : qu'il détourne son esprit vers d'autres choses. Rabbi Yirmeya de Difti dit : moi, j'ai vu un Arabe qui se levait et s'asseyait, se levait et s'asseyait, jusqu'à ce qu'il se vide comme une marmite. Nos Maîtres ont enseigné : celui qui entre à un repas fixe doit s'examiner. Comment fait-il ? Il marche dix fois quatre pas, ou quatre fois dix pas, se soulage, entre et s'assied à sa place. Fin du chapitre Hamotsi yayin.

💡 Explication

Rav 'Hisda permet de monter les pierres d'essuyage sur le toit, malgré l'interdit rabbinique de mouktsé, au nom de kevod habriyot (la dignité humaine). Selon Rachi, l'interdit rabbinique repose sur le verset lo tassour ; c'est en ce sens que la dignité 'repousse un interdit de la Torah'.

Ravina objecte : pour le cure-dent, les Sages n'ont pas permis de prendre un copeau par terre, alors que la dignité est aussi en jeu. Réponse : on sait d'avance où l'on mangera, on pouvait donc préparer un cure-dent ; on ne sait pas d'avance où l'on fera ses besoins. Tossefot (le Ri) lit la question autrement : les toilettes du toit sont proches, on pouvait y préparer des pierres, et Rav 'Hisda permet malgré tout.

🖼️ Schéma

Pourquoi la dignité humaine permet les pierres et non le cure-dent.

אמר רב הונא: אסור לפנות בשדה ניר בשבת. מאי טעמא? אילימא משום דוושא — אפילו בחול נמי! ואלא משום עשבים, והאמר ריש לקיש: צרור שעלו בו עשבים — מותר לקנח בו. והתולש ממנה בשבת — חייב חטאת. אלא דילמא נקיט מעילאי ושדי לתתאי, ומיחייב משום דרבה. דאמר רבה: היתה לו גומא וטממה, בבית — חייב משום בונה, בשדה — חייב משום חורש.

Rav Houna dit : il est interdit de faire ses besoins dans un champ labouré (sadeh nir) le Chabbat. Quelle en est la raison ?

Si l'on dit : à cause du piétinement (dvacha) - ce serait interdit même en semaine ! Mais plutôt : à cause des herbes.

Or Rech Lakich a dit : une motte sur laquelle ont poussé des herbes, il est permis de s'en essuyer, et celui qui en arrache [des herbes] le Chabbat est passible d'un 'hatat ! Mais plutôt : peut-être prendra-t-il [de la terre] d'un endroit haut et la jettera-t-il dans un endroit bas, et il sera coupable en raison [de l'enseignement] de Rabba.

Car Rabba a dit : s'il avait un creux et l'a comblé, à la maison il est coupable pour bâtir (boneh), aux champs il est coupable pour labourer ('horech).

📜 Rachi (8)

בשדה ניר חרישה ראשונה ועומד לזריעה:

Dans un champ labouré - premier labour, [le champ] est prêt pour les semailles.

משום דוושא ובשדה חבירו מפני שדש את נירו ומתקשה (את) החרישה:

À cause du piétinement - dans le champ d'autrui, car il piétine son labour et le labour se durcit.

משום עשבים שמחמת לחלוחית הניר עשבים עולין על הצרור וכשהוא מקנח בו נתלשים:

À cause des herbes - en raison de l'humidité du champ labouré, des herbes poussent sur la motte, et quand il s'en essuie elles sont arrachées.

מותר לקנח דאינו מתכוין לתלוש ומותר דהלכה כר"ש:

Il est permis de s'essuyer - car il n'a pas l'intention d'arracher ; c'est permis, car la halakha suit Rabbi Chimon.

והתולש ממנו במתכוין חייב דמקום גידולו הוא אע"פ שהוא צרור ואינו עפר:

Et celui qui en arrache - intentionnellement, il est coupable, car c'est son lieu de croissance, bien que ce soit une motte et non de la terre.

שקיל מעילאי ממקום גבשושית:

Il prend d'en haut - d'un endroit bosselé.

ושדי לתתאי למקום גומא ומשוה החרישה והוי תולדה דחורש:

Et le jette en bas - à l'endroit d'un creux ; il égalise le labour, et c'est un dérivé (tôlédah) de labourer.

בבית שייך בנין וזה שמשוה גומות בנין הרצפה הוא ובשדה מתקן החרישה:

À la maison - la notion de bâtir s'applique, car celui qui égalise les creux construit le sol ; aux champs, il améliore le labour.

💡 Explication

La Guemara élimine deux raisons : le piétinement du labour vaudrait aussi en semaine ; l'arrachage d'herbes est permis selon Rech Lakich, car il est involontaire (davar chééno mitkavvén, selon Rabbi Chimon).

Raison retenue : il risque de prendre de la terre d'une bosse pour combler un creux. Selon Rabba, égaliser le sol est un dérivé de 'horech (labourer) aux champs, et de boneh (bâtir) à la maison.

🖼️ Schéma

Élimination des raisons : seule la crainte de combler un creux est retenue.

גופא, אמר ריש לקיש: צרור שעלו בו עשבים — מותר לקנח בו. והתולש ממנה בשבת — חייב חטאת. אמר רב פפי: שמע מינה מדריש לקיש, האי פרפיסא — שרי לטלטוליה. מתקיף לה רב כהנא: אם אמרו לצורך, יאמרו שלא לצורך?! אמר אביי: פרפיסא, הואיל ואתא לידן לימא ביה מילתא: היה מונח על גבי קרקע והניחו על גבי יתידות — חייב משום תולש. היה מונח על גבי יתידות והניחו על גבי קרקע — חייב משום נוטע.

Revenons au texte même. Rech Lakich a dit : une motte sur laquelle ont poussé des herbes, il est permis de s'en essuyer, et celui qui en arrache le Chabbat est passible d'un 'hatat.

Rav Pappi dit : on apprend de Rech Lakich que ce pot percé (parpisa) - il est permis de le déplacer. Rav Kahana s'y oppose : s'ils l'ont dit en cas de besoin, le diront-ils sans besoin ?

Abaye dit : le pot percé, puisqu'il nous est venu en main, disons à son sujet une chose : s'il était posé sur le sol et qu'on l'a posé sur des piquets, on est coupable pour arracher (tolech) ; s'il était posé sur des piquets et qu'on l'a posé sur le sol, on est coupable pour planter (nôtéa).

📜 Rachi (5)

מדריש לקיש דאמר מותר לקנח בו ולא אמרינן צרור זה העשבים שעלו מלחלוחית הקרקע הן יוצאין וכשמגביהן הרי הוא כעוקרן מגידוליהן:

De Rech Lakich - qui a dit qu'il est permis de s'en essuyer, et l'on ne dit pas : cette motte, les herbes qui y ont poussé sortent de l'humidité du sol, et quand on la soulève c'est comme les arracher de leur lieu de croissance.

האי פרפיסא עציץ נקוב שזרעו בו ובתשובת הגאונים מצאתי שעושין חותלות מכפות תמרים וממלאין אותם עפר וזבל בהמה וכ"ב או ט"ו יום לפני ר"ה עושין כל אחד ואחד לשם כל קטן וקטנה שבבית וזורעים לתוכן פול המצרי או קיטנית וקורין לו פורפיסא וצומח ובערב ר"ה נוטל כל אחד שלו ומחזירו סביבות ראשו שבעה פעמים ואומר זה תחת זה וזה חליפתי וזה תמורתי ומשליכו לנהר:

Ce parpisa - un pot percé dans lequel on a semé. Et j'ai trouvé dans les responsa des Gueonim qu'on fait des paniers de feuilles de palmier, qu'on remplit de terre et de fumier de bête ; vingt-deux ou quinze jours avant Roch Hachana, on en fait un pour chaque petit garçon et chaque petite fille de la maison, on y sème des fèves d'Égypte où des légumineuses, et on l'appelle parpisa. Cela pousse, et la veille de Roch Hachana chacun prend le sien, le fait tourner sept fois autour de sa tête et dit : ceci à la place de ceci, ceci est mon échange, ceci est mon substitut, et on le jette au fleuve.

שרי לטלטולי ולא אמרינן תולש הוא:

Il est permis de le déplacer - et l'on ne dit pas qu'il arrache.

לצורך קינוח כבוד הבריות:

En cas de besoin - l'essuyage, la dignité des créatures.

חייב משום תולש דאינו נהנה שוב מריח הקרקע ול"נ דהאי חייב לאו דווקא אלא אסור משום דדמי לתולש דאי חייב ממש קאמר לצורך היכי שרי רבנן איסור כרת וסקילה משום קינוח ודומה לו במסכת סנהדרין (דף סב.) הבא על הכותית חייב משום נשג"ז דלאו מדאורייתא היא אלא מדרבנן:

Coupable pour arracher - car [la plante] ne profite plus de l'odeur (des émanations) du sol. Et il me semble que ce 'coupable' n'est pas précis ; cela signifie : interdit, parce que cela ressemble à arracher. Car s'il s'agissait d'une vraie culpabilité, comment les Sages auraient-ils permis, en cas de besoin, un interdit passible de karet et de lapidation pour un essuyage ? On trouve un cas semblable dans le traité Sanhédrin (62a) : celui qui a des relations avec une Coutéenne est coupable pour nidda, chif'ha, goya, zona (nachgaz), ce qui n'est pas de la Torah mais rabbinique.

🗂️ Tossefot (1)

והניחו ע"ג יתדות מיחייב משום תולש האי מיחייב מכת מרדות מדרבנן כדפירש בקונטרס מדשרי ריש לקיש וקשה לר"י דאמרי' בפ"ק דגיטין (דף ':) א"ר יוחנן עציץ נקוב המונח ע"ג יתדות באנו למחלוקת ר"י ורבנן דלר"י פטור מן המעשר כדמפליג בין ספינה גוששת לשאינה גוששת ולרבנן חייב אמר רבא דילמא לא היא ע"כ לא קאמרי רבנן אלא דספינה דלא מפסיק אויר אבל עציץ דמיפסיק אוירא אפילו רבנן מודו הא בשמעתין חשבינן ליה כמחובר מדאורייתא אפי' הניחו על גבי יתדות ולא מיחייב משום תולש אלא מדרבנן ונראה לר"י דשמעתין לא סברא דחויא דרבא דהתם:

Et l'a posé sur des piquets, il est coupable pour arracher - ce 'coupable' désigne les coups de rébellion (makat mardout) rabbiniques, comme l'explique Rachi, puisque Rech Lakich permet. Le Ri objecte : nous disons au premier chapitre de Guittin (7b) : Rabbi Yo'hanan a dit : un pot percé posé sur des piquets, nous en venons à la discussion de Rabbi Yehouda et des Rabbanan ; selon Rabbi Yehouda, il est exempt de la dîme, comme il distingue entre un bateau qui touche le fond et un bateau qui ne le touche pas, et selon les Rabbanan il est soumis. Rava dit : peut-être que non ; les Rabbanan ne parlent que d'un bateau, où l'air n'interrompt pas, mais pour un pot, où l'air interrompt, même les Rabbanan l'admettent. Or dans notre sougya, nous le considérons comme attaché [au sol] selon la Torah, même posé sur des piquets, et il n'est coupable pour arracher que rabbiniquement. Le Ri pense que notre sougya ne suit pas le rejet de Rava là-bas.

💡 Explication

Rav Pappi déduit de Rech Lakich qu'on peut déplacer un parpisa (pot percé où pousse une plante) : si soulever la motte n'est pas 'arracher', soulever le pot ne l'est pas non plus. Rav Kahana refuse : la motte est permise pour un besoin (la dignité) ; le pot se déplace sans besoin comparable.

Abaye ajoute : la plante du pot percé puise dans le sol par le trou. La poser sur des piquets coupe ce lien (tolech, arracher) ; la poser sur le sol le crée (nôtéa, planter). Rachi et Tossefot lisent 'coupable' comme un interdit rabbinique.

🖼️ Schéma

Abaye : déplacer le pot percé entre le sol et des piquets.

אמר רבי יוחנן: אסור לקנח בחרס בשבת. מאי טעמא? אילימא משום סכנה — אפילו בחול נמי! ואלא משום כשפים — אפילו בחול נמי לא! ואלא משום השרת נימין — דבר שאין מתכוין הוא. אמר להו רב נתן בר אושעיא: גברא רבה אמר מילתא, נימא בה טעמא: לא מיבעיא בחול — דאסור, אבל בשבת — הואיל ואיכא תורת כלי עליו, שפיר דמי. קא משמע לן.

Rabbi Yo'hanan dit : il est interdit de s'essuyer avec un tesson (hares) le Chabbat. Quelle en est la raison ?

Si l'on dit : à cause du danger - ce serait interdit même en semaine ! Mais plutôt : à cause de la sorcellerie - même en semaine ce serait interdit !

Mais plutôt : à cause de l'arrachage de poils - c'est une chose sans intention (davar chééno mitkavvén) ! Rav Natan bar Ochaya leur dit : un grand homme a dit une chose, disons-en la raison : il n'est pas nécessaire [de dire qu']en semaine c'est interdit ; mais le Chabbat, puisqu'il a statut d'ustensile (torat keli), [on pourrait dire que] c'est bien.

Il nous enseigne [que non].

📜 Rachi (7)

משום סכנה שלא ינתק בו שיני הכרכשא שהיא תלויה בהן:

À cause du danger - de peur qu'il n'arrache avec [le tesson] les 'dents' du rectum, qui y sont suspendues.

משום כשפים כדלקמן בשמעתין:

À cause de la sorcellerie - comme plus loin dans notre sougya.

השרת נימין שמשיר את השיער מפני שהוא חדוד:

Arrachage de poils - car il fait tomber les poils, puisqu'il est tranchant.

דבר שאין מתכוין הוא ושמעינן ליה לר' יוחנן דאמר דבר שאינו מתכוין מותר לקמן בשמעתין:

C'est une chose sans intention - et nous savons que Rabbi Yo'hanan dit qu'une chose sans intention est permise, plus loin dans notre sougya.

לא מיבעיא בחול שאין איסור טלטול בצרורות דאסור לקנח בחרס משום כשפים שהרי יכול לקנח בצרור:

Il n'est pas nécessaire [de dire] en semaine - où il n'y a pas d'interdit de déplacer les mottes, qu'il est interdit de s'essuyer avec un tesson à cause de la sorcellerie, puisqu'il peut s'essuyer avec une motte.

אבל בשבת הואיל ואיכא תורת כלי עליו לחתות בו אור או לחשוף מים מגבא אימא שפיר דמי דמוטב שיקנח בו מלטלטל צרור:

Mais le Chabbat, puisqu'il a statut d'ustensile - pour prendre du feu ou puiser de l'eau d'une citerne, je dirais que c'est bien, car mieux vaut s'essuyer avec lui que déplacer une motte.

קמ"ל דלא אי משום סכנה אי משום כשפים:

Il nous enseigne - que non, soit à cause du danger, soit à cause de la sorcellerie.

💡 Explication

Les trois raisons proposées tombent : le danger et la sorcellerie vaudraient aussi en semaine ; l'arrachage de poils est involontaire, donc permis.

Rav Natan bar Ochaya : l'interdit vaut en réalité chaque jour. Rabbi Yo'hanan précise 'le Chabbat', car on aurait pu penser que le tesson, qui est un keli (ustensile) et non mouktsé, serait alors préférable à la pierre. Il enseigne que le danger ou la sorcellerie gardent le dessus.

🖼️ Schéma

Les raisons de l'interdit du tesson et la solution de Rav Natan bar Ochaya.

רבא מתני לה משום השרת נימין, וקשיא ליה דרבי יוחנן אדרבי יוחנן: מי אמר רבי יוחנן אסור לקנח בחרס בשבת? אלמא דבר שאין מתכוין — אסור. והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה. ותנן: נזיר חופף ומפספס, אבל לא סורק! אלא מחוורתא כדרב נתן בר אושעיא.

Rava l'enseignait [comme fondé sur] l'arrachage de poils, et il lui était difficile [de concilier] Rabbi Yo'hanan avec Rabbi Yo'hanan : Rabbi Yo'hanan a-t-il dit qu'il est interdit de s'essuyer avec un tesson le Chabbat ? Il en ressort qu'une chose sans intention est interdite.

Or Rabbi Yo'hanan a dit : la halakha suit la michna anonyme (stam michna) ; et nous avons appris : le nazir lave [ses cheveux] (hofef) et les sépare (mefasfes), mais ne les peigne pas ! Il est donc clair [qu'il faut expliquer] comme Rav Natan bar Ochaya.

📜 Rachi (3)

חופף מחליק שערו:

Hofef - il lisse ses cheveux.

ומפספס קרפיר:

Mefasfes - il les sépare (karpir).

אבל לא סורק במסרק דודאי משיר שיער ומודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות אבל חופף ומפספס פעמים שאינו משיר וכשמשיר דבר שאין מתכוין מותר:

Mais ne les peigne pas - avec un peigne, car il fait certainement tomber des cheveux, et Rabbi Chimon admet [l'interdit] dans le cas de psik reicheh (conséquence inévitable). Mais en lavant et séparant, parfois il ne fait pas tomber [de cheveux], et quand il en fait tomber, c'est une chose sans intention, qui est permise.

🗂️ Tossefot (1)

והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה כו' וא"ת והא בהגוזל קמא (ב"ק קב.) ובפ"ק דמס' ע"ז (דף ז.) אמר בתרי מסכתות אין סדר למשנה והכא סתם בנזיר ופלוגתא בפרק שני דביצה (דף כג:) ר' יהודה אומר כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה שכובשת ואין הלכה כסתם דשמא סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין לומר דלר' יוחנן אפי' סתם ואח"כ מחלוקת הלכה כסתם דהא מסקינן בהחולץ (יבמות מב:) אליבא דר' יוחנן דרמי לך לא חש לקימחיה סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם ותירץ רבינו שמואל מוורדון דבמחלוקת ואח"כ סתם בחדא מסכת לכ"ע הלכה כסתם כדפריש בפ"ק דמס' ע"ז (דף ז.) בהא דפסיק כר"י דכל המשנה ידו על התחתונה פשיטא דמחלוקת ואח"כ סתם הוא אבל בתרי מסכתות כל אמוראי סברי דאין הלכה כסתם ור' יוחנן אית ליה דאפי' בתרי מסכתות הלכה כסתם או סתם במתני' ומחלוקת בברייתא דמסתמא סתם לבסוף ואין לנו לומר שסתם רבי קודם ושוב חזר ממה שפסק ואמוראי נינהו אליבא דרבי יוחנן כדאמר באלו טרפות (חולין דף מנ.):

Or Rabbi Yo'hanan a dit : la halakha suit la michna anonyme, etc. - Tu pourrais objecter : au chapitre Hagozel kamma (Bava Kamma 102a) et au premier chapitre d'Avoda Zara (7a), on dit que dans deux traités il n'y a pas d'ordre dans la Michna ; or ici l'anonyme est dans Nazir et la discussion au deuxième chapitre de Beitsa (23b) : Rabbi Yehouda dit : aucun ustensile ne se traîne sauf le chariot, car il presse [la terre] ; la halakha ne suivrait donc pas l'anonyme, car c'est peut-être un anonyme suivi d'une discussion. On ne peut pas dire que, selon Rabbi Yo'hanan, même [dans le cas d']un anonyme suivi d'une discussion la halakha suit l'anonyme, car nous concluons au chapitre Hahalots (Yevamot 42b), selon Rabbi Yo'hanan, à propos de 'Rami ne s'est pas soucié de sa farine' : c'est un anonyme suivi d'une discussion, et la halakha ne suit pas l'anonyme. Rabbenou Chmouel de Verdun répond : lorsqu'il y a une discussion puis un anonyme dans un même traité, tous admettent que la halakha suit l'anonyme, comme on l'explique au premier chapitre d'Avoda Zara (7a), à propos de la décision selon Rabbi Yehouda, que 'celui qui modifie a le dessous' : c'est évident, puisque c'est une discussion suivie d'un anonyme. Mais dans deux traités, tous les Amoraim pensent que la halakha ne suit pas l'anonyme, alors que Rabbi Yo'hanan pense que même dans deux traités la halakha suit l'anonyme ; ou [dans le cas d']un anonyme dans la Michna et d'une discussion dans une baraita, car vraisemblablement l'anonyme est venu à la fin, et nous n'avons pas à dire que Rebbi a d'abord fixé l'anonyme puis est revenu sur sa décision. Et ce sont [des avis d']Amoraim selon Rabbi Yo'hanan, comme on le dit au chapitre Elou terefot (Houlin 43a).

⚖️ Rosh (1)

תניא מנין לסירוס באדם שהוא אסור שנאמר ובארצכם. לא תעשו בכם לא תעשו. ואפילו מסרם אחר מסרס חייב דאמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב שנאמר לא תאפה חמץ ולא תעשה חמץ. במסרס אחר מסרס שהוא חייב שנאמר ובארצכם לא תעשו ומעוך וכתות ונתות וכרות אם על כרות חייב על נתוק לא כל שכן אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב. בשאלתות דרב אחאי כתוב אסור לשתות סמא דמעלי לגופא ומיעקר משום דכתיב ובארצכם לא תעשו קרי ביה לא תיעשו. ודוקא לרבי יהודה הוא דאסור דאית ליה דבר שאין מתכוין אסור. אבל לרבי שמעון מותר כיון שאין מתכוין לסירוס אלא לרפואה. והא דקי"ל כרבי שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר הני מילי במילי דשבת אבל בכל התורה כולה קי"ל כרבי יהודה דדבר שאין מתכוין אסור. ואין דבריו נראין בזה דבכל התורה קי"ל כר' שמעון כדמשמע לעיל פרק המוציא (שבת דף פא:) גבי נזיר חופף ומפספס דמינה פסיק רבי יוחנן הלכה כר' שמעון כסתם משנה וכן בפ' כל פסולי המוקדשין בכורות דף לד. עלה דאין מקיזין דם לבכור דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי שמעון ופריך אהייא אילימא רבי שמעון דמתני' עד השתא לא אשמעינן שמואל דהלכה כרבי שמעון והאמר רב חייא בר אשי כו' ומאי פריך אע"ג דאשמעינן שמואל הלכה כרבי שמעון בשבת אכתי איצטריך לאשמעינן בעלמא. אלא ודאי אין חילוק בין שבת לשאר איסורין. והיכא דשתי סמא לרפואה ומיעקר אסור אפילו לר' שמעון דמודה ר"ש בפסיק רישיה ולא ימות. ולא שייכי כאן דברי בעל הערוך דאמר לא אסר רבי שמעון פסיק רישיה אלא היכא דניחא ליה. דהיינו דוקא לענין שבת דבעינן מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורים לא בעינן דניחא ליה מדפריך הש"ס בפרק כל התדיר זבחים דף צא: גבי המתנדב יין מזלפו על גבי האישים והא קמכבה אע"ג דלא ניחא ליה כבוי. ועוד מסיק בשאלתות מהו לסרוסי כלבא וכל דבר טמא מי אמרינן בבהמה טהורה דוקא איירי קרא דחזי לקרבן או דלמא לענין עשיית סירוס לא שנא. ת"ש שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא אמר להו כתיב ובארצכם לא תעשו מכדי חובת הגוף היא מה לי בארץ מה לי בחוצה לארץ אלא האי בארץ לכל אשר בארץ:

Il a été enseigné : d'où [sait-on] que la castration (sirous) est interdite chez l'homme ? Car il est dit : 'et dans votre pays vous ne ferez pas' - 'en vous', vous ne ferez pas. Même celui qui castre après un autre castrateur est coupable, car Rabbi 'Hiya bar Abba a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : tous admettent que celui qui fait lever après un autre est coupable, car il est dit 'elle ne sera pas cuite levée' et 'vous ne ferez pas de levain' ; [de même] celui qui castre après un autre est coupable, car il est dit 'et dans votre pays vous ne ferez pas'. [Le verset dit :] 'écrasé, broyé, arraché et coupé' : si l'on est coupable pour ce qui est coupé, à plus forte raison pour ce qui est arraché ! C'est donc pour inclure celui qui arrache après qu'un autre a coupé, qu'il est coupable. Dans les Cheiltot de Rav A'haï il est écrit : il est interdit de boire une potion qui est bonne pour le corps mais rend stérile, car il est écrit 'et dans votre pays vous ne ferez pas' - lis : 'vous ne vous ferez pas'. Et cela n'est interdit que selon Rabbi Yehouda, qui pense qu'une chose sans intention est interdite ; mais selon Rabbi Chimon c'est permis, puisqu'il n'a pas l'intention de castrer, mais de se soigner. Et le fait que nous tenions comme Rabbi Chimon qu'une chose sans intention est permise concerne les lois de Chabbat, mais pour toute la Torah nous tenons comme Rabbi Yehouda qu'une chose sans intention est interdite. Ses paroles ne semblent pas justes sur ce point, car pour toute la Torah nous tenons comme Rabbi Chimon, comme on le voit plus haut au chapitre Hamotsi (Chabbat 81b), à propos du nazir qui lave et sépare [ses cheveux], d'où Rabbi Yo'hanan tranche comme Rabbi Chimon, selon la michna anonyme. De même au chapitre Kol pesoulei hamoukdachin (Bekhorot 34a), à propos de 'on ne saigne pas un premier-né', Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : la halakha suit Rabbi Chimon ; et [la Guemara] demande : sur quoi ? Si c'est sur Rabbi Chimon de notre michna, jusqu'ici Chmouel ne nous a-t-il pas appris que la halakha suit Rabbi Chimon ? Or Rav 'Hiya bar Achi a dit, etc. Qu'est-ce que [la Guemara] demande ? Même si Chmouel nous a appris que la halakha suit Rabbi Chimon pour Chabbat, il faudrait encore nous l'apprendre pour le reste [de la Torah] ! Il n'y a donc certainement pas de différence entre Chabbat et les autres interdits. Et lorsqu'on boit une potion pour se soigner et qu'on devient stérile, c'est interdit même selon Rabbi Chimon, car Rabbi Chimon admet [l'interdit] dans le cas de psik reicheh (conséquence inévitable). Ici ne s'appliquent pas les paroles de l'auteur du Aroukh, qui dit que Rabbi Chimon n'interdit le psik reicheh que lorsque [le résultat] lui convient ; cela ne vaut que pour Chabbat, où il faut une melekhet ma'hchévet (travail réfléchi), mais pour les autres interdits il n'est pas nécessaire que cela lui convienne. On le voit au chapitre Kol hatadir (Zeva'him 91b), à propos de celui qui offre du vin en don volontaire : il l'asperge sur le feu [de l'autel] ; et [la Guemara] demande : mais il éteint ! bien que l'extinction ne lui convienne pas. Les Cheiltot concluent encore : peut-on castrer un chien et tout animal impur ? Dit-on que le verset ne parle que de l'animal pur, qui convient au sacrifice, ou bien, pour l'acte de castration, il n'y a pas de différence ? Viens et entends : on demanda à Ben Zoma : peut-on castrer un chien ? Il leur dit : il est écrit 'et dans votre pays vous ne ferez pas' ; puisque c'est une obligation personnelle, quelle différence entre la Terre [d'Israël] et hors de la Terre ? C'est donc que ce 'dans votre pays' [signifie] : pour tout ce qui est dans votre pays.

💡 Explication

Rava comprenait l'interdit de Rabbi Yo'hanan comme lié à l'arrachage de poils. Il en résulterait que Rabbi Yo'hanan interdit le davar chééno mitkavvén (acte dont le résultat interdit n'est pas voulu).

Or Rabbi Yo'hanan suit la stam michna (michna anonyme), et la michna du nazir permet de laver et séparer les cheveux, même si un cheveu peut tomber ; elle n'interdit que le peigne, qui arrache à coup sûr (psik reicheh). Rabbi Yo'hanan permet donc l'acte sans intention, et il faut revenir à l'explication de Rav Natan bar Ochaya.

מאי כשפים? כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא הוו קא אזלי בארבא, אמרה להו ההיא מטרוניתא: אותבן בהדייכו! ולא אותבוה. אמרה איהי מילתא — אסרתה לארבא. אמרו אינהו מילתא — שריוהא. אמרה להו: מאי איעביד לכו?

Qu'est-ce que la sorcellerie ? Comme [dans le récit de] Rav 'Hisda et Rabba bar Rav Houna qui voyageaient en bateau.

Une matrone (matronita) leur dit : faites-moi asseoir avec vous ! Ils ne la firent pas asseoir.

Elle prononça une parole et immobilisa le bateau. Eux prononcèrent une parole et le libérèrent.

Elle leur dit : que puis-je vous faire [...]

📜 Rachi (3)

מטרוניתא נכרית היתה:

Matrone - c'était une non-Juive.

אמרה מילתא דכשפים ואסרתה לארבא ולא זזה ממקומה:

Elle prononça une parole - de sorcellerie, et immobilisa le bateau, qui ne bougea plus de sa place.

אמרי אינהו מילתא על ידי שם טהרה:

Eux prononcèrent une parole - par un Nom de pureté.

🪔 Ben Yehoyada (2)

רב חסדא ורבה בר רב הונא, הוו קאזלי בארבא אמרה להו ההיא מטרוניתא: אותבן בהדייכו, ולא אותבוה. נראה לי דודאי לא היו הם המלחים דבארבא אלא ודאי היו שם מלחים, והחכמים ההם שכרו כל הארבא לעצמן, שלא היה יכול בעל הארבא להושיב אדם אחר בלי רשותם, ולכן הגויה בקשה מהם שיתנו רשות שתשב עמהם. וראיתי להגאון חיד"א ז"ל במראית העין שהביא טעם בשם הרב עיון יעקב ז"ל שלא רצו שתשב עמהם, משום דסבירא ליה כרב בפרק במה מדליקין (שבת לב.) דלא אזיל בארבא בהדי גוי דילמא מפקיד דיינא עליה [דילמא מיפקיד נכרי דינא על חטאיו ומתפיסנא בהדיה] , וכתב דיש להרגיש בזה דסתם ארבא הוא שרב החובל וגם המלחים גוים יעוין שם. ונפלאתי על דברי הגאון ז"ל לפי זה גם על ארבא דנקיט הש"ס גבי רב לימא 'סתם ארבא רב החובל והמלחים גוים' ואיך קאמר לא אזיל רב בארבא 'בהדי גוי'? וכמו שתאמר בהאי ארבא תאמר בההיא ארבא! ומאי קשיא ליה בדברי הרב עיון יעקב ז"ל? אך באמת אין זה מוכרח דסתם ארבא המלחים הם גוים, דאפשר בימיהם היו עוסקים בזה ישראלים גם כן. ועוד אפילו נימא שהיו גוים הנה הם אין להם סכנה במים כי המלחים יודעים לשוט בטוב, ואם תטבע הארבא לא יסתכנו, יען כי הארבא דנקיט הש"ס הכא והתם לא היתה בים הגדול אלא היתה בנהרות דחדקל ופרת ששם היו דרים רבנן הנזכרים, ובאלו הנהרות אין פחד וסכנה למלחים, ורב קפיד על גוים אחרים שיורדים לתוך הארבא דילמא מפקד דינא עליה ותטבע הספינה כדי שיטבע הוא, אבל גבי המלחים לא שייך זה, כי לא ינזקו אם תטבע הספינה ולא אכפת להו.

Rav 'Hisda et Rabba bar Rav Houna voyageaient en bateau ; une matrone leur dit : faites-moi asseoir avec vous, et ils ne la firent pas asseoir. Il me semble qu'ils n'étaient certainement pas les marins du bateau ; il y avait certainement des marins, et ces Sages avaient loué tout le bateau pour eux-mêmes, si bien que le propriétaire du bateau ne pouvait faire asseoir personne d'autre sans leur permission ; c'est pourquoi la non-Juive leur demanda la permission de s'asseoir avec eux. J'ai vu que le Gaon 'Hida, dans Mareit ha'ayin, rapporte une raison au nom du Rav Iyoun Yaakov : ils ne voulurent pas qu'elle s'asseye avec eux, car ils pensaient comme Rav au chapitre Bameh madlikin (Chabbat 32a), qui ne voyageait pas en bateau avec un non-Juif, de peur que le jugement ne soit décrété contre lui [de peur qu'un jugement ne soit décrété contre le non-Juif pour ses fautes et que je ne sois pris avec lui]. Il écrit qu'il y a lieu de s'interroger, car d'ordinaire le capitaine et les marins d'un bateau sont non-Juifs ; voir là-bas. Je m'étonne des paroles du Gaon : selon cela, pour le bateau que cite la Guemara à propos de Rav aussi, on dirait : 'd'ordinaire le capitaine et les marins sont non-Juifs', et comment dit-on que Rav ne voyageait pas en bateau 'avec un non-Juif' ? Ce que tu dirais de ce bateau-ci, tu le dirais de celui-là ! Qu'y a-t-il donc de difficile dans les paroles du Rav Iyoun Yaakov ? En vérité, il n'est pas prouvé que d'ordinaire les marins d'un bateau soient non-Juifs, car il se peut qu'à leur époque des Juifs aussi exerçaient ce métier. De plus, même s'ils étaient non-Juifs, ils ne courent pas de danger sur l'eau, car les marins savent bien nager, et si le bateau coule ils ne seront pas en danger. En effet, le bateau que cite la Guemara ici et là-bas n'était pas sur la grande mer, mais sur les fleuves du Tigre et de l'Euphrate, où résidaient ces Sages, et sur ces fleuves il n'y a ni crainte ni danger pour les marins. Rav se souciait des autres non-Juifs qui montent dans le bateau, de peur que le jugement ne soit décrété contre l'un d'eux et que le bateau ne coule afin qu'il se noie ; mais pour les marins cela ne s'applique pas, car ils ne seront pas atteints si le bateau coule, et cela ne les concerne pas.

אמרה להו: מאי אעביד לכו, דלא מקנח לכו בחספא וכו'. עיין להרב חיד"א ז"ל בפתח עיניים מה שכתב בשם הרב עיון יעקב ז"ל ומה שכתב על דבריו יעוין שם [ז"ל פתח עינים שם: ומ"ש מאי איעביד לכו וכו' כתב הרב עיון יעקב וז"ל אף על גב דבאמת הועיל הכשוף לקשור הספינה לא יכלה לעשות כשוף בגופן עד כאן דבריו. וצריך להבין לפירושו ממה נפשך אי ידעה שהם על ידי מה שאמרו התירו הספינה אם כן מאי קאמרה הגם דלא הוו זהירין בהני מילי יגדל נא כח חכמתם לבטל כשופיה? ואי לא ידעה שניתרה הספינה מכח מאי דאמור ואף על גב דנקשרה מעט זמן מעצמו ניתר הכשוף דהוו זהירין בדברים האלו, אם כן מי דחקנו לפרש שרצתה לעשות בגופן כשוף? לא כי אלא על כשוף לקשור הספינה קאמרה דאי לא הוו זהירי הוה מצלח בידה! ולי ההדיוט אפשר עוד לומר דיש כשוף דאף מכשף לא יוכל להתירו אלא העושה בעצמו כדמוכח בירושלמי פרק ד' מיתות דר' אליעזר ור"י ור' עקיבא עלו למסחי בהדין דימוסון דטבריא חמיתון חד מיאני אמר מה דמר ותפשתהון כיפה וכו' מי נפיק אר"י מה דמר ותפס יתיה תרעא וכו' שרון מה דעבדתון א"ל שרי ואנן שריין. משמע דלא היה יכול להתיר אלא העושה. ואפשר דהזהיר בהנך מילי יוכל להתיר כל כשוף בחכמתו וז"ש 'מאי אעביד לכו' כלומר דאם לא נזהרתם לא הייתם יכולים להתיר הכשוף שאני עשיתי ואין להאריך.] ונראה לי דכונת הרב עיון יעקב ז"ל פשוטה דודאי אזהרתן בשלשה דברים אלה לא יועיל שלא ישלוט הכשוף אספינה, כי אם רק יועיל שלא ישלוט בגופן, אך כונתה לומר שאם לא היו נזהרים בשלש אלה היתה עושה להם כשוף לקשור אותם שלא יוכלו לעשות שום פעולה, כי יתבטלו כוחותיהם ואז לא יהיו יכולים לעשות דבר להתיר הכשוף שתעשה בספינה לקשור אותה.

Elle leur dit : que puis-je vous faire, puisque vous ne vous essuyez pas avec un tesson, etc. Voir le Rav 'Hida dans Péta'h einayim, ce qu'il écrit au nom du Rav Iyoun Yaakov et ce qu'il écrit sur ses paroles [voici les termes de Péta'h einayim : 'Et ce qu'elle dit : que puis-je vous faire, etc. - le Rav Iyoun Yaakov écrit : bien que la sorcellerie ait réellement réussi à immobiliser le bateau, elle ne pouvait pas faire de sorcellerie sur leur corps. Fin de ses paroles. Il faut comprendre, selon son explication : de toute façon, si elle savait que c'était par ce qu'ils avaient dit qu'ils avaient libéré le bateau, que veut-elle dire ? Même s'ils n'avaient pas été prudents dans ces choses, la force de leur sagesse aurait été grande pour annuler sa sorcellerie ! Et si elle ne savait pas que le bateau avait été libéré par ce qu'ils avaient dit, et [pensait que], bien qu'il ait été immobilisé un peu de temps, la sorcellerie s'était défaite d'elle-même parce qu'ils étaient prudents dans ces choses, qui nous oblige alors à expliquer qu'elle voulait faire une sorcellerie sur leur corps ? Au contraire, elle parlait de la sorcellerie pour immobiliser le bateau : s'ils n'avaient pas été prudents, elle aurait réussi ! Et moi, l'humble, je pourrais dire encore qu'il y a une sorcellerie que même un sorcier ne peut défaire, sauf celui qui l'a faite lui-même, comme cela ressort du Yerouchalmi, chapitre Arba mitot : Rabbi Eliezer, Rabbi Yehochoua et Rabbi Akiva montèrent se baigner dans le bain public de Tibériade ; un certain min les vit, dit ce qu'il dit, et la voûte les saisit, etc. Rabbi Yehochoua dit ce qu'il dit, et la porte le saisit, etc. [Ils dirent :] 'défais ce que tu as fait' ; il leur dit : 'défaites, et nous défaisons'. On en déduit que seul celui qui l'a faite pouvait la défaire. Et il se peut que celui qui est prudent dans ces choses puisse défaire toute sorcellerie par sa sagesse ; c'est ce qu'elle dit : 'que puis-je vous faire', c'est-à-dire : si vous n'aviez pas été prudents, vous n'auriez pas pu défaire la sorcellerie que j'ai faite. Et il n'y a pas lieu de s'étendre.' Fin de citation.] Il me semble que l'intention du Rav Iyoun Yaakov est simple : leur prudence dans ces trois choses ne servait certainement pas à empêcher la sorcellerie d'agir sur le bateau, mais seulement à l'empêcher d'agir sur leur corps. Elle voulait dire que, s'ils n'avaient pas été prudents dans ces trois choses, elle leur aurait fait une sorcellerie qui les lie, pour qu'ils ne puissent accomplir aucune action, car leurs forces seraient annulées ; alors ils n'auraient rien pu faire pour défaire la sorcellerie qu'elle ferait sur le bateau.

💡 Explication

La Guemara illustre la sorcellerie (kechafim) liée au tesson. Une matrone non-Juive, refusée à bord, immobilise le bateau par une formule ; les deux Sages le libèrent par un Nom de pureté (selon Rachi). La suite, au daf 82a, donné les trois précautions qui les protégeaient : ne pas s'essuyer avec un tesson, ne pas tuer les poux sur ses vêtements, ne pas manger le poireau d'une botte liée par le jardinier.

Le Ben Yehoyada explique pourquoi ils avaient le droit de refuser (ils avaient loué tout le bateau) et discute la portée de la question de la matrone : leur prudence protégeait leur corps, sans empêcher l'action sur le bateau.

Texte hébreu et araméen vocalisé : édition numérique William Davidson du Talmud Koren Noé, via Sefaria (licence CC BY-NC). Traduction française, notes et schémas : Chiourim BA (licence CC BY 4.0).